אנציקלופדיה הלכתית רפואית - פגים

נ. פגים

 

ותהר האשה ותלד בן ותרא אתו כי טוב הוא ותצפנהו שלשה ירחים, ולא יכלה עוד הצפינו ותקח לו תבת גמא ותחמרה בחמר ובזפת ותשם בה את הילד ותשם בסוף על שפת היאר[שמות ב ב-ג]

 

פרשנות המקרא

 

תרגום יונתן: ואיתעברת איתתא וילידת ביר בסוף שיתא ירחין וחמת יתיה ארום בר קיומי הוא ואטמרתיה תלת ירחין דסכומהון תשעא.

 

רש"י:'ולא יכלה עוד הצפינו' - שמנו לה המצריים מיום שהחזירה, והיא ילדתו לששה חודשים ויום א', שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין, והם בדקו אחריה לסוף ט'.

 

אבן עזרא: 'שלשה ירחים' - יש אומרים כי בחודש השביעי מבחילת ההריון נולד, גם זה דרש כי לא יוכלו המצרים לדעת מתי הרתה האשה.

 

דעת זקנים מבעלי תוספות: 'ותרא אותו כי טוב הוא' - לפי שנולד לששה חודשים כדפירש"י כסבורה היא שהוא נפל, וראתה בצפורניו אם גמרו שהוא סימן לבן קיימא, מיד 'ותרא כי טוב הוא', שהיו בו סימני בן קיימא, לכך 'ותצפנהו'.

 

הכתב והקבלה: 'כי טוב' - שילדתו לששה חודשים ויום אחד כדעת רבותינו, והיולדת לששה חודשים חושבת ולדה לנפל, אמנם היא הכירתו לשלם באיבריו, וזהו 'כי טוב הוא', ולכן הצפינה אותו, וכתיב"ע מחמת יתי' ארום בר קיומא הוא.

 

* # *

 

רקע מדעי

 

קיימת אבחנה בין פג, שהוא יילוד שנולדבטרם מלאו לו 37 שבועות הריון, לביןיילוד שנולד במשקל לידה נמוך מהצפוילגיל ההריון. בעבר סברו, שפגות מוגדרת לפי משקל לידה נמוךבלבד. עם הזמן התברר, שישנה חשיבות להבחנהבין יילודים במשקל לידה נמוך שנולדו טרםזמנם, ואשר משקלם הנמוך הוא תקין לגילההריון, לבין יילודים שמשקלם הנמוך הוא בלתיתקין גם לפי גיל ההריון.

קיימות כיום מספר הגדרות מקובלות, המתייחסות למשקל הלידה: יילודששוקל בין 2,500-1,500 גר' הוא במשקללידה נמוך; אם הוא שוקל בין  1,500-1,000 גר' הוא במשקל לידה נמוך מאד; ואם הוא שוקל פחות מ- 1,000 גר' הוא במשקל לידה נמוך קיצוני.

שכיחות יילודים במשקל לידה נמוךמתחת ל- 2,500 גר' בישראל בשנים 1988-1977, נעה בין 7.6-6.4% מכלל היילודים החיים ביןהיהודים.

בשנים האחרונות קיימת מגמהברורה וחד-משמעית של עליה בהישרדותיילודים אלו במשך השנים. הסיבה לכך היאהשיפור הניכר בידע הרפואי, במכשורהטכנולוגי, ובניסיון המצטבר של הרופאיםהמטפלים ביילודים בעייתיים. הרבה מאד מאמרים נכתבו עלשכיחות ההישרדות של יילודים קטנים, אך איןהתאמה ביניהם מבחינת הגדרת הקבוצותהנחקרות, ומבחינת התוצאות, דבר הגורם לבעיהמבחינה מדעית בהתייחסות לעבודות אלו. ההבדלים בין מרכזים שונים הם משמעותיים ביותר ביחס לממצאים מיידיים, כגון שכיחות הדימום התוך-מוחי, ומחלת הריאות של היילודים, ומכאן גם ההבדלים בתוצאות לטווח ארוך. כמו כן יש לציין, כי המחקרים על תוצאות מצבם של יילודים קטנים מתפרסמים מספר שנים לאחר ביצועם, בעוד שהקדמה והטכנולוגיה משנים את המצב, כך שביום פרסום המחקר קיימים כבר נתונים אחרים, אשר משנים את תוצאות המחקר.

משקל לידה של 500 גר' נחשבכגבול ההישרדות בשלהי המאה ה- 20, אמנם יש תיאורים נדירים של יילודים ששקלובין 300 ל-400 גר' בלידה ושרדו. תינוק במשקל הלידה הנמוך ביותר ששרד שקל 280 גר'. בישראל דווח על מקרה בודד של תינוקת ששקלה בלידה 300 גר' ושרדה.

יש סקרים שבדקו את שיעורי ההישרדותשל יילודים ביחס לגיל ההריון. בסקריםממדינות שונות בעולם ביחס לסיכוייההישרדות של פגים בגיל הריון צעיר מאד עולה כי ליילוד בשבוע 22 להריון אין כל סיכוילהיוותר בחיים, וגיל הריון זה נחשב לקצה גבול החיות.

יש הסבורים, שאין כלל הצדקה לקבוע גיל הריון או משקל הריון כקו מבדיל מוחלט ביחס להחלטות טיפוליות בפגים, שכן יש הבדלים אינדיבידואליים ביכולת ההישרדות ובתוצאות העתידיות בין יילודים במשקלי לידה או בגיל הריון זהים.

בנוסף לשאלת השיעור של עצםההישרדות של יילודים קטנים, נידונהבספרות המקצועית גם השאלה של  השכיחות והחומרה של נזק שארי באותםיילודים שנותרים בחיים.

עצם הפגות, ו/או משקל הלידה הנמוךמהווים גורמי סיכון לנזקים במערכותשונות, בגלל חוסר הבשלות והמוכנות שלהיילוד לחיים חוץ-רחמיים, ובגלל המצוקההתוך-רחמית, שגרמה למשקל הלידההנמוך. בנוסף לכך עלולים הטיפוליםהשונים, הדרושים להחייאה ולהמשךהטיפול, לגרום נזקים בדרגות חומרה שונותבמערכות שונות. למשל, הצורך בכמויותגדולות של חמצן יכול לגרום לעיוורון, עקברעילות החמצן לרשתית של הפג; חוסר הבשלות המוחית והנזק המוחי יכולים לגרום לכפיון, לשיתוק מוחין, ולפיגור שכלי; הצורך בשימוש בצנתרים עורקיים וורידיים למתן נוזלים והזנה, יכול לגרום לזיהומים ואוטמים באיברים שונים.

הסיבוכים והנזקים השאריים של יילודיםבמשקל לידה נמוך מאד ו/או גיל הריוןמוקדם מאד כוללים שיתוק מוחין, פיגור שכלי, הפרעות התנהגות, ליקויי למידה, מחלת כפיון, חרשות, עיוורון, הידרקון, מחלת ריאות כרונית, והפרעות בגדילה.

הנזקים ההתפתחותיים ביילודיםמתחלקים לחמורים ולבינוניים/קלים. נזקיםחמורים כוללים פיגור שכלי קשה, שיתוק מוחין בדרגה משמעותית, אפילפסיה קשה, עיוורון; נזקים בינוניים/קלים כוללים איחורבדיבור, הפרעות בקשב ובריכוז, פעילות-יתר, ירידה קלה בשמיעה, ליקויילמידה, הפרעות באינטגרציהתחושתית-מוטורית, הפרעות בקואורדינציה, הפרעות בתפיסה חזותית ושמיעתית, הפרעות בהסתגלות חברתית, הפרעותרגשיות.

שיעור הנזקים השאריים ביילודיםבמשקלי לידה מתחת ל- 1,000 גר' נעבטווחים רחבים, לפי סקרים שונים. נתונים כאלו, כאמור, מטילים ספק במהימנותם המדעית, שכן אי-ההתאמהבתוצאות היא גדולה מאד. שאלת המהימנות של התחזיות התיפקודיות של יילודים פגים ממשיכה להוות בעיה, שכן מחקרים ממרכזים שונים מגיעים לתוצאות שונות.

בחלוקה לפי גיל הלידה, נמצא כי מבין הנותרים בחיים שנולדו בשבוע 23 סבלו 95-100% מנזק משמעותי, בשבועות 27-24 להריון סבלו 27% מנזק שארי חמור, ומבין הנולדים בשבועות 31-28 להריון - 9%. שיעור הנזקים הנוירולוגיים-התפתחותיים בתינוקות שנולדו במשקלי לידה בין 500 גר' ל- 750 גר' נע בין 50-20% לפי סקרים שונים, ולפי הגדרות שונות של דרגות הנזק, כאשר בשלהי המאה ה- 20 היו השיעורים בסביבות 30-20%.

במהלך השנים האחרונות פורסמו מאמרים רבים אשר בחנו את התוצאות של ההישרדות ואיכות החיים של פגים שנולדו במשקלים נמוכים מאד ו/או בגילאי הריון מוקדמים מאד. אכן, יש לציין, כי חלק גדול מהמחקרים מבוסס על מעקב קצר יחסית, שנמשך עד גיל שנה-שנתיים; אין אחידות בהתייחסות לדרגות-חומרה שונות של נזק נוירולוגי; חלק מהיילודים "אבדו" למעקב, ולפיכך יש הטיה לא נכונה של התוצאות; רבים מהמחקרים מבוססים על נתונים של מרכז רפואי אחד, שעל פי רוב יש לו מדיניות משלו, הצלחות מותאמות ליכולתו וכיוצ"ב. אשר על כן, יש לבחון בזהירות רבה את הממצאים המתפרסמים ביחס לתוחלת החיים ואיכות החיים של הפגים הקטנים מאד.

במחקרים שונים נמצא כי ביילודים שנולדו "מתים", ומיד עםהיוולדם עברו החייאה - ב-39% הצליחהההחייאה, ומהם 61% התפתחו באופן תקיןלחלוטין. ברם, אם ההחייאה לא הצליחהבמשך 10 דקות, אין סיכוייםלהישרדותם של יילודים אלו. במחקר אחר דווח על החייאה בחדר לידה של 13 תינוקות מתחת למשקל לידה 750 גר', שמתוכם שרדו 10 יילודים, ו- 6 מתוך 7 תינוקות שנבדקו מעל גיל שנה היו תקינים לחלוטין מבחינה נוירולוגית והתפתחותית. כמו כן עולה ממחקרים שונים, שאם נולד תינוק במצב חמור מאד, אין הוא שורד יותר ממספר ימים, גם אם מבצעים החייאה ונותנים טיפול רפואי אגרסיבי.

פגים שסבלו מדום לב והפסקת נשימהבימים הראשונים לחייהם, ונזקקו להחייאה, סיכוייהם לעצם היוותרותם בחיים, אוסיכוייהם להיוותר בחיים ללא נזק נוירולוגימשמעותי, יורדים באופן משמעותי ביותר.

יש שהיילוד הוא גם פג, היינו שנולדלפני 37 שבועות הריון, וגם במשקל לידהנמוך לפי הצפוי לגילו. הספרות המקצועיתחלוקה בדעתה, אם השילוב הזה גורם לנזקגדול יותר אם לאו. יש שלא מצאו הבדליםבין פגים במשקל לידה מתאים לגילם, לביןפגים במשקל לידה נמוך מהצפוי לגילם; ויש שמצאו, שמשקל לידה נמוך מהצפוי לגיל ההריון גרם לנזק נוירולוגי חמור יותר, בהשוואה לפגים במשקל לידה מתאים לגילם.

