מעמדו של חולה אלצהיימר

חולה אלצהיימר[1] בשלב מתקדם, אם אינו בר דעת היינו שאינו מבין כשאומרים לו זה אסור לאכול או אסור לעשות בשבת[2], הגם שאין אנו מצווין להפרישו מאכילת איסורים או עשיית מלאכות האסורות בשבת אפילו מהתורה[3], מכל מקום כל אדם מוזהר שלא ליתן לו אפילו דבר שאסור מד"ס לאכול או לעשות[4], ואם הוא בר הבנה, טוב למונעו מאכילת איסורים או עשיית איסורים[5].

ומכל מקום מותר ליתן לו בשבת חפצים שיכול בהם מלאכה בעצמו, והדין כן גם אם ידוע שיעשה בהם מלאכה[6].

בברכה אשר שקאני

---

[1] את מחלת אלצהיימר (Alzheimer) מאפיינת ירידה ביכולת הקוגניטיבית, וכתוצאה מכך, בתפקוד היומיומי. בתחילה נפגעות התנהגויות מורכבות (כדוגמא לנהיגה וכד') ומתגלים קשיים בזיכרון לטווח קצר. לעתים ישנן גם הפרעות התנהגותיות, כמו התקפי זעם. כאשר המחלה מתקדמת, עלול להתפתח שטיון (dementia) שבו מאבד החולה את יכולתו לבצע פעולות פשוטות, כמו דיבור, שליטה על הסוגרים, אכילה, שינה, ובמיוחד הוא צפוי לפגיעה חמורה בזיכרון, עד כדי חוסר יכולת להיזכר בשמו ובזהותו.

[2] כמו שכתבו כיו"ב המהר"ם בתשובה (סימן ר). וכ"כ בספר איסור והיתר (כלל מח דין ח). והוב"ד להלכה במג"א (סימן שמג סק"ב) ובתו"ש (סק"ב שם) ובמשנ"ב (שם סק"ג) ובעוד אחרונים.

[3] הנה מבואר בגמ' ביבמות (קיד.) שקטן אוכל נבלות ואין בי"ד מצווין להפרישו, וכן משמע בכמה מקומות בתלמוד דהכי נקטינן. וכ"כ בתוס' חד מן קמאי (יבמות קיד.) וכ"ד רוב הראשונים. וכ"כ הרמב"ם (הלכות מאכלות אסורות פי"ז הכ"ז) וכ"פ הטור שו"ע (או"ח סימן שמג ס"א).

[4] כה"ד התוס' (ר"ה לג. בד"ה תניא) שלהאכיל קטן בידיים אסור ואפי' בדברים שאסורים מד"ס. וכ"כ בתוס' חד מן קמאי (שם) וכ"כ הריטב"א (יבמות קיד.) וכתב שם שכה"ד מורו הרא"ה ז"ל בשם רבו הרמב"ן. וכ"כ בספר ההשלמה (שם) והמאירי (יבמות קיד.). ואף שהרשב"א (יבמות קיד. ועוד דוכתי) כתב להתיר לומר לקטן לאכול דבר שאסור מד"ס. וכ"כ התוס' רי"ד (שבת קלט.) וכן מבואר בחי' הר"ן (ר"ה לג., ובהלכות רפ"ח דיומא ור"פ מי שהחשיך). מ"מ הרשב"א בתשובה (ח"א סימן צ"ב) כתב שאמר כן להלכה ולא למעשה. ויעויין להריב"ש בתשובה (סימן שצד) שכתב שכדאי הוא הרשב"א לסמוך עליו, ומה גם בשעה"ד. ע"כ. ואפשר שהר"ן והריב"ש לא ידעו מדברי הרשב"א שאינו סומך ע"ז למעשה. ולכן למעשה יש להחמיר, וכמ"ש הרמב"ם (שם) בזה הלשון, קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת, במה דברים אמורים בשעשה מעצמו, אבל להאכילו בידים אסור ואפילו דברים שאיסורם מדברי סופרים, וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד ואפילו בדברים שהן משום שבות. עכ"ל. וכ"פ השו"ע (שם). אכן בשעת הדחק אפשר לסמוך ע"ד המתירים וכמ"ש בשו"ת המהראנ"ח (סימן קנב) עפ"ד הריב"ש. וכ"כ המג"א (סימן שמג סק"ד). וכ"כ הא"ר והתו"ש שם. וכ"פ בשו"ע הרב (סימן שמג ס"ה). וכן מתבאר בשו"ת רע"א (ס"ס טו) והובא להלכה בבה"ל (בסימן שמג בסופו).

