אנציקלופדיה הלכתית רפואית - שינה

ה. שינה

 

 

ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו ויסגר בשר תחתנה [בראשית ב כא]

 

פרשנות המקרא

 

פרקי דרבי אליעזר, פי"ב: וחס הקב"ה עליו שלא להכאיבו, והפיל עליו שנת תרדמה.

 

תרגום אונקלוס: 'תרדמה' - שינתא, 'ויישן' - ודמוך.

 

תרגום יונתן:'תרדמה' - שינתא עמיקתא, 'ויישן' - ודמך.

 

רס"ג:'על האדם וישן' - על האדם כדי שלא ירגיש צער ויישן.

 

רש"י: 'וישן ויקח' - שלא יראה חתיכת הבשר שממנו נבראת, ותתבזה עליו.

 

אבן עזרא: תרדמה יותר משינה, ושינה יותר מתנומה.

 

רד"ק:תרדמה יותר משינה, ושינה יותר מתנומה. והפיל ה' תרדמה עליו כדי שלא ירגיש הכאבבקחתו אחת מצלעותיו, ואף על פי שיוכל הא-ל לעשות זה שלא ירגיש האדם כאב בקחת הצלע, דע שלא יעשה הא-ל מופת במקום שאין צריך מופת, והפלת התרדמה אינה מופת וחידוש, כי פעמים רבות ירדם האדם בשנתו ... ובאומרו 'וישן' אחר שאמר תרדמה, להודיע כי התרדמה היתה לו מתחילה עד שנלקחה ממנו הצלע ונסגר לו חסרון בבשר, ואחר כך ישן שינת מנוחה עד שנח לו מכאבו. ואפשר שהשינה הזאת היתה השינה הראשונה שישן אחר שנוצר, כי ביום הששי היו כל הסיפורים שסיפר הכתוב בו, עד שנולדו לו הבנים, כמו שאמרו רז"ל (בראשית רבה כב) כי הכל היה ביום הששי.

 

רמב"ן:והאלקים הפיל עליו תרדמה, שלא ירגיש בהסרת הצלע מגופו.

 

חזקוני: לפי הפשט חס הקב"ה על אדם הראשון שלא להכאיבו, לפיכך הפיל עליו תרדמה.

 

אברבנאל: שסבב הקב"ה שתיפול תרדמה על האדם, והיא השינה העמוקה מאד, באופן שלא ירגיש בלקיחת הצלע וכו', אם כדי שלא תתבזה בעיניו בראותו הווייתה מתבוססת בדמיה, ואם כדי שלא ירגיש בכאב פירוק חיבורו ובשרו עליו יכאב, וגם כדי שתבואהו שמחה פתאומית ויהיה כמוצא מציאה טובה, שתגל נפשו בבואה אליו בהיסח הדעת וכו', ולפי שבגן היה אוכל כפי הסיפוק למזון מעט מזער, לא היה נכון לשינה עמוקה וכל שכן תרדמה, ולכן ייחסה הכתוב אל האלקים כי הוא אשר עשה זה ברצונו, לא כפי המנהג הטבעי.

 

ספורנו:שלא יפחד ולא יצטער.

 

רש"ר הירש: 'תרדמה' - "רדם" קרוב ל"רתם", פעם אחת מצינו "רתם" כפעל: 'רתם המרכבה' (מיכה א יג) = אסר המרכבה. יתכן איפוא שמשמעות "רדם" = אסר, ומכאן "הרדם" = היאסר. כביכול הנרדם נאסר בכל יצורי גוו, והוא נטול כל עצמאות ותנועה. התרדמה קרובה איפוא לעלפון. מידה זו של חוסר אונים וכוח אינה מצויה בשינה. הוראת יסוד של "ישן": זקן, וגם שחור וכהה; ומכאן: "אישון לילה" = שחור הליל, ו"אישון בת עין" = שחור העין. נמצאת משמעות "ישן": כהה, נטול אור וברק.

 

מלבי"ם:'תרדמה' - היא השינה העמוקה, כדי שלא ירגיש בכאב הפירוק.

 

העמק דבר: 'תרדמה' הוא תחילת שינה, כמו בלשון גמרא נים ולא נים וכו', אבל תרדמת שינה היא פחותה משינה ולא כראב"ע; 'וישן' - הרגיל את גופו בלי מחשבה ושיהא בעצימת עינים עד שישן.

 

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכרת השינה:

בראשית טו-יב (לך לך), בראשית כח-טז (ויצא), בראשית לא-מ (ויצא), בראשית מא-ה (מקץ)

 

* # *

 

שינה היא מצב הפוך מעירנות, אשר חל בה צמצום ניכר בקשר עם הסביבה, והיא מתרחשת בצורה מחזורית במהלך היממה.

 

מצינו מספר מושגים המתייחסים למצב שאיננו עירנות - תנומה [1] או נמנום [2], שינה, תרדמה [3].

 

שינה קלה וקצרה נקראת שינת-עראי, ושינה ארוכה ועמוקה, בעיקר שנת-לילה, נקראת שינת-קבע [4].

קשיי שינה מכונים נדודי-שינה [5], ושינה טובה מכונה שינה מתוקה [6], או שינה עריבה [8].

המושג שנת עולם [9] משמש באופן מושאל למוות.

 

אדם שהוא עייף מאד ונרדם מהר השינה חוטפת אותו [10], או אונסת אותו [11]. בדרך כלל מתוארת תחילת השינה כנפילה [12].

 

בשנים האחרונות התפתח ענף רפואי מיוחד העוסק בחקר השינה, ובטיפול בהפרעות שינה.

 

על חלומות - ראה להלן [13]

 

רקע מדעי

השינה הטבעית מאופיינת בשני שלבים: שלב השינה הפעילה, או שלב ריצוד עינים מהיר; ושלבי השינה השקטה, המתחלקים לארבעה תת-שלבים בדרגות הולכות ומתקדמות של עומק השינה. בשלבי השינה השקטה השרירים רפויים, אך קיימות תנועות גוף, ומרבית האנשים משנים את תנוחת גופם כל 20-5 דקות. קצב הלב מואט, לחץ הדם יורד, טמפרטורת הגוף יורדת, הנשימה שטוחה סדירה ואיטית, מערכת העיכול פועלת ביתר. בשלב השינה הפעילה קצב הלב מואץ, לחץ הדם עולה, טמפרטורת הגוף עולה, הנשימה מהירה ובלתי סדירה, תנועות מערכת העיכול נפסקות, פעילות השרירים יורדת, פרט לעליה בפעילות שרירי אצבעות הידים והרגלים, שרירי הפנים, שרירי הנשימה, ושרירי גלגלי העינים, אשר גורמים לריצוד העינים המהיר. בשלב זה יש קישוי של האיבר הזכרי. תופעה זו מבדילה בין אין-אונות פסיכולוגית, לבין אין-אונות אורגנית; בצורה האורגנית לא מתרחש הקישוי הטבעי בשלב שינה זה.

קביעת שלבי השינה נעשית בעזרת הפעילויות החשמליות של גלי המוח, השרירים, ותנועות גלגלי העינים. מחזור שינה מלא מורכב מארבעת שלבי שינה השקטה יחד עם שלב השינה הפעילה. המבוגר ישן בממוצע 8-6 שעות בלילה, ועובר מספר מחזורי שינה. שינת לילה של מבוגר מתחלקת בממוצע בדרך הבאה: 50% - שלבי שינה 2-1; 30% - שלבי שינה 4-3; 20-15% - שלב ריצוד עינים מהיר. בתחילת הלילה מורכבים מחזורי השינה מאחוז גבוה של שלבי שינה שקטה, כולל שלבים עמוקים של שינה, ולקראת בוקר מתרבה שלב השינה הפעילה, ונעלמים השלבים העמוקים של השינה השקטה.

