אנציקלופדיה הלכתית רפואית - עקרות ופוריות

כ. פוריות ועקרות

 

ותהי שרי עקרה אין לה ולד[בראשית יא ל]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, יבמות סד ב:אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה, שרה אמנו איילונית היתה, שנאמר 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד', אפילו בית ולד אין לה [וראה שם, סוף ע"א שלדעת רבי אמי אברהם ושרה טומטומים היו].

 

בראשית רבה, לח:אמר ריש לקיש, כל מקום שנאמר 'אין לה' הווה לה [פירוש עתיד להיות לה], 'ותהי שרי עקרה אין לה ולד' הווה לה.

בראשית רבה, סג(לבראשית כה כא): ר' יודן בשם ר' שמעון בן לקיש, עיקר מטרין לא היה לה [לרבקה], וגלף לה הקב"ה עיקר מיטרין.

שיר השירים רבה, ב:ר' עשריה בשם ר' חנינא בר פפא אמר, מפני מה נתעקרו האמהות, כדי שלא יהיו מתרפקות על בעליהן בנויין, רב הונא ורב ירמיה בשם רחב"א אומרים, מפני מה נתעקרו האמהות, שיצאו רוב שנים בלא שיעבוד [של צער ההריון והלידה].

 

תנחומא ישן, ויצא, טו:אמר ר' ברכיה הכהן ברבי, לא היה לה [לרחל] עיקר מטרין שנאמר 'ורחל עקרה', אף על פי כן היא ובניה עיקרו של עולם שאין מעמיד ישראל בעולם אלא בניה של רחל.

 

פסיקתא, פ”כ: שבע עקרות הן שרה, רבקה, רחל, לאה, אשתו של מנוח, חנה וציון.

 

מדרש הגדול(בראשית כה כא): תנו רבנן, שאלו את הזקנים מפני מה אמהות עקרות היו, אמרו להם מפני שהן צדיקות וכשרות, וכדי שלא יהיו בטוחות בעצמן ויאמרו כדאי אנו שינתן לנו בנים, אמר הקב"ה הריני מגשים כוחן שלא יהיו בטוחות על עצמן.

 

רד"ק:סיפר כי שרה היתה עקרה ולא ילדה אלא על ידי נס שעשה האל עם אברהם נס בתוך נס, כי היתה עקרה ולא ילדה, ועוד שהיתה בת תשעים כשילדה, אבל מלכה אף על פי שעמדה ימים רבים מלדת לא היתה עקרה וראויה לבנים היתה אלא שעמדה בעבור חולי מקרה לא טבעי. 'אין לה ולד' בעודה בארץ כשדים אין לה אבל בארץ כנען היה לה.

 

חזקוני:'עקרה אין לה ולד' אבל היה לה לאחר מיכן.

חזקוני (בראשית כה כא): מפני מה נתעקרה רבקה, שלא יאמרו האומות תפילתנו שהתפללנו 'אחותנו את היי לאלפי רבבה' עשתה פירות, אלא 'ויעתר יצחק' 'ויעתר לו'.

 

רבנו בחיי:יש נשים שוהות זמן מרובה שהן עקרות ואחר כך יש להן בנים, והגיד הכתוב שהיתה עקרה והוסיף ואמר 'אין לה ולד', כלומר שאין בטבעה להיות לה ולד לעולם, ועל כן הסכימו שניהם אברהם ושרה לצאת משם וללכת ארצה כנען, אולי בזכות הארץ הקדושה ייבנו שם.

רבנו בחיי(בראשית כה כא): הכתוב היה ראוי להקדים ולומר 'ותהי רבקה עקרה', ואחר כך 'ויעתר יצחק לה' כי עקרה היא', ומה שהקדים התפילה יתכן לומר שהקדים העיקר, ולמדנו שאין הכוונה שתהיה העקרות סיבת התפילה שאם כן הסיבה עיקר והתפילה טפל לה, אבל הכוונה לשון הכתוב כי התפילה סיבת העקרות ולומר לך שלא נתעקרה אלא כדי שיתפללו שניהם על הדבר, לפיכך הקדים התפילה שהיא העיקר והסיבה הראשונה שבשבילה בא העקרות לרבקה אמנו, וזהו שדרשו ז"ל מפני נתעקרו האמהות, מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים וכו'. ודע כי ארבע האמהות שלושה מהן היו עקרות, שרה וכו' רבקה וכו' ורחל וכו'. ועל דרך הפשט יש לתת טעם לעקרות האמהות שרה היתה עקרה לשתי סיבות: האחת, כדי שיצא ישמעאל מאברהם וכו' והשנית, כדי לשנות שמה, ולמה הוצרך שינוי שמה, כדי להורות אמונה נאמנה וכו', ורבקה גם כן ידוע כי יצחק בן מ' שנה היה כשלקחה, וכשהוליד ליעקב ועשו היה בן ס' שנה, ואם כן כ' שנה שהתה עמו שלא ילדה, וזה טעם עקרותה כדי שלא יצא עשו לתרבות רעה בחיי אברהם וכו', והטעם ברחל כדי שתהא סיבה לבלהה ולזלפה שיצאו מהן דן ונפתלי גד ואשר.

 

אור החיים:צל"ד למה הוצרך לומר 'אין לה ולד', ורז"ל אמרו איילונית היתה שנאמר 'אין לה ולד'. ונראה לפרש על דרך שאמרו שם ביבמות דף סד וז"ל אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטומים היו, שנאמר 'הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם' ופירש"י חוצבתם נעשה להם זכרותם, נוקרתם שנעשה להם נקבות לפי זה יתיישב הכתוב כי להיות שהיו שניהם טומטומין ונקרעו ולדעת ר"י אינם יולדים חש הכתוב שיבין השומע כי מה שאמר 'ותהי שרי עקרה' הוא לצד שהיתה טומטומית אומר כן, והכוונה היא שכיוון שהיתה טומטומית מצד זה הוא שמוחזקת בעקרות אשר על כן גילה ואמר 'אין לה ולד' פירוש נשבדקה על ידי זיקה אחר שנקרעה ולא ילדה לאברהם זה הוא אומרו 'אין לה ולד' ולדברי האומר איילונית היתה יתפרש הכתוב על זה הדרך 'ותהי שרי עקרה' פירוש נמצאת שהיא עקרה, והכוונה היא פירוש שנמצא בה דבר שלא היה ניכר בה מקודם הראית לדעת כי מלבד היותה טומטומית ונקרעה הוכר בה היותה עקרה, שאם על היותה טומטומית לא יצדק לומר 'ותהי' הויה חדשה, ומעתה למה הוצרך לומר 'אין לה ולד', אלא וודאי לומר שהיתה איילונית.

 

רש"ר הירש: "עקר" קרוב ל"אגר", "חגר" .. הוראת היסוד: לעצור ולכנוס כוחות .. ומכאן שתי משמעויות ל"עקר": האחת, נקודת הריכוז לכוחות התנועה,, נקודת המוצא שלהם, ומכאן "עקר" ובארמית "עיקר" = שורש. והשניה, לעצור את התנועה בנקודת מוצאה, ומכאן לעקור את הנטוע, לעקר בהמה, ומכאן גם "עקר" "עקרה", העקרות היא מעצור בשורש הפריה.

 

מלבי"ם(בראשית כה כא): הלידה בבני אדם שיוליד מילו שתולה בטבע כמו ששתול בטבע הצומח והחי להשאיר מינו, אולם שיוליד סגולה ושיצא פרי נבחר קודש הלולים, הוא נגד הטבע, וצריך לזה עזר אלקי, ועל כן היו אמותינו עקרות, כי שיצא מן הקליפה פרי קודש אין הטבע מוכנת מעצמה עד יופיע כח אלקי, שזה יתעורר על ידי התפילה להאציל נשמה קדושה בת אלקים אשר תעשה חיל.

 

מקומות נוספים שבהם מוזכר עקר או עקרה:

 

בראשית כה-כא [פר' תולדות], בראשית כט-לא [פר' ויצא], שמות כג-כו [פר' משפטים], דברים ז-יד [פר' עקב]

 

* # *

 

פוריות היא היכולת של האיש והאשה להביא ילדים לעולם. המושג נובע מהשם 'פרי', היינו היכולת לעשות פרי, וזה משותף לבני אדם, לבעלי חיים, ולצמחים.

         עקר הוא איש שאין בו כוח ההולדה [1], ועקרה היא אשה שאינה יכולה ללדת [2]. יתכן ששורש המושג 'עקר' הוא שנעקר ונסתלק כוח ההולדה, בין באיש ובין באשה.

מושג הפוריות והעקרות קיים גם בבעלי חיים [3].

 

         באופן מושאל משמש המושג 'פוריות' לכוח יצירה רב, המביא תוצאות רבות, והמושג 'עקרות' משמש לדבר שאינו מביא לתוצאות.

 

         הענף ברפואה העוסק בפוריות ועקרות האשה הוא גינקולוגיה, והענפים ברפואה העוסקים בפוריות ועקרות הגבר הם הגינקולוגיה והאורולוגיה.

 

רקע מדעי

 

הדרישות הבסיסיות - היכולת להגיע להריון וללידה תלויה בגורמים פיסיולוגיים, אנטומיים, חיסוניים, ופסיכולוגיים מורכבים.

הגבר צריך כושר יצירה תקין של תאי זרע; אנטומיה תקינה של איברי הרביה לייצור ולהובלת תאי הזרע; ופעילות מינית תקינה, על מנת להחדיר לנרתיקה של האשה כמות תקינה של תאי זרע תקינים מבחינת התיפקוד, המבנה והתנועתיות.

