אנציקלופדיה הלכתית רפואית - כישוף

ע. כישוף

 

מכשפה לא תחיה[שמות כב יז]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, סנהדרין סז א: 'מכשפה' - אחד האיש ואחד האשה, אם כן מה תלמוד לומר מכשפה, מפני שרוב נשים מצויות בכשפים.

 

תלמוד בבלי, סנהדרין סז ב: למה נקרא שמן כשפים, שמכחישין פמליא של מעלה.

 

תרגום אונקלוס: 'מכשפה לא תחיה' - חרשא לא תחי.

 

רש"י: 'מכשפה לא תחיה' - אלא תומת בבית דין, ואחד זכרים ואחד נקבות אלא שדבר הכתוב בהווה שהנשים מצויות מכשפות.

 

רשב"ם:'מכשפה לא תחיה' - לפי שדרך נשים כשפניות לעשות מעשיהן בסתר המחבואות במערות כמו שמצינו בשמוניםנשים באשקלון שתלה שמעון בן שטח, לכן הוא אומר לא תחיה, לא תתייאש מלחקור אחריהם, ולא תניחם לחיות על ידי עצלות אלא חקור אחריהם להורגן.

 

רמב"ם, מורה נבוכים חלק ג פרק לז: המעשים ההם אשר יעשו אותם המכשפים אין ההיקש נותן אותם כלל, ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו' שייהרג כל מכשף, כי כל מכשף הוא עובד עבודה זרה.

 

רמב"ן:'לא תחיה' - אבל בכאן לא אמר מכשפה מות תמות כי החמיר בה להזהיר אותנו בלאו שלא נחיה אותה, והטעם מפני שהיא טמאת השם רבת המהומה והשוטים נפתים אחריה, החמיר בה בלאו.

 

ספר החינוך, מצווה סב: שלא להחיות מכשף - משרשי המצווה, שידוע כי עניין הכישוף דבר רע עד מאד, וגורם כמה תקלות לבני אדם, איני צריך להאריך בו שידועים הדברים וכו', ועניין הכישוף לפי דעתי כן, שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי עולם הטבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא וכו', ומלבד פעולתן שעושה כל אחד ואחד בטבעו יש להם פעולה אחרת בהתערבם מין מהן עם מין אחר, ובמלאכת התערובות יש בהם צדדין שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלקים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדין רע להן, ומפני זה מנעם מהם. וזהו אומרם זכרונם לברכה דרך כלל, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי (שבת סז א), כלומר אין לאוסרו מפני צד כישוף, אחר שיש בו תועלת מצוי בניסיון באמת אין זה מן הצדדין האסורין, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהן וכו', לפי שעניין הכישוף לעולם אינו נעשה רק לחבל.

 

רבנו בחיי: 'מכשפה לא תחיה' - עניין הכישוף הוא חיבור דברים חלוקים זה מזה, וכאשר יחבר אותם הדברים למטה זה עם זה כן יתחברו ויתערבו הכוחות אשר למעלה זה עם זה ותצא מביניהם פעולה נפלאה נכרית. ואיסור כלאים נוטה לזה קצת, כי הוא מערבב הכוחות למעלה אשר הפירוד והרחוק ראוי בהם והחיבור בהם מזיק מאד וכו', וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו וכפי טבעו הפשוט, שהוא רון בוראו יתברך שבראו כך, ואם תתעסק בכשפים יש בזה צד הכחשה, וכן דעת הרמב"ם. אבל דעת רבנו חננאל ז"ל בפירושו במס' סנהדרין - מכחישין, נראין כאילו מכחישין, ואמר כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השי"ת וכו', ואם תשאל כיון שאין לכשפים פעולה אלא במקום שהקב"ה גוזר למה אסרתה תורה ולמה חייבה מיתה למכשף, והטעם מפני שעבר על גזרתו של הקב"ה לעשות מה שמנע ממנו וכו'.

