אנציקלופדיה הלכתית רפואית - טרפה

סט. טריפה

 

אם טרף יטרף יבאהו עד הטרפה לא ישלם[שמות כב יב]; ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשלכון אתו [שמות כב ל]

 

פרשנות המקרא

 

מכילתא עה"פ:'ובשר בשדה טרפה' - אין לי אלא בשדה, בבית מנין תלמוד לומר 'טרפה ונבלה' (ויקרא כב ח), הקיש טרפה לנבלה, מה נבלה לא חלק בין בבית בין בשדה, אף טרפה לא נחלוק בה בין בבית בין בשדה, הא מה תלמוד לומר 'ובשר בשדה טרפה', דבר הכתוב בהווה.

 

תלמוד בבלי, חולין מב א:רמז לטריפה מן התורה מנין, מנין 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו', אלא רמז לטרפה שאינה חיה מן התורה מנין וכו'.

 

רש"י:'ובשר בשדה טרפה' - אף בבית כן אלא שדיבר הכתוב בהווה מקום שדרך בהמות ליטרף. 'לכלב תשלכון אתו' - ק"ו לטריפה שמותרת בכל הנאות, אם כן מה ת"ל 'לכלב', ללמדך שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה שנאמר (שמות יא) 'ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו', אמר הקב"ה תנו לו שכרו.

 

אבן עזרא: 'בשדה' - והזכיר בשדה ההווה יותר, וככה הדין בנטרף גם בתוך העיר וכמוהו מקרה לילה. וטעם לכלב, נפתח הלמ"ד, שהוא שומר שורך וצאנך, ואין ראוי לאוכלו כי אם הכלב. ור' משה הכהן אמר כי טריפה קשה מהנבלה, כי יש בטריפה כדמות סם רע שיזיק תולדות האדם, על כן לא התיר לתתה לגר אשר בשעריך או לימכר לנכרי כמו הנבלה.

 

רמב"ם, משנה תורה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ד הלכות ו-ח: טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער וכו', ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה, שאם מתה הרי היא נבלה וכו', הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה, אם הטרפה שלא מתה אסורה יכול אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו וכו' יהיה אסור שהרי נטרף, תלמוד לומר 'ובשר בשדה טרפה', עד שיעשה אותה בשר הראוי לכלב, הא למדת שהטרפה האמורה בתורה היא שטרפה אותה חית היער ושברה אותה ונטתה למות ועדיין לא מתה וכו', נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא נבלה ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואף על פי שעדיין לא מתה והיא הטרפ, וכשם שלא תחלוק במתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה וכו', כן לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה וכו', אם כן למה נאמר בתורה 'טרפה', דיבר הכתוב בהווה.

 

דעת זקנים מבעלי התוספות:'ובשר בשדה טרפה' - מאחר שהכלב מסר נפשו על הטרפה כשבא הזאב לטורפה לא תהיה כפוי טובה כנגדו שכשתהיה לך טרפה שתשליכהו אליו בשכר ששמרה עד עתה שלא נטרפה, וגם שומא עוד האחרות, כי כן דרך העולם להעמיד כלבים לשמור הצאן מן הזאבים.

 

חזקוני:'ובשר בשדה טרפה' - לפי שהיא קשה מן הנבלה שיש בה ארס הדורס ואינה מטמאה ומניחין אותה בשדה, הזהיר עליה הכתוב, מה שאין כן בנבלה.

 

ספר החינוך, מצווה עג:שלא לאכול טריפה - משרשי מצווה זו, לפי שהגוף כלי לנפשובו תעשה פעולתה, וזולתה לא תשלם מלאכתה לעולם, ועל כן באה בצילו ולא לרעתה, באמת כי הא-ל לא יריע אבל ייטיב לכל, נמצא כי הגוף בין בידיה כמו הצבת ביד הנפח אשר עמו יוציא כלי למעשהו וכו', ועל כן הרחיקתנו תורתנו השלמה מכל דבר הגורם בו הפסד וכו', וידוע הדבר מדרכי הרפואה שבשר כל הטריפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו, מחמת שהטריפות מורה חולי בבהמה, ואל תקשה עליך ותאמר מה הפסד אפשר להיות בבהמה שנטרפה מיד ונשחטה, כי לא מחכמה תקשה על זה, הלוא ידעת כי לכל דבר התחלה, ואם תודה אלי כי באורך הזמן ימצא ההפסד בה מחמת הטרפות, תתחייב להודות כי ברגע הראשון הותחל ההפסד אלא שהוא מועט בהתחלה וכו'.

 

הכתב והקבלה:'טרפה לא תאכלו' - משמעות המילה בזה הוא להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או ארי בשדה, ושטרפה בעניין שהיא נטויה למות בטרף ההוא וכו', ואמרו חז"ל שזמן זה שנה אחת, ויש לדעת גם כן כי לא תקפיד התורה כשהגיע לה טרפות זה על ידי זאב ארי או דוב, אלא שתאסור כל בהמה המוכה מכה המביאה אותה לידי מות על כל פנים, והם המכות שמנו חכמים שהם ממיתות וכו', וזה שאמר הכתוב בשדה לאו דווקא, אלא שדרך הכתוב לדבר לעולם בהווה וכו', וגם כן הוצרך לכתוב בשדה כדי ללמד בו עוד דברים אחרים וכו', והנה לפי מה שרגילין לפרש מילת טרפה עניין קריעה והשחתה (צעריססען) וכת"א ובשר תליש, קשה מאד להביא בלשון טרפה כל השבעים טרפות שמנו חכמים (עי' רמב"ם פ"י משחיטה) וכו', ונראה לי שהשם טרפה הונח דרך כלל על כל דבר שנשתנה בו הסדר המיועד עליו בין טבעי בין מעשי, וכן לרבותינו על תערובת והשתנות סדר הנחת הגורלות ממקום שמונחים בו יאמרו טרף בקלפי, פירוש ערבבם, על ספינה שאינה מהלכת בדרך הישר המיועד לה יאמרו הספינה המטורפת בים, פירוש מבולבלת, על השתנות סדר הטבעי בהנחת חלמון וחלבון בביצה והתערבם יחד יקראו ביצה טרופה, פירוש ביצה מעורבת, ועל אדם שאין דעתו מסודרת ומיושבת עליו כראוי לאדם בן דעת יאמרו דעתו מטורפת, כלומר מבולבלת וכו', והאדם כל שיצא באחד מאיבריו דבר מה מסדרו הטבעי הוא מצטער לכן קראו גם כן בשם זה 'טורף נפשו באפו' (איוב יח) ותרגוו דמצער נפשיה, וכן כל בהמה שנשתנה בה סדר בריאותה בין בפנימית האיברים בין באיברים הנגלים בה בין מעצמה בין על ידי דבר אחר תקרא מטעם זה בשם טרפה וכו', אמנם על פי הדברים האלה היה אסור לנו כל בעל חיים אם נשתנה בו סדר הטעבי המיועד לו, בין אם שינוי זה גורם לו המיתה בין לא, על זה באה הקבלה להודיע שאין בכלל האיסור כי אם בשהשינוי הוא מן הגורמים המיתה ולא בלעדי זאת וכו'.

 

רש"ר הירש:'טרפה' - אין במשמעה בהמה טרופה ושסועה וכו', משמעו של טרף - מזון והטריף - להזין ןבלשון חכמים בא השורש טרף לרוב בהוראה של לקיחת נכסים משועבדים מיד הקונה וכו', וכן בהוראת נטילה חפוזה של גורלות מתוך תיבה - טרף בקלפי (יומא ד א). הווה אומר שטרף אינו מביע בראש ובראשונה השחתה מיכנית, אלא הוא מציין את התכלית ואת המשמעות הפיזיולוגית של פציעה שנגרמה בגוף החי. אין פירושו לקרוע לגזרים, אלא לחטוף לעצמו, לקחת לעצמו לאכילה וכו' כל עוד לא נפגע הגוף החי, הרי שהוא שייך לעצמו על כל חלקיו וכו', נפצע הגוף פצעי מוות, הרי שנטרף מן הגוף ייחודו החי והאורגני והריהו מוטל כחומר מזון בשביל עולם הטבע או להנאתם של גופים אחרים. נמצא שטריפה פירושו בעל חיי שכבר נשתקע כחומר מזון בעולם החי והצומח בתור שכזה הוא נפל בחלקו של השדה, דהיינו של הטבע המזין את עצמו הזנה פיסית וכימית וכו', מכאן שסימן ההיכר של טריפה הוא שאינה חיה, שהפצעים הם פצעי מוות, וחזקה על הבהמה שלא תוסיף לחיות י"ב חודש וכו'.

 

מלבי"ם:'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' - שם טרפה ופעל טרף הונח בעצם על החיות הטורפות את החלשים מהם, ונקראת טרפה כל שהוכתה על ידי צפורן הדורס מכה שאי אפשר שתחיה עוד, הגם שעתה היא חיה עדיין וכו', ומבואר ממילא שהוא-הדין בכל מכה שאירע לה שאי אפשר שתחיה ממנה דינה כטריפה, שמה הבדל בין אם בא מסיבת החולי הממיתה על ידי אריה או על ידי דבר אחר, ומזה קבלו חז"ל הע' מיני טרפות וכו', ומבואר אצלנו שדרך הכתובים שדבר שיש בו חידוש יותר יאמר לבסוף, ועל כן אמר נבלה וטריפה, כי טריפה שהוא עדיין חי חידוש יותר מן הנבלה שמתה וכו'.

 

העמק דבר: 'טרפה לא תאכלו' - לפי הפשט בא ללמדנו שלא נימא דאזהרת טריפה הוא משום דטריפה אין בשרה בריא, ונפ נקיה אינה מקבלו, משום הכי פירש הכתוב דלא משום שתהיו נפש נקיה הזהרתי אלא משום שתהיו אנשי קודש מופרש לדעת עליון, ואם כן אפילו היא בשדה טריפה, שהיא חורשת בשדה, והרי היא בריאה ובאה חיה וטרפה ומיד נשחטה, ואם כן לא חלתה כלל והבשרבריא, מכל מקום מוזהרים אתם עליה.

 

מקומות נוספים שמוזכר בהם טריפה:

בראשית לא-לט (פר' ויצא), ויקרא ז-כד (פר' צו), ויקרא יז-טו (פר' אחרי), ויקרא כב-ח (פר' אמור)

* # *

 

המונח טריפה או טרף במקרא מתייחסלבעל חיים שהומת על ידי בעל חייםטורף [1], או בעל חיים הנוטה למות מחמת מכותיו, והוא מסוכן וקרוב למות, ואף על פי שעדיין לא מת [2].

למונח טריפה מספר מקורות לשוניים אפשריים: מלשון שבר [3], מלשון הכאה [4], מלשון עירבוב [5], שקורה בעת המאבק בין בעל החיים הדורס לבין קרבנו; מלשון חטיפה [6].

יש הבדל בין המונח 'דרס' למונח 'טרף', שהראשון כוונתו שהטורף לא הרג את בעל החיים אלא אכלו מחיים, וטרף כוונתו שהרג ואחר כך אכל [7].

ההלכה הגדירה את מושג הטריפהבאופן רחב יותר, וכללה פגיעות שונותבמבנה האיברים, שבגללן לא יוכל בעלהחיים לחיות י"ב חודש [8], שכן אין לחלק  בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה, בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה, ובין שנפגעו איבריה מחמת חולי, בין שהיה הגורם בידי בשר ודם, ובין שהיה בידי שמים [9].