האשה צריכה מערכת הורמונלית תקינה בציר של בלוטות ההפרשה במוח ובשחלה על מנת לאפשר מחזור תקין, יכולת ביוץ תקינה, ומערכת הורמונלית תומכת תקינה. החצוצרות צריכות להיות פתוחות עם תנועתיות תקינה על מנת לקלוט את הביצית שחרגה מהשחלה, ועל מנת לאפשר מפגש בין הזרע והביצית. על תא הזרע לחדור לתוך הביצית ולהפרות אותה, והעוברון צריך לנוע מן החצוצרה אל הרחם. רירית הרחם צריכה להיות תקינה על מנת לקלוט את העוברון, ולאפשר לו התפתחות תקינה. דבר זה מצריך גם מערכת הורמונלית מתאימה לאורך ההריון.

יש צורך ביחסי אישות סדירים כדי שהזרע יחדור למערכת הרביה של האשה בסביבות זמן הביוץ. אי התאמה נפשית בין בני הזוג עלולה לפגוע בתהליך זה.

 

סיכויי הריון - לזוג נורמלי ובריא מבחינה מינית הסיכוי להרות תוך חודש הוא 25%, תוך 3 חודשים - 57%, תוך חצי שנה - 72%, תוך שנה - 85%, ותוך שנתיים - 93%.

 

שיעור הפריון - בישראל, בשלהי המאה ה- 20 למניין האומות, היה שיעור הפריון הכללי 2.9 ל- 1,000 נשים, ובקרב היהודים היה שיעור הפריון 2.6. זאת בהשוואה לשיעור של 3.47 בשנת 1965 ושיעור של 3.64 בשנת 1955. במחצית השניה של המאה היתה ירידה של כ- 23% בשיעור הפריון. שיעור הפריון בישראל היה גבוה יותר ממרבית מדינות אירופה.

 

הגדרת עקרות - עקרות של זוג מוגדרת בדרכים שונות. ההגדרה המקובלת היא חוסר יכולת להרות במשך שנה, למרות קיום יחסי אישות סדירים ובלתי מוגנים. כמובן שלפי הגדרה זו לא בכל מקרה מדובר בעקרות קבועה ובלתי ניתנת לתיקון. יש להדגיש, כי זוג שלא הצליח להגיע להריון בתוך שנה, עדיין יש לו סיכויים להגיע להריון בדרך טבעית של קיום יחסי אישות סדירים. לפיכך, לא תמיד מוצדק להתחיל בטיפולי פוריות רק על סמך ההגדרה הפורמלית.

 

שכיחות עקרות - השכיחות של זוגות בלתי פוריים משתנה בהתאם להגדרות שונות, ובהתאם למוצא אתני. הנתונים בספרות לא תמיד משקפים את השכיחות האמיתית, שכן הם מדווחים ממרכזים רפואיים לטיפולים בעקרות, אך אנשים משכבות סוציו-אקונומיות נמוכות לא מגיעים לבירורים אלו, ודווקא שם יש שכיחות גבוהה של אי-פוריות. קיימים גם הבדלים בדיווחי הספרות ביחס לאחוז היחסי של סיבות שונות לעקרות. כמו כן יש הסבורים, שאחוז הזוגות הבלתי פוריים עולה בהתמדה בשנים האחרונות. יש חוקרים שהוכיחו ירידה באיכות תאי הזרע ובכמותם ב- 50 השנים האחרונות, ולעומתם, יש שלא מצאו עדות לכך.  וכמו כן יש המדווחים על עליה משמעותית בשכיחות העקרות של נשים בשנים האחרונות. הסיבות לעליה בשיעורי העקרים והעקרות בשנים האחרונות הן כנראה מרובות, וכוללות חשיפה לגורמים סביבתיים ותעסוקתיים שונים, כגון רעלנים כימיים וקרינתיים, עישון, שימוש בסמים רכים וקשים, ושינויים באורח החיים המעודד קריירה נשית ודחיית גיל הנישואין. קיימת שכיחות יתר של בעית פוריות בנשים אתלטיות המשתתפות בפעילות ספורטיבית נמרצת. לעומתם יש הסבורים, שלא חל שינוי משמעותי בשנים האחרונות באחוז הזוגות הבלתי פוריים, ובין השנים 1988-1965 היה השיעור כמעט קבוע והוא נע בין 14-13% מכלל הזוגות.

 

         שכיחות העקרות באוכלוסיה הכללית נאמדת בכ- 15-10% מכלל הזוגות. מתוכם בכשליש מהמקרים נובעת העקרות מבעיות פוריות בגבר; בכמחצית מהמקרים הסיבה נובעת מבעיות פוריות באשה; ובכחמישית מהמקרים הבעיות נובעות מאי התאמה רפואית של בני הזוג. בכ- 30-10% מהמקרים יש יותרמסיבה אחת לעקרות הזוג. בכ- 10% מהזוגות העקרים לא ניתן למצוא סיבה מוגדרת לעקרות. יש להניח, כי קבוצה זו תלך ותצטמצם, ככל שיגדל הידע הרפואי-מדעי ביחס לבעיות פוריות ועקרות, וככל שהמרכזים הרפואיים יוכלו להקדיש יותר משאבים לבירור נושאים אלו. שכן בעית המשאבים המוגבלים פוגעת גם בבעית האיבחון והטיפול בעקרות, ויתכן שבנושא זה יש אף בעייתיות מוגברת, שכן מחד גיסא לא מדובר על מחלות מסכנות חיים, ומאידך מדובר על טיפולים יקרים במיוחד.

 

עקרונות איבחון וטיפול - בשנים האחרונות חלה התפתחות גדולה מאד בהבנת התהליכים הגורמים לאי פוריות, באיבחונם, ובדרכי הטיפול בהם.

ניתן כיום לאבחן רבות מהסיבות לעקרות הגבר, האשה, או הזוג. כמו כן ניתן כיום לטפל בחלק ניכר מההפרעות בפוריות הגבר, האשה, או הזוג. ההערכה היא, שכמחצית הזוגות הסובלים מאי פוריות מצליחים להגיע להריון וללידת צאצאים. מידת ההצלחה תלויה במשך אי הפוריות, בגיל האשה, בסיבת אי-הפוריות, ובעיקר בניצול אפשרויות הטיפולים המתקדמים והטכנולוגיות החדישות להפריה. כמו כן יש זוגות עקרים שמגיעים להריון וללידה ללא כל טיפול, וההערכה היא שהדבר קורה בכ- 3% כל חודש.

 

איבחון עקרות - בירור ראשוני של זוג עקר כולל בדיקת הזרע, בדיקת הביוץ, ובדיקת הרחם, החצוצרות והאגן. לפי סקרים שונים ניתן להגיע לאבחנת סיבת העקרות של הזוג בדרך ראשונית זו בכ- 85-70%. ביתר המקרים יש צורך בבירורים מתוחכמים ויקרים במיוחד. באחוז ניכר ממקרים אלו לא ניתן כיום להגיע לתוצאות חיוביות, למרות ההשקעה הרבה של בני הזוג, הן מבחינה גופנית ונפשית, והן מבחינה כלכלית.

 

טיפולים לתיקון עקרות - הטיפולים לתיקון העקרות כוללים תרופות הורמונליות ואחרות, השבחת הזרע, תיקונים ניתוחיים של פגמים שונים, ועקיפת פגמים שונים באמצעים מלאכותיים, כגון הזרעה מלאכותית, או הפריה חוץ-גופית בטכניקות שונות. בזוג עקר ללא ממצאים המעידים על הפרעה מוגדרת באיש או באשה, או כאשר מדובר בתת-פוריות של הגבר, יש הממליצים כשיטה טיפולית ראשונה לבצע הזרעה מלאכותית מזרע הבעל בתוספת טיפול לביוץ-יתר של האשה.

 

עקרות הגבר - סיבות וטיפולים

 

הסיבות לעקרות הגבר הן מגוונות:

 

יש שהבעיות הן במבנה איברי הרביה (האשכים, צינורות הזרע, הערמונית,והגיד), בתיפקודם, או במחלות ופציעות שלהם. חלק גדול מבעיות אלו ניתן לתקן באמצעים ניתוחיים.

כמו כן יכולה להיות הפרעה במבנה הוורידים של האשכים ושק האשכים, היינו דליות האשך, דבר הגורם לירידה באיכות הזרע. שכיחות דליות האשך באוכלוסית הגברים הלוקה בפוריות גבוהה, ונעה עד כדי 63%. קיימות שיטות איבחון ומדידה שונות לבעיה זו. הטיפול בבעיה זו הוא ניתוחי.

יש שהבעיות הן במבנה, בכמות, או בתיפקוד של תאי הזרע ושכבת הזרע. מדובר במיעוט תאי זרע, או בתאי זרע עם תנועתיות ירודה, או בתאי זרע בעלי מבנה לא תקין. ניתן לאבחן את הבעיות הללו בעזרת ספירת תאי הזרע, בדיקת תנועתם, תרבית זרע, בדיקה אלקטרון-מיקרוסקופית, דיקור אשכים, ביופסיה של אשכים ועוד. ניסיונות לטיפול בבעיות אלו על ידי תרופות שונות בדרך כלל אינן יעילות. ניתן לסייע בפתרון בעית העקרות הזו על ידי טכניקות שונות של השבחת תאי הזרע, וטכניקות שונות של הזרעה מלאכותית, או הפריה חוץ-גופית. אכן, אם מדובר בהיעדר זרע מוחלט, אין פתרון לגבר זה.

יש שהבעיות נובעות מקושי בהוצאת הזרע, או קושי בהזרעה. פגיעות בחוט השדרה, או מחלות כלליות שונות (כמו סוכרת או טרשת נפוצה) יכולות לגרום להפרעה בהוצאת הזרע. הטיפולים למצבים אלו כוללים תרופות, גירוי חשמלי באזור פי הטבעת, גירוי מכני של איבר המין, או הוצאת הזרע מצינורות הזרע בניתוח והזרעתו המלאכותית באשה. ניתוחים בצוואר שלפוחית השתן, או כריתת ערמונית יכולים לגרום להפרעה בהזרעה, כך שהזרע יחזור לתוך שלפוחית השתן ויצא עם השתן ולא בעת הקישוי וההזרעה. ניתן לעתים לאסוף את הזרע מתוך השתן בתנאים מתאימים, ולהזריעו באשה.