סך שעות השינה ביממה, והחלוקה היחסית של שלבי השינה השונים משתנים עם הגיל.

כאמור לעיל, במהלך השינה מתחוללים שינויים פיסיולוגיים שונים במתח השרירים, בקצב הנשימה, בקצב פעימות הלב, בפעילות החשמלית המוחית, בטמפרטורת הגוף, ובהפרשות ההורמונליות. לפיכך, השינה נחשבת כיום כמצב פעיל של המוח, עם השלכות פעילות על מערכות גופניות רבות, ולא כפי שחשבו בעבר שהשינה היא השלב הפסיבי של היעדר גירויים והיעדר פעילות מוחית וגופנית.

מחזורי שינה/עירנות במהלך היממה, וכן שלבי השינה השונים במהלך השינה הטבעית, והשינויים הפיסיולוגיים המלווים את שלבי השינה השונים - כולם מופעלים על ידי חומרים כימיים ייחודיים המופרשים מגרעינים שונים בגזע המוח.

בסקר לאומי בארה"ב מסוף שנות ה- 80 נמצא כי 36% מהאוכלוסיה הכללית לוקים בהפרעות שינה. עובדה זו מסבירה את השימוש הרב בתרופות שינה שונות - בין 15-5% מכלל הבוגרים נוטלים תרופות שינה מדי לילה.

קיימות הפרעות שינה רבות ומגוונות. יש הפרעות שינה ראשוניות, היינו הפרעות במבנה השינה, במשך השינה, או בצורת השינה; ויש הפרעות שינה משניות, היינו הפרעות שינה המלוות או המאפייניות מחלות אחרות. יש הפרעות שינה קצרות וחולפות, ויש הפרעות שינה ממושכות וקבועות. הפרעות השינה יכולות להתחיל בכל גיל; אכן יש הפרעות שינה האופייניים לגילים מסויימים. כמו כן יש הפרעות שינה האופייניים למצבים גופניים, נפשיים או סביבתיים/תעסוקתיים סגוליים.

אחת מהפרעות השינה השכיחות ביותר היא מיעוט שינה בצורות שונות - קושי בהירדמות, יקיצות מרובות, או התעוררות מוקדמת. הפרעה זו יכולה להיות קצרה וחולפת, או ממושכת. קבוצה אחרת של הפרעות שינה היא הצורה של עודף-שינה-יומית. לעתים נובעות הפרעות אלו מבעיות במהלך שינת-הלילה, כגון דום-נשימה בשינה. הפרעות שינה אחרות כוללות הליכה לילית, הרטבה לילית, ביעותי לילה, תנועות רגליים חדות. כמו כן מוכרות בעיות שינה בגין הפרעות ב'שעון הביולוגי', היינו מצבים בהם המתלוננים הולכים לישון בשעות מאוחרות מאד, וקמים בשעות מאוחרות מאד, ללא תחושת עייפות בשעות העירנות. בשנים האחרונות התעוררו בעיות בתחום השעון הביולוגי בגלל תעסוקה במקצועות המחליפות יום בלילה, וכן בגלל טיסות ארוכות-טווח הגורמות לקשיי הסתגלות מבחינת השעון הביולוגי.

נחירות במשך השינה הן תופעה נפוצה באוכלוסיה הכללית. הנחירות לא רק שהן מפריעות לשכן/נה בחדר המיטות, אלא נמצא שהן מהוות גורם סיכון למחלות לב, יתר לחץ דם, ואירוע מוחי.

נמצא קשר מובהק בין הפרעות שינה, או חסר שינה, לבין תאונות דרכים.

לצורך האבחנה של סוג הפרעת השינה בודקים את המתלוננים במעבדת שינה בבדיקה הנקראת פוליסומנוגרם, היינו רישום-שינה-רבגוני. אלקטרודות שונות מוצמדות לנבדק, והן מתחברות למכשיר אשר רושם במקביל ולאורך כל הלילה פעילויות פיסיולוגיות שונות - הפעילות החשמלית המוחית, תנועות גלגלי העינים, הפעילות השרירית, הפעילות הלבבית, הפעילות הנשימתית, ריווי החמצן ברקמות, ותנועות גפיים. ניתן גם לבדוק מאפיינים אחרים במידת הצורך.

בעזרת רישום מאפייני השינה במעבדת השינה ניתן לקבוע את שלבי השינה השונים, ואת המאפיינים הפיסיולוגיים השונים במהלך השינה. כמו כן ניתן לאפיין את ההפרעות במבנה השינה, או הפרעות נילוות במערכות אחרות.

במצבים שבהם יש קושי להירדם, או שיש יקיצות מרובות במהלך השינה, ניתן להשתמש בתרופות-שינה. כאשר יש צורך בביצוע ניתוח גדול משתמשים בתרופות-הרדמה.

 השינה במקרא ובחז"ל

השינה הראשונה המתוארת במקרא היתה שנתו של אדם הראשון, המוזכרת בפסוק שלפנינו. השינה הארוכה ביותר המתוארת בתלמוד היא שנתו של חוני המעגל, שישן שבעים שנה [14].

 'וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד' [15] - זו שינה, וכי שינה טובה מאד, אלא מתוך שאדם ישן קימעא, הוא עומד ויגע בתורה הרבה [16]. ואף שהשינה היא הפסקה בפעילות השכלית, הרי היא נחוצה לבריאות הגוף, ולפיכך אם שם על ליבו שיהא גופו שלם וחזק, כדי שתהא נפשו ישרה לדעת את ה', והוא ישן כדי שתנוח דעתו עליו, וינוח גופו כדי שלא יחלה נמצאת שינה שלו עבודה למקום ברוך הוא [17].

שלוש תרדמות הן - תרדמת שינה, ותרדמת נבואה, ותרדמת מרמוטה [18], ויש מוסיפים אף תרדמה של שטות [19].

 די לו לאדם לישון שליש מעת לעת, שהוא שמונה שעות [20]. אכן, זמן השינה הנאות משתנה בין בני אדם שונים [21].

אי אפשר לאדם לעמוד שלושה ימים בלא שינה [22]. וכאשר האדם עייף מאד - חוטפתו שינה, והוא בבחינת אונס [23]. ומצינו לאמוראים שונים שהיו מנמנמים אפילו בזמן דרשות [24]. שינה מסודרת וקבועה יש בה טעם, אבל נמנום חטוף אין בו טעם שינה [25].

 יש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לשינה, ויש מהאמוראים שסבור שלא נברא הלילה אלא לתלמוד תורה [26].

הניעור בלילה - מתחייב בנפשו [27]. אכן היו ימים והיו אנשים שלא ישנו בלילות מסויימים, כגון כהן גדול שלא הניחו לו לישון בערב יום-הכפורים [28]; בשמחת בית השואבה היו מחז"ל שלא ישנו, אלא רק נמנמו מעט [29]; נהגו כל ישראל שלא לישון בליל שבועות [30], ויש הנוהגים להיות ערים בליל הושענא רבה [31]. משה רבנו לא ישן כל הימים שהיה בהר וקיבל את התורה [32].

אין שינה אצל הקב"ה [33].

בעולם הבא, שאין בו גוף וגוויה, אלא נפשות הצדיקים בלבד, אין בו שינה [34].

