אנציקלופדיה הלכתית רפואית - חציצה בטבילה

פג. חציצה בטבילה

 

והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר [ויקרא יד ט]; וכי יטהר הזב מזובו וספר לו שבעת ימים לטהרתו וכבס בגדיו ורחץ בשרו במים חיים וטהר [ויקרא טו יג]

 

תלמוד בבלי, סוכה ו א: 'ורחץ את בשרו במים' - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים. 'ורחץ את בשרו במים' - את הטפל לבשרו, ומאי ניהו - שערו.

 

מקומות נוספים שבהם נלמד איסור חציצה בטבילה:

 ויקרא טז-כד, שם טז-כו, שם כב-ו [פר' אמור], במדבר יט-ח [פר' חוקת]

* # *

חציצה היא הבדלה והפסקה בין שנידברים, במקום שהצריכה התורה שלא יהיההפסק ביניהם, והוא מלשון מחיצה.

כל הטעון טבילה במקווה, בין אדם וביןכלים, לא יהא דבר חוצץ בינו לבין המים; ואם היה דבר חוצץ, לא עלתה לו טבילה, והרי הוא טמא כשהיה [1].

תנאים בדיני חציצה - באופן כללי, הגדירו חז"ל והפוסקיםתנאים שונים בדיני חציצה:

רובו ומקפיד - דבר תורה, דבר החופהאת רובו של הטובל, והוא מקפיד עליוורוצה להעבירו, הרי זה חוצץ, ואם אינומקפיד עליו, או שהיה חופה רק מיעוטו, אינו חוצץ; ומדרבנן גזרו על מיעוטוומקפיד, וכן על רובו ואינו מקפיד; אבל אםהיה הדבר חוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל אפילו מדרבנן [2]. אכן, כתבו הפוסקים שנהגו להחמיר ולהסיר הדבר החוצץ, אף שהוא מיעוט ואינו מקפיד [3], אבל אם אי אפשר להסירו, הרי זה כדיעבד ומותר לטבול [4].

גדרי הקפדה - מספר כללים נאמרו בגדרי ההקפדה:מקפיד היינו שדעתו להסירו, ואינו מקפיד, היינו שאינו שם לבו אליו אם עבר מגופואו לא, ואין סופו ליטלו [5]; היה מקפיד  לפעמים, אף על פי שבשעת הטבילה אינו מקפיד, הרי זה חוצץ [6]; אם כל אדם אינו מקפיד בכך, אף על פי שזה מקפיד בדבר לפעמים, יש אומרים שאין זה חציצה, אם אינו מקפיד בזמן הטבילה [7], ויש חולקים [8]; דבר חוצץ שרוב בני האדם מקפידים עליו, או דבר שרוב בני האדם אינם מקפידים עליו, והוא מקפיד עליו לפעמים, נחלקו הפוסקים אם דבר זה חוצץ לגביו או לא [9]; דבר חוצץ המשמש לרפואה, יש כתבו שכיוון שרצונו להסירו אלא שאינו יכול, הרי זה נקרא מקפיד עליו וחוצץ [10], אך רבים חולקים וסוברים שאינו נקרא מקפיד ואינו חוצץ [11]; דבר חוצץ שאי אפשר להסירו מחמת הסכנה, אינו חוצץ [12], אבל אם הסכנה היא רק בשעת הטבילה, יש שכתבו שחוצץ [13]; דבר שהוא מצטער בנטילתו אינו חוצץ [14]; דבר העשוי לנוי, יש אומרים שאינו חוצץ, ויש חולקים [15]; אם אינו יכול להסירו אלא על ידי אומן, אינו חוצץ [16]; אם אינו מקפיד על עצם הדבר החוצץ, רק מסירו לפעמים בגלל סיבות אחרות, אינו חוצץ [17].

דבר העומד להינטל - מחלוקת תנאים ופוסקים היא אם כל העומדלהינטל חוצץ או לא [18].

בית הסתרים - בית הסתרים, אף שאין צריך שיבואו בומים בשעת הטבילה, צריך שיהא ראוילביאת מים, ולכן אסור שיהא בו דברהחוצץ [19]. נחלקו ראשונים אם היה דבר חוצץ בבית הסתרים, אם פסולה הטבילה מן התורה או רק מדרבנן [20]. יש מהאחרונים שנסתפקו בהגדרת בית הסתרים - יש מי שסבור, שלא חילקו חכמים בין המקומות השונים, וכל מקום צריך שיהא ראוי לביאת מים [21]; ויש הסבורים, שבית הסתרים שלעולם אינו מתגלה, כגון חלל הגוף וכיו"ב, אינו צריך להיות ראוי לביאת מים [22].

מקום הבלוע - מקום הבלוע, שאף פעם לא מגיעים מיםלשם, אינו צריך שיהא ראוי לביאת מים, ואם יש בו דבר חוצץ, אינו פוסל אתהטבילה [23].

דבוק ומהודק - יש דברים החוצצים בגלל שהם דבוקיםלגופו של הטובל, כגון טיט הדבוק באדם [24], ויש דברים החוצצים בגלל שהם מהודקים לגופו, אף על פי שאינם דבוקים. דברים מהודקים, אם הם רפויים, שהמים נכנסים בינם לבין גופו, נחלקו הפוסקים אם הם חוצצים או לא [25]. יש מי שכתב, שדבר החוצץ שהוא רק מונח על הגוף, ולאדבוק לו, הוא חוצץ רק במקומות הגלויים, אבל בביתהסתרים הוא מותר לכתחילה [26].

זמן קצוב וקצר - אם הדבר החוצץ הוא לזמן קצוב וקצר, אין להכנס לקולות, ויש להמתין בטבילהעד שהדבר החוצץ יסולק [27]; ויש המקילים כאשר יש חשש למכשול, וכאשר יש עוד סניפים להקל [28].

פרטי דינים [29]

אוזניים - אחת הבעיות הקשות בהלכותחציצה רפואית היא במצב של דלקתאוזניים כרונית, הדורשת הימנעות ממגע עםמים. לצורך זה יש לסתום את תעלת האוזןהחיצונית מפני מגע מים, דבר המהווהחציצה. המצבים הרפואיים המהווים בעיההלכתית הם כאשר קיים חור בעור התוף, או כאשר תעלת האוזן ניכרתת בניתוח יחדעם עור התוף ועצמות השמע, וקיים חללמשותף של האוזן התיכונה והעצםשמאחורי האוזן [30].

מרבית הפוסקים נדחקו להיתרים שונים, בצירוף תנאים הלכתיים שונים, כדי להצילאת האשה מכבלי העיגון [31], ויש מי שכתב שבמקום צורך גדול, וכל שכן במקום עיגון, וודאי מחוייבים להורות אם רק נראה להתיר, ואסור להיות מן הענווים ולעגן בת ישראל, או לגרום להכשיל באיסורים [32].

יסודות ההיתר בנויים על החשש מפני עיגון האשה, או מפני הכשלת הזוג באיסור נידה; צמר הגפן שבתוך תעלת האוזן הוא מיעוט; תעלת האוזן היא בית הסתרים; השימוש נעשה לצורכי רפואה ולמניעת סכנה.

מצינו בין האחרונים תנאים שוניםהנחוצים להיתר, או שיכולים לשמש סניפיםלהיתר: האשה משתמשת בצמר הגפןכל הזמן, ולא רק בשעת הטבילה, שאז הואאצלה כדבר שאינו מקפיד, ומשך זמן זההוא שבעה ימים רצופים, שלושים יום, אוחצי שנה, לפי דעות שונות; צריכה להקפידלהכניס את צמר הגפן עמוק לתעלת האוזן, כדי שיהא בבית הסתרים; תרפה מעט אתצמר הגפן, כך שיהא ראוי לביאת מים; תלחלח אוזנה במי המקווה קודם הטבילה; תלחלח אצבעה במי מקווה ותיסתום אתאוזנה באצבע זו; תנקה היטב את תעלתהאוזן לפני הכנסת צמר הגפן; תשתמשבחומר חדיר למים; תשתמש בשמן דגים [33].

