אנציקלופדיה הלכתית רפואית - קידושין וגירושין

קיא. קידושין וגירושין

 

כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו [דברים כד א]

 

כאן יידונו ענייני שידוכין, קידושין, נישואין וגירושין הנוגעים לבעיות רפואיות, ובעיקר מומים ומחלות באיש או באשה אשר משפיעים על הקידושין והגירושין.

 

שידוכין וקידושין

 

איש או אשה הסובלים ממום או ממחלה משמעותיים, שאילו היו יודעים אותם המזדווגים עמהם לא היו מסכימים לשידוך, וודאי מחוייבים לגלות לבן הזוג את הבעיה קודם השידוכין, כדי שלא יהיו קידושי טעות, וגם בלא זה יש בוודאי איסור אונאה בענייני נישואין כמו בענייני ממון, ואולי עוד יותר חמור [1].

החובה היא גם על האב או האם לגלות מומים או מחלות של בני ביתם [2].

 

יש מהפוסקים שיעצו לא לגלות מומים ומחלות בפגישה ראשונה ושניה, אלא יגלו לצד השני את הבעיה לפני קשרי השידוכין, שאם לא כן לעולם לא יוכל האיש או האשה להתחיל בקשרי שידוכין [3].

 

אם המחלה איננה רצינית, כגון שיש צורך רק לשמור על דיאטה מסויימת, אין חובה לגלות [4].

 

אם אחד מהצדדים סבל ממום בעבר, שאילו היה נודע עליו לאחר הנישואין, הרי שבדיעבד הצד השני לא היה דורש גירושין, אין חיוב להודיע על כך לפני הנישואין [5].

 

איש או אשה שסבלו מבעיה רפואית בעבר, וכעת הם בחזקת בריאים, כגון שאחד מהם עשה ניסיון התאבדות בעבר, וחלפו שנים והוא מתפקד כראוי, ולדעת הרופאים הסבירות שיעשו ניסיון התאבדות חוזר היא נמוכה ביותר, או שאחד מהם סבל מהתקף כפיוני אחד או שניים, ויש סבירות גבוהה מאד שלא יחזרו עוד התקפים כפיוניים - יש מי שכתב, שמכל מקום חייב לספר למי שמשתדך עמו [6]; ויש שמשמע מהם, שבמקרה כזה רשאי להעלים מידע זה [7]. ואם עברה ניתוח פלסטי לתיקון מום של חוטם ארוך, איננה צריכה לגלות זאת, שהרי כעת אין כלל מום כזה [8].

 

אם הבחור עבר ניתוח לכריתת אשך אחד עקב מחלה, שלהלכה התירו הפוסקים שיבוא בקהל - יש הסבורים, שאין הוא מחוייב לגלות למשודכת על הניתוח הזה, ואם לא גילה, אין בזה מקח טעות, ואף אין בזה איסור הונאה וגניבת דעת [9]; ויש מי שסבור, שחייב לגלות את עובדת הניתוח, כי מדובר בפגם בגופו, ויתכן שצד המשודכת לא ירצה אותו בגלל פגם זה, למרות שלפי ההלכה הוא מותר בקהל [10].

 

המקדש את האשה על מנת שאין בה מומים, ונמצאו בה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, אינה מקודשת; נמצא בה מום אחר חוץ מאותם המומים, אף על פי שאמר "מקפיד אני אפילו על זה", הרי זו מקודשת [11]; ואם אמר על מנת שאין בה כל מום, אפילו שאר מומים מעכבים [12].

 

המקדש אשה סתם, ונמצא עליה אחד מהמומים הפוסלים בנשים, הרי זו מקודשת מספק [13].

 

קידשה על מנת שאין בה מומים, והיו בה מומים, והלכה אצל רופא וריפא אותה, אינה מקודשת; אבל אם התנתה האשה על מנת שאין בו מומים, והיו בו מומים, והלך אצל רופא וריפא אותו, הרי זו מקודשת [14].

 

קידשה על מנת שלא יהיו בה מומים, ונמצאו בה מומים, וריפאן הרופא - יש אומרים, שהרי זו מקודשת למפרע [15]; ויש אומרים, שאין היא מקודשת [16].

 

יש מי שכתב, שאשה שיש לה מום בגלוי וגם מום בסתר, אין אומרים שכיוון שהתפייס על המום שבגלוי, מן הסתם התפייס גם על המום שבסתר, כי יש לומר שעל ריבוי מומים מקפידים יותר [17].

 

מומים הפוסלים בכהנים פוסלים בנשים [18], ויש מומים בנשים שפוסלים בהן, אף על פי שאינם פוסלים בכהנים.

יש אומרים, שדווקא המומים הפוסלים בכהנים, והמומים שהוסיפו עליהם בתלמוד לעניין נשים הם הנחשבים למום באשה לעניין קידושין וגירושין [19]; אך רוב הפוסקים סבורים, שמומים אלו לאו דווקא הם, אלא כל מום שדרך בני אדם להקפיד עליו, הרי הוא מום באשה לעניין קידושין וגירושין [20].

 

בתלמוד ובפוסקים נימנו מומים אלו: ריח רע, וזיעה, וריח הפה, וריח החוטם, וקול עבה, ודדים גסים מחברותיה טפח, וטפח בין דד לדד, וצלקת, ושומא על הפדחת שלפעמים נראית ולפעמים אינה נראית [21].

 

מום שבגללו האיש או האשה מסריחים מאד, הרי זה עילה לגירושין [22], ודווקא כשהסרחון הוא כזה שרוב בני האדם נמאסים ממנו [23]; ויש מי שכתב, שהיינו דווקא אם האשה דורשת גט וכתובה, אבל אם היא מוותרת על הכתובה, וטוענת שמאוס עליה הריח הרע, חייב בעלה לגרשה גם אם הריח הרע איננו חזק במיוחד [24]; ויש מי שכתב, שדווקא אם הסרחון הוא מחמת מום שאינו גורם לו להיות חולה, אבל כשהוא חולה וזקוק לעזרת בן/בת הזוג, אין לכוף לגרש, אם מחמת הדין, או מחמת דרך ארץ [25].

