נשמת אברהם - אבן העזר סימן כה

סימן כה  לגדור גדר ושלא להרבות בתשמיש

וכיצד יתנהג בשעת תשמיש

 

סעיף א (א) ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה. ויזהר מהייחוד שהוא הגורם הגדול. וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פי' דברי שחוק וחשק). ולא ישב בלא אשה, שמנהג זה גורם לטהרה גדולה. יתירה מכל זאת אמרויפנה עצמו ומחשבתו לד"ת וירחיב דעתו בחכמה, שאין מחשבת עריות מתגברת אלא בלב פנוי מהחכמה.

 

נשמת אברהם

 

                   (א) ראוי לאדם להרגיל עצמו. כותב הביאור הגר"א 1: ירושלמי א"ר יצחק ליבא ועינא תרי סרסורא דעבירה, שנאמר ולא תתורו וכו'. תנה בני לבך ועינך דרכי תצורנה, אמר הקב"ה הן יהבית לי לבך ועינך אנא ידע דאת דילי. ובספרי פ' שלח לך ד"א ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, מגיד שהעינים הולכין אחר הלב. או הלב אחר העינים, אמרת? והלא יש סומא שעושה כל תועבות שבעולם, הא מה תלמוד לומר לא תתורו וכו', מגיד שעינים הולכות אחר הלב, עכ"ל.

          ואם הדברים האלו חשובים ונחוצים לכל אדם, על אחת כמה וכמה שהם חשובים ונחוצים לרופא (או לכל מטפל אחר) שעבודתו מביאה אותו יום יום בהתקרבות לנשים ובצורך לבדוק ולטפל בהן, לנגוע ולהסתכל במקומות המכוסים וכו'.

ולפי הכלל שבמלאכתו הוא עוסק 2, אין הבדל בין רופא, אח או טכנאי שצריך לבדוק או לטפל באשה. וא"ל הגרש"ז אויערבאך זצ"ל שגם מותר לגבר לכתחילה ללמוד מקצוע כזה מכיון שזה נוגע לפיקוח נפש. אולם ברור שכל אדם יצטרך להחליט לעצמו אם הוא יכול לעמוד בפני יצרו, ובאמת לעבוד לשם שמים. וא"ל מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שטוב יעשה, אם אפשר, שישא אשה לפני שהוא מתחיל את הלימודים או את העבודה במקצוע כזה כדי שיהא פת בסלו 3.

ולגביה חומרת הענין של קריבה לערוה כותב המדרש 4:אמר הקב"ה כשם שאם נדר נזיר שלא לשתות יין אסור לאכול ענבים לחים ויבשים ומשרת ענבים וכל היוצא מגפן היין אף אשה שאינה שלך אסור ליגע בה כל עיקר, שכן שלמה אומר (משלי ו) היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנוגע בה, לכך סמך הקב"ה פרשת נזיר לפרשת סוטה שהן דומות זו לזו, וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו מביא מיתה על עצמו, שנאמר (משלי ז) כי רבים חללים הפילה, עכ"ל המדרש.

וכותב הרשב"א 5:הא דאמרינן בפרק קמא דשבת (דף י"ג) עולא הוה מנשק לאחתיה אבי ידיהו ופליגא דידיה אדידיה דאמר עולא אפילו שום קריבה בעולם. וקיימא לן כי האי בתריתא. ואם כן צריכים אנו ליזהר שלא לקרב לשום אשה בעולם בזמן נדתה ושלא להושיט אלא על ידי שינוי. ואם כן היאך נמצא ידינו ורגלינו איש בבתו ובאחותו ובשאר קרובותיו.