אכן, יש פוסקים שונים, שבשעת הצורך  הסכימו להתיר הטבילה גם בהיעדר חלקמהתנאים האמורים לעיל: יש שהתירוהטבילה, גם אם מכניסה את צמר הגפן רקבשעת הטבילה [34], או שמרגילה עצמה ללכת עם צמר הגפן באוזנה שבוע לפני הטבילה [35]; יש שהתירו לטבול את צמר הגפן גם בשמן, כדי למנוע חדירת מים לאוזן [36]; יש שהתירו גם ללא הרטבת האוזן או צמר הגפן במי המקווה [37]; יש שהתירו אפילו בהידוק צמר הגפן בתוך תעלת האוזן [38]; יש מי שהתיר אפילו כשצריכה לצמר הגפן רק ליתר זהירות, ולאו דווקא בסכנה או ספק סכנה [39].

לעומתם, יש מן הפוסקים שהחמירו והגבילו יותר את התנאים האמורים לעיל, כגון שדווקא אשה אחרת תטבול אצבעה במקווה ותסתום את אוזנה של הטובלת, ולא הטובלת עצמה [40]; אם זקוקה לצמר הגפן רק בשעת הטבילה, אסורה לטבול כך אפילו אם יש לחשוש שתעבור על איסור נידה, או שתצטרך להתגרש מבעלה [41]; שהאצבע הסותמת או צמר הגפן הסותם יהיו רפויים, כדי שיהיה ראוי לביאת מים [42]; ויש שאסרו בכלל שימוש בצמר גפן בעת הטבילה [43].

הפוסקים דנו באמצעים שונים, המשמשים כיסוי לאוזן מפני חדירת מים. הדרך המקובלת, שרובם דנו בה, היא עלידי הכנסת צמר גפן, וכמבואר לעיל; אפשרות אחרת היא שימוש בפקק מיוחדלסתימת האוזן. אם הפקק גדול ממידתתעלת האוזן, אין להשתמש בו, ואם הואמתאים במיוחד לאשה, כך שניתן להכניסולעומק תעלת האוזן בלי שיבלוט החוצה, דינו כמו צמר גפן [44], ויש מי שאסר חציצה בפקק באוזן, ששמים אותו רק לצורך הטבילה [45]; אפשרות נוספת היא שימוש בטיפות שומניות המגינות מפני חדירת מים, ובזה מצינו הבדלים בין סוגי הטיפות השונות - יש שהתירו טיפות משמן דגים, מכיוון שברייתושל הדג מהמים, דינו כמים [46], ויש הסבורים ששמן דגים מהווה חציצה, מכיון שהוא דבר שומני, ואינו מתערב עם המים [47], יש שהתירו טיפות העשויות מגליצרין מכיון שהן עשויות מנפט, ויש הסבורים שמכיוון שהנפטנובע מהקרקע, יש לו דין של מעין [48], ויש מי שכתב, שזה הטיפול המומלץ מבחינה רפואית במקרים של חסר גדולונרחב של תעלת האוזן והאוזן התיכונה [49], ובסתם טיפות שמן נחלקו אם הם חוצצים או לא [50]; ניתוח השתלת עור התוף, במקרה של חור בעור התוף, הוא הדרך העדיפה מבחינה רפואית והלכתית כאחת, שאז פותרים את הבעיה ההלכתית בצורה מלאה, כי אחרי הניתוח אין עוד חשש מפני חדירת מים [51]. עוד יש מי שהציע, שאשה אחרת תיטבול אצבעה במים סטריליים שאובים, ותכניס את האצבע הרטובה לאוזן האשה החולה, ולאחר הטבילה תנגב האשה את האוזן היטב [52].

התקן תוך-רחמי - ההתקן עצמו (במקום שהוא מותר כאמצעי למניעת הריון) אינו חוצץ, שכן הוא מונח במקום הבלוע, ואף כי יש חוטים היוצאים דרך צוואר הרחם  לתוך הפרוזדור, אף הם אינם חוצצים בטבילה [53], אלא שיש להיזהר שהחוטים לא יהיו דבוקים לכותלי הרחם [54]. יש מי שכתב, שיקפיד הרופא לקצר עד כמה שאפשר את החוטים [55], ויש מי שכתב שעדיף לסדר את ההתקן התוך-רחמי ללא חוטים, אבל אם אי אפשר, יש להתיר הטבילה גם עם החוטים [56].

טבעת המוכנסת לעומק הפרוזדור - יש אומרים שהיאחוצצת, כי בזמן לידה ובזמן הווסת האשהמוציאה אותה, אלא אם כן היא בעומק רב, במקום שאין השמש דש בו [57]; ויש אומרים, שאין היא חוצצת גם אם צריכה להסירה ללידה, אלא אם כן מסירה אותה בכל ווסת [58]; ויש מי שהבדיל לענין חציצת הטבעת, אם היא במקום כזה שבתינוקות היושבות בפישוק רגלים ניתן לראותה, יש להחמיר, ואם עמוק מכך, מותר [59]. ובימינו אין משתמשים עוד בטבעת כזו, אלא מנתחים את האשה הסובלת מצניחת רחם.

עיניים - עין תותבת שלא ניתן להסירהממקומה, איננה חוצצת [60]. הפוסקים נימקו דין זה בכמה טעמים: העין התותבת בטלה למקום המושב; היא עשויה לנוי; האשה בושה להסירה, ואדרבה גנאי הוא לה להסירה; המקום ראוי לביאת מים; מושב העין הוא מקום הבלוע, ולא בית הסתרים; דבר מהודק אך לא דבוק בבית הסתרים אינו חוצץ. אם ניתן להסיר את העין התותבת - יש הסבורים, שלכתחילה צריכה להסירה קודם הטבילה, ובדיעבד אם לא הסירה, עלתה לה טבילה [61]; ויש הסבורים, שגם לכתחילה לא צריכה להסירה [62]. יש מי שכתב, שאם נוהגת להסיר את העין המלאכותית בלילה, הרי היא חוצצת [63], ויש מי שהבדיל בין אם העין התותבת מהודקת היטב או רפויה [64].

עדשות מגע - לעניין הלכות חציצה בטבילה יש להבחין בין שני סוגים של עדשות מגע: כאלו שאינן קבועות, היינו שיש להוציאן מהעין כל יום, שאם לא כן יכול להיגרם נזק לעין (בסוג זה יש עדשות קשות, ויש עדשות רכות); כאלו שהן קבועות לזמן רב, היינו שאין צורך להוציאן מהעין אלא אחרי חודשיים ויותר (בסוג זה יש עדשות קבועות-רכות, שלאחר זמן מנקים אותן ומחזירים אותן, ויש עדשות חד-פעמיות, שלאחר זמן זורקים אותן) [65].

בענין העדשות שאינן קבועות - יש מי שסבור, שהןחוצצות בטבילה, ואפילו בדיעבד לא עלתהלה טבילה וצריכה לחזור ולטבול [66]; ויש הסבורים, שלכתחילה צריכה להסיר העדשות, אבל בדיעבד עלתה לה טבילה [67]. אם עצמה עיניה בצורה חזקה, יש מי שכתב שצריכה לחזור ולטבול, אלא אם כן לנה כבר עם בעלה [68]. הטעם לאיסור טבילה עם עדשות מגע הוא מכיוון שמקפידים להוציאן כל לילה, נחשבים הם כמיעוט המקפיד.

ואם מדובר בעדשות מגע קבועות, שלא מסירים אותן זמן רב - יש אומרים, שמותר לטבול אתן לכתחילה [69]; ויש אומרים, שלכתחילה צריכה להסיר גם אותן, ואם שכחה להסירן, תעשה שאלת חכם [70].

ליפלוף שבעין, אם הוא הליחה בתוךהעין החולה, אינה חוצצת, ואם היא חוץלעין בעפעפיים, הרי היא חוצצת; אם  הליפלוף לח הוא אינו חוצץ, ואם הוא יבש, הרי הוא חוצץ [71].

אשה הסובלת ממחלת עינים, שאסרו לההרופאים להרטיב את העינים, העצההיעוצה היא שאשה אחרת תדיח ידיה במיהמקווה, ותכסה את עיני האשה הטובלת [72]; ויש מי שכתב, שהאשה עצמה יכולה להדיח אצבעותיה במי המקווה ולכסות את עיניה בשעת הטבילה [73].