יש שהבעיות נובעות מהפרעות חיסוניות, כאשר נוצרים בגופו של הגבר נוגדנים לזרע.

יש שהבעיות נובעות עקב הפרעה בייצור הורמונים האחראים על יצירת תאי הזרע. ניתן לטפל במצב זה על ידי תרופות מתאימות.

יש שהבעיות הן ביכולת הזיקפה, היינו אין-אונות, או היעדר כח-גברא. ההגדרה המקובלת למצב זה היא חוסר יכולת להגיע לקישוי מספיק על מנת לקיים יחסי מין. מצב זה יכול לנבוע מבעיות באספקת הדם לאיבר הזכרי, מליקויים במערכת העיצבוב לאיבר, מהפרעות במערכת ההורמונלית, כתופעת לוואי לתרופות שונות, עישון, אלכוהול וסמים, או מבעיות נפשיות שונות, בעיקר דכאון וחרדה. קיימת שכיחות יתר של הבעיה הזו בחולי סוכרת, בחולי יתר לחץ-דם ובחולי לב וכלי דם. יש המעריכים את שכיחות הבעיה הכוללת בדרגות חומרה שונות בסדר גודל של כ- 50%. ההפרעה תלויה בגיל, ושכיחותה המוערכת היא כ- 5% מבני 40 שנה, 25-25% בקרב בני 65 שנה, וכ- 75% בגיל 80 שנה. ניתן לטפל במצב זה באמצעים פסיכולוגיים, בהשראת הזיקפה באמצעות ואקום, בהזרקת חומרים המרחיבים כלי דם לתוך הגופים המחילתיים שבאיבר הזכרי, או בהשתלת תותבים לתוך האיבר, אשר יכולים להיות קשיחים או מתנפחים. התכשיר היעיל ביותר להשראת זיקפה, ואשר ניתן דרך הפה, הוא ויאגרה, שאושר לשימוש בארה"ב בשנת 1998, ועורר תהודה ציבורית בינלאומית רחבה מאד, וסיקור תקשורתי רחב מאד. לפני אישורה הרשמי עברה התרופה 21 ניסויים קליניים מבוקרים כפולי סמיות בהם השתתפו למעלה מ- 3700 גברים אשר סבלו מקשיי זיקפה.

יש שהבעיות הן בתיפקוד הרגשי, כגון רתיעה מקיום יחסי אישות, או שפיכת זרע מוקדמת. בעיות אלו יכולות להשפיע לרעה על מערכת היחסים שבין הבעל לאשה, כאשר אין אחד הצדדים יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן/בת הזוג. קיימות שיטות טיפול שונות, רובן על בסיס של פסיכותרפיה ושינויי דפוס התנהגותי, וחלקן על בסיס תרופתי.

 

עקרות האשה - סיבות וטיפולים

 

הסיבות לעקרות האשה אף הן מגוונות ומרובות:

 

יש שהבעיות הן במבנה איברי הרביה של האשה (השחלות, החצוצרות, הרחם, והנרתיק), בתיפקודם, או במחלות ופציעות במערכות אלו. הפרעות אלו יכולות להיות בגלל בעיות מולדות או נרכשות. מומים מולדים באברי הרביה של האשה יכולים להיות חוסר רחם, חוסר נרתיק, שינויים במבנה הרחם והנרתיק, או חוסר שחלות. אחת הסיבות השכיחות להפרעות מסוג נרכש הם זיהומים חוזרים באגן, אשר גורמים לחסימה בחצוצרות, וכן הפרעה שבה יש צמיחה של רירית רחם באזורים שמחוץ לרחם, ועקב כך נגרמות הידבקויות באגן וסביב הרחם. ניתן לאבחן שינויים אלו על ידי בדיקות אל-שמע, על ידי בדיקה לפרוסקופית, ועל ידי צילומים מתאימים. חלק מהבעיות הללו ניתן לתיקון באמצעים ניתוחיים. כמו כן יכולים גידולים שונים לפגוע ברחם או בשחלות.

יש שהבעיות נובעות מהפרעות בביוץ, שיכולות להיות עקב בעיות מבניות של השחלות, עקב הפרעות בהפרשת ההורמונים הנחוצים לתהליך הביוץ מהמוח או מהשחלה, או עקב מחלות ופגיעות במערכת העצבים המרכזית או בבלוטות הפרשה שונות. האבחנה נעשית על ידי בדיקות אל-שמע, בדיקות הורמונליות, בדיקת איכות ריר צוואר הרחם, ובדיקות רירית הרחם על ידי ביופסיה מאזור זה. הטיפול בהפרעות אלו כולל מתן תרופות המגרות את הפרשת ההורמונים, או מתן תחליפי ההורמונים. אכן בנשים עם בעיה ראשונית בשחלות, מידת ההצלחה של טיפולי-גריה אלו היא מועטת ביותר.

יש שהבעיות נובעות מהפרעה במערכת החיסונית, כגון יצירת נוגדנים נגד תאי הזרע או נגד העובר.

יש שהבעיה היא הלכתית, כגון ביוץ מוקדם ומחזור קצר, דימומים חוזרים באמצע המחזור, דימומים בזמן קיום יחסי אישות, או ווסת ארוכה מהרגיל. ביחס למחזור קצר - ההערכה היא שכ- 3% מהנשים יש להן מחזור בן 26 ימים או פחות, ויש שחישבו אף אחוז גבוה יותר. בכל המקרים הללו לא יכולים בני הזוג לקיים יחסי אישות בזמן המתאים להפרית הביצית.

יש שהבעיות הן בתיפקוד הרגשי, כגון חוסר עוררות מינית, וסגירת פתח הנרתיק בעת קיום יחסי מין מחשש לכאבים בעת קיום יחסי מין, היינו פרע-זיווגי. מדובר במצב קבוע של כאב באיבר המין של האשה בעת קיום יחסים, או מצב של כיווץ לא רצוני של שרירי ריצפת האגן ושל השרירים סביב הנרתיק, המקיפים את השליש החיצוני שלו, בכל פעם בו נעשה ניסיון אמיתי או מדומה לחדירה נרתיקית. כיווץ השרירים מונע לחלוטין חדירה נרתיקית או גורם לכאבים קשים בזמן חדירה. בעיות אלו יכולות להשפיע לרעה על מערכת היחסים שבין הבעל לאשה, כאשר אין אחד הצדדים יכול להגיע לסיפוק מיני עם בן/בת הזוג. קיימות שיטות טיפול שונות, רובן על בסיס של פסיכותרפיה ושינויי דפוס התנהגותי, חלקן בעזרת תרגילים שונים, וחלקן על בסיס תרופתי.

גיל האשה מהווה גורם לעקרות, וככל שהאשה מבוגרת יותר, סיכוייה להרות יורדים.

 

פוריות ועקרות במקרא ובחז"ל

 

ברכה וקללה - עקרות היא קללה, ופוריות היא ברכה [4]. מי שאין לו בנים, הרי הוא מנודה לשמים [5]. אשה עקרה מרגישה עצמה כמי שמתה [6], והעקר הוא אחד מארבעה הנחשבים כמתים [7].

 

מפתח הלידה הוא אחד משלושה מפתחות בידי הקב"ה שלא נמסרו בידי שליח [8].

 

גורמים המשפיעים על פוריות/עקרות - מצינו במקרא ותלמוד חומרים וגורמים שונים שנחשבו כמשפיעים על הפוריות - יש שהגבירו את הפוריות, ויש שגרמו לעקרות.

         הדודאים [9] מוזכרים בקשר לפוריות. הזיהוי הבוטני של הדודאים קשה, שכן כבר חז"ל [10] והראשונים [11] נחלקו בזיהוים. יש שמשמע מהם, שהצמח עצמו הוא בעל סגולות מרפא לעקרות; ויש הסבורים, שריחו הטוב מעורר לתשוקה מינית, אך כשלעצמו אין לו סגולות מרפא לעקרות [12].

         היו מאכלים שונים שנחשבו כמגבירים את הזרע, ומאכלים אחרים נחשבו כממעיטים את הזרע. יין נחשב כמעורר מבחינה מינית [13].

         אשה שנחשדה כסוטה, ושתתה את המים המרים, ונמצאה טהורה - אם היתה עקרה, הרי היא נפקדת [14].

         כוס של עקרין היה חומר המופק מצמחים, שהיו לו סגולות לגרימת עקרות באשה.

         הקור נחשב כגורם לעקרות באשה [15].

         נשים שנישאו אחרי גיל ארבעים שנה, שוב אינן יולדות [16].

         נשים השוהות עשר שנים בלא בעליהן, נעשות עקרות, אלא אם כן דעתן להינשא שנית [17].

         אדם הצריך לנקביו ולא מטיל מימיו מיד - נעשה עקר [18].

         מה הקב"ה פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות [19].

         גיל הגבר כמעט לא היווה מקור לאי-פוריות, שכן גם גברים מבוגרים מאד היו בעלי כושר הולדה [20].

         יש מי שכתב, שהסיבה העיקרית לעקרות היא כישוף, הן כאשר האשה לא מסוגלת להרות, והן במקרים שבהם הגבר מאבד את כח הגברא [21].

 

נשים עקרות במקרא - מספר נשים עקרות נימנו במקרא, אם כי כל העקרות שנימנו במקרא נפקדו בסופו של דבר בבנים, חלק בגלל השתדלות ותפילה, חלק לאחר מסירת צרתן לבעליהן, וחלק ללא כל השתדלות מצידן: שרה [22], רבקה [23], רחל [24], לאה [25], אשת מנוח [26], חנה [27], האשה השונמית [28], רות [29]. ואמרו חז"ל, מפני מה היו אבותינו עקורים, מפני שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים [30]. 

