אנציקלופדיה הלכתית רפואית - שחפת, קדחת

צט. שחפת, קדחת

 

אף אני אעשה זאת לכם והפקדתי עליכם בהלה את השחפת ואת הקדחת מכלות עינים ומדיבת נפש וזרעתם לריק זרעכם ואכלהו איביכם [ויקרא כו טז]

 

פרשנות המקרא

 

רש"י:'השחפת' - חולי שמשחף את הבשר דומה לנפוח שהוקלה נפיחתו ומראית פניו זעופה; 'הקדחת' - חולי שמקדיח את הגוף ומחממו ומבעירו.

 

אבן עזרא: 'את השחפת ואת הקדחת' - חליים ידועים וכו' ורבים אמרו כי השחפת והקגדחת שניים חוליים בזרע כמו השדפון והירקון כי כן כתוב בעבור וזרעתם לריק ואין צורך כי פירושו שיבואו להם חליים ואם באו שוללים לכפרים יאכלו הזרע כי אין מי שיצא אליהם לגרשם.

 

רש"ר הירש:'השחפת' - נגזר משורש שחף שהוא קרוב לסחב ולסחף. שחפת היא מצב של חולשה שבה אדם כביכול נגרר ונסחב. הוא סוחב את עצמו באדמה ואין לו כוח לשאת רגליו בהליכה מאוששת.

 

מקומות נוספים בתורה שמוזכרים בהם שחפת וקדחת:

דברים כח-כב (פר' כי תבא)

 

* # *

שחפת הוא חולי שמשחף את הבשר, דומה לניפוח שהוקלה נפיחתו, ומראית פניו זעופה [1]. על פי תיאור זה, הכוונה למצב הגופני הירוד ביותר לאחר רעב ממושך [2]. אכן, אין עדות במקרא ובחז"ל שהכוונה למחלה הנקראת בשם זה בעברית המודרנית, היינו מחלהזיהומית מדבקת מוגדרת, אשר נגרמת על ידי חיידקמיוחד.

מקורות והערות

 

[1] רש"י בפסוקנו. וראה בא"ע שם, שכתב שהוא חוליידוע, אך לא פירשו; [2] וראה שבתלג א, אחת הצורות של הדרוקן מתאימה לבצקתהכללית בזמן רעב.

 

* # *

חום גוף גבוה הוא סימן שכיחבמחלות רבות, ובעיקר במחלות זיהומיות. במקרא ובתלמוד מצינו מונחים שוניםלחום גוף גבוה, אך ברוב המקרים לא ניתןלזהות באמצעותם מחלות מוגדרות.

בתורה מצינו את המונחים הבאיםלמחלות חום: קדחת, דלקת, חרחר [1]. דלקת בשפה העברית המודרנית מתייחסת לשם כללי בפתולוגיה, המציין תגובה רקמתית לגירויים הגורמים נזקבגוף, ובין יתר הסימנים של הדלקת כלול גם חוםמקומי. אך בהקשר המקראי מדובר במחלת חום.

חרחור - יש שמשמע ממנו שאין המונח מתייחס למחלת חום [2]; ויש מי שפירש את המונח כמתייחס למחלת חום [3]. יש מי שכתב, שכל המונחים הללו מתייחסים לדרגות הולכות וגדלות של מחלות חום [4]; ויש מי שכתב, שקדחת היא חום יום-יומי, ודלקת היא חום שלישוני או רביעוני. לפי פירוש זה מדובר בשתי צורות של מחלת קדחת-הביצות.

בתלמוד מצינו מספר מונחים למחלותחום, שברובם קשורים למושגי חום: אש, שמש, חמה, וחלקם קשורים לתופעת הלוואי של מחלת חום שהיא צמרמורת.

שלוש צורות של חום עם צמרמורתוסימור שיער מתוארות בתלמוד: צימרא ברא [5]; צימרא גוונא [6]; אשתא צמירתא [7]. צורה זו נחשבת למחלה מסוכנת, שמותר לחלל עליה את השבת [8], וכמו כן מותר להאכיל חולה כזה מפירות ערלה [9].

אשתא דגרמי [10] - הכוונה למחלת חום הגורמת לכאב עצמות [11].

חמה [12] - חום גבוה. שם זה לקוח מכינוי השמש, שהיא חמה ביותר.

שמשא בת יומא, שמשא עתיקתא [13] - הדימוי לשמש מובן, לפי שהשמש היא חמה ביותר.

בטיפול במחלות חום, הבדילה  הגמרא במשך הזמן של החום: יום אחד, שני ימים, שלושה ימים, או חום ממושך. יתכן שמדובר כאן במחלת קדחת-הביצות, עם חלוקה קלינית לפי קצב ההתקפים של גלי החום [14].

תלגא [15] - כנראה מדובר בחום עם צמרמורת וחיוורון, או חום שנובע מצינה וקור, שכן תלגא הוא מלשון שלג, שהוא קרולבן.

