נשמת אברהם - אורח חיים סימן תקנה

סימן תקנא  דיני שבוע שחל בו ט' באב להיות בתוכה

 

סעיף ט  יש נוהגים שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו (ומותר בחומץ של יין) ויש שמוסיפין מראש חודש עד התענית, ויש שמוסיפין מי"ז בתמוז. הגה ומצניעים מראש חודש ואילך הסכין של שחיטה, שאין שוחטים כ"א לצורך מצוה כגון (א) לחולה או שבת או מילה או פדיון הבן וכיוצא בו.

 

נשמת אברהם

 

          (א) לחולה. אפילו חולה קצת, ואף דבסי' תקנד ס"ק ט כתב המג"א דנהגו קצת יולדות מז' באב ואילך למנוע מבשר ויין, היינו שלא במקום חולי 1. וצ"ע כי יולדת בתוך ל' יום ודאי דדינה כדין חולה שאבו"ס (דהיינו לא רק חולה קצת), וא"כ מה מתרץ המ"ב, ואולי צ"ל דלידה הוא דבר טבעי, ולכן חמיר טפי, אם לא שהיא חולה קצת (בנוסף לרגיל) וצ"ע 2. וכן פוסק היחוה דעת 3 וכותב: שהנה מבואר בדברי הרמ"א בהגה (סי' תקנ"א סעיף ט') שחולה מותר לו לאכול בשר מראש חודש אב ואילך, שבמקום חולי לא גזרו חכמים, ואין כאן מנהג כלל. אולם גם בנידון שהחולה התרפא אך עדיין תשוש ממחלתו, יש להתיר לו לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב. וכמבואר בשו"ת שבות יעקב ח"א (סי' כ"ז), שמכיון שעיקר דבר זה שלא לאכול בשר בימים אלה הוא רק מצד המנהג, כל שהוא חולה קצת אין לו לנהוג איסור. וכל שבא לשאול ודאי שמרגיש בעצמו שאינו יכול לסבול במאכלי חלב בלבד מצד מיחוש בגופו. ומטעם זה התרתי כמה פעמים למינקת לאכול מאכלי בשר בימים אלה, כמ"ש בכתובות (ס"ה ע"ב) שסתם מינקת חולה היא. אי נמי משום תקנת הולד. ומטעם זה הקילו חז"ל במעוברת ומניקה שלא להתענות בשלש צומות, עכ"ל.

  

התרת נדר. ואם צריך לעשות התרת נדרים לפני שיאכל בשר בימים אלה – ממשיך שם היחוה דעת – הנה בשו"ת מהר"ם מרוטנבורג (דפוס פראג סי' צ"ח) כתב בשם ר' יהודה הכהן, הרגיל שלא לאכול בשר בימי בין המצרים, ורוצה לחזור בו מחמת שאינו בריא, צריך שיעשה התרה בפני שלשה אנשים, כמו שאמרו בנדרים (טו ע"א) דברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם שנאמר לא יחל דברו ע"כ. והובאה תשובה זו במרדכי (פסחים פרק ד'). ובספר תשב"ץ (סי' תקס"ד). וכן פסק בשלחן ערוך יורה דעה (סי' רי"ד סעיף א') ע"ש. אולם הגאון מהר"י עייאש בספר מטה יהודה (סי' תקנ"א סעיף י') כתב, שכל זה באופן שרוצה לחזור בו לגמרי מחמת שאינו בריא עכשיו, וחושש שאפילו כשיבריא אח"כ שמא תחזור לו אותה חולשה, אבל אם אירע לו חולי או חולשה בימים אלה ואינו יכול לנהוג החומרא שלא לאכול בשר, ובדעתו שאח"כ כשיחזור לאיתנו ויהיה בריא יחזור למנהגו, אין צריך התרה. (ולכן גם מי שאוכל בשר בימים אלה בסעודת מצוה, שאין זה אלא לשעה, ושוב חוזר למנהגו, אין צריך התרה) עכת"ד. וכן כתב חילוק זה הגאון בעל נודע ביהודה, בדגול מרבבה (יורה דעה סי' רי"ד). וכן כתב בשו"ת חתן סופר (סי' ג') ע"ש. ואף שהגאון רבי יצחק מאיו בשו"ת שפת הים (חאו"ח סי' ח') אינו סובר חילוק זה, נראה שהעיקר להקל כדברי האחרונים הנ"ל, הואיל ומילתא דרבנן היא, ובשל סופרים הלך אחר המיקל. וכן פסק בשו"ת מהר"ש ענגיל חלק ז' (סי' נ'). וכן העלה הגאון בעל שואל ומשיב ביד שאול (סי' רי"ד). וראה עוד בשו"ת מהר"ם שיק (חיו"ד סי' ש"סז), ובשו"ת מהרי"ץ דושינסקי (סי' פ"ז) ואכמ"ל. ולכן בנידון שלנו נראה שאין צורך בהתרה.

