נשמת אברהם - יורה דעה סימן שצז

סימן שצז  דיני עדות לנהוג אבילות על פיהם

 

סעיף ב  שנים אומרים מת, ושנים אומרים לא מת, (א) אינו מתאבל.

 

נשמת אברהם

 

            (א) אינו מתאבל. מה יהיה הדין לגבי קביעת יום השנה (יארצייט) לאדם שראוהו חי כמה שעות לפני השקיעה ומצאוהו ללא רוח חיים כמה שעות אחרי השקיעה. לכאורה נראה שתלוי במחלוקת הט"ז עם המהר"ם מינץ 1 אי אזלינן בתר חזקת חיים באדם שכבר מת. ועיין בנקודות הכסף 2 שדוחה דברי הט"ז וכותב: ועוד דכשאמרינן למפרע משעת נפילת הגל מת יש זמן ידוע, אבל הכא אין כאן זמן ידוע שתאמר למפרע מיום זה מת, הלכך עד השתא מוקמינן ליה בחזקת חי, עכ"ל. ועיין גם בפ"ת  3 וגליון מהרש"א 4. וכן עיין בשו"ת חת"ס 5 שכותב על הט"ז: ובאמת כל דבריו תמוהים מאד וחלילה לסמוך עליהם כלל וכו', עכ"ל. וכ"כ החכמת אדם 6: ונ"ל דאם יודע באיזה חודש רק אינו יודע באיזה יום אזי מוקמינן אותו בחזקת חי כל זמן שיוכל וביום האחרון של החודש מת, עכ"ל. וכן עיין בדעת תורה 7 שמביא בשם שו"ת הרשד"ם חיו"ד סי' רא שגם פסק כמהר"ם מינץ והוא עצמו מביא ראיה מהבית יוסף או"ח סוסי' שסה בשם תה"ד בספק נשבר העירוב מבעוד יום מוקמינן אחזקה ואמרינן דהשתא נשבר. ועיין בשדי חמד 8 שהביא מהרבה אחרונים מחלוקת גדולה בדבר זה להלכה למעשה.

            כותב האג"מ 9: הנה אם נמצא מת ואינו יודע מתי מת, אמרינן שהיה לו חזקת חיים וא"כ מת בזמן המאוחר בהספק וכו'. ועיין בסי' שצז וכו' ולענין יא"צ גם להט"ז דהוא ספק נמי יש לקבוע היאצ"ט ביום הנמצא שהיה ודאי מת. ובמת בין השמשות הנה בזמן המוקדם אולי היה חי אבל בזמן המאוחר בודאי היה מת ואין ספק מוציא מידי ודאי ואזלינן לכאורה בתר זמן המאוחר.

            אך כותב הגשר החיים 10: אם יש לו ספק ביום היא"צ אם היום או למחר, או שמת בבין השמשות – אם אין אבלים אחרים יתפלל ויאמר קדיש בב' הימים. ואם יש אבלים אחרים בב' הימים, יחזיק את היא"צ ביום המוקדם, ובנוגע לתענית ובקור הקבר מחזיק עכ"פ את יום המוקדם, עכ"ל.

            ונשאל החת"ס 11 על מי שמסופק אי מת אביו בד' בחודש או בה' בו, איך יהיה דינו בכל מנהגי יא"צ באמירת קדיש והדלקת נר ותענית. וכותב: והנה זה פשוט דהאבלים לא יניחוהו לומר קדיש להפסידם, דבכל יום יאמרו לו אייתי לי ראיה דהאי יומא הוא, אך הספק אם הוא מחויב עכ"פ לומר קדיש להמציא לו מנין במקום שאינו מפסיד האבלים אחרים וכו'. נמצא שביום היא"צ שצריך האב תיקון לנשמתו ביומא דדינא דיליה ואין לו מי שיתקן נשמתו ואם נימא שיעשה הבן רק ביום הראשון אולי איננו יום היא"צ וביום השני שהוא יום היא"צ והאב צריך לתיקון ואין מי יעמוד בעדו, הרי זה דומה להסיבה דמעיקרא תקנתא דהאב לגמרי שאין בו בעולם שישלים צרכו, ע"כ יעשה בשניהם. מיהו לישב בתענית שני הימים קשה וכ"ש למי שעוסק בתורה אשר ממש יצא שכרו בהפסדו, ויש כמה מהאחרונים שכתבו דטעם התענית אינו לתיקון נשמת האב רק משום ריע מזליה דהבן ומאן דלא קפיד לא קפדינן, ונהי בעלמא אין להקל וכיון שהוזכר בש"ס יום שמת בו אביו כיום שנהרג בו גדליה, בפ"ב דשבועות, מ"מ בכה"ג יש להקל שלא להתענות אלא ביומא קמא, ויום שלאחריו יוסיף בלמוד ועבודת ד' שזה טוב מכל הקרבנות, כנלענ"ד, עכ"ל.