אחילו [16] - חום שגורם לכאבי עצמות. אולי הכוונהלחום המלווה דלקת עצמות.

יש חום גוף שנחשב לטבעי, ולא מרמזעל מחלה כלשהי, והוא נקרא צמרא [17].

חום גבוה בחורף מעיד על מחלה קשהיותר מאשר בקיץ [18]. יש מי שכתב, שמדובר על עוצמתהמחלה [19], אך אולי יתכן לפרש שמדובר על שכיחותהמחלה, אמנם מחלות חום שכיחות יותר בחורף.

בדרך כלל מהווה חום גבוה סימןלמחלה, וגם כיום מהווהחום גבוה סימן מחשיד למחלה, שיכולה להיותמסוכנת, ושצריך לחלל בגללה את השבת, אלא אםכן הוכח על ידי רופא אחרת [20]. יש שראו בחום שליח של מלאך המוות [21]. לעומת זאת, יש שחום נחשב לגורם חיובי, שכן החום נחשב ככוח מזין [22], ובתור שכזה הוא יעיל לפחות ששה ימים, אך לא יותר משנים עשר יום [23]. מחז"ל היה מי שסבר שהחום מגין על הגוף [24], ואולי זה במובן של ביטוי למנגנוןהגנה של הגוף מפני פלישת גורמי מחלה.

הדיבור קשה לחולים עם חום גבוה [25].

מקורות והערות

 

[1] דברים כח כב. קדחת מוזכרתגם בפסוקנו; [2] תרגום יונתן, דבריםשם; [3] רש"י דברים שם. ואולי הוא דומה למה שנאמר במשנה טבול יום א ג, שהכוונה לחלק שנחרך ונשרף בככר לחם בעת האפיה, והוא לשון חום ואש; [3] א"ע, דבריםשם; [4] היינו מחלת המלריה. שם המחלה נגזר משתי מיליםאיטלקיות שפירושן אוויר רע. בלשוןהעברית המודרנית נקראות כל צורות המחלה הזובשם קדחת-הביצות. המחלה נגרמת על ידי מיניםשונים של הפרוטוזואה פלסמודיום, אשר מועבריםלאדם על ידי עקיצת יתושי אנופלס. המחלה מתבטאת בעיקר בהתקפות מחזוריות שלצמרמורות, חום גבוה, והזעה מרובה, ומלוויםבתשישות כללית. קדחת שלישונית מאופיינת בהתקפות של גלי חום המופיעות כל 48 שעות; קדחת רביעוניתמאופיינת בהתקפי חום המופיעים כל 72 שעות; צורה אחרת היא התקפי גלים של חום בצורה בלתי סדירה, ולעתיםחסרה מחזוריות מוגדרת. המלריה היתה מוכרתהיטב בעולם העתיק, והיפוקרטס כבר הבדיל ביןהסוגים הקליניים השונים של המחלה; [5]גיטין סט ב; [6] גיטין שם; [7]שבת סז א; פסחים כה ב; ע"ז כח א; [8] ע"זכח א; רמב"ם שבת ב ה; טושו"ע או"ח שכח ז. וראהבמ"ב שם סקי"ט, שזיהה מחלה זו כטיפו"ס וכדומה; [9]פסחים כה ב. רש"י תירגם מלויי"ד, כלומרמיחושים או מחלה באופן כללי, וכאן הכוונהלמחלת חום, וכן תירגם אישתא דגרמי; [10] ברכות לב א; [11] אולי הוא זההלמושג אחילו - ראה להלן; [12] ע"ז כח ב; בראשית רבה יט א; [13] גיטין סזב; [14] ראה לעילבתיאור המלריה. וכן נראה בעניין אשתאתלתא - שבת סז א; אשתא בת יומא - שבת סוב; סנהדרין מז ב. וראה בערוך, ע' אש (א); [15]גיטין סז ב; [16] ברכות לב א; גיטין ע א. וראה שם עלהסיבות להופעת מחלה זו; [17] פסחים נה ב; חולין נא א. אך ראה לעיל שיש צמרא שהוא סימן למחלה; [18] יומא כט א. ואגב, הלשון 'סתו' במקרא (שה"ש ב יא) ובחז"לפירושו חורף, כפי שפירש"י בשה"ש שם וביומא כן, ולא כפי שבימינו מכונים החדשים תשרי-כסלו, שהםהעונה שבין הקיץ לחורף; [19] רש"י שם; [20] ראה שו"ת אגרותמשה חאו"ח ח"א סי' קכט; שו"ת ציץ אליעזר ח"חסי' טו פ"ז אות ג; שמירת שבת כהלכתה פל"ב סי"א, ופל"ג ס"א; [21]נדרים מא א; [22] יבמות עא ב; סנהדרין קחב; [23] סנהדרין שם. וראה ברש"י שם ד"ה אין לך; [24]נדרים מא א-ב; [25] נדרים מא א, לפי גירסתהרא"ש והגר"א.