אנציקלופדיה הלכתית רפואית - עריות

פח. עריות

 

איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה אני ה'[ויקרא יח ו]

 

פרשנות המקרא

 

אבן עזרא: 'אל כל שאר בשרו' - שם כלל לכל העריות ואחר כך פרט, ורב אהרן הכהן אמר שפירושו להוציא שכבת זרע לבטלה. 'לא תקרבו' - כינוי לשכיבה וכו'. 'ערוה' - דבר מגונה נחשף צריך להתכסות. 'אני ה' - שהשם אוהב הנבדל לעבדו ולשמוע דברו והר סיני לעד גם הראשון והוא סוד האדם, ובעבור שיצר לב האדם כבהמות לא יתכן לאסור כל הנקבות, הנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת.

 

רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק מט: אבל איסור העריות הרי העניין בכולן מכוון למיעוט התשמיש ותיעובו ולהסתפק ממנו במועט שבמועט וכו', שכל אחת מהן מצויה עם האדם תמיד בביתו וכו', ואילו היה דין הערוה כדין הפנויה כלומר שמותר לישא אותה, ויהיה בה רק איסור היותה בלתי נשואה, היו רוב בני אדם נכשלים בזנות עמהן תמיד, וכיון שנאסרה ביאתן לגמרי והורתענו מכך בהרתעות חמורות וכו', הושג הבטחון מן הגישה אליהן, ובטלו ההרהורים בהן.

 

 

חזקוני:'לא תקרבו' - לשון שכיבה; 'לא תקרבו' - הרי כאן שנים, ללמדך שאף האשה מוזהרת.

 

ספר החינוך, מצוה קפח: משורשי הרחקת הזימה כתבתי בפרשת וישמע יתרו בלאו דלא תנאף (מצוה לה) מה שידעתי, וזאת המצוה גם כן מאותו השורש הוא, שנמנענו מהתקרב עם הערוה שום קורבה, לפי שידוע כי הקורבה סיבה אל גילוי ערוה, ובגלוי הערוה ימצאו כמה תקלות וכמה הפסדים כמו שכתבתי שם.

 

 

ספורנו: 'איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו' - הנה התולדות ההווה משאר בשר בהיות אז הפועל והמתפעל קרובים במזג ראוי שתהיה יותר הגונה וממוזגת וכו', וזה יצדק כאשר יהיו הפועל והמתפעל מכונים להפיק רצון קונם בלבד. אפס כי זה יקרה על המעט, כי אמנם מה שיקרה בכל המין האנושי הוא ברובו כזה הוא שיהיו מכונים לתענוג בלבד וכו', ובהיות שאר הבשר מוכן מאד וההרהור והתענוג בו רב מאד, הנה כאשר יהיו חושבים שניהם שחיבורם בלתי אסור ירבה ההרהור והחיבור ביניהם לתענוג בלבד, ובכן יזנו ולא יפרוצו ומלאה הארץ זימה וכו'.

 

הכתב והקבלה:'ערוה' - רש"י (רש"י ויקרא כ יח) פירש כל לשון ערוה  גלוי הוא וכו', וכבר טענו על זה איך נופל על אותו מקום המכוסה לשון גלוי, ועוד שהכתוב אומר לגלות ערוה. ולראב"ע ערוה דבר המגונה הוא והוא שם דבר לאותו המקום, ולרנ"ו הוא לשון שפיכה מעניין 'ותער כדה', לכן איברים שבאדם שאינם משמשים אלא למשפך שהם הנקבים התחתונים שבאיש ובאשה נקראים ערוה וכו', ולדעתי שם ערוה פירוש איבר הזיווג והדיבוק כי שרש ערה הוראתו גם כן עניין דבוק וחבור וכו', וקרוב לומר כי גם שם עיר המונח על קיבוץ בתים רבים למושב בני אדם גם כן עניינו מזה, כי מסיבת העסקים ומשא ומתן אשר ביניהם הם אחוזים ודבוקים יחד.

 

רש"ר הירש: 'לא תקרבו' - אף על פי שכל הפרק הזה מנוסח מנקודת מבט הגבר, הרי האזהרה מופנית אל שני המינים, שניהם חייבים במידה שווה על כל אחד מהאיסורים האלה. 'לגלות ערוה' - כל מגע מיני שנאסר על פי הבורא, כבר נשלל ממנו אופיו המוסרי וניטלה קדושתו כמעשה של עבודת ה', ושוב אין זה אלא עירום בהמי וכו'. טעמיהם של איסורי עריות נובעים בלא ספק מעומק הטבע האנושי, שהוא נעלה מבינת האדם וכו'. מן הראוי איפוא שאיש ואשה יהיו רחוקים זה מזו בטרם יינשאו ויחיו חיי אישות, אל יהא ביניהם קשר של חיבה הנובע מאהבת קרובים, כי הזע שבקשרי האהבה, קשר הנישואין, בדין שיצמח רק מתוך הנישואין עצמם.