אכן, יש מצבים שהבהמה מסוכנת וקרובה למות, כגון שאכלה סם המוות, או שהכישה נחש, ובכל זאת איננה כלולה במושג טריפה [10], כי הגדרת טריפה עיקרה מפורש בתורה, אבל פירוש פרטיו הוא הלכה למשה מסיני [11], שמן התורה למדנו שהטריפה אינה חיה, אבל פרטי הטריפות לידע איזו היא הממיתה, ואיזו היא שאיננה ממיתה, לא נתבאר בפירוש בתורה, אלא הם הלכה למשה מסיני [12].

ביתר הרחבה משמש המושג טריפה לכל מאכל בלתי כשר, האסור באכילה, ואפילו כלים בלתי כשרים מכונים בשם טריפה.

באופן מושאל משמש המונח טרף למזון ואוכל [13], ולהטריף משמעות להמציא טרף ומזון [14]. לעומת זאת, בחז"ל ובפוסקים משמעות המונח להטריף הוא לקבוע שהבהמה או העוף הם טריפה ואסורים באכילה [15].

מושג מושאל אחר לטרף הוא ערבוב [16] ובלבול [17].

מושג מושאל נוסף הוא טורף, שמשמעותו הוא פסק דין הנותן זכות למלווה לטרוף ולגבות את נכסי הלווה [18].

 טריפת אדם

הגדרות

חי או מת - אדם טריפה מוגדר כחי, אלא שסופו למות [19]. היינו, כשדנים על האדם אם חי הוא, גם טריפה נקרא חי, ולכן חייב הוא בכל חיובי התורה; אבל אם דנים על החיות עצמה, לא נחשב מצבו כחיות, ולכן ההורגו פטור, כי רוצים לחייב את ההורג על נטילת החיות מהטריפה, בעוד שהחיות של טריפה לא נחשבת חיות [20].

ביחס לגדר 'חי' המוזכר במצוות התורה - יש מי שכתב [21], שאמנם טריפה כלולה בהגדרה זו, אלא אם כן מיעטו חז"ל במפורש את הטריפה [22].

מחלה שיש לה רפואה - כל מחלה, אפילו מסוכנת ביותר, אם יש לה רפואה, אין האדם מוגדר בגינה כטריפה [23].

שיטות בהגדרת טריפת אדם - יש אומרים, שהגדרת טריפה באדם זהה להגדרתה בבהמה [24], היינו כדי להגדיר טריפה באדם צריך שילקה באחד מי"ח טריפות המנויות בבהמה [25]; יש שכתבו, שבאופן עקרוני זהים טריפות אדם וטריפות בהמה, אך לא בכל י"ח הטריפות [26]; יש מי שכתב, שלפי שלאדם יש מזל [27], אין טריפות שלו שווה לטריפות בהמה [28]; יש הסבורים, שטריפות אדם מוגדרת בשילוב שני תנאים, גם שיסבול מאחד מי"ח טריפות, וגםשיאמרו הרופאים שאין תרופה למחלה זו, וממנה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר [29]; ויש הסבורים, שטריפת אדם מוגדרת אך ורק לפי מה שיאמרו הרופאים, שאין תרופה למחלה זו, וממנה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר [30]. אכן לכל הדעות יש חילוק גדול בין הגדרת טריפות בבהמה ביחס לדיני איסור אכילה, לבין הגדרת טריפות באדם ביחס לדיני רציחה, שכן בבהמה הטריפות שנמנו על ידי חז"ל כהלכה למשה מסיני הן קבועות וקיימות לעולם, גם אם יתברר מדרכי הרפואה בדורות אחרים, שחלק מהטריפות אינן ממיתות, ויכולים לחיות עמהן, או להיפך, שיש מצבים שלא נימנו בגדר הטריפות, ואף על פי כן אין יכולים לחיות עמהן [31], מה שאין כן באדם, שהגדרת הטריפה משתנה לפי מה שהמציאות ידועה באותו זמן [32]. ואמנם יש מי שכתבו, שבימינו לא ניתן לקבוע שאדם הוא טריפה, שכן יכולה להימצא תרופה למחלתו או לפציעתו, ויוכל לחיות הרבה שנים, גם כאשר מצבו הבסיסי בשנים עברו היה מביא למותו בתוך י"ב חודש. ואף אם באותו זמן ובאותו מקום לא ידוע לרופאים תרופה למחלתו, ייתכן שתימצא לו תרופה יותר מאוחר או במקום אחר [33]. ומכל מקום יש טריפות שהוזכרו בתלמוד במפורש ביחס לאדם, ודנו הפוסקים מה דינו של אדם כזה בימינו [34]. טריפות אלו כוללים את המצבים הבאים: נחתכה רגלו מן הארכובה ולמעלה [35], מרה שניקבה [36], כבד שניטל [37].

משך חיות אדם טריפה - יש הסבורים, שאדם טריפה יכול לחיותיותר מי"ב חודש, אף על פי שבהמה טריפה  איננה חיה י"ב חודש [38]; יש מי שכתב, שרק בטריפת ארכובה ולמעלה היה ידוע לחז"ל שגם אדם לא יחיה י"ב חודש, אבל ביתר הטריפות יכול האדם לחיות יותר זמן [39]; יש מי שכתבו, שאמנם יש חילוק בטריפות עצמם בין אדם לבהמה, אבל מה שהוא טריפה וודאי באדם אינו חי י"ב חודש [40]; ויש מי שכתבו, שאמנם באופן טבעי גם טריפת אדם לא חי יותר מי"ב חודש, שוודאי אדם חלוש יותר מבהמה, ועל כן אם טריפת בהמה איננה חיה יותר מי"ב חודש, כל שכן באדם שימות, אלא הכוונה שיש לאדם מזל בכך שנותנים לו תרופות ומרפאים אותו [41].

פרטי דינים

חיובו במצוות - אדם טריפה, אף על פי שאינו יכוללחיות, הרי הוא כחי לכל דבר, וחייב הואבכל המצוות שבתורה, לבד מזה שההורגואינו נהרג [42]. ולפיכך גיטו גט, קידושיו קידושין, מקחו מקח, ממכרו ממכר, נוחל ומנחיל, אשתו היא אשת איש ואסורה לשוק [43].

 

בענייני אורח חיים

מניין - אדם טריפה ראוי להצטרף למניין עשרה, ולכל דבר שבקדושה [44].

שליח ציבור - יש מי שנסתפק, אם אדם טריפה, בסוגטריפות הניכר לעין, ראוי להיות שליחציבור [44].

ברכת הגומל - חולה שנתרפא מחוליו, אבל נשארטריפה באיבריו הפנימיים - יש מי שכתב, שיברך ברכת הגומל בלא שם ומלכות [45]; אבל אם אין הוא יודע שנשאר טריפה, יש להורות לו לברך ברכת הגומל בשם ומלכות, כדי שלא תיטרף דעתו [46].

שבת - מחללים את השבת להצלת אדםטריפה [47].

העושה אדם טריפה בשבת, באופן שאינויכול לחיות, ואין רפואה למכה זו, חייב מדין שוחט, כי נחשב לנוטל נשמה [48].

החובל בטריפה בשבת - יש אומרים שאיןבזה איסור של נוטל נשמה, כמו בחובלבבריא [49], ויש מי שחולק [50].

ההורג אדם טריפה בשבת - חייב [51].

 

בענייני יורה דעה

המכה את אביו או את אמו שהם טריפה - יש מי שנראה בדעתו, שאינו חייב משוםמכה אביו ואמו [52], ויש שכתבו שחייב [53]; ואם הבן המכה הוא טריפה, אין הורגים אותו על פי עדים, אלא אם כן הכה את אביו או את אמו בפני בית דין [54].

המקלל את אביו, או את אמו, או אתחברו שהם טריפה - יש מי שכתב, שהואפטור [55]; ויש מי שכתב, שהדבר פשוט שחייב [56].

בן סורר ומורה - טריפה אינו נידון כבן סורר ומורה [57].

מילה תינוק טריפה חייבים למולו, בתנאישיעידו הרופאים שעל ידי כך אין מקרביםמיתתו [58], ומלים אותו בזמנו, ואפילו בשבת [59].

פדיון הבן - בכור אדם, שנעשה טריפה בתוך שלושיםיום ללידתו, ואפילו הוא ספק טריפה, אינו חייב בפדיון הבן, ואפילו הקדים ונתן לכהןהפדיון, יחזירנו לו [60]. יש מי שסבור, שדווקא אם נעשה טריפה לאחר לידתו, אבל אם נולד טריפה מתחילת ברייתו, חייב בפדיון [61].

יש מי שסבור, שלגבי פדיון הבן קובעאם יש לתינוק מום של טריפה, שאז איןפודים אותו, ואפילו אם יכול לחיות ימיםרבים [62]; ויש הסבורים להיפך, שקובע אם יכול לחיות, ואין זה משנה אם הוא מוגדר כטריפה או לא [63].

יש הסבורים, שאם חי יותר מי"ב חודש, חייב בפדיון [64]; יש מי שסבור, שגם אם חי י"ב חודש, פטור מפדיון [65]; ויש מי שכתב, שתינוק שנולד טריפה ונשאר בחיים, יפדוהו בלא ברכה, ובמתנה על מנת להחזיר [66].

יש מי שכתב, שתינוק שתחבו לוהרופאים מחט לחלל הלב לצורך רפואה  ועשוהו טריפה, והוא נרפא, שיפדוהו בלאברכה [67]; ויש מי שכתב, שתינוק שעשוהו טריפה, אבל לדעת הרופאים יכול לחיות, פודים אותו בברכה [68].

אבלות - אדם טריפה שמת, פשוט שחייביםלהתאבל עליו, וכן יילוד שנולד אם מוםהמגדירו כטריפה, אם חי יותר משלושיםיום, ויצא מדין נפל, חייבים להתאבל עליו [69]; ויש מי שהסתפק בזה [70].

 

בענייני אבן העזר

פריה ורביה - שאלת חיובו של אדם טריפה במצותפריה ורביה, תלויה בעובדה אם טריפהמוליד אם לאו, שאם הוא יכול להוליד, בוודאי חייב במצות פריה ורביה, כי טריפהחייב בכל המצוות בתורה; ואם אינו מוליד, הרי הוא פטור [71].

בדיני עגונה - מי שקשרוהו בידיו ושלשלוהו אל הים, ולא עלה בידם אלא רגלו מארכובהולמעלה, משיאים את אשתו לאחר י"בחודש, שטריפה אינה חיה י"ב חודש [72]. יש הסבורים, שדווקא בטריפה זו משיאים את אשתו, ולא בשאר טריפות [73]; יש הסוברים, שגם בכל הטריפות שהבהמה נטרפת בהם, יש להתיר באדם לאחר י"ב חודש [74]; ויש שכתבו, שבזמנינו אין מעידים על טריפה, אפילו לאחר י"ב חודש, ואף בטריפות שמן הארכובה ולמעלה, כי באדם יש לחוש לרפואה, ואפילו אם הרופאים אומרים שאין כיום רפואה ידועה לטריפה ההיא, גם כן אי אפשר לסמוך ולומר בוודאות שמת, כיוון שבעצם יש לה רפואה, אולי נזדמן לו סם רפואה על ידי איזה רופא [75].

