שמי הוא לי וורשבסקי ואני סטודנטית לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת תל אביב. במסגרת לימודי אני עושה עבודת סמינר בנושא: כיצד רואה ההלכה את עקרון "האפקט בכפול" בהקשר לחולים סופנים.
עקרון "האפקט הכפול" בו עוסקת עבודתי נוגע למצב של חולים סופניים שימיהם ספורים ואשר סובלים מיסורים רבים. ברצוני לדעת האם ההלכה מתירה מתן משכחי כאבים לחולים אלו במינון גבוהה, אשר נועד אך ורק להקלת מכאוביהם, גם במידה ומינון זה של משכחי כאבים עשוי לזרז את מותם. חשוב לציין, כי לא מדובר במינון של מנת יתר, אלא רק במינון המדויק הנחוץ להקלה במצבם, וכי הרופא אינו מעונין בשום צורה במות של החולה.
אשמח לקבל את תשובת כבוד הרב בנושא, או הפניות למקורות אשר יסייעו לי להגיע להכרעה בסוגיה.
*השאלה נשלחה לכבוד הרב הראשי לישראל הרב יונה מצגר, והועבר לרב הדר' מורדכי הלפרין. (ד.פ.)
הנדון: עיקרון "האפקט הכפול"
מכתבך לרב הראשי לישראל
קבלתי הבקר מלשכת הרה"ר לישראל את העתק מכתבך שבנדון. להלן תשובתי:
ככלל, איסור רציחה קיים לא רק כאשר מדובר על רציחה בידיים, אלא גם בדרך של "גרמא" (רמב"ם הלכות רוצח, פרק ב, הלכה ב). בכל זאת, הטיפול במשככי כאב נרקוטיים מותר, אפילו אם יש חשש רחוק שהשימוש בהם עלול לקרב את מותו של החולה. המקור לפסיקה זו הוא תשובתו של הפוסק הדגול, הרב שלמה זלמן אויערבאך זצ"ל לשאלה הבאה, הדומה מאד לשאלתך,
"האם מותר לתת לחולה הסובל יסורים קשים סמים משככים [במקור הודפס בטעות: "משכרים"] (נרקוטיקה, כגון מורפיום וכיוצ"ב), אם ידוע שהם מחלישים את התנגדות הגוף למחלה ומקרבים את קיצו של החולה?
השאלה יחד עם תשובתו של הרב אויערבאך, בתוספת דיון מפורט בנימוקי ההיתר, בגבולותיו ובסייגיו, מובאים בספר אסיא ד, עמ' 260-264; בנשמת אברהם כרך שני (חלק יו"ד) סי' שלט, ס"ק ד; ובאנציקלופדיה הלכתית-רפואית כרך ד, ערך "הנוטה למות", עמודות 414-415.
את ספרי אסיא, נשמת אברהם והאנציקלופדיה – ניתן להשיג במכון שלזינגר לחקר הרפואה ע"פ התורה שליד המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים. (טל. 6555266-02 6555267-02).
בברכה
הרב ד"ר מרדכי הלפרין
אשה שהפילה בליל שבת שעבר, היא היתה בחודש החמישי בהריון. מה דינה לענין צום ביוהכ"פ הן לענין אכילה והן לענין שתיה
שלום רב, בשבת האחרונה שמעתי הרצאה מפי המייסד של "הוד" לתרומת איברים של יהודים. למרות שטענותיו היו משכנעות שזה מותר ע"פ ההלכה (גם לאחר מות