אנציקלופדיה הלכתית רפואית - מחלות שונות

קיג. מחלות שונות

 

יככה ה' בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחר ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך עד אבדך [דברים כח כב]

 

שחפת וקדחת - ראה פר' בחקותי, סימן צט

 

דלקת וחרחרהם מצבי חום.

 

פרשנות המקרא

 

תרגום יונתן: 'ובדלקת' - ובאישא דגרמיא דדלקא מוחא. 'ובחרחר' - ובחרחורי דלוחי צירתא דליבא.

 

רש"י: 'ובדלקת' - חמה יותר מקדחת, ומיני חולאים הם. 'ובחרחר' - חולי המחממו תוך הגוף וצמא תמיד למים, ובלעז אשרונמנ"ט [שריפה].

 

רש"ר הירש: 'ובחרחר' - משורש 'חרר', לייבש בחום.

 

* # *

 

חום גוף גבוה הוא סימן שכיחבמחלות רבות, ובעיקר במחלות זיהומיות. במקרא ובתלמוד מצינו מונחים שוניםלחום גוף גבוה, אך ברוב המקרים לא ניתןלזהות באמצעותם מחלות מוגדרות.

בתורה מצינו את המונחים הבאיםלמחלות חום: קדחת, דלקת, חרחר [1].

דלקת בשפה העברית המודרנית מתייחסת לשם כללי בפתולוגיה, המציין תגובה רקמתית לגירויים הגורמים נזקבגוף, ובין יתר הסימנים של הדלקת כלול גם חוםמקומי. אך בהקשר המקראי מדובר במחלת חום.

חרחור - יש שמשמע ממנו שאין המונח מתייחס למחלת חום [2]; יש מי שפירש את המונח כמתייחס למחלת חום, וכתב שכל המונחים הללו מתייחסים לדרגות הולכות וגדלות של מחלות חום [3]; ויש מי שכתב, שקדחת היא חום יום-יומי, ודלקת היא חום שלישוני או רביעוני [4]. לפי פירוש זה מדובר בשתי צורות של מחלת קדחת-הביצות [5].

בתלמוד מצינו מספר מונחים למחלותחום, שברובם קשורים למושגי חום: אש, שמש, חמה.

חלק מתיאור מחלות החום קשור לתופעת הלוואי של מחלת חום שהיא צמרמורת:

שלוש צורות של חום עם צמרמורתוסימור שיער מתוארות בתלמוד - צימרא ברא [6]; צימרא גוונא [7]; אשתא צמירתא [8]. צורה זו נחשבת למחלה מסוכנת, שמותר לחלל עליה את השבת [9], וכמו כן מותר להאכיל חולה כזה מפירות ערלה [10].

אשתא דגרמי [11] - הכוונה למחלת חום הגורמת לכאב עצמות [12].

חמה [13] - חום גבוה. שם זה לקוח מכינוי השמש, שהיא חמה ביותר.

שמשא בת יומא, שמשא עתיקתא [14] - הדימוי לשמש מובן, לפי שהשמש היא חמה ביותר.

בטיפול במחלות חום, הבדילה  הגמרא במשך הזמן של החום: יום אחד, שני ימים, שלושה ימים, או חום ממושך [15]. יתכן שמדובר כאן במחלת קדחת-הביצות, עם חלוקה קלינית לפי קצב ההתקפים של גלי החום [16].

תלגא [17] - כנראה מדובר בחום עם צמרמורת וחיוורון, או חום שנובע מצינה וקור, שכן תלגא הוא מלשון שלג, שהוא קרולבן.

אחילו [18] - חום שגורם לכאבי עצמות. אולי הכוונהלחום המלווה דלקת עצמות.

יש חום גוף שנחשב לטבעי, ולא מרמזעל מחלה כלשהי, והוא נקרא צמרא [19].

חום גבוה בחורף מעיד על מחלה קשהיותר מאשר בקיץ [20]. יש מי שכתב, שמדובר על עוצמתהמחלה [21], אך אולי יתכן לפרש שמדובר על שכיחותהמחלה, אמנם מחלות חום שכיחות יותר בחורף.