תשובה: לפי מה שאמרו לא תקרב שום קריבה בעולם אין הפרש בקרובותיו האסורות לו כבתו ואחותו וכן שאר הקרובות וכן באשת איש בין שעת נדתן לשעת טהרתן ולעולם אסורות בשום קריבה. דבכולהו כתב (ויקרא י"ח) איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו ואם לא מצינו ידינו עמהם בשעת נדתן כך לא נמצא ידינו עמהם לעולם ואפילו בשעת טהרתן. ואלא מיהו בכולהו אפשר דאינן אסורות בקריבה שאינה של גלוי עריות אלא מדרבנן ומשום הרגל עבירה. וכדאמרינן התם (שבת י"ג) אמר עולא שום קריבה בעלמא אסור משום לך לך אמרינן נזירא סחור סחור לכרמא לא תקרב. ולא אמרו בהם אלא קריבה המביאה לידי הרגל עבירה כישן עמהן ואפילו הוא בבגדו והיא בבגדה ואי נמי בנשיקה ואפילו אבי ידיהו. ואי נמי אשתו נדה הוא בבגדו והיא בבגדה שכל דברים אלו מרגילין לערוה. וכן אפילו הושטת כלי מיד אשתו נדה לידו אסור לפי שלבו גס בה. ובקריבות מעט איכא למיחש להרגל עבירה אבל בשאר נשים שאין לבו גס בהן בדברים אלו כגון הושטת כלי וכיוצא בו אין בהם משום הרגל עברה במי שאין לבו גס בה. וכענין ששנינו (גיטין פ"ח דף פ"א) במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק שבית שמאי אומרים אינה צריכה ממנו גט שני ובית הלל אומרים צריכה ממנו גט שני ומודים בנתגרשה מן האירוסין שאינה צריכה ממנו גט שני שאין לבו גס בה. ואוקימנא בגמרא בדאיכא עדי יחוד וליכא עידי ביאה בנשואה שלבו גס בה דאמרינן הן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. והכא נמי איכא למימר דדכותה הוא וכל שכן בקרובותיה דהא אמרינן אהני דלא ליגרי בקרובותיה. ואמרינן התם בפרק קמא דשבת (דף י"ב) אמר להו רב נחמן לבנתיה קטלן ואשמען לי קלא דסנואתי. ומי לא עסקינן דמפליאן רישיה וכדאמר להו אשמען לי קלא ואף על פי שיש בזה באשתו אסורה משום הרגל. וכדאמרי' בהגדה בפרק חזקת הבתים (דף נ"ח) באברהם אבינו דמנח רישיה בכנפה דשרה וקא מעיינא ביה ואמר ליעול וליתי רבי בנאה דמידע ידיע דיצר הרע בהאי עלמא ליכא. ולא שאני אומר שיהא מותר להתיחד עם העריות שאין לבו גס בהן ולומר שאין חוששין לביאה מתוך יחוד שהרי שנינו בברייתא אחותו וחמותו ושאר כל העריות שבתורה אין מתיחד עמהם אלא בעדים. אלא שאני אומר דאפשר לומר דכשאסרו הושטת כלי ושאר כל הדברים שאין בהן הרגל כל כך לא אסרו אלא באשתו נדה שלבו גס בה אבל לא בשאר הנשים שאין לבו גס בהן. דהפרש יש בין מי שלבו גס בה ולמי שאין לבו גס בה, עכ"ל הרשב"א.

והבן איש חי כותב 6: והנה בספר חסידים סי' תתר"ץ איתא, לא יתקע יהודי בכף הנכרית ולא הנכרית בכף איש יהודי אעפ"י שהיד מעוטפת בבגד, סייג לגלוי עריות, עכ"ל, ובודאי החסיד זצ"ל מדבר על השלום שעושין באחיזת כפים שדברנו בו שהיה נוהג בזמנו בערי אירופ'ה דנקיט יהודי בכף הנכרית וכו' לרבותא דלא תימא כיון דזה הוא מנהג ונימוס הנכרים באותם המקומות, אם יהיה היהודי נמנע מלעשות כמנהגם יתלוצצו בו ולהכי מתירין לו לעשות כמנהג הזה וכו' כדי שלא ילעיגו הנכרים ויתלוצצו. לכך בא החסיד זצ"ל להזהיר בזה גם ביהודי עם הנכרית. אבל יהודי עם יהודית פשיטא דאסור, עכ"ל.

ועיין גם בכרך ב חיו"ד סי' שלה ס"ק כד (עמ' תי)

 

 

הערות לסי' כה

 

1) כאן ס"ק ב.

2) את המושג הזה אנו מוצאים בגמ' ב"מ צא ע"א. גם במאירי שכותב על המשנה בסוף קדושין: כל שעסקיו עם הנשים לא יתייחד עם הנשים – ר"ל אפילו אותו שמתעסק במלאכת נשים שהיה לנו לומר בעבידתיה טריד.

3) ראה בגמ' בקידושין שם.

4) שמות רבה פט"ז ס"ק ב על הפסוק משכו וקחו לכם.

5) ח"א סי' אלף קפח.

6) ספר עוד יוסף חי פ' משפטים סע' כב.