פצעים ונגעים - עור עבה או יבלתברגלים, אף אם נוהגת לחתוך אותו, אינוחוצץ [74].

איבר ובשר המדולדלים, שעומדיםלהיחתך, יש אומרים שאינם חוצצים [75], ויש אומרים שהם חוצצים [76].

דם יבש שעל המכה, הרי הוא חוצץ [77], וכן דם שנסרך בבשר, היינו שמתחיל להתייבש ולהידבק קצת כשתולים בו אצבע [78]. דם שנצרר תחת העור אינו חוצץ [79], וכן מוגלה שבתוך הפצע, איננה חוצצת [80].

אשה שקיבלה חיסון נגד אבעבועות אושחפת, ואזור החיסון הפך לפצע שאסורלגרדו, צריכה לרככו במים חמים ואחרתטבול, ואם אסור לה לרככו, תמתין עד שיתרפא [81].

ציפורן חודרנית, ששמו פתיל תחבושתלהגביהה, יש בזה חשש חציצה [82].

גלד המכה, כל זמן שעדיין לא נתרפאהפצע שתחתיו, הרי הוא כעור הבשר ואיננוחוצץ, וכשנתרפא תחתיו, הרי הואחוצץ [83]. גלד המכה, צריך לרככו היטב במיםחמים, כדי להסיר את החלקים שמחוץלפצע עצמו [84], ואם מצטערת בהסרת הגלד שמעל הפצע ממש, אין זה חציצה, ומותרת לטבול אף לכתחילה [85].

אשה שיש לה צמר גפן בעומק פצעניתוח, וצריך להיות שם לזמן מוגדר, אףעל פי שהוא בעומק הפצע, קשה להתיר [86].

אשה שעשו לה ניתוח, ואסור לה  להרטיב מקום הניתוח - יש מי שהתירלחבוש את המקום בעור של דג, מכיווןשדג ברייתו מן המים, אין הוא חוצץ [87]; ויש מי שאסר, ועליה להמתין עד להחלמתה [88].

אשה הסובלת ממחלות עור, כגון אקזמה, שאסור לה להרטיב הפצעים - יש מי שהתירלמרוח שמן דג, שדוחה את המים, ומכיווןשברייתו מן המים והוא מרוסק, אין זהמהווה חציצה [89]; ויש מי שהתיר למרוח גם שמן אחר כגון ווזלין, כיוון שהוא מקום מועט, לצורך רפואה, ושעת הדחק [90].

גבס על האצבע לזמן ממושך, לאחוצץ [91]. אמנם אם אפשר לדחות את הטבילה עד להסרת הגבס, תבוא עליה ברכה, אבל כשיש חשש שיבוא להרהורעברה אין לעכב הטבילה [92]; ויש מי שסבור, שגבס חוצץ, אפילו אם הוא לזמן ארוך [93].

רטיה על פצע חוצצת בטבילה [94], ובפרט אם מחליפים אותה מזמן לזמן [95], והיינו דווקא אם האגד שעל המכה מהודק, אבל אם הוא רפוי, אינו חוצץ [96]. אם אי אפשר להסיר את התחבושת שעל הפצע מחמת ציווי הרופא, או מחמת הצער, אינו חוצץ בטבילה [97], אך אם נשארו עוד מספר ימים עד להסרת הרטיה, יש להחמיר ולהמתין [98], ויש מי שכתב, שיש להחמיר עד שלושה חדשים, ורק אם הרטיה עליה יותר מפרק זמן זה, אין היא חוצצת [99]. יש שחילקו בין פצע שאין וודאות שיתרפא, שאז הרטיה אינה חוצצת, לבין פצע העומד להתרפא, שהרטיה חוצצת [100]; ויש מי שסבור, שאף אם הרטיה היא לזמן ארוך, הרי היא חוצצת בטבילה [101].

צנתרים ופתחים - פיום הקיבה, היינו החדרת צינור דרך דופן הבטן אל הקיבה, כדי להאכיל דרכו את החולה, יכולה האשה לטבול עם הצינור ואין זה חציצה, ואל לה לסתום את פתח הצינור, כי אין נזק בכניסת מים דרכו [102].

דין זה נכון גם בפיום המעי הגס, שיכולה לטבול כרגיל, ללא השקית, כי אין חשש מפני כניסת מים, ותיזהר לנקות היטב סביב הפתח [103].

במקרה של פיום המעי הדק, מאחר ויש הפרשה מתמדת מהמעי הדק, לא יכולה לטבול כך מחמת ליכלוך מי המקווה, ויכולה היא לטבול עם סתימה רפויה של פתח הצינור על ידי טמפון או גזה [104].

במקרה של פיום הקנה, שנעשה לצורך הנשמה, צריך לסתום את פתח הכניסה, כדי שלא יחדרו מים, וסתימה זו על ידי פקק או רטיה מהווה חציצה, ויש מי שהסתפק לומר שאין לאשה זו תקנה [105].

אשה הזקוקה לצנתר לשלפוחית  השתן, יכולה לטבול עם הצנתר, אם צריכה להשאירו באופן קבוע [106].

אשה הזקוקה לדיאליזה, אם מדוברבדיאליזה צפקית, מחדירים צינור לחלל הבטן, ודרכו מבצעים את הדיאליזה. הצינור עצמו איננו חוצץ אם אין עליו תפירות; ואם זקוקה להמודיאליזה, ומתקינים לה ביד דלף עורקי-וורידי, הדלף אינו חוצץ, אם אין תפירות, אלא שצריכה למנוע מגע ישיר עם המים, ולכן יכולה לחובשו בתחבושת רפויה [107].

מנקז שהכניסו הרופאים בפצע, כדישינקז המוגלה החוצה, או מנקז לאחרניתוח כגון בהוצאת אבני מרה, אינםחוצצים, ומותר לסתום את פי המנקז על ידיהכנסת פקק לתוכו, כדי למנוע חדירת מיםבאותם מנקזים שאסור למים להיכנס [108].

חולת קצרת, שאיננה יכולה להכניס כל ראשה למים מפאת קוצר נשימה, יש מי שהתיר שתשתמש בצינור שקצהו האחד עשוי מעור דגים, ואותו תכניס לפיה אחרי שירטיבוהו במי המקווה, וקצהו השני יצא מחוץ למים [109].

ציפורניים - נהגו הנשים ליטול ציפורניהם בשעת טבילה, כיון שמצוי שיש תחתיהן טיט ובצק, או כיון שאינן יודעות להבחין מה נקרא כנגד הבשר ומה אינו כנגד הבשר [110]. בדיעבד אם טבלה ללא קציצת הציפורניים, אם בדקה קודם הטבילה ולא היה בה דבר חוצץ, עלתה לה טבילה [111], אך מכיון שכבר נהגו ליטול ציפורניים, אם נשאר בידה אפילו ציפורן אחת וטבלה, צריכה טבילה אחרת [112]. אך אם כבר לנה עם בעלה, לא תחזור ותיטבול [113]. קציצת הציפורניים היא עד מקום שהשחרות שתחתיהן ניכרת, ויותר מזה אף דקדוק מצווה אין כאן [114].

נשים המגדלות ציפורניים לנוי או לצורך מלאכתן, לכתחילה צריכות לגוזזן, ובדיעבד אינן חוצצות [115].

ציפורני הידיים והרגליים שעומדות להינטל - יש הסבורים, שהאשה צריכה ליטלן קודם טבילה, שכיוון שעתידות להינטל הרי הן חוצצות [116]; אך רוב הפוסקים סבורים, שאין היא חוצצת, לפי שהיא מגוף האדם, או מפני שאינו מקפיד עליה [117].

ציפורן המדולדלת אינה חוצצת [118]. יש אומרים, שהכוונה דווקא כשפירשה רובה, אבל אם רק מיעוטה נדלדלה, הרי היא חוצצת [119]; ויש אומרים, שאין הבדל בגודל הפרישה של הציפורן, ובין מיעוטה ובין רובה, אינה חוצצת [120].

