נשמת אברהם - יורה דעה סימן שעד

סימן שעד  טומאת כהן למת מצוה לנשיא ולרבו

ועל איזה מת מתאבלין

 

סעיף ח  (א) תינוק, כל שלשים יום ויום שלשים בכלל, אין מתאבלים עליו, אפילו גמרו שערו וצפרניו, ומשם ואילך מתאבל עליו, אלא אם כן נודע (ב) שהוא בן ח'. ואי קים ליה ביה שכלו לו חדשיו, כגון שבעל ופירש ונולד חי לט' חדשים גמורים, אפילו מת ביום שנולד, מתאבלים עליו (ספק בן ט' לראשון ובן ז' לאחרון, שניהם מתאבלים עליו).

 

נשמת אברהם

 

          (א) תינוק. תינוק שנולד עם מום קשה ונפטר אחרי ל' יום ותינוק בריא שנהרג תוך ל' יום, אם מתאבלים עליהם או לאו, עיין לעיל סי' שה ס"ק א (עמ' שעג).

 

            (ב) שהוא בן ח'. תינוק שנולד בחודש השמיני וטופל באינקובטור ובמזון תוך-ורידי וחי ששה חודשים ומת, כותב הלבושי מרדכי 1 שלא יצא מכלל נפל, וראייתו מהגמ' יבמות פ ע"א אמר ר"א בן שמונה אין עושין בו מעשה עד כ' שנה, וא"כ לא מהני כלל רק כ' שנים דאז נתברר שהוא בן קיימא, כן פי' התוס' שם ד"ה והא. ועיין גם בכל בו על אבלות 2. אך עיין בשו"ת ציץ אליעזר 3 שמביא בשם הדעת סופר סי' קיד שנשאל על ילד שנולד בחודש ז' ונתנו את הילד לבית החולים וחממו אותו ע"י מכונת חשמל וחי שלושה חודשים ואח"כ מת, והשיב דדינו ככל הילדים שנולדו שאפילו לא ידעינן דכלו לו חודשיו, אם שהו שלשים יום יצאו מכלל נפל ומתאבלים עליהם, וגדולה מזו פסק בשו"ת יד יצחק דאפילו בלא נגמרו שערו וצפרניו, אם שהה, יצא מכלל נפל ומתאבלים עליו, וכן בנדו"ד שחי ג"ח מכש"כ שיצא מכלל נפל, ומה שעשו תחבולה ע"י חימום חשמל, זה רק לחיזוק התינוק, ודומה לתינוק שנחלה בתוך ל' יום בחולי מסוכן ונתנו לו תרופות וסמים לאחר ל' יום מת, דודאי אינו בכלל נפל, עכ"ל של הציץ אליעזר.

          וכתב לי הגרש"ז אויערבאך זצ"ל: ואפילו בעובר שהוא רק בן ה' חדשים, אם הוא חי ל' יום לאחר שמוציאים אותו מהאינקובטור, שפיר פודים בברכה ואין ממתינים עד שיהיה בן עשרים וגם מתאבלין על תינוק כזה. והוא מפני שסומכין שהתינוק מתפתח בחום של האינקובטור כמו בבטן אמו, וכ"ש בבן ח' שיש לו שערות וצפורנים דאמרינן שרק אישתהי, ועיין במ"מ פ"א מיבום וחליצה הל' ה ובלח"מ, עכ"ל.

            ובמנחת שלמה כותב הגאון זצ"ל 4: נלענ"ד שרק בבן ח' אשר מלפנים אמרו חז"ל שדינו כאבן ואסור לחלל שבת עבורו, וחושבני שגם בזמנינו לא נשתנה דין זה ובכהאי גוונא שנולד בן ח' במקום כזה אשר אי אפשר כלל בשום אופן להחיותו על ידי אינקובטור, גם היום דינו כאמור בגמרא שהרי הוא כאבן ורק אמו שוחה עליו ומניקתו, ולכן נראה שרק על תינוק כזה אמרו חז"ל שאין מתאבלין עליו (כלומר שלענין אבילות הקילו חכמים לא לילך אחר רוב ואם מת בתוך ל' יום רואין אותן כאלו היה ממש בן ח'), משא"כ בכלו חדשיו אפילו הוא ודאי טריפה מכל מקום מצוה לחלל עליו שבת אפילו בשביל חיי שעה, בכהאי גוונא לא מצינו דאין מתאבלין. ואדרבה בנוגע לבן ח' שחי באינקובטור יותר מל' יום חושבני דיש לדון דכיון שההריון ודאי לא נגמר אלא שהחום שבתוך האינקובטור כאילו הוא משלים עפ"י רוב את ההריון (עיין חת"ס אבה"ע ח"ב סי' ס"ט), ולכן יש מקום לומר דאפילו אם מת לאחר ל' יום מכל מקום הרי נתברר שהמכשיר לא הצליח להשלים כביכול את ההריון וצריך להחשב כבן ח' שאין מתאבלין עליו, אך אעפ"כ אין אני מהרהר כלל על מה שנהוג להחמיר בזה, עכ"ל.

 

 

הערות לסי' שעד

1) תליתאי או"ח סי' יד ס"ק ב.

2) ח"א עמ' 141.

3) ח"ט סי' כח ס"ק ח.

4) תניינא סי' צט אות א.