נשמת אברהם - חושן משפט סימן שעח

הלכות נזיקין

 

סימן שעח  אסור להזיק ממון חבירו ולא לגרום

שום היזק

 

סעיף ח  היה אחד רץ ואחד מהלך, (א) והוזק המהלך ברץ חייב, מפני שרץ שלא ברשות. בד"א, בחול אבל בע"ש בין השמשות פטור, מפני (ב) שרץ ברשות (ודוקא בסתם, דתלינן דרץ לצורך שבת. אבל אם ידוע שאינו רץ אלא לשאר חפציו, ולא שייכא ביה צורך שבת, חייב כמו בחול).

 

נשמת אברהם

 

                (א) והוזק המהלך. תאונות דרכים. ראה להלן סי' תכז ס"ק ב5 (עמ' ***).

 

                   (ב) שרץ ברשות. ויש לשאול מה יהיה הדין בנהג אמבולנס שדרס עובר אורח תוך כדי נסיעתו המהירה לבית החולים, וה"ה רופא (או כל אדם אחר) שנהג במהירות כדי להגיע או להעביר פצוע או חולה מסוכן ותוך כדי הנסיעה פגע בהולך דרך או במכונית אחרת, האם הוא פטור או חייב בתשלומין או בגלות או בכפרה.

                   והנה ראיתי בערוה"ש 1 שכותב: ממה שאמרו חז"ל דרץ בע"ש הוי ברשות, אין ללמוד מזה דכל מי שרץ לדבר מצוה הוי כברשות דשאני ע"ש דזמנו בהול, אבל בשארי מצות שמצוה לרוץ, מ"מ אין לו לרוץ כל כך עד שיוזק בו המהלך (חו"י), מיהו ברץ לענין פקוח נפש או להציל מן הדליקה ומן המים וכיוצא בזה, ודאי דמקרי ברשות דהא חובה עליו לרוץ בכל כחו ולא גרע מע"ש (נ"ל), עכ"ל.

                   וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נראה דדוקא בריצה כזו שמותרת בערב שבת מפני כבוד שבת, הוא דשרי מפני שאין זה כ"כ מסוכן, ולכן הוא פטור, משא"כ הדוהר על סוס או נוהג ברכב אשר זה כרץ עם פצצה שיכולה להתפוצץ, פשוט הדבר שהזהירות שלו היא לגמרי אחרת מזה שרץ בערב שבת, אלא שאעפ"י כן מותר לו לנסוע מהר, ואם בנסיעתו הזיק לבן אדם פטור מלשלם, עכ"ל.

                   וראיתי כותב הגר"י זילברשטיין שליט"א 2 להוכיח שהוא פטור מגלות מהגמ' במכות ח ע"ב: אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דמחטבת עצים דרשות, דלמא מחטבת עצים דמצוה דסוכה ומחטבת עצים דמערכה, ע"כ דכשם שאילו היתה חטיבת עצי סוכה מצוה ולא רק "מכשירים", היתה פוטרת את ההורג מגלות ואעפ"י שהמצוה בסוכה היא ואילו העבירה בגופו של הנהרג. כך גם בנהג אמבולנס מאחר ועצם הנסיעה מצוה היא, פוטרת היא אותו מגלות אף שהעבירה היא ביחס לאחר, ובמיוחד כאשר הנהג חייב היה להסיע את החולה בחפזון ובבהילות, עכ"ל. עוד כותב שם הגאון שליט"א ללמוד כזה משו"ת החת"ס או"ח סי' קעז, שם נשאל על אשה שרצתה לשפוך יי"ש לתוך פיה של המשרתת שנתעלפה ובטעות שפכה נפט ומתה המשרתת. וכותב החת"ס דמאחר ומעשה האשה היה לדבר מצוה להצלת נפשות פטורה מגלות, אולם צריכה קצת תשובה משום שמגלגלים זכות על ידי זכאי וחובה ע"י חייב. ועיין גם שם בשו"ת חו"מ סי' קפד. ומסכם הגר"י זילברשטיין שליט"א: נהג אמבולנס שמיהר להביא חולה לביה"ח ודרס עובר אורח, פטור מגלות ומסתבר שחייב כפרה. אולם אם נהג באותה מידת זהירות שכל נהג אמבולנס אחר במקומו היה נוהג כך ובכל זאת קרה המקרה, פטור אפילו מכפרה כדי שלא לנעול דלת בפני מצילים, עכ"ל.

                   וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: ולכאורה יל"ע בדבר לפי דברי החת"ס הנ"ל דמגלגלין זכות ע"י זכאי וכו', עכ"ל.

                   וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: יתכן דשאני גלות דגם דרך עליה חשיב אונס וכן אומר מותר לחד מ"ד, משא"כ בתשלומי ממון של נזקין. ונכון להזכיר כאן ההלכה שביו"ד סי' שלו דרופא מומחה שהמית גולה, ולציין למה שכתוב בספרו חלק יו"ד 3, עכ"ל.

 

רופא שטעה והזיק. שאלתי את הגר"ש הלוי ואזנר שליט"א בשם רופא מחו"ל על מחויבותו של רופא שהזיק לחולה בגרמא ושב ואל תעשה בהוספת כמה דוגמאות. ענה לי הגאון שליט"א בזה הלשון 4: אשר הציע מע"כ בשם רופא מחו"ל על מחויבותו של רופא והזיק לחולה בגרמא ושב וא"ת, כמו רופא מומחה שבדק לחולה וטעה ולא הבחין שלחולה ממצא בבטן ושחרר אותו באומרו שלא מצא שום דבר (ויתכן שגם אם עשה בדיקת מעבדה אלה היו תקינים), וכעבור חודש כבר הי' ברור שלחולה מחלה קשה שהי' ניתן לטפל אז, או עוד דוגמה, רנטגנלוג מומחה שהסתכל על צילום ולא הבחין בממצא וכתב תשובה שהצילום תקין ועי"ז לא קבל החולה טיפול במועד, א"ד שאלתו, וכב' כתב בשם איזה דיין שיש לדון בזה ממראה דינר לשולחני והשו"ע חו"מ סי' ש"ו וכב' נו"נ קצת בזה.