אף כי ללא ספק חלה עליה משמעותיתבסיכויי ההישרדות של יילודים קטנים - ישהסבורים, כי במקביל חלה גם עליה בנזקיםחמורים, אך יש שהוכיחו שאין כל עליהמקבילה בשיעור הנזקים החמורים. ואמנם, במרבית הסקרים הוכח, כי אין עליה בנזקים חמורים, אך קיימים הבדלים לרעה בקבוצת הפגים בתחומי התפתחות שונים, מוטורית עדינה, שפה, הישגי למידה,  הסתגלות חברתית והתנהגות, בהשוואה ליילודים בשלים ו/או יילודים במשקל לידה מתאים לגיל ההריון. אכן, יש מהחוקרים שלא מצאו כל הבדל בשכיחות של נזקים בינוניים/קלים כמו תפיסה מרחבית, תיפקוד שכלי גבולי, סרבול תנועתי, בהשוואה בין פגים לבין יילודים בשלים. אכן, ללא ספק יש עליה בשיעור הסובלים משיתוק מוחין בעקבות העליה בהישרדות יילודים במשקלי לידה נמוכים מאד.

כמו כן, עם השיפור הבולט במדע הרפואהוביכולת הטכנולוגית, עלה שיעורההישרדות של יילודים קטנים מאד, ובמקביל חל גם שיפור ביכולת להפחית ו/אולמנוע חלק מהסיבוכים החמורים, כגון מניעת עיוורוןבגין עודף חמצן, על ידי ניטור יעיל שלהחמצן וטיפול בקריוטרפיה; מניעת מחלת ריאות כרונית של הפגים, על ידי שימושבסורפקטנט; מניעת דימום תוך-מוחי בפגים, על ידי הימנעות מפעולות מסויימותהמעלות את הלחץ התוך-מוחי, ועל ידי שימושבתרופות שונות. במיוחד יש לציין, כי מאז המחצית השניה של שנות ה- 80 למאה ה- 20, עת נכנס לשימוש הטיפול בסורפקטנט, חלה עליה בהיוותרות בחיים של יילודים קטנים מאד, אפילו בשבועות הריון 26-23.

במחקר מקיף ומהימן התברר שהתערבות רפואית-שיקומית פעילה, מקצועית ומוקדמת, הביאה לשיפורמשמעותי בתיפקוד השכלי וההתנהגותי של  פגים, ושל יילודים במשקל לידה נמוך,לעומת קבוצות ביקורת, כך שיש לצפותלהמשך השיפור באיכות החיים של יילודיםאלו בעתיד, ולא רק לשיפור בתוחלתהחיים. כמו כן ראוי להדגיש, כי לא רק המצב הרפואי העובדתי קובע את דרגת הנכות העתידית, אלא גם הסביבה שבו גדל הילד, המצב הכלכלי של ההורים, המעורבות השיקומית-מקצועית, המשאבים שהחברה מקציבה לטיפול ושיקום הילדים הללו וכיו"ב.

פרט למצבים ברורים של החייאה קשה וממושכת מיד לאחר הלידה, אין כיום מדדים אמינים, שבאמצעותם ניתן לנבא מי מהיילודים הקטנים יחיה ומי ימות, ומהנותרים בחיים - מי יסבול מנזק חמור, בינוני או קל, ומי יהיה תקין לחלוטין.

יתר על כן, הנתונים על תוחלת החיים והתחזיותלאיכות החיים של יילודים קטנים מאד הםסטטיסטיים. נעשו ניסיונות רבים לקבועסולם-ממצאים של גורמי סיכון שוניםבימים הראשונים לאחר הלידה, הן קליניים-התפתחותיים והן מעבדתיים, שעל פיהםניתן יהא לחזות את מצבו האינדיבידואלישל כל יילוד קטן. חלק מהם מאפשרים אמנם הערכה מסויימת על התחזית התיפקודית העתידית, אך עד היום לא נמצאהשיטה אמינה לחלק גדול מהיילודים.

קיימים גורמי-סיכון אחדים ללידת פגים, וללידת יילודים במשקל לידה נמוך, אשרחלקם ניתנים למניעה, ובכך משפרים אתסיכויי ההישרדות של היילודים ואת איכותחייהם, שכן הפגות מהווה כיום גורםראשון במעלה לתחלואה, לנכות ולתמותתיילודים, חרף ההתקדמות הרבה שחלהברפואה הסב-לידתית בשנים האחרונות. גורמי הסיכון כוללים בעיות רפואיותוגניקולוגיות באם, זיהומים גניקולוגיים, מצב תזונתי ירוד של האם, מצבמשפחתי-כלכלי ירוד. כמו כן יש עליה בשכיחות לידת פגים בגלל טיפולי פוריות מודרניים, הגורמים לריבוי עוברים, וכן בגלל שיטות מיילדותיות מתקדמות ואיבחונים טרום-לידתיים, הגורמים לחילוץ מוקדם של עוברים מחשש לבעיות סב-לידתיות. אי לכך, צריכה המגמה להיות מניעת לידת פגים ויילודים במשקל לידה נמוך. דבר זה יכול להיעשות במידה מסויימת של הצלחה על ידי מעקב טרום-לידתי קפדני, שמירה על מצב תזונתי תקין של האם במשך ההריון, תנאי דיור תקינים, ומניעת עישון והתמכרות. ואמנם, במדינות המפעילות תכניות מעקב ומניעה טרום-לידתי מסודרות, שיפור בתנאי הדיור והתזונה וכיו"ב, כמו שבדיה ואנגליה, קטן אחוז הפגים הקטנים מאד בהשוואה למדינות אחרות. אכן, טרם נמצאו הגורמים ללידות מוקדמות במקרים רבים, ולפיכך לא נמצאה עדיין שיטה כוללת למניעת פגות.

פגות במקרא ובחז"ל

יש מחז"ל הסבורים, שיצחקנולד לשבעה חדשים [1]; יש מי שכתב, שגד בן יעקב נולד לשבעה חדשים, כמניין ג' ד' [2]; פרץ וזרח בני תמר בן יהודה נולדו לשבעה חודשים [3]; משה רבנו נולד אחרי ששה חדשים ויום אחד [4]; שמואל הנביא נולד אחרי ששה חודשים ויומיים [5]; יהודה וחזקיה בני רבי חייא, תאומים היו, אחד נגמרה צורתו לסוף תשעה, ואחד נגמרה צורתו לתחילת שבעה [6].

חז"ל סברו, שאין לידת חי בתום ששה חודשי הריון [7].

לפי חז"ל, יש קיום ליילוד שנולד בתוךשבעה חודשי הריון, או לאחר תשעהחודשי הריון, אבל הנולד בחודש השמינילהריון איננו בן-קיימא. עניין זה, שהנולדלשמונה חודשי הריון אינו חי, היה מקובלומפורסם גם בין חז"ל [8], וגם בין חכמי ישראל וחכמי האומות בעולם העתיק ובימיהביניים [9], ועד היום היא נפוצה בתרבויות שונות, כגון הודו וגרמניה.

לפי הידוע לנו כיום, אין המציאות כך, ומבחינה מדעית וסטטיסטית עולים סיכוייההישרדות של יילוד בקו ישר עם עלייתגיל ההריון, ללא "המדרגה" של ירידהבהישרדות באלו שנולדים לאחר שמונהחודשי הריון. דבר זה כברהיה ידוע למעלה מ-200 שנה ברפואה, למרותהדעות שרווחו בין גדולי הרופאים בעולם הקדמוןובימי הביניים [10].

אי-ההתאמה ההגיונית, הנובעת מסיכוייו הטובים יותר לחיים של הנולד לשבעה חודשים לעומת הנולד לשמונה חודשים, נידונה באופנים ובהסברים שונים:

יש הסבורים, שקיימים מדורים שונים ברחם בשלבי ההריון השונים, ואם נולד מתוך המדור שנמצא בו בחודש השביעי, או בחודש התשיעי, יכול הוא לחיות, אבל המדור שנמצא בו בחודש השמיני הוא צר, ואם הוא משתהה ונולד בשמיני, הוא מתעייף לצאת, ולכן לא יכול לחיות [11]; הסבר דומה הוא, שבחודש השביעי עובר העובר ממדור אחד ברחם למדור אחר, ואם הוא נולד בשלב זה, יש לו סיכויים להתקיים, אבל רוב העוברים, אשר נשארים ברחם במדור החדש, סובלים ממחלה קשה במשך ארבעים הימים של החודש השמיני, ולכן אם הם נולדים בשלב זה הם מתים, בעוד שרוב העוברים עוברים את השלב הזה ומבריאים ממחלתם, ולכן כשהם נולדים בחודש התשיעי הם יכולים לחיות [12]; יש שכתבו, כי הנולד לשביעי, או הנולד לתשיעי, היה צריך להיוולד בתאריכים אלו, ואז יש לו חמימות ורטיבות מתאימים לחיות, אבל אם נולד בשמיני, הסיבה היא שהשתהה מלהיוולד בחודש השביעי, ולכן איבד מחמימותו ומרטיבותו הנדרשים, או שהקדים להיוולד מהחודש התשיעי, וטרם קיבל את התנאים הדרושים לחיותו [13]; יש שכתבו הסבר אסטרולוגי, שכן הכוכב השביעי הוא לבנה, הכוכב השמיני הוא שבתאי, והכוכב התשיעי הוא צדק, ולבנה וצדק מורים על קיום, בעוד  ששבתאי מורה על חולשה ומיתה [14]; יש שהסבירו את התופעה הזו בהבדל בתוחלת החיים עקב מספר זוגי ובלתי זוגי [15].

בהסבר שיטת חז"ל בנידון - ישהסבורים, שנשתנו הטבעים, ובאמת בימיחז"ל היתה המציאות שהנולד לשמונהחודשי הריון לא היה בן-קיימא, וכיוםהמצב הוא אחרת [16]; יש הסבורים, שגישת חז"ל התייחסה למצב ללא אמצעי טיפול מודרניים, ורק בגלל האינקובטור ואמצעים אחרים השתפרו כיום גם סיכוייהם של בני שמונה [17]. אך הדברים תמוהים, שהרי רוב הנולדים לשמונה חודשי הריון בימינו נשאריםבחיים, גם ללא טיפול מיוחד; ויש שהסבירו, שבאופן כללי  סברו חז"ל, שיש שתי יצירות של עובר חי, היינו שיש וולדות שנועדו מתחילת יצירתם להיוולד לשבעה חודשים, ויש שנועדו להיווצר לתשעה חודשים, אבל הנוצר לשמונה חודשים אינו חי [18]. ועל כן, וולד שנוצר לשבעה, אם נולד בשבעה, או השתהה ונולד בשמונה, הרי הוא בן-קיימא, וכן וולד שנוצר לתשעה, ונולד בתשעה, הרי הוא בן-קיימא; לעומת זאת, וולד הנוצר לתשעה, אם נולד קודם לכן, הוא איננו יכול להתקיים, והוא בן שמונה שדברו בו חז"ל, שאינו חי [19]. לפי תפיסה זו אין בהכרח סתירה בין עמדת חז"ל ביחס לנולדים לשמונה חודשים לבין המציאות בדורנו. שכן מה שהשתנה בזמננו הוא אחוז היילודים שאמורים היו להיווצר לחודש  השביעי או לחודש התשיעי, כשבימי חז"לרובם היו בני תשעה חודשים, ולכן הנולדיםלשמונה חודשים לא יכלו להתקיים, לעומתזאת בימינו רבים יותר העוברים הנוצריםלשבעה חודשים, ולכן יש לראות ביילודיםהנולדים לשמונה חודשים, כבני שבעהחודשים שהשתהו ויכולים לחיות [20]. אלא שישלהעיר, שאין לנו כל דרך מדעית להוכיח שהיום ישיותר עוברים הנוצרים לשבעה. וגם אין סימנים חיצוניים המראים על בשלות מוקדמת. להיפך, ליילודים שנולדו פגים יש איברים בלתי בשלים, בעיקר הריאות והמוח, ולא ייתכן לומר עליהם שנוצרו לשבעה [21]. ומה שכתבו חז"ל, שהנולד לשמונהחודשי הריון איננו בן-קיימא, הכוונה שברובהמקרים איננו חי, אבל גם לדעת חז"ל יש מיעוט שחי [22].

