תכנון ילודה לשם הצלת ילד

א. על פי ההלכה, כדי שפעולה מסויימת תהיה אסורה חייבת להמצא סיבה הלכתית לאסור.

האיסור יכול לנבוע מהתהליך הלא טבעי של ההולדה, פרטים על כך במאמרו של הרב שלמה דייכובסקי, 'ברירה טרום עוברית ומעמדו של קדם עובר', אסיא ע"ז-ע"ח, עמ' 73-75.

אך יש לבדוק במסגרת עבודה כשלך, האם קיים איסור בעצם "ייצור ילדים" לא עבור עצמם אלא עבור צרכים של אחיהם הגדולים.

יש מקום לדון כאן בשאלה אם בכלל יש חובה של "כוונה" מסוימת בזמן קיום יחסים. האם יש איסור להוליד ילדים ללא כוונה כזו?

ראי לדוגמא את דבריו של פרופ' דוד הד, בדו"ח המיעוט של הועדה הציבורית-מקצועית לבדיקת נושא הזכאות לכריתת הסכם לנשיאת עוברים (עמ' 12-15 שם):

"טובת הילד בהקשר של ילדים מתוכננים היא חמקמקה מבחינה מושגית וחוות הדעת של הרוב בועדה מאזכרת את עמדתי העיונית שאין לילדים מתוכננים זכות שלא להיוולד, אף לא זכות שלא להיוולד אל תוך משפחה חד-הורית או אל תוך מצב בו לא ידעו את זהות האב. לא ניתן לדבר על נזק שנעשה לילד שיוולד כתוצאה מהסדר פונדקאות עם אשה בלא בן-זוג, שכן החלופה לתוצאה זו היא אי-קיומו בכלל. אמנם עמדתי מנוגדת לפס"ד זייצוב בענין הולדה בעוולה, אך עלי להדגיש שמקרה זייצוב חל רק בהקשרים בהם הילד בו מדובר (התובע) סובל מחיים בעלי איכות ירודה באופן קיצוני, כלומר חיים שאין ראוי לחיותם. ואילו במקרה שלפנינו, גם אם נסכים שהתנאים אליהם נולד הילד לאישה בלא בן-זוג אינם "אופטימליים", הרי לית מאן דפליג שאין הוא סובל מחיים שאין ראוי לחיותם!"

מומלץ לעיין גם במדרש (ויקרא רבה (וילנא) פרשה יד ד"ה ה ד"א אשה), שמפרש את הפסוק בתהלים כז: "כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני" כדוגמא לאנוכיות האנושית, הקיימת גם בזמן מעשה ההולדה:

"אשה כי תזריע הה"ד (תהלים נא) הן בעוון חוללתי רבי אחא אמר אפי' אם יהיה חסיד שבחסידים א"א שלא יהיה לו צד אחד מעון אמר דוד לפני הקב"ה רבון העולמים

כלום נתכוון אבא ישי להעמידני והלא לא נתכוון אלא להנאתו תדע שהוא כן שמאחר שעשו צרכיהן זה הופך פניו לכאן וזו הופכת פניה לכאן ואתה מכניס כל טיפה וטיפה

שיש בו והוא שדוד אמר (שם /תהלים/ כז) כי אבי ואמי עזבוני וה' יאספני"

ב. גם אם ימצא איסור ליצירת ילד "מעוצב", יש לבדוק האם האיסור הזה מתקיים או נדחה במקום פיקוח נפש.

לאור דרך ניתוח זו קשה למצוא נימוקים לאסור את התהליך.

כמובן שניתוח הלכתי מפורט יותר חשוב לפני הכרעה הלכתית מעשית, אך דיון כזה חורג ממסגרת זו.

ג. קיימת שאלה חשובה נוספת שיש לדון בה כאן.

ככלל, אסור לקחת מאדם תרומת רקמה או תרומת דם בלא הסכמתו.

מה דינו של תינוק או ילד קטן, שאיננו מסוגל לתת לכך הסכמה בעצמו.

האם מותר לקחת ממנו תרומת דם (שאיננה מזיקה) בלא שהוא נתן הסכמה תקפה? האם חובת ההצלה בסכנת חיים מתירה נטילה כזו?

אלו שאלות חשובות שצריכות להלקח בחשבון בכל דיון מסוג זה.