הנפש אינה ישנה בגוף [35]. בשעה שאדם ישן, נשמה מחממת את הגוף שלא יצטנן וימות [36].

הזקן ישן שינה קלה, ומתעורר בקלות [37]. עבדים ישנים הרבה [38]. אחד הדברים היפים לחולה הוא שינה [39].

בשינה נפרדת הנשמה מן הגוף באופן זמני, ולכן כשמתעורר אדם בבוקר הוא צריך להודות לה' על החזרת נשמתו, שהוא כעין תחיית המתים [40]. שינה היא אחד מששים ממיתה [41], והיינו שבשניהם נפסקות הפעילויות הרגילות של החיים המודעים, וההבדל ביניהם הוא במשך הזמן.

כמות שינה במידה נחוצה ומתאימה היא ברכה [42], ושינה הבאה מתוך עמל ועבודה היא מתוקה [43]. הפועל הזה עושה מלאכה כל היום, ונפשו יגעה עליו ושחוקה, וכשהוא ישן - לשחרית היא חוזרת בגופו בריאה חדשה, שנאמר [44] חדשים לבקרים [45]. אדם שוכב וישן והוא מזונו ורפואתו [46].

לעומת זאת, עודף שינה הוא ביטוי לעצלות [47], והוא גורם לאיבוד ממון ולאיבוד חכמה [48]. שינה היא אחת משמונה דברים שרובן קשה, ומיעוטן יפה [49].

אחד ממ"ח דרכי הקנין של תורה הוא מיעוט שינה [50], שאין דברי תורה מתקיימים במי שמרפה עצמו עליהם, אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו [51], ומי שרוצה לזכות בכתרה של תורה יזהר בכל לילותיו, ולא יאבד אפילו אחת מהן בשינה, באכילה ושתיה ושיחה וכיוצא בהם, אלא בדברי חכמה ותלמוד תורה, כי אין האדם לומד רוב חכמתו כי אם בלילה [52]. תלמידי החכמים המדירים שינה מעיניהם בעולם הזה יזכו למנוחה בעולם הבא [53], וכן נשותיהם הממתינות לבואם עד שעות מאוחרות בלילה [54].

שינה לרשעים הנאה להם והנאה לעולם, כי כל זמן שישנים אינם חוטאים ומריעים לבריות, ולצדיקים רע להם ורע לעולם, שאין עוסקים בתורה [55].

מגדולי ישראל הקפידו שלא לישון ביום יותר מששים נשימות, שהיא משך השינה הרצופה של סוס [56].

שינה של שחרית היא אחד מהדברים המוציאים את האדם מן העולם [57]. עשירים ואנשי שררה, שאינם עמלים למחייתם, מאריכים בשינה עד שעה מאוחרת בבוקר [58]. אכן שינה בעמוד השחר מועילה כמו הפיכת ברזל לפלדה [59], והיינו ששינה בשחרית היא נעימה מאד, ולכן אל יעשה זאת האדם כי זה מוציא אותו מן העולם, אבל בעמוד השחר עדיין מותר לישון וליהנות [60]. יש שנהגו לישון בצהרים [61].

הקיבה משמשת את הנפש לשינה [62]. והיינו משום שמאכל מביא את השינה, שכל מי שהוא רעב או אכל קימעא - שנתו מתנודדת ממנו; אכל הרבה - שנתו מתוקה, שכל מי שהוא שבע - המאכל מביאהו לידי שינה [63]. אך עודף אוכל גורם להפרעות שינה [64], ולכן עשיר לא ישן טוב [65].

לאחר האוכל ילך הרבה לפני השינה, ולא ישן מיד לאחר הארוחה [66].

צרות או מחשבות רעות במשך היום גורמות לנדודי שינה [67]. יושב ודואג נגזלה שנתו, ותנומה אין בעפעפי דואג [68].

כשאדם ישן הוא נוהג לשים את ידו על פדחתו [69].

אי אפשר לאדם לישון מעומד [70]. מי שישן ועמד הוא אחד מהדברים הקרובים למיתה יותר מן החיים [71].

שינה על גבי קרקע הוא אחד מהדברים שהעושה אותם (יחד עם הדברים האחרים) גורם למוות [72]. שינה על גבי קרקע הוא אחד מהדברים הממעטים את הזרע [73]. ובכלל אין לשכב על הקרקע [74].

אין לישון כשהוא נועל את נעליו [75]. אין לישון כשהבגדים מתחת למראשותיו [76]. אין לישון על עור שאיננו מעובד [77]. אין לישון בצל דקל יחידי ובצל לבנה [78], וכן אין לישון בבית יחידי [79], [80].

השינה מפיגה את השפעת השכרות של יין [81].

הסוס מואס את השינה [82], ואיננו ישן יותר מששים נשימות רצופות [83].

פרטי דינים

מצינו בהלכה התייחסות לכמה דרגות שינה, אשר נקבעות לפי משך זמן השינה, ולפי צורת השינה:

שינת עראי - מבחינת משך הזמן, יש אומרים, שאין לה שיעור; ויש אומרים, שהיא כדי הילוך מאה אמה [84], שהוא חלק חמישית משעה בקירוב [85]. מבחינת צורת השינה, כגון שמניח ראשו בין ברכיו [86], או שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו [87].

שינת קבע - מבחינת משך השינה,יש אומרים, שהיא שלוש שעות, יש אומרים שהיא חצי שעה, ויש אומרים שהיא מעט יותר משלוש דקות [88]. מבחינת צורת השינה, דווקא אם ישן על מיטתו, ולא אם נרדם כשהוא מניח ראשו בין ברכיו וכיוצ"ב [89].

תנומה או נמנום - היא שינה שטחית וקלה, נים ולא נים, ער ולא ער, קורים לו ועונה, אבל לא יודע להשיב בסברה, ואם מזכירים לו הוא נזכר [90], היינו שאם שואלים אותו היכן הניח כלי פלוני, אין הוא יודע לענות, ואם מזכירים לו שהניחו במקום פלוני הוא נזכר ואומר הן או לאו [91].

קריאת שמע על המיטה - לפני השינה צריך לקרוא על מיטתו פרשה ראשונה של קריאת שמע [92], ומברך המפיל חבלי שינה על עיני וכו' [93]. ברכה זו יש מי שכתבו, שאין אומרים אותה בשם ומלכות [94], אך רוב הפוסקים כתבו לומר אותה בשם ומלכות [95]. ומוסיפים פסוקים שכוונתם להגן שלא יבוא עליו כל רע [96].

בליל פסח נוהגים לקרות על המיטה רק פרשת שמע, ולא שאר הפסוקים שנועדים להגן מפני מזיקים, כי לילה זה הוא משומר מן המזיקים [97], וצריך לברך גם ברכת המפיל [98]. יש מי שכתב, שגם הישן בסוכה לא יקרא אלא פרשה ראשונה של קריאת שמע, ולא כל הפסוקים [99].

בסדר תפילה זו - יש אומרים, שיקרא קודם פרשת קריאת שמע, ואחר כך יברך ברכת המפיל ויתר הפסוקים שנוהגים לומר [100]; יש אומרים, שיברך קודם ברכת המפיל, ואחר כך יקרא קריאת שמע ויתר הפסוקים [101]; ויש אומרים, שכל אדם יתנהג כפי טבעו, שאם טבעו להירדם באמצע קריאת שמע - טוב יותר שיקדים ברכת המפיל, ואם אין טבעו לזה - טוב יותר לומר ברכת המפיל בסוף, סמוך ככל האפשר לשינה [102].

