אנציקלופדיה הלכתית רפואית - זקן

כד. זקן

 

ואברהם ושרה זקנים באים בימיםחדל להיות לשרה ארח כנשים; ותצחק שרה בקרבה לאמר אחרי בלתי היתה לי עדנה ואדני זקן; ויאמר ה' אל אברהם למהזה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד ואני זקנתי[בראשית יח יא-יג]

 

פרשנות המקרא

 

אבן עזרא:'באים בימים' - הגיעו לימים רבים.

 

רד"ק: 'באים בימים' - מנהג הכתוב לומר הלשון הזה לאדם שגברה וכבדה עליו הזיקנה, ואומר עליו שהוא נכנס בימים הידועים שהם דרך כל הארץ, והם ימי פרידת הנפש מהגוף.

 

רמב"ן: 'באים בימים' - האדם בימי בחורותיו ייקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו, כלשון 'את מספר ימיך אמלא' (שמות כג כו), אבל כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני האדם בדורו יקרא 'בא בימים', מפני שהוא כבא בארץ אחרת, נוסע מעיר אל עיר ומיום אל יום.

 

חזקוני:'ואברהם ושרה זקנים' - מה תלמוד לומר לקמן 'ואברהם זקן בא בימים', אלא מלמד שהחזירו הקב"ה לנערותו, וצריך לכתוב פעם שנייה 'ואברהם זקן' (בראשית רבה מח יט). 'זקנים באים בימים' - מתחילת הספר עד כאן לא תמצא זקנה כתובה בשום אדם עד שבא אברהם ואמר לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אדם ובנו נכנסים למקום אחד ואין אדם יודע את מי יכבד, ומתוך שאתה מעטרו בשיבה אדם יודע למי יכבד, אמר לו הקב"ה, דבר טוב תבעת וממך הוא מתחיל וכו', נמצא אברהם חידש זיקנה שנאמר 'ואברהם זקן'.

 

הכתב והקבלה: בבעל חי יאמר זקן, ובשאר ברואים ישן. 'באים בימים' - כתב רמב"ן, האדם בימי בחרותו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו, כלשון 'את מספר ימיך אמלא'. אבל כאשר יזקין ויחיה ימים רבים מרוב בני אדם בדורו יקרא בא בימים, מפני שהוא כבא בארץ אחרת, נוסע מעיר ובא לעיר אחרת מיום אל יום ע"כ. לדבריו למה הבי"ת פתוחה, שיורה על ימים ידועים, גם לא מצאנו מליצה זו רק באנשים גדולי המעלה ביותר כיהושע ודו וכד'. לכן נראה לי אחרי ששמות יום ולילה ישמשו גם לחיי עולם הזה ועולם הבא, כי בחיי הזמני האדם שבע רוגז, חלוש ההשגה, מזומן אל טעויות בעניני ההשגות הרוחניות וכו', אמנם חיי הרוחני המיועד לנפש בעולם הנשמות הוא מלא על כל גדותיו מכל מיני שלימויות האפשריות וכו', והנה אנשי המעלה כל השתדלותם לחיות בעולם הזה חיי הנפש בעסקים רוחניים דוגמת חיי העולם הבא וכו', וכל עוד שמזקינים ונחלשים ויפסידו כוחות גופם תרבה חכמתם ויתחזק שכלם ויוסיפו שלמות על שלמותם, וכמאמר זקני תורה כל זמן שמזקינים דעתם מתיישבת עליהם וכו', זהו הנכלל לדעתי במליצת באים בימים וכו' לגודל ראות עיניהם, וראיתי (במ"ר) באים בימים בפילון מפולש, מפולש לחיי העולם הבא, כלומר מקום מפולש ואורח ישר וכו' ובמדרש הנעלם (חיי שרה קכ"ו) בא בימים, באותו העולם שהוא ימים, ולא בעולם הזה שהוא לילה.

 

מלבי"ם: 'ואברהם ושרה זקנים' וסיבת הזיקנה היה על ידי 'בימים' ולא כמי שיזקן קודם זמנו.

 

זקן, זקנה וזיקנה מוזכרים במקרא 56 פעמים

 

* # *

חיי האדם מחולקים לארבעה חלקים: ילדות, בחרות, אישות וזיקנה [1]. הזיקנה היא התקופה המאוחרתוהאחרונה בחייו של האדם, ובדרך כלל היאמוגדרת מגמר תקופת הפוריות עד המוות. אכן, עד היום טרם נמצאה הגדרה מדוייקת, כוללת ומוסכמת לזיקנה, לא מבחינה חברתית, ולא מבחינה רפואית-מדעית.

בכל הדורות והתרבויות התלבטו בשאלת ההגדרה של הזיקנה, האם היא תלויה בגורמים אובייקטיביים, כגון גיל כרונולוגי, ו/או שינויים פיסיולוגיים, או שההגדרה תלויה בגורמים סובייקטיביים, כגון הרגשתו האישית של הזקן, ו/או הקביעה השרירותית של החברה.

קיימת הגדרה פורמלית-ביורוקרטית לצרכים שונים, המבוססת על גיל כרונולוגי, אך קביעה זו של גיל הזיקנה השתנתה במשך הדורות בין  65-35 שנה, כנראה כנגזרת של תוחלת החיים הממוצעת בתקופות השונות. יתר על כן, ההבדלים התיפקודיים והפיסיים בין בני האדם, המוגדרים כזקנים על פי גילם בלבד, הם כה רבים, עד שאין להגדרה כזו כל משמעות אוניברסלית. ואמנם ידוע עלאישים רבים, הן בין חכמי ישראל ומנהיגיו, והן בין חכמי אומות העולם ומנהיגיהםבכל הדורות, שתיפקודם הגופני והשכליהיה מצויין בגיל מתקדם מאד, והמשיכולתרום רבות לעמם ולעולם, למרות גילםהמבוגר.

בדיני ישראל משתנה הגדרת הזיקנה מעניין לעניין לפי העניין. יש שההגדרה היאלפי גיל כרונולוגי מוחלט, וגם כאן משתנההגיל בדינים שונים; ויש שההגדרה היא לפיתכונות פיסיולוגיות שונות בהתאם לעניין [2].

ביחס להגדרה לפי גיל כרונולוגי נקבעבמשנה בן ששים לזיקנה [3], בן שבעים  לשיבה [4]. בספרות הקבלה נקבע בן חמישים לזיקנה, ובן ששים לשיבה [5], אך בשם האר"י מבואר שבן ששים לזקנה [6]. אכן, כאמור, אין הגדרה זו קבועה ומחייבת, אלא משתנה היא לפי הדין והעניין [7], ולא באה אלא לציין שלבים כלליים בהתפתחותו של האדם הממוצע.

 

מושגים נרדפים - למונח זקן יש מספר מילים נרדפות: שיבה [8], שהיא לובן השיער מזוקן [9], או שהוא מלשון ישיבה [10], או ששורש שיבה הוא שב, היינו שבע עשורים, כי בן שבעים לשיבה [11]. מכאן גם הכינויהארמי סב, סבא, סבתא, בחילוף אותיות ש' שמאלית וס' [12]. אמנם במשנה [13] הבדילהתנא בגיל בין הזיקנה והשיבה; בא בימים [14]; ישיש [15], שיש מי שכתב ששורשו מלשון שש, היינו שש עשורים [16].

בלשון חז"ל מצינו קשיש [17], ונמושות [18], שהוא מלשון ממשש [19].

 

יש מי שכתב, שכל המושגים הללו משמשים לדרגות זיקנה שונות [20].

 

סתם זקן במקרא משמע בגיל [21], אך סתם זקן בחז"ל משמש באופן מושאל לאנשים במעמד חשוב, כגון חכם וגדול בתורה, אפילו הוא צעיר בגיל, והוא על פי הנוטריקון 'זקן - זה קנה חכמה' [22]. אמנם יש מי שהקשה עלהנוטריקון, שלא רמוז במילה 'זקן' עניין החכמה, אלא רק 'זה קנה', ותירץ שהתיבה זקן בפסוקחוזרת לשיבה שבראש הפסוק, והכוונה שקנה אתשיבתו על ידי יגיעה [23]. כמו כן משמש זקן כמושג מושאל לדיין - 'כבר הורה זקן' [24], וכן לאיש נשוא פנים, נכבד ומנהיג. מכאן נובעים צירופים שונים של זקן ביחס לחכמים, מנהיגים ודיינים, בלא קשר להגדרת הזקן מבחינת הגיל, או התכונות הפיסיולוגיות, כגון זקנים בסנהדרין, סמיכת זקנים, זקנים הראשונים, זקני ישראל, זקני העם, מועצת הזקנים, זקני בית דין, זקני כהונה ולוויה, זקני העדה, זקני העיר, זקן ויושב בישיבה, זקן ממרא. השאלת המונח זקן לתפקידים אלו היא כתוצאה מהחכמה ומהניסיון הנרכשים לרוב עם הגיל [25], אך לא בהכרח קשורים הם בגיל.

מושג מושאל נוסף לזקן הוא זקנו שלפלוני, במובן של אבי-אביו (סבא) [26], ושייךלקרות 'זקני' גם לזקן מכמה דורות [27], ויש שגם אביו נקרא זקן [28].

זיקנה שייכת גם בבעלי חיים, ואפילו בצמחים [29], אך עניני זיקנה אלו לא נידונים כאן.

היחס לזקן ביהדות - היהודים דאגו לזקנים בדרך כלל במסגרתהמשפחה. הזקן לא נמנה במקרא ובחז"לבין הקבוצות החלשות כדוגמת העני, הגר, היתום והאלמנה, אשר דורשים יחס מיוחדשל צדקה וחסד מחמת חולשתם, וכן לאמצינו מוסדות וארגונים מיוחדים לעזרהלזקן, בניגוד למצב החולים, הענייםוהמתים. מכאן ששילובו של הזקן בחייהמשפחה, והטיפול של המשפחה בו, היוטבעיים ומספיקים. זהו גם ההסבר המקובללעובדה, שבתי זקנים בין היהודים החלולהיווסד רק בתקופה היסטורית מאוחרת, בניגוד לאומות העולם, שהקימו בתי זקניםמיוחדים בשלבים היסטוריים מוקדמים.

בתי אבות יהודיים - בית הזקנים היהודי הראשון נוסדבקראקוב שבפולין, במחצית הראשונה שלהמאה הי"ח למנין האומות, על ידי משה יעקליש, ובקהילת הפורטוגזים באמסטרדם שבהולנד בשנת 1749. בתי אבות נוסדו במספרים הולכים וגדלים רק החל מהמאה הי"ט למנין האומות, ומאז נפוצו כמעט בכל קהילות ישראל בתפוצות.

רקע מדעי

כללי - המדע החוקר את ההזדקנות ואת תופעות הזיקנה מבחינה רפואית, ביולוגית, היסטורית וחברתית נקרא גרונטולוגיה, והענף ברפואה העוסק בטיפול במחלותיהם של הזקנים בכלל, ובמחלות המיוחדות לתקופת הזיקנה בפרט נקרא גריאטריה. תת-קבוצה רפואית היא פסיכו-גריאטריה, העוסקת בהיבטים הנפשיים של הזקן. יש לציין, שענףהגריאטריה לוקה במיעוט העוסקים בו מסיבותשונות, למרות צרכים גדלים והולכים ברופאיםמומחים בתחום זה.

תוחלת חיים - במשך שנות ההיסטוריה נוצר שיווימשקל קבוע בין הגילאים השוניםבאוכלוסיה. אכן, במאה הנוכחית חלההגדלה מהירה בחלקם היחסי של הזקניםבאוכלוסיה, וכתוצאה מכך נוצרו בעיותחברתיות, שלא היו קיימות בחומרה ובהיקףכזה בעבר. משפחה ממוצעת בימינומורכבת ממספר גדול יותר של קבוצות גיל, נוצרו בעיות של גימלאים צעירים יחסית, ובריאים בגופם ובשכלם, הדורשים תעסוקההולמת. שוק העבודה משתנה בהתאםלצרכים המתחדשים. כך נוצרו בעיותהתאמה חברתית בקבוצות גדולות בהרבהבהשוואה לעבר.

לאור השיפור הניכר ברפואה מונעתוברפואה פעילה, וכן לאור השיפור הכלכליותנאי הרווחה בארצות מפותחות, עלתהתוחלת החיים של האוכלוסיה המערבית, ועמה גדל מספר הזקנים. מימי רומאהעתיקה ועד ימי הרנסס נשאר אורך החייםהממוצע סביב 30 שנה, ללא שינוי. לעומתזאת, בין השנים 1980-1900 עלתה תוחלתהחיים מ- 49 שנה ליותר מ- 70 שנה.

בשנת 1998 היתה תוחלת החיים הממוצעת של נשים בישראל 79.9 שנים, ושל גברים - 76.5 שנים. יש לציין, כי בהשוואת תוחלת החיים של גברים תופסת ישראל מקום גבוה ביותר ביחס למצב זה בעולם, ולעומת זאת תוחלת החיים של נשים בישראל נמוכה בהשוואה למדינות האירופיות המערביות.

חלוקת אוכלוסית הזקנים - כיום מקובל לחלק את שכבתהאוכלוסיה הזקנה לשתי תת-קבוצות: 'זקנים-צעירים' בני 74-65 שנה, שחלקםהגדול בריאים יחסית, מתפקדים היטבמבחינה שכלית, בעלי השכלה, גימלאים-פורשים אשר זקוקים ומסוגליםלקריירה חלופית וחדשה בחייהם; 'זקנים-זקנים' בני 75 שנה ומעלה, שחלקםסובלים ממחלות פיסיות ושכליות כרוניותומרובות, מוגבלים מבחינה פיסית ונפשית, ובלתי יצרניים.

מקובל לסווג את הקשישים לארבעקבוצות, וזאת לפי רמת תיפקודם הפיסיתו/או הנפשית: עצמאיים, המסוגלים לבצע את הפעולות היומיומיות, ללא עזרתהזולת וללא קשיים בניידות; תשושים פיסית, שאינם מסוגלים לשרת את עצמםבאופן מלא; סיעודיים, המרותקים למיטה, וזקוקים לסיוע ברוב הפעולותהיומיומיות; ותשושי נפש, הסובלים מירידה שכלית, מבלבול, וממצבים נפשייםדומים.

נתונים סטטיסטיים - שיעורם של כלל התושבים בני 65 שנהומעלה במדינת ישראל גדל מ- 3.9% מכללהאוכלוסיה בשנת 1950 ל- 10% בשנת 1998. באותה שנה היו בישראל כ- 600,00 זקנים בני 65 שנה ומעלה. בארבעים שנות קיומה של מדינת ישראל (1948 – 1988) גדלה האוכלוסיה הכללית פי שלושה, בעוד שאוכלוסית הזקנים מעל גיל 65 שנה גדלה פי שבעה. שיעור הגידול של קבוצת הזקנים מעל 75 שנה כפול משיעור הגידול של הקשישים 'הצעירים' בני 74-60 שנה. עיקר הגידול בקבוצת הישישים נובע מהגידול המהיר של בני 80 שנה ומעלה, ששיעורם מגיע לכ- 37%. הנשים הקשישות מהוות כ- 55% מאוכלוסית הקשישים, ושיעור הגידול שלהן גבוה משיעור הגידול של הגברים הקשישים.

היבטים כלכליים - הבעיה הכלכלית של שכבת האוכלוסיההזקנה בישראל מתבטאת בין השארבעובדה, שלמרות היותה כ- 10% מכללהאוכלוסיה תופסת קבוצת גיל זו כ- 35% ממיטות האשפוז של בתי החולים, וצורכת כ- 50% מכלל התרופות הניתנות לחולים.

התייחסות לזקן - ההתייחסות לזקן מתחלקת לתחוםהביולוגי-רפואי ולתחום החברתי-כלכלי. העיסוק בתחומים אלו הוא גם ברמת הפרטוגם ברמת המדיניות הציבורית.

הגישה הסוציולוגית בגרונטולוגיהמתחלקת בין הדוגלים בהפרדת הזקןמהקהילה, וסיפוק צרכיו במסגרות ייחודיותלזקנים, לבין הדוגלים בשילוב הזקןבקהילה הכללית בביתו או בבית משפחתו, תוך סיוע לטיפול בו בתנאי מגוריוהראשוניים.

הזדקנות פיסית - ההזדקנות מבחינה פיסית מתבטאתבשינויים חיצוניים ותיפקודיים מגוונים, והם שונים בכל פרט ופרט. לפיכך מבחיניםבין גיל כרונולוגי, היינו מספר השנים מאזהלידה, לבין גיל ביולוגי, היינו הגיל לפידרגת תיפקודיו השונים.

מרבית איברי הגוף עוברים הפחתהוהתנוונות הדרגתיים של מספר התאיםהמרכיבים אותם, ומשקלם יורד בגילהזיקנה. שינויים תיפקודיים חלים במרבית  מערכות הגוף, והם כוללים את כל הרמותהביולוגיות של האורגניזם, החל מרמהמולקולרית ותאית, דרך רקמות ואיברים, ועד לאורגניזם כולו. יש ירידה מתמדתוקבועה ביעילות התיפקוד של המערכותהביולוגיות השונות בגוף, או בכושרהסתגלותם לתנאי מאמץ ולשינוייםסביבתיים. בכל עשר שנים יש הפחתה שלכ- 10% ממספר תאי העצב של המוח. בהשוואה לתיפקוד מלא של מערכות שונותבגיל 25 שנה, נמצא כי בגיל 65 שנה יורדקצב הלב ל- 87%, תיפקוד הכליה ל- 78%, כוח השרירים ל- 75%, ותיפקוד הריאות ל- 62%; בגיל 85 שנה יורד קצב הלב ל- 81%, תיפקוד הכליה ל- 69%, כוח השרירים ל- 55%, ותיפקוד הריאות ל- 50%. ככל שעולים בגיל מצטברות בעיות בריאותיות, נצפית ירידה בתיפקוד החושים, נסיגה שכלית, וחולשת הזכרון. כמו כן מתעוררות בעיות של הסתגלות חברתית, בעיות נפשיות, והפחתה בכושר העבודה והתעסוקה. שינויים אלו גורמים לבעיות לזקן עצמו, לסביבתו הקרובה, ולחברה כולה. ככל שהשינויים הגופניים והשכליים קשים ומהירים יותר, וככל שהסביבה ערוכה פחות להתמודדות עם בעיות הזקן, וככל שהסביבה מוכנה פחות להקרבה ולהתאמה למען צרכי הזקן, כך גדלה הבעיה של הפרט הזקן, ושל קבוצת הזקנים באוכלוסיה.

