אנציקלופדיה הלכתית רפואית - צולע / קטע

לו. צולע וחיגר

 

ויזרח לו השמש כאשר עבר את פנואל והוא צלע על ירכו [בראשית לב לב]

 

מושג יחידי במקרא

 

* # *

מצינו מספר מושגים המשמשים לתיאורדרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושרההליכה: פיסח, חיגר, צולע, נכהרגלים, שפי, שפיפון, קיטע.

פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכהרגלים או צולע[1]. כיוון שהחיגר נראה כמדלג, הואנקרא פיסח, שהוא לשון דילוג, כמו 'אשר פסח עלבתי בני ישראל' [2], או 'פוסחים על שתיהסעפים' [3].

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשוןהקודש [4]. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך [5], ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוףאותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלוחורגת ממקומה, ולכן הוא צולע [6]. יש לציין כי גם פגמיםאחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פהוכבד לשון' [7], וכן 'ערל שפתים' [8]. בלשון המקראמצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורהלמותנים [9], וזאת אולי בגלל שחיגר נפגעבגובה המותנים, השאילו מושג זהלחגורה.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשוןתורה [10]. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח [11], והנפקא מינה בהגדרות החיגרוהפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרשיוסף בן שמעון החיגר או הפיסח [12] - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים [13], ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג [14], ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך [15]; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא [16]; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים [17]; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו [18]; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו [19]; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו [20]; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה [21].

צולע הוא מי שהולך כפיסח [22]. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה [23]; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג [24].

שפי [25], הוא חיגר ברגל אחת [26], והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה [27], היינו שנשמט ממקומו; שפיפון [28], הוא חיגר בשתי רגליו [29], והוא מלשון שפייהכפולה [30].

נכה רגלים [31], הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה [32], שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערהנכתה' [33].

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כןנכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם [34].

רקע מדעי

הגדרות - החיגר  בהגדרתו הנרחבת כולל מצביםשונים של פגיעות ברגלים ובכושר ההליכה. פגיעות אלו יכולות להיות במערכתהעצבים, במערכת השרירים, בפרקים או  בעצמות. הפגיעות יכולות להיות מולדות אונרכשות, יכולות לפגוע ברגל אחת או בשתיהרגלים, יכולות להיות זמניות או קבועות, ויכולות להיות בדרגות חומרה שונות.

סיבות - יכול  להיות שיתוק של הרגלים על רקעשל פגיעה מוחית באזור האחראי עלהפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכוללהיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעהבחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקעשל פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבביםאת שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות אובמחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה שלהרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדתאו נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמותהרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעהחבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולהלהיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולהלהיות חולשה של הרגלים או צליעה עלרקע של מחלות כלליות, כגון מחלותממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעותבחילוף החומרים; יכולים להיות שינוייםבמבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיותעובריות, או תיסמונות שונות.

החיגר במקרא ובחז"ל

סיבות - מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:

חבלה ופגיעה בחוט השדרה [35]; תשמיש שלא כדרך כל הארץ [36], ולפי ששינה בירך, לוקה בירך [37]; מעשים מקולקלים [38]; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר [39].

אישים - מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכירגלים, או חיגרים:

נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי [40]; יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך [41], וכשהגיעלשכם נרפא מצליעתו [42]; בלעם היה חיגר ברגל אחת [43]; שמשון היה חיגר בשתי רגליו [44]; מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו [45]. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד [46], והתקשה אפילו לרכב על החמור [47], נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר [48]; אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו [49], היינו שאחזתו פודגרא [50]; פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה [51]; נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו [52]; לוי צלע כשהראה דרך הקידה [53]; רבי יהושע בן לוי היה צולע [54]; שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל [55].

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרונעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים [56].

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים [57].

התקנים - מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגרוהקיטע:

מקל [58]; קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם  נשענת השוק הקטועה [59], ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו [60]; סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו [61]; כסא של קיטע [62].

עבודה - חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד [63].

פרטי דינים

בדיני מקח וממכר - החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריובמקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכוללחזור בו [64].

במצוות - החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.

ברכת 'אשר הכיןמצעדי גבר' - חיובו של החיגר בברכת 'אשר הכיןמצעדי גבר', תלוי במחלוקת הראשונים אםברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנהמהם [65], ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם [66], וגם החיגר חייב בברכה זו [67].

שליח ציבור - המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגליםיכול לשמש כשליח ציבור, אף על פישצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה [68].

כהן בנשיאת כפיים - כהן שאין לו רגלים, והולך ברגליםתותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלותלדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיראת מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללאשרוכים [69].

ברכות ראיה - הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כןלאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות [70], ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן [71]. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך [72], ויש מי שחולק [73].

שבת - חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותרלו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לוללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלאלעזר, אסור לצאת בשבת [74], והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד [75].

חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל [76]; יש מי שהתיר [77]; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים [78].

חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב [79].

קיטע רשאי לצאת ברגל התותבתבשבת [80].

נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש  צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שםעירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותרלומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת [81], ויש מי שאסרו [82]. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור [83], ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי [84], ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי [85].

אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה [86], אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת [87].

גירושין - האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופיםאותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואםלאו דינה כמורדת [88], אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה [89]. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה [90].

חיגרת נחשבת כמום באשה [91].

ייבום - היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכוללחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הריזה חולץ לה לכתחילה [92]. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה [93]; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה [94]; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ [95]; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט [96]. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל [97]. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע [98].

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמודבשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמהצריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה [99].

כהן בעבודה במקדש - כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתירגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה [100].

בן סורר ומורה - היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנםנעשה בן סורר ומורה [101]. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה [1020], והטעם - מפני שיש בהם אכזריות [103].

מפותה / אנוסה - המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביהשתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתהחיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם [104].

מלחמה - חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצאלמלחמה [105].

סוטה - בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתותמי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה [106].

ראיה - חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מןהראיה [107], וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה [108]. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה [109]. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה [110].

הקהל - טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים [111].

קרבן פסח - יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטורמקרבן פסח [112], אך חלקו על דבריהם [113].

כניסה לעזרה - קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלולעזרה [114].

טומאת קביים - קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאתמדרס [115].

דיין - חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין [116], ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה [117], ופסול כדיין לסדר הגט [118], ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה [119], אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה [120], אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות [121].

קרבן בהמה - בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח [122].

תשלומי כפל, ד' וה' - הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא [123].

 

מקורות והערות

 