לפי חז"ל, יולדת לשבעה חודשי הריון יולדת למקוטעין, היינו שיכולה היא ללדתבן קיימא מששה חודשים ושני ימים; אבליולדת לתשעה חודשי הריון איננה יולדתלמקוטעין, אלא במלאת תשעת החודשים [23]. אמנם לפי המציאות הידועהלנו כיום, בוודאי יולדת למקוטעין בכל החודשים.

פרטי דינים

        עקרונות והגדרות

מצינו מחלוקת תנאים [24] בקביעת הסימנים שעל פיהם נדע אם היילוד הוא בשל, או שהוא בן שמונה חודשי הריון, ואלו הם שלושת הסימנים:

כל שלא כלו לו חודשיו, היינושלפי החישוב מיום הטבילה של האם יודעים אנו שהוא בן שמונה חודשי הריון. אלא שדבר זה קשה לדעת בוודאות, ולכן יש מהראשונים שכתבו שהוא כגון שלא בא על אשתו אלא פעם אחת ופירש, וילדה לסוף שמונה חודשים [25].

סימניו ניכרים בו, היינו שציפורניו ושערו לא נגמרו. אלא שלא נמצאה בפוסקים הגדרה מדוייקת לסימני השערות והציפורניים, פרטלמושגים כלליים של 'שיער לקוי', 'אין ציפורניושלימות כברייתן', ויש מי שכתב, שאם יש קצת ציפורניים וקצת שערות, הרי זה ספק נפל [26], וגם זה איננו מוגדר דיו. עוד מצינו במדרש סימן שלישי 'שפתיו נגמרים' [27], ואין לסימן זה מקור בהלכה. וכן היו 'נשים חכמות', שנתנו סימנים שונים שלא הוזכרו בש"ס, כגון דביקות האוזניים, סתימת עינים, סתימת פי הטבעת ועוד [28], אבל כל אותם סימנים שלא נזכרו בתלמוד אין לסמוך עליהם [29].

כל ששהה שלושים יום באדם אינו נפל. בעניין יום השלושים עצמו - יש הסבורים, שדווקא אם מת בתוך עשרים ותשעה ימים הראשונים דינו כנפל, אבל מיום שלושים ואילך אין דינו כנפל [30]; אך רוב הראשונים דחו שיטה זו, וסבורים שמת בתוך שלושים יום דינו כנפל, ורק אם מת לאחר שלושים יום יצא מגדר נפל [31].

מי שידוע שנולד לשמונה חודשי הריון, אף על פי שגמרו סימניו, אין הוא נחשב כבר-קיימא, עד שיהיה בן עשרים שנה [32]. יש שחידשו, שאפילו אם לא גמרו שערו וציפורניו, אם איבריו שלימים, הרי הוא וולד קיימא [33], ויש שחלקו על  הגדרה זו [34].

מחמת סתירות שיש במקורות התלמודייםהשונים, רבו השיטות להלכה בין הפוסקים, ובעניינים שונים הסיקו הלכה למעשהבדרכים שונות לפי שלושת התנאים [35]:

אם ידוע לנו בבירור שכלו לו תשעה חודשי הריון, יצא מכלל נפל [36].

 הדבר הקובע הוא סימן השיער והציפורניים, ועליהם אנו סומכים לקבוע אם היילוד הוא בן שמונה - כששערו לקוי, ואין ציפורניו שלימות כברייתן [37]. ויש מי שכתב, שצריךדווקא שיגמרו שניהם - שערו וציפורניו, ולא דיבאחד מהם [38].

אם שהה שלושים יום, הרי זה וולד של קיימא [39].

יש מי שכתב [40], שמדין תורה כל אחד מקריטריונים אלו לבדו מוציא מדין נפל, היינו שסימן גמר השיער והציפורניים מוציא מדין נפל, אפילו כשידוע בוודאות שנולד לשמונה חודשי הריון, כי אומרים אנו שהוא בן שבעה חודשי הריון ונשתהה להיוולד לשמונה חודשים [41], ואם שהה שלושים יום, או אם ידוע בוודאות שכלו לו תשעה חודשי הריון, הרי זה יצא מכלל נפל, אפילו אם לא נגמרו שערו וציפורניו [42]; יש מי שסבור, שצריך שני קריטריונים להוציא יילוד מדין נפל, גם גמרו שערו וציפורניו, וגם שהה שלושים יום [43]; יש מי שכתב, שאם כלו לו חודשיו הרי זה מספיק להוציאו מדין נפל, אפילו לא שהה שלושים יום, ואם לא ידוע אם כלו לו חודשיו, אם שהה שלושים יום יצא מכלל נפל [44]; יש מי שסבור, שאם ידוע לנו שכלו חודשיו, הרי הוא בן קיימא, אם לא כלו חודשיו וגם לא גמרו שערו וציפורניו, הרי הוא נפל גמור, ואם לא ידוע אם כלו חודשיו, בין גמרו שערו וציפורניו ובין אם לאו, תלוי אם שהה שלושים יום [45]. יש מי שכתבו,  שאפילו אם שהה שלושים יום, אבל רואים שהיילוד הולך ומתנוון באותה תקופה עד שמת, אם יש עוד הוכחה על היותו לאו בר קיימא, כגון שהתאום שלו מת בתוך שלושים יום, דינו כנפל [46].

לעתים הסתייעו הפוסקים בסימניםאחרים המעידים על בשלותו של היילוד, אך רק כסימן מסייע, ולא כסימן עיקרי שישלסמוך עליו [47].

הסימנים שקבעו חז"ל מתייחסים לשעתהלידה, אבל אם נולד לפני שנגמרוהסימנים, ואחר שיצא לאוויר העולם נגמרוהסימנים - יש הסבורים, אין בהם ראיהשכלו לו חודשיו, ואינו יוצא מגדר נפל עדשימלאו לו עשרים שנה, למרות שברורשבפרק זמן זה יופיעו הסימנים; ואם לאבדקו את הסימנים בשעת הלידה, יש ללכתאחרי רוב נשים, שיולדות וולד בןקיימא [48]; ולעומתם יש מי שסוברים, שאפילו אם נגמרו הסימנים לאחר הלידה, הרי זה מוציא מספק נפל [49].

וולד שפיהק [50] ומת, לדברי הכל התברר למפרע שהיה נפל [51], שכן מיתה מיידית כזו לאחר הלידה, הרי היא סימן מובהק לנפל [52].

יש מהפוסקים הסבורים, שגם אם חלה ומת, דינו כמו פיהק ומת, והיינו שדינו כנפל וודאי [53]; ויש הסבורים, שקיים הבדל בין פיהק ומת, לבין חלה ומת, שרק במצב הקיצוני של פיהק ומת דינו כנפל, אבל לא בסתם חלה ומת [54].

יש מי שהסתפק במשמעות קביעת הרופאים על בשלותו של יילוד על פי קביעות רפואיות מודרניות אם הוא מתאים לגדרי ההלכה [55], ובכלל יש לעיין אם תשתנה ההלכה לפי הקביעותהמקובלות כיום בבשלותו של היילוד, כפי שתוארובחלק המדעי לעיל.

נפל הוא לא חי ולא מת [56] - איננו חי, כי הוא עתיד למות בוודאי, ולא היה לו בעבר חזקת חי, ולכן אין מחללים עליו את השבת; ואיננו מת, שאין הוא מטמא כמת, כל עוד יש בו נשימה [57]; יש מי שכתב, שלהלכה אין לנפל שום דין חי, והרי הוא כמת, אבל לעניין מציאות הרי הוא כחי [58]; ויש מי שסבור, שדינו כמת לכל דבר, הן מבחינה הלכתית-חוקית והן מבחינה מציאותית, פרט לעובדה שהוא אינו מטמא, שזהו חידוש שחידשה התורה [59].

עובר שנפל לפני שעברו עליו ארבעיםיום, איננו נקרא נפל [60].

נפל נקרא נפש [61], ונקרא וולד [62]; אבל איננו נקרא אדם [63], ואין עליו שם איש [64], ואיננו נקרא זכר או נקבה, כי סתם זכר או נקבה היינו בן-קיימא [65], ואיננו נקרא בן, כי בן מתייחס רק לבר-קיימא [66].

מה שבן שמונה נחשב כמת וכאבןבעלמא, למרות שרואים שהוא מתנהג כחי, ולמרות שיכול לחיות עד עשרים שנה - ישמי שכתב, שקיבלו חז"ל שאין לו נפש אדםשכלית, רק נפש חיונית בלבד כמו בעל חי, וכיוון שכך גם נפש החיונית אין מייחסיםלו, ולפיכך הוא חשוב כמת [67].

באופן עקרוני, יש הסבורים שנפל שנולדטרם זמנו, אם יכולים לעשות רפואותוהכנות, שיוכל להתקיים בעולם אחרילידתו המוקדמת, עד שימלאו לו תשעה חדשים, יהיה דינו כבן-קיימא [68], אך לא קיבלו שיטה זו להלכה [69].

יש מהפוסקים, שדנו במצבים מיוחדיםבהגדרת נפל, לאור אפשרויות טכנולוגיותורפואיות חדישות, ובעיקר נידונה ביןהפוסקים שאלת מהותו ההלכתית שלהאינקובטור. מדובר במכשיר המיועדלשמר פג בסביבה מתאימה מבחינת טמפרטורהולחות. האינקובטור הראשון פותח בשנת 1880 בפריס.

האחרונים דנו במהות האינקובטור מבחינת ההלכה - האםיש לראות באינקובטור המשך ההריון, ותחליף לרחםהאם, או שהוא רק אמצעי-עזר רפואי כשלב חדשונפרד, לאחר הלידה. יש הסבורים, שיילוד שחי שלושים יוםרק בעזרת אינקובטור, אין זה מועיללהוציאו מדין נפל [70]; אך לדעת רוב האחרונים מועיל האינקובטור להוציאו מדין נפל, ומה שקבעו חז"ל שנפל אינו בן-קיימא, הוא דווקא ללא אמצעי טיפול [71]. וכן תינוק שכלו חודשיו, וחי יותר משלושים יום, גם אם נולד עם מומים חמורים שכבר בעת לידתו היה ברור שלא יחיה זמן רב, וגם אם חיותו לשלושים יום היה על ידי טיפולים רפואיים, אבל מעצמו קרוב לוודאי שהיה מת בתוך שלושים יום, יצא מדין נפל [72].

פג ששהה באינקובטור - יש אומרים, שמונים לו הימיםהנצרכים לעניינים הלכתיים (כגון לענייןפדיון הבן, גדלותו, אבלות וכיו"ב) מיום לידתו, ולא מיום צאתו מהאינקובטור [73]. והטעם - שלדעתםהשהייה באינקובטור איננה נחשבת להמשך ההריון, כי אם כמכשיר עזר לרפואתו; ויש אומרים, שסופרים לו הימים הנצרכים לענייניםהלכתיים מיום שיצא מכלל נפל [74]. וטעמם - שהאינקובטור נחשב כהמשך וגמרההריון ביילוד, שכן ללא האינקובטור לא יכוללחיות [75]. ולכאורה מבחינהרפואית-ביולוגית תלוי למה שהה היילוד באינקובטור, שאם שהה רק בגלל מחלתו, או משקל לידהנמוך, בוודאי יש לחשב הימים מיום לידתו, אבל אםשהה מפני שנולד פג בטרם זמנו, מקובל "לתקן" אתגילו לפי שבועות ההריון עד 40 שבועות, ונכלל בזהגם מה ששוהה באינקובטור.