 

רש"ר הירש:'מכשפה' - נראה שכשף קרוב לישב וקשב מחד ולכזב מאידך. המכשף חפץ לישב ולקשב את הכוחות השולטים בעולם, ועם כל זה אינו אלא מכזב וכו', כישוף אינו אלא מעשה כזב (אנו הולכים בעקבות הרמב"ם, הל' עבודת כוכבים פי"א הל' טו-טז), ואינו אלא יומרת השליטה בסדר עולמו של הקב"ה, והרי זה יותר מעשה הבלים ותעתועים המעורר גיחוך או רחמים, מאשר פשע הראוי לעונש, אלמלא שהיה משפיע השפעה כה משחיתה על החברה. מעולם לא נעשו מעשי כשפים אלא בשירות ההשחתה המוסרית והפשע. אדם שחי בהתאם לרצון ה' - בוטח בישועתו וכו', ויפה אמרו חכמינו: "למה נקרא שמן מכשפים, שמכחישין פמליא של מעלה" (סנהדרין סז ב). פירוש זה מתבאר בשני אופנים: הם מכחישים בשיעבוד כל כוחות תבל תחת ריבונותו של רצון ה'; או הם מתיימרים לשתק, כביכול, את כוחות תבל המשועבדים לה' לבדו וכו'.

 

 

מקומות נוספים שכישוף מוזכר בהם:

שמות ז-יא (פר' וארא), דברים יח-י (פר' שופטים)

 

* # *

 

כישוף הוא עיסוק והפעלה של כוחות על-טבעיים על ידי בני אדם [1]. המונח הוא נוטריקון 'כחש פמליה של מעלה', שעל מי שנגזר לחיות, הם ממיתים [2].

במקרא מופיעים ענייני כישוף בדרך כלל עם עיסוקים מאגיים אחרים כגון קוסם, מעונן, מנחש וכיוצ"ב [3].

חרטומי מצרים היו מכשפים [4]. נביאי השקר נקראו 'כשפים' [5].

חז"ל תיארו בכמה מקומות את מעשי המכשפים [6], והבדילו בין מעשי כשפים למעשי שדים [7].

נשים עסקו יותר בכישוף מאשר גברים, ולכן מצות התורה היא 'מכשפה לא תחיה' [8], אך האיסור הוא אף על גבר מכשף [9].

         עצם העיסוק בכשפים אסור מן התורה [10], ונחלקו הפוסקים אם האיסור הוא משום שיש ממש בכשפים [11], או שאין בהם ממש, וכל ענייני הכישוף הם הבל ושטות, אלא שהם נאסרו בגלל שעובדי עבודה זרה האמינו שהם ממשיים [12].

יש הלכות בשולחן ערוך המבוססות על חשש כישוף [13].

דיינים היושבים בסנהדרין היו צריכים לדעת על כישוף [14].

         מצינו בין הפוסקים ציון של מספר מחלות שנחשבו כנגרמות על ידי כישוף, כגון אין-אונות [15], שגעון [16], מומים, ועיוורון [17].

        

יש שהתירו את השימוש בכישוף לכל מקרה שיש בו צורך ריפוי, כי בדורות המאוחרים יותר כבר לא עסקו בכישוף לצרכי עבודה זרה [18], ולפיכך התירו לחולה לדרוש במכשפים ובקוסמים [19]; יש שאסרו לחולה לדרוש במכשפים ובקוסמים אפילו אם יש סכנת איבר, אלא אם כן יש סכנת נפשות [20]; יש מי שהתיר שימוש בכישוף רק במחלות שהן עצמן נגרמו לפי המשוער על ידי כישוף [21]; ויש מי שכתב, שאפילו במקום סכנת נפשות, אסור להיזדקק לכישוף [22].

         יש מי שכתבו, שכל דבר שמכוון לטובה ולרפואה, אין בו משום כישוף, "אחר שיש תועלת בו מצוי בנסיון באמת, אין זה מן הצדדים האסורים, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהם" [23]. יתר על כן, כאשר מדובר בתהליכים טבעיים במהותם אין בזה גדרי כישוף ודרכי האמורי, גם אם בפרטים מסויימים הדברים נעשים שלא כדרך כל הארץ [24].