מי שנפצע בידי אדם ונעשה טריפה, אוספק טריפה, ואין הוא נמצא לפנינו, כתבוראשונים שדינו כגוסס, וחוששים שמאמת [76], ולא אמרו שחולה הוא בחזקת חיים, אלא בחולה בידי שמים.

קידושין ונישואין אם נעשתה אשתו טריפה, אף על פי כןאסור לשאת את אחותה בחייה [77].

איש שקידש אשה טריפה, או אשהטריפה שנתקדשה לאיש, קידושיהם תופסים, והאשה היא אשת איש גמורה, וחייבים עליה חנק [78].

חליצה - אדם טריפה פוטר ומחייב בחליצה [79].

משכב זכור ומשכב בהמה - הבא על הטריפה, בין שבא על זכר  טריפה, או ששכב עם בהמה טריפה - חייב [80]. טריפה שרבע בפני בית דין - חייב, שלא בפני בית דין - פטור [81].

המסרס את הטריפה אינו לוקה [82].

הפלה - עובר טריפה אסור להפילו, כמו עוברבריא, לשיטות הסוברים שהפלה היא מדיןרציחה [83].

 

בענייני חושן משפט

עדות - אדם טריפה פסול לעדות בדינינפשות [84]. בטעם הדבר יש מי שכתב, שהוא משום שטריפה הוא פסול הגוף [85]; ויש מי שכתב, שהטעם הוא משום עדות שאי אתהיכול להזימה [86]. ועל כן עדים שהם טריפה, שהעידו באדם שלם שנתחייב מיתה והוזמו, אינם נהרגים [87], אבל אין הוא פסול בצירוף, אם יש שם עדים כשרים אחרים [88]. בדיני ממונות, יש מי שמשמע ממנו, שאין אדם טריפה פסול לעדות, שכן זו עדות שאתה יכול להזימה [89]; ויש מי שכתבו, שגם בדיני ממונות אדם טריפה פסול לעדות, שכן פסול טריפה הוא פסול הגוף [90].

רציחה וחבלה - אדם טריפה שהרג את הנפש, אם עשהכן שלא בפני בית דין פטור, שזו עדותשאי אתה יכול להזימה [91]; ואם עשה כן בפני בית דין חייב, מדין 'ובערת הרע מקרבך' [92]. והיינו דווקא כשהרג בפני בית דין ביום, אבל ראוהו הורג בלילה, אינו נהרג [93]. ויש הסבורים, שאף אם הטריפה הרג בפני בית דין אינו נהרג על ידם [94].

העושה אדם טריפה - יש מי שסבור שאינונהרג על כך [95], ואף אם מת המוכה לאחר זמן, יש מי שנסתפק אם הורגים את המכה [96]; יש מי שנסתפק בשאלה זו, אם חיוב מיתה מדין רוצח הוא דווקא עד שימות הנרצח, או מכיוון שעשהו טריפה, וטריפה אינו חי, דינו כרוצח [97]; ויש מי שכתבו, שזה שעשה את האדם טריפה חייב כדין רוצח, גם אם בא אחר והרגו אחר כך [98]. ולשיטה זו, יש מי שכתב, שהיינו גם אם אחר כך נשאר המוכה בחיים תקופה ארוכה, כגון כשהרופאים עשוהו טריפה לצורך טיפול, כמו השתלת לב, ובגלל הטיפול האריך יותר ימים [99]; ויש מי שסבור, שבמקרה כזה לא נאמרו הדברים,  אלא אם על ידי עשיית הטריפה נתקצרו חייו, אבל אם על ידי עשיית הטריפה התארכו חייו, אין בזה גדר טריפה [100].

המכה אדם טריפה, אם הכהו מכהשיש בה שווה פרוטה, חייב חמישה דברים; ואם הכהו מכה שאין בה שווה פרוטה, חייב מלקות [101]. הטעם הוא, שאין הבדל בין המכה בריא למכה טריפה, וכן שלא הוזכר בשום מקום שמכה טריפה פטור [102].

ההורג את הטריפה פטור [103], ואין זה משום שסופו למות, שהרי גם באדם שאיננו טריפה, אם ברור לנו שימות בתוך זמן קצר, ההורגו חייב, אלא שזה גזירת הכתוב בטריפה [104].

בפטור זה של ההורג את הטריפה - יש הסוברים, שפטור מדיני אדם אבל חייבבדיני שמים [105]. ולשיטה זו יש הסבורים, שאע"פ שההורג טריפה פטור מדיני אדם, אבל אין זה מוציא את ההורג מגדר רוצח, ובהריגת אדם טריפה יש גם משום שפיכות דמים, רק שדמו לא מסור בידי בית דין להמיתו [106]; יש הסבורים, שאין בהריגת אדם טריפה משום שפיכות דמים, אלא שיש מצות עשה של הצלה, או לאו של 'לא תעמד על דם רעך' גם במניעת הצלתו של אדם טריפה [107]; ויש מי שסבורים, שההורג את הטריפה אין בו שום גדר רציחה והצלה, ופטור אפילו בדיני שמים [108], ואף איננו לוקה [109], ויש מי שסבור שעל כל פנים לוקה עליו [110].

יש מי שכתב, שדין זה שההורג את הטריפה פטור ממיתת בית דין איננו אלא מכוח ספק, אולי אותו נרצח שהוא טריפה לא היה חי י"ב חודש, אבל אם ידענו בו שהוא חי, היה הרוצח חייב מיתה ככל רוצח [111].

ההורג אדם שהוא ספק טריפה, אף הוא פטור מדיני אדם [112].

ההורג את הטריפה, חייב לשלם דמיוליורשים [113], מכיוון שאינו חייב מיתה, אין כאןדין של קם ליה בדרבה מיניה.

כהן שהרג את הטריפה - לא ישא כפיו, כדין כהן שהרג את הנפש [114], ואף שההורג טריפה פטור, מכל מקום יש בזה גדר רציחה [115].

בן נוח שהרג את הטריפה, נהרג עליו [116]. ויש מי שכתב, שהיינו משום איסור חמור, אבל לא משום רציחה [117].

ההורג בן נוח טריפה - יש מי שכתב, שחייב מיתה, אף על פי שההורג ישראלטריפה אינו נהרג עליו [118].

בדין חיוב הצלה של אדם טריפה - לשיטות הסוברים שחייבים על הריגתו מדין רציחה, בוודאי חייבים להצילו; יש שכתבו, שחייבים בהצלתו, אף על פי שאין חייבים עליו משום שפיכות דמים [119]; יש מי שכתב, שאין חוששים כל כך להצלתו [120]; ויש שמשמע ממנו, שאין כלל חיוב הצלה באדם טריפה [121].

טריפה שהוא נוטה למות - לשיטת הסוברים, שיש חיוב רציחה באדם טריפה, דינו של אדם כזה כשהוא נוטה למות כדין כל חולה אחר במצב זהה [122]; ולשיטת הסוברים, שאין חיוב הצלה כלל באדם טריפה, אלא רק חיוב הצלה, מותר להפסיק מכשיר הנשמה מאדם טריפה שסובל סבל רב, שכן אין חיוב הצלה באדם שמוטב לו מותו מחייו [123].

 

מסירת טריפה להריגה - בדרך כלל הדין הוא שאם עכו"ם אמרו לישראל 'תנו לנו אחד מכם ונהרגנו, ואם לאו נהרוג כולכם', ייהרגו כולם, ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל [124]. נחלקו הפסוקים במקרה שיש ביניהם אחד שהוא טריפה - יש הסבורים, שימסרוהו ואל ייהרגו השלמים, אפילו אם לא ייחדוהו, משום שלדעתם אין בהריגת אדם טריפה משום שפיכות דמים, ומותר להורגו כדי להציל את הבריא, כי חיי שעה במקום חיי עולם אינם כלום [125]; ויש הסבורים, שבכל מקרה אין להרוג את הטריפה, אף שסיכוייו הם רק לחיי שעה, כדי להציל אתהבריא, הגם שסיכוייו לחיי עולם, מפנישיש איסור שפיכות דמים גם בהריגתטריפה, 'ואטו מיהותר להרוג את הטריפה להציל את השלם, וזה לאשמענו מעולם. ומה בכך שעל הטריפה אינו חייב, מכל מקום איסור בידיים עושה להרוג טריפה, ואפילו שבת החמורה מחללים על חיי שעה' [126], או מפני שיש חיוב הצלה גם בטריפה [127], שאין דוחים נפש מפני נפש, ואפילו טריפה עבור שלם [128]. יש מישכתב, שעיקר המחלוקת היא, שלדעת המתיריםיסוד האיסור להציל עצמו בשפיכות דמים של אחרהוא מהסברה שמה ראית שדמך סמוק יותר, שמא דמו של חברך סמוק יותר [129], ובטריפה אמנם דמו סמוק פחותמהשלם; או שמקור איסור רציחה הוא ממסורתקדומה, כגון הלכה למשה מסיני, ולא רק משוםסברת מה ראית וכו', ולכן האיסור שייך גם בטריפה [130].

השתלת איברים - לשיטת הסוברים, שאיסור רציחה שייךגם בטריפה, ואסור להציל נפשו של אדםבריא בנפשו של טריפה, על כן אסור גםלקחת איבר מאדם טריפה כדי להשתילובאדם בריא [131], ואף אם מבקש הטריפה שישתמשו באיבריו כדי להציל אדם אחר, אין שומעים לו [132].

רודף אחר הטריפה - יש אומרים, שמותר להרוג את הרודף ככל דיני רודף; ויש אומרים, שאסור להורגו, כי הוא רודףאחרי גברא קטילא [133].

קדימויות בהצלה - במקרה שיש לפנינו שני פצועים אוחולים, אחד טריפה ואחד אינו טריפה, יש קדימות להצלת זה שאינו טריפה על פניהטריפה [134].

 

בעניינים עתידיים

חלל שהוא טריפה, שנמצא בין שתיערים, חייבים להביא עליו עגלה ערופה, כמו בכל חלל [135].

גואל הדם יכול להרוג את הטריפה שהרגאת קרובו [136].

מיתת בית דין - יש מי שכתבו, שאין הורגים את מי שעשה אדם טריפה אלא לאחר שימות המוכה [137]; ויש מי שחולק [138].

כהן שהוא טריפה, כשר לעבודה במקדש [139].

שור שהרג אדם טריפה אינו נהרג [140]; ואם הרג שלושה בני אדם טריפה, נחלקו הפוסקים אם נעשה בכך מועד לאדם שלם [141].

שור טריפה שהרג אדם, או שבעל השורשהרג אדם הוא טריפה, אין השור נהרג; אבלאם הרג בפני בית דין, הרי הוא נהרג [142].

ההורג עבד כנעני טריפה, חייב בתשלומידמיו לרבו [143].

שור שנגח עבד כנעני טריפה, בעל השורפטור מקנס של שלושים כסף [144].

טריפת בהמה

הגדרות וטעמים

הטריפה המתוארת בתורה - טריפה האמורה בתורה היא שטרפה  אותה חית היער ושברה אותה, ונטתהלמות, ועדיין לא מתה, ואף על פי שקדםושחטה קודם שתמות, הרי זו אסורה משוםטריפה [145].

