בעניין ניתוחי מתים
בענין ניתוחי מתים
מכלול הבעיות :
א. נתוח מתים לצורך למוד אנטומיה ;
ב. נתוח מתים לצורך איבחון סיבת המות ;
ג. נתוח מתים לצורך הצלת חולה מסוכן הנמצא בפנינו ;
ד. נתוח מתים לצורך הצלת חולה שאינו בפנינו ;
ה. נתוח מתים לצורך בירור מחלה מצויה ;
ו. נתוח מתים לצורך בירור מחלה תורשתית ;
ז . מת שהרשה בחייו לנתחו לאחר מותו ;
ח. העברת איבר ממת לחי (קרנית, כליות, לב) ;
ט. נתוחי נפל ;
י .סמכות המשפחה בהחלטה על נתוחי מתים.
האיסורים הקשורים בנתוחי מתים :
א. זלזול בקדושת המת וכבודו ;
ב. בזיון וניוול המת ;
ג. צער וסבל הנפש מעלבונו של המת ;
ד. איסור הנאה ממת ;
ה. עיכוב הקבורה וביטול מצוות הקבורה ;
ו. בטול מצוות "לה יטמא" בכהן ;
ז . גרם איסור טומאה לקרובי מת כהן ;
ח. גרם המשך דיני אנינות.
המחבר דן בכל האספקטים הקשורים לאיסורים ולבעיות.
מסקנותיו :
א. מת ישראל קדוש ;
ב. הנפש הקשורה עם הגוף מצטערת מניוולו ;
ג. נתוח שלאחר המוות הוא ניוול וביזיון-המת ואסור מן התורה ;
ד. אם משאירים חלק מן המת בלא קבורה מבטלים מצות-עשה של קבורה ועוברים על הלאוים של "לא תלין" ו"לא תטמא את אדמתך", ובירושלים חמור יותר. ואין מנוחה למת, עד שישוב כולו אל העפר ;
ה. אם בידם של הקרובים להביאו לקבורה – נמשכים דיני אנינות עד שייקבר כולו ;
ו . כשמחסרים מקבורה איבר לאחר המות נמנעת משבעת קרוביו הכהנים מצות "לה יטמא", ולא עוד אלא שאסור להם להטמא למת זה.
ז . נתוח נפל אסור ;
ח. נתוח לשם לימוד חכמת הרפואה – נוסף לאיסורים המנויים לעיל, יש האוסרים מטעם איסור הנאה, אולם רבים מתירים מטעם זה ;
ט. נתוח מת כדי להציל חולה אחר מצוי, וקרוב הדבר שעל-ידי הנתוח יינצל
– מותר, אבל לחולה שאינו מצוי אלא שיזדמן – אסור ;
י. נתוח לשם בירור סיבת המוות – דינו כלחולה שאינו מצוי – ואסור ;
יא. מחלה תורשתית – כחולה מצוי – ומותר ;
יב. אם הסכים המת בחייו לנתוח יש אוסרים, אולם רבים מתירים ;
יג. העברת קרנית ממת לחי יש להתיר, שאר האיברים צריך עיון ;
יד, בני משפחה – אם כי אין להם כח להרשות נתוח שלאחר המוות, אבל מן הדין הם רשאים לעכב הנתוח, ובמקרים מיוחדים – כל אדם רשאי לעכב.
(הרב אריאלי , נועם, כרך ו', עמוד פ"ב )
הערת העורך: מקורות נוספים – ראה לאחר התמצית הבאה.