ראש השנה

צח. ראש השנה

 

דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה לה' [ויקרא כג כד-כה]

תענית שלפני ראש השנה – יש הנוהגים להתענות לפני ראש השנה, ואם התענה שלוש פעמים רצופות בשלוש שנים, ואחר כך רוצה לחזור בו, מחמת שאינו בריא, צריך התרה בפני שלושה [1]. דין זה הוא דווקא אם רוצה לחזור בו לעולם, אבל אם הוא חולה קצת, ורוצה לאכול באותה שנה, ולשנה הבאה יחזור למנהגו, אינו צריך התרה [2]; ויש שכתבו להחמיר לעשות התרה בכל מקרה [3], אבל אם אינו מוצא מי שיתירנו, יש להקל בשעת הדחק [4].

אכן בדורות אלו שירדה חולשה לעולם, ויש חשש שיוכל לבוא לידי חולי, לכתחילה אין להחמיר להתענות בימים אלו [5].

שליח-ציבור או בעל תוקע שחלה – שליח-ציבור קבוע, או בעל תוקע קבוע, שחלה לפני הימים הנוראים, ביד הקהל להעמיד ש"ץ אחר או בעל תוקע אחר, ומכל מקום כשחוזר לבריאותו, חוזרת המצווה אל הראשון [6].

תשמיש המיטה – אין לשמש מיטתו בשני לילות ראש השנה, ואם הוא ליל טבילתה – מותר [7]; ואם יש חשש שיבוא לידי טומאת קרי, אל ימנע עצמו מלשמש [8].

'מי שברך' לחולה – בברכת 'מי שברך' לחולה בראש השנה, אין אומרים 'יום-טוב הוא מלזעוק', ואם חל בשבת אין אומרים 'שבת היא מלזעוק', אלא אומרים בנוסח הרגיל כבכל ימות השנה [9].

אכילה לפני תקיעת שופר – אסור לאכול קודם תקיעת שופר [10]; אבל מי שליבו חלוש, ואין דעתו מיושבת עליו, מותר לו לקדש, לטעום מעט אוכל, ולשתות קפה או תה, אך יעשה זאת בצינעה [11]; ואשה שמרגישה חולשה, בוודאי מותר לה לקדש ולאכול קודם התקיעות, כי מעיקר הדין היא פטורה ממצות שמיעת שופר, כדין מצות עשה שהזמן גרמא [12].

בעת שיש צורך לאכול בגלל מגיפה או מחלה, עדיף שיתקעו תקיעות דמיושב, יעשו קידוש ויאכלו, ואחר כך יתפללו מוסף [13].

תקיעת שופר לחולה – חולה שאינו יכול ללכת לבית הכנסת, אין חיוב מיוחד לקבץ עבורו מנין לשמיעת שופר, ויכול לשמוע ביחיד [14].

חולה שלצורך רפואתו צריך להישאר בראש השנה בבית חולים, ואין שם אפשרות לשמוע תקיעת שופר, הרי הוא נחשב כאנוס, ואין צריך להוציאו מבית החולים, כדי שיקיים מצות שופר [15].

אשה חולה פטורה מתקיעת שופר, כי במקום חולי לא קיבלו הנשים על עצמן לשמוע קול שופר [16].

תוקע לרבים, שרוצה לתקוע לחולה בביתו, כדי להוציאו ידי חובתו, עדיף שיתקע קודם לציבור בבית הכנסת, ואחר כך יתקע לחולה [17], גם אם יצטרך החולה עקב כך לאכול לפני התקיעות [18], ומכיוון שהתוקע כבר יצא חובת שמיעת שופר, עדיף שהחולה יברך לעצמו, אך מנהג העולם להקל, שהתוקע יוציא אותו גם בברכות [19]; ואם אי אפשר בדרך זו, יוכל לתקוע לחולה לפני הציבור, על ידי שיכווין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בתקיעות אלו, ואחר כך יתקע בציבור [20].

חולה לב, שאסרו עליו לתקוע בשופר, אם עבר ותקע, יש כאן עברה, ואין כאן מצווה [21].

 

מקורות והערות

 

[1] טושו"ע יו"ד ריד א;
[2] מג"א סי' תקפא סקי"ב; דגמ"ר יו"ד סי' ריד; ערוה"ש או"ח תקפא יא;
[3] ש"ך יו"ד סי' ריד סק"ב;
[4] שעה"צ סי' תקפא סקל"ג;
[5] טושו"ע או"ח תקעא א;
[6] ערוה"ש או"ח תקפא ו; מ"ב סי' תקפא סקי"א;
[7] מג"א סי' תקפא סקט"ו. וראה במטה אפרים סי' תקפג סנ"ג;
[8] מחזיק ברכה שם אות ד; בן איש חי שנה א, ניצבים אות ט; מ"ב סי' תקפא סקכ"ו;
[9] מטה אפרים סי' תקפד סכ"ה, ובאלף למטה שם סק"ד; שמירת שבת כהלכתה פ"מ סמ"ח, על פי סידור הגר"א;
[10] תוספתא שבת א ד; מג"א סי' תרצב סק"ז; מטה אפרים תקפח ב;
[11] מטה אפרים שם; שו"ת חת"ס חאו"ח סוסי' ז; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב קו"א סי' יח;
[12] חיי אדם קמא ז;
[13] הוראת הגרעק"א בעת מגיפת כולירע, הובא במקראי קודש, ימים נוראים, סי' כט. וראה בשו"ע או"ח פט ג, ובביאוה"ל שם. ובמקראי קודש שם, הבדיל בין אכילה לטעימה, עיי"ש;
[14]  מקראי קודש ימים נוראים סי' טז. וראה מהרי"ל הל' שופר; גליוני הש"ס מגילה דכ"ג;
[15] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' קעב;
[16] חיי אדם קמא ז;
[17] ד"מ או"ח סי' תקפט אות ה;
[18] שו"ת עולת שמואל סי' פב; כף החיים או"ח סי' תקפה סקכ"ה; עשה לך רב ח"ז סי' לה;
[19] שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' קמ; מ"ב סי' תקפה סק"ה. וראה מקראי קודש ימים נוראים סי' יא;
[20] ילקוט יוסף ח"ב הל' ימים נוראים, מהל' ברכת השופר ס"ז. וראה במקראי קודש, שם. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רעח;
[21] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קב אות ב. וראה עוד בשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שנא; שו"ת אבני נזר חחו"מ סי' קצג; שו"ת דברי ישראל, ח"ג סי' לד.

 

* # *