הרחבה הלכתית - להלכה אין הבדל בין אם טרפה אותהחית יער, או שנפלה מהגג ונטרפה, אושחלתה במחלה ונטרפה, בין אם הגורםהיה בידי בשר ודם, ובין שהיה בידי שמים, אלא כל שאין כמוה חיה י"ב חודש, הרי זוטריפה [145]. ואמנם עיקר הטריפה שאיננה חיה מפורש הואבתורה, אלא שפירוט הדברים המטריפיםנאמרו למשה בסיני [146].

זמן חיותה של בהמה טריפה - נחלקו חז"ל אם טריפה חיה אם לאו: יש אומרים, שאין היא חיה יותר משלושיםיום; יש אומרים, שאינה חיה יותר מי"בחודש; ויש אומרים, שיכולה לחיות מספרשנים [147]. להלכה נפסק כשיטת הסוברים, שטריפה איננה חיה י"ב חודש [148].

יש מהפוסקים שכתבו, שטריפת בהמה לעולם איננה חיה יותר מי"ב חודש, והאומרים אחרת טועים הם [149], ואם הבהמה חיה י"ב חודש על כורחך הוא נס [150]; יש אומרים, שברוב המקרים אין טריפה חיה י"ב חודש, אבל מיעוטא דמיעוטא חיה יותר מי"ב חודש, אף על פי שהיא טריפה [151]; יש מי שכתב, שלא נאמר שיעור י"ב חודש אלא בספק טריפה, אבל טריפה וודאית אפילו חייתה י"ב חודש הרי היא טריפה, שאין העניין אלא אקראי בעלמא וסיבה נסתרת, ואנו על הרוב אנו דנים [152]; ויש מי שסובר, שאמנם אפשר שתחיה בהמה המוגדרת כטריפה, או שלא תחיה בהמהשלא הוגדרה כטריפה, וכללי הטריפות אינםאלא הלכה למשה מסיני [153], ולא נאמרו הכללים והפרטים הללו אלא לפי מה שהיה במציאות בזמן מתן תורה, או בזמן התנאים והאמוראים, ואף על פי שהשתנו הטבעים בזה, אין ההלכה משתנה ביחס להגדרת הטריפות בבהמה [154]. יש מי שכתב, שחז"ל קבעו זמן של י"ב להגדרת טריפה משום שהכתוב תלה טריפות בחיות, ומסתבר שהיא צריכה לחיות פרק זמן של שנה, כך שעוברים עליה כל עונות השנה ותעמוד הבהמה במצבי מזג אוויר קר וחם, לח ויבש [155]; ויש מי שכתבו, שחז"ל קבעו שיעור זה לפי ניסיונם, שבדקו בעלי חיים רבים עם מחלות ופגיעות שונות, ומצאו שלא חיו יותר מי"ב חודש [156].

מספר מצבי הטריפות שמונה סוגי טריפות נאמרו למשהמסיני [157], ואחד מהם, היינו הדרוסה, נאמר בפירוש בתורה [158]. יש מחז"ל שמנו שמונה עשרה מיני טריפות [159], אלא שבעצם הם כלולים בשמונה הטריפות [160]. פירוט הטריפות האפשריות בבהמה וחיה הם שבעים טריפות [161].

טעמי איסור אכילת טריפה - מצינו מספר טעמים ביחס לאיסור אכילתטריפות: יש שכתבו, שיש בטריפה ארסהדורס, וכדמות סם רע שיזיק תולדותהאדם [162], וידוע הדבר מדרכי הרפואה, שבשר כל הטריפות האסורות לנו מוליד הפסד אל גוף אוכלו, מחמת שהטריפות מורה חולי בבהמה [163]; יש מי שכתב, שאיסור מאכלות האסורות אינו אלא לצורך בריאות הנפש,  לפי שהן מתעבות ומשקצות את הנפש הטהורה המשכלת, ומולידות במזג האנושי אטימות וקלקול התאוות [164]; ויש מי שכתב, שאיסור הטריפה כלול במצווה 'ואנשי קדש תהיון לי', שאין בה שיקוץ, אבל יש בשמירה ממנה קדושה [165].

קביעות מצבי הטריפות - באופן כללי ידוע, שהיו ויהיו דעותמדעיות שונות ומנוגדות למה שנקבע בש"סובפוסקים ביחס להלכות טריפות, אך איןמדמים בטריפות, ואין אומרים בטריפות זודומה לזו, שהרי חותכה מכאן ומתה, חותכה מכאן וחיה [166], ואין להוסיף ואין לגרוע על הטריפות, ואין בדעות המדעיות כדי לשנות את ההלכה [167].

ידיעות חז"ל בווטרינריה - יש מחכמי ישראל מי שציין במיוחד אתהלכות שחיטה וטריפות כדוגמא לידיעתםהמקיפה של חז"ל בכל החכמות [168], ואמנם על פי הידיעות הנוגעות להלכות טריפות יש לראות בחז"ל את מפלסי הדרך בענף האנטומיה הפתולוגית, כ- 1,500 שנה לפני פיתוחו ברפואה העולמית [169]. בסיס התיאורים הפתולוגיים של חז"ל הנוגעים להלכות טריפה היה סטרוקטורלי, היינו מבוסס על שינויים במבנה האיברים, על בסיס של צבע, צורה, מיקום, גודל, פגיעות חבלתיות, נוכחות טפילים, וגופים זרים, שהוא ההסבר הקרוב ביותר להשקפת המדע החדיש [170]. זאת בניגוד לידע ולדעות המועטות, שרווחו בעולם העתיק בהסבר מחלות ופגעים שונים.

דינים כלליים

גרימת טריפה - יש מי שכתב, שאסור לגרום טריפות לבהמה טהורה בידיים [171]; ויש חולקים וסבורים שאין איסור כזה [172].

טריפות בהמה חיה ועוף - בדרך כלל כל הטריפות שוות בבהמה, בחיה ובעוף [173], היינו בכל האיברים המצויים בצורה שווה בבהמה, בחיה ובעוף, דינם שווה, חוץ מטריפות באיברים שאינם מצויים בהם, ושהם שונים ביניהם [174], וחוץ משתי טריפות, שהעוף יתר בהן על הבהמה, אף על פי שיש להם אותם איברים [175].

דגים אין במינם טריפות [176], אך אם נולדו בהם סימני טריפות, ונטמאו כשהם מתנדנדים, הרי יש בדבר ספק אם הם נחשבים כמתים הואיל ונטרפו, או שאינם מקבלים טומאה עד שידמו כאבן ולא יתנדנדו [177].

האם טריפה יולדת - נחלקו חז"ל אם טריפה יולדת או שאיננה יולדת [178], ונפסק להלכה שטריפה איננה יולדת [179], והיינו שאם ראינו נקבה בבהמה או בעוף שילדו, בידוע שאינן טריפה [180], והיינו דווקא אם נתעברה לאחר שנטרפה [181]. ויש להעיר, שמבחינה רפואיתתלוי מה סיבת הטריפה, ואי אפשר לומר כלל בכלהטריפות אם יולדת אם לאו.

יש מי שכתב, שהכוונה שאיננה מתעברת, ואיננה יולדת [182]; ויש הסבורים, שדווקא איננה יולדת, אך יכולה היא להתעבר [183].

יש מי שסבור שטריפה זכר אינו מוליד [184]; ויש מי שסבור שטריפה זכר מוליד [185]. ומבחינה רפואית אי אפשר לקבוע כללים בזה, כיתלוי מה היא הטריפות, ואיך היא משפיעה על איבריהמין, ועל ההפרשות ההורמונליות.

זהירות בטריפות - באופן כללי נזהרו חז"ל בפסיקותיהם בענייני טריפות, ומסופר על רב אשי, שכאשר הגיעה אליו שאלה של טריפות, היה מכנס ומביא את כל טבחי מתא מחסיא, ומחליט יחד עמם בשאלה הנידונה, כדי להתחלק באחריות [186]. ואמנם היו בתקופת חז"ל מומחים לטריפות, שנהגו להתייעץ עמם, כגון רבי יוחנן, ששלחו לו הרבה שאלות בטריפות [187], ודימו אליו כל מי שהיה חכם בטריפות [188]; טרופאי דמערבא [189], שהיו מורי הוראות בטריפות [190]; וטבחי מתא מחסיא, אשר היו בקיאים בטריפות [191].

איסור אכילה - בהמה, חיה ועוף שנמצאה בהם טריפה, אסורים באכילה, בין לישראלים ובין לכהנים [192], והאוכל כזית מבשר בהמה או חיה או עוף טהורים שנטרפו - לוקה [193].

האוכל מן הטריפה חלקים שאינם ראויים לאכילה, כגון עצמות וגידים, אף על פי שהוא אסור, הרי זה פטור מעונש, ואיןחלקים אלו מצטרפים עם בשר טריפה ראוילאכילה לשיעור כזית [194].

חשיבות ההקפדה בענייני טריפות - ההקפדה בענייני טריפות היא סמל להנהגהטובה [195]; ואפילו אם הורה חכם בבהמה מסברא, ולא נמצא הדין בפירוש שהיא מותרת, בעל נפש לא יאכל ממנה [196], אלא אם יש לו קבלה שהיא מותרת [197]. מאידך, אוכלי טריפות הם דוגמא לאפיקורסים ומומרים לתיאבון או להכעיס [198].

פסול לעדות - אוכל טריפות פסול לעדות, ואין הואחוזר לכשרותו אלא עד שייראה ממעשיושניחם על רעתו, וילבש שחורים ויכסהשחורים, וילך למקום שאין מכירים אותו, ויחזיר אבדה בממון חשוב, או יוציאטריפה מתחת ידו בדבר חשוב [199]. יש מי שכתב, שדין זה הוא דווקא בטבח ששוחט ובודק לעצמו ומוכר לאחרים, אבל השוחט לאחרים ויצאה טריפה מתחת ידו, כיוון שעשה תשובה, חזר להכשרו [200]; ויש מי שכתב, שהיינו דווקא אם עשה כן במזיד, או שמוחזק לכך, אבל אם אפשר לומר שבטעות נעשה הדבר, יש לו תקנה שילמד ויחכם, ויקבל דברי חברות, היינו שיקבל עליו עניני פרישות, שאין נוהגים כן רוב המון העם, ויעשה תשובה [201].

סופיות הטריפה - בהמה כיוון שנטרפה, שוב אין לההיתר [202].

טריפה / נבלה - כל שנפסלה בשחיטתה, הרי היא נבלה; וכל ששחיטתה כראוי, ודבר אחר גרם להלהיפסל, הרי היא טריפה [203].

חזקת היתר - בהמה שנשחטה, בחזקת היתר עומדת, עד שייוודע לך במה נטרפה [204], היינו שכל בהמה, חיה ועוף בחזקת בריאים הם, ואין חוששים להם שמא יש בהם טריפה, לפיכך כשישחטו שחיטה כשרה, אינם צריכים בדיקה שמא יש בהם אחת מן הטריפות, אלא הרי הם בחזקת היתר עד שייוולד להם דבר שחוששים לו, ואחר כך בודקים על אותו דבר בלבד [205]. מכל מקום המנהג הפשוט בישראל, שצריך לבדוק את הריאה בבהמה וחיה אם יש בה סירכה [206], מפני שהטריפות שכיחות בריאה [207].

כתיבת תפילין - כותבים תפילין על עור בהמה חיה ועוףטהורים, גם אם הם טריפה [208].

שבת - העושה אחד מבעלי החיים טריפהבשבת, אפילו אם יחיה איזה זמן, חייבמדין שוחט, כי נחשב לנוטל נשמה; ואםיש רפואה למכה זו, אינו חייב [209].