בדרך כלל מהווה חום גבוה סימןלמחלה, וגם כיום מהווהחום גבוה סימן מחשיד למחלה, שיכולה להיותמסוכנת, ושצריך לחלל בגללה את השבת, אלא אםכן הוכח על ידי רופא אחרת [22]. יש שראו בחום שליח של מלאך המוות [23]. לעומת זאת, יש שחום נחשב לגורם חיובי, שכן החום נחשב ככוח מזין [24], ובתור שכזה הוא יעיל לפחות ששה ימים, אך לא יותר משנים עשר יום [25]. מחז"ל היה מי שסבר שהחום מגין על הגוף [26], ואולי זה במובן של ביטוי למנגנוןהגנה של הגוף מפני פלישת גורמי מחלה.

 

הדיבור קשה לחולים עם חום גבוה [27].

 

מקורות והערות

 

[1] בפסוקנו. קדחת מוזכרתגם בויקרא כו טז; [2] תרגום יונתן על פסוקנו; [3] רש"י על פסוקנו. ואולי הוא דומה למה שנאמר במשנה טבול יום א ג, שהכוונה לחלק שנחרך ונשרף בככר לחם בעת האפיה, והוא לשון חום ואש; [4] א"ע על פסוקנו; [5] היינו מחלת המלריה. המחלה נגרמת על ידי מיניםשונים של הפרוטוזואה פלסמודיום, אשר מועבריםלאדם על ידי עקיצת יתושי אנופלס. המחלה מתבטאת בעיקר בהתקפות מחזוריות שלצמרמורות, חום גבוה, והזעה מרובה, ומלוויםבתשישות כללית. קדחת שלישונית נגרמת על ידיהזן פלסמודיום ויואקס, והיא מאופיינת בהתקפות של גלי חום המופיעות כל 48 שעות; קדחת רביעוניתנגרמת על ידי הזן פלסמודיום מלריה, ובו התקפי החום מופיעים כל 72 שעות; הזן פלסמודיום פלציפרוםגורםלהתקפי גלים של חום בצורה בלתי סדירה, ולעתיםחסרה מחזוריות מוגדרת. המלריה היתה מוכרתהיטב בעולם העתיק, והיפוקרטס כבר הבדיל ביןהסוגים הקליניים השונים של המחלה; [6]גיטין סט ב; [7] גיטין שם; [8]שבת סז א; פסחים כה ב; ע"ז כח א; [9] ע"זכח א; רמב"ם שבת ב ה; טושו"ע או"ח שכח ז. וראהבמ"ב שם סקי"ט, שזיהה מחלה זו כטיפו"ס וכדומה; [10]פסחים כה ב; [11] ברכות לב א; [12] אולי הוא זההלמושג אחילו - ראה להלן; [13] ע"ז כח ב; בראשית רבה יט א; [14] גיטין סזב; [15] עתיקתא = כרוני; [16] ראה לעילבתיאור המלריה. וכן נראה בעניין אשתאתלתא (שבת סז א); אשתא בת יומא (שבת סוב; סנהדרין מז ב). וראה בערוך, ע' אש (א); [17]גיטין סז ב; [18] ברכות לב א; גיטין ע א. וראה שם עלהסיבות להופעת מחלה זו; [19] פסחים נה ב; חולין נא א. אך ראה לעיל שיש צמרא שהוא סימן למחלה; [20] יומא כט א. ואגב, הלשון 'סתו' במקרא (שה"ש ב יא) ובחז"לפירושו חורף, כפי שפירש"י בשה"ש שם וביומא כן, ולא כפי שבימינו מכונים החדשים תשרי-כסלו, שהםהעונה שבין הקיץ לחורף; [21] רש"י שם; [22] ראה שו"ת אגרותמשה חאו"ח ח"א סי' קכט; שו"ת ציץ אליעזר ח"חסי' טו פ"ז אות ג; שמירת שבת כהלכתה פל"ב סי"א, ופל"ג ס"א; [23]נדרים מא א; [24] יבמות עא ב; סנהדרין קחב; [25] סנהדרין שם. וראה ברש"י שם ד"ה אין לך; [26]נדרים מא א-ב; [27] נדרים מא א, לפי גירסתהרא"ש והגר"א.