[1] ויקרא כא יח; שמו"ב ט יג; איוב כט טו. וראה שמו"ב ד ד, הפעולה היא להיפסח; [2] שמות יב כז; [3] מל"א יח כא. וראה ברמב"ן עה"תדברים ב כג, בשם המכילתא, על תיקרי ותסחתיאלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיותחי"ת בעי"ן; [4] ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתןויקרא כא יח; דברים טו כא; [5] ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר; [6] ראה רש"יתהילים יח מו, בשם דונש; [7] שמות ד י, תרגום ירושלמי חגרפום חגר ממלל; [8] שמות ו יב, תרגום חגר ממלל; [9] ראה שמות יב יא, שם כט ט, שמו"א כה יג; [10] שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשםשושנים לדוד; [11] וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיעגם חיגר וגם פיסח; [12] ראה בפת"שאבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה חט; [13] כן כתב הא"ע משלי כו כז, וכן משמעמהרמב"ן עה"ת ויקרא כא כ; [14] קהלת יעקבלרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא; [15] רש"י ומהרש"א, סנהדרין קה א; רשב"ם עה"תבראשית לב כט; [16] שד"ח שם, בשם בית דוד; [17] תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראהבתוס' רעק"א שם; [18] שד"ח שם, בשם שו"תמבעל טיב גיטין; [19] שד"ח שם, בשם נחמדלמראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראהבנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12; [20] לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעהסי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך; [21] מלבי"ם, ויקרא כא יח. וראה עוד על חיגר ופיסחבשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה; [22] פסוקנו, וכן. וראה ברש"י סוכה נג א ד"ה איטלע, שמשמעשצולע הוא חיגר; [23] ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טוכא; [24] מלבי"ם, ויקרא כא יח; [25] במדבר כגג; [26] סוטה י א; [27] רש"י שם ד"ה שפי; [28] בראשית מט יז; [29] סוטהשם; [30] רש"י שם ד"ה שפיפון; [31] שמו"ב ד ד; [32] מלבי"ם, ויקרא כאיח; [33] שמות ט לא; [34] רש"י ברכות נח בד"ה קטע; [35] שמו"ב ד ד, וראהבספרו של פרויס, בתירגומו של רוזנר, עמ' 230, שהפגיעה היתה בחוט בשדרה. וראה בחולין נא א, שגרירת רגלים יכולה להיות על רקע של פגיעהבחוט השדרה; [36] חיגרין מפני מה הויין, מפנישהופכים את שולחנם (נדרים כ א), והיינו שמשמשים שלא כדרכם; [37] ר"ן נדרים שם; [38] תנא דבי אליהו רבה, יח; [39] פאה ח ט; [40] תנחומא, נח ט. וראהרש"י קהלת ט ב; [41] פסוקנו; [42] שבת לג ב, וברש"י שם; [43] סוטה י א; [44] סוטה שם; [45] שמו"בד ד; [46] שם ט יג; [47] שם יט כז; [48] פרויס, עמ' 230; [49] מל"א טו כג;  [50] סוטה י א. וראה עוד ברד"ק שמו"ב גכט מחזיק בפלך; [51] מל"ב כג כט. ובתרגוםיונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב; [52] תענית כאא; [53] סוכה נג א. וראה בראשית רבה, לט יח. וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר; [54] בראשית רבה עחח; [55] ירושלמי מגילה א י; [56] ויקרא רבה יח ד. וראה גם בבמדבר רבה זא; תנחומא יתרו ח; [57] סנהדרין צא א. וראהרש"י פסחים סח סוע"א; [58] כגון טושו"ע או"חשא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט); [59] שבת סה ב. וראה תוס' שם ד"ההקיטע; [60] שבת סו א. וראה רש"י שם ד"הואם; [61] שבת שם, וברש"י שם ד"הסמוכות; [62] שבת שם; [63] תוספתא ב"ק ט א. וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ; [64] רמב"ם, זכיה ומתנהח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב; [65] ראהרא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ע או"ח מו ח; [66] רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שםיג; [67] ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב; [68] הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455; [69] שו"ת אגרות משה, חאו"חח"ב סי' לב; [70] ברכות נח ב; ירושלמי ברכות טא; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפךהגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אותז; [71] אבודרהם, הל' ברכות שער ח; [72] שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ערכה ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודותברכות פ"ט אות לב; [73] ראה מאירי ברכות נחב; [74] טושו"ע או"ח שא יז; [75] שמירת שבתכהלכתה, פי"ח סי"ג; [76] הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם, ח"ד חאו"ח סי' שא סק"ג; [77] שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' לד; [78] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם, שם; [79] שו"ת בנימין זאב, ח"ב סי' רח; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' צ; ילקוט יוסף, שבת, כרך ד סי' שכח ספ"ט. וראה בס' שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"א(א); [80] שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סט"ו. ואע"פ שבשו"ע או"ח סי' שא סע' טונפסק לאיסור, אין הדבר כן בתותבות שבימינו; [81] שו"ת שמחת כהן ח"ז סי' מב; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' לה. וכמבואר בטושו"ע או"חשז ה; [82] שו"ת ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' יט; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' קיח; [83] שו"ת מנחת יצחק, ח"ב סי' קיד סק"ג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ד סכ"ז; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג(א). וראה עודבשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קע; שו"ת אגרותמשה חאו"ח ח"ד סי' צ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פח; [84] שו"ת חלקת יעקבח"א סי' סו; שמירת שבת כהלכתה, שם; במראה הבזק, ח"ג סי' מב; [85] שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כה. וראה באריכות בשו"ת מעשה חושב, ח"ג סי' יא; [86] שמירת שבת כהלכתה, שם; [87] שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג(ג); במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט; [88] כתובותעז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנדד; [89] רמ"א שם; [90] באה"ט שםסקי"א; [91] ראה תענית ד א; כתובות יז א. וראהבשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עםרגל מעץ; [92] כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצהאות מה; [93] שו"ע אבהע"ז קסט לה דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא; [94] מאירי יבמות קב א; ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם; [95] שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי; [96] ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן; [97] שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ; [98] שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך; [99] רש"י יבמות קו א ד"הישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסטסקמ"ד; [100] ויקרא כא יח; תו"כ אמור פרשה ג; ירושלמי מגילה א י; רמב"ם ביאת המקדש ז ט; [101] סנהדרין עאא; רמב"ם ממרים ז י; [102] מאירי, סנהדרין שם; [103] שו"ת חותיאיר סוסי' קסז; [104] ספרי דברים כב יט; כתובותלט א; רמב"ם נערה בתולה א ג; טושו"ע אבהע"זקעז ג; [105] ילקוט שמעוני, דברים יט כא; רש"ידברים כ א. וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב; [106] סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג; [107] חגיגה ג א; רמב"םחגיגה ב א. וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה אתמקור הפטור ממה שכתבה הגמרא; [108] חגיגהשם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב; [109] חגיגה ט א, מחלוקת; רמב"ם חגיגה בח. וראה במנ"ח מ' תפט; [110] מנ"ח מ' תצ; [111] מנ"ח מ' תריב; [112] תוס' פסחים ג ב ד"המאליה; [113] מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' הסק"ז; [114] שבת סו א. וראה במל"מ בית הבחירהז ב, ובתויו"ט שבת ו ח, שהרמב"ם לא הביא דיניםאלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה עלהל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב אתהרמב"ם; [115] שבת סו א; רמב"ם כלים כהיט; [116] ירושלמי סנהדרין ח ה. וראה בבליסנהדרין לו ב, ורמב"ם סנהדרין ב ו, שהדייניםצריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף; [117] ירושלמי סנהדרין ח ה; [118] שו"תחת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג; [119] רמ"א אבהע"זסי' קסט, בסדר חליצה ס"א; [120] שו"ת מלמדלהועיל ח"ג סי' נב; [121] הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערותוחידושים אות ב; [122] מלאכי א ח; רמב"ם ביאת המקדש ז ט; [123] ב"ק עח ב; רמב"ם גנבה ב ט.