אין מברכים ברכה ראשונה על קריאת שמע על המיטה [103].

לכתחילה צריך לקרות קריאת שמע על המיטה כשהוא יושב או עומד, ולא כשהוא שוכב [104], ומכל מקום אם כבר שכב - מותר לו לקרוא בשכיבה, אלא שחייב להטות על צידו [105].

יש מי שכתב, שהנשים לא נהגו לומר קריאת שמע על המיטה [106], ויש מי שכתב, שהנשים כן נהגו לאומרה [107].

אחר קריאת שמע על המיטה אין אוכלים ושותים, ואין מדברים, אלא יישן מיד, ואם אינו יכול לישון מיד - יחזור ויקרא כמה פעמים עד שישקע בשינה [108], או שיהרהר בדברי תורה [109], או שיאמר פרקי תהלים, או שיקום ממיטתו וילמד תורה [110]. ומכל מקום אם בירך ברכת המפיל ולא נרדם - אין זה ברכה לבטלה [111]. ואם עבר ודיבר - אין ברכתו לבטלה, ואינו צריך לחזור ולברך [112].

יש מי שכתבו, שאם הולך לישון אחר חצות לא יברך ברכת המפיל [113], ומכל מקום לא יברך בשם ומלכות [114]; ויש מי שכתבו, שאף אם הולך לישון אחר חצות יברך ברכת המפיל כרגיל [115].

אם הוא חולה או אנוס - די שיאמר פרשה ראשונה וברכת המפיל בלבד [116].

יש מי שכתב, שהטס במטוס, וישן על הכסא בדרך ישיבה חייב בברכת המפיל, כי זו דרכו לישון שינת קבע בתנאים אלו [117].

בלילה קודם השינה נכון לאדם שיפשפש במעשיו שעשה כל היום, ויתוודה על חטאים שעשה, וראוי למחול לכל מי שחטא כנגדו [118].

אסור לאדם לישון על עורפו ופניו למעלה, אלא יטה מעט, שלא יבוא לידי קישוי, ולידי הוצאת זרע לבטלה [119]. יש מי שאסרו לישון גם כשפניו למטה [120].

יש מי שכתב, שאסור לאדם לישון בכל מקום בין מזרח למערב, מפני שההיכל במערב [121]; ויש אומרים, שדין זה נאמר דווקא כשישן עם אשתו [122].

לאחר השינה בלילה חייב ליטול ידיו, ויברך על נטילת ידיים [123]. אם היה ניעור כל הלילה ספק אם צריך נטילת ידיים שחרית [124], ויטלם בלא ברכה [125].

השכים קודם שעלה עמוד השחר ונטל ידיו - ספק אם צריך ליטול ידיו פעם נוספת כשיאיר היום [126], ויטלם בלא ברכה [127].

מי שישן ביום - ספק אם צריך לערות מים שלוש פעמים [128], ויטלם בלא ברכה [129].

כאשר מתעורר משנתו בבוקר אומר אלקי נשמה וכו' [130]. ודווקא בסוף שינת הלילה, ולא כל זמן שיקיץ במהלך הלילה [131].

אם אינו יכול בלא שינת צהרים - יישן [132], ובלבד שלא יאריך בה, שאסור לישון ביום יותר משינת הסוס, שהיא ששים נשימות [133]. ויש מי שכתב, שענין השינה ביום תלוי לפי מה שהוא האדם, וכפי הצורך לעבודתו יתברך [134].

בשבת יכול לישון יותר מששים נשימות [135], ואדרבה שינה בשבת משובחת, והיא תענוג [136].

הישן ביום איננו צריך לברך ברכת המפיל שינה, וטוב שיאמר ויהי נועם וגו' [137], ויש מי שכתב, שאין נוהגים כן [138]. וכן הניעור משנתו ביום, אין צריך לומר אלקי נשמה וכו' [139].

כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו, אסור לישון בהן, אפילו שינת עראי, אלא אם כן הניח עליהם סודר, ולא היתה עמו אשה, שאז מותר לישון בהן שינת עראי. היו התפילין כרוכים בידו, מותר לישון בהן אפילו שינת קבע, ואם אוחזן בידו, ואינן כרוכים בידו, אסור לישן בהן אפילו שינת עראי [140], ודווקא כשאחזן בלא נרתיקן, אבל בנרתיקן מותר לישון בכל ענין [141].

יש מי שכתב, ששינה מהווה הפסק לענין ברכות התורה, ולכן אם ישן במשך היום, ורוצה לחזור וללמוד, חייב לברך שוב את ברכות התורה [142], אך חלקו עליו רוב הראשונים והכריעו שאין השינה נחשבת כהפסק לענין ברכות התורה [143]. בשיטה זו - יש אומרים, שהיינו דווקא שינת עראי, שמתנמנם מיושב על אצילי ידיו, אבל שינת קבע נחשבת כהפסק [144]; ויש אומרים, שאף שינת קבע איננה הפסק לענין ברכות התורה [145]. ועוד יש הסוברים, שאפילו שינת קבע של הלילה אינה מפסקת, ולפיכך המשכים ללמוד קודם אור השחר, אינו מברך ברכות התורה, אלא סומך על הברכות מאתמול, שפוטרות עד שחרית הבאה [146], אך רוב הראשונים חלקו על כך וסבורים ששינת קבע של לילה מהווה הפסק, ולכן אף אם השכים קודם אור השחר, מברך ברכות התורה [147]. ואם לא ישן בלילה ולמד - הלילה הולך אחרי היום שעבר, ואינו צריך לחזור ולברך [148].

יש אומרים, שהישן מצטרף למנין עשרה, אף על פי שאינו עונה עמהם [149]. ולשיטה זו, יש הסבורים שאף שלושה או ארבעה ישנים מצטרפים, כל שיש רוב ערים [150], ויש הסבורים שדווקא אחד שהוא ישן מצטרף, אבל לא יותר [151]; ויש אומרים, שאין לצרף ישן כלל [152].

עיקר הכוונה בקריאת שמע היא בפסוק הראשון. לפיכך, אם היה ישן, מצערים אותו ומעירים אותו עד שיקרא פסוק ראשון כשהוא ער ממש, מכאן ואילך אין מצערים אותו שיהא ער ממש, אלא אפילו קרא קריאת שמע כשהוא מנמנם - יצא [153].

אף על פי שתפילת ערבית רשות, לא יבוא אדם ממלאכתו ויאמר אוכל מעט ואישן קימעא, ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או ישן [154].

אין ישנים בבית הכנסת, אפילו שינת עראי [155], אבל מותר לישון בבית הכנסת לצורך בית הכנסת, כגון לשמור עליו, וכגון לשמור על הנרות בליל יום-הכפורים [156]. ותלמידי חכמים מותרים לישון גם בבית הכנסת [157].

בבית המדרש מותר לישון [158] - לכל אדם שינת עראי, ולתלמיד חכם מותר אפילו שינת קבע [159]. יש מי שכתב, שהתלמידים מותרים לישון בבית המדרש, שלכך נעשה מתחילה [160]. אמנם ממידת חסידות אין ישנים בבית מדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי [161], ובפרט בזמננו יש מי שפקפק אם מותר לישון אפילו שינת עראי בבתי מדרש שלנו, שבהם לא רק לומדים אלא גם מתפללים [162].

מי שנטל ידיו לסעודה וישן שינת עראי - יש מי שכתב, שזהו היסח הדעת, וצריך לחזור ולברך [163].