יום-טוב - עגל שנולד מבהמה טריפה ביום טוב, מותר לשוחטו ולאוכלו, ואין הואמוקצה [210].

וולד של טריפה שחט בהמה טריפה, ומצא בה בן תשעהחי, צריך שחיטה להתירו, ואין שחיטת אמו מועלת לו; ואם הוא בן תשעה מת, או שלאגמרו חודשיו, אף על פי שהוא חי במעיהטריפה, הרי זה אסור, מפני שהוא כאיבראמו [211]; ויש מי שכתבו, שאם נמצאת האם טריפה, טוב לאסור כל הוולדות שנמצאו בתוכה, מספק שמא אינן בני תשעה חדשים [212].

אפרוח או עגל מן הטריפה - אפרוח שנולד מביצת טריפה, או עגלשנולד מפרה טריפה, מותרים באכילה [213]; ויש מי שכתב, שנוהגים להחמיר באפרוח שנולד מביצת טריפה [214], אך יש מי שכתב, שאין טעם לחומרה זו [215].

ביצת טריפה, אפילו נגמרה כולה, אסורה באכילה, ואפילו נתערבה באלף כולןאסורות [216], ואיסור זה הוא מן התורה [217]. היה העוף ספק טריפה, כל הביצים שתלד בערימה ראשונה, משהים אותן, אם טענה ערימה שניה והתחילה ללדת, הותרו הראשונות, שאם היתה טריפה לא היתה יולדת עוד, ואם לא ילדה, הרי הן אסורות [218].

אין מוכרים ביצת טריפה לעכו"ם, שמאיחזור וימכרנה לישראל [219], ומכל מקום אין לקנות מן העכו"ם ביצים טרופות כלל [220].

חלב מבהמה טריפה אסור, כמובשרה [221].

בהמה כשרה שינקה מן הטריפה, אוטריפה שינקה מן הכשרה, חלב הנמצאבקיבתן מותר [222]; ויש האוסרים בחלב צלול הנמצא בקיבת כשרה שינקה מן הטריפה [223], ולשיטה זו אין חוששים שמא ינקה מן הטריפה, והכל מותר, כל זמן שאין יודעים בוודאי שינקה מן הטריפה [224].

גבינה - אסור להעמיד גבינה בקיבת בהמהטריפה [225].

גבינות שנעשו מחלב בהמה, ואחר כךנמצא שהבהמה טריפה, אם אפשרלהניח, שהטריפות אירעה סמוך לשחיטתה, הגבינות מותרות; ואם יש מקום להניח שהיתה טריפה שלושה ימים קודםשחיטתה, הגבינות אסורות [226]. דין זה נכון גם בביצים מתרנגולת שנשחטה ונמצאה טריפה [227].

שיעורים - טריפה מצטרפת עם נבילה לשיעוראכילה, אף על פי שאיסורים משני לאוויןשונים אינם מצטרפים זה עם זה, הרי נבלהוטריפה יוצאים מן הכלל הזה, הואיל והטריפה תחילה נבלה [228].

איסורי אכילה נוספים - האוכל מחלב של טריפה, חייב משום אוכל חלב, ומשום אוכל טריפה [229]. וכן האוכל איבר מן החי מן הטריפה, חייב משום שניהם [230]. וכן האוכל גיד הנשה של טריפה, חייב משום שניהם [231]. גדרי האיסורים הללו הם משום איסור חל על איסור בכולל, במוסיף או בבא בבת אחת.

השוחט אותו ואת בנו, ונמצא אחד מהם טריפה, בכל זאת חייב משום 'אותו ואת בנו' ולוקה [232].

כיסוי הדם - השוחט חיה או עוף ונמצאו טריפה, הרי הם פטורים מכיסוי הדם [233].

מכירה - השוחט את הפרה ומכרה לחברו, ואחר כך נודע שהיא טריפה, מה שאכל אכל, ויחזיר לו את הדמים; ומה שלא אכל, יחזיר את הבשר לטבח, ויחזיר לו את הדמים [234].

גנב, טבח ומכר - מי שגנב בהמה ושחט אותה ונמצאה טריפה, אף על פי כן משלם תשלומי ארבעה וחמישה [235]. וכן אם גנב בהמה טריפה, וטבח או מכר אותה, משלם תשלומי ארבעה וחמישה [236].

מתנות כהונה של זרוע לחיים וקיבה, אינם חלים בבהמה טריפה [237], ואפילו בספק טריפה, פטור ממתנות כהונה [238].

ראשית הגז נוהג גם בבהמה טריפה [239].

במצות שילוח הקן, אם היתה האם טריפה, חייב לשלחה, אבל אם היו האפרוחים טריפה, פטור משילוח [240].

קרבנות - בהמה טריפה אסורה לקרבן על המזבח [241]. ואף על פי שאינה ראויה לקרבן, אין פודים אותה, אלא תירעה עד שתמות ויקברוה [242]. אבל וולד שנולד לבהמה טריפה, מותר למזבח [243]. וכן אפרוח שנולד מביצת יונה טריפה, מותר למזבח [244].

בהמת קדשים שנשחטה ונמצאה טריפה, הרי זו תצא לבית השריפה [245].

שחט קרבן פסח בשבת, ונמצא טריפה במקום סתר - פטור [246].

בכור תמים שנשחט, ונמצא טריפה אחר שהופשט, העור יישרף, והשבר יקבר; ואם נשחט במומו, הבשר יקבר, והעור יינתן לכהנים [247].

המולק עוף קדשים ונמצא טריפה, הרי זו נבלה לכל דבר, שאין המליקה מתרת ומטהרת אלא דבר שהוא כשר למזבח [248].

מצורע שהביא שתי ציפורים לטהרתו, ושחט אחת מהן, ונמצא שהיא טריפה, יקח זוג ציפורים לשניה [249].

בהמה טריפה דומה לבהמה בעלת מום בהלכות קדשים, בכך שאין שניהם ראויים כקרבנות אם אמר 'הרי זה עולה' [250]. אכן, בכמה הלכות נתקדשו בעלי מומים, וטריפה איננה קדושה גם בהם, כגון מעשר בהמה, שהטריפה פטורה [251]; וכגון תמורה, שהממיר קרבן בבהמה טריפה, אין הקדושה חלה עליה, ולפיכך אינו לוקה [252]. והיינו, משום שבעל מום אין חסרונו אלא לגבוה, מה שאין כן בטריפה, שאסור אף להדיוט [253].

טומאה - טריפה בחייה איננה מטמאה [254].

טריפה שנשחטה שחיטה כשרה, אף על פי שהיא אסורה באכילה, הרי היא טהורה [255]. אבל אם נגע בה הקודש, נטמא מדברי סופרים, וזו מעלה יתירה שעשו בקודש [256].

משכב בהמה - השוכב עם בהמה טריפה חייב, ככל שוכב עם בהמה [257].

מקורות והערות

 

