נשמת אברהם - אורח חיים סימן תריג

סימן תריג  איסור רחיצה ביום כפור

 

 

סעיף ב נוטל אדם ידיו שחרית ומברך על נטילת ידים, ויזהר שלא יטול אלא (א) עד סוף קשרי אצבעותיו(ולא יכוין להנאת רחיצה רק להעביר הרוח רעה מעל הידים).

 

נשמת אברהם

 

(א) עד סוף קשרי אצבעותיו. אדם שיוצא מבית הכסא, כותב המטה אפרים 1: הנוהג בכל השנה ליטול ידיו אחר יציאתו מבית הכסא ג' פעמים, יכול ליטלו גם היום כדרכו אבל מ"מ לא יטול רק עק קשרי אצבעותיו, עכ"ל. וכ"כ הגרש"ז אויערבאך זצ"ל 2: דיתכן דכיון שהעיקר הוא רק עד סוף קשרי האצבעות, לכן מותר שפיר ג' פעמים כדרכו תמיד, אבל לא להוסיף להתרחץ בעוד מקום חדש שאין זה כ"כ עיקר אע"ג שכך דרכו כל השנה (הכוונה שירחץ רק עד קשרי אצבותיו כלשון המטה אפרים), וגם ראיתי בכף החיים סי' ד אות יד שביום הכפורים ותשעה באב אין להם (כוחות הטומאה) שליטה כל כך, עכ"ל. וכ"כ החזון עובדיה 3.

ופשוט שרופא שרחוץ ידיו לפני ואחרי טיפול בחולה, ירחץ כרגיל (עם מים חמים וסבון נוזלי – ראה לעיל סי' שכו ס"ק ד) עד סוף הפרק.

 

 

סעיף ד  מי שהוא אסטניס ואין דעתו מיושבת עליו עד שיקנח פניו במים, מותר. הגה ונהגו בזה להחמיר, ואפי' ברחיצת העינים, שהיא (ב)  קצת רפואה נהגו להחמיר. ואסור לרחוץ פיו ביום הכפורים, כמו שנתבאר לעיל סימן תקס"ז סעיף ג.

 

נשמת אברהם

 

           (ב) קצת רפואה. אבל משום רפואה גמורה מותר לרחוץ במקום שאין איסור רפואה בשבת 4. ומיירי בסכנת אבר או סתם חולי כל הגוף אף שאבו"ס, דהותר בכל זה לעשות רפואה שאין בה מלאכה כדלעיל סי' שכח, רק דס"ד דליתסר משום רחיצה ביוהכ"פ, קמ"ל דשרי וכדלקמן בסוף סע' ט, אבל משום חולי עינו בלבד כ"ז שאין בו הפרטים המבוארים בסי' שכח סע' ט, אין מחללין בשום מלאכה אפילו שבות, משום גזירה דשחיקת סממנים, וכדמוכח שם בסעיף כ ו-כא 5. ומתורץ בזה מה שכתב הב"י 6 שרפואה מותר ביוהכ"פ. וראה דיני רחיצה בשבת בסי' שכו.

 

חולה עם תסמונת שגרון(Sjogren). חולות אלה סובלות קשות מיובש בעיניים, בפה ולשון ומקבלות טיפות עיניים ותמיסה לשטיפת הפה. לפי מה שמובא לעיל, מותר להשתמש בטרופות אלה בשבת, כי לגבי העיניים מדובר על סכנת אבר ולגבי הפה יש סבל רב ויש לה דין של חולת כל הגוף. וא"כ גם ביוהכ"פ יהיה מותר להן לשתמש בתמיסות אלה. וכן ראיתי בשו"ת דובב מישרים להגאון מטשעבין 7 שנשאל באיש שסובל על הלשון אם מותר להדיח פיו ביוהכ"פ במים ע"י שיתן בהם טיפין יאדינא ולא יהיה חזי לשתיה. וכותב בסיכום: ליכא להחציר ביוהכ"פ יותר מבשבת וה"נ כן הוא, וכן מצאתי בשו"ת גור אריה או"ח סי' לז דהעלה כן, ושפיר יש מקום עפ"ז לצדד להתיר באופן שיהיה נזהר שלא יבלע אפילו כלשהו, עכ"ז מהנכון להחמיר במקום שאינו צורך גדול, עכ"ל.

 

הערות לסי' תריג

 

1) כאן סע' ה.

2) מנחת שלמה ח"ב סי' נח אות כח.

3) ימים נוראים עמ' שיא ס"ק כו.

4) מ"ב ס"ק י.

5) שעה"צ ס"ק יג בשם המחה"ש והמטה אפרים.

6) ד"ה כתב סמ"ק.

7) ח"א סי' קכד ס"ק ג.