אשה שצובעת את ציפורני ידיה, צריכה לכתחילה להסיר את הצבע ולנקות את הציפורניים היטב; ואם אינה יכולה בשום אופן לנקותן מהצבע, לא תדחה את הטבילה, אלא תצבע את כל הציפורניים בצורה טובה, ולא תשאיר צבע סדוק או מקולף, כיון שהנשים מקפידות שלא יהיה על ציפורניהן צבע שאינו מושלם [121].

לכתחילה אין לטבול עם ציפורניים מלאכותיות, שמדביקים לנוי על הציפורניים הטבעיות, אבל בדיעבד אם טבלה כך, או אם הסרת הציפורניים תגרום לדחיית הטבילה, כי קשה להסיר את הדבק, או אם אי-הדבקתן תגרום שתהא מאוסה על בעלה - מותר; ואם נפלה ציפורן אחת, הרי השאר חוצצות, כי אין זה עוד בגדר נוי [122].

שיניים - יש התקנים שמוכנסים לתוךהשינים או עליהן על ידי רופא, באופןקבוע, ויש צורך ברופא להוציאם; ישהמוכנסים לשן או עליו, שניתן להכניסםולהוציאם בקלות על ידי החולה עצמו, ללאצער וללא נזק; ויש דברים המוכנסים לשןאו עליו באופן זמני, אך לא ניתן להסירםבקלות או ללא צער.

סתימה קבועה בשן - יש שאסרו אתהטבילה, אם היא נעשית לצרכי רפואה [123], אך כבר מוסכם להלכה בין הפוסקים שאיננה חציצה, מפני שנעשית בקביעות, מתבטל לשיניים ונעשה כגוף השיניים, אין הקפדה להסירה לעולם, וגם שהוא בית הסתרים ומיעוט [124], והיתר זה פשוט בכל העולם, ואין חוששים לזה אף חסידים ואנשי מעשה, כי כמעט שאין בזמננו אשה שאין לה סתימה בשן [125]. ואם הסתימה התרופפה, אם היא עדיין יעילה, דינה כסתימה טובה, אבל אם מחמת רפיון הסתימה אין היא מועילה, או שיכולה האשה להכניסה ולהוציאה, יש מי שנסתפק שתהא חוצצת [126].

סתימה זמנית בשן, אשר נעשית כשלבביניים עד לסתימה קבועה, כגון בשלביטיפול-שורש, נידונה בהרחבה ביןהפוסקים. אותם פוסקים שאסרו הטבילהעם סתימה קבועה כשנעשית לרפואה (ראהלעיל), כל שכן שאוסרים סתימה זמנית, וישמי שכתבו, שדווקא סתימה זמנית פוסלתלטבילה, ואין לחפש קולות לזמן מועט [127]. יש מהפוסקים שהחמירו בסתימה זמנית, ואסרו הטבילה [128], ויש מי שכתב, שאם  הסתימה נעשית לרפואה, וגם נעשית בצורה טובה, כך שנוח ללעוס עמה, כולם מודים שאין זו חציצה [129]. אכן, רוב הפוסקים סבורים להלכה, שסתימה זמנית שנעשית לצורך רפואה איננה חוצצת, וכתבו נימוקים שונים להיתר זה: אחרי הסתימה הזמנית תבוא סתימה קבועה, ועל כן יש לראות את השן כסתומה באופן המשכי, וזהו רצונה של האשה; להלכות שבת נחשבות השיניים כדבר שיש בו סכנה, ומפני הסכנה איננה מקפדת; כשצריך אומן להסיר את החציצה, ויש כאב וצער בכך, אין הקפדה; הסתימה בשן היא בבית הסתרים והיא מיעוט; יש לראות את הסתימה כמחוברת לגופה [130]. יש כתבו להתיר סתימה זמנית בתנאים שונים: דווקא כשיש לאשה צער להסיר את הסתימה, או שצריך רופא לעשות זאת, אבל אם אין לה צער, ויכולה להסיר הסתימה בעצמה, הרי זה חוצץ [131]; דווקא כאשר הסתימה עשויה בצורה טובה ונוחה, ויכולה ללעוס עמה כרגיל [132]; שלא תהא הסתימה בולטת מעל גובה השן, ועדיף שתהא שקועה קצת [133]; דווקא כאשר הסתימה הזמנית נעשית כשלב בטיפול-שורש [134]. בעניין משך הזמן שעל הסתימה הזמנית להישאר בשן, כדי שלא תיחשב כחציצה נחלקו הפוסקים. יש מי שכתב, שיומיים-שלושה בוודאי הוי חציצה [135]; יש שדרשו לפחות שבעה ימים [136]; יש שכתבו שהמנהג כיום שאם הסתימה נשארת למשך שלושים יום, איננה חוצצת [137]; יש מי שכתב, שיש צורך בחצי שנה [138]; ויש מי שכתב, שאין כוונת הענין לחלק בזמנים קצרים או ארוכים, אלא אם יש זמן קבוע להסרת הסתימה, אין היא חוצצת [139]. מבחינה רפואית יש לציין, שפעמים רבות תלוי משך הטיפול בסתימה הזמנית בזמנו של הרופא ובעומס המתרפאים, ואינו תלוי בגורמים רפואיים. כיום פוחת והולך השימוש בסתימה זמנית כשלב ביניים לסתימה סופית, וכמו כן יש להדגיש, שהחומרים בהם משתמשים כיום לסתימה זמנית יכולים להחזיק מעמד חדשים רבים [140].

שינים תותבות [141] הקבועות לחניכיים, ואיןמסירים אותן לעולם, בוודאי אינןחוצצות [142]. יש מי שכתב, שאם רוב השינים הן תותבות, הרי הן חוצצות [143], ויש מי שחלק עליו בתוקף [144]. שינים תותבות שעשויות להכניס ולהוציא בכל זמן בקלות, בוודאי חוצצות [145]. תותבות שלפעמים מסירים אותן, אבל הוא טורח גדול ובושה, יש שכתבו שהן חוצצות בטבילה [146], ויש מי שהתיר הטבילה עמן [147]. אם מסירה את התותבות כל לילה, הרי הן חוצצות [148], ואם רק מסירה לזמן קצר כדי לנקותן, יש מי שסבור שהן חוצצות [149], ויש הסבורים שאין הן חוצצות [150]. יש מי שכתב, שאם רגילה להוציא את שיניה התותבות בעת רחיצה, אם לא הוציאה אותם בעת הטבילה, חייבת לחזור ולטבול, אך לא תברך שנית [151], אבל אם ספק לה אם הוציאה או לא, איננה צריכה לחזור ולטבול [152].

כתרים וגשרים סופיים וקבועים, אינםחוצצים, בין אם הם שלמים ובין אם הםחלקיים [153]. כתרים וגשרים זמניים, אם הם דומים לקבועים, אלא שעשויים מחומרים המחזיקים מעמד פחות זמן, אם הם ניתנים להסרה רק על ידי רופא, ואם הם עשויים על שן חיה שלא עברה טיפול-שורש, אין הם חוצצים [154]. אכן צריכה האשה לנקות היטב את הגשר קודם הטבילה, ולא תסתפק בניקוי במברשת שינים [155].

שן מתנדנדת, אף אם כבר החליטההאשה בדעתה להוציאה, איננה חוצצת [156].

תפרים בתוך הפה, כגון לאחר הוצאתשן, אינם חוצצים [157], ויש מי שהבדיל בין תפרים בתוך הבשר ואינם נראים לעין, שאינם חוצצים, לבין תפרים מגולים, שהם חוצצים [158], ויש מי שכתב, שאף שמעיקר הדין אין החוטים חוצצים, אפילו כשהם גלויים, מכל מקום עדיף לדחות את הטבילה, כי הם מיועדים למספר ימים בלבד [159].

פלטת פלסטיק, שמדביקים על החניכייםלאחר ניתוח, וכל שבוע מחליפים אותה, ישלסדר את הטבילה באותו זמן שמסיריםאותה לצורך החלפתה [160].

