נשמת אברהם - אבן העזר סימן כא

סימן כא  להתרחק מן העריות

 

סעיף ב  לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת (א) אשת איש.

 

נשמת אברהם

 

(א) אשת איש. ראה לעיל סי' כ מה שכתבתי בשם האג"מ והיביע אומר לגבי אלמנה שמתקשה לפרנסתה עקב כיסוי הראש.

 

 

סעיף ה  אסור להשתמש באשה כלל, בין גדולה בין קטנה, בין שפחה בין משוחררת, שמא יבא לידי הרהור עבירה. באיזה שמוש אמרו, ברחיצת פניו ידיו ורגליו, אפילו ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו אפילו אינה נוגעת בו, והצעת המטה בפניו, ומזיגת הכוס. הגה וי"א דהוא הדין באכילה עמה בקערה נמי אסור בכל ערוה כמו באשתו נדה. ויש מקילין בכל אלה, דלא אסרו דברים של חבה רק באשתו נדה. (ב) וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ, מותר לרחוץ מעובדות כוכבים שפחות, וכן נוהגים. וי"א דכל שאינו עושה דרך חבה, רק (ג) כוונתו לשם שמים, מותר. לכן נהגו להקל בדברים אלו. י"א דאין לנהוג אפילו עם אשתו בדברים של חבה, כגון לעיין ברישיה אם יש לו כינים, בפני אחרים.

 

נשמת אברהם

 

                   (ב) וי"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד. כתב לי הגרא"י וולדינברג זצ"ל בהערה לספרי ח"ג מהד"ק עמ' רנג (מודפס בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז סי' מט): באה"ע סימן כ"א סע' ה' מעתיק כמות שהוא דברי הרמ"א שכותב די"א דכל זה אינו אסור רק במקום ייחוד, אבל במקום שרוב בני אדם מצויים כגון במרחץ מותר לרחוץ מכותית שפחות וכן נוהגים, מבלי להעיר דבר.

                   ומכיון שכבו' זכה שספריו המה מאד שימושיים ובודאי בכזאת יהא גם ספרו זה, ויבואו איפוא ללמוד מזה לנהוג היתר בפשיטות בכזה. וכל הדומה לזה, מבלי לטרוח לעיין במקורות הדנים בזה, לכן אי אפשר שלא ייזכר בדפים אלה מה שגדולים וטובים חולקים ומרעישים נגד זה. הנה הב"י בטור כותב ע"ז וז"ל: ואני אומר נשתקע הדבר ולא נאמר ודבר זה אסור להעלותו על לב, ואין ספק אצלי שאיזה תלמיד טועה כתב כן מדעתו ותלה הדבר ברבו עכ"ל. והב"ח כותב שם דיש לבטל המנהג הרע הזה כי בטעות נהגו כן. והשל"ה בשער האותיות מאמץ דברי הב"י ומתמה על הרמ"א דשבקיה לחסידותיה בזה הענין, כי היה לו לרמ"א למחות בנוהגים כן. ומסיים את דבריו בלשון זה: ע"כ נראה לי להחמיר ומי לד' אלי עכ"ל. והבאר הגולה בשו"ע ג"כ מסכים להנ"ז וציטט לעיין בדבריהם. וכך ציטט והעלה גם בספר שו"ת חינוך בית יהודה סימן קל"ה עיי"ש. ועוד יעוין בספר אפי זוטרי על אה"ע (לבנו של הגאון בעל חסדי דוד ז"ל) בסימן כ"א ס"ק י"ח שמוסיף לכתוב בזה וז"ל : ובאמת יש לתמוה על מי שיסד מנהג רע ומר כזה, כי אין אפוטרופוס לעריות, ובפרט אם מידי עבירה יצאו מידי הרהור לא יצאו, ומי הוא זה יערב אל לבו לומר שלא יבוא לידי הרהור, ע"כ ישתקע הדבר ולא תהיה כזאת בישראל וכו'. אבל לשפשף גופו במרחץ מהיכא תיתי להתיר דבר זר כזה, ובפרט לבחורים שאין ספק אצלי שבודאי פרצה קוראת לגנב לכל הפחות לבוא לידי קישוי וקרוב ג"כ להוצאת ש"ז לבטלה ח"ו עכ"ל. ובפרט בדור פרוץ כזה שאנו חיים בו, ד' ירחם.