שינת עראי באמצע הסעודה - יש אומרים, שזה נחשב כהיסח הדעת, וצריך לחזור ולברך המוציא [164]; ויש אומרים, ששינת עראי איננה נחשבת כהפסק [165]. והיינו אפילו ישן כשעה אינו הפסק, ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא [166], ומכל מקום צריך ליטול ידיו בלא ברכה [167]. אבל אם ישן על מיטתו שינת קבע, הרי זה הפסק והיסח דעת לכל הדעות [168].

יש מי שכתב, שמנהג טוב שישנו התינוקות בערב פסח ביום, כדי שיוכלו להיות ערים בליל הסדר [169].

ערב פסח שחל בשבת, לא יאמר שרצונו לישון כדי שיוכל להיות ניעור בלילה, שמראה כמכין משבת ליום-טוב [170], אבל מותר להרהר שיישן ביום כדי להיות ניעור בלילה [171].

יש מי שכתבו, שאם ישן בתוך הסעודה של ליל הסדר, אחרי שאכל מצת מצווה, אינו יכול עוד לאכול דברים אחרים, ולחזור ולאכול מצה לאפיקומן [172]; יש מי שכתב, שדווקא אם ישן בתוך אכילת האפיקומן, אבל שינה קודם לזה בתוך הסעודה איננה נחשבת כהפסק [173]; ויש אומרים, שאין השינה נחשבת כהפסק הן לענין המשך אכילת הסעודה, והן לענין אכילת מצה לאפיקומן [174].

שיעור החיוב לספר ביציאת מצרים בליל הסדר הוא עד שתחטפנו שינה [175].

נוהגים שלא לישון בראש השנה [176]. יש אומרים, שלאחר חצות היום מותר לישון [177].

ישנים בסוכה כל שבעת הימים, בין ביום ובין בלילה, ואין ישנים חוץ לסוכה אפילו שינת עראי [178].

אין מברכים על השינה בסוכה [179].

הקורא את המגילה בפורים כשהוא מתנמנם - יצא, ואם קראה כשהוא ישן - לא יצא [180].

הקורא כשהוא מתנמנם - מוציא גם אחרים ידי חובת הקריאה [181], אבל אם השומע היה מתנמנם - לא יצא [182].

כל תענית שאוכלים ושותים בו בלילה, בין תענית ציבור ובין תענית יחיד, הרי זה אוכל ושותה עד שיעלה עמוד השחר, אבל אם ישן שינת קבע, אינו חוזר ואוכל ולא שותה, אלא אם כן התנה לאכול או לשתות [183], ויש אומרים שבשתיה אין צריך תנאי, כי מן הסתם דעתו של אדם לשתות אחרי השינה [184]. ואם הוא רק מתנמנם, מותר לחזור ולאכול ולשתות [185]. יש אומרים, שהשינה מעכבת לחזור ולאכול או לשתות אפילו אם ישן בתוך הסעודה [186], ויש אומרים, שאם ישן בתוך הסעודה מותר לגומרה אחר כך [187], ומכל מקום המחמיר על עצמו בזה קדוש ייאמר לו [188]. וכן אם ישן לפני הסעודה, כגון שהלך לישון בתחילת הלילה, והתעורר לאכול ולשתות לפני עלות השחר - מותר [189].

שינה היא דבר שאין בו ממש, ונדרים אינם חלים על דבר שאין בו ממש. לפיכך אם נדר ואמר קונם שאני ישן עמך - אינו נדר [190], וכן אם אמר שינה אסורה עלי - אינו נדר [191]. אבל אם אמר קונם עיני בשינה - הרי זה נדר גמור מן התורה [192], והיינו כשפירש יום או יומיים, אבל נדר סתם בשינה, הרי זה כנדר שלא ישן לעולם, והוא נדר שווא [193].

אמר קונם עיני בשינה היום אם אישן למחר - לא ישן היום, שמא ישכח וישן מחר; אבל אם אמר קונם עיני בשינה למחר אם אישן היום - יכול לישון היום, ואין אנו חוששים שמא למחר ישכח נדרו וישן [194].

מי שנשבע שלא ישן שלושה ימים - מלקים אותו, וישן לאלתר אם ירצה, שזה דבר בלתי אפשרי, ולכן נחשב כשבועת שווא מרגע שנשבע, ואין השבועה חלה כלל [195].

כהן, אף כשהוא ישן, יש להפרישו מן הטומאה [196].

בכל איסורי העריות, אם היה אחד מהם ער ואחד ישן - הישן פטור [197].

הנותן גט ביד אשתו כשהיא ישנה - אינה מגורשת [198].

הנותן גט בחצרה של אשתו, והיא היתה ישינה בצד החצר - יש אומרים, שאינה מגורשת [199]; ויש אומרים, שבדרך זו היא מגורשת [200].

אדם מועד לעולם, ולפיכך אם הזיק כשהוא ישן, הרי הוא חייב [201]. במה דברים אמורים שהישן חייב, בשנים שישנו כאחד, ונתהפך אחד מהם והזיק את חברו; אבל אם היה אחד ישן, ובא אחר ושכב בצידו, זה שבא באחרונה הוא המועד, ואם הזיקו הישן - פטור [202].

המבייש את הישן - חייב [203], ואף על פי שלא הרגיש בבושתו אלא כשהקיץ, ונתבייש לאחר שכבר כלה המעשה של המבייש, אין זה גרמא וחייב [204]. אבל אם נסתלקה הבושה קודם שהקיץ, דינו כמי שישן ומת מתוך שינתו [205]

המבייש את הישן - אם הקיץ משנתו ונודע לו שחברו ביישו, אפילו מת מיד, חייב המבייש דמי בושתו ליורשיו; ואם מת בתוך שנתו - יש אומרים, שהמבייש פטור, ויש אומרים שהוא חייב [206].

בעל חצר המשתמרת שהיה ישן בשעה שהגיע חפץ לרשותו - יש מי שכתב, שחצרו קנתה לו [207]. ואם נפלה מציאה לחצרו המשתמרת בזמן שהיה ישן - נחלקו האחרונים אם חצרו קנתה לו [208].

טמא המקבל הזאת מי חטאת לטהרתו - אינו צריך כוונה, ולפיכך מזים עליו גם כשהוא ישן [209].

הישן שהיה לו ספק אם נגע בטומאה - אם זה ברשות היחיד ספקו טמא, כי הוא נחשב כמי שיש בו דעת להשאל [210].

אסור לכהנים השומרים במקדש לישון בעת השמירה, ואם נתפסו ישנים - היה רשות אפילו לשרוף את כסותם [211].

לא היו הכהנים השומרים ישנים בבגדי קודש, אלא מקפלים אותם ומניחים אותם כנגד ראשיהם, ולובשים בגדי עצמם, וישנים על הארץ, כדרך כל שומרי חצרות המלכים שלא ישנו על המיטות [212].