והנה מבואר מדברי הר"מ שאף תינוק שאין בו הבנה אסור לספות לו איסור בידים, או לומר לו לחלל שבת. וכ"כ בשו"ע הרב (שם) שלספות לו איסור בידים אסור לכל אדם מן התורה אפילו אינו בר הבנה כלל שנאמר לא תאכלום ופירשו חכמים לא תאכילום לקטנים ואפילו דברים האסורים מדברי סופרים אסור להאכילו אפילו הוא צריך לכך ואפילו הוא חולה כל שאין בו סכנה כמו שאסור בגדול וכן אסור להרגילו בחילול שבת ומועד אפילו בדברים האסורים משום שבות. ע"ש. וכן מתבאר ממ"ש המג"א (שם סק"ב). וכ"כ מהר"י עייאש בשו"ת בית יהודה (חיו"ד סימן מה) שאסור להציע כלאים בעריסת התינוק אפילו הוא בן יומו. ע"ש. והובאו דבריו בברכי יוסף (סימן שמג אות ו). וכ"כ המשנ"ב (סימן שמג סק"ד) ובספר כה"ח (סימן שמג אותי' יב, טו, כ).

ומטעם זה אסור ליתן בידים דבר איסור לשוטה, וכן אסור להרגילם בחילול שבת וכמ"ש בכה"ח (סימן שמג אות כא) בשם הפמ"ג פתה"ד שו"ת עמודי אש. ושכן מפורש ברי"ו (נתיב יח חלק ג) דענין נתינת איסור בידים אין חילוק בין אם הוא בר הבנה או לא. יעו"ש. ועיין עוד באג"מ (ח"א מיו"ד סימן ו) בשו"ת יבי"א ח"ג (או"ח סימן כח אות כ ד"ה והנה).

[5] ואמנם הגם שקטן שהגיע לגיל הבנה שעשה בשבת דבר האסור אפי' מד"ס חובה על האב להפרישו ולמחות בידו משום שחייב לחנכו, ובהגיע לגיל חינוך מצוה על כל אחד להפרישו מאכילת איסורים וכמ"ש המשנ"ב (שם סק"ז), מ"מ בשוטה שלא יגיע לגיל פקחות ולא יהיה חייב במצוות לעולם אינו צריך להפרישו. וכ"כ המגיד משנה (פ"א מהל' מגילה ה"א). וכ"פ בשו"ת חקרי לב (חאו"ח סימן ע) ובשו"ת שיבת ציון (חאו"ח סימן ד) ובפתה"ד (סימן שמג אות ו) ובכה"ח (שם אות ח). ולא דמי למי שהוא אנוס וכמ"ש הגר"מ פיינשטיין באג"מ (אה"ע ח"א סימן קכ בד"ה ולכן). יעו"ש.

[6] וכמו שכתב כיו"ב בשו"ע הרב (סימן שמג ס"י) מותר ליתן לתינוק בשבת חפצים שיכול לעשות בהם מלאכה לעצמו, ואפילו אם ידוע שיעשה בהם, כל שמתכוין להנאת עצמו, רק שלא יתן גדול לתוך פיו של תינוק. ע"ש. ושו"ר שכ"כ החתם סופר (חאו"ח סימן פג) בנידון הכנסת ילד שוטה למוסד של נכרים, דלרוב הפוסקים משמע בפשיטות דבמה שמעמידו אצל נכרים אינו כמאכילו בידים, שאינו אומר דבר, אלא שמשכירו לרפאותו ולזונו ובמה שירצה, וה"ל כמעמיד אצל נבילה או כנותן לו ערב שבת עם חשיכה, אע"פ שודאי ילך בשבת ויוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים וד' אמות ברשות הרבים, מ"מ שרי אי לא עביד על דעת אביו. ע"ש. וכ"פ האג"מ (או"ח ח"ב סימן פ"ח). ע"ש. וע"ע באג"מ (ח"ד מיו"ד סימן כט ד"ה עכ"פ).