 

אין-אונות בגבר - חז"ל הכירו בעקרות הגבר הנובעת מאין-אונות, שאינו יורה כחץ [31], והטיפול המוצע הוא טיפול פסיכולוגי, להזמין את הזוג לסעודה משותפת, ובכך להחזיר את אהבתם [32]. אחאב מתואר על ידי חז"ל כאיש מצונן, היינו שסבל מקרירות מינית, ועשתה לו איזבל שתי צורי זונות במרכבתו, כדי שיראה אותן ויתחמם [33]. הרמב"ם במאמר על חיזוק כוח הגברא מונה דרכים שונות להתגבר על אין-אונות חלקית וזמנית, ובין השאר הוא מונה בעיות סביבתיות, בעיות נפשיות, ודיאטות שונות. כמו כן הוא מציין תרופות שונות למצב זה.

 

פרטי דינים

 

בדיקות פוריות באיש

 

הוצאת זרע לבדיקה - על מנת לבדוק את פוריות הגבר יש צורך לבדוק את שכבת זרעו, ולשם כך יש לקבל דגימה של זרע האיש. יש אומרים, שפעולה זו אסורה, ומספר טעמים נאמרו על כך: איסור הוצאת זרע הוא איסור גדול, והחמירו בו אפילו על ידי גרם רחוק; יש ספקות רבים אם הבדיקות יעזרו למצוא מרפא; יתכן שהבעיה היא באשה, ויכול לשאת אשה אחרת; קיימת שאלת נאמנות הרופאים בזה [34]; יש אומרים, שמותר לבדוק זרעו של האיש לצורך איבחון וטיפול בעקרותו, שכן הוצאת זרע לצורך תיקון ורפואה איננה בגדר השחתה ולבטלה [35], ובפרט שהמדובר הוא לצורך קיום מצווה רבה של פריה ורביה; הדבר לא נעשה לשם זנות וניאוף; הפעולה היא חד-פעמית ללא הרגל עבירה [36]; ויש מי שכתב, שאדרבה צריך להתאמץ לעשות הבדיקות המתאימות ובדרך המתאימה, ואין להחמיר בזה כלל [37].

 

ביחס לקיום מצות פריה ורביה - יש מי שהתיר לבדוק את פוריות הגבר אפילו אם כבר קיים מצות פריה ורביה בבן ובת, אבל רוצה לקיים גם מצות 'לשבת יצרה' ומצות 'לערב אל תנח ידך', או שהאשה מצטערת הרבה מזה שאין להם עוד ילדים [38]; ויש מי שאסר במצבים אלו, והתיר רק לצורך קיום מצות פריה ורביה מן התורה [39]. כמו כן יש מי שהתיר הוצאת זרע כדי לבדוק את פוריות האיש כשיש חשש שהוא עקר, כאשר המטרה היא להחליט עם איזו אשה ישתדך - כזו שראויה לילד או לאו [40].

 

שיטות בדיקת הזרע - המתירים בדיקת פוריות הגבר קבעו דירוג הלכתי של שיטות הבדיקה השונות להוצאת הזרע בדרך של הקל-הקל תחילה:

הדרך הקלה והטובה ביותר לדעת כל הפוסקים המתירים היא להוציא את הזרע מרחם האשה לאחר תשמיש כדרך כל הארץ [41], ועדיף שהוצאת הזרע תיעשה על ידי רופאה או אחות [42]; אם דרך זו בלתי אפשרית, יש המעדיפים בדרך של דש מבפנים וזורה מבחוץ, ויש המעדיפים שילבש האיש כיס על האיבר בזמן תשמיש רגיל, ויקחו את תאי הזרע מתוך הכיס. וכל זה עדיף שיעשה בביתו, אבל אם הדבר איננו אפשרי, וצריך דווקא בבית הרופא, אף שזו פריצות גדולה - מותר [43]; יש מי שכתבו, שעדיף לגרום חימום על ידי קירוב בשר עם אשתו, ולשפוך הזרע לתוך כלי, שזה עדיף מלהיות דש מבפנים וזורה מבחוץ [44]; יש מי שהעדיף שהאיש יאכל מאכלים המרבים את הזרע, וישים כיס למשך הלילה, מתוך הנחה שתהיה פליטת קרי במהלך הלילה [45]. אוננות בדרך של קישוי ומשמוש בידים לצורך הוצאת הזרע - יש מי שאסר אפילו לצורך פריה ורביה מחמת איסור ניאוף [46], ויש שהתירו גם שיטה זו, אם הדרכים האחרות הן בלתי אפשריות [47]. יש מי שכתב, שמותר לגרום הוצאת הזרע בדרךשל הרהור עבירה, כגון שיעבירו לפניו בגדי צבעונים של אשה [48].

         הכיס לבדיקת פוריות הגבר איננו זהה לכובעון (=קונדום) למניעת הריון, כי הכובעון מכיל חומר המשמיד את תאי הזרע, ולפיכך לא תהא אפשרות לבדוק תאי זרע חיים ופעילים, אלא מדובר בנרתיק מיוחד מסיליקון המיוצר למטרה זו. יש מי שכתבו, שרצוי לעשות חור קטן בכיס, כדי שמקצת מהזרע יוכל לצאת מהכיס ולהכנס לאשה, אלא שדי בחור קטן אפילו במחט [49].

         דרך נוספת לבדיקת עקרות הגבר היא שאיבת תאי זרע מתוך האשך, או לקיחת דגימה מהאשך. רוב ככל הפוסקים התירו שתי דרכים אלו, ואין בזה משום איסור סירוס, שכן לאחר פעולות אלו חוזר האיש להכשרו, והנקב נסתם מיד ולא ניכר רישומו [50], ובפרט בשיטת הדיקור שמדובר במחט דקה מאד, כאשר החדירה היא לעומק של פחות מרוב קוטרו של האשך [51]. הדרך העדיפה היא דיקור האשך על ידי מזרק דק ושאיבת הזרע, אך לדעת רוב הפוסקים מותרת גם לקיחת דגימה מהאשך [52]. יש מהפוסקים שהעדיפו שיקחו דגימה מהאשך השמאלי [53], ויש מי שלא הקפיד בזה [54].

         בכל מקרה יש לברר את יכולתו של האיש לעמוד בדרישות השיטה המוצעת, ואת דעתו של הרופא ביחס ליעילות השיטה. על פי נתונים אלו יש לבחור את הדרך הנכונה והיעילה ביותר.

 

מצבים מקדימים - ההיתר לבדיקות פוריות הגבר הוא דווקא לאחר שבדקו את האשה, והתברר שהעקרות של הזוג איננה נובעת ממנה [55].

         יש מי שהתיר בדיקות פוריות הגבר דווקא לאחר שעברו עשר שנים של נישואין עקרים [56]; יש מי שהתיר גם לאחר חמש שנים [57]; יש מי שהתיר אפילו אחרי שנתיים [58]; ויש מי שכתב, שאי אפשר לקבוע זמן מוגדר של שנות נישואין עקרים, אלא הכל לפי נסיבות העניין לגופו [59].

 

טיפולים לעקרות

 

עצם החיוב לטיפול - יש מי שכתב, שטיפול בעקרות אינו בכלל הרשות והמצווה שניתנה לרופא לרפא [60], אך דחו דבריו [61], וסוברים שעקרות היא מצב של מחלה, וריפוי עקרות הוא בגדר רפואה. עוד יש מי שכתב, שכיוון שהזוג סובל באופן נפשי מהיעדר צאצאים, יש בעזרה להם משום גמילות חסדים, ויש בזה גם משום השכנת שלום בין איש לאשתו [62].

 

עקרות משנית - זוג שיש להם כבר בן ובת, ועתה יש לאשה עקרות משנית, יש מי שכתב, שלא תלך לרופא לקבל טיפולים לעקרות [63]; ויש מי שכתב, שאין למנוע ממנה ללכת לרופא לקבל טיפולים כאלו, אם היא רוצה בכך, ויש לסייע לה בכך [64].

 

טיפול בגויה - יש הסבורים, שמותר לרופא יהודי לטפל באשה נוכריה עקרה כדי שתלד משום איבה [65]; ויש מי שחלק על כך [66].

 

'עקרות דתית' - אשה שיש לה מחזור קצר, היינו שזמן הביוץ שלה הוא בתוך שבעה ימי הנקיים, וכגון שהוא ביום עשירי מתחילת ראיית הווסת, הרי זו 'עקרות דתית'. במצב זה לא תוכל האשה להרות, כי אין היא נטהרת לבעלה אלא אחרי חמישה ימי נידה, ושבעה ימי ספירת נקיים, ואז הביצית כבר נכחדה. מצב זה שכיח יותר וקשה יותר לשיטת האשכנזים, אשר קבלו על עצמם החומרה לספור חמישה ימי נידה מלאים לפני הפסק טהרה ושבעה נקיים, גם אם לא היה דם ווסת אלא יום או יומיים, ואפילו לא היו יחסי אישות סמוך לתחילת הווסת [67]. אבל לשיטת הספרדים הבעיה היא נדירה יותר, שכן היא סופרת רק ארבעה ימי נידה, ומתחילה הפסק טהרה ושבעה נקיים החל מיום חמישי לראייתה, ואם לא שמשה כלל לפני הווסת, ואין חשש שמא תפלוט שכבת זרע, יכולה להתחיל שבעה נקיים מיום שמפסיקה לראות דם נידה, ואפילו הוא יום אחד [68].