 

מקורות והערות

 

[1] תהלים קלב ד; משלי ו ד,י; שם כד לג; איוב לג טו; [2] משנה פסחים י ח; משנה יומא א ז; [3] הפסוק שלפנינו, וכן בראשית טו יב; [4] סוכה כו א; [5] בראשית לא מ; אסתר ו א; [6] קהלת ה יא; [8] משלי ג כד; [9] ירמיהו נא לט; [10] ברכות ד ב; [11] תמיד כח א, ובפירש"י שם ד"ה ק"ו; [12] הפסוק שלפנינו, וכן בראשית טו יב; שמו"א כו יב. ומכאן הלשון בתפילה 'המפיל חבלי שינה';[13] פרשת וירא, סימן כו; [14] תענית כג א; [15] בראשית א לא; [16] בראשית רבה ט ח. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג; [17] רמב"ם דעות ג ג; טושו"ע או"ח רלא א. וראה רמב"ן עה"ת דברים ו יג; [18] בערוך ע' מרמטא פירש שהוא אבן, וכנראה גרס מרמרא, שהוא שיש; רש"י פירש לשון בהלה. אך קרוב לוודאי הכוונה למרמוטה שהוא סוג של מכרסמים, אשר עם בוא החורף הם מתכנסים למאורות, ושוקעים לתרדמת חורף עמוקה וממושכת; [19] בראשית רבה יז ו, ושם מד יט; [20] רמב"ם דעות ד ד. וסימנך - ישנתי 'אז' ינוח לי (איוב ג יג), היינו שינה בגימטריא 'אז' מביאה מנוחה. וראה בן איש חי, א, וישלח סק"א, שלדעת הרופאים צריך לישון בין שש לשמונה שעות, לא פחות ולא יותר, ששניהם מזיקים, עיי"ש, ואין לכך כל בסיס מבחינה רפואית על פי ידיעותינו כיום, אלא שזהו ממוצע של שינה, והוא משתנה מאדם לאדם. וראה עוד בתפא"י אבות פ"ו אות פג; [21] באה"ט או"ח סי' א סק"ו; [22] נדרים טו א; [23] יומא כב א; תמיד כח א; [24] ראה שבת נו ב; שם סג ב; שם קמה ב; פסחים לה א; מו"ק כח א; נדרים כט א; גיטין יא ב; ב"ב טז ב; [25] סוכה נג א; [26] עירובין סה א. וראה רמב"ם תלמוד תורה ג יג; טושו"ע או"ח רלח א, ובמ"ב שם סק"א; ויו"ד רמו כג, ובש"ך שם סקכ"ה; [27] אבות ג ד. וראה בתויו"ט שם גירסאות שונות למשנה זו, ולפי אחת הגירסאות אסור להיות ניעור סתם, אלא או ישן או ילמד תורה; [28] יומא יט ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ א ו,ח; [29] סוכה נג א; [30] מג"א רסי' תצד; מ"ב שם סק"א; [31] מג"א רסי' תרסד; [32] שמות רבה מז יב; [33] סוטה מח א; ויקרא רבה סוף פר' ד; אסתר רבה פ"י. על פי תהלים קכא ד - 'הנה לא ינום ולא ישן שמר ישראל'. ובאופן מהותי מכיוון שאין הקב"ה 'מתנהג' כמנהג בעלי הגופים בוודאי לא שייך אצלו כלל מושג של שינה ועירנות - רמב"ם יסודי התורה א יא; [34] רמב"ם תשובה ח ב. וראה בהשגות הראב"ד שם, ובנו"כ; [35] ויקרא רבה סוף פר' ד. ואולי הכוונה לידיעותינו כיום, שגם השינה היא שלב פעיל; [36] בראשית רבה יד יא; [37] שבת קנד א; [38] קידושין מט ב - עשרה קבין שינה ירדו לעולם, תשעה נטלו עבדים, ואחד נטלו כל העולם כולו; [39] ברכות נז ב; בראשית רבה כ כה. וראה אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, מהדורה א, ע' חולה, כרך ב, עמ' 442. לפיכך מותר לכבות את הנר בשבת בשביל החולה שיישן - שבת כט ב. ובבן סירא פל"א - השינה תגהה מחלה עזה; [40] ברכות ס ב; [41] ברכות נז ב; [42] תהלים קכז ב - 'כן יתן לידידו שנא'; [43] קהלת ה יא; [44] איכה ג כג; [45] מדרש שוחר טוב, כה; [46] פרקי דר' אליעזר יד; [47] משלי ו ט-י; [48] משלי כ יג, ובמפרשים שם; [49] גיטין ע א; [50] אבות ו ה; [51] טושו"ע יו"ד רמו כא. וראה ברמב"ם ת"ת ג יב-יג באריכות; [52] טושו"ע ורמ"א יו"ד רמו כג; [53] ב"ב י א; [54] כתובות סב א; [55] סנהדרין עא ב, ובפירש"י שם; [56] ראה סוכה כו ב, שכך ישנו רב, רבי יהודה הנשיא, ודוד המלך (וראה ביפה עינים סוכה שם, שהעיר שמהמדרש משמע שדוד ישן בלילה שש שעות, ולכאורה אין זה סתירה לדברי הגמרא, שמדברת על שינה ביום); [57] אבות ג י. הרע"ב פירש הטעם משום שעובר זמן קריאת שמע, והתפא"י פירש הטעם שהוא ביטוי לעצלות יתירה; [58] ברכות ג ב; [59] ברכות סב ב, ופירש"י שם ד"ה כאסטמא; [60] ערוך ע' אסטמה; [61] ראה שמו"ב ד ה; [62] ויקרא רבה ד ה. וראה ברכות סא ב, קיבה ישנה, אף נעור (היינו החוטם מעיר משינה); [63] יומא יח א; תנחומא, תשא, ג. וראה בהסבר מאמר זה על פי ההבנה בימי הביניים בשו"ת רשב"ש סי' שט. מבחינה מדעית ההנחה היא שלאחר האוכל יש פעילות-יתר של הקיבה ומערכת העיכול, ועקב כך יש הצטברות רבה של דם במערכת זו על חשבון חלק מזרימת הדם למוח, ולכן יש תחושה של עייפות אחרי האוכל; [64] בן סירא לד כ. וראהבן סירא פ"ל - האוכל במידה תיעבר שנתו, ולאור בוקר יקום שמח, והממלא בטנו באכילה יתירה, נדדה שנתו ומכאובים בבטנו; [65] קהלת ה יא; [66] מו"ק יא א; [67] בראשית לא מ; אסתר ו א; [68] בן סירא פ"ל; [69] פסחים קיב א. וראה ערוך ע' פג; [70] יבמות קכא ב, ובפירש"י שם ד"ה דשישא; [71] גיטין ע א; [72] גיטין ע א; [73] גיטין שם; [74] ברכות סב ב. וראה בהגה' היעב"ץ שם; [75] יומא עח ב. וכן נפסק בבן איש חי שנה ב פר' פנחס אות טז, כף החיים יו"ד סי’ קטז אות ריא, דע"ת סי' רלט ס"א; [76] הוריות יג א. וראה שם הטעם, כי זה משכיח את הלימוד. והובא להלכה בפרמ"ג או"ח סי' ב בא"א סק"א, הגה' רעק"א שם על המג"א סק"ג, מ"ב שם סק"ב, גליון מהרש"א יו"ד רמו כב, קיצושו"ע עא ה, ערוה"ש או"ח ג ה; [77] פסחים קיב ב; [78] פסחים קיא א. וראה שם פרטים אחדים. והובא דין זה בכלבו סי' קיח, ובשו"ע הרב הל' שמירת גוף