התקנים אורטודונטיים שונים, הנעשיםכדי ליישר את השיניים לנוי, או כדי לחזקםכשהם רופפים, נעשים לזמן ממושך, ולאניתן להוציאם אלא על ידי רופא. כאשר הםרפויים, הם אינם חוצצים, וכאשר הםמהודקים היטב, אם מטרתם לחזק אתהשיניים לצורך רפואה אינם חוצצים, בתנאישאינם מעכבים באכילה, אבל אם הם רקכדי ליפות את השיניים, הרי הםחוצצים [161]; ולעומתם יש מי שכתב, שאם הטבעות והחוטים הם על רוב השיניים, מותר רק בדיעבד, אבל לכתחילה צריכים להתיישב אם כדאי לאשה להכניס עצמה לספק זה [162].

חציצה בענינים אחרים, ופירוטהדינים הקשורים לנושאיםרפואיים בהם

נטילת ידיים - כל דבר שחוצץבטבילה בגוף, חוצץ בנטילת ידייםלחולין [163], וכן חוצץ בטבילת ידיים [164].

היה על ידו גלד, אם אינו מקפיד עליו, היינו שמצטער בהסרתו, אינו חוצץ [165], ואם אינו מצטער בהסרתו, צריך להסירו [166].

רטיה על היד, אם היא רק בגלל מיחוש קל, ואין לו צער בהסרת הרטיה, הרי היא חוצצת, וצריך להסיר הרטיה [167], אבל אם הרטיה מחמת מכה, די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה, וצריך להיזהר שלא יגע ברטיה, שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד [168], ואם לא יכול ליטול ידיו כלל מחמת החולי, יכרוך ידיו במפה [169].

מי שידו האחת מלאה חבורות ופצעים, וכרוכה כולה בתחבושת, ואוכל בידו השניה, חייב ליטול את ידו השניה לסעודה, ויברך על נטילת ידיים [170]. וכן מי שיש לו גבס על ידו האחת, יטול היד השניה, ויברך על נטילת ידיים [171].

קידוש ידים ורגליים במקדש - כל דברשחוצץ בטבילת נידה, הרי זה חוצץבקידוש ידיים ורגליים במקדש [172].

עבודת כהן בבית המקדש - אסור שיהא דבר חוצץ בין יד הכהן לביןהכלי שהוא עובד בו; שלא יהא דבר חוצץבין הכהן או הבעלים לבין הקרבן - בסמיכה, בתנופה, בהזאה ובקמיצהוכיו"ב; שלא יהא דבר חוצץ בין הכהןלבין רצפת העזרה; בגדי כהונה לא יהאדבר חוצץ בינם לבין בשרו [173].

בכור בהמה טהורה - אם היה דברחוצץ בינו לבין הרחם, אינו קדושבבכורה [174].

קבלת גט - נוהגים שלא יהא שוםדבר חוצץ בידה בשעת קבלת הגט [175]. אכן, אם היה גבס או רטיה ותחבושת על מקצת ידה, אין להקפיד על זה, ובוודאי שאין זה מעכב [176].

קידושי אשה - יש להקפיד שלא תהאחציצה בין הטבעת לאצבע [177], אך בדיעבד אין זה מעכב [178], ולכן כלה שיש לה תחבושת או גבס על ידה, יכולה לקבל קידושיה, כי זה נקרא דיעבד [179].

נטילת לולב - חציצה בין היד ללולבפוסלת [180], ויש חולקים [181]. יש מי שכתב, שאם כרוך בגד על ידו משום חבורה, צריך להסירה קודם הברכה משום חציצה [182], ואפילו אם אין כל היד מכוסה, יש שפסקו שיש הקפדה על זה משום חציצה [183]. אם יש לו רטיה על ידו, ואינו יכול להסירה, רשאי ליטול הלולב בברכה [184]. אם יש לו גבס על היד, כך שיכול רק להרים את הלולב או האתרוג באצבעותיו, יש מי שכתב שיברך, ואחר כך יטול את הלולב והאתרוג, האחד ביד הבריאה, והשני באצבעות היד שבגבס, או זה אחר זה ביד הבריאה [185]; ויש מי שכתב, שאין הקפדה להסיר הגבס, ולכן יכול יטול הלולב והאתרוג באצבעותיו [186].

תפילין - יש הסבורים שחציצהפוסלת, בין בתפילין של יד, ובין בתפיליןשל ראש [187], יש סבורים שאין חציצה מעכבת בהם [188], ויש הסבורים שחציצה פוסלת בתפילין של יד, ואינה פוסלת בתפילין של ראש [189].

 

מקורות והערות

 