ההזדקנות כרוכה בירידת החיוניות שלהגוף והנפש, וביכולת ההתגוננות שלו מפנימחלות שונות. האדם איננו מת מזיקנה, אלאשההזדקנות מביאה להסתברות גדלה והולכתלחלות במחלות שבעטיין ימות האדם.

הבעיות הרפואיות של הזקן מתבטאותהן בריבוי מחלות כרוניות, פיסיות ופסיכולוגיות, והן בריבוי מחלות חריפות, בעיקר זיהומיות. שילוב זה מצריך היערכותרפואית שונה מבחינה איכותית וכמותית, בהשוואה לאירגון הרפואי הנוגע לגילאיםאחרים, שכן מבנה מערכת הרפואההמודרנית נוטה להתייחס בעיקר למחלותחריפות, וזה איננו עונה על הדרישות שלשכבת הגיל הזקן.

תוחלת חיים - תוחלת החיים המירבית, גם בתקופההמודרנית, היא כ- 100 שנה, למעט מספרקטן של אנשים שעברו את הגיל הזה. שכיחות האנשים אשר הגיעו בעבר לגיל 100 שנה הוא 1:10,000, ושכיחות זו לאהשתנתה גם בתקופה המודרנית. מאידךהצליח המדע המודרני, כאמור, להעלות אתממוצע תוחלת החיים של האוכלוסיה לגיל 75-70 שנה.

מאמצים מדעיים ורפואיים רבים נעשובמשך הדורות, ובעיקר בשנים האחרונות, להאריך את תוחלת החיים של האדם.

מגמה אחת היא להאריך את ממוצעתוחלת החיים, ולשפר את איכות החייםבגילאים המבוגרים, מבלי לשנות אתמקסימום אורך החיים. דבר זה נעשה עלידי הדברת מחלות ממיתות, ובעיקר מחלותזיהומיות, ועל ידי זה מושגת הפחתה משמעותית בתמותת התינוקות והצעירים.מטרת מגמה זו היא להוסיף חיים לשנים, ולאו דווקא להוסיף שנים לחיים. מגמה זונחלה הצלחה חלקית, ואמנם עדים אנולעליה משמעותית בממוצע תוחלת החיים. אכן המדע והרפואה עדיין לא התגברו עלמחלות ממאירות רבות, מחלות לבוכלי-דם, ושבץ מוחי, שהן המחלותהממיתות בשכיחות הגבוהה ביותר בגילהמתקדם. כמו כן עדיין מתים רבים בגללתאונות שונות, הרעלות, ומלחמות, גורמים שניתנים למניעה.

הכיוון השני הוא לשנות את מנגנוניהיסוד להזדקנות ולמוות, ובכך להאריך אתמקסימום תוחלת החיים. כיוון זה הוא רחוקמפתרון, ייתכן שהוא בלתי אפשרי, וייתכןאף שהוא איננו רצוי.

ישלציין, שכבר הרמב"ם חזה שתי אפשרויות אלו, וכתב: 'דחיית הזיקנה היא ממה שאי אפשר, ואמנם המניעה שלא תמהר - אפשר, וזה במהשינהגו בו הזקנים במזונותיהם ורוב הרחיצה, והשינה, והתמצע הדרך, והשמירה מכל מה שינגבאו יקרר' [30].

הסבר להזדקנות - למרות המחקרים הרבים, וההתקדמותהעצומה בידע ובהבנה בתחומי הביוכימיה, הגנטיקה, הביולוגיה המולקולרית, והפיסיולוגיה, עדיין אין בידינו הסברלהזדקנות כתהליך שמתחייב מן התהליכיםהפיסיולוגיים שבגוף החי, הפועל כתיקנו. לא ברור אם מדובר בהצטברות חומריםרעילים, שינויים בתהליכי חילוף החומרים, שינויים הורמונליים, שינויים חיסוניים, שינויים גנטיים, השפעות סביבתיות, אושינויים אחרים. כמו כן לא ברור עדייןבאלו מרכיבים של חלקי התא מתרחשים השינויים הראשוניים והקריטיים שלההזדקנות. ידועים נתונים תורשתייםוסביבתיים שונים המשפיעים על אורךהחיים של בני האדם, אך טרם נמצא הסברמדעי לנתונים אלו. אין אנו יודעים להגדיראת ההבדל בין תופעות בסיסיות וראשוניותהגורמות לתהליך ההזדקנות, לבין תופעותמישניות שהן תולדה של תהליך ההזדקנות, ומהווים תסמינים של הזיקנה. כמו כןבמקרים רבים אין אנו יודעים להסביר אתהשוני והגיוון הרב בין הפרטים השוניםבאוכלוסיה, כאשר קצב ההזדקנות שונהמאד בין אנשים באותה אוכלוסיה, וביןמערכות שונות בתוך כל אחד ואחד, במידתהירידה של כושר התיפקוד, וביחס שלהםלגיל הכרונולוגי.

התמורות הפיסיולוגיות שמתגלותבזיקנה, אינן יכולות לשמש הסברלהזדקנות, מאחר שהן עצמן נובעותמסיבות שאינן ידועות לנו, כך שמבחינהאמפירית הן תוצאות של הזיקנה ולאסיבותיה. לפי שעה נראות לנו ההזדקנותוהזיקנה כעובדות ראשיתיות של תהליךהחיים.

הזקן והזיקנה במקרא ובחז"ל

תוחלת החיים - קיצבת החיים של האדם היא קבועהמראש, אך אין היא מוחלטת, ויכולה היאלהשתנות בהתאם למעשיו הפיסייםוהרוחניים של האדם [31].

גבולות תוחלת החיים - חז"ל הכירו בגבול החיים בגיל 100 שנה [32]. ומה שכתבההתורה [33] 'והיו ימיו מאה ועשרים שנה', אין זה מכוון לגבול החיים, אלא להמתנה עד המבול [34]. מכאן יש להעיר, שהברכההמסורתית 'עד מאה ועשרים' נובעת כנראהמפירוש מוטעה בפסוק זה לפי דעת רוב המפרשים, ולמעשה היה צריך לברך 'עד מאה שנה'.

ממוצע חיי האדם הוא 80-70 שנה [35].

סיבות לאריכות ימים - התורה הבטיחה אריכות ימים למי שמקיים את מצוותיה [36], ובמיוחד נימנו מצוות אחדות, שבקיומם מובטח אריכות ימים: לימוד תורה [37], כיבוד אב ואם [38], מצות מזוזה [39], שילוח הקן [40], שמירה על מאזני צדק במסחר [41], וכן מלך, אשר מקיים את המצוות המיוחדות לו [42]. יראת ה' [43], ושנאת בצע [44], אף הם נימנו במקרא כגורמים לאריכות ימים.

חז"ל לימדונו שהשווה הכתוב הבטחהלאריכות ימים במצווה קלה שבקלות - זה שילוח הקן, ובמצווה חמורה שבחמורות - זה כיבוד אב ואם, ללמדך שאין קיצבהבשכר המצווה, ולפעמים אתה רואה מצווהקלה ושכרה מרובה [45].

חז"ל מסרו מספר הנהגות מוסריות, שגרמו לחכמים להאריך ימים: 'מימי לא השתנתי מים בתוך ארבע אמות שלתפילה, ולא כיניתי שם לחברי, ולא ביטלתיקידוש היום'; 'לא עשיתי קפנדריא לביתהכנסת, ולא פסעתי על ראשי עם קודש, ולא נשאתי כפי בלא ברכה'; 'לא קדמניאדם לבית המדרש, ולא ברכתי לפני כהן, ולא אכלתי מבהמה שלא הורמו מתנותיה'; 'לא נתכבדתי בקלון חברי, ולא עלתה עלמיטתי קללת חברי, וותרן בממוני הייתי'; 'לא קבלתי מתנות, ולא עמדתי על מידותי'; 'לא נסתכלתי בדמות אדם רשע'; 'לאהקפדתי בתוך ביתי, ולא צעדתי בפני מישגדול ממני, ולא הרהרתי במבואותהמטונפות, ולא הלכתי ארבע אמות בלאתורה ובלא תפילין, ולא ישנתי בביתהמדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולאששתי בתקלת חברי' [46].

ועוד מנו חז"ל מספר הנהגות מוסריות, וקיום מצוות מסויימות, אשר גורמותלאריכות ימים: מי שמקבל יסורים [47]; מי שמשכים ומעריב בבתי כנסיות [48]; המשלים פרשיותיו עם הציבור [49]; המאריך  ב'אחד' של שמע ישראל [50]; המחמיר בטבילת קרי [51]; הפוסק מקריאת שמע במבואות המטונפות [52]; המאריך ב'אמן' [53]; שלושה דברים המאריך בהם, מאריכים לו ימיו ושנותיו - המאריך בתפילתו, והמאריך בשולחנו, והמאריך בבית הכסא [54]; החותם מקדש ישראל, והמבדיל בין קודש לחול [55]; העושה תשובה [56]; המניח תפילין [57]; המתעסק בדבר מצווה של קבורה [58]; הפורש מיין [59]; המקיים מצות צדקה [60]; המזבח נברא להאריך שנותיו של האדם [61]; כהן גדול מאריך ימיו של אדם [62]; המדבר אמת היא סגולה לאריכות ימים [63]. יש מי שהוכיח מכאן שחובות הלבבות עולות בחשיבותן על חובות האיברים [64]. ועדיין צריך בירור בחלק מההנהגות והמצוות הללו, למה גורמות לאריכות ימים.

אישים זקנים במקרא - מספר אישים במקרא כונו זקנים: אברהם ושרה [65], לוט [66], יצחק [67], יעקב [68], יהושע [69], עלי [70], שמואל [71], ישי [72], ברזלי [73], דוד [74], שלמה [75], אסא [76], איוב [77], יהוידע [78], הושע [79]. אצל משה לא נאמרה זיקנה [80], והיינו אף שמשה מת בשיבה טובה בןמאה ועשרים שנה [81], לא היו לוסימני הזיקנה החיצוניים, כנאמר שם 'לא כהתהעינו ולא נס ליחה' [82].

שלושה נכתרו בזיקנה ובימים: אברהם, יהושע, ודוד, שכן יש לך אדםשהוא בזיקנה ולא בימים, היינו שנראהבאופן חיצוני כזקן, שהזיקנה קופצת עליו, אף על פי שהוא צעיר לימים; ויש שהואבימים ולא בזיקנה, היינו שאין בו הדרתזקן, אף על פי שהוא מבוגר בשנים [83].

שלושה נאמר בהם שיבה טובה: אברהם, דוד, וגדעון [84].

אישים זקנים בתלמוד - מספר אישים בחז"ל נקראו זקנים: נחום [85], שמאי [86], הלל [87], רבן גמליאל הזקן [88], רבי אלעא [89], רב פפא סבא [90], רב המנונא סבא, רב ייבא סבא [91], שמואל סבא [92], אביי קשישא [93]. בזוהר מוצמדהתואר 'סבא' לשמותיהם של רבים מהאישיםהמוזכרים בו.

אישים שהאריכו ימים - מהאישים המוזכרים בתנ"ך שהאריכו ימים 120 שנה ויותר, לאחר הדורות הראשונים: שרה [94], אברהם [95], יצחק [96], יעקב [97], עמרם [98], משה [99], עובד אבי ישי [100].

מספר אישים נימנו בחז"ל שהאריכו ימים: יוחנן כהן גדול [101], בר קפרא [102], רב אחא בר יעקב [103], רבי זכאי, רבי אלעזר בן שמוע, רבי פרידא, נחוניא הקנה, נחוניא הגדול, רבי זירא, רבי יהושע בן קרחה [104], רב אחא בר אהבה [105], רבי חנינא [106], רבי אלעזר בן פרטא [107], אמו של רב אסי [108], רב חסדא [109]. כמו כן האמה שבבית רבי האריכה ימים [110].

ארבעה הם שמתו בני מאה ועשרים שנה: משה, הלל הזקן, רבן יוחנן בן זכאי, ורבי עקיבא [111]. רבי יוחנן, יש אומרים שחי למעלה משלוש מאות שנה [112].

קבוצות זקנים - מספר קבוצות מחכמי התלמוד כונו בשםזקנים: זקנים הראשונים, זקני ביתשמאי, זקני בית הלל, זקני בתירא, זקניהגליל, זקני הדרום, סבי דסורא, סבי  דפומבדיתא, סבי דמתא מחסיא, סבי דביאתונא.

אישים שהזקינו מוקדם - מספר אישים מתוארים כמי שהזיקנהקפצה עליהם מוקדם, שנראו זקנים במיוחדבטרם עת, היינו ששערותיהם הלבינו: יעקב אבינו [113], שמואל הנביא [114], רבי אלעזר בן עזריה [115].

זיקנה מאברהם - עד אברהם לא היתה זיקנה, עד שביקשאברהם על הזיקנה [116], כלומר לא היתה הבחנה חיצונית בין צעיר לזקן בהלבנת שיער, עד שביקש אברהם שיהיה דבר זה ניכר [117].

מצינו זיקנה אף אצל מלאכים [118].

 

היחס הכללי לזקן - בדרך כלל מובעת הערכה מלאה ועמוקהלזקן, אך אין התעלמות ממיגבלותיו, חולשותיו וקשייו. כמו כן לא בא היחסהמיוחד לזקן על חשבון התעלמות מיחסנאות לצעיר.

החיוב והשלילה שבזיקנה - הזיקנה היא חיובית בעיקרה, שכן יש בהניסיון חיים וצבירת ידע, הפחתת יצרים, וזמןפנוי לעסוק בתורה ובמצוות. אך יש גםחסרונות לזיקנה בגלל המיגבלות הגופניותוהשכליות. לכן מצינו בחז"ל שיש בזיקנהגם טוב וגם רע.

החיוב שבזיקנה - רוב פסוקי התורה ומאמרי חז"למתייחסים לזקן ולזיקנה בחיוב: אריכות ימים נחשבת לברכה [119], אם כי אריכות ימים ושנים יותר מדאי, אף היא איננהטובה [120];  הזיקנה מביאה ליתר חכמה [121], אם כי אין הדברנכון בכל מקרה, ויש צעירים שהם נבונים יותרמהזקנים [122]; ביזוי הזקן הוא אות לקלקלה [123], ודור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים, וזקנים יעמדו לפני נערים [124]; הלומד מן הזקנים דומה לאוכל ענבים בשולות, ושותה יין ישן [125], היינו שהדברים בשלים, מיושבים ומתקבלים, אם כי יש זקנים שאין להם חכמה כלל [126]; זיקנה ושיבה נאה לצדיקים, ונאה לעולם [127]; אם יאמרו לך זקנים סתור, וילדים בנה, סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה [128]; אין לך נאה בישיבה אלא זקן [129]; זקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, נוהגים בו כקדושת ארון [130], ובלשון אחרת, היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, שחלה או שנטרד בדוחק מזונות, שכן לוחות ושברי לוחות מונחים בארון [131]; זקן שאירע בו דבר, אין מורידים אותו מגדולתו, אלא אומרים לו היכבד ושב בביתך [132]; המכבד את הזקנים הוא בן עולם הבא [133]; כל מי שמקבל פני זקן, כמקבל פני שכינה [134]; לא במקום אחד ולא בשתים מצאנו שחלק הקב"ה כבוד לזקנים, אלא בהרבה מקומות [135]; ומה אם מי שאמר והיה והעולם עתיד לחלוק כבוד לזקנים, קל וחומר בשר ודם צריך לחלוק כבוד  לזקנים [136]; אדם בן תורה, בשעה שהוא מזקין, הכל באים ומסבבים אותו, ושואלים אותו דברי תורה [137]; ישראל אינם יכולים לעמוד בלא זקנים [138]. מי שאינו מכבד את הזקן, לא יאריך ימים [139].

השלילה שבזיקנה - מאידך, הכירו חז"ל במיגבלות הזיקנה: ימי הזיקנה נקראים ימי הרעה [140]; הזיקנה היא עטרת קוצים [141]; הזיקנה כשלעצמה איננה עומדת לו לאדם בפני יצרו, שכן היצר הרע גדל עם האדם מנערותו ועד זיקנותו, ואם מצא בתוך שבעים שנה הוא מפילו, בתוך שמונים הוא מפילו [142], וכפי שאמר הלל, אל תאמין בעצמך עד יום מותך [143], וכמעשה באותו חסיד שאמר, אל תאמין בעצמך עד יום זיקנותך [144]. וכן מצינו בחז"ל תיאורים רבים על מיגבלותיו הגופניים של הזקן [145].

המאזן - מכאן שהכל לפי הזקן [146]. ואכן, יש זקן ויש זקן - מי שקנה חכמה בצעירותו, ומנצל את ימי זיקנותו לדברים חיוביים שהזיקנה מקנה לאדם, הרי שלגביו הזיקנה היא שבח ומעלה; ולעומתו מי שלא קנה חכמה, ולא הכין עצמו בצעירותו, הרי הוא לטורח על עצמו ועל אחרים בעת זיקנותו.