 

יש מי שטוענים, שטכנולוגיות רפואיות חדישות, כגון שיבוט בני אדם, אסורות מדין הגדר ההלכתי של כישוף, ובעיקר לאור העובדה שבמקרא ובחז"ל מצינו התייחסות לענייני כישוף דווקא בנוגע ליצירת בני אדם ובעלי חיים בדרכים בלתי-טבעיות [25]. שכן יש מי שהסביר את איסור הכישוף כשינוי במעשה הבריאה "שהשם ברוך הוא שם בתחילת הבריאה לכל דבר ודבר מדברי העולם טבע לפעול פעולתו טובה וישרה לטובת בני העולם אשר ברא, וציווה כל אחד לפעול פעלו למינהו ... ובמלאכת התערובות יש בה צדדים שלא הורשו בני אדם להשתמש בהן, כי יודע אלקים שסוף המעשה היוצא לבני אדם באותן צדדים רע להם, ומפני זה מנעם" [26].

 

אכן דבר זה איננו מסתבר כלל, שכן אין ספק שלדעת הראשונים הסבורים שכישוף אין בו שום ממש, ולא נאסר אלא משום איסורי עבודה זרה [27], בוודאי שאין שייכות לאיסור זה לשום חידוש מדעי. לשיטה זו כל שהקשר בין הגורם לתוצאה הוא מובן על פי כללי המדע המקובלים, וההגיון הטבעי מחייבם, אין בזה משום כישוף, וכמו כן דברים שהוכחו בניסיון, אף על פי שאין ההגיון מחייבו, הוא מותר לעשותו [28]. לפיכך ברור, שאין איסור כישוף בטכנולוגיות מדעיות, שהרי טכנולוגיות אלו הן דבר מושכל ומובן מבחינה מדעית, והן עובדה קיימת. אכן, גם לשיטות הראשונים שהכישוף הוא דבר של ממש [29], נראה שאין לזה שייכות לטכנולוגיות מדעיות. שכן גם לשיטה זו מדובר דווקא ביצירות שמשתמשים בהם במלאכי חבלה [30], וכל כוונתם להשחית ולהרוס. אבל כאשר יש כוונות טובות, אין בהם גדר כישוף - "וזהו אמרם זכרונם לברכה דרך כלל, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי [31], כלומר שאין לאוסרו מפני צד כישוף, אחר שיש תועלת בו מצוי בניסיון באמת אין זה מן הצדדים האסורים, כי לא נאסרו רק מצד הנזק שבהם" [32]. יתר על כן, כאשר מדובר בתהליכים טבעיים במהותם אין בזה גדרי כישוף ודרכי האמורי, גם אם בפרטים מסויימים הדברים נעשים שלא כדרך כל הארץ. וכבר כתב אחד הראשונים [33]: "כל שהוא נעשה בפעולה טבעית, אינו בכלל כשפים. אפילו ידעו לברוא בריאות יפות שלא מזיווג המין, כמו שנודע בספרי הטבע שאין הדבר נמנע, רשאים לעשות, שכל שהוא טבעי אינו בכלל הכישוף, ודומה לזה אמרו, כל שיש בו משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי". ובוודאי ניתן לומר שטכנולוגיות מדעיות, ואפילו שיבוט בני אדם, עונים על הדרישות הללו, ותואמים את ההגדרות הללו.

 

מקורות והערות 

 

