נשמת אברהם - חושן משפט סימן תכד

סימן תכד  החובל באביו ואמו או החבל בבניו

או החובל בחבירו בשבת

 

סעיף א  החובל באביו ואמו ולא הוציא מהם דם, חייב בחמשה דברים. הוציא מהם דם, חייב מיתה, לפיכך פטור מתשלומין אפילו הוא שוגג. לפיכך (א) לא יקיז הבן לאביו, ולא יוציא קוץ מבשרו ולא יפתח לו מורסא, שמא יבא להוציא ממנו דם. ונתבאר זה בטור יורה דעה סימן רמ"א.

 

נשמת אברהם

 

                   (א) לא יקיז. ולגבי טיפול באביו ובאמו, ראה מה שכתבתי בנשמת אברהם יו"ד סי' רמ ס"ק ד,ה (עמ' ***) ורמא ס"ק א (עמ' ***).

 

 

סעיף ז  (ב) החובל בבניו הגדולים, אם אינם סמוכים על שלחנו, נותן להם מיד, והקטנים ילקח קרקע בנזקן (וי"א ספר תורה) והם אוכלים פירותיו. וכן באחרים שחבלו בהם. ואם היו סמוכים על שולחנו, (חבל) בהם (הוא), פטור בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים. ואם אחרים חבלו בהם, בגדולים יתן להם מיד, בקטנים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותיו עד שיגדלו. הגה וי"א דאינו פטור בסמוכים על שלחנו אלא משבת, אבל חייב בשאר ד' דברים ודינו בהן כאילו חבלו בהן אחרים.

 

נשמת אברהם

 

          (ב) החובל בבניו. ובדורנו יותר ויותר מבחינים בתופעה המזעזעת של תינוק או ילד "המוכה". המדובר בדרך כלל על תינוק או ילד שמוכה וחוזר ומוכה ע"י הוריו במכות אכזריות, כויות ושבירת עצמות עד כדי סיכון חייו. והשאלה היא אם, בנוסף לטיפול הרפואי לו הילד זקוק, הרופאים חייבים למסור למשרד הממשלה המתאים כדי למנוע העכרת הילד בחזרה להוריו, שם הוא יוכה שוב, והעברתו ע"י הממשלה לאימוץ. וכותב הגר"א רבינוביץ שליט"א 1 דאב המכה את בנו שלא לצורך חינוך, בודאי לא הוי הכאה דמצוה וגם עבירה יש בהכאה זו, וכמו כן באב המכה את בנו לצורך חינוך אבל מכהו יותר מן הצורך, ג"כ יש בזה עבירה. ובילד כזה שמוכה עד לסכנת נפשות, חובה על כל אחד ואחד להצילו ואסור להחזירו לביתו ולהוריו, כי יש להם דין רודף, ע"ש בדבריו.

                   וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: אף אם רגיל להכותו תדיר שלא כדין, לכאורה יש בזה משום לאפרושי מאיסורא וגם להציל את הבן מצער של מכות חנם, הרי לאו בעלים הוא על בנו להכותו שלא לצורך, עכ"ל.

 

 

הערות לסי' תכד

 

1) ספר הלכה ורפואה ח"א עמ' שלו.