[1] סוכה ו א; ב"ק פב א; חולין י א; רמב"ם מקוואותא יב; מאירי נידה סו ב. ושם מקורות שונים ללימודדין זה מהתורה, ומהלכה למשה מסיני. וראה עודבאנציקלופדיה תלמודית, יז, ע' חציצה, אותא; שם, יח, ע' טבילה, עמ' תמג; [2] עירובין ד ב; נידה סז א; רמב"ם מקוואות איב. וראה באריכות בגדרי כלל זה בשו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עד; [3] ספר התרומות סי' עט; סמ"ג עשין כז, ולאוויןקיא; סמ"ק סי' רצג; מרדכי שבועות סי' תשמח; רוקח סי' שעו; רמ"א יו"ד קצח א; ט"ז שםסק"ד; [4] חכמת אדם קיט ג; ערוה"ש יו"ד קצחט; [5] ר"ח סוכה ו ב; ר"ש מקוואות ט ז; רמב"םמקוואות א יב; [6] בעלי הנפש שער הטבילה, דיניחציצה; רא"ש הל' מקוואות סי' כה; רמ"א או"ח קסאג; [7] סדרי טהרה סי' קצח סק"ד, בדעתהט"ז; [8] סדרי טהרה שם; [9] ראה סיכום הדעותבאנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, עמ' טז-יז; [10] חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם ביתהנשים אות יב; לחם ושמלה סי' קצחסק"ס; [11] פחד יצחק ע' אשה; שו"ת צמח צדקחיו"ד סי' קס; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; שו"ת משיב דבר סי' לו; שו"ת פנים מאירות ח"א סי' קמז; שו"ת מהרש"ם ח"אסי' עט; נחל אשכול סי' סה אות ו; שו"ת בית יצחקחיו"ד סי' יט; [12] או"ז סי' שסב אות יא; לבוש יו"ד סי' קצח אות ו; שו"ת פניםמאירות ח"ב סי' קמז; שו"ת זכרון יוסף סי' ט-י; שו"תרעק"א סי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב; סד"ט יו"דסי' קצח סקי"ט; [13] חזו"א יו"ד סי' צב סק"א וסק"ח; [14] ספר התרומות סי' קג; סמ"ג לאווין קיא; מרדכי שבועות סי' תשמח; סמ"קסי' קפא, וסי' רצג; שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סה; [15] ראה : רשב"א תורת הבית הקצר סוף בית ז, ובתשו' המיוחסות סי' קכד; רא"ש הל' מקוואות סי' כז; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדם שער הנשיםאות יב; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קצח; שו"ת אגרותמשה חיו"ד ח"א סי' קד. וראה עוד באנציקלופדיהתלמודית שם עמ' מז-מח; [16] שו"ת מהרש"ם ח"אסי' עט; גידולי טהרה סי' כב; [17] שו"ת חת"ס חיו"דסי' קצב; [18] ראה באריכות באנציקלופדיהתלמודית, כרך יז, ע' חציצה אות ד; [19] קידושין כהא; נידה סו ב; רמב"ם מקוואות א י; בעלי הנפש, שערהטבילה דיני חציצה; טושו"ע יו"ד קצח כה. וראהעוד באנציקלופדיה תלמודית שם אות ה; [20] ראהבאנציקלופדיה תלמודית שם; [21] שו"ת רעק"א סי' ס; [22] שו"ת רמ"ע מפאנו סי' קי; חכמת אדם כללקיט, בבינת אדם בית הנשים אות יא. וראהבאנציקלופדיה תלמודית שם עמ' לג, פירוטהמקומות הכלולים בבית הסתרים; [23] ר"שמקוואות סופ"י; ס' האשכול הל' מקוואות סי' סה; או"ז סי' ע, וסי' שסב; מרדכי שבועות סי' תשנ-תשנא; טושו"ע יו"ד קצח יא. וראה עוד שו"תנובי"ק חיו"ד סי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קלה; שו"ת זכרון יוסף חיו"ד סי' י; סד"ט סי' קצחסוסקכ"ג; [24] מקוואותט ב; רמב"ם מקוואות א יב; טושו"ע יו"ד קצחיד; [25] ראה באנציקלופדיה תלמודית שם אות ח; [26] ראה באריכות בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צח-קג; [27] שו"ת כתב סופרחיו"ד סי' צא; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה; [28] שו"ת דברי חיים ח"ב חיו"ד סי' סה; שו"תלבושי מרדכי חיו"ד סי' קכה-קכו; שו"ת מנחת יצחקח"ז סי' פו; [29] הנושאים נידונים לפי סדרא"ב; [30] י. ברמה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 275 ואילך; [31] ראה א. שטינברג, הלכה ורפואה, ד, תשמ"ה, עמ' רמ ואילך; [32] שו"ת אגרות משהחיו"ד ח"א סוסי' קא; [33] שו"ת חלקת יואב חיו"דסי' ל; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קצה, וסי' קצז; שםח"ב סי' פב; שו"תמהרש"ם ח"א סי' ז; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ב סי' סח; שו"ת חבצלת השרון מהדו"ת סי' מז; שו"ת אבני נזרחיו"ד סי' רסב; בן איש חי שנה ב פר' שמיני סק"י; שו"ת רב פעלים ח"ב חיו"ד סי' כז; שו"ת דובבמישרים ח"א סי' עא; שו"ת חזון נחום סי' סח; שו"תלבושי מרדכי מהדו"ת חאו"ח סי' קעח; שו"ת עמק שאלה סי' מו; שו"ת מהר"י שטייף סי' מו; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קע; שו"ת מלמד להועילחיו"ד סי' ע; חזו"א יו"ד סי' צד סק"ח; שו"ת משפטיעוזיאל מהדו"ת חיו"ד ח"א סי' כט; שו"ת שרידי אשח"ב סי' פג; שו"ת מהרש"ג ח"ג סי' נה; שו"ת שואליןודורשין ח"א סי' לח; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"אסי' צח-קג; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קלח-קלט; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צה; שו"ת ציץ אליעזר ח"הסי' לא; שם ח"ו סי' מא; שערי טבילה סי' מא; [34] שו"ת אמרי יושר שם; שו"ת אגרות משהשם; שו"ת ציץ אליעזר שם. וכן משמע משו"ת מלמדלהועיל שם; [35] שו"ת הר צבי שם; [36] חזו"אשם. וכתב שיתכן שצריכה לטבול במים פושריםדווקא, שמחלחלים ביתר קלות; שו"ת אגרות משהשם; [37] שו"ת משפטי עוזיאל שם; שו"ת שרידי אששם; [38] שו"ת מהר"ש ענגיל שם; שו"ת אגרותמשה שם; [39] שו"ת אגרות משה שם; [40] בן אישחי שם; [41] שו"ת מהרש"ם שם; [42] בן איש חישם; שו"ת חבצלת השרון שם; שו"ת מלמד להועילשם; [43] בן איש חי שם; שו"ת צפנת פענח סי' סד; [44] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פה; שו"תציץ אליעזר שם; [45] שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עה אות ב; [46] שערי טבילה סי' מא. וראהבמאמרו של הרב מ. קליינמן, הלכה ורפואה, ה, תשמ"ח, עמ' רסב ואילך; [47] הגרש"ז אויערבאך, הובאבס' שערי טבילה, סי' ד; [48] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב קליינמן שם; [49] י. ברמה, תחומין, ה, תשמ"ד, עמ' 275 ואילך; [50] ראהבמאמרו של הרב קליינמן שם. וראה שו"ת דברי משה סי' נז-נט וסי' סד סקי"ח, שהתיר לשים טיפות שמן, אלא שכתב שעדיף שיהיו משמן דגים; [51] י. ברמה, שם; [52] נשמת אברהם ח"ה חיו"ד סי' רא סק"א. וראה שם, שהתייעץ עם מומחים רפואיים, ואמרו לו שהדבר אפשרי מבחינה רפואית, והסכים עמו הגרי"ש אלישיב מבחינה הלכתית; [53] שעריטבילה סי' מ; [54] שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' סג; [55] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמתאברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב (1); [56] שערי טבילהסי' מ; [57] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פז; [58] שו"תנובי"ק חיו"ד סי' סד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' קלה; [59] שו"ת רעק"אסי' ס; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קצב-קצג; שו"ת מהר"שענגיל ח"ג סי' י; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קנג; שו"תחשב האפוד ח"ב סי' קיח; שו"ת לבושי מרדכיחיו"ד סי' קכז; שו"ת משפטי עוזיאל מהדו"ת חיו"דסי' ל-לא. וראה עוד בעניין טבעת בשו"ת בנין ציון סי' עא; שו"ת עמק שאלה חיו"ד סי' מד; שו"ת מהרש"םח"א סי' ז; שו"ת ביתיצחק חיו"ד ח"ב סי' כ; שו"ת חזון נחום סי' סז; שו"ת שואלין ודורשין, ח"א סי' לט; [60] שו"ת מהרי"א אסאד חיו"ד סי' רכט; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"ג סוסי' קח; ידשאול יו"ד סי' קצח; שו"ת כוכב מיעקב סי' קלא; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסא; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' קד; שו"תמנחת יצחק ח"ג סי' פב; שו"ת באר משה ח"ב סי' נו; שערי טבילה סי' לט; [61] שו"ת שואל ומשיב שם; שו"ת מנחת יצחק שם; [62] שו"ת כוכב מיעקב שם; שו"ת הר צבי שם; שו"ת אגרות משהשם; [63] שו"ת זכר שמחה סי' קיח; [64] שעריטבילה סי' לט; [65] ראה א. הראל, תחומין, יח, תשנ"ח, עמ' 115 ואילך; [66] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פט; הרב ח.