                   ואנא עובדא ידענא ברב אחד שהורה להתיר עפי"ד הרמ"א לקחת משרתות עכו"ם בבתי מרחץ שירחצו גם את הגברים, ולעזה עליו המדינה, וכשהגיע הדברים לידיעתו של הגאון הגרצ"פ פרנק ז"ל נזדעזע מזה ועמד בפרץ במלוא עיזוזו והכריח את הרב לחזור מהוראתו, ומאז לא ישמע ולא יפקד ולא יעלה על לב מי שהוא להורות להתיר דבר תמוה כזה, עכ"ל של הגרא"י וולדינברג זצ"ל.

 

                   (ג) כוונתו לשם שמים. כותב הערוה"ש 1: וכל זה כשהיא עושה לא דרך שירות, אבל דרך שירות נראה שאין איסור בדבר, אבל לרחוץ פניו ידיו ורגליו פשיטא שאסור בכל ענין דזהו התקרבות יתירה, עכ"ל. כתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: וכל זה באדם בריא, אך באדם חולה מותר לו השימוש ע"י אשה (כגון אחות) אם אי אפשר להשיג גבר 2. ועיין בברכ"י 3 שכותב: ואם תאמר סוף סוף היכי שרינן לאשה לשמש לאיש בחולי מעיים שמתוך דאשה לקראתו ומתעסקת בבתי גואי יבוא לידי הרהור והשחתה, וי"ל דכיון שהוא חולה אין יצרו מתגבר ותש כחו כמ"ש הרב תרומת הדשן סי' רנב ועמ"ש בט"ז בדין זה. ועמ"ש הרמב"ן בחידושיו לנדה ריש פ' כל היד ודוק, עכ"ל.

                   וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: רצוי להזכיר שרק לחולה שתש כחו, אבל לא למי שהוא נכה ומשותק בחלקו, עכ"ל. וכוונת הגאון זצ"ל להבדיל בין איש שכעת השתתק וממילא גם חולה ותש כחו ובין איש שכבר עבר זמן מאז השיתוק ומצבו יציב ואין הוא חולה פרט לשיתוק בחלק הגוף (ועיין בדבריו בנשמת אברהם חיו"ד 4).

                   וכן מובא בדרכ"ת 5 בשם המקור חיים ס"ק נח שכתב: דאם אין הבעל חולה ממש אלא שיש לו מיחוש וכאב בעלמא, שיש לחוש שיבא לידי הרגל דבר אסור, עכ"ל. וכן עיין בתוס' 6: ועל זה אנו סומכין השתא שאנו משתמשים בנשים.

                   ועיין בפ"ת 7 שמביא את לשון הריטב"א 8: הכל לפי דעת ויראת שמים, וכן הלכתא דהכל כפי מה שאדם מכיר בעצמו שיצרו נכנע וכפוף לו ואין מעלה טינא בלבו כלל, מותר לו להסתכל ולדבר עם הערוה ולשאול בשלום אשת איש והיינו ההיא דר' יוחנן יתיב אשערי טבילה 9 ולא חייש איצר הרע (ועיין בהרי"ף שבעין יעקב דלא היה רבי יוחנן יכול להסתכל בנשים משום שהיו שערות גבות עינו שוכבות ע"ש), ור' אמי דנפקי ליה אמהתא דבי קיסר. וכמה רבנן דמשתעי בהדי מטרוניתא, ורב אדא בר אהבה דנקט כלה אכתפיה ורקיד בה ולא חייש להרהורא מטעמא דאמרן, אלא שאין ראוי להקל בזה אלא לחסיד גדול, עכ"ל. ולכן מאד מאד צריך הרופא (או כל מי שצריך לטפל באשה) להיזהר שיהיו כל מחשבותיו על עצם מלאכתו וכל כוונותיו אך ורק בעבודתו, עבודת הקודש. ועיין בנשמת אברהם חיו"ד 10.