 

המשתנת במיטה - יש מי שכתב, שאין זה מום באשה [26], אך רוב הפוסקים סבורים, שמצב כזה הוא מום באשה [27]. בימינו יש טיפולים רפואיים וניתוחיים יעילים לתיקון המצב של אי-נקיטת שתן, ולפיכך מקום לשקול מחדש אם המצב הוא מום המחייב גירושין [28].

 

אשה מגמגמת, הרי זה מום לבטל שידוכין [29].

 

כלה שיש לה תחבושת או גבס בידה, אין זה מעכב את נתינת הטבעת מדין חציצה, וזה נחשב כדיעבד [30].

 

המקדש אשה חולה בדבר שאסור בהנאה, והיא מותרת ליהנות שלא כדרכו, או חולה מסוכנת שמותרת ליהנות אפילו כדרכה, נחלקו הפוסקים אם מקודשת אם לאו [31].

 

המקדש אשה חולה במחלה מסוכנת בדבר שיכולה להתרפא ממנו, הרי זו ספק מקודשת [32].

 

על פי צוואת רבי יהודה החסיד אין לאיש לישא אשה ששמה כשם אמו, או ששמו כשם אבי האשה [33]. ואם קראו לאחד מהם שם בגלל חוליו, ושם זה זהה לאחד מבני הזוג הנ"ל - יש מי שכתב, שאין לחוש בכך [34]; יש מי שכתב, שצריך להחמיר גם בזה [35]; ויש מי שכתב, שאם לאחר חוליו נקרא רק בשם החדש שקראו לו בחוליו, והוא זהה לשם אבי האשה - לא ישאנה, אבל אם ממשיכים לקרוא לו גם בשמו הראשון, והצירוף אינו זהה לאבי האשה, מותר לשאתה לאשה [36]. יש מי שכתב, שדין זה נאמר דווקא אם השמות הזהים הם משולשים, כגון ששמו ראובן, וחתנו ששמו ראובן יקח חתן שגם שמו ראובן [37].

 

גירושין, חרם דרבנו גרשום, והיתר עגונות

 

אשה שיש לה מום או מחלה, ולפני הנישואין לא ידע הבעל על המום, תצא בלא כתובה, לא עיקר ולא תוספת [38].

 

הביא הבעל ראיה שעד שלא תתארס היו בה המומים, או שהודתה האשה בכך, והביא האב ראיה שראה הבעל את המומים ושתק ונתפייס, או שחזקתו שידע בהן ונתפייס, הרי זה חייב בכתובתה; בא על אשתו ושהה כמה ימים, וטען שמום זה לא נראה לו עד עתה, אפילו היה בתוך הקמטים, או בכף הרגל, אין שומעים לו, חזקה אין אדם שותה בכוס אלא אם כן בודקו יפה, וחזקתו שידע ונתפייס [39]. ואפילו הוא מום גדול, אם נודע לבעל על המום לאחר הנישואין ומכל מקום המשיך לדור עמה אחר שידע מהמום, אין לו עוד טענת מום, ולא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה על אשתו [40]; אכן אם מדובר במחלה מדבקת, יכול לגרשה בעל כורחה [41]. וכן אם מדובר במחלה סופנית, שאומרים הרופאים שאין תרופה למחלתה של האשה, והיא הולכת ומתנוונת, מותר לשאת אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים [42].

 

מום שנולד באשה לאחר הנישואין, אפילו הוא מום גדול, לא יכול בעלה לגרשה בעל כורחה, ונסתחפה שדהו. לפיכך אם רצה לקיים - יקיים, ואם רצה להוציא - יתן כתובה [43], ומכל מקום אין כופים אותו להיות עמה, מאחר והיא מאוסה עליו, ורוצה לגרשה ולתת כתובתה [44], וצריך לקיים לה שאר וכסות, אך לא חייב בעונתה [45], ואם היא מעכבת את הגט, איננה יכולה להוציא ממנו הנדוניא [46]. ואם המום אינו ממאיס אותה על בעלה, חייב לתת לה שאר כסות ועונה, אפילו אם רוצה לתת לה כתובתה [47].

 

האשה שחלתה, וראה בעלה שהחולי ארוך, ויש מי שכתב שהוא-הדין בחולי שאינו ארוך [48], ויפסיד ממון הרבה לרפואתה, רשאי לומר לה - הרי כתובתך מונחת, או רפאי עצמך מכתובתיך, או הריני מגרשך, ונותן כתובתה והולך [49], אלא שאין ראוי לעשות כן מפני דרך ארץ [50], ודבר פשוט הוא, שיש בזה רוע מוסר [51]. יש אומרים, שדין זה הוא דווקא כשאיננה מוטלת במיטה מחמת חוליה, אבל מוטלת על ערש דוי, חייב בעלה להמתין לה ולרפאותה [52]; ויש אומרים, שבכל מקרה רשאי לגרשה בגט וכתובה [53].

 

יש אומרים, שבזמן הזה שיש חרם דרבנו גרשום שלא לגרש אשה בעל כורחה, אינו יכול לגרשה כשהיא חולה [54]; ויש אומרים, שגם בזמן הזה יכול לגרשה מחמת חולי [55]. ויש מי שכתבו, שהכוונה שיכול לומר שרוצה לגרשה ואינו חייב ברפואתה, אבל לא שיכול לגרשה בעל כורחה בפועל [56], וכן שאין הבעל חייב לדור עמה וליתן לה מזונותיה [57]. ויש מי שכתב, שהיינו דווקא כשכתובתה מרובה, ויכולה להתרפא מכתובתה, אבל כשדמי כתובתה מועטים, אין הבעל יכול לפטור עצמו מרפואתה, ובוודאי שאינו יכול לגרשה [58]. וכל זה במומים שמאוסים עליו, ולא יכול לדור עמה, אבל במומים שיכול לדור עמה, בוודאי אין כל היתר לגרשה בעל כורחה [59].