 

         בפתרון בעיה זו מצינו מספר עצות הלכתיות-רפואיות:

יש מי שכתבו, שלצורך קיום מצות פריה ורביה של הבעל, יכולים גם האשכנזים להקל ביום החמישי, ותמנה האשה רק ארבעה ימים מראייתה, ואז תספור שבעה נקיים ותטבול [69]. אכן יש לציין, שפתרון זה יועיל רק למקצת הנשים הסובלות מ'עקרות דתית', והיינו רק נשים שעצם הדימום שלהן בזמן הווסת הוא ארבעה ימים או פחות, ורק אם הביוץ מוקדם ביום אחד; ויש שכתבו, שהאשכנזים יכולים להקל גם ביחס לחומרה שצריכות לספור חמישה ימים אף שאין חשש שתפלוט שכבת זרע, ולכן אם לא יקיימו יחסי אישות יותר מארבעה ימים לפני הווסת, תוכל להתחיל לספור שבעה נקיים מיד לאחר שתפסיק לראות דם, ואפילו הוא רק יום או יומיים. אלא שחלק מהפוסקים הציעו להחמיר שתדלג על טבילה אחת לאחר נידתה, וכך לא תהיה האשה טהורה לבעלה באותה פעם, ולא ישמשו כלל עד המחזור הבא, ואחר כך כשתראה פעם שנית תוכל לעשות הפסק טהרה ביום שתפסיק לראות, אפילו אם עברו רק יומיים, כי אין חשש לפליטת זרע, ותספור שבעה נקיים ותטבול [70], ויש מי שהגביל היתר זה דווקא אם שני רופאים אומרים שסיבת העקרות היא מחזור קצר, וכן התנה שתטבול כשבעלה לא בעיר [71]; ויש מי שהציע, שתאמר האשה לבעלה יומיים-שלושה קודם הווסת שטמאה היא, ובכך נאסרת על בעלה, ותתחיל למנות חמישה ימים, ואם ראייתה היא רק יומיים-שלושה, נמצא שתוכל להתחיל שבעה נקיים מיד לאחר ראייתה, שכן עברו חמישה ימים בצירוף הימים שלפני הווסת [72], ויש מי שדחה עצה זו [73]. אכן יש לציין, שכל הפתרונות הללו טובים רק למקצת הנשים, היינו נשים שיש להן דימום ווסתי קצר.

יש מי שהציע, שאשה כזו תרכיב שפופרת גומי דקה על פני צוואר הרחם, באופן שאפילו טיפת דם לא תוכל לצאת מחוץ לשפופרת, והקצה השני יצא מחוץ לגופה, כך שכל הדם היוצא מהרחם יזרום החוצה בלא מגע עם דופנות הנרתיק, ולאחר שבעה ימים מתחילת הווסת תוכל לעשות הספק טהרה כנידה מן התורה ותטבול בלא ברכה, ואז תהא מותרת לבעלה [74], על פי ההלכה שראתה דם בשפופרת - טהורה [75]; ויש שדחו הצעה זו [76].

יש שהציעו פתרון לאשה כזו על ידי הזרעה מלאכותית מבעלה בעת ליבונה [77].

כמו כן ניתן לפתור את העקרות הדתית על ידי הפריה חוץ-גופית, היינו שיוציאו ביצית מהאשה בזמן הביוץ, ויפרו אותה בזרע בעלה, ויחזירו הביצית לרחם האשה לאחר שספרה שבעה נקיים וטבלה.

אכן בימינו ניתן להתגבר על העקרות הדתית בעזרת גלולות, אשר יכולות להאריך את זמני המחזור, כך שהביוץ יחול בזמן שיכולה לספור חמישה ימי נידה ועוד שבעה נקיים כעיקר הדין [78]. הגלולות יכולות להועיל גם לאשה שיש לה באופן טבעי ווסת ארוך, וזמן הדימום הארוך דוחה את תחילת ספירת שבעת הימים הנקיים, ועקב כך יחול הביוץ לפני שתטהר לבעלה. בכגון זה לא יועילו העצות של הפוסקים להקל בחומרת חמישה ימים, ורק העצות של שפופרת, הזרעה מלאכותית, והפריה חוץ-גופית יכולים לעזור, אלא שהשימוש בגלולות פשוט יותר. היינו בעזרת הגלולות ניתן לקצר את ימי הדימום הווסתי, ולאפשר ביוץ בזמן שהיא כבר נקייה לבעלה. כמו כן עוזרות הגלולות לחלק מהנשים למנוע דימומים בין-ווסתיים, אשר אף הן גורמות לעקרות דתית.

 

טיפולי פוריות למניעת מחלות ביילוד - קיימת שיטה להפריד בין תאי זרע זכריים לבין תאי זרע נקביים, כך שניתן לקבוע את מין העובר על ידי הזרעה מלאכותית של תאי זרע ממין מוגדר. יש מי שכתב, שמי שיש לו רק בנות ורוצה דווקא בן, אסור לו להשתמש בשיטה זו, ויש בזה משום השחתת זרע של הזרעונים המושמדים; וכן לא רצוי להשתמש בשיטה זו למי שאין לו כלל ילדים, אף שממילא נזקק לשיטת הזרעה מלאכותית, אם רוצה דווקא מין מוגדר של צאצאים. אבל אם השימוש בשיטה זו מיועד למנוע לידת ילדים עם מחלות תורשתיות, היינו מחלות הקשורות בתאחיזה לכרומוזום הנקבי, כגון מחלת ההמופיליה, מותר להם להשתמש בשיטה זו כדי לוודא לידת בנות, וכך למנוע ילדים חולים במחלה תורשתית קשה [79].

         כיום ישנה אפשרות מדעית לאתר גנים פגומים, הגורמים למחלות גנטיות קשות, בביציות מופרות בשלבים הראשונים של התחלקות הביצית המופרית. בשיטה זו בודקים תא בודד מתוך 4 או 8 התאים הראשונים, וניתן לאתר בו את הגן הפגום. יש הסבורים, שמותר לבצע את ההליך של הפריה חוץ-גופית למטרה זו, לבדוק את הביצית המופרית, ואם יימצא הגן למחלה הקשה, מותר להשמיד את הביצית הנגועה, ואם יימצא שהביצית תקינה, ישתילו אותה לרחמה של האשה. הליך זה מותר רק בין בני זוג הנשואים כהלכה, רק כאשר יש חשש משמעותי למחלה תורשתית (כגון סיפור משפחתי משכנע, ילדים קודמים עם מחלה תורשתית, או ידיעה על נשאות של גן למחלה קשה בבני הזוג), רק כאשר ניתן לאתר את הגן הפגוע בביצית המופרית, ורק כאשר יש חשש למחלה חמורה [80].

 

טיפול באין-אונות בשבת - ניתן לטפל בגברים הסובלים מאין-אונות על ידי הזרקה של חומר. יש מי שכתב, שאין להזריק זריקות אלו בשבת [81]; ויש מי שכתב, שמותר להזריק זריקות אלו בשבת, כי האיסור הוא רק דרבנן, שכן במקרה זה אין צורך לשאוב דם כדי לדעת שנמצאים במקום הנכון, ואין-אונות היא מצב של חולה שאין בו סכנה [82].

 

טיפול בגלולות לביוץ בשבת - אשה שצריכה לקחת תרופות במשך מספר ימים כדי לגרום לביוץ, מותרת לקחת את התרופות הללו גם בשבת [83], אבל אם זקוקה לזריקות לצורך תמיכה בהריון, אסור להזריק בשבת, אלא תשתמש בזריקות לפני השבת ובמוצאי שבת, או שתשתמש בזריקות עם טווח פעולה ארוך [84].

 

דיני עקרה

 

נישואין - לא ישא אדם אשה עקרה, וזקנה, ואילונית, וקטנה, ושאינה ראויה לילד, אלא אם כן קיים מצות פריה ורביה, או שהיתה לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה [85]. ומכל מקום בזמנינו מי שבא לישא שאינה בת בנים משום שחושק בה, או משום ממון שלה, אף על פי שמעיקר הדין היה למחות בו, לא נהגו מכמה דורות לדקדק בעניין הזיווגים [86].

 

הוצאת זרע לבטלה - הנושא עקרה או אילונית, אף על פי שאינן ראויות ללדת, וכן הנושא אשה שניטל רחמה, אין בזה משום איסור השחתת זרע, כיוון שהוא משמש כדרך כל הארץ.

 

קידושי טעות - אשה עקרה בגלל מומים באיברי הלידה, אשר לדעת הרופאים אין סיכויים שתלד, והיא לא גלתה עובדה זו לבעלה לפני הנישואין, הרי אלו קידושי טעות, ויכול הבעל לגרשה בלא כתובה, ובלא תוספת כתובה, ומעיקר הדין אף אינה צריכה גט, ואפילו אם יש לבעל בנים מאשה אחרת, הרי זה מום שאין בני אדם מתרצים לו [87]. אבל אם נודע לבעל המום הזה, והמשיך לחיות עם האשה, הרי הוא חייב בעיקר כתובה, אבל לא בתוספת כתובה [88]. וכן אם היתה עקרה קודם הנישואין, אבל אחר כך נרפאה מעקרותה, אין זה קידושי טעות, וכן אם יש סיכוי כלשהוא שתירפא מעקרותה, אין זה קידושי טעות, ועד הריפוי נחשבת כראויה ללדת [89]. אבל אשה עקרה ללא מום ידוע, אלא שחזקתה שטרם ילדה, ואפילו היתה נשואה כמה פעמים, ולא ילדה אף אחרי עשר שנים, אין זה מקח טעות, ואם רוצה הבעל לגרשה צריך לתת לה גט גמור מן התורה [90].

         אשה שאין לה ווסת, אף שידעה על כך לפני הנישואין, אם רק אחר כך התברר שהיא עקרה, אין זה קידושי טעות, ולא יכול הבעל להוציאה בעל כורחה בגט [91]. זאת למרות שלפי דעת הרופאים בימינו, אשה שאין לה ווסת היא בהכרח עקרה, אך מכיוון שלפי חז"ל יש משפחות של נשים פוריות למרות היעדר ווסת, כמו משפחת דורקטי [92], לכן אין לסמוך על הרופאים נגד דעת חז"ל [93].