יש מי שכתב, שיילוד שנולד בניתוחקיסרי בגיל ששה חדשים וכמה ימים, אףשאם היה נולד כדרכו היה דינו כנולדלשבעה למקוטעין, אבל כיוון שנולדבניתוח קיסרי, דינו כאילו היה צריךלהיוולד לתשעה חדשים כמו רוב הנולדים, ועל כן הוא בגדר שלא כלו חודשיו [76].

פג שנולד בגיל צעיר מאד, וזקוק לצורךהחייאתו לכמויות גדולות של חמצן אשר  עלול לגרום לו לעיוורון, או שזקוקלפעולות החייאה, שעלולות לגרום לו לנזקמוחי קשה, היינו שעצם הפעולות הרפואיותלצורך ההצלה עלולים לגרום לנזקיםגופניים ושכליים קשים - יש מי שכתבו, שבכל זאת חייביםלעשות פעולות הצלה אלו, ואפילו אםההורים מתנגדים לכך [77]; ויש מי שסבור, שאם ההצלה לא וודאית, ומאידך ברור שהתינוק יישאר עם נכות חמורה מאד, בכגון דא מוטב להישאר בשב ואל תעשה [78].

פג שנשאר בחיים, בזמננו יש להחשיבוכגדול מגיל שלוש עשרה שנה ואילך, ולאמגיל עשרים שנה [79].

נחלקו חז"ל מאימתי יילוד שמת נכנס לעולם הבא - משעה שנזרע הזרע, משעה שנימול, משעה שמתחיל לדבר, או משעה שאומר אמן [80].

ענייני אורח חיים

יש הסבורים, שמותר לחלל שבת על יילוד שנולד לשמונה חודשי הריון [81]; יש הסבורים, שאין מחללים שבת על יילודשנולד לשמונה חודשי הריון, ואסור אפילולטלטלו, ואפילו ספק בן שבעה או בןשמונה, אין מחללים עליו שבת [82]; יש מי שכתבו, שאיסור חילול שבת הוא דווקא על בן שמונה וודאי, כגון כשבעל ופירש, אבל בספק נפל מותר לטלטלו [83], ויש שכתבו שמותר אף חילול אחר לצורכו [84]; יש מי שכתב, שכל זה באיסור מלאכות מן התורה,  אבל בשבות דרבנן מחללים עבור פיקוח נפש של נפל [85]; ויש מי שכתב, שאף בזמןהגמרא דווקא כשהתינוק היה מוטל כאבן, היינוששכב דומם ללא תנועה וללא בכי, אבל אם הואבוכה מרוב צער, מותר היה לטלטלו ולהרגיעו [86].

החובל בבן שמונה, או מקיז דמובשבת, אינו עובר על איסור מלאכה, כי הוא כמחתך בשר בעלמא [87].

יש הסבורים, שאחר חתימת התלמוד מותר לטלטל כלהתינוקות, כי אין אנו בקיאים בקביעת גילההריון המדוייק, ויש להתייחס לכולם כדיןספק בן שמונה ספק בן תשעה; ואפילו אםידוע בוודאות, שהוא נולד לשמונה חודשיהריון, כגון שלא בא על אשתו אלא פעםאחת ופירש, אף על פי כן מותר לטלטלוולמולו בשבת, אם נגמרו שערווציפורניו [88].

אכן בזמנינו נשתנה דינו של הנולדלשמונה חודשי הריון, בגלל שינוי הטבעים, שכן מעידות עכשיו עובדות רבות, שבנישמונה חיים ומתקיימים, ולכן חייביםלהשתדל ברפואתו, ומחללים עליו אתהשבת [89]. והטעם - שלעניין חילולשבת קובעת המציאות, אם יש סיכויים להצלת חייהמטופל [90]. וכן בזמנינו, שניתן להציל חייהם של פגים, גם אם לא נגמרו שערותיהםוציפורניהם, לא ראינו ולא שמענו מישיערער על כך, שמחללים את השבת עבורוולדות כאלה, הן באיסורי תורה והןבדרבנן, כל שיש תקווה להצילם על ידיהטיפולים החדישים [91]; ומחללים שבת גם על תינוקות שנולדו במשקל מועט, או עם הרבה מומים [92].

פג שלא כלו חודשיו, וגם לא נגמרושערו וציפורניו, כגון שנולד לששה חודשיהריון (שבוע 22 או 23 להריון), והוא גםטריפה, וברור שלא יחיה שלושים יום - יש אומרים, שגם בימינו אין מחללים עליו השבת, כימעולם לא היתה לו חזקת בן קיימא, ולאהיו לו סיכויים להיוותר בחיים, אפילובאמצעים הרפואיים המשוכללים הקיימיםבימינו, וחוזר הדין למעיקרו, כדין הנולדלשמונה חודשי הריון בזמן התלמוד, שאיןמחללים עליו שבת [93], ואפילו אם מיעוט שבמיעוט נשאר בחיים, אין זה מפקיע מדין בן שמונה [94], ורק אם חי שלושים יום, מחללים עליו את השבת [95], ובכלל אין חייבים להחיותו גם בחול, אבל מן הראוי לנסות להחיותו [96]. אכן, אם יתקדם מדע הרפואה, ושיעור הנותרים בחיים יעלה עד שיצא ממיעוט גמור, יהיה מותר לחלל עליו את השבת, גם קודם לשלושים יום [97]; וכן כל מצב, שהרופאים סבורים שיש סיכויים לחייו בעזרת טיפולים חדישים, מחללים עליו את השבת [98]. ויש מי שכתב, שהיינו כשיש סיכויים של חמשה אחוזים שיחיה, חייבים להצילו ולחלל עליו את השבת [99]. על כן, מעיקר הדין, אם יש אפשרות להציל יילוד, אפילו הוא פג וטריפה, מצילים אותו, ומחללים עליו את השבת; אבל אם נולד עם מומים חמורים, שלא ניתן להצילו, אין מחללים עליו את השבת [100]. ויש מי שכתב, שאף שכך הוא עיקר הדין, מותר בבית חולים לחלל שבת על נפל שלא כלו לו חודשיו, ואפילו באיסורי תורה, כדי שלא יבואו לזלזל בטיפולו של תינוק שיש סיכויים לחייו; ואם כלו לו חודשיו, אף אם יש לו מום שימות בתוך שלושים יום, מחללים עליו השבת מעיקר הדין גם באיסורי תורה [101].

ענייני יורה דעה

מי שנולד בחודש השביעי לעיבורו, מלים אותו בשבת, אפילו אם לא נגמרושערו וציפורניו; ספק בן שבעה, ספק בןשמונה, מלים אותו בשבת [102]; נולד בחודש השמיני, אם היה שלם בשערו ובציפורניו, מלים אותו בשבת, ואם היו שערו וציפורניו לקויים, אין מלים אותו בשבת [103].

פג שנולד קודם זמנו, אין למולו עדשיתחזק ויבריא, ועל כל פנים המנהג שלאלמולו עד עבור שלושים יום [104], ואין למולו בשבת [105].

נפל וודאי שמת - יש אומרים, שמליםאותו ומסירים עורלתו, ככל דין יילודזכר [106]; ויש מי שסבור, שאם הוא נפל גמור, שלא כלו לו חודשיו, וגם לא היו לו כלל סימנים, אין חותכים עורלתו [107]. ומכל מקום, אם הנפל מת ביום-טוב אין מלים אותו [108].

מקדמת דנא היה המנהג לקבור נפלים [109]. יש הסבורים, שמעיקר הדין אין חיוב קבורה של נפל [110]; ויש הסבורים, שיש חיוב מעיקר הדין לקבור נפלים [111].

לשיטת הסוברים שנפל חייב בקבורה - יש שכתבו, שהוא דווקא אחרי חמישה או ששה חדשי הריון, כל שהוא שלם באיבריו [112], ועל כל פנים פחות משלושה חודשי הריון לכל הדעות פטורים מלקוברו [113].

יש שכתבו, שאמנם אין חיוב לקבור נפלמדין מצות קבורה, אבל חייבים לקוברומדין ציון הקברות, כיוון שגם נפל מתמטמא באוהל, וטעם ציון הקברות הוא כדישיתרחקו הכהנים מהטומאה, וחיוב זה הואמן התורה. ולשיטה זו אין חיוב לקבור בוביום, ואין חיוב לקבור בקרקע, אלא דילהשליכו לבית הקברות, שהוא מצויין  ועומד, ואין חשש לטומאת כהנים [114]; יש מי שכתב, שמנהג ישראל קדושים לקבור נפלים ולא להשליכם, כדי שלא ייטמאו כהנים, אבל אין זה אלא משום מנהג [115]; יש מי שכתב, שבכל אדם יש חיוב קבורה משום בזיון ומשום כפרה, ובנפל אין חיוב קבורה משום כפרה רק משום בזיון, ולכן אין חיוב לקוברם בכבוד, אבל צריך לפחות להשליכו לבור, ודי בזה כדי למנוע הבזיון [116]; יש מי שכתב, שמכיוון שקיבלו ישראל עליהם לקבור נפלים, הרי זה הופך עליהם לחוב [117]; ויש מי שכתב, שאין חיוב מן התורה לקבור נפלים, אבל יש בהם מצות קבורה מדרבנן [118].

יש מי שכתב, שבכל מקרה צריך לבקש מהנהלת בית החולים להביא את הנפלים לקבורה, אך אין להם דין של מת מצווה [119].

ספק נפל - יש הסבורים, שהוא חייבבקבורה [120]; ויש אומרים, שאף הוא אינו חייב בקבורה, כדין וודאי נפל [121].

לכל הדעות, אפילו לשיטת הסובריםשאין חיוב קבורה בנפל, אין לזרוק נפליםלאשפה, ומנהג ישראל לקוברם בביתהקברות, ואפילו נפל שאינו שלם באיבריו, פרט לשפיר וכד', שאין בו כלל צורת הגוף, שיש להקל ולהשליכו [122].

בקהילות ישנות היו מקומות מיוחדיםלקבורת נפלים [123].

יש מי שכתב על מנהג העולם, שאיןלקבור נפל אלא לאחר שתבריא אמו, מחשש סכנה לאם [124], אך היה מעשה בירושלים, והורו גדולי הדור שאין לחוש למנהג זה, וצריך לקבור הנפל מיד [125], מפני שאין יסוד למנהג זה, ואין לחוש לו כלל [126].

חייבים לסמן את קברו של הנפל [127].

בקבורת נפל, אף על פי שגם עליהםעושים אוהל חלל טפח, אין מעמיקים כלכך את הקבר, אך על כל פנים מעמיקיםשיהיו ממעל לו לכל הפחות יותר משלושהטפחים, ואין מדקדקים בצורת הקבר [128].

מותר לקבור נפל יחד עם אמו בקבראחד, אם מתו שניהם יחד, ואז קובריםאותם יחד בארון, והנפל בצד ימין לאם; אבל אם נקברה היא תחילה או להיפך, אסור לפתוח את הקבר כדי לקוברם יחד [129].

הבונה קבר למת, לא נאסר עד שיכנס בוהמת, ואפילו הטיל בו נפל, נאסרבהנאה [130]; אבל קברם של נפלים איננו נאסר בהנאה, ואפילו קבר של בנין [131].

יש מי שסבור, שיש איסור הנאה בנפלמת, אף לפי השיטות שאין בו חיובקבורה [132]; ויש מי שסבור, שאין בנפל דין איסור הנאה ממת [133].

יש מי שכתב, שחייבים בלאו של בלתלין בנפלים [134]; ויש הסבורים, שאין חיוב בל תלין בנפל [135].

החיוב של כבוד המת לא שייך בנפל [136].