 

אשה הסובלת מכמה מומים, או שסובלת ממחלה משמעותית, ואינה ראויה לאישות, או שרואים שקשה לבעל לדור עמה מחמת מומיה, או שטוען שהיא מאוסה עליו מחמת מומיה, והיא מסרבת לקבל גט, לא חל חרם דרבנו גרשום, ויכולים להתיר לבעל לשאת אשה על אשתו בהסכמת מאה רבנים, כדי שלא יבטל מפריה ורביה [60].

 

אשה שנישאה, ואחר הנישואין התברר שסובלת ממחלת העגבת, שהיה לה קודם הנישואין, יכול בעלה לשאת אשה אחרת גם ללא היתר מאה רבנים, כי על דבר כזה לא גזר רבנו גרשום [61].

 

יש בתי דין בישראל, שנוהגים להתיר לאיש לשאת אשה על אשתו כשהיא חולה ואינה יכולה לשמש את ביתה דווקא אם מקבלים חוות דעת מרופאים שאין תרופה למכתה. אך יש שכתבו שאין הדין כן, אלא כל ששהה עמה שנה ויותר בטיפול ברפואות ואשפוז בבתי חולים, וטוען שקשה לו לחיות בלא אשה, יכולים להתיר לו לשאת אשה על אשתו, ואפילו אלו שקבלו על עצמם חרם דרבנו גרשום [62].

 

בעניין חרם דרבנו גרשום - יש מי שכתב, שהחרם חל גם על מצבי ספק [63]; ויש מי שכתב, שהחרם נתקן רק על מצבי וודאי, אבל לא על הספק [64].

 

יש אומרים, שכל המומים הפוסלים בנשים פוסלים גם באנשים, והיינו שאם נמצאו מומים משמעותיים באיש, אף זה נחשב כמקח טעות, וכופים אותו להוציא [65]; יש אומרים, שדווקא בנשים מומים הם עילה לגרשן, אבל אם נמצאו מומים באיש, אין זה מקח טעות, ולא כופים עליו להוציאה [66]; יש מי שכתב, שלאור מחלוקת הפוסקים בנידון, הרי זה ספק קידושין [67]; יש מי שחילקו בין מומים באיש שכופים אותו להוציאה, שאם לא ידעה מהם הרי הקידושין בטלים, לבין יתר המומים, ואפילו מומים גדולים, שאין הם פוסלים באיש [68]; יש מי שחילקו בין אם היו המומים באיש קודם הנישואין, שיש לאשה טענת מומים, לבין אם הופיעו המומים לאחר הנישואין [69]; ויש מי שכתבו, שמומים גדולים בבעל מהווים עילה לביטול הקידושין, וגם גט מדרבנן איננה צריכה [70].

 

איש המוכה שחין ובעל פוליפוס, היינו ריח הפה או ריח החוטם, והאשה תובעת להתגרש, כופים אותו להוציאה [71].

 

האיש שנולדו לו מומים, בין מומים גדולים ובין מומים קטנים, בין שנולדו בו המומים לאחר שנשא את אשתו ובין שהיו לו קודם לכן, אין כופים להוציא [72]. יש אומרים, שדווקא אם נתעוור בעין אחת, או שנקטעה רגלו האחת וכיו"ב, אין כופים להוציא, אבל אם נתעוור בשתי עינים, או שנקטעו שתי רגליו וכיו"ב - כופים להוציא [73]; ויש אומרים, שאף במקרה זה אין כופים להוציא [74].

 

בעל שהיו לו מומים, אפילו כאלו שכופים אותו להוציא את אשתו בגט, אם מתה האשה לפני שנתגרשה, הרי הוא יורש אותה [75].

 

איש שאובחן כסובל ממחלת אלצהיימר בגיל צעיר, והוא עדיין מתפקד היטב, אלא שידוע שבמשך הזמן תיפקודו השכלי ידרדר בהדרגה, ואז תישאר אשתו עגונה - יש שהציעו מספר דרכים להצילה מעיגון: הדרך המובחרת מבחינת ההלכה היא שהבעל יתן לאשתו גט לאחר זמן בשלב בו הוא עדיין מתפקד, כגון שיחול בשעה האחרונה שבה יהיה ראוי לגרש, לפני שיהיה במצב שאינו כשיר לתת גט, והוא צריך לתת לה נאמנות שלא יפייס, וגם ישבע שבועה חמורה שלא יבטל את הגט, ואחר שיגיע זמן אי-השפיות לא יתייחד עוד עם אשתו-גרושתו. דרך זו היא העדיפה כי אין בה שום חששות מן התורה. דרכים אחרות מומלצות פחות, כי יש בהן חששות יותר חמורים: לגרש עכשיו גירושין גמורים, ואחר כך לקדש את אשתו על תנאי שאם ישתטה ייבטלו הקידושין למפרע; לגרש בגט על תנאי, כגון בגט למפרע או בגט "אם"; לכתוב גט עכשיו עם ציווי שיינתן כאשר הבעל יהיה בלתי שפוי [76]. ויש מי שכתב, שאם כותב בגט מעכשיו ולאחר זמן אין זו עצה נכונה כי במצב כזה דינה כספק מגורשת מעכשיו ואסורה להתייחד עמו, אלא יתן גט גמור עם ציון יום הנתינה, בתוספת תנאי שלא יחול הגט עד חצי שנה או שנה, ואם בתום תקופת חלות התנאי המצב לא הורע, יחזור ויתן גט באותה דרך [77].