 

עשר שנות נישואין ללא ילדים - נשא אשה ושהתה עמו עשר שנים ולא ילדה, מעיקר הדין כופים אותו להוציאה בגט, או ישא אחרת בת בנים עמה [94]. הטעם שהבעל יכול לכפות גירושין על אשתו העקרה הוא שרוצה לקיים מצות פריה ורביה. עוד יש מי שכתב, שמעיקר הדין יכול לקדש אשה בת-בנים על אשתו העקרה בהיתר מאה רבנים, אך לא נהגו כן [95]. יש מי שכתבו, שמעיקר הדין היה מקום לומר שיוכל לטעון גם שרוצה בן להישען עליו לעת זקנותו, אך טענה זו מצינו בש"ס רק מצד האשה כלפי בעלה העקר, ולא נמצא בפוסקים דיון אם גם הבעל יכול לטעון כך כלפי אשתו העקרה, ולפיכך אין כוח בידינו לכפות עליו גט בגלל סיבה זו, אך מאידך אין בית הדין יכול לכפות עליו לתת מזונות לאשתו העקרה [96].

יש מי שכתב, שדין זה חל גם באשה שממילא לא יכולה ללדת בנים, כגון אשה זקנה, שאף על פי כן יש להמתין עשר שנים [97].

אם חלה הוא או חלתה היא, אין זמן מחלתם עולה להם למנין עשר השנים [98].

וכן מי ששהה בחוץ-לארץ, אין ישיבת חוץ-לארץ עולה לו מן המנין [99]. לעניין זה יש מי שכתבו, שבחו"ל לא כופים אותו להוציא [100]; ויש אומרים, שאף בחו"ל יוציא, ולא אמרו שאין עולה מן המנין אלא באדם שרגיל לישב בארץ ויצא לחו"ל וחזר לארץ, שהשנים שהיה בחו"ל לא עולים לו למנין [101], או שאפילו לא היה בארץ קודם, אלא שהה עמה עשר שנים בחו"ל, ואחר כך בא לארץ, אין ישיבת חו"ל עולה לו מן המנין, ונותנים לו עשר שנים בארץ [102].

בזמנינו, שיכולים הרופאים לקבוע את מצב העקרות בבדיקות מהימנות, אין עוד צורך להמתין עשר שנים, ויכול בית הדין לחייב את הבעל לתת גט לאשתו, אם סיבת העקרות היא ממנו [103], שכן בימי חז"ל כשלא יכלו לקבוע בוודאות את העקרות ואת סיבותיה, קבעו חכמים שיעור של עשר שנים, מה שאין כן בימינו [104].

         אשה שנמצאה עקרה לאחר הנישואין - יש אומרים, שאף אם ברור שהיא עקרה ולא תלד, ואפילו קבעו הרופאים שאין סיכוי שתלד, צריך להמתין עשר שנים, ורק אז יכול בעלה מעיקר הדין לכופה ולגרשה [105]; ויש אומרים, שאם ברור שהיו לה סימני עקרות לפני הנישואין, יכול בעלה לגרשה גם בתוך עשר שנים [106].

 

גירושין - יש אומרים, שיכול הבעל לגרש את אשתו העקרה בעל כורחה, או לשאת אחרת עליה, אפילו במקום שנוהג חרם דרבנו גרשום [107]; יש מי שכתב, שאין כופים אותה לקבל גט, אבל יכול לישא אשה אחרת [108]. ולשיטות אלו הוא דווקא כשאינה רוצה לקבל גט, אבל אם אפשר לרצותה לקבל גט, ויסלק לה כתובתה, לא יעלה על הדעת להתיר [109]. וכן לשיטות אלו יש שכתבו שהתירו דווקא על ידי מאה רבנים [110], ויש שכתבו שאין צריך התרה כלל [111]. ולשיטות אלו יש אומרים שהיינו דווקא אם לא ילדה כלל, אבל ילדה זכרים בלבד, או נקבות בלבד, אין מתירים לו חרם דרבנו גרשום [112]; ויש אומרים, שאף באופן כזה התירו לו לשאת אשה על אשתו, כיוון שלא יצא ידי חובת מצות פריה ורביה, אלא אם כן יש לו בנים מאשה אחרת [113]. אמנם כיום יודעים אנו כי הסיבה להולדת זכרים או נקבות איננה תלויה כלל באשה, ולכן לא יעלה על הדעת להתיר חרם דרבנו גרשום משום סיבה זו. ואולי יהא דין זה מוצדק רק כשהאשה אינה יכולה ללדת עוד, אחר שילדה רק בנים או רק בנות.

ויש אומרים, שחרם דרבנו גרשום נוהג גם במקום מצות פריה ורביה, ולפיכך לא יכול לגרשה בעל כורחה, ולא לשאת אשה אחרת [114]. ולשיטה זו יש שכתבו שאפשר להתיר על ידי מאה רבנים [115]. ויש מי שכתבו, שבחוץ לארץ קשה להתיר לגרשה בעל כורחה או לשאת אשה אחרת [116], כי שמא ישיבת חוץ לארץ גרמה לעקרות.

         ואף שמעיקר הדין יכולים לכוף על בני הזוג להתגרש במצב כזה, ואפילו בעל כורחם של שני בני הזוג [117], אבל בזמן הזה אין נוהגים לכוף כלל [118]. ומכל מקום אם אירעה קטטה בין בני הזוג הזה ובאו לבית הדין, אין לבית הדין לתווך ולהשלים ביניהם, אלא אדרבה יראו שיתפרדו [119].

למרות שכיום אין בית הדין כופה, יש חילוקי דעות האם הבעל חייב לגרש את אשתו העקרה, כדי לקיים מצות פריה ורביה. יש שנתנו עצה לזוג כזה שיגדלו יתום בביתם [120], שכל המגדל יתום בתוך ביתו, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו [121], ונחשב כבנו [122].

 

שלושת חודשי הבחנה - גם אשה עקרה שנתאלמנה או שנתגרשה חייבת להמתין שלושה חודשי הבחנה [123]. 

 

יבום וחליצה - עקרה מלידה ומטבע ברייתה פטורה מייבום וחליצה, אבל מי שנעשתה עקרה אחרי לידתה חייבת ביבום וחליצה [124]. ואם קבעו הרופאים על סמך בדיקות מהימנות שמצב העקרות הוא מלידה, הרי זה ספק, וחולצת מספק [125].

 

סוטה - היתה אשתו העקרה סוטה, אם אין לו בנים או אשה אחרת הראויה ללדת, הרי זו אינה שותה; ואם היו לו בנים, או אשה אחרת הראויה ללדת, הרי זה משקה אותה [126].

 

דיני עקר

 

גירושין - בעל עקר, שאשתו תובעת ממנו גט בטענה שאינה יכולה להתעבר ממנו, כופים עליו לגרש את אשתו בגט, אם נתמלאו התנאים הבאים [127]:

באה מחמת טענה, שרוצה בן להישען עליו בעת זקנתה, אבל אם טוענת שרוצה ילד כדי לקיים מצות פריה ורביה, או כדי ליישב את העולם, אין שומעים לה, לפי שאינה מצווה בפריה ורביה. ויש מי שכתבו, שאין הכרח שתטען במפורש שרוצה ילד כדי להישען עליו, וגם אם אומרת סתם שרוצה בילד, מועיל לכפות על הבעל גט [128], ואפילו אם אינה טוענת בעצמה שרוצה בן להישען עליו [129].

טוענת שהבעל הוא הגורם שאינה יולדת, כגון שאומרת שאינו יורה כחץ, והאשה נאמנת בטענה זו אפילו אם הבעל מכחיש אותה [130], ואפילו יש לו בנים מאשה אחרת, אנו תולים שנתקלקל אחר כך [131]. יש מי שכתב, שגם אם שניהם אינם יודעים אם הבעל יורה כחץ, כופים להוציא [132]. ואם יש עדות רפואית ברורה ומהימנה שהבעל הוא עקר גמור, לא צריך שהאשה תטען שהבעיה היא ממנו [133].

הזוג נשוי עשר שנים ולא הרתה מבעלה [134]. אם ידוע בוודאות שהבעל עקר, יש הסבורים, שחייב להוציאה מיד [135]; ויש הסבורים, שאפילו הוא עקר וודאי צריכים להמתין עשר שנים [136].

אין האשה תובעת כתובתה, ואין לתלות תביעתה לגט בשום דבר אחר, פרט לרצונה לילד; אבל אם תובעת את הכתובה, או שיש לתלות תביעת הגט בשום דבר אחר, אין כופים אותו להוציאה [137].

 

קידושי טעות - היה הבעל עקר לפני הנישואין, ולא גילה דבר זה לאשתו, אם אין לו גבורת אנשים, ואינו יכול לבעול כלל, הרי זה קידושי טעות; ואם יכול לבעול, אלא שבגלל סיבות אחרות הוא עקר, אין אלו קידושי טעות [138].

         מי שהיה עקר, שאין לו גבורת אנשים כלל, וטיפלו בו הרופאים ולא הועילו לרפאותו, ונשא אשה ולא גילה לה מצבו, ואחר כך סירב לגרשה בגט, וברח - יש מי שכתב, שיש להתיר את האשה מטעם קידושי טעות [139].

 

עם טיפול רפואי - בעל עקר, שטוען שיכול לקבל טיפולים רפואיים שיועילו לרפאותו מעקרותו, אין כופים עליו לתת גט לאשתו, אבל אין האשה חייבת להמתין לטיפוליו הרפואיים, ועל בית הדין לחייב את הבעל לתת גט [140]. אכן, יש הסבורים, שאם טענת האשה שהיא רוצה ילד משום 'חוטרא בידה', והבעל טוען שבעזרת טיפולי פוריות הוא יכול להוליד ילדים, שוב אין דינו כעקר [141].