פ. שיינברג, הובאו דבריו בשו"ת דברי חכמים, עמ' קצה; דרכי טהרה, עמ' קנג; שערי טבילה סי' לט (ב); [67] שו"ת אגרות משה חיו"דח"א סי' קד (וראה עוד שם סי' צו); הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם ח"ד חיו"ד סי' קצח סק"א; תורת הטהרה, יד יח; בדי השולחן סי' קצח; שו"ת בית אב"י סי' קא; אאמו"ר בספרוהלכות נשים פי"ט הע' 46; [68] שו"ת שבט הלוי ח"בסי' צז; שיעורי שבט הלוי סי' קצח ס"ז סק"ב; [69] הגרש"ז אויערבאך, שם; תורת הטהרה יד כ; דרכי טהרה, עמ' קנג; [70] הגרי"י נויבירט, אוהל שרה ח"ב סי' ג אות ז; [71] מקוואות ט ד; נידה סז א; רמב"םמקוואות ב יד; טושו"ע יו"ד קצח ז. וראהבאנציקלופדיה תלמודית שם עמ' נז-נח, בפרטיהדינים; [72] שו"ת שיבת ציון סי' מב; [73] שו"תאבני נזר חיו"ד סי' רסב; [74] רמ"א יו"ד קצח כב; לחם ושמלה יו"ד קצח סקנ"ד; חכמת אדם קיט טז; שו"ת שבט הלוי ח"ג סי' קכז. אך ראה בשו"ת פנייהושע ח"ב סי' לב; שערי טבילה סי' ה; [75] ר"שמקוואות ט ד; רוקח סי' שעה; סמ"ג עשין רמח; תורת הבית הארוך בית ז שער ז; ב"ח יו"ד סי' קצח; [76] רא"ש הל' מקוואות סי' כו; רמב"םמקוואות ב ב; רבנו ירוחם נתיב כו ח"ה; כלבו סי' פו; טושו"ע יו"ד קצח כב; שו"ת פני יהושע סי' לו. וראהבאנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה עמ' כט, אם החציצה היא במקום החיבור לגוף או במקוםהפרישה; [77] טושו"ע יו"ד קצח ט; [78] טושו"ע שםטז, ובש"ך שם סק"כ. וראה בשערי טבילה סי' ו, בשםהגרי"ש אלישיב; [79] שערי טבילה שם; [80] שעריטוהר יח ו; [81] הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהם בשערי טבילה סי' ו; [82] שו"ת שבטהלוי ח"ב סי' צג אות ב; [83] ש"ך יו"ד סי' קצחסקט"ו; חזו"א יו"ד סי' צד אות' ג-ז. וראה בשו"ת בארמשה ח"ג סי' קלו; [84] קיצושו"ע קסא ג; [85] שו"תמנחת יצחק ח"ה סי' קי אות א; שו"ת השיב משה סי' מד; וכן משמע מחכמת אדם קיט ו, וראה בסדריטהרה שם סקכ"ג, שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטז, ובנשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סק"ג. וראה עודבדיני גלד המכה באנציקלופדיה תלמודית כרך יז ע' חציצה, עמ' ס-סב; [86] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה; [87] שבט מיהודה, שער חמישי, עמ' שעה; הרב נ. טלושקין, הובאו דבריו בס' שעריטבילה סי' ב; שו"ת מנחת יצחק ח"ז סי' פו. ועיי"ששהוא בצירוף סניפים שונים להקל; [88] חזו"א יו"דסי' צד סק"א; שו"ת מנחת שלמה, ח"ב סי' עה אות א; שערי טבילה, שם. וראה שם נימוקיםשונים לאיסור זה; [89] שערי טבילה סי' ג. וראה מהשכתב על כך בשו"ת וישב משה ח"א סי' צה; [90] שו"ת מהר"ם מבריסק ח"ג סי' לג; [91] שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסה; שו"ת ציץ אליעזר ח"ד סי' ט אות א,ובהשמטות שם; שערי טבילה סי' לח; [92] שו"ת הר צבי, שם; [93] שיעורי שבט הלוי, סי' קצח סכ"ד סק"ב; [94] מקוואות ט ב; רמב"ם מקוואות ב א; טושו"ע יו"ד קצח י; חכמת אדם קיט ז; [95] שעריטבילה סי' לח; [96] רמב"ם מקוואות ב ד; טושו"עיו"ד קצח כג; וראה שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנט; משנה אחרונה מקוואות ט ב; חזו"א ידים סי' אסקכ"ה; [97] שו"ת דברי חיים חיו"ד ח"ב סי' סה; טהרת ישראל סי' קצח ס"ו; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסט; שו"ת יד הלוי חיו"ד סי' פח; שו"ת מהרש"ג ח"ב סי' קצז; שו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' לב אות ב; שו"ת יביע אומר ח"ג חיו"ד סי' יג; [98] שו"תיביע אומר שם; [99] שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטז; [100] שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנג; שו"ת דברימלכיאל ח"ה סי' קח. וראה עוד בספר הלכות נשים לאאמו"ר פי"ט הע' 52; [101] שו"ת תשובה מאהבה ח"ג הל' נידה קצח ס"י. וראה שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' צא. וראה בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פה, בענין רטיהבתוך מורסה עמוקה בשד; [102] שערי טבילה סי' ל; [103] נשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב (3); [104] נשמת אברהםחיו"ד סי' קצח סקי"ב (4); [105] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בשערי טבילהסי' ח-טו. וראה שם, שמחבר הספר הסתפק להתירמטעם עיגון, ובתוספת עצות כגון שימוש בכיסוימעור דג; [106] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קצח סקי"ב(5); [107] נשמת אברהםחיו"ד סי' קצח סקי"ב (6); [108] שערי טבילה סי' ל; [109] שבט מיהודה, שער חמישי עמ' שעה; [110] ס' התרומות סי' קד; סמ"ג לאווין קיא; רוקח סי' שעו; מרדכי שבועות פ"ב סי' תשמז; רא"ש הל' מקואות סי' לה; שערי דורא הל' נידה סי' טו; [111] הגה' שערי דורא, הל' נידה סי' טו; שו"ע ורמ"א יו"ד קצח כ; [112] רמ"א שם, וכתב 'וכן נוהגין'; [113] ט"ז יו"ד סי' קצח סקכ"א; בן איש חי, שמיני סק"ד; [114] חכ"א קכא א; [115] שו"ת אחיעזר ח"ג סי' לג; דרכי טהרה עמ' קסג-ד; [116] ראב"ן סי' שכו, הובא בש"ך יו"ד סי' קצז סק"א, וסי' קצח סקכ"ה; [117] ס' התרומות סי' קד; רוקח סי' שעו; מרדכי שבועות סי' תשמז; או"ז סי' שסג אות יא; שו"ע יו"ד קצח כ; [118] מקואות ט ד; [119] טושו"ע יו"ד קצח כא; [120] או"ז סי' שסג. וראה באריכות שיטות שונות בדין ציפורן המדולדלת באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, עמ' כה-כח; [121] דרכי טהרה, עמ' קסד; [122] במראה הבזק, ח"ג, סי' קטו; [123] שו"ת בנין ציון החדשות סי' נז; חכמת אדםכלל קיט, בבינת אדם שער הנשים אות יב; [124] דרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ו; דעת תורה שם סקכ"ד; טהרת ישראלשם סק"צ; לחםושמלה סי' קצח סק"ס; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; שו"ת שואלומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז, ומהדו"ת ח"ג סי' קח; שו"ת לבוש מרדכי חיו"ד סי' קכח; שו"ת בית יצחקחיו"ד ח"ב סי' יט; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רנח; שו"ת צמח צדק חיו"ד סי' קסו; שו"ת אמרי יושר ח"בסי' קצג; שו"ת צפנת פענח סי' סז; בן איש חי שנה ב, פר' שמיני סק"ט, ובשו"תרב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; מצודת דוד על קיצושו"עסי' קסא סקי"א; שו"ת חסד לאברהם (תאומים) חיו"דסי' מז; שו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' קכח (וראהבמהדו"ק סי' קכג שאסר, וחזר בו); שו"ת מנחת יצחקח"א סי' כג אות ה, וח"ו סי' פו; שו"ת שבט הלוי ח"בסי' צח; שערים המצויינים בהלכה סי' קסאסקי"ג; [125] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צז; [126] שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' עט; [127] טהרת ישראל סי' קצח ס"צ; מצודת דודסי' קסא סקי"א; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיב; [128] חזו"א, הובאו דבריו בס' ההלכהבמשפחה, פ"ד סי"ג; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיז, שכתב שמעיקר הדין אין סתימה זמנית חוצצת, אךלמעשה יש מחמירים. וראה מה שכתב בשיעורי שבט הלוי סי' קצח סכ"ד סק"ב; [129] שו"ת אגרות משהחיו"ד ח"א סי' צז; [130] פחד יצחק ע' אשה; שו"תצמח צדק חיו"ד סי' קס; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז, ומהדו"ת