 

זוג שאינם יכולים להיבנות זה מזו למרות טיפולים רפואיים מלאים, אך יש לכל אחד מהם סיכוי להיבנות מבן/בת זוג אחר, כופים את הבעל לגרש את אשתו, ולאפשר לה לשאת איש אחר, שממנו תוכל להיבנות [78].

 

איש או אשה הסובלים מבעיות פוריות, וניתן לטפל בבעייתם בעזרת הזרעה מלאכותית או הפריה חוץ-גופית - יש מי שכתבו, שאין לחייב את הצד השני להשתתף בפעולה הרפואית הנדרשת לצורך ביצוע ההפריה, היינו אין לחייב את האשה לעבור טיפולי פוריות לצורך הפריה חוץ-גופית כשהבעל עקר, ואין לחייב את הבעל להוציא זרע לצורך הפריה חוץ-גופית כשהאשה עקרה, והרי זו עילה לגט לצד הפורה. מאידך, אם הבעל סובל מבעיית אין-אונות, יכול הוא לעבור את הטיפולים הנדרשים לתיקון מצבו, ואין זו עילה לגט. הכלל הוא, שאין לחייב את הצד הפורה לעבור טיפולים שלא כדרך כל הארץ לצורך פוריות, אך כאשר הטיפול הנדרש הוא רק לצד הבלתי-פורה, ואין בטיפולים כדי להפריע במערכת היחסים שבינו לבינה, אין זו עילה לגט [79]; יש מי שהסתפק בדין זה, ויתכן שאפשר להכריח את האשה לקבל הזרעה מלאכותית [80].

 

קביעת האבחנה של מום או מחלה שבגינם כופים לגרש נעשית על פי רוב דעות של הרופאים [81].

 

איש או אשה שניתן להם שם מחמת חולי - יש אומרים, ששם זה הוא העיקר, ואף על פי שקוראים להם תמיד בשם הראשון, מכל מקום צריך להקדים בגט כתיבת השם השני שניתן מחמת חולי [82], ומכל מקום לא יכתבו את שני השמות יחד, אלא שם החולי העיקרי ראשון, והשם המקורי בלשון 'דמיתקרי' [83]. ואם אין קוראים להם עוד כלל בשם השני, אין כותבים אותו כלל, ואפילו כטפל [84].

 

יש הסבורים, שבדיקה של טביעת אצבעות ממת היא סימן מובהק להתיר אשה מעגינותה, היינו אם בבדיקה כזו התברר שאמנם המת הוא הבעל, יש להתיר את האשה, שכן אין שני בני אדם שיש להם אותה טביעת אצבעות, ואין טביעת האצבעות של האדם משתנה לאחר מותו, עד להתפוררות מוחלטת של העור, וכמו כן יש נאמנות למדענים העוסקים בזיהוי על סמך טביעת אצבעות [85], ויש מי שפקפק בדבר [86].

 

כיום יש אפשרות לזהות אדם בדרגה קרובה לוודאות על סמך ממצאים גנטיים, היינו על סמך בדיקת דנ"א. יש מי שכתב, שאם הבדיקה נעשית מעצמו לעצמו, היינו שמזהים את המרכיב הגנטי בגוף החלל עם אותו מרכיב גנטי בחומר ידוע של אותו אדם, כגון שערותיו שנותרו בביתו וכיו"ב, הרי זה קרוב לסימן מובהק, ואם יש רגלים לדבר וצדדים הלכתיים נוספים אפשר לסמוך על בדיקה זו להתיר את האשה, אבל אם הזיהוי נעשה על ידי התאמה בין החומר הגנטי מגוף החלל לבין חומר גנטי זהה אצל ההורים או הצאצאים, הרי זה בגדר סימן בינוני בלבד [87].

 

מותר לקבל בשבת עדות מאיש החולה במחלה מסוכנת והוא קרוב למות על אשה שמת בעלה, אם חוששים שלא יוכלו למצוא אחר כך עדות אחרת, והאשה תישאר עגונה; כמו כן מותר לחבוש בבית האסורים בשבת איש שרוצה לברוח ולעגן את אשתו [88].

 

קטלנית היא אשה שנישאה או היתה מאורסת [89] לשני אנשים ומתו, ודינה שאינה רשאית להינשא עוד לאיש שלישי, ובטעם הדבר נחלקו אמוראים, אם מעין גורם או מזל גורם [90]. ואם נישאת - לא תצא [91]. אמנם יש מי שכתב, שאם בא לשאול, והורו לו שלא לשאת ונשא - יוציא, כי שאלתו מראה שהוא מקפיד ומסתכן [92].

 

יש מי שכתב, שקטלנית אין בו איסור, אבל הוא מרוחק על צד הניחוש והפחד והתימהון שיש ברוב שעות היום שינזקו בהם הגופות החלשים [93]; ויש מי שכתבו שהוא איסור גמור [94].

 

יש מי שכתב, שאשה המתפרנסת בכוחות עצמה שלא בצער, ומצליחה בפרנסתה גם אחרי מיתת בעליה הקודמים, ניתן לתלות בכך פתח להיתר שתינשא גם אחרי שמתו בעליה הקודמים [95].

 

יש מי שכתב, שבמקום ייבום לא חוששים לאיסור קטלנית, כי אין איסור קטלנית איסור גמור, בעוד שייבום היא מצווה מן התורה, ועוד משום ששומר מצווה לא ידע דבר רע [96].

 

דין קטלנית הוא דווקא באשה שמתו בעליה, ולא באיש שמתו נשיו [97]. יש מי שכתב, שאם מתו שתי נשיו מאותה מחלה - יש לחוש, ובוודאי אם מתו שלוש נשיו [98], ויש מי שדחה דבריו [99].