 

מקורות והערות

 

[1] דברים ז יד; [2] בפסוקנו, וכן ישעיה נד א; [3] דברים ז יד; ע"ז כב ב ועוד; [4] שמות כג כו; דברים ז יד; [5] פסחים קיג ב. אמנם ראה תוס' שם, שהכוונה שאין לו בנים בפשיעתו; [6] 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי' - בראשית ל א; [7] נדרים סד ב; ע"ז ה א; ירושלמי נדרים ט ב; בראשית רבה עא ו; שמות רבה ה א; איכה רבה ג א; תנחומא צו יג; [8] תענית ב א; סנהדרין קיג א; [9] בראשית ל יד; [10] סנהדרין צט ב; בראשית רבה עב ב; [11] ראה רש"י, א"ע, רמב"ן, רבנו בחיי עה"פ בראשית ל יד. וראה עוד בתו"ש בראשית פ"ל אות מג; [12] ואמנם בשיר השירים ז יג מתוארים הדודאים כנותני ריח. וראה יומא ט ב, שריח המור והאפרסמון היה מעורר את תאוות הבחורים. וכן מבואר ביחס לבנות ירושלים החוטאות - שבת סב ב; [13] ראה כתובות סה א; ויקרא רבה יב א; [14] ברכות לא ב, וסוטה כו א, מחלוקת (אלא שנתחלפו דברי החולקים, עיי"ש); [15] ירושלמי ברכות ו ג; [16] ב"ב קיט ב; [17] יבמות לד ב; כתובות סב ב, וברש"י שם ד"ה איעקרא; [18] בכורות מד ב; [19] שה"ש רבה א לב; [20] ראה רמב"ן עה"ת בראשית יז יז; [21] שיטת בעל ספר חסידים - ראה על כך בהרחבה במאמרו של ד. מלאך, אסיא, נז-נח, תשנ"ז, עמ' 123; [22] בפסוקנו. וראה יבמות סד א, שגם אברהם היה עקר. וראה בראשית רבה, פנ"ג שכל העקרות שהיו בעולם נפקדו עם שרה; [23] בראשית כה כא. וראה יבמות שם, שגם יצחק היה עקר; [24] בראשית כט לא; [25] בראשית כט לא; [26] שופטים יג ג. וראה במדבר רבה י יד, שנחלקו מנוח ואשתו מי מהם הוא העקר, והכתוב הכריע שהיא העקרה; [27] שמו"א א ב; [28] מל"ב ד יד; [29] רות רבה ז יג; [30] יבמות סד א. וראה שה"ש רבה ב לא, מספר טעמים למה היו האמהות עקרות. וראה עוד פסיקתא דרב כהנא, ר"פ כ, שמנה שבע עקרות וביניהן גם ציון, ולא מנה את האשה השונמית ואת רות. וראה באגדת בראשית פנ"ב, שאף הוא מנה שבע עקרות, ובתוכן את ציון, והוסיף את הצללפונית אם שמשון, ולא מנה את אשת מנוח, את האשה השונמית, ואת רות; [31] נדרים צא א; [32] ירושלמי נדרים יא יב; [33] סנהדרין לט ב; [34] שו"ת דברי מלכיאל ח"א סי' ע, וח"ג סי' צא, וח"ג סי' צא, וח"ד סי' קז, וח"ה סי' קנז (אמנם נטה להתיר לקחת הזרע מרחם האשה לאחר ביאה כדרך כל הארץ); שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ו סי' עה; שד"ח פאת השדה מע' אישות סי' יג, בשם האורחות חיים; שו"ת אבני נזר חאבהע"ז סי' פג; שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רסח; שו"ת צור יעקב סוסי' כז; שו"ת עזרת כהן סי' לב; שו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאבהע"ז סי' י; הגר"י טייטלבוים מסאטמאר, המאור, מנ"א תשכ"ד; [35] ראה יבמות עו ב, שהתירו לאיש להוציא שכבת זרעו לבדוק אם אינו כרות שפכה, וראה ב"ש סי' כה סק"ב. אמנם הפוסקים האוסרים דנו במקורות אלו, ולדעתם אין הם דומים לנידוננו, עיי"ש; [36] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מג; שו"ת צמח צדק חאבהע"ז סי' פט; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כד אות ד; שו"ת מצפה אריה מהדו"ת סי' ו; שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' רמג; שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב חאבהע"ז סי' מב; שו"ת שבט סופר חאבהע"ז סי' א; טהרת ישראל סי' רמ סקל"ט; שו"ת זקן אהרן ח"א סי' סו-סז, וח"ב סי' צז, ובס' סביב ליראיו על ס' יראים עמוד הביאה סי' קצט אות ב; חזו"א, הובאו דבריו בס' חי נפש ח"א דפ"ד; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כג סק"ב; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' ע, וח"ב סי' טז, וח"ג סי' יד; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קח אות ו, וח"ה סי' כט; שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' א; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קעח אות ג; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"א אות ז, ושם ח"ט סי' נא שער א פ"ב, ושם חכ"א סי' לו. וראה עוד באריכות בדעות הפוסקים בנידון באוצה"פ סי' כג סק"א אות י; [37] שערי הלכה ומנהג, ח"ד סי' יח, דעת אדמור"י חב"ד עיי"ש; [38] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כג סק"ב; [39] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג אות ג; [40] הרב ש. דיכובסקי, תחומין, יח, תשנ"ח, עמ' 161 ואילך; [41] ראה אוצה"פ סי' כג סק"א אות יג; [42] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כג הע' 46; [43] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ג סי' יד; [44] שו"ת חדות יעקב מהדו"ת סי' קי; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כג סק"ב; [45] הרב דיכובסקי, שם; [46] שו"ת אגרות משה ח"ג שם; [47] אחיעזר ח"ג סי' כד אות ד; שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב חאבהע"ז סי' מב; שו"ת מנחת שלמה ח"ג סי' קג אות טז; שו"ת ציץ אליעזר שם; הרב ש. דיכובסקי, שם. וראה פירוט שיטות הפוסקים ביחס לדרכים העדיפות באוצה"פ סי' כג סק"א אות יא; [48] שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קעח אות ג; [49] ראה נשמת אברהם שם, בשם הגרש"ז אויערבאך והגרי"י נויבירט; [50] שו"ת זקן אהרן ח"א סי' סו; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קח אות ז; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' ג ענף ב; שו"ת חלקת יעקב ח"ג סי' מ-מא; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער א פ"ב; שם חט"ז סי' מב אות ב; שם ח"כ סי' מח; הגר"מ אליהו, הובאו דבריו במאמרו של הרב י. שפרן, בד"ד, 4, תשנ"ז, עמ' 55 ואילך; הרב ש. דיכובסקי, תחומין, יח, תשנ"ח, עמ' 161 ואילך; [51] הרב דיכובסקי, שם; [52] ראה במאמרו של הרב נ. גישטטנר, מוריה, שנה א, גליון ז, תשכ"ט, עמ' כט ואילך, שאסר ביופסיה, אך התיר שאיבת תאי זרע במזרק מהאשך; [53] שו"ת מנחת יצחק שם; שו"ת חלקת יעקב שם; שו"ת ציץ אליעזר שם; [54] שו"ת אגרות משה שם; [55] שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער א פ"ב, בדעת שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רסח; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' קח; [56] שו"ת מנחת יצחק שם; [57] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' טז; [58] חזו"א, הובאו דבריו בס' חיי נפש ח"א דפ"ד; [59] שו"ת ציץ אליעזר שם; [60] שו"ת שערי צדק (פנעט) חיו"ד סי' קמג; [61] שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' מא אות ח; הרב י. וועלץ, ירחון בית וועד לחכמים שנה תר"צ סי' כו; [62] ראה הרב א. נבנצאל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 92;[63] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' עג סק"ג; [64] הרב י. זילברשטיין בשם הגרי"ש אלישיב, בתשובה בסוף הספר 'ברכת בנים', בקונטרס זכרון נפתלי יוסף, עמ' תקכד; [65] שו"ת הרשב"א ח"א סי' קכ. וכתב שם, שראה את הרמב"ן שנתעסק במלאכה זו אצל הנוכרית בשכר; כנה"ג הגה"ט יו"ד סי' קנד אות ו; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קלא; [66] ראה ב"י יו"ד סוסי' קנד, שמביא שהר"ר יונה כתב לרמב"ן על מעשה זה, תבוא עליך ברכה שאתה מרבה זרעו של עמלק. וראה עוד מאמרו של הרב ש.