איסור ניוול המת שייך גם בנפלים [137].

אסור לבצע ניתוח המת בנפל [138], ואסור להשהות נפל בשימור, כדי ללמוד בו חכמת הטבע כמנהג הרופאים, כדי שלא יבואו כהנים להיטמא בו [139]. ומכל מקום מותר להשתמש ברקמות של נפלים בביופסיה [140].

אשה שהפילה כמה פעמים, וקיימת אפשרות שעל ידי ניתוח הנפל יהיה אפשר למנוע הפלות חוזרות, מותר לנתח את הנפל, וכן מותר לנתח בתנאים אלו יילוד בשל שמת בתוך שלושים יום [141].

איסור פינוי עצמות שייך גם בנפל, כי גםבנפלים שייך חרדת הדין [142].

נפל, שלא שהה שלושים יום לאחרלידתו, ומת, אפילו נגמרו שערווציפורניו [143], אין מתאבלים עליו, ואפילו מת ביום השלושים, אין מתאבלים עליו [144]. ונחלקו הפוסקים אם מונים את השלושים יום מעתלעת דווקא אם לאו [145].

אין מברים על נפל, אלא אם כן ברור לנו שכלו לו חודשיו, או שנפטר לאחר שלושים יום מלידתו [146].

אין אוננים על נפל [147].

יש הסוברים, שעל נפל אמנם אין מתאבלים, אך חייבים לקרוע עליו [148]; וחלקו עליהם, ופסקו להלכה, שאין קורעים על נפל שמת [149].

נפל שמת עקב פציעה או נפילה, אושמת לאחר מילה, אם היה זה לאחרשלושים יום, מתאבלים עליו [150].

לדעת רוב הפוסקים, מה שנפסק שאין  מתאבלים על נפל, הוא דווקא כשמת ללאאמצעי טיפול, אבל אם שמוהו באינקובטור, ומת אחרי שלושים יום, חייבים להתאבלעליו [151], ואפילו יש לתינוק מומים קשים [152]; יש מי שכתבו, שאפילו מי שנולד לאחר חמישה או ששה חודשים, אם הוא חי שלושים יום לאחר שהוציאוהו מהאינקובטור ומת, מתאבלים עליו [153]; ויש מי שכתבו, שאם שהה באינקובטור אפילו יותר משלושים יום, אבל לאחר שהוציאוהו מהאינקובטור מת אחרי כמה ימים, או שיש לתינוק מומים בכלי הנשימה או בלב, דינו כאינו בן קיימא, ואין מתאבלים עליו [154].

ענייני אבן העזר

אשה שילדה נפל וודאי, חייבת בחליצה, כי הפטור מחליצה הוא דווקא אם נשארוולד בן קיימא; אם לא ידוע אם כלו לוחודשיו - יש אומרים, שאם חי שלושיםיום, הרי זה וולד של קיימא, ופוטר נשיאביו מן החליצה ומן הייבום [155]; ויש אומרים, שדווקא אם נגמרו שערו וצפרניו של הוולד, וגם חי שלושים יום, יצא מחזקת נפל [156]; ואם מת בתוך שלושים יום, ואפילו ביום השלושים - בין שמת מחולי, או שנפל מהגג, או שאכלו ארי - הרי הוא ספק נפל, ואמו צריכה חליצה מדברי סופרים, אבל לא תתייבם [157]. יש מי שכתב, שדווקא אם הגיע הנפל לגיל י"ב חודש, ישלסמוך ולהחשיבו כבן קיימא, ולפטור את אמומחליצה [158]. עוד יש מי שכתב, שבספק נפל - אם אין כל עיגון ולא שעת הדחק, אפילו אם יש הפסד ממון, אין להתיר האשה לשוק בלא חליצה [159].

פג ששהה באינקובטור, והשלים בו אתהזמן החסר, הרי הוא פוטר מהחליצה [160].

 

ענייני חושן משפט

תינוק שנולד נפל, אף על פי שיצא ראשהנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכורלנחלה [161]; ואם נולד הנפל כולו, יש מי שכתב שהבא אחריו אינו בכור לנחלה [162], ויש אומרים, שאף אם נולד כולו, הבא אחריו בכור לנחלה [163].

יש מי שכתב, שבדיני נחלות גם אם לאכלו חודשיו, הרי הוא נוחל ומנחיל, היינואם מתה האם תחילה, ואחר כך מת הנפל, הואיל וחי אחר אמו שעה אחת ומת, הריזה נוחל את אמו, ומנחיל הנחלה ליורשיוממשפחת אביו [164], וחלקו עליו [165].

ההורג את הנפל, כגון הנולד לשמונהחודשי הריון, אינו נהרג עליו [166], ונחלקוהפוסקים אם ההורגו פטור ומותר, או פטור ואסור [167], ואף על פי שנגמרו שערו וציפורניו, אם לא שהה שלושים יום, לדברי הכל אינו נהרג עליו [168]. יש מי שכתב, שאף אם הוא ספק בן שמונה ספק בן תשעה, אינו נהרג עליו [169]; ויש מי שכתב, שדווקא בן שמונה וודאי אינו נהרג עליו, אבלבן שמונה ספק, אין אנו פוטרים את הרוצח [170]. ואם חי שלושים יום - יש מי שכתב, שנהרג עליו, אם הרג בזדון, או גולה, אםהרג בשוגג [171]; ויש הסבורים, שאפילו הרגו לאחר שלושים יום - פטור [172].

 

עניינים עתידיים

נפל, כגון שנולד לשמונה חודשי הריון, כל זמן שלא מת, אינו מקבל טומאה [173]. והטעם: יש מי שכתב, לפי שהוא כאבן, לא חי ולא מת [174]; ויש מי שכתבו, לפי שאינו נקרא אדם [175]; אבל כשהנפל מת, אף על פי שעדיין לא נתקשרו איבריו בגידים, הרי הוא מטמא במגע, במשא ובאוהל, ככל אדם מת שמטמא אחרים [176]. ומכל מקום, אם הוא פחות מארבעים יום, אינו מטמא [177].

בשאלה אם דמו של נפל, שנולדלשמונה חודשים, מטמא אם לאו - נחלקו תנאים [178].

נפל, כל זמן שהוא חי, אין לו דין גוססלעניין טומאת כהנים, ולכן אין הכהניםצריכים להתרחק ממנו, וכן עמא דבר, שהכהנים מתרחקים מגוסס, ואינםמתרחקים מהנולד לשמונה חודשי הריון [179].

כהן אסור להיטמא לנפל, אף אם הואמהקרובים שמותר לו להיטמא להם [180], ואפילו לספק נפל אינו מיטמא [181]. ויש מי שכתב, שהיינו דווקא בוודאי נפל או בספק נפל, אבל סתם תינוק שנולד ומת בתוך שלושים יום, כיוון שרוב היילודים הם בני קיימא [182], יש ללכת אחרי הרוב, ורשאי להיטמא לו [183].

נפל, אף על פי שעדיין לא נתקשרו איבריו  בגידים, מטמא במגע, במשא, ובאוהל כאדם גדול שמת, ואסור לכהן להיכנס לביתשיש בו נפל [184], והיינו דווקא נפל מת, אבל מותר לכהן להיכנס לבית שיש בו נפל חי [185]. ואם הוא פחות מארבעים יום אינו נקרא נפל, ואינו מטמא [186]. אמנם אין אנו בקיאים בגדרי ריקום איברים, ולכן אין לסמוך על זה להקל לכהן [187].

נזיר שנטמא מנפל, ואפילו לא נתקשרואיבריו בגידים, מגלח עליו [188].

המוצא נפל מת בדרך, אם יש מצווהלקוברו, דינו כמת מצווה; ואם אין מצווה לקוברו, אין לו דין מת מצווה, ואסור לכהן להיטמא עבורו [189].

דמו, רוקו, ומי רגליו של נפל אינםמכשירים לקבל טומאה כמשקה אדם [190].

איבר מן החי של נפל, אין חייבים עליומשום איבר מן החי אלא משום נבלה, אףעל פי שאין לנפל החי דין נבלה לענייןטומאה [191].

גונב בן שמונה, או גונב מי שאינו בן קיימא, פטור מדיני גונב אדם [192].

כשיגיע זמן תחיית המתים, יקומו גםהנפלים לתחיה, ויהיו כגדולים וצדיקים, שהרי הם נקיים וטהורים מכל חטא [193].

יש מי שנסתפק, אם נמצא חלל תינוקשהוא ספק נפל, אם חייבים להביא עליועגלה ערופה [194].

בן נוח שהרג נפל, פטור עליו, אף על פישהוא חייב על העוברים [195].

בן נוח אינו חייב על איבר מן החי של בןשמונה [196].

 

מקורות והערות

 