 

יש אומרים, שדין קטלנית הוא דווקא אם מת הבעל מחמת חולי, אבל אם נהרג, או מת בדבר, או כל מגיפה ומכת מדינה [100], או נפל ומת וכיו"ב, אין כאן דין קטלנית, ולכן רבים מקילים בדברים אלו, ואין מוחים בידם [101]; יש מי שכתב, שהיינו דווקא אם מתו שני בעלים בדבר - אין לחוש, אך אם מתו שלושה בעלים בדבר, הרי זו חזקה גדולה, ולא תינשא [102]; ויש מי שכתב, שיש מקום להקל בכל מקרה [103].

 

יש מי שכתבו, שדין קטלנית הוא דווקא אם מתו הבעלים תיכף לאחר הנישואין, שאז חוששים שמא מעיין גורם או מזל גורם, אבל אם מתו לאחר זמן, לא שייך כלל עניין קטלנית [104]. ויש מי שכתב, שהיינו אם חיו יחדיו שש שנים, וילדה ממנו בן [105].

 

אם היה הבעל חולה קודם שנשא את האשה, ואחר הנישואין החמירה מחלתו ומת, אין לאשה דין קטלנית [106].

 

אם היה לזוג בנים, ובפרט אם היו בנים מהבעל השני, אין לאשה דין קטלנית [107].

 

אם מת הבעל כשהוא זקן - יש אומרים, שגם אז יש דין קטלנית [108], אך דעת רוב הפוסקים, שאין דין קטלנית כשהבעל מת זקן [109].

 

איש משותק או נכה שזקוק לעזרה, ואינו מוצא אשה שתינשא לו, מותר לו לכתחילה לשאת אשה קטלנית שמסכימה להינשא לו, וכיוון שהוא מותר, גם היא מותרת [110].

 

אשה שחלתה במחלה מדבקת, ונישאה לשני אנשים ושניהם נדבקו ממחלתה ומתו, ועכשיו היא הבריאה ממחלתה, אפשר שאין לה דין קטלנית [111].

 

אשה שקבלה הזרעה מלאכותית מבעלה הראשון ומת, ואחר כך קבלה הזרעה מלאכותית גם מבעלה השני ומת, יש להקל שלא לדונה כקטלנית [112].

 

גיורת שמתו שני בעליה בהיותה גויה - יש מי שהסתפקו אם יש לה דין קטלנית, ולא תינשא לאחר גירותה [113]; ויש אומרים, שאין בה כלל דין קטלנית [114].

 

נחלקו הפוסקים אם דין קטלנית שייך גם באשה שהתגרשה פעמיים [115].

 

יש מי שחידש, שבארץ ישראל אין איסור קטלנית, כי שם אינה תחת המזל [116].

 

חולה שאינו יכול לדבר, ואף אינו יכול לרמוז בדרך כלשהי, והוא חפץ לגרש את אשתו - יכולים לבודקו במכונת אמת, בתנאי שבאותה שעה בדקו אותו גם בעניינים אחרים [117]; יש מי שכתבו, שאין כל מקום בהלכה להסתייע בפסיקת הלכה על יסוד תוצאות בדיקה של מכונת אמת, וממילא אין כל מקום לחייב למי שהוא להיבדק במכונת אמת [118]. מכונת אמת בודקת תגובות של מערכת העצבים האוטונומית (לחץ-דם, דופק, קצב נשימות, והזעת העור) לסדרת שאלות. ההנחה היא, שבעת אמירת שקר יש שינויים בלתי נשלטים בפעולות אלו של המערכת האוטונומית. אכן, במחקרים רבים נמצא, כי דרגת האמינות איננה גבוהה, שכן יש אנשים היכולים לשקר מבלי שהמכונה תגלה זאת, ויש אנשים שהם דוברי אמת, אך בגלל כעס או התרגשות יגיבו בצורה שתהא דומה לתגובת שקר.

 

חולה במחלה מוחית ניוונית, שנמצא במצב שעדיין כשיר לתת גט, והוא הולך ומדרדר ויגיע למצב שבו לא ימות אך לא יהיה כשיר כלל, ואשתו תישאר עגונה למשך שנים רבות, ומאידך אין היא רוצה לצערו ולעוזבו לנפשו דווקא במצבו הקשה - יש מי שכתב, שיכולים לסדר גט עם תאריך של יום הנתינה כשהבעל עדיין כשיר, ובתנאי שלא יחול הגט אלא לאחר שנה וכד', שאז בכל אותה תקופה היא אשתו גמורה, ויכולה לשמש אותו לסייעו כרצונה הטוב, אבל לא יסדרו הגט בדרך של מעכשיו ולאחר זמן, כי בדרך זו היא ספק מגורשת כבר מעכשיו [119].

 

יבמה שהיא חולה, ואינה יכולה לחלוץ או לייבם, מותר ליבם לשאת אשה אחרת, כיוון שאין המניעה ממנו, אלא שצריך להישבע שבכל עת שתרצה לחלוץ, יתן לה חליצה [120].

 

מעיקר הדין אין לחלוץ לפני שעברו תשעים יום ממות הבעל, חוץ מיום המיתה ויום הייבום או החליצה [121]. אכן, אם נפלה היבמה לפני שני אחים, שאחד הוא חולה מסוכן מאד והשני הוא עולל ויונק, ואם לא יחלוץ לה מיד יש לחשוש שימות עד תשעים יום, ואז תישאר עגונה לזמן רב, עד שיגדל האח הקטן - יש אומרים, שיכול לחלוץ לה מיד כדי להצילה מעגינותה [122].

 

אין ביבמה דין קטלנית [123].