ציפיות ודרישות הציפיה מזקן היא, שיעסוק בדבריםחיוביים, כגון צדקה [147], שלא יעסוק בדברים בטלים [148], ושיתרחק ממעשים מגונים כמו ניאוף [149].

על האדם להשתדל לחזור בתשובה לפניעת זיקנותו [150], אך אם לא זכה לכך בימי נעוריו, עליו לחזור בתשובה בעת זיקנותו, ואחרי שהגיע לגיל תשעים שנה, ראוי לו להיות כל עסקו בתפילות ובתהילות לה', ולשיח בנפלאותיו [151].

ערכין - ערכם של זכר ונקבה זקנים קטן יותרמצעירים, אך בעוד שאשה זקנה ערכה הואשליש מהצעירה, היינו שלשים שקלים לצעירה, ועשרת שקליםלזקנה מעל ששים שנה [152], הרי שבאיש זקן פוחת ערכו יותר משליש, היינו חמישים שקלים לצעיר, וחמשה עשרשקלים לזקן מעל ששים שנה [153], מכאן שערכה של אשה זקנה גדול יותר מערכו של איש זקן. חז"ל המשילו על כך את הפתגם - 'זקן בבית משא בבית, זקנה בבית מטמון בבית' [154]. הם הדגישו בדברים אלו את ההבדל בין זקן שאינו בן-תורה לבין אשה זקנה, בכך שהזקן מתנתק בצורה חדה מתיפקודיו בעבר, ונכנס לחיי בטלה ושעמום, אשר מחמירים את מצבו הנפשי והגופני, בעוד שהזקנה איננה מתנתקת באופן חד ומלא מתיפקודיה בעבר, ויכולה להמשיך בעיסוקיה הקודמים, וזה מסייע לתיפקודה הנפשי.

השינויים הגופניים והתיפקודייםהחלים בזקן

הכנות לקראת הזיקנה - המקרא וחז"ל הנחו אותנו להכין אתעצמנו בצעירותנו לקראת ימי הזיקנה, הןמבחינה גופנית והן מבחינה רוחנית:

'חנוך לנער על פי דרכו, גם כי יזקין לאיסור ממנה' [155].

'על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעתמצוא' [156] - צריך אדם להתפלל על זיקנתו שתהא עיניו רואות, ופיו אוכל, ורגליו מהלכות, שבזמן שאדם מזקין, הכל מסתלק ממנו [157]. וכן התפלל דוד המלך - 'אל תשליכני לעת זקנה, ככלות כחי אל תעזבני' [158], וכן 'עד זקנה ושיבה אלקים אל תעזבני' [159]. וראוי לאדם שיתפלל - 'אל תרפה את ידי לעת זקנתי מן התורה ומן המצוות' [160].

'וזכר את בוראך בימי בחורתיך, עד אשרלא יבאו ימי הרעה, והגיעו שנים אשרתאמר אין לי בהם חפץ' [161].

כל אומנות שבעולם אין עומדת לו לאדםאלא בימי ילדותו, אבל בימי זיקנותו הריהוא מוטל ברעב; אבל תורה אינה כן, עומדת לו לאדם בעת ילדותו, ונותנת לואחרית ותקווה בעת זיקנותו [162].

דברים שאדם עושה בילדותו, משחיריםפניו בעת זיקנותו [163].

חסידים ואנשי מעשה אומרים, אשריילדותנו שלא ביישה את זיקנותנו; ובעליתשובה אומרים, אשרי זיקנותנו שכיפרה אתילדותנו [164].

חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי, הןשעמדו לי בעת זיקנותי [165].

אבנים שישבנו עליהן בנערותנו, עשועמנו מלחמה בזיקנותנו, היינו ללמד דרךארץ בא, שצריך לשמור עצמו בימיהנערות, ואף שאינו מרגיש בדבר, מפנישסופו להיות מרגיש בימי הזיקנה [166].

כל המנהיג עצמו בדרכים אלו שהורינו, אני ערב לו שאינו בא לידי חולי כל ימיו, עד שיזקין הרבה וימות, ואינו צריך לרופא, ויהיה גופו שלם, ועומד על בוריו כלימיו [167].

סיבות להזדקנות - מפני ארבעה דברים הזיקנה קופצת עלהאדם: מפני היראה, ומפני כעס בנים, ומפני אשה רעה, ומפני המלחמות [168].

שלושה דברים מזקינים את האדם: הדר בעליה, המגדל תרנגולים בתוך ביתו, והמדבר ואינו נשמע [169].

כל השטוף בזימה, זיקנה קופצת עליולפני זמנו [170].

שלושה הזקינו בטרם עת, מפני רעותבניהם: יצחק, שמואל ועלי [171].

זיקנה מוקדמת נגרמת על ידי לב דואג [172]. כשמתה שרה, קפצה זיקנה על אברהם [173].

ההזדקנות הפיסית - בדרך כלל קיימת הדרגתיות בתהליכיההזדקנות, והדרגתיותזו נמדדת בעשורים של שנים [174]. יש שחילקו את חיי האדם לשביעיות [175], ויש שחילקו את הדרגתיות חיי האדםלשלושה חלקים - ימי עליה עד עשרים שנה, ימי עמידה עד תשעים שנה, וימי ירידה מתשעיםשנה ואילך [176].

הקשיים הפיסיים של הזקן תוארובהרחבה כבר על ידי שלמה המלך [177].

השינויים הפיסיים בזקן - חז"ל מנו שינויים שונים שקורים בזקן: עורו מתקמט ומתכהה, שערו מלבין, נקביו אינם פועלים כהלכה, מערכת העיכולאיננה פועלת כתיקנה, שנתו קלה מאדומתעורר בקלות, דעותיו משתנות, שפתותיומתבקעות, קולו נחלש, שיניו נושרות, הליכתו קשה וכפופה, גבשושית קטנהדומה עליו כהרי הרים, וכוחותיומידלדלים [178].

עיניו של הזקן כהות, וראייתו נחלשת [179], ומצינו אישים שונים במקרא, שעיניהם כהו מראות לעת זיקנתם: יצחק [180], יעקב [181], עלי [182], אחיה השילוני [183]. ולעומתם אצל משה כתוב, שלא כהתה עינו למרות זיקנותו [184].

בעת הזיקנה השמיעה נחלשת [185], וכך מסופר עלברזלי לעת זיקנתו [186].

זקן דמו נצטנן ונצרר, היינוירידה בחום הגוף הפנימי, או שהכוונה לירידהבחילוף החומרים התקין, ובטל יצרו, ובטלה תאוותו, וירתת בידיו וברגליו [187]. הזקן מרגיש קר יותר, והבגדים לא תמיד מחממים אותו, ולעתים הוא נזקק לעזרת אשה [188], ואמנם יששכינו את שיטת החימום על ידי אשה, שנעשתהאצל דוד ואבישג השונמית, בשם שונמיטיזם[189], מערכת הדם נחלשת, ואיננה יעילה עוד כמקודם [190].

שיער בית השחי נושר מחמת זיקנה [191]. גבות העינים גדלות מאד, ולעתים מכסות את העינים [192].

בעת הזיקנה יש קושי בלעיסה, ואין הזקןטועם כראוי [193].

הזקנים צריכים ללחוץ יותר למתן שתן, ולפעמים יוצאת צואה קודם [194]. יתכן שזה רמז לערמונית מוגדלתבזקן.

זקן אמנם אינו מוליד, אך יש מי שכתבו שיש רפואות שיכולות להחזירו ליכולת ההולדה, ועל כן עצם מצב הזיקנה איננו מצב של סירוס [195].

חבלה צווארית בזקן מסוכנת במיוחד, וגורמת למוות [196].

תלמידי חכמים כל זמן שמזקינים, חכמהמתווספת בהם, ודעתם מתיישבת עליהם; ועמי הארץ כל זמן שמזקינים, טפשותמתווספת בהם, ודעתם מטורפת עליהם [197]. יש מי שכתב, שתיאור זה של תלמידי  חכמים הוא כפשוטו, שכן הכוחות הגופניים בימי הבחרות ימנעו מעלות המידות, וככל אשר יחלשו כוחות הגוף, ותיכבה אש התאוות, כן יחזק השכל וירבה אורו, עד שכשיבוא האיש השלם בימים ויקרב למות, תוסיף ההשגה ההיא תוספת עצומה [198]; ויש מי שכתב, שאנו רואים, כי כשיזקין האדם תתמעט הבנתו, ואפילו איש חכם לא יוכל לצאת ולבוא במלחמתה של תורה, ויתמעטו הרגשותיו [199].

הלומד זקן דומה לדיו כתובה על ניירמחוק [200], היינו שלא יוכל לקלוט דברים חדשים [201], או שישכח בקלות מה שלומד [202].

הזקן מעדיף את סביבתו הטבעית בעירוובמקומו, על פני שינויים, אף אם הםלכאורה טובים יותר [203].

מצינו סתירה בתכונת הזקן אם הוא רחוםאו אכזר. שכן מחד גיסא נאמר שהקב"הנגלה לבני ישראל על הר סיני כזקן מלארחמים [204], וכן קבעו חז"ל, שבתעניות מורידים לפני התיבה זקן ורגיל [205], משום שלבו נשבר, ורתיחת הבחרות פרחה ממנו [206]; ומאידך קבעו חז"ל, שאין מושיבים בסנהדרין זקן [207], מפני ששכח כבר צער גידול בנים ואינו רחמני [208], ומפני שיש בו אכזריות [209]. אכן ההבדל הוא בין זקן סתם שהוא רחמן, לבין זקן מופלג בשנים שהוא אכזר [210].

יין ישן דעת זקנים נוחה הימנו, וזה הדברהטוב לו מן הכל [211].

בגדי הזקנה שונים מבגדי הצעירה, ועלהבעל להתאים את הבגדים של אשתו לפיגילה [212].

הזקנה שווה לצעירה בשמחה ובהנאהשיש לה מן הריקודים וההתקשטות [213], ולכן מותרתגם הזקנה בקישוט ובטיפוח בחולהמועד [214].

לפי הרמב"ם הגדרתו של הזקן הוא ביןהבריא לבין החולה, שכן מלאכת הרפואהכוללת שלוש הנהגות ... והשלישית, הנהגתמי שאינו בריא בריאות שלימה, ואינוחולה, והיינו הזקן [215].

פרטי דינים

כללי

שינויי הדינים הנוגעים לזקן, יש מהם  התלויים בעצם הגיל, ויש מהם הקשוריםבשינויים הפיסיולוגיים אשר חלים בעתהזיקנה וההזדקנות.

 

בענייני אורח חיים

תפילה - זקן רשאי להתפלל גם במקום גבוה, אם קשה לו לרדת משם [216].

זקן שקשה לו לצאת מביתו מחמת קורוגשמים, רשאי מן הדין להתפלל בביתוביחידות [217].

אין לציבור לאחר זמן תפילת שחרית, כדי שיוכלו גם הזקנים לבוא ולהתפלל, אףעל פי שבגלל זה יצטרכו הזקנים להתפללביחידות [218].

בברכה השלוש-עשרה שבתפילתהעמידה, היא ברכת 'על הצדיקים', ישתפילה מיוחדת לשלומם של הזקנים - 'ועל זקני עמך בית ישראל'. יש הסבורים, שהכוונה דווקא לזקני התורה וזקניצדיקים [219]; ויש מי שכתב, שהכוונה לכל הזקנים בשנים, ולאו דווקא בני תורה [220].

נשיאת כפיים - כהן זקן המתקשה לעמוד, או שמתקשהלשאת את כפיו - יש מי שכתבו, שאין דבריםאלו מעכבים בדיעבד, ויכול לברך ברכתכהנים על ידי סמיכה [221], ואם יכוללהגביה ידיו לזמן קצר, עדיף שיגביה מכוחו בעתשאומר את התיבות של ברכת הכהנים, ויוריד ידיובזמן שהחזן והכהנים מנגנים בין התיבות [222]; ויש מי שכתבו, שדברים אלו מעכבים אף בדיעבד, ולא יכול לעלות לדוכן אם צריך להיות נסמך [223].

שליח ציבור - מצווה מן המובחר ששליח ציבור יהיהזקן, ובפרט בימי תעניות [224]. אבל שליח ציבור שהזדקן, וקולו נחלש, אף שהיה קבוע הרבה זמן, הרשות ביד רוב הציבור לדחותו [225].

קריאת התורה - מי שנזדקן וקולו נחלש, ואי אפשרלשמוע ממנו קריאת התורה באופן שלאיחסר אף מילה, אין יוצאים הציבור ידיחובה בקריאתו [226].

לזקן דין קדימה בעליה לתורה, והואקודם אף לחכם [227].

ברכת המזון - זקן שאכל פת בשיעור כזית ושבע בכך, מחוייב בברכת המזון מן התורה [228]. ואם אכל פחות מכזית ושבע בכך - יש סבורים, שחייב בברכת המזון [229]; ויש הסבורים, שאין לו לברך ברכת המזון [230].

בית כנסת - מותר לזקן להכנס לבית הכנסת במקלו, ואם נמנע מלעשות זאת אין בזה משוםמשנת חסידים, ואין להחמיר בזה כלל [231]; ויש מי שכתב, שהמחמיר תבוא עליו ברכה [232].

סדר הישיבה בבית הכנסת כך הוא: הזקנים יושבים ופניהם כלפי העם, ואחוריהם כלפי ההיכל, וכל העם יושביםשורה לפני שורה, כלפי הקודש וכלפיהזקנים [233].

שבת - זקן שאיננו יכול ללעוס פירות וכדומה, מותר לרסק ולמעוך אותם עבורו בשבת, אבל רק בשינוי [234].

זקן ההולך בביתו בלא מקל, וכשיוצאהחוצה נשען על מקלו מחמת תשות כוחו, אסור לצאת במקלו בשבת בלא עירוב, כיווןשבביתו הולך בלא מקל [235], אבל במקום שיש עירוב רשאי ללכת עם מקלו [236]. ואם הזקין כל כך שאינו יכול ללכת בלי מקל כלל, מותר לצאת בו בשבת [237]. ואם זקוק למקל רק בעליה במדרגות, יש מי שהסתפק אם מותר לצאת במקלובשבת [238].

שיעור מזון שתי הסעודות שמניחיםלצורך עירובי תחומין, הוא כשש ביצים, אבל בזקן משערים את סעודותיו כפיאוכלו, ואין צורך בשיעור שש ביצים [239]; ויש המחמירים ומצריכים שיעור סעודה בינונית בזקן [240].

זקן שאושפז בבית חולים בגלל מחלהחריפה, והטיפול בו הסתיים בשבת, וקייםחשש שהזקן עלול להידבק במחלות זיהומיות השכיחות בבית החולים, אושתיטרף דעתו בגלל השהות במקום זר לו - יש מי שכתב, שמותר להסיעו בשבת בחזרהלבית האבות, אפילו על ידי יהודי, בתנאישהוא רגיל לאותו מקום והוא מקום טוב, או להחזירו על ידי נהג שאינו יהודי, אםבית האבות הוא חדש עבורו, או שאיננוטוב [241]; יש מי שכתב, שבכל מקרה מותר להחזירו, אפילו על ידי ישראל, בדרך של שנים שעשוהו, בתנאי שאי אפשר לעשות זאת על ידי גוי, ובוודאי שמותר הדבר ביום-טוב [242]; ויש מי שאסר בכל מקרה על ידי ישראל, כולל ביום-טוב, ומצדד להתיר על ידי גוי [243].

פסח - זקן מופלג, שקשה לו לאכול מצהכצורתה, יכול לפוררה דק-דק, ולאוכלה כךבליל הסדר [244], ואפילו אם בולע את פירורי המצה בלא לעיסה כלל [245]. ואם אינו יכול לבלוע מצה יבשה, יאכל את המצה בעזרת לגימת מים [246], ואם גם זה איננו יכול, מותר לשרותה במים [247], ויש מי שכתב, שלזקן מותר לשרות אף ביין [248].

יום-כיפורים - זקן שהוא תשוש וחלש, אין לו להתענותכלל, ואפילו ביום הכיפורים [249]. ואם התחיל להתענות, ובתוך התענית נחלש, מאכילים אותו, ואפילו ביום הכיפורים [250].

זקן מותר לומר ווידוי של יום הכיפורים כשהוא נסמך על השולחן [251].

תעניות - עיר שיש בה דבר, היינו מחלה מדבקת כלשהי, אם יש בה חמש מאות איש, ומתו בה שלושה מתים בשלושה ימים זה אחר זה, מתענים אנשי העיר ומתריעים, והיינו דווקא אם מתו בה בחורים, אבל הזקנים אינם בכלל מנין אנשי המדינה לעניין זה [252].

בכל יום ויום משבע התעניות האחרונותעל עצירת גשמים, מעמידים ביניהם זקןוחכם שבהם, ואומר לפניהם דברי כיבושים, ואחר שגומר דברי הכיבושים, עומדיםבתפילה, ומורידים לפני התיבה זקןורגיל [253].

 

בענייני יורה דעה

שחיטה - הזקן שידיו מרתתות מחמת החולשה, ישחשש שידרוס בשחיטה, ולכן לא ישחט [254], ואינו נאמן לומר, שייזהר לשחוט בשעה שאיננו מרתת [255]. ומכל מקום נאמן הוא למפרע לומר, שלא אירע לו שום קלקול, ואין לאסור למפרע את שחיטתו, אם הוא מוחזק למומחה בהלכות שחיטה [256]. יש מי שכתב, שאין שיעור למידת הרתיתה, והכל לפי ראות עיני הדיין [257].