ת. רובינשטיין, תורה שבעל פה, יח, תשל"ו, עמ' סב ואילך; [67] ראה שו"ת תרומת הדשן סי' רמה; שו"ת מהרי"ל סי' קמ; שו"ת מהרי"ק שורש לה ענף ג; רמ"א יו"ד קצו יא; שם יג; [68] המחבר יו"ד שם. וראה שו"ת יביע אומר ח"א חיו"ד סי' טו; [69] שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קב; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' ח; שו"ת תבואות שמש חיו"ד סי' סה. וראה בערוה"ש יו"ד קצו מ. ולכאורה כך משמע מדברי החזו"א דבריו הובאו דבריו בס' טהרת בת ישראל, הרב ק. כהנא, נד' תשכ"ה, עמ' יא אות ג; בשו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא פ"ז אות ב; ובשו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' א). וראה עוד בשאלה זו בשו"ת באר משה ח"ה סי' קמז; [70] שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנז; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' אמרי אברהם (נד' תשכד); שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' פה; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פד; שו"ת דברי משה סי' מו אות ג (והוא על פי דברי הש"ך יו"ד סי' קצו סקכ"ב, וראה בדגול מרבבה שם); שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' צב אות ב; [71] שו"ת שאילת משה חיו"ד סי' כז. וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצט; [72] שו"ת אור מציון ח"א סי' ו; [73] שו"ת דברי משה סי' מו; [74] הגרש"ז אויערבאך, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' קלד ואילך; [75] נידה כא ב; טושו"ע יו"דקפח ג; [76] ראה באריכות בשו"ת דברי מנחם, חלק שו"ת סי' לד (פורסם גם בנועם, ח, תשכ"ה, עמ' רצג ואילך). אמנם הסכים שם לשילוב של הזרעה מלאכותית עם שפופרת בימי נידתה, עיי"ש; [77] וראה מאמרו של י. גרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 112 ואילך; [78] ראה שערי הלכה ומנהג, ח"ג סי' מא; [79] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאבהע"ז סי' א סק"א; [80] שמעתי מפי הגרי"ש אלישיב, הגר"מ הלברשטאם, והגרי"י נויבירט; [81] שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' רפז אות ב; [82] נשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' שכא סק"ג. ולא הביא כלל את דברי שבט הלוי בנידון; [83] שמירת שבת כהלכתה פל"ד סי"ט; [84] ראה מאמרו של א.ס. אברהם, אסיא, חוב' נה, תשנ"ה, עמ' 42; [85] יבמות סא ב; רמב"ם אישות טו ז, ואיסורי ביאה כא כו; טושו"ע אבהע"ז א ח; [86] רמ"א אבהע"ז א ג; [87] תוס' יבמות סה א ד"ה תצא; שו"ת לבושי מרדכי חאבהע"ז סי' נח; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קנט; פסד"ר ח"ד עמ' ריט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חאבהע"ז סי' סח סק"א; [88] פסד"ר שם; [89] פסד"ר ח"ד עמ' ריט; שם ח"ח עמ' סה, ועמ' קצז. וכן משמע בשו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; [90] מאירי, יבמות עמ' רמא. וראה בפסד"ר רבניים, שם עמ' קצז; [91] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג סי' רעא; פסד"ר ח"ח עמ' סה ואילך; [92] כתובות י ב; [93] שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; [94] כתובות עב א, מחלוקת; רמב"ם אישות טו ז; טושו"ע אבהע"ז קנד י; [95] שו"ת הרי"ם סי' לז. וראה עוד בס' עלי תמר על ירושלמי קידושין פ"א ה"א; [96] פסד"ר ח"ד עמ' שנג (ביה"ד הגדול, הרבנים הרצוג, הדיא, אלישיב); שם ח"ח עמ' סה. והוא על פי שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' א; שו"ת מעיל צדקה סי' לג; [97] מאירי, יבמות סד א; [98] יבמות, רמב"ם וטושו"ע שם; [99] יבמות שם. בטעם הדבר ראה באריכות בתו"ש פט"ז אות טו; [100] סמ"ג עשין מט; סמ"ק סי' רפד; ראב"ן יבמות שם; רא"ש שם, בשם י"א; [101] רמב"ן, רשב"א ומאירי יבמות שם, בשם ר"א אב"ד; רמב"ן עה"ת בראשית טז ג; [102] רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, נמוק"י ומאירי שם, בשם י"מ; טור אבהע"ז סי' קנד. וראה עוד בתו"ש בראשית פט"ז אות טו; [103] פסד"ר חי"א עמ' סב; שם, חי"ב עמ' קכד (הרבנים שפירא, אליהו ומזרחי); [104] פסד"ר ח"ד עמ' שנה; [105] רגמ"ה, הובאו דבריו במרדכי יבמות פרק החולץ סי' קיג; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סי' רעג; שו"ת דברי מלכיאל ח"ג סי' קב; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח פ"ה; [106] שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' סג; שו"ת פני משה ח"א סי' כד; שו"ת כרם שלמה חיו"ד סי' כד; שו"ת דבר משה ח"א חיו"ד סי' נ; [107] שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף רה, וח"ג סי' תמו; נמוק"י יבמות סד א, בשם רבני צרפת; כפתור ופרח פ"י, בשם ר' ברוך ותשובת רש"י; דרכי משה אבהע"ז סי' א סק"י, בדעת המרדכי; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' צד; שו"ת רא"ם סי' יד; שו"ת רדב"ז ח"א סי' קכו; שו"ת מבי"ט ח"ג סי' קכו; שו"ת מהר"ם פדווה סי' יג, יד, יט; שו"ת מהר"ם אלשקר סי' צה; שו"ת ב"י דיני כתובה סי' יד; רמ"א אבהע"ז א י, ושם קיט ו, בשם י"א; ב"ש שם סי' א סק"ז וסקכ"א, וסי' קנד סקל"ה; שו"ת משכנות יעקב סי' א. וראה עוד באריכות בשד"ח מע' אישות סי' ב אות יח. וראה בתשובות אלו מספר טעמים לשיטה זו; [108] תשב"ץ קטן סי' תע, בשם רגמ"ה; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב. וראה באריכות בענין זה, ובהבדל שבין אשכנזים לספרדים בשו"ת יביע אומר ח"ז, חאבהע"ז סי' ב, וסי' ה; [109] שו"ת משכנות יעקב סי' א; שו"ת שב יעקב סי' מב; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; [110] ב"ח אבהע"ז סי' א, ושו"ת ב"ח סי' צג; ח"מ סי' קיט סק"ז; ב"ש שם סק"ח; שו"ת משכנות יעקב סי' א; שו"ת חבצלת השרון ח"ב חאבהע"ז סי' ז; ערוה"ש שם כה; שו"ת משיב דבר חאבהע"ז סי' ח. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' עו, שכך הוא מנהג בתי הדין בישראל; [111] שו"ת רא"ם סי' יד, וסוסי' מו; שו"ת ב"י בדיני כתובה סי' יד; ב"ש סי' א סקכ"ג, בדעת הרמ"א; [112] שו"ת רדב"ז ח"ב סי' תש, בדעת נמוק"י; שו"ת דברי חיים ח"ב חאבהע"ז סי' יד; שו"ת עין יצחק ח"א חאבהע"ז סי' ד אות א. וראה פסקי דין רבניים ח"ו עמ' 196;  [113] שו"ת מהרש"ך ח"ב סי' לו; משפטים ישרים ח"א סי' קמג. וראה עוד בשו"ת רדב"ז ח"א סי' קכו וח"ב סי' תש; ריטב"א יבמות סד א; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' ט; שו"ת דברי חיים ח"ב חאבהע"ז סי' מ; [114] שו"ת מהר"י מינץ סי' י; רמ"א אבהע"ז א י, בשם יש חולקים (וראה שו"ת עבודת הגרשוני סי' נג, שכן היא דעת הרמ"א); שו"ת שב יעקב חאבהע"ז סי' א; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' ו; שו"ת עין יצחק ח"ב סי' נז; שו"ת ושב הכהן סי' נה; שו"ת האלף לך שלמה חאבהע"ז סי' ז. וטעמים שונים נאמרו על ידי  פוסקים אלו; [115]  שו"ת מהר"ם פדווה סי' יג; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; שו"ת משיב דבר ח"ד סי' ח; [116] שו"ת שב יעקב סי' א; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' קב; [117] טושו"ע שם י,כא; [118] רמ"א שם א ג; שם קנד י; [119] שו"ת פני יהושע חאבהע"ז סי' מא; [120] שו"ת בגדי כהונה סי' ד; הגה' חכמת שלמה אבהע"ז סי' א; [121] סנהדרין יט ב; [122] ראה רמ"א חו"מ מב טו; [123] יבמות מב ב, מחלוקת; רי"ף ורא"ש שם; רמב"ם גירושין יא כ; טושו"ע אבהע"ז יג א; [124] תוספתא יבמות ב ד (הובאה ברי"ף ורא"ש סופ"ק יבמות); רמב"ם יבום וחליצה ו ז; טושו"ע אבהע"ז קעב טז; [125] פסד"ר ח"ג עמ' רמח; [126] סוטה כד א, מחלוקת; שם כו א; ירושלמי סוטה ד ג; רמב"ם סוטה ב י; [127] יבמות סה ב; נדרים צ ב; רמב"ם אישות טו י; טושו"ע אבהע"ז קנד ו; [128] ערוה"ש אבהע"ז קנד מח; פסד"ר ח"א עמ' ה; שם ח"ד עמ' שנג; [129] צפנת פענח על הרמב"ם שם. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' יג אות א; [130] יבמות שם; רמב"ם שם ט; [131] שו"ת הרא"ש כלל מב סי' א; טושו"ע שם; [132] מרדכי יבמות שם; ב"י שם, בשם המרדכי; [133] פסד"ר ח"א עמ' שסד, על פי רמ"א אבהע"ז קנד ו; ב"ש שם סקי"ז; ביאור הגר"א שם סקל"ד. וראה גם מאמרו של הגר"א שפירא, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 235 ואילך; [134] ראה במ"מ אישות שם; תוס' יבמות סה א ד"ה שבינו; [135] תוס' שם; רא"ש יבמות שם; טושו"ע שם; ביאור הגר"א שם סקל"ג; [136] דעת הרא"ש אליבא דב"ש שם סקט"ז, וביאור הגר"א שם; [137] שו"ת הרא"ש כלל מג; טושו"ע שם. וראה בפסד"ר ח"א עמ' שסד פרטים נוספים בתביעות שונות של האשה. וראה עוד בשו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' צט, וסי' קב, וסי' קח - דיונים של ביה"ד הגדול בשאלות של גט בטיעון של חוסר כח גברא; [138] שו"ת חות יאיר סי' רכא. וראה בפסד"ר ח"י עמ' רמא, שהסתפקו לומר שבכל עקרות יש דין של קידושי טעות, עיי"ש. וראה באריכות באוצה"פ סי' לט סקל"ב אות יז; [139] שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' עט. וראה עוד בשו"ת עין יצחק חאבהע"ז סי' כד; שו"ת באר יצחק סי' ד; שו"ת בית הלוי סי' ג. וראה עוד באוצה"פ שם. וראה עוד בענין איש חסר כוח גברא כעילה לגט מצד האשה בפסד"ר, ה, עמ' קנד; שם עמ' רלט; [140] פסד"ר כרך י עמ' קד. וראה שו"ת הריב"ש סי' קכז; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' א (הובא בב"י אבהע"ז סי' קנד); [141] הרבנים א. שפירא, י. קוליץ, מ. אליהו, הובאו דבריהם במאמרו של הרב י. שפרן, בד"ד, 4, תשנ"ז, עמ' 55 ואילך.