 

מקורות והערות

 

[1] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות ב; שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' רנד; [2] ס' חסידים סי' תקז; [3] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קיח; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' רה. וכן שמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב; [4] שו"ת משנה הלכות ח"ה סי' רנד; שו"ת קנה בושם סי' קכא; [5] קהילות יעקב יבמות דל"ח; [6] הרב י. זילברשטיין בשיעוריו לרופאים, בשם הגרי"ש אלישיב. וכן משמע משו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קיח; [7] הרב י. זילברשטיין בשיעוריו לרופאים, על פי אורחות רבנו (הסטייפלר) ח"א עמ' רע, ועל פי שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קלט; [8] שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' שפט; [9] קהילות יעקב, יבמות סי' לח; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ה חאבהע"ז סי' ה סק"ב; [10] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם שם. וראה עוד בשו"ת משיב דבר ח"ב סי' נ; [11] כתובות עב ב; רמב"ם אישות ז ז; טושו"ע אבהע"ז לט ג; [12] ב"ש שם סק"ח. וראה באוצה"פ שם סקט"ו אות א; [13] כתובות שם; רמב"ם אישות כה ב; טושו"ע אבהע"ז לט ה. וראה פרטי דינים שונים באוצה"פ סי' לט סקל"ב; [14] כתובות עד ב; רמב"ם אישות ז ט; טושו"ע אבהע"ז לט ו. וראה פרטי דינים באוצה"פ שם סקל"ג-ל"ד; [15] טושו"ע אבהע"ז לט ז; [16] בדק הבית שם. וראה באר הגולה שם סק"צ, ואוצה"פ שם סקל"ה; [17] שו"ת שבט הלוי ח"ד סי' קעה אות א; [18] ואם הכוונה גם למומים הפוסלים בכהנים משום עשה, ומדרבנן, ומשום מראית עין - ראה אוצה"פ סי' לט סקט"ז אות' א-ג; [19] ב"י אבהע"ז סי' לט; שו"ת אשר לשלמה סי' סב. וראה באוצה"פ סי' לט סקל"א אות ב; [20] שו"ת הראנ"ח סי' קב; שו"ת יד ימין סי' יא; שו"ת רב פעלים ח"א סי' ז; ערוה"ש אבהע"ז לט יח; שו"ת אפרקסתא דעניא סי' קפ. וראה באוצה"פ שם; [21] כתובות עה א; רמב"ם אישות ז ז; טושו"ע אבהע"ז לט ד. וראה הגדרת מצבים אלו באוצה"פ סי' לט סקי"ז-סקכ"ה; [22] ראה כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד א; [23] פת"ש אבהע"ז סי' קנד סק"א, בשם הרא"ם; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' מג; [24] שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' קיד; [25] שו"ת אגרות משה שם, על פי המבואר להלן בעניין מי שהוא חולה חולי ארוך; [26] שו"ת תשב"ץ ח"א סי' קכד, והובא בב"י אבהע"ז סי' לט. וראה בהרחבה על תשובה זו במאמרם של הרב י. קטן ומ. נוימן, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 132 ואילך; [27] ב"י ודרכי משה שם; רמ"א אבהע"ז קיז ה, שכן העיקר. וראה בנידון בשו"ת בית שלמה חאבהע"ז סי' עח; שו"ת בית דוד סי' כח; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' פב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכו; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באוצה"פ סי' לט סקל"א אות' ג-ה; [28] ראה מאמרם של קטן ונוימן, תחומין, שם; [29] שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' נא; [30] הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לא סק"א; [31] ראה מאירי וריטב"א קידושין נו ב; משל"מ אישות ה א. וראה באריכות שיטות הפוסקים במצבים שונים באוצה"פ סי' כח סקקי"א אות' ז-ט; [32] ראה שו"ת מהרי"ל דיסקין, קונט' אחרון סי' ה אות רז; [33] צוואת רבי יהודה החסיד בראש ס' חסידים, אות כו, הובא בספר הרוקח סי' שיז. הטעם המקובל לאיסור זה הוא משום סכנה, אך ראה בתו"ת בראשית פל"ב אות ד, שהסביר את טעם האיסור מעיקר הדין בכך שאסור לאדם לקרוא לאביו בשמו, ולכן כשם החותן זהה לשם החתן או שם החמות זהה לשם הכלה, לא יוכלו ילדיהם לקרוא לבן זוגם בשמם, עיי"ש; [34] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' סט; [35] חינא וחסדא ח"ב דרכ"ה; [36] שד"ח מע' חתן וכלה סי' ז; [37] חכמת אדם קכג יג; [38] כתובות עג ב; רמב"ם אישות כה ב; טושו"ע אבהע"ז קיז ד. וראה שם בפרטי דינים הנוגעים למצבים שיכול היה הבעל לדעת מקודם, ומי צריך להוכיח אם ידע או לא ידע; [39] רמב"ם שם ה-ו; טושו"ע שם ט-י; [40] שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' ב; [41] מחלת הקצרת איננה מחלה מדבקת - שו"ת מחזה אברהם שם. וראה שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' שכז; [42] שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו; [43] רמב"ם שם ט-י; [44] מהרי"ק שורש כז; רמ"א שם יא. וראה שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י; [45] ח"מ שם סקכ"ב; ב"ש שם סקכ"ד; [46] ח"מ שם; [47] ב"ש שם סקכ"ה, ועיי"ש מה שכתב בנידון; [48] ח"מ אבהע"ז סי' עט סק"ב; [49] כתובות נא א; רמב"ם אישות יד יז; טושו"ע אבהע"ז עט ג; [50] רמב"ם וטושו"ע שם; [51] מ"מ שם; [52] ראב"ד ורשב"א, הובאו דבריהם במ"מ שם, והוא על פי ספרי עה"פ דברים יד יד - ושלחתה לנפשה, ואם היתה חולה ימתין לה עד שתבריא, קל וחומר לבנות ישראל שהן קדושות וטהורות. וראה בשו"ת מהרי"ט צהלון סי' ג. וראה בשו"ת עמק הלכה