שוחט שהוא זקן יותר משמונים שנה לאישחט [258], ויש מי שסבור שהכל לפי מה  שהוא האדם, שאם הוא תש כוח לא ישחט אפילו מבן חמישים שנה [259], ומאידך אם יש לו עדיין כוח והרגשה טובה, אפילו הוא בן מאה שנה, שחיטתו כשרה [260], ומכל מקום אין לסמוך על הערכת השוחט עצמו, אלא העיקר תלוי לפי ראות עיני הדיין, ולעת הזיקנה יש לחוש לשינויים מיום ליום, וראוי לרב להשגיח על כך [261]. ויש מי שכתב, שבזמן הזה נכון להגביל כל שוחט עד גיל שבעים שנה, אפילו עדיין מרגיש בכוחותיו [262].

שוחט זקן אם רואה טוב בעזרתמשקפים, יכול להמשיך לשחוט [263]. ויש מי שכתב, שמעיקר הדין אין לקבל שוחט אשר מרכיב משקפים, אבל לא ניתן להדיחו ממשרתו עקב כך [264].

נידה - אשה זקנה, שעברו עליה שלוש עונותבינוניות (שהם תשעים יום) סמוך לזיקנותה, ולא ראתה דם, הרי זו בחזקת מסולקתדמים, שחדל להיות לה אורח כנשים, ואפילו היה לה לפני כן ווסת קבוע, איננהחוששת לווסתה, ומותרת לבעלה אף בעתווסתה; ואם אחר כך חזרה וראתה דם, אינה חוששת משום ווסת, שרק מקרה הוא, אלא אם כן ראתה שלוש פעמים [265].

זקנה לעניין דין זה - יש אומרים, שהיא כל אשה, שקוראים לה סבתא בפניה ואינה מקפדת, אף על פי שהיא בושה [266], ולפי זה הדבר תלוי בכל אשה ואשה; ויש אומרים, שכל שראויה לקרותהסבתא היא זקנה, ואין הדבר תלוי בדעתה של כל אשה ואשה [267]. יש מי שכתב, ששלוש דרגות הן - יש זקנה הבאהבשנים הרבה, הראויה להיות אפילו אינה בושה; יש ילדה בשנים שראויה להיות אפילו מקפדת אםיקראו לה זקנה; ויש בינונית בשנים שראויה להיותבושה ואינה ראויה להקפיד בפירוש [268].

בהגדרת גיל הזקנה לעניין סילוק דמיםמצינו דעות שונות - יש מי שכתב, שבדרךכלל נעלם הווסת אצל נשים בגיל 48 שניםלערך [269]; יש מי שדן להקל באשה בת 53 שנה [270]; יש מי שצידד שזקנה היא בת 58 שנה [271]; יש מי שכתב, שאם היא בת 60 שנה, הרי היא בכלל זקנה [272]; ויש מי שכתב, שלעניין מעשה אין אנו בקיאים לקבוע בוודאות גיל זקנה בדין זה, שיש נשים שבהיוולד להן נכד ראשון, אין הן מקפידות כשקוראים להן סבתא, ויש שמקפידות אפילו לאחר כמה נכדים, וגם במציאות יש נשים שדמיהן מסולקים מהן בגיל 45 שנה, ויש שממשיכות לראות דם ווסת עד גיל 55 שנה, ובדרך כלל אין סילוק הדמים בא בבת אחת, אלא מתמעט הווסת מעט מעט, עד שנפסק לגמרי, ומכל מקום מגיל 65-60 שנה יש לדונה כזקנה [273].

זקנה שראתה דם, הרי היא טמאת נידה, ודינה ככל אשה נידה, אלא שאיננה קובעתווסת [274].

זקנה שראתה כתמים - טהורה [275], ונדחתה הדעה שזקנה הרואה כתמים טהורה, אלא שגם כתמים בזקנה - טמאים [276].

זקנה, אף שכבר פסקה לראות ווסתה, חוששת משום דם חימוד, ולכן צריכהלבדוק שבעה ימים נקיים לפני נישואיה [277].

מוהל - מוהל זקן, שידיו מרתתות, או שכהו עיניומראות, אסור לו למול [278].

תלמוד תורה - למד אדם תורה בילדותו, ילמד תורהבזיקנותו; היו לו תלמידים בילדותו, יהיו לותלמידים בזיקנותו [279]. על כן גם זקן גדול, שתשש כוחו, חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה [280], וחיוב זה הוא עד יום מותו [281].

כיבוד אב ואם - על פי הטבע, משנשא אדם אשה, עוזבהוא את אביו ואת אמו שגדל עמם, ודבקבאשתו, וידור עמה בבית אחד [282], היינו הדורות השונים צריכים לגור בנפרד, ולהתפתח כל אחד בתחומי משפחתו המצומצמת. וכן חייב איש להקדים פרנסת אשתו לפרנסת אביו ואמו [283]. יחד עם זאת נשארים בתוקפם חיובי התורה לכיבוד ההורים [284], ודרך העולם היתה שהילדים נשארים סמוך להוריהם הזקנים לסעוד אותם, לסייע להם בכל צורכיהם, ולהיות להם למשיב נפש [285].

אם בן/בת הזוג מתנגד/ת שההוריםהזקנים יגורו עם הבן/בת שלהם, יש תוקף  להתנגדותם, ושומעים להם [286]. ואפילו אם הסכימו, ואחר כך תוך כדי דיור משותף התברר להם שאין הם מסתדרים יחדיו, רשאים לחזור בהם [287].

אם יש להורים הזקנים כסף משלהם, חייבים הם לשלם לבניהם שכר דירה, אםגרים הם אצלם, אך על הבנים יש מצווהוחסד להכניסם לביתם, לזונם ולפרנסם [288].

כאשר יש צורך שהאב הזקן יגור עםילדיו מחמת מצבו התשוש, ויכול לגור עםמשפחת בנו או משפחת בתו, יעדיף להיותאצל חתנו ובתו [289].

אם אין הזקן יכול לחיות לבדו, וגם אינויכול לחיות עם ילדיו, צריך ליטול מןהצדקה, ואם מגיס דעתו ואינו נוטל, הרי זהשופך דמים ומתחייב בנפשו, ואין לו בצערואלא עוונות וחטאים [290].

קימה והידור - 'מפני שיבה תקום, והדרת פני זקן' [291] - מצווה זו נימנית בחשבון תרי"ג המצוות [292]. יש מי שחילק מצווה זו לשניים - קימה לחוד, והידור לחוד [293].

להלכה סבורים רוב הפוסקים, שבמצווהזו כלולים כל הזקנים, ואפילו זקן אשמאי, היינו רשע ועם הארץ, או בור ועם הארץ [294]. לכן מי שהוא זקן מופלג בזיקנה, אף על פי שאינו חכם, עומדים לפניו, ואפילו החכם שהוא צעיר עומד בפני הזקן המופלג בזיקנה. ואינו חייב לעמוד מלוא קומתו, אלא כדי להדרו [295], ושאר כל אדם חייבים לקום מלוא קומתם בפני זקן [296]. אך יש מי שפסק להלכה, שאין חייבים לקום מפני זקן אשמאי [297].

ביחס לקימה מפני אשה זקנה - יש שכתבושחייבים לעמוד מפניה [298], ויש חולקים [299].

יש הסבורים, שחייבים לקום גם מפני זקןסומא [300], ויש חולקים בדבר [301]. הסומא, יש שפסקו שהוא חייב לקום רק בפני אביו ואמו ורבו, אבל לא בפני סתם זקן [302], ויש שפסקו שחייב לקום גם מפני זקן סתם [303].

ביחס לזקן גוי, יש הסבורים להלכהשאינו בכלל קימה והידור, ואין עושים להם  דברים אלו אלא משום דרכי שלום [304], ויש הסבורים שמן הדין הם בכלל קימה והידור [305], ולכן אפילו זקן גוי מהדרים אותו בדברים, ונותנים לו יד לסומכו [306].

זקן בשנים וצעיר חכם - אם החכםמופלג בחכמה, והזקן מופלג בזיקנה, בישיבה מושיבים את החכם למעלה מהזקן, ובמסיבה של משתה ונישואין הזקן קודם; אם החכם מופלג בחכמה, והזקן אינו מופלגבזיקנה, החכם קודם גם במסיבה; אםהחכם אינו מופלג בחכמה, והזקן מופלגבזיקנה, הזקן קודם אפילו בישיבה; אםשניהם אינם מופלגים, לא הזקן בזיקנה, ולא החכם בחכמה, בכל מקום הזקןקודם [307]. ויש מי שכתב, שאם שניהם אינםמופלגים חזר הדין כמו בשניהם מופלגים, היינוהחכם קודם בישיבה, והזקן קודם במסיבה [308]. וכל זה הוא דווקא במקום שאין שום תקנה כיצד לנהוג, אבל בקהילה שהנהיגו בה סדר אחר, וקבעו שהחכם קודם בכל דבר, אין לזקן לערער על כך [309].

העומד בפני הזקן חייב מצד הדין לקוםמלוא קומתו, ולהשאר עומד כל זמן שהזקןעומד [310]. לכן הנוסע באוטובוס חייב לפנות מקומו לזקן, והיינו דווקא אם הזקןעומד בתוך ארבע אמותיו, ולפנים משורת הדיןיפנה מקומו לזקן, גם אם ראהו יותר מארבעאמות [311]; ויש מי שכתב, שמעיקר הדין מתקיימת המצווה בקימה בלבד, ואחר כך יכול לשבת, אבל משום הידור יש לקום ולפנות מקומו לזקן, ואפילו אם משלמים עבור מקום ישיבה יותר מאשר עבור מקום בעמידה [312]. ויש מי שסבור, שמעיקר הדין אין חיוב לפנות מקומו לזקן באוטובוס, אבל מדרך ארץ הוא לתת לו את מקומו [313].

אדם העוסק בתורה, אינו חייב לעמודמפני זקן, ובפרט אם יבטל בזה מתורתו [314].

אבל וחולה פטורים ממצות קימה בפניזקן, אבל אם רוצים לקום בפניו, אין בזהאיסור [315], ויש מי שכתב שגם הם חייבים לקום בפני זקן [316], אך דחו דבריו [317].

בעלי אומנויות פטורים מקימה לכבודזקן בשעת עבודתם [318].

גיל הזיקנה ביחס למצות קימה והידורהוא שבעים שנה, כדין המשנה באבות [319], ויש שכתבו שהוא ששים שנה [320]. ספק הגיע לגיל שבעים שנה, יש מי שהסתפק אם חייבים לקום מפניו [321], ויש מי שפסק שחייבים לקום מפניו [322].

לא מצינו שתיקנו ברכה על מצות והדרתפני זקן. הראשוניםדנו הרבה בדבר, למה על מקצת מן המצוותמברכים, ועל מקצתן אין מברכים, ואין לנו בזהאלא מה שנהגו העולם [323]. אכן חלק מהטעמים שנתנוהראשונים למצוות שונות שאין מברכים עליהם, יש בהם הסבר לעובדה, שאין מברכים על ברכתהידור זקן: הברכות נתקנו למצוות שבין אדםלמקום, אבל מצווה שהיא בין אדם לחברו, איןמברכים עליה [324]; איןמברכים על מצווה שאינה תלויה כולה ביד העושהאותה, מפני שאפשר שימחל חברו [325]; אין מברכים אלא על מצווה שישזמנים ידועים למצוותה, אבל לא על מצוות שחיובןהוא תמידי [326]; אין מברכים על מצוות שכליות[327]; אין מברכים על מצוות שגם שאר אומות העולםעושים אותן [328].

תרומה - צעירה שהתארסה לכהן זקן בן מאהשנה, והלך הזקן למדינת הים, ואין יודעיםמה עמו, אסורה לאכול בתרומה [329].

לקט - הזקנים קודמים ללקט, וכל שאר בניהאדם מותרים בלקט רק אחרי שעברוהזקנים [330].

ביקור חולים - הזקן חייב בביקור חולים גם אצל הצעיר, וגם אם אינו לפי כבודו [331].

קבורת המת - הזקן חייב במצות קבורת מת, גם אםאינו לפי כבודו [332].

קדיש - אשה זקנה מעל שמונים שנה, שלאשמעו ממנה כמה שנים, יאמר הבן קדישי"א חדשים, ויקבע יום היארצייט ביוםשיגמור לומר קדיש, אבל לא יאמר תפילתמלא רחמים, ולא תפילת יזכור שאומריםבימים טובים [333].

 

בענייני אבן העזר

פריה ורביה - היו לו בנים בילדותו, יהיו לו בניםבזיקנותו, שנאמר [334] 'בבקר זרע את זרעך, ולערב אל תנח ידך' [335], ודין זה נכון אף אם קיים כבר מצות פריה ורביה [336]. יש מי שסבור, שחיוב זה הוא מן התורה [337]; ויש אומרים, שחיוב זה הוא מדרבנן [338]. על כן מצווה לכתחילה שהזקן ישא אשה בת בנים, אפילו יש לו כבר ילדים מאשה קודמת [339].

מי שלא קיים עדיין מצות פריה ורביה, אסור לו לישא זקנה, אלא שבזמן הזה נהגושלא לכוף על כך [340].

ייחוד - אסור לאיש להתייחד עם ערווה מןהעריות, בין זקנה בין ילדה [341].

יש מי שכתב, שמעיקר הדין מותר לזקןשתש כוחו ונתבטל יצרו, להתייחד עםנשים, אך בכל זאת צריך להתרחק מהייחודמשום מראית עין [342]; יש מי שחולקים, וסוברים שגם זקן אסור בייחוד [343]; ויש מי שחילק בין זקן סתם שאסור בייחוד, לבין זקן שהוא חולה וידוע שלא יכול להתקשות ולבעול, ומכל מקום אין איסור ייחוד בזקן עם פנויה טהורה [344].

סירוס - אין איסור סירוס בזקן [345]. יש מי שכתב, שעל כל פנים יש איסור פצוע דכא בזקן, ואסור לבוא בקהל [346]. המסרס את הזקנה, פטור לכל הדעות [347].

נישואין - נשא אדם אשה בילדותו, ישא אשהבזיקנותו [348], שאסור לאדם לעמוד בלא אשה [349]; וכן אשה, אפילו היא זקנה, רוצה היא להינשא, שרוצה אשה בקב ותפלות, מקביים ופרישות [350].

דין זה הוא דווקא כשנושא אשה שהיא בת גילו, אבל לא ישא בחור זקנה, ולא זקן ילדה, שדבר זה גורם לזנות [351], ודין זה הוא לאו דווקא בזקן ממש, אלא כל שהוא גדול ממנה הרבה שנים [352]. ואפילו במקום ייבום, שהיא מצווה מן התורה, משיאים לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה או להיפך, אומרים לו מה לך אצל ילדה, מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך, ואל תכניס קטטה בביתך, ויועצים לו לחלוץ [353]. ואם היבם מסרב לשמוע לעצה זו, לדעת רוב הפוסקים אין כופים עליו לחלוץ, ורשאי לייבם מעיקר הדין [354]. ואם היבם והיבמה שניהם זקנים, רשאים להסכים מרצונם שלא ליבם ולא לחלוץ, ואין לבית דין עליהם כלום [355].

גזירת חכמים היא, שכל אשה שנתגרשה  או נתאלמנה, הרי זו לא תינשא ולא תתארסעד שתמתין תשעים יום, כדי שיוודע אםהיא מעוברת או אינה מעוברת, כדי להבחיןבין זרעו של ראשון לזרעו של אחרון. וגזירה זו היא אפילו באשה שאינה ראויהללדת, כגון זקנה, ואפילו היה בעלה זקן [356].

קביעת אבהות - בעניין קביעת אבהות נחלקו הפוסקים. ישהסבורים, שבזקן אין אומרים רוב בעילותאחר הבעל [357], ולכן אשה הנשואה לזקן שזינתה וילדה, חוששים לוולד משום ממזרות; ויש הסבורים, שגם בזקן אומרים רוב בעילות אחר הבעל [358], ולכן יש לייחס לזקן את האבהות על הוולד שנולד לאשתו, ואין הוא ממזר [359].

גירושין - אשה הנשואה לזקן שהוא חסר כוחגברא, והיא רוצה בילדים, חייב הזקן לתתלה גט, ואם אינו רוצה, יכול בית הדיןלכופו על כך [360].

שליח שהביא גט, והניח את הבעל זקן, נותנו לאשה בחזקת שהוא קיים, ואיןחוששים שמא מת, אלא הרי היא בחזקתגרושה, ואינה זקוקה ליבם [361]. יש הסבורים להלכה, שדין זה נאמר בכל זקן, ללא הגבלת גיל [362]; ויש שפסקו להלכה, שאם הבעל הוא מבן שמונים שנה עד מאה לא יתן לאשה את הגט, ואם נתנו לה הרי זו ספק מגורשת [363], ואם כבר הגיע למאה שנה, שוב אין חוששים שמת, שכיוון שכבר האריך ימים יותר מדרך שאר בני הארץ, אינו כשאר כל האדם להיות קרוב למות [364].

יש אומרים, שזקן והוא חולה, אין חזקתחייו שונה מזקן שאינו חולה; ויש אומרים,שבמקרה כזה אין לו חזקת חיים אם הגיעלגבורות [365].

יש אומרים, שחילוקים אלו בגיל הזקןאינם אלא בשליח שהביא את הגט, והואמשום חומר איסור אשת איש, אבל בשארדברים אין מקום לחילוקים אלו [366]; ויש מי שהוכיח, שאף בשארדברים אמרו שזקן שהגיע לגבורות אינו בחזקתחיים [367].