[1] וראה על גדרי הכישוף ועל דיני כישוף בס' החינוך מ' סב, ובטור יו"ד סי' קעט. וראה באריכות באנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ע' אחיזת עינים, עמ' תס ואילך, בשיטות הפוסקים בהגדרת כישוף; [2] סנהדרין סז ב; [3] דברים יח י-יא; [4] שמות ז יא. וראה סנהדרין סז ב; [5] ירמיה כז ט; [6] ראה פסחים קי ב-קיא א; סנהדרין סז ב; [7] ראה סנהדרין שם. וראה באריכות בפירוש אברבנאל, שמות ז ח - "אבל יקשה לי איך יהיה מעשה שדים מבלי כשפים, ואיך יהיה הכשפים מבלי שדים, ואם שניהם כאחד, איך הבדילו ביניהם". ליישוב שאלתו ראה מה שכתב אברבנאל שם י. וראה רמב"ן דברים יח ט; דרשות הר"ן, ד; שלטי הגבורים ע"ז כז א; נשמת חיים, מאמר שלישי, פי"ב-י"ג; שו"ת נחלת שבעה ח"ב סי' עו; [8] בפסוקנו. וראה רש"י עה"פ על פי מכילתא וסנהדרין סז א; חינוך מ' סב. וראה עוד מל"ב ט כב; נחום ג ד; [9] סנהדרין סז א; [10] דברים יח י-יא; רמב"ם ע"ז יא טו; [11] רמב"ן דברים יח ט; [12] פיהמ"ש לרמב"ם ע"ז ד ז; רמב"ם ע"ז יא טז; [13] כגון טושו"ע או"ח ג ג,יא; שם תלג ז; טושו"ע יו"ד שפז ב. וראה עוד שו"ת ר"ח או"ז סי' קמד; שו"ת גור אריה יהודה חיו"ד סי' עח; שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' מו; [14] סנהדרין יז א; מנחות סה א. לפי רש"י הכוונה שידעו להשתמש באופן ממשי בכוחות כישוף, כדי להעניש בשעת הצורך, ולפי תוס' מנחות שם ד"ה בעלי, ורמב"ם סנהדרין ב א, הכוונה שיכירו את תורות הכישוף, כדי לשפוט את העוסקים בדבר זה; [15] שו"ת בנימין זאב סי' קכו; יש"ש יבמות פ"ו סי' לח; [16] שו"ת צמח צדק חאבהע"ז סי' ו; [17] שו"ת נחלת שבעה ח"ב סי' עו. וראה עוד שו"ת בית שלמה חאבהע"ז סי' טו; שו"ת חות יאיר סי' צב; שו"ת מהרי"ט ח"ב סי' רו; שו"ת יכין ובועז ח"א סי' קכב; [18] שו"ת נחלת שבעה ח"ב סי' עו; [19] תרומת הדשן, פסקים וכתבים, סי' צו. וראה מה שכתב עליו בשו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפה. וראה עוד בס' מנחת אשר, בראשית, סי' ח אות א; [20] שו"ת רש"ל סי' ג, ויש"ש חולין פ"ח סי' יב; ש"ך יו"ד סי' קעט סק"א. וראה שו"ת ציץ אליעזר חכ"ב סי' מה; [21] ב"י יו"ד סי' קעט; [22] שו"ת משכנות יעקב חיו"ד סי' מא. וכן משמע מב"י יו"ד סוסי' קעט, על פי הזוהר, ומנ"ח מ' תקיא בסופו. וראה עוד בנידון בראש יוסף חולין קה ב; שו"ת בנין ציון ח"א סי' סז; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פ; [23] ס' החינוך, מ' סב, על פי שבת סז א. וראה עוד ברמב"ן שמות ז יא; [24] ראה מאירי סנהדרין סז ב; [25] ראה שמות ז יא-יב; סנהדרין סז ב; [26] ספר החינוך מ' סב; [27] כן היא שיטת הרמב"ם בפיהמ"ש ע"ז ד ז, במשנה תורה, ע"ז יא טז, ובמו"נ ג לז, הסבור שעניין הכישוף "אין ההיקש נותן אותם כלל, ולא יאמין השכל שהם יחייבו דבר כלל וכו', כי כל מכשף הוא עובד ע"ז", "ודברים הללו כולם דברי שקר וכזה הן וכו', ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להמשך בהבלים אלו". וכן כתב הר"ח בסנהדרין סז ב, "שאין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור השי"ת, וחיוב מכשף הוא מפני שעבר על גזירת הקב"ה לעשות מה שמנע ממנו". וראה בכס"מ ע"ז יא טו בשיטת הרמב"ם, ובאריכות באנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ע' אחיזת עינים, עמ' תס ואילך, בשיטות הפוסקים בהגדרת כישוף; [28] רמב"ם מו"נ שם; [29] כך הכריעו הרמב"ן (דברים יח ט), הרשב"א (שו"ת ח"א סי' תיג), רבנו בחיי (שמות כב יז), ספר החינוך (מ' סב, ומ' תקיא), והגר"א (יו"ד סי' קעט סקי"ג); [30] רמב"ן שמות ז יא; [31] שבת סז א; [32] ספר החינוך, מ' סב. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דרכי האמורי, עמ' תשו ואילך. וראה בטושו"ע יו"ד רצז ג, שאין איסור כלאי זרעים לצורך רפואה; [33] מאירי סנהדרין סז ב.