 

1. צניעות בבדיקה וטיפול באשה. לכן, רופא, סטודנט, אח וכל מי שמטפל בחולים עם כל החשיבות והאצילות בעבודתו, חייב להיות זהיר ביותר, כשבודק או מטפל באשה, שעיניו ומחשבותיו מופנים ומרוכזים אך ורק על עבודתו. בנוסף עליו להתחשב ולהיות מודע להרגשותיה של החולה – למשל לגלות רק אותו חלק מגופה שהוא צריך לבדוק ושוב לכסותו לפני שבודק חלק אחר של גופה. כשבודק שד אחד, האם באמת צריך גם השד השני גלוי? האם אינו צריך לזכור לכסות החלק העליון של גופה שכרגע בדק לפני שהוא מתחיל לבדוק את בטנה? כותב השו"ע 11: צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה או להביט ביופיה, עכ"ל ואינו מבדיל בין צעירה לזקנה, יהודיה או נכריה, צנועה או פרוצה והב"ש 12 כותב: או להביט ביופיה – הר"י כתב דאסור מדאורייתא שנאמר: לא תתורו אחרי עיניכם והרמב"ם ס"ל מדרבנן ובפנויה לכ"ע מדברי קבלה והרהור אפילו בפנויה אסור מדאורייתא, עכ"ל.

 

2. צניעות מצד האשה. כותב הגר"ש הלוי ואזנר שליט"א בשו"ת שבט הלוי 13: וכן לענין רבוי ההליכה בימי עבורן ומשמוש הרופאים שלא לצורך, רק מפני שהם קבעו כן, ונפרצה עי"ז פרצה עצומה בחומת הדת והצניעות, כאשר למדתי מנסיון שלם מעשרות בשנים יע"ש הארכתי עוד בעצם איסור דקרבה דעריות, ע"כ יהיו דברי פה מיעוטים רק לצורך ומפני כבודכם, ואין ספק כלל שהנושא הזה הוא מהדברים שמצוה גדולה לעורר עליו ולפקח עוורים, עכ"ל. ושוב 14: והעיקרים בזה שלא ללכת אלא בזמן הביקורים הקבועים לרבים דשכיחי רבים ובעבידתיה טריד, וראוי ללכת עם אשה כשרה שתחכה לה שם, וכו', וכן תשתדל שלא לסגור דלת חדר הטיפול, ועכ"פ שלא לסגור במפתח, ולא להאריך בשיחה עם הרופא בשעת הטיפול ולא אח"כ, רק במה שנצרך ביותר, עכ"ל. וכן כותב הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בטהרת הבית 15: ואמנם האשה והרופא אינם מתכוונים כלל לשם תאוה וזנות ח"ו, אלא לצורך רפואה, לפיכך אין בזה חשש איסור כלל, אולם פשוט שזהו דוקא במקום כאב וחולי ובמקום שאין שם אשה רופאה הבקיאה בדבר, ובדלית ברירה התירו לאשה החולה הסובלת ממכאובים להסתמך על הטעם דהרופא באומנותו עוסק, ולהבדק אצל רופא מומחה וכו' אבל כשאין הדבר נחוץ כל כך, אלא מיחוש בעלמא שאפשר להתגבר עליו, אין להקל בזה כלל, ובודאי שעל ידי כך היא מורידה מעליה מסוה הבושה ומעטה הצניעות וכו' ע"ש דבריו.

 

3. זיהירות מתביעה עקב "יחוד". בנוסף, כדאי מאד לרופא להשתדל שלא לבדוק ביחידות אישה (גם במקום ובאופן שלא קיים איסור ייחוד) אלא אם כן בעלה או אחות מקצועית או אדם נאמן אחר נמצא עמו בחדר הבדיקה. בהשתדלות זו לא רק שהוא מתרחק מחשש יחוד, אלא אף מונע מעצמו סכנות של אי הבנות ושל עלילות מצויות של מטופלות כנגד הרופא. בעוד שאם הבדיקה היתה ביחידות, לפעמים קשה מאד להתגונן מפני עלילות דברים ולהוכיח את חפותו. וכבר אמר שלמה המלך: הסר ממך עיקשות פה, ולזות שפתיים הרחק ממך" 16.

 

הערות לסי' כא


1) סע' ז.

2) וכן עיין בשערים מצויינים בהלכה סי' קנב ס"ק ח.

3) יו"ד סי' שלה סע' ה.

4) כרך בסי' קצה ס"ק ב1 (עמ' רא).

5) סי' קצה ס"ק מט.

6) קדושין פב ע"א ד"ה הכל.

7) כאן ס"ק ג.

8) סוף קדושין.

9) ברכות כ ע"א.

10) כרך ב סי' קצה ס"ק יא (עמ' ריב).

11) כאן סע' א.

12) ס"ק ב.

13) שו"ת, ח"ד סי' קסז.

14) שיעורי שבט הלוי עמ' ערה.

15) ח"ב בהערה עמ' רכב.

16) משלי ד:כד.