נוכחתי לדעת שיש מוהלים מקרב שלומי אמוני ישראל שמלים ופורעים לכתחילה ביחד. על פי רוב הפוסקים בדיעבד המילה כשרה (ואכן יש עדות בשם הגאונים שכך היה המנהג לכתחילה בבבל מדורי דורות). אולם, מובא בנשמת אברהם בשם הגרש"ז אוירבך שטוב להטיף דם ברית.
היות והנושא שם הוא גם מי שנימול על ידי עכו"ם ומי שנימול בשל סיבות רפואיות, לא ברור לי באיזה הקשר אמורים דברי הגרש"ז ז"ל. אם הדברים אמורים גם על מי שנימול לשם מצווה על ידי מוהל כשר, הדברים מבהילים! דברי הב"י והש"ך (רס"ד, ג) אמורים לגבי הנימול על ידי עכו"ם. אולם בנשמת אברהם מצוטט הגרש"ז אחרי המנהג המובא בשם רב האי גאון על שלומי אמוני ישראל שנוהגים למול ולפרוע יחד.
אשמח מאוד אם יש לכם אפשרות לברר את העניין הרב המחבר 'נשמת אברהם' או בדרך אחרת.
בתודה רבה מראש ובברכה,
ש
נ.ב. מצוטט במלואו הקטע מ'נשמת אברהם' מתוך האתר שלכם:
"
(ו) ואח"כ פורעין. מה יהיה הדין בדיעבד של תינוק שעבר ניתוח להסרת הערלה ע"י מנתח יהודי או עכו"ם מטעמי בריאות או אפילו לשם מצות מילה, אך נעשה החיתוך של עור הערלה יחד עם עור הפריעה. בניתוח כזה חותכים את עור הערלה ואת עור הפריעה שניהם לאורך הגיד עד מקום העטרה ואז כורתים את העורות מסביב לגיד עד שמסיר את כל העור העודף ועם זה מגלים את העטרה. אח"כ תופרים במקום החתך, דהיינו מעבר לעטרה (קרוב לגוף), את שני העורות ביחד כך שאין אפשרות לכיסוי העטרה עם הזמן.
ועיין בש"ך 41 שמסביר שלדעת הב"י גם הסברא הראשונה מודה בזה שצריכים הטפת דם ברית (אם לא היה הברית לשמה או אם היה ע"י עכו"ם). אך בשו"ת שאגת אריה 42 הוכיח כדעת הפוסקים דאין צריך לחזור ולהטיף דם ברית. ותנא דמסייע להשאגת אריה ראיתי במאירי 43 שכותב: ואם מל, מכל מקום אינו צריך לחזור ולמול שהרי יצא מכלל ערלה ואף הטפת דם ברית אין כאן שהרי יצא אף מספק ערלה כבושה, עכ"ל.
ומובא בשם רב האי גאון 44 שחיתוך ופריעה בבת אחת מנהג קדמון הוא בבבל. ועיין גם ברש"י 45 שפריעה כוונה גילוי העטרה (וזה לא כר"ח שם או כהאור זרוע 46). וכן פוסק האג"מ 47 שאם עשה כך, דהיינו חתך את שני העורות גם יחד, יצא ידי מילה. ועיין גם בשו"ת מהר"ם שיק 48 ובשו"ת מהרש"ם 49 שאפילו שלא קרע את עור הפריעה אלא רק גילה את העטרה, יצא. אך עיין בשו"ת בנין ציון 50 שכותב שדוקא צריך פריעה בצפורן, ע"ש.
וא"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל דבנידון דידן טוב לעשות הטפת דם ברית כדי לצאת לכל הדעות.