[1] בראשית לא לט; שם לז לג; במדבר כג כד; [2] שמות כב ל; ערוך, ע' טרף (ב); רש"י חולין נו א ד"ה או שטרפה; תוס' חולין לז א ד"ה ודלמא. וראה באריכות ברמב"ם מאכלות אסורות ד ו-ט, וס' החינוך מ' עג. וראה דרשות שונות להלכה מפסוק זה בחולין סח א; חולין עג ב; חולין קב ב; זבחים פב ב; תרגום אונקלוס עה"פ. אך כבר כתב רש"י חולין מב א ד"ה ובשר, שמכל מקום טריפה משמע טריפה ממש, וראה בס' החינוך שם; [3] ראה אונקלוס שמות כא יב, ובמכילתא שם; [4] ראה רש"י ברכות נט א ד"ה כטרפא; [5] הכתב והקבלה עה"פ; [6] ראה רש"י יומא לט א ד"ה טרף. וראה עוד במלבי"ם עה"פ; [7] ראה בב"ק טז ב, וברש"י שם; [8] ראה להלן, מחלוקת בדבר זה; [9] רמב"ם מאכלות אסורות ד ח; [10] חולין לז א; שם נח ב; [11] מ"מ מאכלות אסורות ד ו; [12] מ"מ שחיטה ה א. וראה להלן בהגדרת טריפת בהמה; [13] 'טרף נתן ליראיו' (תהלים קיא ה); טרף לישנא דמזוני היא (עירובין יחב), על הפסוק והנה 'עלה זית טרף בפיה' (בראשית ח יא). וראה פירוש הרש"ר הירש עה"פ; [14] 'הטריפני לחם חקי' (משלי ל ח); [15]וראה בזבחים פח א, סכין מטרפת היתה במקדש, ופירש"י שם ד"ה סכין, שהיתה רכה ליפגם פגימותדקות תמיד, ומטרפת את הקדשים; [16] כגון טרף יין ושמן (שבת יט ב); טרף בקלפי (משנה יומא דא); לא יענה אמן אחר הכהנים מפני הטירוף (ברכות לד א), כלומר מפני בילבול. וראה הכתב והקבלה עה"פ; [17] שנטרפה דעתה (משנה נידה ב א). וייתכן שהמקור לשימוש זה הואבגלל התנועות שעושה הנטרף לפני מותו; [18]ראה רש"י ב"מ יד ב ד"ה דאמר ליה; [19]רמב"ם איסורי ביאה א יב. וראה בתוס' רי"דשבת קלו א; [20] שו"ת ארץ צבי סי' צו; [21]שו"ת חקרי לב חאבהע"ז סי' יא; [22] ראה ע"זה ב - 'מכל החי', למיעוטי טריפה; חולין מב א - 'זאת החיה', למיעוטי טריפה; חולין קמ א - 'שתי צפרים חיות', למעט טריפה. וראה תוס' חולין קמ אד"ה טרפות, שאולי יש לחלק בין חי לחיות; [23]הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' מט ואילך; [24] ראה להלן; [25] רש"י ב"ק נא א ד"ה נעביד, ורש"י סנהדרין עח א ד"ה הכל מודים, ורש"י מכות ז א ד"ה אם תמצא; תוס' ערכין כ א ד"ה לאתויי; הר"י מיגאש, הובאו דבריו בשיטמ"ק ב"ק כו ב; יד רמה, סנהדרין עח א; מרדכי, חולין, רפ"ג; רמב"ן וריטב"א מכות ז א; שו"ת צמח צדקהחדשות סי' עה; עצי ארזים אבהע"ז סי' יזסוסקקל"ב; [26] תוס' חולין מב ב ד"ה ואמר, ותוס' בכורות לז ב ד"ה כדי; רמב"ןגיטין נו ב. וראה רמב"ן והרשב"א יבמות קכ ב; [27]שבת נג ב; ב"ק ב ב. וראה בתו"ת שמות פכ"א אות קפט; [28] ר"ת בתוס' חולין מב ב ד"הואמר. וראה עוד בתבו"ש סי' לא סק"ו; פלתי שם סק"ה; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' נב; מראות הצובאות סי' יז סקקכ"ה; אוצה"פ סי' יז סל"ב סקרס"ח אות ב; [29] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' לו; שו"ת ציץאליעזר חט"ז סי' לב אות ב; שו"ת מעשה חושב ח"ד סי' כג וסי' כו - אליבא דרמב"ם רוצח בח. וראה עוד שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רסח; [30] הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' מט ואילך; ד. פרימר, הלכה ורפואה, ד, תשמ"ה, עמ' שג אליבא דרמב"ם רוצח ב ח. ושיטות אלוחלוקות בהבנת שיטת האחיעזר בדעת הרמב"ם הנ"ל - ראה שו"ת אחיעזר חיו"ד סי' טז אות ו; שם ח"אסי' יב אות ה; שם, ח"ג סי' סה אות יד. וראה עוד בשו"ת עמודי אור סי' מח. וראה מנ"ח מ' לד אות ד, שההבדל בין טריפת אדם לטריפת בהמה אליבא דהרמב"ם היא מסברא, או שמצא כן באיזה מקום; ובצפנת פענח מהדו"ת יסודי התורה ה ה כתב שהאומד בנהרג אם היה בן קיימא אין זה גדר דין רק גדר טבעיות, וזה שייך לרופאים; [31] רמב"ם שחיטה י יב-יג; [32] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות ד. ולכאורה לדעתו זו אין טעם בהגדרת טריפת אדם לפיכללי הטריפות בבהמה, כי בין כך ובין כך מה שיקבע הואמה שיאמרו הרופאים, וי"ל. וראה עוד בחזו"א נשיםהל' אישות סי' כז סק"ג; [33] חזו"א יו"ד סי' ה סק"ג, ואישות סי' כז סק"ג; שו"ת אגרות משה, שם; [34] ראה ב"ש סי' יז סקצ"ז; שו"ת מהר"ם שיק חאו"ח סי' רסח; [35] יבמות קכ ב, ובראשונים שם; נידה כד א, וברש"י שם. וראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי נב, וח"ו סי' סד, שאם עשו לו רפואה, יכול לחיות; וראה בחזו"א אישות סי' כז סק"ג, שבזמננו שמנתחים מצב כזה, בטל דינו כטריפה. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כא, ע' טרפה, עמ' ח-ט; [36] חולין מג א. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם בכורות מה ב; [37] ערכין כ א. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם, עמ' ח, עוד מצבים שמנו הפוסקים כטריפת אדם; [38] ר"ת בתוס' זבחים קטזא ד"ה ודילמא. וראה עוד בתוס' חולין מב ב ד"הואמר, עירובין ז א ד"ה כגון (וראה בתויו"ט יבמות טזד), גיטין נו ב ד"ה וניקר, ב"ק נא א ד"ה נעביד, בכורותלז א ד"ה כדי; פסקי תוס' סוף זבחים; רשב"א ע"ז ו א; כס"מ גירושין יגטז; ב"ח יו"ד סי' קצד; שו"ת אחיעזר ח"א סוסי' יב; מנ"ח מ' לד; [39]ב"ש אבהע"ז סי' יז סקצ"ז. וראה בחזו"א נשיםהל' אישות סי' כז סק"ג. וראה באריכות באוצה"פ סי' יז סל"ב סקרס"ח; [40] מ"מ גירושין יג טז, בשםהירושלמי, הרמב"ן והרשב"א; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' מח; פר"ח יו"ד סי' לא סק"ז. וראה עוד ביד רמה, סנהדרין עח א; הר"ימיגאש, בשיטמ"ק ב"ק כו ב; טושו"ע אבהע"ז יז לב; [41]שו"ת חת"ס חיו"ד סי' נב; כרתי ופליתי יו"ד סי' לא סק"ה; קרן אורה יבמות קכ ב; חזו"א נשים הל' אישות סי' כז סק"ג. וראה עוד בגדרי י"ב חודש בטריפת אדם באנתציקלופדיה תלמודית, כרך כא, ע' טרפה, עמ' א-ד; [42] תוס' רי"דשבת קלו א ד"ה מאי לאו; שו"ת חת"ס ח"ו סי' סד; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"א סי' סא; [43] תוס' רי"ד שם; [44]פתח הדביר או"ח סי' קצט אות ט, וסי' שכח אותו; [45] פתח הדביר או"ח סי' ריט אות ג, הובאבשד"ח מערכת ברכות סי' יב; [46] שו"ת ציץאליעזר ח"י סי' כה פכ"ז; [47] תוס' רי"ד שבת קלו א ד"המאי לאו; פתח הדביר או"ח סי' קצט אות ט, וסי' שכח אות ו; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' סה אות יד; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"א סי' סא; שו"תציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ז. וראה במנ"ח מ' רצו, ובמ' תר, שנסתפק בדבר, ותלה השאלה במחלוקתהראשונים, ובמ' לב, בדיני פיקוח נפש, כתבשמחללים עליו את השבת; [48] מנ"ח מוסךהשבת, בדיני שוחט; [49] ריב"ם, הובא בתוס' רי"דשבת קלו א; מנ"ח מ' לב, במלאכת שוחט; [50]תוס' רי"ד שם; [51] שו"ת צפנת פענח סי' קמה אות ב; ס' ברכת אהרן על מס' ברכות סי' רפו אות ד. ולא אומרים שהרג גברא קטילא, ומכל מקום יש כאן נטילת נשמה, ודלא כדעת המנ"ח מוסך השבת אות כט; [52] רמב"ן ריש מכות, ד"הואי קשיא; [53] מנ"ח מ' מח סק"ב; פרי תבואה, קונטרס הראיות סי' כו; שו"ת מחזה אברהם, ח"גחחו"מ סי' כט; [54] מנ"ח מ' מח סק"ב; [55] מנ"ח מ' רס סקי"א; [56] שו"ת מחזה אברהם שם. וראה בשו"ת בית יצחק חלק או"ח סי' יחאות טז; [57] מנחת חינוך מ' רמח סקי"ד; [58] שו"ת חת"ס ח"ו סי' סד; שו"ת מהר"ם שיק חיו"דסי' רמג; שו"ת יהודה יעלה חיו"ד סי' רנב; זוכר הברית סי' יסקל"ו; [59] תוס' רי"ד שבת קלו א; שבלי הלקט הל' מילה סי' א; זוכר הברית סי' ז סקכ"ו; שו"ת חת"ס שם. וראה בשו"ת מהר"ם שיק שם, שהסתפק בכך. וראה עוד באור שמח מילה א יד; כורתהברית סי' רסה סקכ"ה, וסי' רסו סק"ל; [60] ב"ק יא ב, לפי תוס' שם ד"ה בכור; רמב"ם בכורים יא יז; סמ"ג עשין קמד; טושו"ע יו"דשה יב; ש"ך יו"ד שה סקט"ז; [61] שיטמ"ק ב"ק יא א, בשם המאירי; [62] ש"ך יו"ד שה סקט"ז; [63] הגה' יד שאול יו"ד שם; מגדול עוז, בדיני פדיון הבן, ברכתהורי פלג א אות ל; כלי חמדה פר' במדבר סוף אות ב; [64]ש"ך שם; מגדל עוז, שם. וראה מה שכתב הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' שה אות ג; [65]יד אברהם על הש"ך שם. וראה עוד בשו"ת אבנינזר חיו"ד סי' שצט; [66] שו"ת באר משה ח"ח סי' קכא, וציין שם לעיין בס' ליקוטי פנחס על יו"ד שה יבבאריכות. וראה עוד באנציקלופדיה תלמודית, כרך כא, ע' טרפה, עמ' כח-ל; [67] שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' צט. וראהבנשמת אברהם חיו"ד סי' שה אות ג, ובהע' 26, מהשהקשה על תשובה זו; [68] שו"ת ציץ אליעזר חט"זסי' לב; [69] שו"ת דברי מלכיאל, ח"ב סוסי' צח; שו"ת מנחת יצחק ח"ט סי' קכ; [70] שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תרפב; [71] מנ"חמ' א סק"ב; [72] יבמות קכאא; רמב"ם גירושין יג טז - וגירסתו שם 'והעלו ממנואיבר שאי אפשר שינטל מן החי ויחיה'; טושו"עאבהע"ז יז לב; [73] כס"מגירושין יג טז; ב"ש אבהע"ז סי' יז סקצ"ז. וראהבאריכות באוצה"פ סי' יז סל"ב סקרס"ח; [74] פר"חיו"ד סי' לט סק"ז; עצי ארזים אבהע"ז סי' יזסוסקקל"ב; [75] קרן אורה יבמות קכ ב; חזו"א נשיםהל' אישות סי' כז סק"ג; [76] שלטי גבורים גיטין כחא; רמ"א אבהע"ז קמא סח; [77] שו"ת מגיד מראשית, חיו"ד סי' ב. על דעתו של הר"ח אלפאנדרי יש מספר גירסאות - ראה הגרי"ש נטנזון בהסכמתו לשו"ת שבות יעקב, ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' רא; ברכ"יאבהע"ז סי' טו אות ד; עין הרועים, ערך טריפה; שו"תחקרי לב חאבהע"ז סי' יא; פת"ש אבהע"ז טו סקי"א; שו"ת צפנת פענח ח"א סי' כח אות ב; אוצה"פ סי' טו סק"ס; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כהפכ"ז; [78] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' רא; טיב קידושין סי' לז סק"ב; משנת אברהם ח"ב סי' ט; שו"ת ארץ צבי סי' צו; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"אסי' סא; [79] תוס' רי"ד שבת קלו א. וראהבגינת ורדים אבהע"ז כלל ב סי' ד, שטריפה אינו פוטרמחליצה וזוקק לייבום, ותמה עליו בשו"ת חקרי לבחאבהע"ז סי' נז. וראה עוד בשו"ת אחיעזר ח"ג סי' לג אות ג; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' צט אות ז; [80] סנהדרין עח א; רמב"ם איסורי ביאה איב. והיינו, אף על פי שהבא על אחת העריות כשהיאמתה, פטור מכלום (יבמות נה ב; סנהדרין סו ב; רמב"ם שם), וטריפה סופה למות מחולי זה, אך כלזמן שהיא חיה יש לו הנאה מביאתו; [81] סנהדריןעח א. ותימה שהרמב"ם השמיט דין זה; [82] מנ"חמ' רצא סק"א; [83] ראה תורת היולדת, מהדו"בפ"ס הע' ז; [84] ראה רמב"ם רוצח ב ט; תוס' יבמות כה ב ד"ה הוא, ותוס' סנהדרין ט ב ד"ה לרצונו; מרדכי סנהדרין סי' תרצה. וראה עוד בתומים חו"מ סי' לג סקי"ב; חיד' הרי"מ שם סק"ח; אור שמח עדות כ ז; [85] ב"י חו"מ סי' לג; [86] ש"ך שם סקט"ז. ובתומים שם סקי"ב המליץ עבורו; [87]סנהדרין עח א מחלוקת; רמב"ם עדות כ ז. וראה עוד בשו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' עד; שו"ת צפנת פענח (וורשא) סי' נד; [88]  תומים שם; [89] דרכי משה חו"מ סי' לג אות ט; סמ"ע שם סקכ"ו; ש"ך שם סקט"ז; אורים שם סקכ"ה; תומים שם סקי"ב; [90] ב"י חו"מ סי' לג, והאחרונים בהע' קודמת בדעתו. וראה עוד לח"מ עדות כ ז; תומים  שם. וראה באריכות בס' מצות ראיה, חו"מ סי' לג סט"ז; [91] סנהדרין עח א, וברש"י שם; רמב"ם רוצחב ט; [92] דברים יג ו. סנהדרין שם; רמב"ם רוצחשם. ואם שיטה זו היא אליבא דרבי טרפון בלבד, אוגם אליבא דרבי עקיבא, במחלוקתם בסנהדרין שראובאחד שהרג את הנפש (ר"ה כו א, וב"ק צ ב) - ראה ברמב"ן וריטב"א מכות יב א; מאירי סנהדריןעח א; תומים סי' ז סק"ז; טורי אבן ר"ה כו א; ערוךלנר סנהדרין עח א. וראה עוד באור שמח, רוצח ב ט; קובץ שיעורים ח"ב סי' לט; חוות בנימין ח"ב סי' פט. וראה בצפנת פענח קונטרס השלמה עמ' 63, בגדריההבדל בזה; [93] תוס' סנהדרין עח א ד"ה בפני; רמ"ה ומאירי, סנהדרין שם. ובגדר מצות ביתדין להרוג אדם טריפה, שהרג את הנפש בפניהם - ראה בערוך לנר סנהדרין עח א; דינא דחיי, לאוויןרב; שו"ת בית יצחק חחו"מ סי' ב אות יב; אבן האזלנזקי ממון י ז; קובץ שיעורים ח"ב סי' לט; [94] ראהבאנציקלופדיה תלמודית, כרך יד, ע' חיבי מיתות ביתדין, עמ' תרכה; [95] מים חיים להפר"ח, הובאבשו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ה; [96] מנ"ח מ' לד; [97] לימודי השם, לימוד קסח; [98] תוס' חולין מב ב ד"ה ואמר; יד רמה, סנהדרין עח א; שו"ת ריב"ש סי' רנא; צפנת פענח ערכין א א. וראה עודבפתח הדביר או"ח ח"ב סי' קצט; [99] שו"ת ציץאליעזר ח"י סי' כה פכ"ה; [100] מ. הלפרין, עמקהלכה-אסיא, א, תשמ"ו, עמ' 84 ואילך; הנ"ל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 55 ואילך; [101] תוס' רי"ד שבת קלו א; שו"ת הלכותקטנות ח"ב סי' לז; מנ"ח מ' לד; ערוך לנר סנהדריןפה א; שו"ת אחיעזר חאבהע"ז סי' יט אות ב. וראה עוד באור שמח עדות כ ז; חיד' הגרי"ז הלוי, רוצח א יג; [102] אמנםראה במנ"ח מ' מט, שכתב שהמכה טריפה אינומוזהר בלאו של החובל בחבירו ואינו לוקה, ודינו כמישיוצא ליהרג, שהמכהו פטור, כמבואר בסנהדרין פהא, וברמב"ם ממרים ה יב, וצ"ע; [103] סנהדרין עחא, אפילו למי שסובר שטריפה חיה; רמב"ם רוצח בח; [104] מנ"ח מ' לד; [105] רמב"ם רוצח ב ח, שכתב 'פטור מדיני אדם'; ס' מלחמה ומצווה להתשב"ץ; מאירי סנהדרין שם; שו"ת אחיעזר חאבהע"ז סי' יט (אך ראה מאמרו של מ. הלפרין, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 55 ואילך, הע' 82, שלדעת האחיעזר חיו"ד סי' טז אות ו משמע, שסובר שאין איסור רציחה בטריפה); שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פ"ה. וראה עוד בס' המפתח לרמב"ם, הוצאת פרנקל, על הרמב"ם שם; [106] שו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט; אור שמח רוצח ב ד; חי' הגרי"ז הלוי על רמב"ם רוצח א ג; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עג אות ד; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' יז פ"ו, ושם ח"י סי' כה פ"ה ופכ"ז; [107] שו"ת תפארת צבי סי' יד; הגרז"נ גולדברג, מוריה, ח (ד-ה), עמ' נג-נד. וראה עוד במאמרו של הרב מ. הרשלר, הלכה ורפואה, ב, תשמ"א, עמ' מט ואילך; [108] מנ"ח מ' נא; עמוד הימיני סי' לב אות ב. וראה באריכות בשו"ת אור גדול סי' א; [109] מנ"ח מ' מט; [110] שו"ת בית יצחק חאו"ח סי' יח אות טז; [111] שם אות טו; [112] המאירי סנהדרין עח א. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"ה קונט' המצוות סי' טז אות ב; [113] מנ"ח מ' לד; שו"ת מהר"םשיק חאו"ח סי' רסח; שו"ת אחיעזר ח"א סי' טאות ב. אך ראה במנ"ח שם, שהסתפק אם אנו אומרים שאין דמים לבן חורין, פטור מתשלום ליורשים גם בטריפה; [114] ברכות לב ב; רמב"םתפילה טו ג; טושו"ע או"ח קכח לה; [115] ס' ברכת אהרן (ר' אהרן לעווין) על מס' ברכות, סי' רפו אות ד; [116] רמב"םמלכים ט ד; מאירי סנהדרין עב ב. וראה במנ"ח מ' רצו, שלא נמצא מקור לשיטה זאת; [117] מנ"ח מ' רצו. וראה שם שהסתפק בדין רודף בבן נוח טריפה; [118]ספר המקנה, ח"א כלל ח פרט יא; [119] שו"ת תפארת צבי סי' יד; שו"ת מחנה חיים ח"ב חחו"מ סי' ב; הגרז"נ גולדברג, מוריה, שם; [120] המאירי שם; [121] מנ"ח מ' נא; [122] ראה הרב י.ל. הילפרין, הלכה ורפאוה, ב, תשמ"א, עמ' קמו ואילך; הנ"ל, עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 183 ואילך; [123] הגרז"נ גולדברג, שם; [124] ירושלמי תרומות ח ד; [125] מאירי סנהדרין עב ב, והובאו דבריו גם בשיורי כנסה"ג יו"ד סי' קנז הגהב"י אות לו, ובמגדול עוז להיעב"ץ, אבן בוחן, פינה א אות עט. ויש להעיר מדברי המאירי סנהדרין ע א שכתב, סיעה של בני אדם שפגעו בהם עכו"םוהיה ביניהם טריפה, אסור להרוג את הטריפה כדילהציל את השאר; מנ"ח מ' רצו. אמנם ראה במנ"חמ' תר, שהשאיר בצ"ע; תפארת ישראל, בועז, יומא סופ"ח; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' קסב. וראהבשו"ת בית יצחק חאו"ח סי' יח סקט"ו; [126]שו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט. וראה גם בשו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת אור גדול סי' א; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט אות ד; [127]שו"ת תפארת צבי סי' יד; [128] ראה בשו"תתורת חסד חאבהע"ז סי' מב אות ז; שו"ת ציץאליעזר ח"י סי' כה פ"ה; הגרש"ז אויערבאך, הובאודבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' רנב הע' 24; [129] פסחים כה ב, יומאפב ב, סנהדרין עד א, וראה בפירש"י פסחים כה בד"ה מאי חזית; [130] ראהבמאמרו של מ. הלפרין, עמק הלכה-אסיא, א, תשמ"ו, עמ' 84 ואילך; הנ"ל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 55 ואילך; [131] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קעד; שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' ז-ט; דברי מנחם, סי' כז; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמתאברהם חיו"ד סי' רנב אות ב; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ה; שם חי"ז סי' י, וסי' עב; הרב מ. שטרן, בשבילי הרפואה, ח, תשמ"ב, עמ' לט ואילך; [132] הרב מ. שטרן, בשבילי הרפואה, שם; וראה מאמרו של מ. הלפרין, באסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 55 ואילך, שכתבשלשיטת הסוברים שלא שייך באדם טריפה סברתמאי חזית וכו', ומותר להציל את הבריא בנפשו שלהטריפה, אולי מותר להשתמש באיברי אדם טריפהכדי להציל אחרים. ויש להעיר על דבריו, שלענייןהשתלות לא תועיל סברא זו, שכן גם המושתל הואבדרך כלל טריפה, ואם כן חוזרת סברת מאי חזיתוכו' למעיקרא, שלגבי שניהם הדין שווה; [133]ראה שו"ת אחיעזר ח"א סי' יט; מנ"ח מ' רצו, ומ' תר; מנחתסולת על מנ"ח מ' לד; פרשת דרכים דרוש יז; תפא"י סוף יומא. וראה עוד שו"ת חוות בנימין ח"ב סי' פט; [134] שו"ת ציץ אליעזר חי"זסי' י, וסי' עב; הרב מ. וינברגר, עמק הלכה-אסיא, א, תשמ"ו, עמ' 109 ואילך; [135] מאיריסוטה מה ב. וראה בדבר אברהם סי' ה אות ד; [136] מנחת סולת על החינוך מ' לד; [137] דבר אברהם ח"א סי' ה אות ג; צפנת פענח על הרמב"ם, ערכין א א; [138] שו"ת שרידי אש, ח"א, הימום בהמות בנספח א; [139] משנה בכורות ז ז; רמב"ם ביאת מקדש ו ז. וראה עוד ברמב"ם איסורי מזבח ב י, בכס"מ שם; [140] ב"קמא א; רמב"ם נזקי ממון י ג; [141] ב"ק שם, ובפירש"י שם ד"ה הוי. אך ראה ברמב"ם שם, שפסקשמועד לטריפה הרי הוא מועד לשלם, וראה במ"משם, ובמאירי ב"ק שם; [142] סנהדרין עח א; רמב"ם וראב"ד נזקי ממון י ז. וראה במנ"ח מ' נא, שהסתפק בשור של שותפין, שאחד מהם הוא טריפה, אם