 

* # *

 

איסור עריות הוא אחד האיסורים החמורים בכל התרבויות עד ימינו. הסיבה לעובדה שאיסור זה מקובל כמעט בכל התרבויות מאז ומעולם טרם הובררה סופית. יש שהציעו, שבהיעדר איסור כזה יבוא הרס התא המשפחתי, אנדרלמוסיה פנימית, ואיבוד התפקידים החברתיים של מרכיבי התא המשפחתי. אכן יש לציין, שמבחינה רפואית יש הצדקה לאיסור העריות, בגלל שכיחות יתר של מחלות תורשתיות בנישואי קרובים.

         קשה לקבוע את שכיחות הבעיה, כי אין זה מצב שמדווח באמינות. בדיווחים ישנים מדובר על מקרה אחד לשנה למיליון תושבים בארה"ב בין השנים 1930-1910, בעוד שבשנים 1965-1948 הגיעה השכיחות עד ל-5,000 מקרים לשנה למיליון תושבים.

         בספרות הרפואית מדווח על נזקים נפשיים קשים למעורבים ביחסים כאלו, ועל כך שיחסים כאלו קורים לרוב במשפחות בעייתיות מבחינה חברתית ונפשית.

         צאצאים של יחסי עריות סובלים בשכיחות גבוהה מפיגור שכלי ומפגמים מולדים שונים.

             

         הסיבה לאיסור עריות על פי התורה איננה ברורה דיה. יש מי שכתב, שבעבור שיצר לב האדם כבהמות, ולא יתכן לאסור כל הנקבות, הנה אסר כל הנמצאות עמו בכל עת [1]; ובאופן דומה יש מי שכתב, שכל אחת מהעריות נמצאת על הרוב עם האיש שנאסרה עליו תמיד בביתו, והיא ממהרת לשמוע לו לעשות רצונו וכו', ואילו היה דין הערווה כדין הפנויה וכו', היו רוב בני האדם בכשלון זנותם תמיד [2]. אך לפי המתואר בתלמוד [3], בטל יצר המין כלפי קרובות משפחה, ואםכן אין בטעמים אלו הסבר למצב כיום. ואמנם יש מי שכתב, שאיסור העריות הוא לנו חוק בלי טעם [4].

 

         אין דורשים בסתרי עריות בשלושה, שדעתו של אדם קרובה אצל עריות, ואם נסתפק לו דבר ששמע, הרי הוא מורה להקל, לפיכך אין דורשים אלא לשניים, כדי שיהיה האחד השומע מפנה דעתו, ויודע מה ששמע מן הרב [5].

 

         הבא במזיד על רוב העריות, עונשו כרת; יש עריות שעונשם מיתת בית דין, ומהם יש שעונשם סקילה, יש שעונשם שריפה, יש שעונשם חנק; ויש עריות שעונשם מלקות [6].

         באיסורי עריות הזכרים, בנוסף לאיסור העריות המיוחד לכל אחד מהם, יש גם איסור איסור משכב זכור [7].

 

         גילוי עריות הוא אחד משבע מצוות שנצטוו בני נח [8], אלא שאין לבן נח איסור עריות מחמת קורבת אב [9]. מחלוקת היא, אם בן נח מותר בבתו, או שהוא אסור בה [10]. בפירוט האיסור מנו הפוסקים אשת איש, אמו, אשת אביו, אחותו מאמו [11], משכב זכור, והרבעת בהמה [12].

                  

         בן נח שבא על אשת חברו שלא כדרכה - פטור [13], אבל על שאר עריות חייב גם כשבא שלא כדרכה [14].

 

         גם בבן נח דין העראה כדין גמר ביאה [15].

 

מקורות והערות

 [1] א"ע בפסוקנו; [2] רמב"ם מו"נ ח"ג פמ"ט; [3] סנהדרין סד א; [4] רמב"ן בפסוקנו. וראה במהרש"א ח"א חגיגה יא ב; [5] חגיגה יא ב; רמב"ם איסורי ביאה כב יז; [6] ראה פירוט בריש הלכות איסורי ביאה לרמב"ם; ס' החינוך מ' קפט-רה. וראה בשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' לז, בעניין איסורי עריות עד ימינו; [7] ראה לדוגמא סנהדרין נד א; רמב"ם שגגות ד א; מנ"ח מ' קפט, ואכמ"ל;  [8] סנהדרין נז ב-נח א; [9] יבמות צח א; [10] סנהדרין נח ב. וראה ברמב"ן עה"ת בראשית יט לא - בן נח מותר בבתו, אבל כבר בדורות הראשונים מבריאת העולם היה הדבר מכוער מאד, ולא נעשה כן מעולם, עד מעשי בנות לוט; [11] רמב"ם איסורי ביאה יד י; שם מלכים ט ה. וראה ביאור הגר"א יו"ד סי' רסט סק"ג; [12] סנהדרין נח א; רמב"ם מלכים ט ה. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ג, ע' בן נח, עמ' שנב; שם נספח לע' בן נח, עמ' שצד; [13] סנהדרין נח ב; רמב"ם מלכים ט ז; [14] כס"מ מלכים שם; [15] ירושלמי קידושין א א. וראה כס"מ מלכים ט ז; מאירי סנהדרין עמ' 227.