אנציקלופדיה הלכתית רפואית - ראש השנה

צח. ראש השנה

 

דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קדש כל מלאכת עבדה לא תעשו והקרבתם אשה לה' [ויקרא כג כד-כה]

תענית שלפני ראש השנה - יש הנוהגים להתענות לפני ראש השנה, ואם התענה שלוש פעמים רצופות בשלוששנים, ואחר כך רוצה לחזור בו, מחמתשאינו בריא, צריך התרה בפני שלושה [1]. דין זה הוא דווקא אם רוצה לחזור בו לעולם, אבל אם הוא חולה קצת, ורוצה לאכול באותה שנה, ולשנה הבאה יחזור למנהגו, אינו צריך התרה [2]; ויש שכתבו להחמיר לעשות התרה בכל מקרה [3], אבל אם אינו מוצא מי שיתירנו, יש להקל בשעת הדחק [4].

אכן בדורות אלו שירדה חולשה לעולם, ויש חשש שיוכל לבוא לידי חולי, לכתחילה אין להחמיר להתענות בימיםאלו [5].

שליח-ציבור או בעל תוקע שחלה - שליח-ציבור קבוע, או בעל תוקע קבוע, שחלה לפני הימיםהנוראים, ביד הקהל להעמיד ש"ץ אחר או בעל תוקע אחר, ומכל מקום כשחוזר לבריאותו, חוזרת המצווה אל הראשון [6].

תשמיש המיטה - אין לשמש מיטתו בשני לילות ראשהשנה, ואם הוא ליל טבילתה - מותר [7]; ואם יש חשש שיבוא לידי טומאת קרי, אל ימנע עצמו מלשמש [8].

'מי שברך' לחולה - בברכת 'מי שברך' לחולה בראש השנה, אין אומרים 'יום-טוב הוא מלזעוק', ואם חלבשבת אין אומרים 'שבת היא מלזעוק', אלא אומרים בנוסח הרגיל כבכל ימותהשנה [9].

אכילה לפני תקיעת שופר - אסור לאכול קודם תקיעת שופר [10]; אבל מי שליבו חלוש, ואין דעתו מיושבת עליו, מותר לו לקדש, לטעום מעט אוכל, ולשתות קפה או תה, אך יעשה זאת בצינעה [11]; ואשה שמרגישה חולשה, בוודאי מותר לה לקדש ולאכול קודם התקיעות, כי מעיקר הדין היא פטורה ממצות שמיעת שופר, כדין מצות עשה שהזמן גרמא [12].

בעת שיש צורך לאכול בגלל מגיפה אומחלה, עדיף שיתקעו תקיעות דמיושב, יעשו קידוש ויאכלו, ואחר כך יתפללומוסף [13].

תקיעת שופר לחולה - חולה שאינו יכול ללכת לבית הכנסת, איןחיוב מיוחד לקבץ עבורו מנין לשמיעתשופר, ויכול לשמוע ביחיד [14].

חולה שלצורך רפואתו צריך להישארבראש השנה בבית חולים, ואין שםאפשרות לשמוע תקיעת שופר, הרי הוא נחשב כאנוס, ואין צריך להוציאו מביתהחולים, כדי שיקיים מצות שופר [15].

אשה חולה פטורה מתקיעת שופר, כיבמקום חולי לא קיבלו הנשים על עצמןלשמוע קול שופר [16].

תוקע לרבים, שרוצה לתקוע לחולהבביתו, כדי להוציאו ידי חובתו, עדיףשיתקע קודם לציבור בבית הכנסת, ואחרכך יתקע לחולה [17], גם אם יצטרך החולה עקב כך לאכול לפני התקיעות [18], ומכיוון שהתוקע כבר יצא חובת שמיעת שופר, עדיף שהחולה יברך לעצמו, אך מנהג העולם להקל, שהתוקע יוציא אותו גם בברכות [19]; ואם אי אפשר בדרך זו, יוכל לתקוע לחולה לפני הציבור, על ידי שיכווין בפירוש שאינו רוצה לצאת ידי חובתו בתקיעות אלו, ואחר כך יתקע בציבור [20].

חולה לב, שאסרו עליו לתקוע בשופר, אם עבר ותקע, יש כאן עברה, ואין כאןמצווה [21].

 

מקורות והערות

 

[1] טושו"ע יו"ד ריד א; [2] מג"א סי' תקפא סקי"ב; דגמ"ר יו"ד סי' ריד; ערוה"ש או"ח תקפא יא; [3] ש"ך יו"דסי' ריד סק"ב; [4] שעה"צ סי' תקפא סקל"ג; [5]טושו"ע או"ח תקעא א; [6] ערוה"ש או"ח תקפא ו; מ"ב סי' תקפאסקי"א; [7] מג"א סי' תקפא סקט"ו. וראה במטהאפרים סי' תקפג סנ"ג; [8] מחזיק ברכה שם אות ד; בן איש חי שנה א, ניצבים אות ט; מ"ב סי' תקפא סקכ"ו; [9]מטה אפרים סי' תקפד סכ"ה, ובאלף למטה שםסק"ד; שמירת שבת כהלכתה פ"מ סמ"ח, על פיסידור הגר"א; [10] תוספתא שבת א ד; מג"א סי' תרצב סק"ז; מטה אפרים תקפח ב; [11] מטהאפרים שם; שו"ת חת"ס חאו"ח סוסי' ז; שו"ת ביתיצחק חיו"ד ח"ב קו"א סי' יח; [12] חיי אדם קמאז; [13] הוראת הגרעק"א בעת מגיפת כולירע, הובא במקראי קודש, ימים נוראים, סי' כט. וראה בשו"ע או"ח פט ג, ובביאוה"ל שם. ובמקראי קודש שם, הבדיל בין אכילה לטעימה, עיי"ש; [14]  מקראי קודש ימים נוראים סי' טז. וראה מהרי"להל' שופר; גליוני הש"ס מגילה דכ"ג; [15] שו"תאגרות משה חאו"ח ח"א סי' קעב; [16] חיי אדםקמא ז; [17] ד"מ או"ח סי' תקפט אות ה; [18]שו"ת עולת שמואל סי' פב; כף החיים או"ח סי' תקפה סקכ"ה; עשה לך רב ח"ז סי' לה; [19] שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' קמ; מ"בסי' תקפה סק"ה. וראה מקראי קודש ימים נוראים סי' יא; [20] ילקוט יוסף ח"ב הל' ימים נוראים, מהל' ברכת השופר ס"ז. וראה במקראי קודש, שם. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רעח; [21]שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קב אות ב. וראה עודבשו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' שנא; שו"ת אבנינזר חחו"מ סי' קצג; שו"ת דברי ישראל, ח"ג סי' לד.