 

 

סעיף י  יש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים, מותרים בתבשיל שנתבשל בו בשר, (ב) ואסורים בבשר עוף ובשר מלוח ויין תוסס, ומותר לשתות יין הבדלה וברכת המזון. הגה ונוהגין להחמיר שלא לשתות יין בברכת המזון ולא בהבדלה אלא נותנים לתינוק, ובמקום דליכא תינוק, מותר בעצמו לשתות הבדלה. ובסעודת מצוה, כגון מילה ופדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין, אוכלים בשר ושותין יין כל השייכים לסעודה, אבל יש לצמצם, שלא להוסיף. ובשבוע שחל ט' באב בתוכה, אין לאכול בשר ולשתות יין רק מנין מצומצם, וזה אפילו בערב ת"ב שרי, ובלבד שלא יהיה בסעודה שמפסיק בה.

 

נשמת אברהם

 

          (ב) ואסורים בבשר עוף. ומ"מ מי שא"א לו לאכול מאכלי חלב, מותר לו לאכול בשר עוף. ומינקת שחלבה רע לתינוק כשאינה אוכלת בשר, יש להקל אף בבשר בהמה 4.

 

 

סעיף טז  יש נוהגים (ג) שלא לרחוץ מראש חודש, ויש שאין נמנעין אלא בשבת זו, ויש מתענים מי"ז בתמוז עד ט"ב. הגה ולצורך מצוה שרי, ולכן נדה רוחצת וטובלת ואפי' אם טובלת ליל י' באב, מותר לה לרחוץ בערב ט"ב אם א"א לה לרחוץ ליל י'. ונראה דה"ה אשה הלובשת לבנים יכולה לרחוץ מעט כדרכה בשאר שנה, הואיל ואינה עושה לתענוג רק לצורך מצוה. ונוהגין שלא לרחוץ, אפילו בצונן, מראש חודש ואילך, ואפי' בערב שבת של חזון אסור לרחוץ כ"א ראשו ופניו ידיו ורגליו בצונן, ויש מקילים חפיפת הראש בחמין למי שרגיל בכך כל שבת.

 

נשמת אברהם

 

          (ג) שלא לרחוץ. ואפילו בצונן יש ליזהר. וכן כותב הבן איש חי 5 לאסור בין בחמין ובין בצונן, אמנם ראה בכף החיים 6 ובשו"ת יחוה דעת 7 שמקילים בצונן בשבוע שחל בו ט' באב לספרדים. ולרפואה מותר אפילו בחמין ואפילו בשבוע שחל בו ט"ב 8. ולכן מעוברת שהגיע קרוב לעת לידתה שטוב לה לרחוץ בחמין, בכל אלו שרי דהוי לרפואה ולא לתענוג. וכן יולדת או מי שהוא אדם חלוש ואמר לו הרופא שצריך לרחוץ בכל יום בחמין שרי, מלבד בט"ב עצמו צריך ליזהר מזה 9.

           מה הדין לגבי מקומות שמזג האויר חם מאד ומזיעים הרבה. הרמ"א 10 מתיר רחיצה לשם מצוה וכל שאינו לתענוג. וכ"כ בשו"ת רב פעלים 11 להבדיל בין טובל לתענוג לטובל לשם מצוה. ומצאתי באג"מ שכותב 12: ולגבי שאילת בני הישיבה אם ביום חום מותר לרחוץ אחר ר"ח אב עד ערב ת"ב מאחר שמכוונים להסיר הזיעה, ולא מחמת תענוג, באמת יש להקל. וכ"כ השערים מצויינים בהלכה להתיר במים פושרים ובערב שבת חזון בחמין 13. וכן מתיר השבט הלוי 14 כשהחום גובר ומזיעים הרבה, לרחוץ כל גופו בצונן ויעשה זה דרך אברים אברים לא בבת אחת, והדבר מסור ללב ירא ד' מתי להקל בזה, עכ"ל.

          וחולה שלפי פקודת רופא צריך לשחות יום-יום, מותר לו לשחות אפילו בערב ט' באב ואפילו כשלא מדובר על חולה שיבו"ס אלא רק בחולה שזקוק לפיזיותרפיה, כגון חולה שסובל מכאבי גב 15.

 
 

הערות לסי' תקנא

1) מ"ב ס"ק סא.

2) מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

3) ח"א סי' מא.

4) מ"ב ס"ק סד.

5) שנה א פ' דברים סע' טז.

6) ס"ק קפו.

7) ח"א סי' לח.

8) מ"ב ס"ק פח.

9) שעה"צ ס"ק צד.

10) כאן סע' טז.

11) ח"ד סי' כט.

12) אהע"ז ח"ד סי' פד אות ד.

13) סי' קכב ס"ק יב.

14) ח"ז סי' עז אות ב.

15) מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.