לכב' הרה"ג הר' מרדכי הלפרין שליט"א.
לאחדו"ש רצינו לדעת בעניין המטרסל matercell, דהיינו שלוקחים בעת הלידה מהטבור כדי שיוכלו להבא לעשות – לפי דבריהם – השתלות וכו'. וכמובן הם מקפיאים את זה לעת הצורך. מה עמדת גדולי ההלכה בזה, קודם כל – הן מבחינת תועלת, – הן מבחינה השקפתית אם אין בזה חוסר אמונה, – הן מבחינת ההלכה שלוקחים לכאו' אבר מן החי.
כתבתי כל זה לפי המידע שהגיע לי, ובטח כבר דנו בזה אחכה לתשובה מאת כבודו.
בתודה מראש. ביקרא דאורייתא
הכוח לכבוד התורה ולומדי'.
א. הדבר יכול להביא תועלת.
לעיתים רחוקות – התועלת ליילוד עצמו
לעיתים קרובות יותר – תועלת לאדם אחר הזקוק להשתלת מח עצם.
ב. אין כאן איסור הלכתי בכלל.
ג. אין כאן חסרון באמונה כמו שאין חסרון באמונה ברכישת ביטוח למכונית או לדירה או לחיי אדם.
ד. לעניין עצם חובת הקבורה של שליה כדאי לדעת:
1. קבורת מת ואיבריו היא חובה המפורשת בתורה (דברים כא, כג; שו"ע יו"ד שמא; שמח).
בנוסף קימת חובת קבורה גם על אברים שנכרתו מחיים בזמן שהם עונים על הגדרת "אבר מן החי", כשהסיבה לחובת הקבורה היא טומאת האיברים ודרישת ההלכה למנוע הכשלה בטומאה זו (שו"ת נודע-ביהודה, תנינא, יו"ד, סימן ר"ט).
2. לעומת זאת, רקמות אנושיות מן החי, כולל שלית אדם, אינן טמאות ואין לגביהן חובת קבורה. (אגרות משה, יו"ד חלק שלישי,סוף סימן קמ"א).
3. לאור האמור היה מקום לכאורה שלא להעביר את השליות לקבורה. אולם בדיקת מקיפה יותר מעלה שלוש עובדות נוספות אשר אינן תומכות בביטול המנהג.
א. קיימת רתיעה נפשית רחבה מהתייחסות לשליה כאל פסולת המושלכת לאשפה, רתיעה שבאה לידי ביטוי בהזדמנויות רבות, ומקיפה חלקים נרחבים באוכלוסייה.
ב. בסיס לרגישות אנושית זו מצוי בתלמוד הירושלמי (מסכת שבת, פרק יח, הלכה ג)
"השליא הזאת טומנין אותה בארץ, כדי ליתן ערבון לארץ."
ג. מחבר הספר נחמד למראה (חלק ב, דף נד ע"ג; הובא בשדי-חמד, כללים מערכת ק, כלל לז; ובשו"ת ציץ אליעזר חלק י, סימן כה, פרק ח אות ט; ובשו"ת מנחת יצחק חלק ז , סי' קב) על בסיס הירושלמי מתח ביקורת חריפה על הנשים אשר זורקות ומשליכות את השליה, במקום לקוברה בארץ. הביקורת של ה"נחמד למראה" היא על קהילות שלא הכירו את המנהג העתיק של קבורת שליות, כדוגמת קהילתו של מחבר גשר החיים (ח"א פט"ז ג – ג).
4. יודגש, שלא מדובר כאן על חיוב ברמה של "דין" אלא ברמה של "מנהג", (ציץ אליעזר, שם), ולכן אין בכך בכדי לאסור שימוש בשליות לצרכים רפואיים.
שלום רב, אני סטודנטית לחינוך ותושב"ע. במסגרת עבודת הגמר שלי אני מחפשת קונפליקט בין ההלכה לרפואה, האם קיים?והיכן? אינני יודעת אם במסגרת תפקידכם אתם עונים
האם אשתו של חולה דמנטי יכולה למכור עבורו את החמץ שלו? אם אינו נשוי, האם יכול אפוטרופוס אחר למכור את החמץ עבורו?
שלום, אני בת 25 ויש לי שאלה, ואני לא בטוחה אם אני מפנה אותה לבנאדם הנכון. שאלתי היא, אני בטיפול דיאטני בעקבות אי אכילה מסודרת