זקן שאין לו כוח לתת בעצמו גטלאשתו, יכול לעשות שליח על כך [368].

חליצה - יש אומרים, שמצות חליצה צריכה  להתקיים לכתחילה מעומד [369], אך מכל מקום אם היה היבם זקן, נותנים לו מקל בידו לסמוך עליו [370]; ויש אומרים, שאפילו לכתחילה מותרת חליצת המנעל בישיבה [371].

יבום - יבמה שנפלה לפני זקן ביותר שתששכוחו, חולץ ולא מיבם [372], אלא שאם בא על יבימתו, מותר לקיימה [373], ומן התורה מותר לייבם, ואין האיסור אלא מדרבנן [374]. יש הסבורים, שאמנם לכתחילה לא ייבם; ויש אומרים, שאין כל מניעה לזקן לייבם, והוא יכול לחלוץ או לייבם, ואף על גב שאינו בר הולדה, הרי ביאתו ביאה לקנות את יבימתו, ויוצאה ממנו בגט [375]. זקנה - לכל הדעות הרי היא כשאר יבמות, שאם רצה חולץ לה, ואם רצה מייבמה [376].

קטלנית - אשה שנישאה לשני אנשים ומתו, לאתינשא לשלישי, והיא מוגדרת קטלנית. אבלאם היה אחד מהם זקן - יש אומרים, שאיןדינה כקטלנית [377]; יש אומרים, שדינה כקטלנית, אף על פי שאחד מבעליה היה זקן [378]; ויש שכתבו, שדין זה הוא מחלוקת הפוסקים, ולא הכריעו בדבר [379].

נחלקו הפוסקים בהגדרת גיל הזקן לפטוראשה מדין קטלנית - יש הסבורים, שהוא מבןששים שנה [380]; יש שכתבו, שהוא מבן שבעים שנה [381]; ויש מי שכתב, שהוא מבן שמונים שנה [382].

בענייני חושן משפט

דיין בסנהדרין - אין מושיבים בסנהדרין זקן מופלגבשנים [383]. בטעם הדבר, יש מהראשונים הסוברים שהוא מפניששכח כבר צער גידול בנים [384]; ויששכתבו, שהוא משום אכזריות [385].

יש מי שכתב, שמדובר באיש מבן שבעים שנה [386]; ויש שכתבו, שהוא מבן שמונים שנה [387]. ומכל מקום צריך להשתדל שיהיו כל הדיינים בסנהדרין בעלי שיבה [388], ויש מי שכתב שצריכים חברי הסנהדרין  להיות בעלי זיקנה בינונית [389]. יש שמשמע מהם, שאם יש לו עוד ילדים קטנים, הרי הוא כשר לסנהדרין [390], ויש מי שכתב שדין זה נאמר דווקא בזקן שאינו מוליד [391].

דין זה הוא לכתחילה, אבל אם אין שםמישהו אחר בקי כמוהו בחכמה ובכישרון, אזי נדחה האיסור [392].

דין זה הוא דווקא בדיני נפשות, אבלמותר להעמיד לכתחילה זקן כדיין בדיניממונות [393]; ויש מי שסבור, שבדיני נפשות הוא פסול מן התורה, ובדיני ממונות הוא פסול מדרבנן [394]. זקן כשר לדון בדיני שור הנסקל [395].

זקן שישב בסנהדרין שלא כדין, איןהוראתו הוראה אפילו בדיעבד [396].

אם הושיבו חכם בסנהדרין ואחר כךנזדקן, אין מושיבים אותו עוד לאחרשנזדקן [397], ויש שחולקים בדבר זה [398].

השבת אבדה - זקן ואינו לפי כבודו, פטור מהשבתאבדה [399], היינו שאם מצא שק או קופה, וכל דבר שאין דרכו ליטול, מפני שהוא חכם או זקן מכובד, אינו חייב לטפל בכך [400]. ואם רוצה לעשות לפנים משורת הדין, יש אומרים שרשאי לטפל באבדה ולהחזירה, אפילו כשאינו לפי כבודו, ואין בזה זילזול בכבוד התורה [401], ויש חולקים [402]. ומכל מקום אם הפטור הוא מחמת זיקנה, ושלא מחמת כבוד התורה, לדברי הכל רשאי להחמיר על עצמו ולטפל באבדה [403]. יש מי שכתב, שאמנם פטור הזקן מהשבת אבדה, אבל מכל מקום אם עשה כן קיים את המצווה [404].

יש הסבורים, שדין זה נאמר דווקא בזקןבחכמתו, שאינו לפי כבודו מפני חכמתו, אבל זקן או נכבד סתם אינו חשוב לומרשאינו לפי כבודו, אלא או יטפל באבדה, אויתן דמיה [405].

זקן שקיבל לפקדון חפצים שצריך לטפלבהם, כגון בגדים ושטיחים שיש לנערם, אףעל פי שאין זה לפי כבודו, הרי הוא חייב  לטפל בחפצים כנדרש, שכן קיבל עליומרצונו לשמור עליהם, או שיכול לשכוראחרים שיעשו את המלאכה, ועליו לשלםאת שכרם [406].

פריקה וטעינה - מצא בהמת חברו רבוצה תחת משאה, והיה בעל הבהמה שם, אם הלך בעלהבהמה וישב לו, ואמר לזה שפגע בו, הואיל ועליך מוטלת מצות פריקה, אםרצונך לפרוק לבדך פרוק - פטור, אבלאם היה בעל הבהמה זקן, חייב חברו לטעוןולפרוק לבדו [407].

אם מוצא הבהמה הוא זקן ואינו לפיכבודו, פטור הוא מלפרוק, אבל אם רוצהלנהוג לפנים משורת הדין, נחלקו ראשוניםאם רשאי [408].

מיסים - מנהג בישראל הוא לפטור ממיסים אתהזקנים שאינם יכולים לעבוד עוד, ופטור זהכולל כל סוגי המיסים והארנונות המוטליםעל הציבור [409].

הצלת נפשות - בדין הצלת חברו על ידי זקן, כשההצלהאינה לפי כבודו, יש מי שכתב שפטור, ודחודבריו בתוקף [410].

אין הבדל בין צעיר לזקן בחיובלרפאותם ולהצילם, הן לעניין עצם החיובלטיפול מקובל, והן לעניין קדימותבטיפול [411].

 

בעניינים שונים

השתתפות בבנית מקוה - אף הזקנים צריכים להשתתף עם הציבורבבנין מקווה בעירם, למרות טענתםשנשותיהם זקנות, ואינן צריכות למקווה [412].

יום הולדת [413] - יש מי שכתב, שסעודה ביום ההולדת הששים היא סעודת מצווה [414]; ויש הסבורים, שסעודה ביום ההולדת השבעים היא סעודת מצווה [415].

יש שהסתפקו אם חייב אדם לברך ברכת שהחיינו ביום הגיעו לגיל שבעים שנה [416]; ויש מי שכתב, שיברך בלא שם ומלכות [417].

אשפוז במוסד - זקן הנמצא במוסד לתשושים, והחמיר מצבו, ולפיכך צריכים להעבירו למוסד לחולים סיעודיים, אלא שיש חשש שהעברה כזו תגרום לזקן נזק, שכן העברה ממקום מוכר לו למקום זר עלולה לפגוע בו נפשית, ומאידך השארתו במוסד לתשושים עלול לגרום נזק לזקנים אחרים שבמוסד, וכן עלול לגרום להפסד כספי רב לבעלי המוסד לתשושים - יש מי שכתב, שיש לעשות כל מה שאפשר כדי להשאירו במוסד המקורי; ואם לא ניתן לעשות זאת, ויש חשש לנזק לזקנים האחרים, מותר להעבירו למוסד לזקנים סיעודיים, אלא אם כן הערכת הרופאים היא שהעברתו תגרום לפיקוח נפש ממש, שאז הדבר אסור [418].

פנסיה - בכל מינוי של שררה, שלא התנו מראשאת תקופת השירות, אין לסלק אדם  מתפקידו עקב גילו, כל עוד הוא כשירלתפקידו, אלא אם סרח ונמצא בו פסול [419]. דין זה נכון לגבי רב [420], חזן [421], גבאי [422], שמש בית הכנסת [423], ורופא [424]. אמנם ביחס לרב, יש מי שכתב, שראוילרב לפרוש מעצמו מכהונתו בהגיעו לגיל שבעיםשנה, ואל יסרב לפרוש אם הציבור מבקש זאתממנו מחמת זיקנותו [425]. ברם, גיל יוצא צבא בישראל מוגבל עד ששים שנה ולא יותר [426], וכן מוגבל גילו של הדיין בסנהדרין [427], ויש שהגבילו גם את גילו של השוחט [427].

אכן, אם המנהג באותו מקום הואשבתום פרק זמן מוגדר, או בגיל מסויים, יסיים אדם את תפקידו, הרי שהדין עםהמעביד, ואין העובד יכול לתבוע ממעבידולהאריך את עבודתו כפי עיקר הדין, אלאהמנהג הוא הקובע [428].

על כן, אין להפסיק אדם מעבודתו נגדרצונו רק בגלל גילו, אלא אם כן מתקיימיםהתנאים הבאים: הותנה הדבר מראשובמפורש; כך הוא מנהג המקום; כושרעבודתו השכלי ו/או הגופני של הזקן לאמתאים עוד לעבודתו; סרח ועשה מעשהפסול.

מי שקיבלוהו לעבודה סתם, ללא הגבלתזמן, והזקין ואינו יכול לעבוד עוד כמקודם, ואפילו אינו יכול לעבוד עוד כלל, מחוייבהציבור לספק לו את צרכי פרנסתו בכבוד, ולשלם לו את מלוא משכורתו, גם אחריפרישתו מכהונתו [429].

ביטוח פנסיה - דבר טוב וראוי גם לאנשים כשריםויראים, שידאגו בצעירותם לתכניות ביטוחפנסיה לעת זיקנתם, כדי שלא יצטרכולעבוד הרבה [430], והיינו שאין בזה משום חסרוןבאמונה ובבטחון בה', וגם אין בזה חשש שלהקדמת פורענות ופותח פה לשטן. הסיבה העיקרית להבטחת ההכנסה לעת זיקנה היא שמגיל ששים שנה ואילך ראוי לאדם לשבות ולנוח מעמל כפיים ומעבודת האדמה, ואז תידבק נפשו עם בוראה, ותעזוב העסקים הגשמיים [431]. ומכל מקום אל לו לאדם להיות בטל, שכן הבטלה מביאה לידי מחלות גוף ונפש, ועליו לדאוג לתעסוקה המתאימה לו, אם עבודה ופרנסה כפי יכולתו, ואם לימוד תורה ועשיית צדקה וחסד [432].

 

בעניינים עתידיים

עבודה במקדש - כהן כשר לעבודה עד שיזקין, היינו עדשידיו ורגליו רותתים מאין כוח [433], והזיקנה פוסלת בעבודת הכהן מעיקר הדין [434].

הלוי נפסל לעבודה מבן חמישים שנה [435], כיוון שכוחו מתחיל להכחיש מגיל זה [436], ויש מי שמנה לאו זה בתרי"ג המצוות [437]. יש מי שכתב, שדין זה נאמר רק בזמן שהיו נושאים את אוהל מועד ממקום למקום, ואינה מצווה שנוהגת לדורות, אבל לדורות אין הלוי נפסל בשנים אלא בקול, שמעת שיתקלקל קולו מרוב זיקנה, ייפסל לעבודתו במקדש, ואינו נפסל אז אלא לומר שירה, אבל יהיה מן השוערים [438]. יש מי שכתב, שאחרי גיל חמישים שנה, חוזר הלוי לשיר ולייעץ לאחיו הלוויים [439], ויש מי שסבור שאינו חוזר לשיר, אלא רק לנעילת שערים [440].

יש מי שראה בדין זה את המקור הקדוםביותר לפרישה מעבודה כחובת הגיל [441].

כהן שהוא עצמו בעל הקרבן, אם הואזקן שיכול לעבוד על ידי הדחק, נותן קרבנולכל כהן שירצה, והעור והעבודה לאנשיהמשמר; ואם אינו יכול לעבוד כלל, הריהקרבן כולו לאנשי המשמר [442].

קרבן פסח - אין שוחטים את הפסח אלא על מישראוי לאכול; ולכן זקן שאינו יכול לאכולכזית, אין שוחטים עליו את קרבן הפסח, אבל אם הוא אחד מבני החבורה, והאחריםיכולים לאכול, מותר לשחוט עליהם אתהפסח [443].

ראיה, חגיגה, הקהל, שמחה - הזקן פטור ממצות ראיה [444], ומקרבן חגיגה [445], וממצות הקהל [446]. הזקן חייב בקרבן שמחה [447], ומשמע הגדרתזקן לעניין זה הוא מי שאינו יכול לעלותברגליו.

כהן גדול - כהן גדול שהיה זקן, מותר להטילעששיות של ברזל לתוך מי המקווההצוננים, או לערבב מים חמים במיהמקווה, כדי שתפוג צינתם [448].

סוטה - מי שאין לו אשה הראויה ללדת, וגם איןלו בנים, ונשא זקנה, וקינא לה כדין סוטה, אינה שותה, ולא נוטלת כתובתה; היו לובנים, או אשה אחרת הראויה ללדת, הרי זהמשקה אותה, אף על פי שהיא זקנה [449].

דיני טומאה - זקן ויושב בישיבה לדברי הכל אין צריךלקבל דברי חברות בפני שלושה, להיותנזהר בטומאה וטהרה, כדי להיות נאמן עלהמעשרות [450].

זקן שהיה בעל קרי וטבל, ולא הטילמימיו קודם שיטבול, הרי זה טמא, מפניצחצוחי שכבת זרע, שאינם יוצאים אלאכשיטיל מים, וזקן לעניין זה הוא כל שאינויכול לעמוד על רגלו האחת ולחלוץמנעליו [451].

זקן שנשברה מפרקתו, אפילו בלא רובבשר, מטמא באוהל כמת [452]. יש מי שכתב, שיתכן שהגיללעניין זה הוא 98 שנה [453].

זקנה היא אחת מארבע נשים שדייןשעתן, ואינה מטמאה למפרע [454], וזקנה לעניין זה היא ככל זקנה לעניין סילוק דמים; עברו עליה שלוש עונות וראתה, וחזרו ועברו עליה שלוש עונות אחרות, או פחות או יתר וראתה, הרי היא ככל הנשים, ומטמאה למפרע [455], ואם ראתה ראיה ראשונה באונס, אף בשניה דיה שעתה [456].

עבדים - גזל עבדים והזקינו [457], יש שפסקו, שאומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, ומחזירם כפי שהם [458], והטעם, שדינם כקרקע שאינה נגזלת [459]; ויש שפסקו, שמשלם כשעת הגזלה [460].

 

מקורות והערות

 

[1] ראה רמב"ן עה"ת בראשית מו טו. וראה באברבנאלעה"ת בראשית כד א, שהזיקנה עצמה מתחלקתלשלושה שלבים; [2] ראה להלן בפרטידינים; [3] אבות ה כא, לפי הפסוק 'תבא בכלחאלי קבר' (איוב ה כו), בכל"ח בגימטריא ששים, כן כתבו במחזור ויטרי שם, ובברטנורה שם, והוא