סי' נח, ובמפתחות שם, ובהע' עין משה לשו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו סק"א - אם דין זה הוא דווקא לגרשה בעל כורחה, או אף אם מסכימה לכך, עיי"ש; [53] רמב"ם, רא"ש וטור, הובאו דבריהם בב"ש שם סק"ד, ולדעתם דברי הספרי הם אסמכתא בעלמא מפני דרך ארץ; [54] מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ש שם, ובח"מ שם סק"ג; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' קכז (וכתב שם, שמעולם לא שמענו שמי שחלתה אשתו יגרשנה בעל כורחה); שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו; [55] הר"א מזרחי, הובאו דבריו בח"מ שם; ב"ש שם; [56] שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' סה; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' קנב; שו"ת בית יצחק שם; [57] ראה שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קד; שו"ת רעק"א מהדו"ת סי' עד; שד"ח מע' גירושין סי' ב אות יג; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' טו; [58] בית מאיר סי' עט פ"ג; שו"ת חוות בנימין ח"ב סי' מו; [59] שו"ת מחזה אברהם ח"ב חאבהע"ז סי' י, וסי' טו; [60] אמרי דוד אבהע"ז סי' א; שו"ת חדות יעקב מהדו"ת סי' מו; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיט; שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' צג; שו"ת חבצלת השרון חאבהע"ז סי' ו; שו"ת דבר אליהו סי' עג; שו"ת חבלים בנעימים ח"ב סי' פא. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ז חאבהע"ז סי' ב אות ד, ובאוצה"פ סי' א סקע"ג אות טז; [61] שו"ת צפנת פענח ח"א סי' פג. וראה בשו"ת רעק"א מהדו"ת סי' עד; [62] ראה שו"ת יביע אומר ח"ז חאבהע"ז סי' ב אות ד. וכתב שם, שבהיותו רב ראשי בתל-אביב, אסף את כל אבות בתי הדין בעיר, והרצה לפניהם שיטתו זו, והסכימו לדבריו; [63] שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סוסי' פד; [64] שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות ז. וכן משמע תשובת בן המחבר בשו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קמו; [65] ב"ש סי' קנד סק"ב. וכן כתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' לט סק"א(ה); [66] ב"ח אבהע"ז שם; בית מאיר שם; שו"ת יריעות שלמה ח"א סי' ח; פירושא איברא עמ' מא; חזו"א אבהע"ז סי' סט סקכ"ג; [67] שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג. אמנם ראה בחזו"א שם, שלדעתו זוהי ממילא הכוונה בשיטת הב"ש; [68] ברכת רצה סי' קז; יד דוד (פסקי הלכות) ח"א דקפ"ו ע"ג; [69] שאילות משה סי' ב אות מח; הגר"א פרידמן, יגדיל תורה, שנה ב, קונט' כז; [70] שו"ת אהל משה ח"ב סי' קכג אות ח; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' עט. וראה עוד בנידון בשו"ת אבן יקרה סי' נג, בעניין אפילפסיה; שו"ת בית הלוי ח"ג סי' ג, בעניין פגמים חמורים; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת חאבהע"ז סי' קמז, בעניין שוטה; שו"ת מילואי אבן סי' כט, בעניין שוטה; שו"ת עין יצחק סי' כד, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' לג, בעניין חוסר כוח גברא; שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' פח, בעניין כפירה; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' קיג, בעניין משכב זכור; [71] כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד א; [72] כתובות עז א, מחלוקת; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד; [73] רא"ש כתובות שם; טור שם; רמ"א שם, בשם י"א. וראה בב"י שם, שכן דעת הרמב"ם; [74] שו"ת הרא"ש כלל מב סי' ב; שו"ת אור זרוע סי' תשס; לבוש שם; ביאור הגר"א שם סקט"ז. וראה ביאור הגר"א שם על הסתירה בין הרא"ש על כתובות לבין שו"ת הרא"ש; [75] רב שרירא גאון, שו"ת שערי צדק ח"ד ש"ד סי' נא; רי"ף ורא"ש כתובות סד א; ב"ש סי' עז סק"ו וסי' צ סקכ"ג; [76] במראה הבזק ח"ד סי' קלג. וראה שם באריכות הנימוקים השונים המתייחסים להצעות השונות; [77] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רנח; [78] שו"ת יביע אומר ח"ח חאבעה"ז סי' כה; [79] הרב ש. דיכובסקי, אסיא, סז-סח, תשס"א, עמ' 13 ואילך, פרק ב; שו"ת חוות בנימין ח"ג סוסי' קח. וראה הרב י. אריאל, אסיא, חוב' סז-סח, תשס"א, עמ' 102 ואילך; הרב א. שרמן, תחומין, כב, תשס"ב, עמ' 392 ואילך; [80] הגרש"ז אויערבאך, נועם, א, תשי"ח, עמ' קנז; [81] שו"ת מהריב"ל ח"א סי' כו; שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מב פ"א; [82] מרדכי גיטין פ"ד סי' שסט; ב"י אבהע"ז סי' קכט; [83] שו"ת תרומת הדשן ח"א סי' רלד; שם ח"ב סי' רסו; שו"ת מהרי"ק שורש צח ענף ב; [84] ב"י שם; יש"ש גיטין פ"ד סי' כד; של"ה, הובא בשו"ת חוט השני סי' ט-יא; שו"ת בנין ציון ח"ג סי' צ; [85] ראה באריכות בנידון במאמרים הבאים - הרב ש. פישר, נועם, ב, תשי"ט, עמ' ריא ואילך; הרב ג. נבון, דיני ישראל, ז, תשל"ו, עמ' קכט ואילך; הנ"ל, נועם, יט, תשל"ז, עמ' סא ואילך; שו"ת יביע אומר ח"ו חאבהע"ז סוסי' ג. וראה באוצה"פ סי' יז סקקצ"ט בלוח הסימנים אות סב; [86] שו"ת דבר יהושע ח"ג חאבהע"ז סי' ד. וסיים שם, שכל דבריו נאמרו רק בדרך ההערה ולא להורות הלכה למעשה, ואמנם ראיותיו שם לכאורה אינן עומדות בביקורת המציאות; [87] הרב מ.