נהרג; [143] מנ"ח מ' לד; [144] גיטין מג א. ותימה שהרמב"ם לא הביא דין זה; [145] רמב"םמאכלות אסורות ד ח-ט; [146]מ"מ שם, ומ"מ שחיטה ה א; [147] חולין נז ב; [148]רמב"ם מאכלות אסורות ד ט; רמב"ם שחיטה יאא; טור יו"ד כט. וראה עוד בגדרי טריפה אינה חיהבשו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"ד סי' ג; [149]שו"ת הרשב"א ח"א סי' צח; שו"ת הריב"ש סי' תמז; [150] ש"ך יו"ד סי' נז סקמ"ח; [151] יש"שחולין פ"ג סי' פ. וראה בש"ך שם; [152] מאירי חולין מב א; [153] רמב"םשחיטה י יב-יג. וראה עוד בנידון בפלתי יו"ד סי' נזסק"י; פרמ"ג יו"ד סי' נז בשפ"ד סקמ"ח; מלואהרועים ח"א אות ט, טריפה חיה; שו"ת חת"ס חחו"מ סי' לה ד"ה אני איני; [154] חזו"א יו"דסי' ה אות ג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' גענף ב; שם חיו"ד ח"ג סי' לו; שם חחו"מ ח"ב סי' עגאות ד; [155] ס' יראים סי' סו; [156] רמב"ן ור"ן, חולין ריש פ"ג; [157] חולין מג א; רמב"ם שחיטה ה ב; סמ"ג עשין סג; טושו"ע יו"ד כט; [158] בפסוקנו; רמב"ם שם ג. וראה בדרכי משה, בדגול מרבבה יו"ד סי' כט, ובפרמ"ג פתיחה להל' טריפות, למה צריך הלכה למשה מסיני בדרוסה, אםהוא מפורש בתורה; [159] חולין מב א; [160] ראה ביאור הגר"א יו"ד סי' כט סק"א; [161] רמב"ם שחיטה י ט. וראה בס' מזוןכשר מן החי, עמ' 292-279, סיכום דרכי המיוןהשונות של הטריפות; [162] חזקוני וא"ע שמות כבל; [163] ס' החינוך, מ' עג; [164] אברבנאל ויקראיא יג; [165] רמב"ן עה"ת שמות כב ל; [166] חולין מחב; ב"ב קל ב. וראה ברש"י חולין נה ב ד"ה שהרי, ובתוס' ב"ב קל ב ד"ה שהרי, בדוגמאות לכלל זה; [167] ראה רמב"ם שחיטה י יב-יג; חזו"א יו"ד סי' האות ג; שו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ב סי' ג ענף ב, חיו"ד ח"ג סי' לו, וחחו"מ ח"ב סי' עג סע' ד. ואגב ישלציין, שבמספר הלכות מצינו חריגה מכלל זה, היינושהוסיפו הפוסקים טריפות שלא נמצאו בש"ס, ואכמ"ל; [168] כוזרי, מאמר רביעי, לא: 'ומזה כלמה שנזכר בהלכות שחיטה והלכות טריפות, שישבהן מן החכמות מה שנעלם רובו מגאלינוס'; [169] מבחינה היסטורית, הרופא הראשון שכתבאנטומיה פתולוגית בצורה פחות או יותר ברורהושיטתית היה ג'יובני מורגאני (1771-1682), והפתולוגיה הפכה להיות ענף מוגדרונפרד ברפואה רק במאה ה-19 למניינם, על ידיהפתולוג הצרפתי ג'ן קרוביליאר (1874-1791) - ראה א. שטינברג, פרקים בפתולוגיה בתלמודובנושאי כליו, עמ' 7-5; הנ"ל, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 193ואילך; [170] ראה א. שטינברג, שם; [171] רש"י ע"ז יא א ד"ה עיקור; [172] תוס' ע"ז שם ד"ה עיקור. וראה חידושי הריטב"א ע"ז שם; [173] חולין נו א; רמב"םשחיטה ו יז; טור יו"ד מט. וראה בתוס' חולין כ אד"ה אילימא; [174] רמב"ם שחיטה י י, וראהשם פירוט מצבים אלו; [175] רמב"ם שם י יא. וראה בראב"ד ובנו"כ שם; [176] חולין עה א; [177]חולין שם; רמב"ם טומאת אוכלין ב ו - בעיה שלא נפשטה; [178] תוספתא חולין ג ו; חולין נז ב-נח א; ע"ז ה ב; זבחים קטז א; [179]תוס' חולין נח א ד"הוהלכתא; רמב"ם מאכלות אסורות ג יא, ושחיטהיא א; טושו"ע יו"ד נז יח, ושם פו ט; [180] תוס' חולין נז ב ד"הסימן; רמב"ם שם; [181] חידו' רעק"א ליו"ד סי' פז ד"ה נסתפקתי; [182] פר"ח יו"ד סי' נז; [183] יש"ש חולין פ"ג סי' פ; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' כט; [184] שער המלך, שחיטה יא א; שו"ת מים חיים, סי' ב. וראה בשד"חמערכת טי"ת כלל כח; [185] אבני מילואים שו"ת סי' ח. וראה בכרתי ופלתי יו"ד סי' נז סק"ח; שו"ת כתבסופר חיו"ד סי' כט; שו"ת רעק"א סי' רד; שו"ת ביתהלוי ח"ב סי' ל; מחזיק ברכה יו"ד סי' כז אות יג; [186]סנהדרין ז ב; הוריות ג ב; [187]חולין צה ב; [188] חולין נ א; [189]חולין נה ב; [190] רש"י שם ד"ה טרופאי; [191]סנהדרין ז ב; הוריות ג ב; [192] בפסוקנו; יחזקאל מד לא; חולין מב א; חולין קב ב; מנחות מהא; [193] רמב"ם מאכלות אסורות ד ו; סמ"ג לאוויןקלג-קלד; [194] רמב"ם מאכלות אסורות ד יח, עלפי חולין קיז ב; [195] יחזקאל ד יד; חולין לז ב; [196]רמ"א יו"ד קטז ז; [197] ש"ך שם סק"ח; [198]הוריות יא א; [199] סנהדרין כה א; רמב"םעדות יב ט; טושו"ע חו"מ לד לד. וראה טושו"ע יו"דקיט טו; [200] כס"מ, עדות שם; [201] רמ"א יו"דקיט יח; ט"ז שם סקי"ז; [202] חולין סח ב. וראהברא"ש חולין פ"ד סי' ז; כו"פ יו"ד רסי' נו; שערימשה לאאמו"ר ח"ב סי' לב - מחלוקת אם מועילה פעולתאדם להחזיר טריפה לכשרותה; [203] חולין לב א; [204]ביצה כה א; חולין ט א; [205] רמב"םשחיטה יא ג; [206] רמב"ם, שם ז; שו"ע יו"ד לט א; [207] ש"ך שם סק"ב; [208] שבתקח א; רמב"ם תפילין א י; סמ"ג עשין כב,כה; טושו"ע או"ח לב יב; שם יו"ד רעא א; [209] מנ"חמוסך השבת, בדיני שוחט; [210] ביצה ו א; [211] חולין עה א-ב; רמב"ם מאכלות אסורות ה טו; טושו"ע יו"ד יג ג; [212] סמ"ג סוף לאווין קלו; או"ה סוף כלל נה; הגהמ"י מאכלות אסורות ה טו; רמ"א יו"ד יג ג; [213] חולין נח א; תמורה לא א; רמב"ם מאכלות אסורות ג יא; טושו"ע יו"ד פו ז. אך ראה בתפא"י עדויות ה א, ביכין אות ט, שחילק בין אפרוח מביצת טריפה שכשר, לבין וולד של בהמה טריפה שאסור, ולכאורה מטושו"ע יו"ד עט ג, משמע שלא כדבריו, וי"ל; [214] רמ"א יו"ד פו ז; [215] ש"ך שם סקכ"א. וראה בערוה"ש יו"ד פו ב; [216] עדיות ה א; חולין נח א; תמורה לא א; טושו"ע יו"ד פו ג; [217] ש"ך שם סק"ח; ערוה"ש יו"ד פו ג. וראה בתוס' ב"ק מז א ד"ה מאי, שחילקו בין שנולדה מיד לאחר שנטרפה, לבין שנולדה זמן מה לאחר שנטרפה; [218] חולין נז ב-נח א; רמב"ם מאכלות אסורות ג יא; טושו"ע יו"ד פו ט. וראה עוד בנידון בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' כא; [219] חולין סד א; טושו"ע יו"ד פו י. וראה בכס"מ מאכלות אסורות ג יט. וראה בשו"ע, רמ"א וש"ך שם סק"ל, אם מותר למכור לעכו"ם ביצת טריפה טרופה בקערה. וראה עוד בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' יט; [220] רמב"ם מאכלות אסורות ג יט; [221] חולין קטז ב; טושו"ע יו"ד פא א; ביאור הגר"א שם סק"א; [222] חולין קטז א-ב; טושו"ע יו"ד פא ו; [223] ר"ת בתוס' חולין קטז ב ד"ה הכי; רא"ש שם; טושו"ע שם, בשם יש אוסרים; רמ"א שם 'והכי נהוג'; [224] רמ"א שם; [225] רמב"ם מאכלות אסורות ט טז; טושו"ע יו"ד פז יא. וראה שם ובנו"כ טעמים שונים לאיסור זה; [226] טושו"ע יו"ד פא ב. וראה באריכות בנו"כ שם; [227] רמ"א יו"ד פו ג; [228] רמב"ם מאכלות אסורות ד יז; שם יד ה. וראה באבני מילואים בשו"ת סי' ד, שהביא מקור לדין זה של הרמב"ם מספרי דברים יד כא. וראה עוד בנידון במנ"ח מ' תעב; כתבי הגר"ח על הש"ס עמ' רנה-רנו; חידושי הגרי"ז הלוי על הרמב"ם דע"ט ע"א ד"ה מכתבו; [229] חולין לז א-ב; שם קג א; רמב"ם מאכלות אסורות ז ב; [230] חולין קג א; רמב"ם שם ה ה; [231] חולין שם; רמב"ם שם ח ו. וראה באריכות בנו"כ הרמב"ם, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך א, ע' אין איסור חל על איסור; [232] חולין פא ב, מחלוקת; רמב"ם שחיטה יב ה; סמ"ג לאווין קמט; [233] חולין פה א, מחלוקת; רמב"ם שחיטה יד י; טושו"ע יו"ד כח יז; [234] בכורות לז א; רמב"ם מכירה טז יב; טושו"ע יו"ד קיט יג; שם חו"מ רלד ב; [235] ב"ק ע א; רמב"ם גניבה ב ח; טור חו"מ סי' שנ; [236] ב"ק עז ב; רמב"ם שם ב ט; טור שם; [237] ספרי דברים יח ג; חולין קלו ב; נידה נא א; טושו"ע יו"ד סא ו. וראה ברש"י ור"ן חולין שם, על המקור לפטור זה. וראה בתו"ת דברים פי"ח אות י, שתמה על כי הרמב"ם השמיט דין זה, וכבר קדמו בזה בשו"ת בנין ציון החדשות סי' ק, וראה מה שתירץ בזה. וראה עוד ביד אברהם יו"ד שם, מה שכתב בנידון; [238] ש"ך יו"ד סי' סא סק"ג; [239] חולין קלו ב; נידה נא א - מחלוקת; רמב"ם בכורים י ז. וראה בר"ן חולין שם, ובכס"מ שם, מה שכתבו בשיטת הרמב"ם; [240] חולין קמ א; רמב"ם שחיטה יג ט,יא; טושו"ע יו"ד רצב א,ז; [241] מנחות ה ב; תמורה כט א; רמב"ם איסורי מזבח ב י. וראה בגמ' ורמב"ם וכס"מ שם, דרשות שונות למקור הלכה זו. וראה בשו"ת התשב"ץ ח"א סי' סז, חקירה ארוכה איך היו עושים בקדשים בבדיקות הריאה ושאר טריפות. וראה עוד במשך חכמה ויקרא ד י; שם יז י; [242] תמורה ל ב; רמב"ם שם; [243] תמורה שם; חולין נח א; רמב"ם שם ג יב; [244] תמורה לא א; רמב"ם שם ג יג; [245] פסחים פב ב; רמב"ם איסורי מזבח ב יא. וראה בתויו"ט זבחים יב ד ד"ה וחכמים; [246] פסחים עב ב; רמב"ם שגגות ב י. וראה תוס' פסחים עג א ד"ה שחטו; [247] זבחים קג-קד; רמב"ם בכורות ג י. וראה בשיטות אלו בלח"מ שם, ובתויו"ט שם; [248] זבחים סט א; רמב"ם פסולי המוקדשין ז ג; [249] נגעים יד ה; רמב"ם טומאת צרעת יא ט. וראה שם מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, אם רק הראשונה מותרת בהנאה, או ששתיהן מותרות, עיי"ש; [250] תמורה כג ב; רמב"ם מעשה קרבנות טו ו; [251] בכורות נז א; רמב"ם בכורות ו יד; שם י יד; סמ"ג עשין ריב. וראה במשל"מ בכורות שם; [252] תמורה יז א; רמב"ם תמורה א יז. וראה בכס"מ ולח"מ שם; [253] משך חכמה שמות כב ל; [254] תוס' זבחים סט ב ד"ה אי; [255] חולין עב ב; רמב"ם אבות הטומאות ב ו; [256] חולין עג א; רמב"ם שם ח; [257] רמב"ם איסורי ביאה א יב.