בירושלמי ביכורים ב א, וראה עוד בתויו"ט שם. ובביאור הגר"א שם, הביא ראיה מבני עלישנאמר עליהם 'ולא יהיה זקן' (שמו"א ב לב), והיינו פחות מבןששים שנה, כמבואר במו"ק כח א. וראה בתוס' שם ד"ה ומיתה, ובתורת האדם לרמב"ן, שערהפטירה, שגרסו ששים זו היא מיתת כל אדם, אךהגירסא בגמ' שלפנינו היא ששים זו היא מיתהבידי שמים; [4] אבות שם; ב"ב עה א; טושו"ע יו"ד רמד א. והטעם לפישכתוב אצל דוד וימת בשיבה טובה (דבהי"ב כט כח), וימי חייו היו שבעים שנה, כן כתבובמחזור ויטרי, ברטנורה, והגר"א אבות שם. חלוקהזו מבוארת גם במו"ק כח א; [5] תיקוני הזוהר, תיקון תכא, אותיות מרובעות דקס"ה ע"ב ודקס"וע"א. וכתב בביאור הגר"א, שם, דס"ג ע"ב, דפליגעל משנת רבי יהודה בן תימא באבות; [6] בתחילת סידור האר"י, דיני בית הכנסת. וראה בשד"ח מע' זיי"ןכלל יז, בשם ס' כרםשלמה יו"ד סי' רמד. ביחס לשיטתהאר"י הנ"ל ראה בס' בן יוחאי שער ז מענה צו; ברכ"י יו"ד סי' רמד; בן איש חי, שנה ב, פר' תצאסי"ב; מנ"ח מ' רנז סק"ג; מרגליות הים סנהדרין יזא, לו ב; נפש חיה או"ח סי' תקעו ס"ב; שערי הלכה ומנהג, ח"ג סי' סא; יחוה דעתח"ג סי' ע; [7] ראה להלן בפרטי דינים; [8] ויקראיט לב; תהלים עא יח; בראשית רבה נט ד; [9] ראה הושע ז ט; משלי כ כט; [10] ספרי האזינו לב כה; [11] נפש חיה, או"ח סי' תקעו ס"ב; [12] ראה לדוגמא אונקלוס דברים לב כה. אך ראה אונקלוס ויקרא יט לב, שתירגם דווקא אתהמונח 'זקן' במילה 'סבא', וכבר העירו על כך הר"ןקידושין לב ב, המנ"ח מ' רנז סק"א, וערוה"ש יו"דרמד ט-יב, שהוא לכאורה דלא כתלמודנו. אך ראהברמב"ן עה"ת ויקרא יט לב, מה שיישב הדבר; [13] אבות ה כא; [14] בראשית כד א. ראה פירושו של רש"ר הירש, שם, על המונח 'באבימים'; [15] בכמה מקומות באיוב, כגון יב יב, טוי; [16] ראה בנפש חיה, שם; [17] ב"ק צב ב; ב"מ ס ב; [18] פאהח א; תענית ו ב; [19] רש"י, תענית שם. וראה בפיהמ"ש לרמב"ם פאה שם; כס"מ מתנות עניים א יא; תוס' רעק"א על הרע"בפאה שם; [20] אברבנאל עה"תבראשית כד א; [21] ראה סנהדרין יד א. התרגום בכמה מקומותמתרגם זקן = חכים - ראה תרגום יונתן ויקרא יטלב, דברים כא ב, ועוד. וראה בתוס' שם ד"ה יכול. וראה עוד מאמרו של מ. קורץ, לבירור המונח זקן במקרא, מכון ברוקדייל, 1977; [22] קידושין לב א; בראשית רבה נט ט; [23] שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלג; [24] שבת נא א; [25] ראה שמות רבה ג ח; ס' החינוך, מ' רכב; פירוש המלבי"ם לאיוב יב יב, ועוד; [26] סנהדרין פב א; [27] שד"ח, מע' זיי"ןפאת השדה כלל ח. וראה באסתר רבה, פרשה ז, אמר לון המן, אמרין ליה למרדכי, זקנו הלואהשתחווה לזקני; [28] ראה יבמות צז ב; [29] ראהנדרים נז ב - ילדה שסיבכה בזקנה, בענייןערלה; [30] פרקי משה, ז, 36; [31] ראה בנידון בקהלת רבה גד; רס"ג, אמונות ודעות, מאמר ו; א"ע עה"תשמות כג כו. וראה תשובת הרמב"ם על קץ החיים, פורסמה ע"י יהושע ליבוביץ, קורות 1969 ,7-2:5. וראה עוד בספרו של א.א. אורבך, חז"ל, פרקיאמונות ודעות, עמ' ,375 ואכמ"ל. וראה לעילבחלק המדעי; [32] אבות ה כא - בן מאה, כאילו מת ועבר ובטל מן העולם; וכן ראה בגיטיןכח א, ובטושו"ע אבהע"ז קמא סח. וראהמחלוקת הרמב"ם מו"נ ב מז, והרמב"ן עה"תבראשית ה ד, בעניין תוחלת החיים של בני האדםלפני המבול; [33] בראשית ו ג; [34] ראה בתרגומי התורה ובפירש"י שם, ובעיקרבפירוש א"ע שם. וכן משמעמירושלמי נזיר ז ב, שפירש הפסוק כמכוון לגופושל האדם בקבר; [35] תהלים צ י. וראה ברמב"ן עה"תבראשית מו טו, שבדורות האלה הימים בהםכשבעים שנה. וראה לעיל ברקע המדעי. וראהבמשך חכמה ויקרא כז ד, על ההבדלים בתוחלת החיים בין זכר לנקבה; [36] דברים ו ב. וראה בתנא דבי אליהו כו כה - כל המבקש וכו' חיים ארוכים וכו' יעשה את רצון אביו שבשמים, ואת רצון אביו ואמו; ובתדב"א זוטא סופכ"ד - התורה היא הנותנת לאדם חיים ארוכים; [37] דברים ל כ. וראה ברכות סא ב; [38] שמותכ יב. וראה רמב"ן שם; [39] דברים יא כא, לפיפירוש בעל הטורים ואור החיים שם; טושו"ע יו"דרפה א, ובש"ך שם סק"ב; [40] דברים כבז; [41] דברים כה טו; [42] דברים יז כ; [43] משליי כז; [44] משלי כח טז; [45] ירושלמי פאה א א, ובפני משה שם; דברים רבה ו ב. וראה עוד בחוליןקמב א; ספרי פר' תצא, רצה; [46] מגילה כז ב-כחא; תענית כ ב; ירושלמי תענית ג יא; מס' דרך ארץ, פתיחה ז. וראה על הנהגות אלו במסילת ישרים פי"ט; [47] ברכות ה א; [48] איכא סביבבבל וכו' (ברכות ח א). בטעם הדבר ראהבכלי יקר עה"ת דברים יא כא. וראה עוד בילקוטשמעוני, עקב, תתעא, בשם מדרשילמדנו; [49] ברכות ח ב; [50] ברכות יגב; [51] ברכות כב א. וראה בס' ראשית חכמה, שער האהבה יא לב; [52] ברכות כד ב. וראהבמשך חכמה דברים לב מז; [53] ברכות מז ב. אךראה בברכות, מז א, שהעונה אמן יותר מדאי אינואלא טועה. ובח"א מהרש"א שם כתב הטעם, שהוא סבור שעל ידי זה יאריך ימים ושנים, אךהוא טועה כי אריכות ימים יותר מדאי נמי אינוטוב; [54] ברכות נד ב; [55] פסחים קדא; [56] יומא פו ב; [57] מנחות מד א; [58] אבותדר"נ מכת"י, הובא בתו"ש בראשית כד אותא; [59] מכילתא דרשב"י יתרו כז; [60] בראשיתרבה נט א; מדרש שמואל ח, וכדכתיב צדקה תצילממות (משלי י ב). וראה ר"ה יחא; [61] מכילתא יתרו ב כא; [62] ספרי במדברקס; [63] ראשית חכמה, שער הקדושה יב נא; [64] ראה בהקדמה לס' חובות הלבבות; [65] בראשית יח יא, כה ח; [66] בראשיתיט לא; [67] בראשית כז א, לה כט; [68] בראשיתמד כ; [69] יהושע יג א, כג א-ב; [70] שמו"א בכב; [71] שמו"א ח א, כח יד; [72] שמו"א יזיב; [73] שמו"ב יט לג; [74] מל"א א א; [75] מל"איא ד; [76] מל"א טו כג; [77] איוב מביז; [78] דבהי"ב כד טו; [79] ראה פסחים פזא; [80] אבדר"נ מכת"י, הובא בתו"ש בראשית כדאות ד; [81] דברים לד ז; [82] ראה ברמב"ן עה"ת דברים לאב, שיטות שונות על זיקנותו שלמשה; [83] בראשית רבה נט א; [84] בראשית רבהמד כג; [85] ברכות יח ב; [86] יומא עז ב; סוכהכח ב; ביצה טז א, ועוד; [87] ברכות ס א; יומאלה ב; סוכה כג א, ועוד; [88] מו"ק כז א; ע"ז יאא; בכורות לח א, ועוד; [89] חגיגה טזא; [90] קידושין עא ב; סנהדרין מט ב; [91] פסחיםקג ב; שם קה א; [92] סוטה י ב; [93] כתובות צד א; סנהדרין זא; [94] בראשית כג א, 127 שנה; [95] בראשית כה ז, 175 שנה; [96] בראשית לה כח, 180 שנה; [97] בראשית מז כח, 147 שנה; [98] בראשית רבה, צו ד, 137 שנה; [99] דברים לד ז, 120 שנה; [100] בראשית רבה, שם, 400 שנה; [101] ברכות כט א; [102] ברכות לטא; [103] עירובין סג א; [104] מגילה כז ב-כחא; [105] תענית כ ב; [106] חולין כד ב; [107] ע"זיז ב; [108] קידושין לא ב; [109] תוס' ר"ה יח א ד"ה רבה; [110] שבת קנבא; [111] ספרי דברים לד ז; [112] ספר התרומה, עז, קלה; סדר תנאים ואמוראים; [113] ראה רמב"ן עה"ת בראשית מזט; [114] תענית ה ב, וברש"י שם; [115] ברכות כח א, וברש"י שם; [116] ב"מ פז א; סנהדרין קג ב; בראשית רבהסה ד; תנחומא, נח יד; תנחומא, חיי שרה א; [117] מהרש"א ח"אסנהדרין שם. וראה באריכות בתו"ש בראשית כדאות' ו-ז; [118] יבמות טז ב, על שר העולם, וראהבתוס' שם ד"ה פסוק. וראה עוד בענין הזקן שנכנסעם שמעון הצדיק ביום הכיפורים (יומא לטב); [119] ישעיה סה כ; זכריה ח ד; תהלים צב טו; משלי ג טז; [120] מהרש"א ח"א ברכות מז א; [121] איוב יב יב; שם לב ז,ט; [122] ראה איוב לב ו ואילך; [123] דבריםכח ג; ישעיה ג ה; איכה ד טו; [124] סוטה מט ב; סנהדרין צזא; [125] אבות ד כ; [126] רמב"ם בפיהמ"ש שם; [127] אבות ו ח; [128] תוספתא ע"ז פ"א; מגילה לא ב; נדרים מ א, בשינויי גירסאקלים; [129] חגיגה יד א; [130] ירושלמי מו"ק גא; [131] ברכות ח ב, וברש"י שם; [132] ירושלמימו"ק ג א; [133] ב"ב י א; [134] בראשית רבה סגז; [135] שמות רבה ה טו; ויקרא רבה יא ח. אמנםיש לפרש מדרש זה כחולק כבוד לזקנים בחכמה, ולאו דווקא זקנים בגיל. וראה עוד בילקוט שמעוני, שמות רמז קעב; תנחומא, שמות כט; תנחומא, שמיני יא; [136] ספרי במדברצב; [137] דברים רבה ו ג; [138] תנחומא, שמות כט; [139] ראשית חכמה, שער היראה טו י; [140] שבת קנא ב; קהלת רבה, יב א; ויקרא רבה, יח א; [141] שבת קנבא; [142] בראשית רבה נד א; [143] אבות בד; [144] ירושלמי שבת א ג. וכן ראה במל"א יא ד, בעניין שלמה המלך; ברכות כט א, בעניין יוחנן כהןגדול; קידושין פא ב, בעניין רב חייא בראשי; [145] ראה להלן. וראה בשו"ת רב"ז סי' נח, בטעם הדבר שרגיל בחז"ל ובפוסקים הצירוף 'זקן או חולה', או בסדר הפוך, עיי"ש; [146] מידיבקשישותא תליא מילתא, בטעמא תליא מילתא (ב"ב קמב ב); [147] משלי טז לא; [148] ע"ז טזב; [149] פסחים קיב ב. וכן ראה בבן סירא כה ב; [150] אור החיים עה"ת ויקרא יטלב; [151] שערי תשובה לרבנו יונה, שער ב אותט; [152] ויקרא כזד,ז; [153] ויקרא כז ג,ז. אמנם ראה בא"ע שם, שכל זה הוא גזירתהכתוב; [154] ערכין יט א; [155] משלי כבו; [156] תהלים לב ו; [157] תנחומא מקץז; [158] תהלים עא ט; [159] תהלים עאיח; [160] תדב"א זוטא, כד ג; [161] קהלת יב א; [162] סוףקידושין; [163] שבת קנב א; [164] סוכה נגא; [165] חולין כד ב; [166] ירושלמי ביצה א ז, ובפני משה שם; [167] רמב"ם דעות ד כ; [168] תנחומא חיי שרהב; [169] עירובין נו א; מדרש מעשה תורה, המיוחס לרבנו הקדוש, בתוך הקובץ בית המדרש (יעלניק), ח"ב עמ' 94; [170] שבת קנב א; רמב"םדעות ד יט; טושו"ע או"ח רמ יד; [171] אגדתבראשית מא ב; [172] בן סירא לכד; [173] תנחומא חיי שרה ג. וראה בתו"שבראשית כד אות ב; [174] אבות ה כו. מן הראשונים יש שהתבססו על חלוקת הגיליםשבמשנה בתיאור הזיקנה - ראה רמב"ן עה"תבמדבר ח כד; שירו של שמואל הנגיד (1055-990) 'ומי יגיד למאה', פורסם בספר השירה העבריתבספרד ובפרובאנס, בעריכת חיים שירמן, כרך א, 1954, עמ' 131; שירו של אברהם אבן עזראעל מעגלי החיים, שירמן, שם, עמ' 558; [175] ראה קהלת רבה א ג; מעשה טוביה, עולם קטןפ"א; [176] שנות אליהו להגר"א על מס' פאה; [177] קהלת יב א-ז. הסבר מפורט על פרטיהתיאור של הזקן בקהלת ניתן על ידי חז"ל במס' שבת קנא-קנב, ובקהלת רבה יב ב-ו, וכן על ידיהרלב"ג בפירושו לקהלת. וראה עוד להלן. ביןאומות העולם היו רבים מהרופאים והחכמים, שפירשו את הדברים הקולעים של שלמה המלךעל הזיקנה; [178] שבת קנא-קנב. מבוסס בעיקר על פרק יב בקהלת; [179] שבת שם; ויקרא רבה יח א; תנחומא מקץ ז; [180] בראשיתכז א. אמנם ראה ברבנו בחיי שם, ובתו"ש שםאות' ג-יב, סיבות אחרות לכהותראייתו; [181] בראשית מח י; [182] שמו"א גב; [183] מל"א יד ד; [184] דברים לדז; [185] שבת שם; ויקרא רבה שם; [186] שמו"ב יט לו; [187] חולין כד ב; מדרשתמורה א; [188] ראה בעניין דוד במל"א א א; [189] ראה בספרו של פרויס בתרגומו של רוזנר, עמ' 441; [190] רלב"ג בפירושו לקהלת פי"ב; עקדתיצחק על קהלת פי"ב. וראה יהושע ליבוביץ, דפיםרפואיים, כה:447, 1966; [191] נזיר נטא; [192] ב"ק קיז א; [193] תנחומא מקץ ז, על פי המסופר אצל ברזלי, שמו"ב יט לו. וראהבשבת קנב א, מחלוקת רב ורבה; [194] ויקרא רבהיח א; [195] תוס' שבת קיא א ד"ה אלא; [196] חולין כא א, בעניין עלי הכהן (שמו"א ד יח); [197] סוף מס' קינים; שבת קנב א, בשינויי גירסאות. ובקהלת רבה א ג נאמר, שעמיהארץ המזקינים דומים לקוף, ובני תורה המזקיניםנשארים במעמדם. והדמיון לקוף, לפי שהוא הולךמזוהם וכפוף, כן כתב במתנות כהונה, שם. בענין תיאור עמי ארצות בכלל בתקופות שונות - ראה ירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, בירורי מושגים, דכ"ט ע"ב ואילך; [198] רמב"ם מו"נ ג נד. וכן כתב המהר"למפראג בפירושו לאבות ה כא; [199] אור החייםעה"ת פר' ויחי. והגם שאמרו חז"ל זיקני תורהדעתם מתיישבת עליהם, דקדקו לומר 'מתיישבת' לשלול דעתם של זיקני עם הארץ שמטרפת, ולעולם הכח השכלי והתבוני יאפס; [200] אבות דכ; [201] תויו"ט אבות שם; [202] רמב"ם בפיהמ"שאבות שם; תפא"י שם; [203] ראה דברי ברזלי, שמו"ב יט לב-לט. וראה בשו"ת מהר"ם מרוטנברג, פראג, סי' תתרו, שאם התנו שתי נשים, שהצעירהתפרנס את הזקנה בעת הצורך, החיוב עליה הואלפרנסה במקומה הרגיל לה דווקא; [204] מכילתאבשלח טו ה, ויתרו פ"ה. ראה בתו"ש כרך טזבמילואים סי' לב, על המחלוקת העקרונית ביןהרמב"ם וסיעתו, לבין הרב שלמה מן ההרוהראב"ד וסיעתם, על דימויי ההגשמה במקראובמדרשים. אכן בנידוננו הדימוי של הקב"ה כזקןהוא רק כדי לשבר את האוזן, אבל אין זיקנה לפניהקב"ה, כמבואר ביבמות טז ב; [205] תענית טו א; רמב"ם תעניות ד ב,ד; [206] מאירי תענית שם; [207] סנהדרין לו ב; רמב"ם סנהדרין בג; [208] רש"י ומאירי סנהדרין שם; שו"ת הרשב"א ח"ו סי' קצא; [209] רמב"ם