ונפש ס"ט, ובכף החיים יו"ד סי' קטז אות רט; [79] שבת קנא ב. הרי"ף והרא"ש שם גורסים שדין זה נאמר בלילה, אבל במג"א סי' רלט סק"ז ובמ"ב שם סק"ט הביאו להלכה הגירסא שלפנינו, שלאו דווקא בלילה. אמנם ראה במחה"ש שם ובשד"ח שו"ת דברי חכמים סי' פה; [80] וראה במעשה רב אות רכא, שהגר"א סובר שמותר לישון יחידי בסוכה (וראה מה שכתב בנידון בעליות אליהו מעלות הסולם הע' יג אות טז), וכן כתב בדע"ת סי' תרלט ס"א, בשד"ח מע' השי"ן כלל צה, ושו"ת דובב מישרים ח"א סי' עט. אמנם בנימוקי הגרי"ב על הרמב"ם רוצח יב ד אסר; [81] עירובין סד ב; תענית יז ב; ב"ב י א; סנהדרין כב ב; רמב"ם תפילה ד יז, וביאת המקדש ה; טושו"ע או"ח צט ב. וראה שם בהבדלי שיעור השתיה. וראה בביאור המאמר הזה בשו"ת חות יאיר סי' קעז; [82] פסחים קיג ב; [83] סוכה כו ב. יש לציין, שמבחינה זואולוגית ידוע שהסוס מיוחד מכל היונקים בדרך השינה שלו בעובדה שהוא ישן בעמידה, בגלל מבנה מיוחד של פיקת הברך; [84] מג"א סי' מד סק"ג. ראה סוכה כו א. וראה מ"ב שם סק"ד; [85] מחה"ש שם. וראה בט"ז סי' מד סק"א; [86] סוכה כו א; טושו"ע או"ח מ ז; [87] ראה רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב; [88] ראה שע"ת או"ח סי' ד סק"י; ביאוה"ל סי' ד סט"ז ד"ה דוד; כף החיים שם אות נה; [89] טושו"ע או"ח מד א; [90] פסחים קכ ב; תענית יב א; מגילה יח ב; יבמות נד א; נידה סג א. וראה בנידון בט"ז או"ח סי' תרצ סק"ח. ובכל מקרה נראה שהתיאורים הללו מתאימים לשלב הנמנום של השינה השקטה, שהוא השלב הראשון מארבעת שלבי השינה השקטה; [91] מ"ב סי' תעח סק"ט. וראה עוד בביאור הגר"א על משלי ו ד; [92] במג"א סי' רלט סק"א, ובמ"ב שם סק"א כתבו, שטוב תמיד לקרוא את כל שלושת פרשיות קריאת שמע; [93] ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז א-ב; טושו"ע או"ח רלט א; [94] בן איש חי פר' פקודי סקי"ב, והפוסקים שהביא שם; [95] יפה ללב סי' רלט אות ב; כף החיים שם אות ז, וכן משמע בב"י או"ח סי' מו. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו; ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט סק"א; [96] טושו"ע שם; מ"ב שם סק"ט; [97] רמ"א או"ח תפא ב; [98] באה"ט שם סק"ד, בשם מהרי"ו; [99] שם משמואל, סוכות שנת תרע"ד, בשם אביו בעל שו"ת אבני נזר; [100] כן משמע מלשון השו"ע. וראה בא"ר שם ובמ"ב שם סק"ב, שיש מדקדקים לומר ברכת המפיל אחרי כל הפסוקים; [101] א"ר וביאור הגר"א שם; [102] מ"ב שם סק"ב; [103] רמ"א או"ח רלט א; מ"ב שם סק"ח; [104] רמ"א או"ח סג א; מ"ב סי' רלט סק"ו; [105] מ"ב שם; [106] מג"א סי' רלט סק"ב; [107] שער הציון שם סקט"ז; [108] ירושלמי ברכות א א; הגמ"י קריאת שמע פ"ז אות ג; כל בו סי' כט; רמ"א או"ח רלט א. וראה בשו"ת משברי ים סי' ד; [109] מ"ב שם סק"ז; [110] נס להתנוסס סי' לא. וראה שם, שאם בירך המפיל ולא יכול להירדם - אינו חייב לקחת כדור שינה; [111] שו"ת משברי ים סי' ד, בשם הגאון מטשעבין; [112] ילקוט יוסף ח"ג סי' רלט ס"א; [113] ראה כף החיים שם אות ח, על פי הסוד; [114] יחוה דעת ח"ד סי' כא; אור מציון ח"ב פט"ו סי"ב; [115] ברכ"י שם אות ב; שע"ת שם סק"ב; [116] מ"ב שם סק"ט. וראה מג"א שם סק"ב; [117] שו"ת באר משה ח"ז קונט' העלעקטרי סי' קיד; [118] מ"ב סי' רלט סק"ט. וראה עוד בסדר ההליכה לישון בס' ראשית חכמה, שער הקדושה, פ"ז אות' פד-פח; [119] ברכות יג ב; נידה יד א; [120] ערוך ע' פרקד; רמב"ם דעות ד ה; מ"ב סי' רלט סק"ו; [121] רמב"ם בית הבחירה ז ט, על פי ברכות ה ב; [122] רש"י ברכות שם ד"ה צפון, ותוס' ברכות שם ד"ה כל; שו"ע או"ח ג ו. וראה שם, שכתב שנכון להיזהר אפילו אין אשתו עמו. וראה בארצות החיים ובמ"ב שם; [123] פרטי דיני נטילת ידיים לאחר השינה - ראה ברכות נא א; שבת קלד א; טושו"ע או"ח סי' ד; [124] המחבר או"ח ד יג; [125] שו"ת הרא"ש כלל ב; רמ"א שם. וראה במ"ב שם סקכ"ז, אם ישן מעט שינת קבע או שינת עראי - מה דינו; [126] המחבר שם יד; [127] רמ"א שם; [128] המחבר או"ח ד טו; [129] רמ"א שם; בן איש חי שנה א פר' תולדות סי"ג; [130] ברכות ס ב; רמב"ם תפילה ז ג; טושו"ע או"ח מו א. וראה טושו"ע או"ח ו ג, בגדרי ברכת אלקי נשמה; [131] מ"ב סי' מו סק"ב; [132] טושו"ע או"ח רלא א; [133] סוכה כו ב; רי"ף שם; רא"ש סוכה פ"ב סי' יד; טושו"ע ד טז, ושם רלא א. וראה רמ"א או"ח ד טז; מ"ב שם סקל"ו. בהגדרת שיעור שינה זה - ראה שע"ת סי' ד סק"י, וביאה"ל שם ד"ה דוד; [134] מ"ב סי' ד סקל"ו, בשם מחצית השקל; [135] מג"א סי' ד סקט"ו; מ"ב שם סקל"ו; [136] דורשי רשומות דרשו 'שבת' ר"ת שינה בשבת תענוג, ובזמירות לילי שבת 'מה ידידות מנוחתך' - 'והשינה משובחת'; [137] רמ"א או"ח רלא א; מ"ב סי' רלט סק"ח; [138] לבוש סי' רלא אות א; [139] רמ"א שם; [140] ברכות כג ב; סוכה כו א; רמב"ם תפילין ד טו-טז (וראה בהגמ"י שם אות כ); טושו"ע או"ח מד א; [141] רמ"א שם; [142] הגמ"י תפילה ז י, בשם רבנו שמחה; [143] הגמ"י שם, בשם מורו; אגור הל' תפילה, בשם הר"ח; טושו"ע או"ח מז י; [144] רא"ש ברכות פ"א סי' יג, ובשו"ת הרא"ש כלל ד סי' ג; שו"ת הרשב"א ח"א סי' תתכא, בשם מהר"ם בר"ב; הגמ"י שם; טושו"ע שם יא, דעה א; מ"ב שם סקכ"ה, בשם הגר"א, חיי