ש. קליין, בשם הגר"ש וואזנר, שרידים, גליון כ, תשס"ב, עמ' יח ואילך. וראה עוד מאמרו של הרב צ.י. בן יעקב, תחומין, כב, תשס"ב, עמ' 412 ואילך; [88] מ"ב סי' שלט סקי"ד; [89] ראה שו"ת חות יאיר סי' קצז; [90] כתובות סד ב, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה כא א; טושו"ע אבהע"ז ט א; [91] שו"ע אבהע"ז ט א; [92] שו"ת חת"ס חאבהע"ז סי' כג, הובא בפת"ש סק"ב; [93] שו"ת הרמב"ם (בלאו) סי' ריח (הובא בכס"מ איסורי ביאה כא א, ובשו"ת מהר"ם אלשקר סי' עט). וראה באיגרות הרמב"ם הוצאת הרב י. שילת ח"ב עמ' תרכא-ב; [94] שו"ת הר"י מיגאש סי' קג; שו"ת הרשב"א ח"ג סי' שסד. וראה עוד באוצה"פ סי' ט סק"א אות א. וראה סיכום דיני קטלנית באוצה"פ סי' ט, ובאנציקלופדיה תלמודית כרך יג ע' חזקה(ה), עמ' תשמב ואילך; [95] שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' ט. טעמו - להלכה נפסק שטעם איסור קטלנית הוא משום שמזלה גורם ולא מעין גורם, ומכיוון שהיא מצליחה בעסקיה בכוחות עצמה, הרי שאין מזלה גורם לעניות; [96] שו"ת פאר הדור להרמב"ם סי' קמו; שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' י. וראה עוד באריכות ביחס לשיטה זו בשו"ת חכם צבי סי' א; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' מד; שו"ת חיים שאל ח"ב סי' לח אות נ; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כד; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' ה; [97] שו"ת הרא"ש כלל יג סי' ח; טושו"ע אבהע"ז ט ב. וראה באוצה"פ שם סקכ"ג אות א; [98] ח"מ סי' ט סק"ג; [99] ב"ש שם סק"ד; [100] ראה אוצה"פ סי' ט סקי"ז. וראה בשו"ת דובב מישרים ח"ג סי' מה, באיש שמת בגלות רוסיה בזמן מלחמת העולם השניה, שרוב האנשים מתו שם מאותה מחלה, עיי"ש; [101] רמ"א שם. השו"ע פתח כדעת הסובר שמזל גורם - ראה ב"ש סק"א, וסיים כדעת הסובר שמעיין גורם, מפני שרצה להסביר את דעת המקילים - ביאור הגר"א שם סק"ו. אמנם הט"ז שם סק"ג כתב, שכיוון שדשו בה רבים - אין הסכנה מצויה עוד; [102] שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תרפב; [103] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' ט; [104] ס' חסידים סי' תעח; שו"ת חות יאיר סי' קצז; שו"ת צפנת פענח סי' כג; ערוה"ש אבהע"ז ט ד; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רכט. וראה אוצה"פ סי' ט סע' ט"ו סק"ג; [105] שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמא. וראה בס' במראה הבזק ח"ד סי' קכו הע' 1; [106] שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כד; שו"ת חסד לאברהם מהדו"ת חאבהע"ז סי' ז; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קצז; שו"ת חדות יעקב מהדו"ת סי' נ; שו"ת דברי חיים ח"א סי' יג; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סי' נ. וראה עוד באוצה"פ סי' ט סק"ו אות ב. וראה עוד בנידון בשו"ת קנה בשם ח"א סי' קיח; שו"ת מנחת יצחק, ליקוטי תשובות סי' קמג; שו"ת שבט הלוי ח"י סי' קכט; [107] ס' חסידים סי' תעח; שו"ת שבט הלוי שם; [108] שו"ת התשב"ץ ח"ג סוסי' יד, בשם הריב"ש; שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' קנ; ברכ"י אבהע"ז סי' ט סק"י, בשם כמה פוסקים; שו"ת משפטי צדק סי' צז; שו"ת מהרי"ל דיסקין סי' לה אות ג; [109] שו"ת מהרי"ו סי' קפג; ב"ש שם סק"ו; ברכ"י שם סק"י; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' מג; שו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' ח; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רסח וח"י סי' רכט. וראה באריכות בשו"ת יביע אומר ח"ג חאבהע"ז סי' ה, ושם ח"ח חאבהע"ז סי' טז. וראה עוד באוצה"פ סי' ט סקט"ו; [110] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' ט סק"ב; [111] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' ט סק"ב. ועיי"ש שנשאר בצ"ע; [112] שו"ת משברי ים סי' פא; [113] שו"ת אבני חפץ סי' סב; שו"ת בית ידידיה סי' ל; שו"ת עמודי אור סי' פא; [114] חמדת משה סי' קנג; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קמג; [115] ראה רמ"א אבהע"ז ט א. וראה באוצה"פ שם. ראה עוד בס' ועלהו לא יבול, ח"ב עמ' קעט; [116] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' פז; [117] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' צח. בעניין בדיקה במכונת אמת - ראה גם בשו"ת משברי ים סי' מב; [118] שו"ת יביע אומר ח"ז חחו"מ סי' ח; שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' נז סק"ב; [119] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' רנח; [120] שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' ח; [121] רמב"ם יבום וחליצה א יט, על פי יבמות מא ב; טושו"ע אבהע"ז קסד א. וראה ברמ"א שם ובנו"כ אם דין זה הוא לכתחילה או גם בדיעבד. וראה עוד בשו"ת יביע אומר ח"ח חאבהע,ז סי' כח; [122] שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' ב; שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קטו; שו"ת הרי בשמים ח"א סי' קטו. וראה בשו"ת יביע אומר שם; [123] שו"ת הרמב"ם סי' קמג.