[1] ר"ה יא א; בראשית רבה נג י; [2]משך חכמה בראשית ל י; [3] רש"יבראשית לח כז, ובצידה לדרך על רש"י שם; [4] רש"י שמות ב ג. וראה סוטה יב א; [5] נידה לח ב; [6] יבמות סה ב; נידה כז א; [7] כתובות לט א. וראה ביפה עינים שם. וראה באריכות ברמ"א אבהע"ז ד יד, בח"מ שם סקי"ב, ובב"ש שם סקי"ט; [8] שבת קלה א; יבמות פ א-ב. ואגב, כך סברו חז"ל גם לגבי בהמה - ראה שבת קלו א; חולין עב ב, במשנה; רמב"םאבות הטומאה ב ו, ובכס"מ שם. וראה בס' התלמודומדעי התבל שער ג סוף ענף כו; שו"ת עמק הלכהח"א סי' ה; נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, הע' 13; [9] פילון בספרו עלבריאת העולם, בכתבי פילון האלכסנדרוני, מתורגמים מיוונית לעברית ע"י ד"ר יצחק מן, ספרראשון פיסקא מא: "וגם מן הטבע הוא וכו', באופןשיקרה דבר מוזר מאד, כי בני שבעה חודשים הם בניקיום, בעוד שבדרך כלל בני שמונה חודשים אינםיכולים להשאר בחיים"; שו"ת הרשב"ש סי' תקיג, בהקדמה ראשונה: "וזה דבר שאין בו ספק, ואימתאותו הנסיון וכו', והסכמת הכל היא, שהנולד בשמיניהוא שאינו מתקיים ברוב, אבל הנולד בתשיעיובשביעי מתקיים". וראה עוד בשו"ת הריב"ש סוסי' תמו; שבילי אמונה נתיב ה; שו"ת מעיל צדקה סי' הועוד; [10] ראה נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, הע' 2; [11] אבודרהם, סדר שחרית של חול, בשם רס"ג, הובא גם באוצה"ג יבמות פ א סי' תז; שער השמים, מאמר שמיני, שהעובר מתנועע הרבה בחודשהשביעי, וזקוק למנוחה בחודש השמיני, ואם יצאבשמיני ימות עקב חולשתו. וראה בשו"ת מהר"י מינץסי' ו, וישועות יעקב אבהע"ז סי' קנו בארוך סק"ב, שהתאריך הנכון להיוולד הוא דווקא בחודשהשביעי; [12] דעתו של היפוקרטס. עניין המדורים ברחם, והמעבר של העובר ממדור למדור, מתואר על ידיחז"ל בנידה לא א; תנחומא, פקודי, ג. לפי הידוע לנוכיום, אין מדורים ברחם, אם כי העובר אכן עוברמיקומים שונים ברחם בתהליך ההריון לקראתהלידה; [13] שו"ת הרשב"ש סי' תקיג בהקדמה ראשונה, בשם חכמי התולדות; [14] שו"תהרשב"ש סי' תקיג בהקדמה הראשונה; יפה תואר, במדבר רבה ג; מדרש תלפיות אות י, ענף יצירתהוולד. אמנם בשער השמים, מאמר שמיני כתב, שהכוכב השולט בחודש השמיני הוא מאדים, והואכוכב רע המושל על העובר. וראה עוד בשו"תתשב"ץ ח"ב סוסי' קא. וראה עוד באריכות במאמרושל נ. גוטל, חוב' אסיא מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך; [15] דעתו של גלינוס. יש לציין שאריסטו פיקפק בדעה זו, וכתבשההסתכלות מוכיחה שאמנם יש פחות סיכויים לבנישמונה לעומת שבעה ותשעה, אך בהחלט יש בנישמונה שחיים; [16] התלמוד ומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא, בדעת עצמו; חזו"א יו"ד סי' קנה סק"ב,ד, וחזו"א אבהע"ז סי' קטואות ד; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא. ומה שכתבבשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות יח, שאיןלסמוך על הרופאים בזה, הוא לכאורה תמוה, וכפישכתב בשו"ת שבט הלוי שם; [17] ראהבמאמרו של הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך. וראה מה שכתב בנידוןבשו"ת מנחת שלמה סוסי' לה; [18] ירושלמייבמות ד ב; בראשית רבה יד ב; שם כ ו; במדבר רבהד ג; תנחומא במדבר יח; מדרש הגדול בראשית ב ז; ילקוט שמעוני בראשית ב רמז כ. וראה עוד בתו"שבראשית פ"ב אות קיב. וראה מאמרו של נ. גוטל, חוב' אסיא, מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 97 ואילך, עלחילופי הגירסאות במקורות השונים, ועל ביאורהסוגיא; [19] שיטת הגאון הרוגאצ'ובי - ראהבס' התלמוד ומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא; הפלס, שנה ב, תרס"ב, עמ' 212; ס' מפענח צפונות פ"א סי' ד; נ. גוטל, חוב' אסיא, שם. וכן כתב בשו"ת מלמדלהועיל, ח"ג סי' נד. אך ראה במאמרו של הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עהואילך, שהקשה לפי מה שרואים כיום שפחות מבניששה חדשים ויום אחד חיים, מה שלפי חז"ל לאיכול להיות. ויש ליישב, שיילודים אילו אמנם חייםרק באמצעות טיפול נמרץ, שלא היה בימי חז"ל; [20] נ. גוטל, חוב' אסיא, שם, וכפישמשמע משיטת הגאון הרוגאצ'ובי; [21] וראה עוד בשאלה זובשו"ת ברית אברהם חיו"ד סי' כ סק"ד; שו"ת ביתיצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קיא סקי"ד; [22] הרמב"םבפיהמ"ש שבת יט ה. וכן משמע מהגמ', שיילוד כזהיוצא מדין נפל משימלאו לו עשרים שנה, משמעשהיו יילודים שהגיעו לגיל זה, אלא שהדבר לא היהשכיח - ראה תוס' יבמות פ א ד"ה והא; מאירייבמות סוע"א ד"ה ומכל מקום; [23] ר"ה יא א; יבמות מב א; נידה לח ב. וראה בנידה כז א, שביולדת לתשעה הוא מחלוקת אם יולדת למקוטעין, וראה בב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ה, ובאוצה"פ סי' דסקנ"ה, בשיטות הראשונים; [24] תוספתא שבת טו (טז) ז; ירושלמי יבמות יא יב; בבלי שבת קלה ב; יבמות פ ב; במדבר רבה ד ג. וראה באריכות שיטות הראשונים בהסבר המחלוקותהללו בהגדרת נפל בביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג; [25] רש"ישבת קלו א ד"ה לא נצרכה, ובתשובה בס' האורהסי' קמז, הובא בהגה' מיימוניות אבל א ז; תוס' שבת קלהא ד"ה בן שמונה; או"ה כללקלט; חידושי הרמב"ן ליבמות פ א, שכתב כן בשםהירושלמי; תבו"ש יו"ד סי' טו סקט"ז; [26] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כא; [27] מדרשתנחומא, במדבר, יח; [28] הוזכרו בשו"תתשב"ץ ח"ג סי' רמב, וסי' רנז, וסי' רפו, וסי' שכז; [29] שו"ת התשב"ץ, שם; [30] בה"ג, הובא בתוס' יבמותלו ב ד"ה מת; ריא"ז יבמות פ"ד ה"א פיס' ו; ר"ת, הובא באור זרוע ח"א סי' תריג. וראה עוד בתוס' בכורות מט א ד"ה מת; מרדכי יבמות סי' כ; תוס' הרא"ש יבמות לו ב; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט; [31] תוס' יבמות לו ב ד"ה מת; תוס' בכורותמט א ד"ה מת; תוס' שבת קלה ב ד"ה כל ששהה; רמב"ן במלחמות שבת פי"ט; ראבי"ה הל' אבל סי' תתמא; אור זרוע ח"א סי' תריג; רמב"ם יבום א ה; רמב"ם אבל א ו; ש"ך יו"ד סי' שעד סוסק"ח. ואםמחשבים שעות לעניין שלושים יום ראה בשו"ת חת"סחיו"ד סי' שמג; [32] יבמות פ ב; [33] כס"מ מילה א יד, בשיטת המ"מ; מרכבת המשנה מילה א יג; [34] כס"מ שם, שדחהדברי המ"מ, וכן בב"י יו"ד סי' רסו ד"ה לשון הרמב"ם. וראה במאמרו של נ. גוטל, חוב' אסיא, מד, ניסןתשמ"ח, עמ' 5 ואילך, הע' 37; [35] ראה מה שסיכםבנידון בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' ב-ו. וראה באריכות במאמרו של נ. גוטל, אסיא, חוב' נא-נב, תשנ"ב, עמ' 85 ואילך; [36]רמב"ם יבום א ה; שם רוצח ב ו; שם אבל א ז; טושו"ע יו"ד שמ ל; שם שעג ד; שם שעד ח; שםשעח ו; טושו"ע אבהע"ז קנו ד; [37] רמב"ם מילהא יג; שו"ת רשב"א ח"א סוסי' תתקעו; שו"ת תשב"ץח"ג סי' רמב, וסי' רנז, וסי' רפו; שו"ת רשב"ש סי' תקיג, ד"ה והטעם השני. וראה עוד לשון הטור יו"דסי' רסו. אך ראה בחזו"א, יו"ד סי' קנה אות ב, שזהשלא נגמרו סימניו, אינו עושה אותו לנפל וכו', וסתםוולד אין דינו כבן שמונה, אפילו אם לא נגמרוסימניו; [38] ס' כורת הברית סי' רסו סקל"ג; [39] רמב"ם מילה א יג; שם יבום אה; שם רוצח ב ו; שם אבל א ו; סמ"ג עשין נא; שםעשין מד"ס ב; טושו"ע יו"ד שמ ל; שם שעג ד; שםשעח ו; טושו"ע אבהע"ז קנו ד. וראה בס' יד דוד, סוףח"א בשו"ת סי' ג, בביאור השיטות השונות בענייני נפל; [40] מ"מ יבום א ה. וראה בכס"מ מילה א יג; ב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ג; [41] וראה תוס' שבתקלה א ד"ה בן שמנה. ובחזו"א יו"ד סי' קנה אות ד, ואבהע"ז סי' קטו אות ד, כתב שיש טועים וסוברים, שהנולד קודם תשעה הוא נפל, וזה טעות, אלא כלשנגמרו שערו וצפורניו הוא ספק בן קיימא, ולישפוסקים הוא בחזקת וודאי בן קיימא, וראה בשו"תמנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' כז-כח, מה שכתבבשיטתו. וראה בביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג, שהרמב"ם הזכיר דין נגמרו הסימנים רק בהל' מילה, עיי"ש; [42] וראה במ"מ שם באריכות, כלהשינויים מהכלל הבסיסי הזה בשיטת הרמב"םבמקומות שונים. וראה בביאור הגר"א או"ח סי' שלאס"ג, ובביאור הגר"א אבהע"ז סי' קנו סקט"ז; [43] טור אבהע"ז קנו, וראה בב"י שם, בט"ז שםסק"ב, ובלח"מ יבום א ה; רמ"א אבהע"ז קנו ד; ב"ששם סק"ו; [44] רדב"ז אבל א ח; [45] רמב"ן, יבמות פ א; [46] שו"ת מהר"ם מלובלין סי' סז; שו"ת שבט הלויח"ג סי' קמג; [47] ראה שו"ת המבי"ט ח"ב סי' קסו; שו"ת משכנות יעקב חאבהע"ז סי' מג; שו"תמלבושי יו"ט סוסי' כד; [48] שו"תרעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט, וסי' קסא; שו"ת בית אפרים מהדו"ת ח"ב סי' ה-ו; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קט; שו"ת בית יצחקח"ד סי' קכג; שו"ת באר משה ח"א סי' סד סק"ג; [49] שו"ת בית יצחק חאבהע"ז ח"ב סי' קיט סק"ו; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא סק"א. וראה עודבשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מב סק"ד; [50] רש"ישבת קלו א ד"ה שפיהק, כתב תירגום לעז 'בדיילייר', שפירושו לפהק כפי המשמעות בלשון העבריתהמודרנית - ראה אוצר לעזי רש"י. וראה ב"י יו"דסי' קפט, ד"ה ומ"ש ופירש"י כאדם וכו'; [51] שבת קלו א; [52] ראה בשו"ת תשב"ץ ח"גסי' שכז; שו"ת רעק"א סוסי' צח; שו"ת בית אפריםמהדו"ת ח"ב סי' ו; [53] רבנו יונה, הובאו דבריו בריטב"א שבת קלו א; רמב"ן במלחמותשבת פי"ט; רשב"א שבת קלו א, בשם מורי הרב ז"ל; מאירי יבמות לו ב; שו"ת הריב"ש סי' תמו, בשיטתרש"י, רבנו יונה והרא"ש; [54] רז"ה בעל המאור, שבת פי"ט; ס' ההשלמה, שבת קלו א, ובדעתהרמב"ם. וראה עוד בעניין מחלוקת ראשונים זובשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט; שו"ת ביתאפרים מהדו"ת ח"ב סי' ה-ו; שו"ת מהרשד"ם ח"אחאבהע"ז סי' רח; שו"ת משכנות יעקב חאבהע"ז סי' מג; שו"ת דברי חיים ח"א חאבהע"ז סוסי' צה; [55] שו"ת עזרת כהן סי' קד; [56] תוספתא שבת טו ו, וראה בחזון יחזקאל שם; רש"י ב"ב כ אד"ה עובד כוכבים; [57] הרב ז.