ח"גסי' קח, וביד שאול יו"ד סי' קצח; שו"ת אבני נזרחיו"ד סי' רנט; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עט; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' קח; נחלאשכול הל' מקוואות סי' סה אות ו; שו"ת בית יצחקחיו"ד ח"ב סי' יט; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' קלז, וח"ב סי' קעג; שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קיב אות ב; שו"ת תשורת שי סי' סט; שו"ת הר צבי חיו"ד סי' קסט; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צז, ושםחיו"ד ח"ב סי' סא; שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פו; שו"ת רבבות אפרים, ח"ח סי' שנו. וראה עוד שערי הלכה ומנהג, ח"ג סי' מה; [131] גידולי טהרה סי' כב; שו"ת מהרי"א אסאדחיו"ד סי' רכט; [132] שו"ת אגרות משהשם; [133] שו"ת אבני צדק סי' פט; מי נידהלמהרש"ק מהדו"ק סי' קצח; לחם ושמלה סי' קצחסק"ס; שו"ת בית יצחק חיו"ד ח"ב סי' יט; שו"תמנחת יצחק ח"ה סי' קיא אות ב; שו"ת חלקת יעקבח"א סי' קלז, וח"ב סי' קעג; שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צח; [134] שו"ת שבט הלוי שם. וראה עוד בדיניחציצה של סתימה בשן בדרכי תשובה יו"ד סי' קצחסקע"ה-ע"ו; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; שו"תאמרי אש חיו"ד סי' עה; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' ז, וסי' מו; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' נד; שד"ח מערכתטבילת נידה כלל ב אות ג; שערים המצויינים בהלכהסי' קסא סקי"ג; שו"ת וישב משה ח"ב סי' קטו-קטז; הלכות נשים לאאמו"ר פי"ט סע' כח-לא; [135] שו"ת לבושימרדכי ח"א חיו"ד סי' קכח, ומהדו"ת חאו"ח סי' קעח, וח"ד סי' נד; [136] שו"ת חלקת יעקב חיו"ד סי' ל; הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהםבס' שערי טבילה סי' לד; [137] שערי טבילהשם; [138] שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' רסב, וסי' רנג; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' מנחת פרי (רוטנברג) סי' קצח סוסי' ו; [139] שו"ת אגרות משה שם; [140] מ. טל, אסיא, ה, תשמ"ו, עמ' 98-94; [141] ראה שבת סד ב, וברש"י שם ד"ה שן, ששיניים תותבות היו מוכרות כבר בזמן התלמוד, והיו עשויות מזהב; [142] שו"ת מהרי"אאסאד חיו"ד סי' רכט; דרכי תשובה יו"ד סי' קצחסקע"ה; טהרת ישראל סי' קצח ספ"ז; שו"ת בנין ציוןהחדשות סי' נז; חכמת אדם כלל קיט, בבינת אדםשער הנשים אות יב; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' עח; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; שו"ת אבני נזרחיו"ד סי' רנט; שו"ת הרי בשמים ח"ב סי' קכח; עיקרי הד"ט יו"ד סי' כב; שו"ת זרע אמת סי' פה; שערי טבילה סי' לב. אולם ראה בשו"ת בית יצחקחיו"ד ח"ב סי' יט, שמחמיר; [143] שו"ת אבני נזרשם; [144] שו"ת אמרי יושר ח"ב סי' קצג; [145] בןאיש חי שנה ב פר' שמיני סק"ח-ט; שו"ת רב פעליםח"ב חיו"ד סי' יג; שו"תמהרש"ם ח"א סי' עח; שערים המצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ג; חוקת הגר לאאמו"ר פ"י הע' 10; שערי טבילהשם; [146] שו"ת שואל ומשיב מהדו"ק ח"ג סי' כז; שו"ת מהרש"ם שם; [147] בן איש חי שם. וראה בשו"ת שאריתישראל חיו"ד סי' יב; שערי טבילה שם; [148] שו"תמהרש"ם ח"א סי' עח; שערי טבילה שם; [149] שו"תאבני נזר חיו"ד סי' רנט אות ה; [150] טהרת ישראלסי' קצח ספ"ז; שו"ת אמרי אש סי' עה; שו"ת רבפעלים ח"ד חיו"ד סי' יג; נחל אשכול הל' מקוואותסי' סב אות ו; [151] שו"ת מנחת יצחק ח"ה סי' כא; [152] שו"ת שבט הלויח"ג סי' קכח אות א. וראה בשו"ת באר משה ח"ה סי' כ אות יב; שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סוסי' סז; [153] שו"ת חבצלת השרון סי' סו; [154] ראהדרכי תשובה יו"ד סי' קצח סקע"ה; חכמת אדם כללקיט, בבינת אדם שער בית הנשים אות יב; [155] ס' ההלכה במשפחה, עמ' קכ. וראהבשו"ת שבט הלוי ח"ב סי' צח; [156] שו"ת אבני נזרחיו"ד סי' רס; שו"ת דובב מישרים ח"א סי' פד; שו"ת באר משה ח"א סי' נד; שו"תשבט הלוי ח"ב סי' צו; [157] שו"ת דובב מישרים ח"גסי' י; [158] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פז; [159] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' שעריטבילה סי' לה ס"ד; [160] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' פח; [161] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"א סי' צו; שו"ת בית אב"י ח"ב סי' סח; שו"ת מנחת יצחק ח"וסי' פו; שערים מצויינים בהלכה סי' קסא סקי"ב; הגרש"ז אויערבאך והגרי"ש אלישיב, הובאו דבריהםבס' שערי טבילה סי' לה; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קיז; שו"ת רבבות אפרים, ח"ח סוסי' שנו. וראה במאמרו של מ. טל, אסיא, ה, תשמ"ו עמ' 98-94; [162] שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' פו; [163] חולין קו ב; תוספתא ידיים פ"א; רמב"םברכות ו ד, ומקוואות יא ב; טושו"ע או"ח קסא א. אמנם ברמ"א שם מביא דעה, שאין שייך חציצהלנטילה, אך מסכים להלכה כדעת המחבר. וראהפרטי דינים באנציקלופדיה תלמודית, כרך יז, ע' חציצה, אות י; [164] רמב"ם מקוואותשם; [165] רמ"א או"ח קסא ב; [166] ס' התרומותסי' עט; סמ"ק סי' קפא; [167] מ"ב סי' קסאסק"ה; [168] טושו"ע או"ח קסב י, ובמ"ב שםסקס"ח. וראה עוד בילקוט יוסף ח"ג סי' קסא ס"ה; נשמת אברהם ח"ד חאו"ח סי' קסא סק"א, בשם הגרש"ז אויערבאך. וראה בערוה"ש או"ח קסב כט, שאם שופך רביעית בבת אחת, לית לן בה, שהרי לא נטמאו המים, ולכן אין אנו נזהרים מבלי לשפוך על מקום הרטיה, מפני ששופכים בבת אחת; [169] מ"ב שם סקס"ט; [170] שו"ת רב פעלים ח"א סי' ח; שו"ת יחוה דעת ח"ב סי' יט; [171] ילקוט יוסף, ח"ב סי' קסא ס"ז; [172] חולין קו ב; תוספתא ידיים פ"א; ר"ש ידיים ב ב; רמב"ם ביאתמקדש ה טז. וראה פרטי דינים באנציקלופדיהתלמודית, שם, אות יא; [173] ראה פרטי דיניםומקורות באנציקלופדיה תלמודית שם, אותיד; [174] חולין ע א. וראה עוד ברמב"ם בכורות דיז; טור יו"ד שטו; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' שצא-שצד. וראה פרטי דינים באנציקלופדיהתלמודית שם, אות טו; [175] רמ"א אבהע"ז קלטיד; [176] שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' טז. וראה עוד בשו"ת ציץ אליעזר ח"כ סי' כו סק"ג; [177] פת"ש אבהע"ז סי' כז סק"א; [178] שו"ת פריהשדה ח"א סי' צג; שאילת שלום מהדו"ת סי' קכד; ערוה"ש אבהע"ז לא ד. וראה בשד"ח מע' חתן וכלהאות כו; בן איש חי שנה א פר' שופטים סע' ז; שו"תיביע אומר ח"ה חאבהע"ז סי' י - בעניין המנהג שכלה שפרסה נידה תלבש כפפות בעת קבלתהקידושין; [179] נשמת אברהם חאבהע"ז סי' לאאות א, בשם הגר"י נויבירט; [180] ראה סוכה לז א, ורש"י ותוס' שם ד"ה דבעידנא; טושו"ע או"ח תרנאז; [181] ריטב"א, ר"ן ומאירי סוכה שם. וראה במג"אסי' תרנא סקט"ז; [182] בן איש חי שנה א פר' האזינוסע' יג; [183] מ"ב סי' תרנא סקל"ו; [184] הגרש"זאויערבאך, הובא בנשמת אברהם חאו"ח סי' תרנאאות ה; [185] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריובנשמת אברהם שם; [186] הע' הגר"ע יוסף, בסוףספר נשמת אברהם חאו"ח; [187] רא"ש הל' תפיליןסי' יח, ושו"ת הרא"ש כלל ג סי' ד; שו"ת תשב"ץ ח"א סי' ל; שו"ת הריטב"א סי' כד; יראים סי' שצט; מאירי מגילה כז ב; טושו"ע או"ח כז ד. וראה עוד בביאור הגר"א או"ח סי' כז ס"ד; [188] שו"ת הרשב"א ח"גסי' רפב, ובתשובותיו המיוחסות סי' רלג; שו"ת הריב"ש סי' קלז; [189] ריטב"א ור"ן סוכה לז א. וכן משמע שיטות רש"י ערכין ג ב ד"ה שלא; תוס' שם ד"ה שלא.