הדבר ברור דאין הנדונים דומים כלל להתם, דנהי דעלך קא סמכינא איכא גם הכא ע"ש בב"ק צ"ט ופוסקים שם, התם חייב משום שהמראה דינר עשה מעשה ע"פ המומחה לקבלו בכסף מלא ונכנס בגדר גרמי, וגם התם כיון שדבר גלוי לעין הוא אם טוב אם רע א"כ פשע ברשלנות, משא"כ הכא בנ"ד דאיכא כמה פנים לטיבותא, חדא, דהא דתנינא בתוספתא (הו' בתוה"א לרמב"ן) ובטוש"ע יו"ד סי' של"ו דרופא מומחה שריפא ברשות בי"ד והזיק בשוגג גולה, היינו כשהזיק וחבל והמית בידים, ועשה משגה במעשה הטפול עצמו, לא כן כשלא עשה כלום ושגג ולא ראה את המחלה.

וכבר כתבו הפוסקים שם בשם הרמב"ן דאם שגג בלא הודע דפטור מכלום גם מדין שמים, דהיינו ששגג בחולה וטיפל כראוי ובמקום הראוי' ומכ"מ החולה לא החזיק מעמד ונחלה או מת, וכבר כתבו הראשנים דע"ז נאמר ורפא ירפא מכאן שניתן רשות לרופא לרפאות ולא יחוש שפעם לא יעלה בידו והוזק החולה על ידו.

ונדון שלפנינו הוא ק"ו משם, דהא לא הזיק כלל, וטעה רק בזה שלא הבחין בממצא הנ"ל וידוע שזה קורה ה"פ בלי שגגה כלל מרוב קטנות הממצא, וכאשר כ' כב' דאולי גם ע"י מעבדה לא היו יכולים להבחין אז, וכבר ידוע שגם ע"י שיקופים ואולטראסנד קורה כזה לפעמים, ואולי בשעה זאת עדין לא נתגלה כ"כ ורק בזמן אח"כ, עכ"פ הרופא אם הוא מומחה לכך ויש לו רשות בזה עשה ברפואה מה שצריך, ועלה לו שגגה בלא יודעים לענ"ד פשוט דאין לחייבו כלום גם בדין שמים (אם לא בגדר פיוס דהי' גורם להרע לבן ישראל), ומכ"ש אם נצרף שיטת התשבץ ח"ג סי' פ"ב דיש חילוק בין רופא חיצוני לרופא פנימי שפטור אף מדיני שמים כשהזיק כיון דאין לו אלא מה שעיניו ראות, ובברכי יוסף סי' של"ו נו"נ אם שאר פוסקים מודים לו, מכ"מ שכ"ז אם הזיק בנתוח בידים כיון שהגוף פתוח ע"י נתוח לפניו, ואנו מחזיקים בשיטה דגם על מחלה פנימית נאמר ורפא ירפא שניתן רשות לרפאות דלא כמש"כ רבינו בחיי פ' משפטים ע"פ ורפא ירפא, דשאר ראשנים לא חילקו בזה, ומכ"ש לפי מציאות דזמנינו ובודאי אם הי' לברר ע"י שיקוף וכיו"ב ולא עשה גם בשב וא"ת יש מקום לדין שמים, אבל אם עשה ורק טעה בשיקוף, או חיפש מקור המחלה כפי האפשר ולא מצא, זה נוטה לשגגה בלא הודע שפטור לגמרי.

והי' מקום לישא וליתן בדברי הריטב"א בשם מורו הידועים בב"מ ע"ג ע"ב, דמי שיהיב זוזי לחברי' למזבן לי' חמרא ופשע ולא זבין לי' דמשלם, וכ' הריטב"א, דאעפ"י שלא קבל עליו חיוב תשלומין כלל, כיון דנתן לו מעותיו ליקח סחורתו ואלמלא הוא הי' לוקח ע"י עצמו או ע"י אחרים, אלא שזה הבטיח לו וסמך עליו ונתן לו מעות ע"ד כן ה"ז חייב לשלם מה שהפסיד בהבטחתו, וזה ענין שכירת פועלים (בדף ע"ה ע"ב) (דחייבים אפי' בשב וא"ת), ומסיים דזה דין גדול, הנה הא דחייב התם דמנע את המשלח מרווח בטוח, עיין היטב תשובת חתם סופר חו"מ סי' קע"ח בזה.

אבל אם נתן לו כסף לחפש סחורה שיהי' בה רווח והלך וחיפש ולא מצא אעפ"י שאולי הי' יכול בכל זאת למצא דעשה לפי דעתו מה שאפשר אלא שטעה בזה פשיטא דאין גרמא דנזקין, וה"נ בדידן שהלך הרופא לחפש מקור המחלה ועשה בדעתו כל האפשר וקרה לו שוגג בלא הודע דאין לחייבו, כ"ז אם אפשר לדמות דין רופא לדיני ממונות, מכ"ש דנלענ"ד דאין לדמות, עכ"ל.

 

 

הערות לסי' שעח

 

1) סע' יט.

2) ספר הלכה ורפואה ח"ב עמ' רפז.

3) נשמת אברהם כרך ב יו"ד סי' שלו ס"ק ז (עמ' ***).

4) שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רצד.