אדם, פר"ח והרבה אחרונים, והסיק "על כל פנים נראה פשוט שהסומך על כל הפוסקים שהזכרנו ומברך - לא הפסיד"; [145] אגור שם, בשם אביו; שו"ע שם, דעה ב, וכתב שם "וכן נהגו"; [146] ר"ת בתוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר; מרדכי ברכות שם סי' כט, בשם הר"מ; [147] תוס' שם; רא"ש שם ובשו"ת הרא"ש שם; שו"ת תרומת הדשן כתבים סי' קכג; טושו"ע שם יג. וראה עוד בשו"ת הרמב"ם (פריימן) סי' קה; [148] רא"ש ברכות שם; טושו"ע שם; [149] ב"י או"ח סי' נה, בשם האגור; שו"ע או"ח נה ו; [150] מג"א שם סק"ח, בשם הרלב"ח; [151] מג"א שם; שו"ע הרב שם יא; [152] ט"ז שם סק"ד; מ"ב שם סקל"ד; [153] ברכות יג ב; רמב"ם קריאת שמע ב ג (וראה כס"מ שם); טושו"ע או"ח סג ה; [154] ברכות ד ב; רמב"ם תפילה ו ז; טושו"ע או"ח רלה ב; [155] תוס' ב"ב ג ב ד"ה ועייליה; טושו"ע או"ח קנא ג. וראה תוס' פסחים קא א ד"ה דאכלו; [156] טושו"ע או"ח קנא ד, ובמ"ב שם סקי"ז-י"ט. וראה בטושו"ע או"ח תריט ו, וברמ"א שם, לעניין שינה ביום-הכיפורים בבית הכנסת. אמנם ראה במג"א שם סקי"א, בשם הלבוש, שמוטב ללון ולישון בבית, ובשו"ת תשב"ץ סי' רלח כתב, שמהר"ם מרוטנברג לא ישן בבית הכנסת בליל יום-הכיפורים; [157] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' רעח; מ"ב סי' קנא סק"ו וסקט"ו; [158] טושו"ע שם ג; [159] ש"ך יו"ד סי' רמו סקט"ו; מ"ב סי' קנא סקט"ז. וראה בחי' רעק"א או"ח שם, מה שפקפק בדין שינה בבית המדרש; [160] לבוש או"ח סי' קנא אות ג. וראה מ"ב שם סקט"ו; [161] רמב"ם תלמוד תורה ד ט; טושו"ע יו"ד רמו טז, על פי סוכה כח א, ותענית כ ב, ומגילה כח א, שתנאים ואמוראים הקפידו שלא לישון בבית המדרש. וראה עוד סנהדרין עא ב; [162] ביאוה"ל סי' קנא ס"ג ד"ה אבל; [163] ראב"ד בהשגות למאור סוף פסחים; [164] רא"ש תענית פ"א סי' יד, בשם הראב"ד; [165] רא"ש שם. וכתב שם, שכן נהגו העולם; טושו"ע או"ח קעח ז; [166] מ"ב שם סקמ"ח; [167] פרמ"ג במשב"ז בסוף הסימן; קיצושו"ע מב כב; כף החיים סי' קעח אות מ. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קעח סט"ו; [168] מ"ב שם; [169] שו"ת מהרי"ו סי’ קצג; [170] ס' חסידים סי' רסו; מג"א סי' רצ; מ"ב שם סק"ד; [171] חק לישראל, שם, הע' פ; [172] רמב"ם חמץ ומצה ח יד (וראה הגמ"י שם אות ע); המחבר או"ח תעח ב; [173] רמ"א שם; [174] ראב"ד שם. וראה מ"מ שם; [175] טושו"ע או"ח תפא ב; [176] זוהר ח"ב דף קפט ע"א; רמ"א או"ח תקפג ב, וכתב "ומנהג נכון הוא". וראה בדרכי משה, ט"ז וביאור הגר"א שם, שמביאים לשון ירושלמי - האי מאן דדמיך בריש שתא דמיך מזליה, אך לא ציינו מקור לירושלמי, ולא נמצא בירושלמי שלפנינו; [177] שער הכוונות ד"צ ע"א, שכן נהג האר"י - הובא במ"ב שם סק"ט; כף החיים שם אות לו. וראה גם בבן איש חי, א, ניצבים, סקי"א; [178] סוכה כו א; רמב"ם סוכה ו ו; טושו"ע או"ח תרלט ב; [179] תוס' ברכות יא ב ד"ה שכבר. וראה בברכת אברהם ח"ד סי' קסו, בטעם ההבדל שאין מברכים על שינה בסוכה וכן מברכים ברכת המפיל לפני שינה, עיי"ש; [180] מגילה יח ב; רמב"ם מגילה ב ה; טושו"ע או"ח תרצ יב; [181] מ"ב שם סק"מ; [182] טושו"ע שם; [183] תענית יב א; רמב"ם תענית א ח; טושו"ע או"ח תקסד א; [184] טור ורמ"א שם; [185] מ"ב שם סק"ב; [186] ב"י שם; [187] ב"ח וט"ז שם; [188] מ"ב שם סק"ג; [189] שעה"צ שם סק"ג; [190] נדרים יד ב; טושו"ע יו"ד ריג א; [191] טושו"ע שם; [192] נדרים טו א; גיטין פד א; טושו"ע שם; [193] ש"ך שם סק"ה; [194] נדרים יד ב; רמב"ם נדרים ג י; טושו"ע יו"ד ריג ג; [195] סוכה נג א; שבועות כה א; נדרים טו א; יבמות קכא ב; רמב"ם שבועות ה כ; טושו"ע יו"ד רלו ד; [196] שו"ת מהרי"ל סי' סה; רמ"א יו"ד שעב א. וראה בש"ך שם סק"ג, שהיינו דווקא בטומאה מן התורה, אבל לא בטומאה מדרבנן, עיי"ש; [197] כריתות יא א; רמב"ם איסורי ביאה א יח; טור אבהע"ז סי' ב; [198] גיטין עח א; רמב"ם גירושין א ט; טושו"ע אבהע"ז קלח ג; [199] רשב"א ור"ן גיטין עז ב-עח א; מאירי גיטין נה א; רמ"א אבהע"ז קלה ג; [200] ריטב"א גיטין שם, בשם רבנו; רשב"א גיטין שם, בשם הראב"ד; שו"ת הרדב"ז ח"ד סי' אלף רפו, בשם הראב"ד; [201] ב"ק כו א; רמב"ם חובל א יא; טושו"ע חו"מ תכא ג; [202] ירושלמי ב"ק פ"ב ה"ח; רמב"ם וטושו"ע שם. וראה סיכום דעות הראשונים בהסבר דין זה באנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חובל, עמ' תשז-ח. וראה עוד בחזו"א ב"ק סי' ד סק"ג; [203] ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג; [204] תויו"ט ב"ק ח א; [205] תויו"ט שם. וראה בהע' הבאות; [206] ב"ק פו ב; רמב"ם חובל ומזיק ג ג; טושו"ע חו"מתכ לה. וראה רש"ש ב"ק שם; [207] ריטב"א גיטין עח א. במהות קנין זה - יש אומרים, שהוא מדין חצר; ויש אומרים, שהוא מדין שליחות - ראה מחנה אפרים קנין חצר סי' טו; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' צב; [208] מחנה אפרים ורעק"א שם; נתיבות המשפט בפתיחה לסי' ר; תורת גיטין סי' קלט ס"ג; [209] פרה יב ב. וראה רמב"ם פרה אדומה י ז; [210] תוספתא טהרות פ"ג; רמב"ם אבות הטומאות טז ג; [211] תמיד כח א; רמב"ם בית הבחירה ח י; [212] יומא סח ב; תמיד כה ב; רמב"ם בית הבחירה ח ו.