            וכותב בספר ליקוטי הערות על החת"ס, בשם הספר תורת חיים שהעיר על גליון החת"ס שפלא בעיניו, הלא היה לזה, שאנו דנין עליו מתי מת, פעם אחת חזקת חי ואמרינן בודאי מת ביום השני ולא ביום הקודם ותליא בפלוגתא הגדולה של הט"ז עם המהר"ם מינץ. ובשו"ת מחנה חיים מביא שגם החת"ס ביו"ד סי' שמא (מובא לעיל) דעתו דלא כהט"ז. ומתרץ דאולי בנידון שאלתו היה באופן כזה דיש עדים שידעו מיתת האיש רק הספק נולד לפני הבן העומד לפניו וכו', ע"כ.

            האג"מ כותב 12: ואף דבשו"ת חת"ס או"ח סי' קסא ו-קסב כתב שיקבע הזמן הקדום וכו' וגם סובר שיותר טוב שיקבע שניהם שזכות היום עצמו עדיף טפי, מ"מ נראה דהחת"ס לא אמר אלא בהיה ביום ברור לדינא אך שנשכח איזה יום היה, שבזה מסיק דיקדים, אבל בספק בעצם לכו"ע מדין בין השמשות שלא היה שייך לתיקון נשמתו שום דבר ביום שמת ממש אלא ביום שלאחריו דאף אם היה קבר מוכן סמוך לא היה אפשר, נמצא שמתחלתו היה שתיקונו של מת זה יעשו ביום המאוחר, אך במת קודם בין השמשות אף שג"כ לא היה שייך במציאות לעשות הקבורה ביום שמת, מ"מ לא שייך למיפלג, אבל בין השמשות דהוא ספק שמא הוא מחר יש למיזל לפי הטעם, וגם ריע מזליה הא הוא למחר דהרי כל היום דלעבר היה בחיים דהרי מת אחר כל היום הודאי וכו', עכ"ל.

 

קביעת יארצייט למי שנמצא מת. כתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: נשאלתי (לפני חודש) לענין קביעת יא"צ במי שהיה חי בשבת ומצאוהו מת בבין השמשות ואמרתי דאף שאם ודאי מת בבין השמשות רבים נחלקו בזה ודעביד כמר עביר ודעביר כמר עביד, מ"מ בזה דאיכא נמי ספק ספיקא מסתבר דלכו"ע יש לקבוע היא"צ בשבת, ובפרט שגם בודאי מת ראיתי בחזון למועד סי' כח (הערה ד) שמביא מהגאון מטשעבין זצ"ל "שינהגו היא"צ בשבת כיון שאז עדיין כלל ישראל שמרו על השבת", עכ"ל של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל 13.

          וזה רק בשבת בבין השמשות, אך מי שמת בבין השמשות ביום חול, כותב החזון למועד 14: מת בין השמשות, לענין תפלה יותר נכון שיתפלל ביום הב' וי"א שיעשה היא"צ ביום הא', וכשאין אבלים ינהוג בב' הימים, עכ"ל. ולגבי התענית הוא כותב 15: מת בין השמשות, איזה יום שירצה מתענה, עכ"ל.

            ואם החולה היה בגדר של גוסס לפני השקיעה, כותב הכל בו על אבלות 16: מי שמת בין השמשות מחלוקת בין הפוסקים בזה, וכנראה שבגוסס אי אפשר לאוקמיה בחזקת חי, ובפרט כי גסיסה סמוך למיתה היא או תחלת מיתה היא. עם כל זאת, רבים הכריעו לקבוע היארצייט ביום שלאחריו, וכן פסקו אחדים לומר קדיש בשני הימים, אבל להתענות ולהתפלל לפני העמוד, יותר נראה לעשות ביום השני, ומי שמתענה ביום הראשון, גם כן יש לו על מי לסמוך, עכ"ל.

            אמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שגם בחולה וגם בגוסס שראוהו בחיים לפני השקיעה, ואפילו כמה שעות טובות לפני השקיעה ואחרי כן מצאו אותו אחרי השקיעה ללא רוח חיים, נותנים לו חזקת חיים וקובעים את יום היארצייט ליום המחרת (דהיינו ליום שמצאו אותו מת) לכל דבר.

          ומה הדין לגבי אדם שנמצא ללא נשימה וללא פעימות לב לפני השקיעה, ועושים לו החייאה ממושכת אך ללא הצלחה, כך שמותו נקבע אחרי השקיעה. שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שקובעים את היארצייט לפי הזמן שאיבד הכרתו כי מתברר למפרע שהוא מת אז, ולא לפי הזמן שקבעו את מותו.

 

הערות לסי שצז

1) ט"ז ס"ק ב.

2) שם.

3) ס"ק א.

4) שם.

5) חיו"ד סי' שמא ד"ה ואל תשיבני.

6) כלל קעא סע' יא.

7) כאן.

8) אסיפת דינים מערכת אבילות אות יג.

9) יו"ד ח"ג סי' קנט.

10) ח"א פל"ב סע' יב.

11) שו"ת, או"ח סי' קסא.

12) יו"ד ח"ג סי' קנט.

13) ראה מנחת שלמה ח"ב סי' צו אות ו.

14) שם סע' ט.

15) פכ"ט סע' כ.

16) פ"ה סימן ד סע' ב (עמ' 390).