איסור גילוח
מה בדיוק האיסור בלהתגלח עם סכין? או מכונה רגילה? ועם מה אתם מייעצים לי להתגלח?
שלום רב,
אני בת 52, עומדת בפני כריתת שחלות וחצוצרות בלפרוסקופיה. ההתערבות היא מניעתית, היות ואחרי בירור גנטי הומלץ לעשות כן (ע"י ד'ר ארנסט פוס, ד'ר דבורה באומן ו-פרופ' להד- גנטיקה שערי צדק).
שאלתי היא איך אני מתייחסת אחרי הניתוח לדימומים.
-האם אחרי הניתוח אני בחזקת נידה?
-מה לגבי דימומים בעתיד? האם ייחשבו כדם נידה? אם כן, מה הם כללי הטבילה במקרים אלה?
-יצוין שהרחם נשאר, הסבירו לי שאין סיבה או תועלת בהוצאתו.
אודה על תשובה בהקדם.
בתודה וברכה, נ
כל עוד הרחם נשאר, דימומים שמקורם ברחם אוסרים כמו דם נידה. במיוחד שבעקבות כריתת שחלות חלים שינויים הורמונאליים היכולים לגרום ל"דמם שבירה" שאוסר.
לכן אין הבדל בין כללי דיני נידה לפני הוצאת השחלות לבין דיני נידה לאחר הוצאתן, כל עוד הרחם נשאר.
מצד שני, אם אין שום דמום רחמי בזמן או אחרי הניתוח, אזי כמו כל אישה אחרת מבחינה הלכתית המנותחת נשארת באותו מצב הלכתי בו היתה לפני ההוצאה.
מה בדיוק האיסור בלהתגלח עם סכין? או מכונה רגילה? ועם מה אתם מייעצים לי להתגלח?
אני מעוניינת לדעת היכן אוכל למצוא חומר נוסף על חובת הרופא לרפא וחובת החולה להתרפא (מאתרים ו/או ספרים). גם מן המשפט הישראלי וגם מן המשפט
לכ' רבני המכון שלום וברכה. באוניברסיטה מלמדים אנטומיה לתלנמידי רפואה בדרך של הרצאה + תרגיל, כאשר התרגיל משמעותו היא ניתוחי מתים. האוניברסיטה מתהדרת בהיתר של
לורם איפסום דולור סיט אמט, קונסקטורר אדיפיסינג אלית לפרומי בלוף קינץ תתיח לרעח. לת צשחמי צש בליא, מנסוטו צמלח לביקו ננבי, צמוקו בלוקריה.