נ. גולדברג, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 250; הרב נ.א. רבינוביץ, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 438-9; [58] האדמו"ר מציעשינוב,בשו"ת משנה הלכות ח"ג סי' קסח; [59] שו"תמשנה הלכות שם. וראה בצפנת פענח מהדו"ת דמ"טע"א, ודנ"ו, ובשו"ת צפנת פענח סי' רסא, וסי' רעג, ובס' מפענח צפונות פ"א סי' ד - שנפל מוגדר כמת, היינו הצורה שיש בו מתה ממנו ונתבטלה; [60] משל"מ טומאת מת ב א, על פי אהלות יח ז, ופסחים ט א, בעניין מדורות של עכו"ם; [61] סנהדרין פד ב; [62] קונט' ההשלמה לצפנתפענח מהדו"ת דף 66. והוסיף שם, דהיכא שצריך שםפרטי - אין עליו; [63] תוס' ב"ב כ א סוד"הועובד כוכבים; [64] צפנת פענח, קונ' ההשלמה, עמ' 66; [65] רשב"ם ב"ב קמא ב ד"ה למעוטי; השלמה לצפנת פענח מהדו"ת דף 66; [66] מלבי"ם בראשית כה כב; משך חכמה ויקרא יבו; [67] שו"ת דבר יהושע ח"ג חיו"ד סי' סא סק"ג. וראה שם שמדייק למה נחשב כאבן, שאפילו כחי אוכצומח אינו נחשב. וראה בס' אפיקי יהודה, דרוש חאות ז; [68] כן כתב בשלטי גבורים, בשם המרדכי, שבת פרק ר' אליעזר דמילה - איזהו בן שמונה, כלשלא כלו לו חדשיו, פירוש שממתינים לבן שמונה עדזמן שיכלו לו תשעה חודשים באוויר העולם, ואזיהיה בן קיימא. וראה מה שכתבו בדבריו בשו"תחת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט, וסי' קסא; שו"ת עמקהלכה ח"א סי' ה, וסי' מה אות א; שו"ת ציץ אליעזרח"ט סי' כח אות ח; שו"ת באר משה ח"א סי' סז; שו"ת שאילת ישורון ח"א חיו"ד סי' לב. וראה בשו"תתשב"ץ ח"ג סוסי' רנז, בשם חכמי הטבע, שיש מבעליחיים שלא נשלם גידולם במעי אמם, ונשלם אחרהלידה. ובצפנת פענח מילה א יד כתב, שיש מיןעובר שיוכל להיגמר לאחר שנולד, וכל זמן שלאנגמר עדיין שם נפל עליו; [69] ראה בשו"ת חת"סשם, שזו דעת יחידאה, והוא דבר חדש ומוקשה, ואיןלסמוך עליה להלכה; [70] שו"ת לבושי מרדכי תליתאי חאו"ח סי' יד, וסי' לה סק"א; מ.א. רוזנטל, הר המור, ד, עמ' 51-53, בשםהגרצ"פ פרנק; שו"ת שבט הלוי ח"ז סי' קפח אות ב; [71] שו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; התלמודומדעי התבל, שער ג, ענפי מדע, ענף כז, ע' ביומנטיא; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג וח"ט סי' קכ; שו"ת באר משה ח"א סי' סד; שו"ת ציץ אליעזרח"ט סי' כח; שאילת ישורון חיו"ד סי' לב; שערים המצויינים בהלכה סוסי' קסד; [72] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קכ; [73] ראהשו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; שו"ת באר משהח"א סי' סד; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' קט; הגרי"שאלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב י. זילברשטיין, אסיא, ו, תשמ"ט עמ' 42 ואילך, ובס' תורת היולדת פנ"ז הע' ח; [74] צפנת פענחמילה א יד; [75] ראה שו"ת מנחתיצחק ח"ד סי' קכג סקי"ח; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סוסי' שעד; שו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד סי' לז. וראה עוד בשו"ת קנין תורה ח"ג סי' מבסק"א; [76] שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמג; [77] שו"תציץ אליעזר חי"ח סי' יט, אות א; הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עהואילך; [78] שמעתי מפי הגר"מ הלברשטאם, לפי המבואר בשו"ת מנחת שלמה ח"א סי' צא אות כד; [79] חזו"א יו"דסי' קנה אות ז; שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' כד-כח; שם ח"י סי' לא אות יג; שו"ת חלקת יעקבח"ג סי' קי; [80] סנהדרין קי ב; [81] בה"ג, הל' מילה (ח"א עמ' 207 במהדו' ע. הילדסהיימר); רב האי גאון, הובאו דבריו בס' העיטור שער שלישי, הל' מילה, ח"ג. וראה רמב"ן תורת האדם, עניין הסכנה; [82] רמב"ם שבת כה ו; טושו"ע או"ח של ז-ח (על פי שבת קלה א). וראה במ"בשם סקכ"ח-כ"ט. וראה בס' שבט מיהודה, שער א פ"ד, בהסבר דין זה; [83] תוס' שבת קלה א ד"ה בן; מאירי שבת קלה א; מג"א סי' של סקט"ז; ביאוה"ל סי' של ס"ג סוד"ה אוספק; [84] ביאוה"ל שם. וראה עוד מאמרו שלהרב נ.א. רבינוביץ, תחומין, ח, תשמ"ז, עמ' 438-9; [85] פרמ"ג או"ח סי' שלא במש"ז סק"א. וראהבשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כב; [86] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאו"חסי' של סק"ה; [87] שבת קלו א; רמב"םמילה א יד. איסור חובל הוא מפרק תולדה דדש - לדעתהרמב"ם שבת ח ז, או נטילת נשמה כשוחט - ירושלמי שבת ז ב; רש"י שבת קז א ד"ה החובל; תוס' שבת עה א ד"ה כי היכי, או איסור צובע - רש"י שבת שם. וראה בתוס' כתובות ה ב ד"ה דםמיפקד. וראה בתשובות רבנו אברהם בן הרמב"ם, ברכת אברהם סי' יח; [88] תוס' שבת קלה א ד"ה בן; רא"ש שבת פי"ט סי' ה; טושו"ע או"ח של ז. וראה מג"א סי' תצח סק"ט, ותבו"ש יו"ד סי' טו סקט"ז, שהאידנא אין אנו בקיאיםבקביעות כלו חדשיו בבהמה. ובמאירי שבת קלה א כתב, שעכשיו אין אדם בקי בסימני שערו וציפורניו, ואין לנו בן שמונה וודאי, וכולם מלים אותם בשבת, ומחללים עליהם את השבת; [89] חזו"איו"ד סי' קנה אות ד, ואבהע"ז סי' קטו אות ד; שו"תמנחת שלמה סוסי' לה; הגר"מ פיינשטיין, הובאודבריו בהלכות שבת לר"ש איידר, קונט' ב, מלאכתדש, הע' רעה; שו"ת קנין תורה ח"ג סי' מב; לוית חןסי' של אות צו; שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' פט ס"ז. וראה באריכות בשו"ת מנחת יצחקח"ד סי' קכג אות' ז-כב, כו-כז; [90] ראה א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך; [91] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' יח-כא; שם ח"י, סי' לא אות יג; שמירתשבת כהלכתה, פל"ו סי"ב; [92] הגרש"זאויערבאך, הובאו דבריו בשמירת שבת כהלכתהפל"ו הע' כד; תורת היולדת מהדו"ב פנ"ז ס"ב; [93] מ"ב סי' של סקכ"ט; הגרש"ז אויערבאך, הובאודבריו בשמירת שבת כהלכתה, פל"ו הע' כד; תורת היולדת מהדו"ב פנ"ז הע' ה; הגרח"פשיינברג, הובאו דבריו בתורת היולדת שם; א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך; [94] שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קעז סק"ב. וראייתו - שהרי חז"ל ידעו, שחלק מבני שמונה נשאריםבחיים, כמבואר ביבמות פ א, שיכול לחיות עד בןעשרים שנה, ואז יוצא מכלל נפל, ובכל זאת אסורהיה לחלל שבת עליו; [95] שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' יט אות ג. וראה מאמרושל הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ט, תשמ"ט, עמ' עה ואילך; [96] שו"ת ציץ אליעזר, שם; [97]שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת ציץ אליעזר שם. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות' יח-כא; [98]ראה שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קמא וסי' קמג, והוסיף תנאי שיצטרפו עמו גדולי תלמידיהחכמים; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשמירתשבת כהלכתה, פל"ו הע' כד; [99] שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' תשלב; [100]ראה א. שטינברג, תחומין, ז, תשמ"ו, עמ' 226 ואילך; [101] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריובנשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' של סק"ג; [102] ראה בשו"ע יו"דרסו יא, מחלוקת המחבר והרמ"א, אם דין זה דווקאבגמרו סימניו, או לאו דווקא; [103] שבת קלה א; יבמות פ א-ב; רמב"ם מילה א יג-יד; טושו"ע יו"דרסו יא. וראה באריכות בשיטות השונות בהגדרת נפללענין מילה בכס"מ מילה שם; ט"ז יו"ד סי' רסו סק"ז; מ"מ יבום א ה; ביאור הגר"א או"ח סי' שלא ס"ג; [104] כף החייםסי' שלא אות כ; זוכר הברית סי' י אות כה; שו"תמנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות א; [105] שו"ת מנחתיצחק, שם; [106] ס' הבריתסי' רסג אות מ, על פי הגה' מיימוניות מילה פ"א, וביאור הגר"א סי' רסג סק"י. וראה בב"י יו"ד סוסי' רסג; שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' צח; [107]רבינו גרשום, מובא בס' זכרון ברית לראשוניםלר"י גוזר עמ' 92; אור זרוע הל' מילה סי' קד, בשםרש"י, שמנהג הנשים הוא למול נפל לאחר מותו, והכריע שאין למולו; [108] שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז; [109] כמבואר במשנהאהלות טז ה, יח ז; פסחים ט א; כתובות כ ב; ירושלמיסופ"י דשבת. ובס' התשבי אות ח, הביא בשם מדרש, שקשה דין חיבוט הקבר מדינה של גהינום, שאףצדיקים ויונקי שדיים ונפלים נידונים בו. וראה בכל בועל אבלות סי' ג(9). וראה בשו"ת עולת יצחק ח"ב סי' רכז, שכן היה המנהג בתימן; [110] הגה' מיימוניות, הל' מילה אטו; אור זרוע הל' אבלות סי' תכב; שו"ע או"ח תקכו י; רמ"א יו"ד רסג ה; בינה לעתים מהג' יונתן אייבשיץעל הרמב"ם הל' יו"ט ב ג; שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז, וחיו"ד סי' צ; הגהות יד שאול יו"ד סי' שסד, וסי' שנג; שו"ת זרע אמת חיו"ד ח"ב סי' קלח; שו"ת בנין ציון סי' קיג, וסי' קיט; סדרי טהרה על פט"ז מאהלות, פ"ה דף רי"ח; חזו"א חיו"ד סי' רח אות' ד,ט; שם חאו"ח סי' קלג אותב; גשר החיים ח"א פט"ז סי' ג הע' 8; [111] מג"א סי' תקכו סק"כ, וראה במחצה"ש שם; שד"ח מערכתהקו"ף כלל לז, וכלל מ, וס' משמרת שלום אבלות אות ק סקי"ג, בדעת השו"מ; שו"ת שואל ומשיב מהדו' תליתאה ח"ב סי' טו; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' תעב; ישועות יעקב, הל' יו"ט סי' תקכו; שו"ת מהרש"ם ח"ד סי' קמו; שו"ת צפנת פענח סי' רסט (והסתפק שם רק אם יש להם תפיסה); שו"תמנחת אלעזר ח"א סי' נב; [112] משמרת שלום אבלות אות קסקי"ג, בשם שו"מ. וכתב שכן עמא דבר; הגר"י אריאלי, הובאו דבריו בשו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' תרב; [113] שו"ת מהרש"ם ח"ד סוסי' קמו. וראהבכל בו על אבלות ח"ב פ"ב סי' ב אות ג; שו"ת ציץאליעזר ח"י סי' כה פ"ח אות ז. ובשו"ת שבט הלוי ח"י סי' ריא אות ג כתב, שהדעת נוטה שיש לקבור משלושה חדשים ואילך. וראה עוד בשו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' תרב; [114] שו"ת הרדב"ז מכת"י ח"ח סי' קצח; שו"ת בנין ציוןסי' קיט; שו"ת עולת יצחק ח"ב סי' רכז; [115] בינה לעתים על רמב"ם, הל' יו"טסופ"א. וראה בגשר החיים, ח"א פט"ז סי' ג ס"א; [116] שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קמד. וראה בחזו"א חיו"דסי' רח אות' ד,ט; שם חאו"ח סי' קלג אות ב; [117]שו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קמה; [118] ערוה"שאו"ח תקכו יז; [119] שו"ת שבט הלוי ח"י סי' ריא אות' א-ב; [120] חידושים וביאורים על הל' אונן להגרא"ז מרגליות אות ה, הובאו דבריו בשד"חמערכת הקו"ף כלל מ; [121] ברכ"י יו"ד רסי' שמא. וראה בשד"ח מערכת הקו"ף כלל מ; [122]הרב י. גרשוני, ברקאי, ג, תשמ"ו, עמ' 45 ואילך; [123] הרב י. זילברשטיין, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 42 ואילך. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"א סי' מג. ומסופר על הגאון ר' יחזקאל בנעט, שציווה לפנימותו לקוברו בין הנפלים, וכן עשו - ראה כל בועל אבלות ח"א פ"ג סוסי' ג; הרב י. זילברשטיין, אסיא, שם; [124] ס' ארץ חיים, חיו"ד סי' שנז, בשם כמה ספרים; [125] ארץ חיים שם, בשםתשובת כת"י להרב מהר"ש עבדאלה, דודו של בעלפרי האדמה; [126] שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כהסק"ז; [127] גשר החיים ח"א פכ"ח סי' א סק"ג; [128]גשר החיים שם פט"ז; [129] דרישה יו"ד סי' שסד; [130] סנהדרין מז ב; רמב"ם אבל יד יח; טושו"ע יו"ד שסד א; [131] ר"ש אהלות טז ה; חזו"א חאו"ח סי' קלג אות ב, וחיו"ד סי' רח אותט; [132] בינה לעתים על הרמב"ם, הל' יו"טסופ"א; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' צ; שו"ת חת"ס חאו"ח סי' קמד; [133] שו"ת בנין ציון סי' קיט-קכ; [134] מג"א סי' תקכו סק"כ. וראהבמחצית השקל שם; [135] שו"ת נובי"ק חאו"חסי' טז; שו"ת האלף לך שלמה, חאו"ח סי' שמב; שו"ת בנין ציון סי' קיט; [136] שו"תנובי"ק חאו"ח סי' טז; שו"ת יד יצחק ח"ג סי' שנז; שו"ת דודאי השדה סי' צז; שו"ת מהרש"ם ח"אסי' מג; [137] שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קסד (אך ראה שו"ת נובי"ק חאו"ח סי' טז, וי"ל); שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' כ; שו"ת שב יעקבסי' סד; [138] שו"תחבלים בנעימים ח"ג סי' סד, וח"ה סי' כב; [139]שו"ת בנין ציון סי' קיט-קכ; [140] כתראפרים, סי' נו, והרב כ.פ. טכורש, שבילין, שנה ששיתגליון טז-יז מרחשון תשכ"ז עמ' לג. וראה עוד בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' שמד; שו"ת בית אב"י, ח"ג סי' קלב; [141] שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות ו; [142] שו"תנובי"ת חיו"ד סי' קסד; שו"ת יהודה יעלה סי' שנט; שו"ת דודאי השדה סי' צז; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג סי' רכה; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' מה; חזו"א חאו"חסי' קלג אות ב, וחיו"ד סי' רח אות ט; [143] ראהבתוס' יבמות לו ב ד"ה הא; ש"ך יו"ד סי' שעד סק"ח; [144]שבת קלו א; בכורות מט א; רמב"ם אבל א ו; טושו"ע יו"ד שעד ח. ובשיטת הרמב"ם אבל א ח, שבןשמונה שמת אפילו לאחר שלושים, שאין מתאבליםעליו - ראה בהשגות הראב"ד שם; לח"מ שם; אורשמח שם; מ"מ יבום א ה; ביאור הגר"א או"ח שלאג; [145] ראה שו"ת חת"ס חיו"ד סי' שמג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סי' יח; פת"שיו"ד סי' שעד סק"ח; שו"ת עונג יו"ט סי' קג; שו"ת יד הלוי (במברגר) חיו"ד סי' רכ; שד"חמערכת אבילות סי' רג; שו"ת רב פעלים ח"א חיו"דסי' נ; שו"ת יביע אומר ח"ח חיו"ד סי' לג; [146] טושו"ע יו"ד שעח ו; [147] ברכ"י יו"דסי' שמא אות א; שו"ת מהר"ם שיק חחו"מ סי' נה; שו"ת בנין ציון ח"א סי' קיג; שו"ת באר משה ח"ב סי' קח. וראה בשו"ת האלף לך שלמה, חיו"ד סי' רצו, שהסתפק אם חלה אנינות על פחות מבן שלושים יום; [148] רמב"ן בתורת האדם ענין הקריעה, בשםמקצת החכמים, והובאו דבריו גם בטור יו"ד סי' שמ; [149]הרמב"ן, שם; טושו"ע יו"ד שמ ל. וראה בביאורהגר"א שם סקמ"ט; מנ"ח מ' רסד סק"ט; שו"ת בארמשה ח"ב סי' קח; [150] אור שמח, אבל א ח; [151]שו"ת דעת סופר ח"א חיו"ד סי' קיד; שו"תמנחת יצחק ח"ד סי' קכג וח"ט סי' קכ; שו"ת בארמשה ח"א סי' סד; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' כחאות ח; תורת היולדת פנ"ז הע' ח, בשם הגרי"שאלישיב; שאילת ישורון חיו"ד סי' לב; [152] שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קכ; הגרי"שאלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' שה סק"א. וכן כתב בשו"ת בנין אב ח"ג סי' נו, שתינוק שנפטר לאחר שלושים יום, אף שהיה לו מום לב - מתאבלים עליו. וראה עוד בס' שאילת ישורון ח"א סי' לב; [153] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריובנשמת אברהם חיו"ד סוסי' שעד; שו"ת מנחת יצחקח"ד סי' קכג; שם ח"י סי' לא אות יג; [154] שו"תשבט הלוי ח"ג סי' קמא וסי' קמג, וח"ז סי' קפח אותב; שו"ת יביע אומר ח"ט חיו"ד סי' לז; ילקוט יוסף, ח"ז סי' ח ס"ו; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' שהסק"א; [155] רמב"ם יבום א ה; שו"ע אבהע"זקנו ד; חזו"א יו"ד סי' קנה אות ג. וראה מה שכתב עלדבריו בשו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כח; [156]טור אבהע"ז סי' קנד; רמ"א שם; [157] רמב"ם שם; טושו"ע שם. וראה באריכות בשיטות הפוסקיםבהגדרת נפל לענין יבום וחליצה במ"מ ובאורשמח, יבום א ה; ב"ש אבהע"ז סי' קנו סק"ג; פת"שאבהע"ז סי' קנו סק"ו; ביאור הגר"א או"ח סי' שלאס"ג; שו"ת מהר"י אסאד חאבהע"ז סי' קמד-קמו; [158] שו"ת מנחת יצחק ח"ד סי' קכג אות כג, וח"י סי' לאאות יג; [159] שו"ת קול מבשר ח"א סי' ד. וראה עוד בדיני יילוד שמת לעניין יבום וחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שם מהדו"ת סי' מב; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-ע; שו"ת נפש חיה חאבהע"ז סי' נד-נה; [160] שו"ת בארמשה ח"ז, קונט' עלעקטריק, סי' עח; [161] בכורות מו א; רמב"ם נחלות ב י; טושו"ע חו"מ רעז ו; [162] מהר"יכץ מקראקא, הובא בסמ"ע שם סקי"ג; שו"ת שאריתיוסף, הובא בש"ך שם סק"א; [163] הסמ"ע והש"ךשם. וראה בט"ז שם. וראה באריכות במהרי"ט אלגאזיבכורות פ"ח נד ע"ב; [164] רמב"ם נחלות א יג; [165]ראב"ד שם. וכן משמע בשו"ע חו"מ רעו ה. וראהבמ"מ שנשאר בצ"ע בשיטת הרמב"ם, וראה באריכות בקצות החושן, ובאור שמח שם. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כה, ע' ירושה, עמ' קפד; [166] מכילתאשמות כא יב; סנהדרין פד ב; רמב"ם רוצח ב ו; [167] בתו"ש שמות פכ"א אות רלו, הביא מחלוקת המרכבתהמשנה והצידה לדרך בשאלה זו; [168] מ"מ יבום אה; [169] מנ"ח מ' לד, בדעת המ"מ; [170] שו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט ד"ה וראיתי, בדעתהמ"מ. וראהעוד באור שמח יבום א ה; [171] רמב"ם שם; [172]רש"י ומאירי סנהדרין נט א; [173] ב"ב כ א; רמב"ם טומאת מת א יד; [174] רש"י שם, ד"ה עובד כוכבים; [175] תוס' שם ד"ה עכו"ם. וראה בשו"ת תשב"ץ ח"א סי' רמב; שו"ת דבר יהושעח"ג חיו"ד סי' סא סק"ג; [176] רמב"ם טומאת מת ב א; שו"ת תשב"ץ שם. וראה שם, שמסביר את הספרי פ' חוקת "הנוגעבמת לכל נפש אדם, להביא בן שמונה, שהכוונה בןשמונה מת". וכן מה שמבואר בחולין צ ב, ובנזיר נ א, שנפל מטמא באוהל, גם כן הכוונה לנפל מת; [177] משל"מ טומאת מת ב א; [178]ספרי במדבר יט יא; ירושלמי נזיר ז ב. וראהבשו"ת צפנת פענח סי' רסא; [179] שו"ת דברימלכיאל ח"ד סי' ח; [180]תורת כהנים אמור, פרשתא א פיס' ו; רי"ףורא"ש, הל' טומאה; תוס' פסחים ט א ד"ה בשפחתו; רמב"ם אבל ב ח; רמב"ן תורת האדם הוצאת שעוועלעמ' קלב-ג; טושו"ע יו"ד שעג ד. וראה באנציקלופדיהתלמודית, כרך כ, ע' טמאת כהנים, עמ' שא הע' 713. וראה בשו"ת זקן אהרן סי' קח, בטעם הדין שאיןנטמא לנפלים; [181] ירושלמי יבמות יא ז; טור יו"דסי' שעג; ש"ך יו"ד סי' שעג סק"ז. וראה בתורת האדםלרמב"ן, הוצאת שעוועל, עמ' ריא; מנ"ח מ' רסד; שו"ת שאגת אריה החדשות סי' ז; [182] יבמות לזא; [183] מנ"ח מ' רסד סק"א; שו"ת שאגת אריההחדשות סי' ז. אך ראה ברש"י ב"ק יא ב ד"ה איןפודין, ובתוס' שם ד"ה בכור, וי"ל. וראה בדין זהבשד"ח מערכת אבילות כללים קז, קי. וראה בשו"תשאגת אריה החדשות סי' ח-ט, בדין ישראל אםנטמא לספק נפלים; [184] רמב"ם טומאת מת ב א. וראה פסחים ט א, ובתוס' שם ד"ה בשפחתו. וראה עוד בשו"ת יד הלוי (במברגר) חיו"ד סי' ריח; שו"ת צפנת פענח סי' רסא; [185]שו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' צז; [186] משל"מטומאת מת ב א; שו"ת נובי"ק חיו"ד סי' צז; [187] שו"ת נובי"ק שם; [188] נזיר נ א; רמב"ם נזירות ז ב; [189] מנ"חמ' רסג סקי"ג; [190] מכשירין ו ז; רמב"ם טומאת אוכלין י ז; [191]מנ"ח מ' תנב; [192] מכילתא שמות כא טז; [193] שו"ת אגרות משה חיו"דח"ד סי' קלח, על פי סנהדרין קי ב, וכתובות קיא א, וברש"י שם; [194] מנ"ח מ' תקל; [195] מנ"ח מ' לד. אך ראה במנ"ח מ' רצה, שהסתפק בשאלה זו. וראהבתוס' סנהדרין פד ב ד"ה הוה; [196] מנ"ח מ' לב, מוסך השבת, השוחט.