שם; יד רמ"ה סנהדריןשם; [210] לח"מ סנהדרין ב ג; שו"ת שבות יעקבח"א סי' כט. וראה לאור ההלכה, עמ' קפו; מרגליות הים, סנהדרין לו ב אות ז; שו"ת חמדתצבי ח"ג סי' מט אות ד. וראה משנה הוריות א ד, הלשון זקן שלא ראה לו בנים, ואולי הכוונה בזקן שמעולם לא היו לו בנים, ובפיהמ"ש לרמב"ם שם כתב, שאינו כשר לדיני נפשות, לפי שהוא אכזרי, ולא ירחם על בני האדם, לפי שאינו יודע אהבתבנים. אך במשנה שבגמרא הוריות ד ב, הגירסאהיא זקן שלא ראוי לבנים. וראה בתויו"ט הוריותשם, ומאמרו של הרב ש. ישראלי, התורהוהמדינה, ט-י, תשי"ח-י"ט, עמ' תקפד ואילך, בעניין הגירסאות. וראה ברש"י הוריות שם, שכתב וקשיאלי מפני מה אינו ראוי להוראה, ולא תירץ, וכבר דנו בדבריו אלו בלח"מ שגגות יא א; הרב ב. רבינוביץ-תאומים, התורה והמדינה, שם, עמ' מטואילך; הרב ישראלי, שם. וראה להלן בפרטידינים, בדין זקן בסנהדרין; [211] מגילה טז ב, וברש"י שם; [212] כתובות מח א; [213] שבת סדב; מו"ק ט ב; [214] ראה במ"מ יו"ט ז כ; ביאוה"ל סי' תקמז ס"ה ד"ה עושה; [215] פרקי משה, ג, 3, 15-11; [216] טושו"ע או"ח צ א; מג"א שםסק"ב; [217] כףהחיים או"ח סי' צ אות נו; [218] שו"ת נובי"קחאו"ח סי' ג; [219] מהרש"א ח"א מגילה יז ב; היעב"ץבסידורו בית יעקב. וראה עוד במהר"ל חידושי אגדות ח"ג, ב"מ פז א; גבורות ה', סופ"ט; [220] שו"ת צפיחית בדבש סי' ט. אכן, יש שלא גרסו כלל נוסח זה בתפילה - ראה סדר תפילות להרמב"ם, שגרס 'ועל שאריתעמך בית ישראל'; [221] שו"ת שבות יעקב ח"ב סי' א; שו"תכתב סופר חאו"ח סי' יג; [222] שו"ת כתב סופר, שם. וכןהכריע במ"ב סי' קכח סקנ"ב; [223] שו"ת נובי"קחאו"ח סי' ה; מ"ב סי' קכח סקנ"א; [224] החפץ חיים לר' חיים פלאג'יסי' נה סל"ז; [225] שו"ת אמונת שמואל סי' טז; [226] שו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' עב; [227] שו"ת מהרי"ק החדשים סי' מא. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' כד; [228] זוהר שמות דקנ"ג; שו"ת הרדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים רכד; שו"ת משכן בצלאל סי' קנג; שו"תמשכנות יעקב חאו"ח סי' צו; בית האוצר אות אכלל מא; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"א סי' עו; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' יג; שם חי"ב סי' כהאות ה. וכן משמע מתשובת הרדב"ז שהובאהבשע"ת או"ח סי' קצז סק"ח, וביאוה"ל סוסי' קפד; [229] שו"ת חת"ס חאו"ח סי' מט; פנים יפותעה"ת ר"פ בחקותי; [230] שו"ת אגרות משהחאו"ח ח"א סי' עו; שו"ת ציץ אליעזר חי"א סי' יג. ועיי"ש שהביא שיטות שונות בנידון, ודן בדבריהחת"ס; [231] ב"ח או"ח סי' קנא; שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' א. וכן משמע מהרמב"םתפילה יא י; טושו"ע קנא ו; [232] עולת תמיד סי' קנא סוסק"ה. וראה עוד בשו"ת יוסף אומץ לחיד"אסי' טו; [233] רמב"ם תפילה יא ד; טושו"ע או"חקנ ה. וראה בספרו של אאמו"ר שערי משה סי' קנסקי"ג-סקי"ד. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' כא, בענין סדר הישיבה בבית הכנסת בזמן הזה ובמקומות שונים; [234] מ"מ שבת כא כ; שו"ת זבחי צדקחאו"ח סי' כ; [235] רא"ש, שבת פ"ו; מג"א סי' שאסקכ"ז; [236] מ"ב סי' שא סקס"ו; [237] מ"ב סי' שא סקכ"ג; [238] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' שמירת שבת כהלכתה, פי"ח הע' נט. וראה עוד בס' יסודי ישורון, ח"ה עמ' רכב; [239] עירובין ל ב; טושו"ע או"ח תט ז; מ"בשם סק"ל; [240] ביאוה"ל שם. וראה בשו"ת חת"סחאו"ח סי' צח; [241] הרב נ. לאם, עמק הלכה, ב, תשמ"ט, עמ' 15; [242] הרב א. שפירא, עמקהלכה, שם, עמ' 25 ואילך, ועמ' 35; [243] הרב א.י. וולדינברג, עמק הלכה, שם, עמ' 32, ובשו"ת ציץאליעזר, חי"ח סי' יג; [244] ברכ"י או"ח סי' תסא אות א; ביאוה"ל סי' תסא ס"א ד"היוצא; [245] שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' מ; [246] שו"ת בנין ציון סי' כט; [247] רי"ף, פסחים פ"ב; מ"ב סי' תסא סקי"ח. וראהבשאילתות, שאילתא צא, שהוסיף ובלבד שלאנימוחה המצה; [248] מג"א סי' תסא סק"ז; [249] תשובות הגאונים בס' שעריתשובה, סי' שכה; [250] כף החיים סי' תריח סק"ז. וראה בשו"ת חמדת צבי ח"ג סי' כ אותד; [251] ברכ"י או"ח סי' קלא; מקראי קודש להגרצ"פ פרנק, ימים נוראים, סי' מו; [252] ירושלמיתענית ג ד; רמב"ם תעניות ב ה. וראה בלח"משם; [253] תענית טו א; רמב"ם תעניות ד ב,ד; טושו"ע או"ח תקעט א; [254] באה"ט יו"ד סי' אסקל"ב, בשם הסמ"ג, אך לא נמצא כן בסמ"ג - ראה בשו"ת נובי"ת חיו"ד סי' א. וראה עוד בשו"תדברי חיים ח"ב חיו"ד סי' ג; שו"ת כתב סופר חיו"ד סי' ג; שו"ת חזון נחום סי' נג. וראה בדרכ"ת יו"ד סי' א סקנ"הבאריכות; [255] שו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' טז; שו"תנובי"ת חיו"ד סי' א; שו"ת יהודה יעלה ח"ב סי' מה. וראה עוד בשו"ת הלל אומר חיו"ד סי' א; [256] שו"ת נוב"י שם; [257] שו"ת כתב סופר, חיו"ד סי' ג; [258] באה"ט יו"ד סי' אסקכ"ז, בשם בית יעקב סי' כה. וראה בשו"ת חזוןנחום סי' נג, שצריך הוא לפרוש מרצונו, ואם אינועושה כן, יכולים הקהל לספק לו מחייתו, ואז אינויכול לכופם לקבלו עליהם. אך ראה בשו"ת נובי"תחיו"ד סי' א, בשם מהר"א שטיין, שהוא חומראבעלמא; [259] ב"ח יו"ד סי' א; [260] תשובהמאהבה ח"א סי' קיח. וראה עוד בשו"ת רב פעליםח"ג חחו"מ סי' ו; שו"ת באר יצחק חיו"ד סי' ג; שו"ת עין יצחק ח"א חיו"ד סי' א; שו"ת הלל אומרחיו"ד סי' א; הגר"י רוזין מראגצ'וב, הובאו דבריו בנועם, כה, תשמ"ג-מ"ד, עמ' מז; [261] שו"ת נחלת אב"י סי' לג; [262] פתחי תשובה יו"ד סי' א סקי"ב, בשםשו"ת מאיר נתיבים סי' עו. וראה עוד בנידון בדרכ"ת יו"ד סי' א סקקע"ג; שו"ת אמרי דוד סי' ז; כף החיים יו"ד סי' א סקי"ח וסק"כ; [263] דעתתורה יו"ד סי' א סק"נ. וראה עוד בשו"ת יביעאומר ח"ד חאו"ח סי' מ; [264] שו"ת אמרי דוד סי' כח אות ב; [265] שו"עיו"ד קפט לא. וראה בביאור הגר"א שם סקמ"ט, ובס' טהרת הבית סי' ב ס"ט; [266] נידה ט א, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה טה; טושו"ע יו"ד קפד ג, וקפט כח-כט; [267] ירושלמי, הובא בתוס' נידה שם ד"ה כל; רמ"א יו"ד קפט כט; [268] מי נידה לר' שלמה קלוגר, נידהט ב. וראה בס' טהרת הבית, משמרת הטהרה, סק"ט; [269] ס' הברית ח"אמאמר יז; [270] שו"ת פנים מאירות סי' יב. ובשו"תבית שלמה חיו"ד ח"ב סוסי' כח, חולק על הפניםמאירות, וסבור שצריך שתהא זקנהממש; [271] טהרת ישראל סי' קפט; [272] ס' שעריטהר, הובא במשמרת הטהרה סי' ב סק"ט, והואעל פי המשנה באבות ה כא. וראה בשו"ת נובי"תחיו"ד סי' נה וסי' קיד, שהיתה כבת 67, ובשו"תאמרי יושר ח"א סי' קפב, אין ולאו ורפיאבידיה; [273] שו"ת שבט הלוי יו"ד סי' קפטסכ"ח; [274] טהרת הבית, משמרת הטהרה סי' בסק"ט; [275] שו"ת פנים מאירות ח"א סי' יב; [276] סדרי טהרה, סי' קצ סקצ"ה; פת"ש, יו"ד סי' קצא סק"ב; [277] שו"ת יהודה יעלה ח"ב סי' קצא; [278] ספר הברית סי' רסד סקל"ב; [279] יבמות סבב; [280] רמב"ם תלמוד תורה א ח; טושו"ע יו"דרמו א; [281] רמב"ם שם י; טושו"ע שםג; [282] רד"ק בראשית בכד; [283] אדרת אליהו להגר"א בראשית בכד; [284] רד"ק שם; [285] ראה רות ד יד-טו. וראה מעשה יעקב ובניו, ועל פי בראשית רבה פדטו, שכל אחד ואחד מהבנים משמש את אביוביומו. וראה ס' חסידים סי' תקסד; [286] רמב"ם אישות יג יד; טושו"עאבהע"ז סי' עד ט-י; [287] פסקי דין רבניים, ח"בעמ' שנג. וראה עוד בס' דיני משפחה, סעיף 23. עלשאלה זו של אשה המסרבת לגור עם חמותה, ראה עוד בשו"ת הרי"ף סי' רלה; שו"ת הר"ימיגאש סי' קא; שו"ת מהר"ם רוטנברג ח"ד סי' פא; שו"ת הרשב"א ח"ד סי' קסח; שו"ת בנימין זאב סי' קלז; שו"ת דברי ריבות סי' קמ; שו"ת אהלי יעקבסי' נ; פסקי דין רבניים, כרך א עמ' רא; שם כרךב עמ' שנג; שם כרך ג עמ' רצט; שם כרך ד עמ' קלא; [288] שו"ת הרשב"ץ ח"ג סי' שיא; שו"תחות יאיר סי' קלד. וראה בשו"ת זקן אהרן מהדו"תחחו"מ סי' קמו. על חיובי התמיכה הכספיתוהטיפול הגופני בהורים, ראה כתובות סא ב; רמב"ם אישות כב ג; טושו"ע יו"ד רמ ד; שםאבהע"ז פ ד-ה; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רכט, וחחו"מ סי' קעז; ערוה"ש יו"ד רמ ד-ה; שו"תאגרות משה חיו"ד ח"ב סי' סג; שו"ת שבט הלוייו"ד סי' קיא ס"ג; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' לח, וחי"ד סי' צב אות א; ספר כבוד אב ואם, פלדמן, יו"ד קמ סקל"ב; ספר אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 176-174; ספר סגולת ימים, עמ' 87 ואילך; [289] שו"ת הרב"ז סי' לד; [290] טושו"עיו"ד רנה ב; [291] ויקרא יט לב; [292] סהמ"צלרמב"ם מ"ע רט; סמ"ג עשין יג; החינוך מ' רנז; [293] ראה סמ"ק סי' נא וסי' נב; [294] הראשונים חלוקים בהגדרת אשמאי - ראה רש"י, תוס' בשם ר"ת, רמב"ן, רא"ש, ריטב"א, ר"ן - קידושין לב ב; [295] קידושין לב-לג; רמב"ם תלמוד תורה ו ט; טושו"ע יו"ד רמדז; [296] טור שם; כס"מ שם; [297] יראים השלם, סי' רלג. וראה באריכות ר"י פערלא על רס"גמצוות עשה יא-יב. וראה בבן איש חי, שנה ב פר' תצא סקי"ב, שחילק בין זקן עם הארץ וזקןרשע; [298] ס' חסידים סי' תקעח; נחל קדומיםלהחיד"א, פר' קדושים סי' לב; שו"ת בית יהודהח"א חיו"ד סי' כח; שו"ת קרית חנה דוד ח"אחיו"ד סי' טו; שערי הלכה ומנהג, ח"ג סי' ס; יחוה דעת ח"ג סי' עב; [299] שו"תהלכות קטנות ח"א סי' קנד. וראה בפי' החיד"א עלס' חסידים שם, ובבן איש חי שנה ב פר' תצא אותטז, שדעת האר"י שאין לעמוד, אך בשם ביתיהודה מביא, שהנראה בפשיטות שחייבים לקוםבפניה. וראה במנ"ח מ' רנז סק"ג, שלדעתו הואמחלוקת הראשונים. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"בסי' קיד; [300] שו"ת שער אפרים סי' עח; ברכ"ייו"ד רמד א; בן איש חי, שנה ב פר' תצא סקט"ו; שו"ת שבט הלוי ח"ו סי' קמו; [301] שו"ת הלכותקטנות ח"א סי' קנד; מנ"ח מ' רנזסק"ג; [302] נחלת צבי לבעל פתחי תשובה יו"דסי' רמ; גליון מהרש"א יו"ד סי' רמ; [303] באה"טיו"ד סי' רמד; מנ"ח מ' רנז סק"ג; גשר החיים ח"אפכ"ט סקי"ז בהערה; שו"ת יד אליהו חלק פסקיםסי' מב; [304] תוס', רא"ש ור"ן, קידושיןשם; [305] רמב"ם שם; יראים השלם סי' רלג; [306] רמב"ם שם; טושו"ע שם. וראה בכס"משם; [307] ב"ב קכ א, וברשב"ם שם; טושו"ע יו"דרמד יח; לאור ההלכה, עמ' קעו ואילך; [308] שיטמ"קב"ב שם, כתב בשם הרא"ה. וראהעוד בשו"ת בנימין זאב סי' רמג, וסי' רנג. וראהבשו"ת חת"ס חיו"ד סי' רלג, שבעל מעשים טוביםקודם למי שאינו כזה. וראה בנידון בבן איש חי, שם סקי"ט; [309] שו"ת שרידי אש ח"ב סי' פט; [310] שבועות ל ב; ר"ן ותורת חיים, שם; שבלי הלקט השלם סי' מג; שו"ע יו"ד רמב יח; שו"ת יין הטוב חיו"ד סי' יג; שו"ת הר צבי חאו"חסי' צז; יחוה דעת ח"ג סי' עא; שו"ת יביע אומרח"ו סי' כב. וראה עוד בהר צבי חאו"ח סי' קזסק"ב; [311] יחוה דעת שם. וראה עוד בס' עשה לך רב, ח"ז סי' מו-מז; [312] שו"ת שבט הלוי ח"ב סי' קיד; [313] שו"ת משנה הלכות ח"ו סי' קס-קסא; [314] שו"ת ציץ אליעזר חי"ח סי' ס"חסק"א; [315] שו"ת שבות יעקב ח"א סי' כו; שו"תיביע אומר ח"ג חיו"ד סי' כז; [316] שו"ת יד אליהוסי' סה; [317] גשר החיים ח"א עמ' קסו; שו"תיביע אומר, שם; [318] קידושין לג א; רמב"ם תלמוד תורה ו ב; טושו"ע יו"ד רמד ה; שו"ת יביע אומר ח"ד חיו"ד סי' יז; [319] ס' יראים השלם, סי' לו; רא"ש קידושין פ"א סי' נג; טושו"ע יו"ד רמד א. וראה בב"י שם, ובביאור הגר"א שם סק"ה; חייאדם כלל סט; קיצושו"ע קמד ב; שו"ת יביע אומרח"ג חיו"ד סי' יג; שם, ח"ו חיו"ד סי' כב; יחוה דעת ח"ג סי' ע; [320] סידור האר"י, הובא במנ"ח מ' רנז סק"ג; מגן אבות לרשב"ץ סופ"ה דאבות, לדעת אונקלוס. ובבן איש חי, שנה ב, פר' תצא סקי"ב כתב, שמעיקר הדין הוא מבן שבעים שנה, אך צריךלהיזהר מבן ששים שנה כדעת האר"י; [321] שו"ת שלמת חיים חיו"ד סי' סב; [322] יחוה דעת ח"ג סי' ע; [323] שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רפג. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך ד, ע' ברכת המצות, הע' 54; [324] על פי רמב"ם ברכות יא ב; [325] תשובתר"י בן פלט, הובאה באנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' תקיט; [326] אנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' תקכג; [327] אנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' תקכה והע' 129; [328] שו"ת בנימין זאב סי' קסט; [329] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריובנשמת אברהם חאבהע"ז סי' קמאסק"ב; [330] פאה ח א. ובתענית ו ב, מחלוקתאמוראים, אם הנמושות המוזכרים במשנה הםהזקנים או ליקוטי בתר ליקוטי. הרמב"ם מתנותעניים א יא, פסק כמ"ד ליקוטי בתר ליקוטי, אךראה בכס"מ שם, ובתוס' רעק"א על הרע"ב בפאהשם, שהלוקטים השניים הם הזקנים, ואין מחלוקתאלא בפירוש המילה, עיי"ש; [331] שו"ת מנחת יצחק ח"ב סי' פד. וראהבהגה' חכמת שלמה, חו"מ סי' תכו; כלי חמדהפר' תצא; שלמי נדרים, נדרים לט ב; [332] ב"מ לב; [333] שו"ת אגרותמשה חיו"ד ח"א סי' רנח; [334] קהלת יא ו; [335] יבמות סבב; [336] יבמות סא ב; רמב"ם אישות טו טז; טושו"ע אבהע"ז א ח; [337] הרי"ף, לפי שיטתהרד"ך, בית יז חדר ט (הובא בפ"ת שם סקי"ב); שו"ת תרומת הדשן סי' רסג; [338] הרי"ף, לפישיטת שו"ת הר"י מיגאש סי' קכט; רמב"ם שם; רא"ש יבמות פ"ו סי' ט; [339] יבמות שם; רמב"ןבמלחמות שם; טושו"ע שם. וראה בשו"ע, ברמ"אובאוצה"פ שם, בחילוקי הדינים בעניין מכירת ספרתורה כדי לישא אשה בת בנים ושאינה בת בנים, וכשמתיירא שבת בנים תביא קטטהלביתו; [340] רמ"א אבהע"ז א ג. וראה ברמב"םאישות טו ז, שאיסור נשיאת זקנה הוא רק אם לאקיים מצות פריה ורביה. וראה במ"מ ובלח"מ שם, שו"ת הריב"ש סי' טו, שו"ת האלף לך שלמהחאבהע"ז סי' ג, אוצה"פ סי' כג סק"ד אות ב. וראהבשו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' ו, שהנושא זקנה איננומקיים אפילו מצות לשבת יצרה; [341] רמב"ם איסורי ביאה כב א; טושו"עאבהע"ז כב א. וראה באוצה"פ שם סק"ב אותא; [342] שו"ת ציץ אליעזר ח"ו סי' מ פכ"ב; שםח"ז סי' מה אות ב; שם חי"ב סי' סז אותב; [343] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמתאברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ב; שו"ת אגרות משהחאבהע"ז ח"ד סי' סה אות י. וראה בשו"ת זיתרענן ח"א חאבהע"ז סי' א; שו"ת יהודה יעלה ח"גסי' קמט; שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' יח; [344] שו"ת אגרות משה שם. וראה באוצה"פסי' כב סק"ב אות ב, ובנשמת אברהם חאבהע"ז סי' כב סק"ב; [345] רשב"א שבת קיא א; מנ"ח מ' רצא סק"א. וראה באוצה"פ סי' ה סקס"ד. ולאהובא דין זה ברמב"ם ובטושו"ע; [346] הגרש"זאויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חאבהע"זסי' ה סק"י; [347] שבת קיא א, וברש"י ותוס' שם; [348] יבמות סב ב. וראה בראשית רבה, סא ג - אם היו לך בנים בנערותך, קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים. וראה עוד בתנחומא, חיי שרה ו; [349] יבמותשם; רמב"ן במלחמות שם; רמב"ם אישות טו טז; טושו"ע אבהע"ז א ח. וראה באוצה"פ שם סקנ"ד, במחלוקת הפוסקים אם מוכרים ספר תורה כדילישא אשה, אף על פי שכבר קיים מצות פריהורביה; [350] שו"ת הרשב"א ח"ד סי' מא; [351] רמב"ם איסורי ביאה כא כו; טושו"עאבהע"ז ב ט - על פי יבמות קו ב; סנהדרין עוא. וראה בבאה"ט אבהע"ז א סקכ"ז, ערוה"שאבהע"ז א ד, ובאוצה"פ שם סקמ"ה, אם הצעירהמתרצית לזקן מה הדין; [352] שו"ת ישכיל עבדיח"ה חאבהע"ז סי' יד; [353] יבמות קא ב; רמב"םיבום וחליצה ד א. וראה בטושו"ע אבהע"ז קסו א. וראה במרדכי יבמות פ"ד בשם הראבי"ה, שו"תתרומת הדשן סי' רסג, ובדרכי משה אבהע"ז סי' קסה סק"ג. וראה עוד בתרגום על רות דו; [354] שו"ת יכין ובועז ח"א סי' קכד; שו"תשרידי אש ח"ג סי' לג; [355] שו"ת חת"ס חאבהע"זח"ב סי' פה; [356] תוספתא יבמות ו ז; יבמות מב ב; כתובות ס ב; רמב"ם גירושין יא כ; טושו"עאבהע"ז יג א. והנה בכל המקורות התלמודייםגרסינן גם זקן וגם זקנה. אך ברמב"ם ובטושו"ע לאגרסו זקן, וראה בהגה' הגר"א יבמותשם; [357] רש"לפסחים פז ב; פרמ"ג פתיחה כוללת ח"ה אותכה; [358] הגה' מהר"ץ חיות סוטה כזא; [359] שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' ב; [360] שו"תבנימין זאב סי' קכו; פסקי דין רבניים ח"ה סי' קנד; [361] גיטין כח א; רמב"ם גירושיןו כח; טושו"ע אבהע"ז קמא סח, וראה במאיריגיטין שם; [362] מ"מ גירושין ו כח, בדעת הרמב"םוהרשב"א; ב"י אבהע"ז סי' קמא, בדעת הרי"ףוהרא"ש; רמב"ן במלחמות ב"ק קד ב; שו"ע שם, דעה ראשונה; [363] טור אבהע"ז סי' קמא, בשםרמ"ה; הגהות מיימוניות גירושין שם, בשםראבי"ה; שו"ע שם, בשם יש מי שאומר; שו"תכתב סופר חאבהע"ז סי' סד, בדעתהתוס'; [364] טור אבהע"ז סי' קמא, בשם הרמ"ה; שו"ע אבהע"ז קמא סח, בשם יש מי שאומר; וראהברש"י גיטין כח א, שלדעתו זמן איפליג הואתשעים שנה; [365] ראה יש"ש גיטין פ"ג סי' ז; בית מאיר אבהע"ז קמא סח; תוס' רעק"א עלמשנה גיטין פ"ג אות כז, והגה' רעק"א על שו"עאבהע"ז קמא סח; שו"ת מהר"י אסאד חאבהע"זסי' קעג; תפארת יעקב, אבהע"זסי' קמא סקקי"א; שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"אסי' רנח; [366] תוס' יומא נה ב ד"ה והתנן; [367] גבורות ארי, יומא שם. וראה עוד בערוה"ש אבהע"ז קמא קסז, ובשו"ת אגרות משה שם; [368] ראה בית מאיר אבהע"ז סי' קיט; מחנה חיים על הרמב"ם, גירושין פ"ג; [369] טושו"ע אבהע"ז קסטיב; [370] ב"ש שם סקי"ב; [371] ב"ש שם, בשםהרמב"ם ופוסקים אחרים; [372] תוספתא יבמות בד; רי"ף ורא"ש, סופ"ק דיבמות; רמב"ם יבוםוחליצה ו ד; טושו"ע אבהע"ז קעב י; הגה' הגר"איבמות כ ב; [373] תוספתא יבמות יא ג; יבמות כ ב; רי"ף ורא"ש שם; טושו"ע שם; [374] ב"ש סי' קעבסקי"ב; [375] רש"י יבמות כ ב ד"ה והזקן. וראהביאור הגר"א אבהע"ז סי' קעב סקכ"א; שו"תמשפטי עוזיאל חאבהע"ז סי' פה; שו"ת שרידי אשח"ג סי' לג. וראה שיטות הראשונים בנידון אנציקלופדיה תלמודית, כרך כא, ע' יבום, עמ' שנב; שם ע' יבם/יבמה, עמ' תכג; [376] תוספתא יבמות ב ד; רש"ייבמות כ ב ד"ה והזקן; רי"ף ורא"ש, סופ"קדיבמות; רמב"ם יבום ו ז; טושו"ע אבהע"ז קעב טז. וראה בלח"מ שם; ב"ש שם סקי"ב; יש"ש יבמות פ"א סי' יג; ביאור הגר"א שם סקכ"א; בארהגולה שם סק"ע; [377] שו"תמהר"י ווייל סי' קפג; שו"ת הלכות קטנות סי' קנ; ב"ש אבהע"ז סי' ט סק"ו; שו"ת חת"ס חאבהע"זח"א סי' כג; שו"ת מהר"ם שיק חאבהע"ז סי' כג; שו"ת חבצלת השרון חאבהע"ז סי' כ; שו"ת בארחיים מרדכי ח"ב סי' מז; שו"ת אבני זכרון ח"א סי' יד; שו"ת יביע אומר, ח"ג חאבהע"ז סי' ה; [378] שו"ת משפטי צדק סי' צז; פחד יצחק, אות ק, ע' קטלנית; שו"ת שואל ומשיב מהדו"גח"א סי' קי; [379] שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' ה; שו"ת דובב מישרים סי' עד. וראה בפתחתשובה שם סק"ב, ובאוצה"פ סי' ט סקט"ו אותא. וראה עוד בשו"ת משברי ים לאאמו"ר סי' ח; [380] שו"ת אבני נזר חאבהע"ז סי' מה; שו"תבית יצחק חאבהע"ז ח"א סי' מה; שו"ת מהר"שענגיל ח"ג סי' קיז; שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קמא; שו"ת אמרי יושר ח"א סי' קצ; שו"ת שואל ומשיבמהדו"ג ח"א סי' קי; שו"ת פרשת מרדכי סי' טו; שו"ת שם אריה חאבהע"ז סי' לה; [381] שו"תחת"ס חאבהע"ז ח"א סי' כג; שו"ת עטרת ישועהח"א סי' לט; שו"ת שבט סופר חאבהע"ז סי' ד; שו"ת חבצלת השרון, מהדו"ת סי' עא; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' ה. וכן נוטה דעתושל בעל אגרות משה חאבהע"ז ח"א סי' כו, אם כידחה שיטת החת"ס, וכתב שלא ברור דין זה כמהנחשב זקן לזה; [382] הגה' חכמת שלמה אבהע"זסי' ט. וראה בשו"ת אבני זכרון ח"א סי' יד, ובשו"ת אגרות משה חאבהע"ז ח"ד סי' מג, שדחודבריו. וראה עוד בגיל הזקן באוצה"פ סי' ט סקט"ואות א; [383] סנהדרין לו ב; רמב"ם סנהדרין ב ג; [384] רש"י ומאיריסנהדרין שם; שו"ת הרשב"א ח"ו סי' קצא; [385] רמב"ם שם; רמ"ה סנהדרין שם. וראה בר"ח הוריות ד ב, שתלוי בכוח המוליד, מטעם שאינו יכול לקיים מצות פריהורביה; [386] שו"ת יין הטוב ח"ב חחו"מ סי' ה; [387] נפש חיה או"ח סי' תקעו ס"ב; הרב ב. רבינוביץ-תאומים, התורה והמדינה, ט-י, תשי"ח-י"ט, עמ' מט ואילך; שו"ת חמדת צבי ח"גסי' מט; [388] סנהדרין יז א; רמב"ם סנהדרין ב ו. וראה בלח"מ שם ה"ג. וראה עוד בברכות כח א, בעניין רבי אלעזר בן עזריה. וראה עוד בשו"תשבות יעקב ח"א סי' כט; [389] מאירי סנהדרין לוב. וראה מאמרו של הגר"י ניסים, התורה והמדינה, ז-ח, תשט"ו-י"ז, עמ' כא ואילך, והערות העורךשם; [390] הרב ב. רבינוביץ-תאומים, התורהוהמדינה, שם, בשיטת רש"י והרשב"א; [391] מאיריסנהדרין שם, וכן משמע שיטת הר"ח הוריות שם. וראה בשו"ת חמדת צבי ח"ג סי' מט אותה; [392] דינא דחיי על סמ"ג עשין צז; שו"ת רבפעלים ח"ב חחו"מ סי' ד; מרגליות הים, סנהדריןלו ב אות ה; שו"ת יין הטוב שם, וכן הגר"י ניסים, התורה והמדינה, שם. וראה בהערות העורך שם, הע' 3, ובשו"ת חמדת צבי ח"ג סי' מט אותו; [393] שו"ת הלכות קטנות ח"א סי' פט; שו"ת ייןהטוב שם; עמוד הימיני סי' ה. וראה בשו"ת נחלתאב"י סי' לג; [394] הרב ב. רבינוביץ-תאומים, התורה והמדינה, ט-י, תשי"ח-י"ט, עמ' מטואילך; [395] רבנו יונה, סנהדרין לו ב. וראהמאמרו של הרב רבינוביץ-תאומים, התורהוהמדינה, שם, שהרמב"ם חולק על דיןזה; [396] הרב רבינוביץ-תאומים, שם. וראהחידושי רבנו יונה, סנהדרין שם; [397] שו"תהרשב"א ח"ו סי' קצא; חידושי רבנו יונה, סנהדריןלו ב; שו"ת שבות יעקב ח"א סי' כט; שו"ת חייםשאל ח"א סי' פט; שו"ת רב פעלים ח"ב חחו"מ סי' ד; שו"ת יין הטוב שם; [398] מאירי סנהדרין שם; חסדי דוד סנהדרין פ"ז דף ע"ג; שיורי כנסתהגדולה, או"ח בלשונות הרמב"ם, סוף הספר, דףקלו. וראה בעיקרי הד"ט או"ח סי' ל אותי; [399] ב"מ ל א; [400] רמב"ם גזלה ואבדה יאיג; טושו"ע חו"מ רסג א; [401] רמב"ם שם יא יז; שו"ע חו"מ רסג ג; [402] רא"ש ב"מ ל א; טורחו"מ סי' רעב, בשם הרא"ש; רמ"א שם, בשם ישחולקים; [403] ערוה"ש חו"מ רסג ד; [404] הר צביאו"ח ח"ב סי' קג; [405] שיטמ"ק ב"מ ל א, בשםהריטב"א; חידושי הריטב"א שבועות ל ב; חידושיהר"ן ב"מ לג א, בשם הרמב"ן. וביחס להבדל ביןאבדה בעיר ואבדה בשדה - ראה סיכום השיטותבאנציקלופדיה תלמודית, כרך יא, ע' השבת אבדה, אות ט; [406] שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שיג; [407] ב"מ לב א; רמב"ם רוצח יג ח; טושו"ע חו"מ רעבז; [408] ראה לעיל. וראה בנמוק"יב"מ ל ב; [409] שו"ת הלכה למשה חחו"מ סי' יג; [410] בחכמת שלמה, חו"מ סי' תכו - פטר, ובשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ב סי' קעד ענף ג, דחה דבריו בתוקף; [411] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עהאות ז; [412] שו"ת מהר"י מינץ סי' ז; שו"ת מנחתיצחק ח"ג סי' פח; [413] בעניין יום הולדת סתם - ראה בס' עשה לך רב, ח"ד סי' כו. ובשו"ת בית דוד סי' קעו כתב, שאין איסור לחגוג יום הולדת, אך לא יברך שהחיינו. וכן כתב בילקוט יוסף, ח"ג סי' רכג ס"ד. וראה בס' שערי הלכה ומנהג, ח"ב סי' שב, שיש לעניין שמחה ביום ההולדת מקור בקבלה, וכתב שם ש'נהגו בזה רבותינו נשיאינו הק' [היינו אדמו"רי חב"ד] אף כי בצנעא'; [414] שו"ת בית ישראל סי' לב, והוא על פי מו"ק כח א. וראה בשו"ת הלל אומרחאו"ח סי' קלט; [415] שו"ת בית ישראל שם; מקור חסד לר"ר מרגליות על ס' חסידים אותריג; [416] שו"ת חות יאיר סי' ע; שו"ת תשובהמאהבה ח"ב סי' רלט; פרמ"ג או"ח סי' תמב במ"זסק"ט; [417] הגה' חת"ס או"ח סי' רכה; [418] הרב י. זילברשטיין, בשיעורו לרופאים; [419] רמב"ם כליהמקדש ד כא; שו"ת הריב"ש סי' רעא; רמ"א יו"דרמה כב; [420] שו"ת חת"ס חחו"מ סי' כא; [421] שו"ת הרשב"א ח"א סי' ש; טושו"ע או"ח נג כה; [422] שו"ת מהרש"ם ח"דסי' קז; [423] כנה"ג או"ח סי' נג הגב"י בד"ה ה"הלכל משרה; [424] שו"ת אורח משפט חחו"מ סי' כ. וראה עוד בעניין פרישה ממשרה עקב גיל, בפסקידין רבניים ח"ג סי' צא; שם ח"ד סי' רו; הרב מ. סליי, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 151 ואילך; [425] שו"ת יין הטוב ח"ב חחו"מ סי' ה; [426] אברבנאל וספורנו עה"ת במדבר אכה; רמב"ן עה"ת במדבר כו סד. וראה בס' משפטהמלוכה, פ"ד ס"ב; [427] ראה לעיל; [428] שו"ת הרשב"א ח"ה סי' רפג; שו"תדברי מלכיאל ח"ג סי' קנא, וח"ה סי' רטו; שו"תמהריא"ז ענזל סי' יג; חזו"א ב"ק סי' כג; שו"תאגרות משה חחו"מ ח"א סי' עה; שילם וורהפטיג, דיני עבודה במשפט העברי, ח"א עמ' 233 ואילך; הרב מ. סליי, אסיא, שם. וראה עוד בשו"ת הגרי"א הרצוג, חיו"ד סי' עו; [429] הגר"י ניסים, התורה והמדינה, ז-ח, תשט"ו-י"ז, עמ' כא ואילך; הרב ב. רבינוביץ-תאומים, התורה והמדינה, ט-י, תשי"ח-י"ט, עמ' מט ואילך; שו"ת ציץ אליעזר ח"בסי' כו; [430] שו"ת פרי השדה ח"ב סי' מד; שו"ת לחם ושמלה, חיו"ד ח"ב סי' סז; שו"ת כוכבי יצחק, ח"א סי' כב; שו"תאגרות משה חאו"ח ח"ב סי' קיא; שם ח"ד סי' מח; שו"ת שבט הלוי, ח"ד סי' א אות ב; יחוהדעת ח"ג סי' פה; עשה לך רב, ח"ו סי' צב, בתשובות בקצרות. וראה ביחוה דעת, שם, שמכל מקום יזהר מחתימה על הסכם ביטוח המתיר עריכת ניתוחי מתים. וראה עודבספרו של הרב מ. סליי, הביטוח בהלכה, פ"י עמ' 141; [431] אברבנאל עה"ת פר' בהר, ענין השמיטהד"ה הדרך הב'; [432] ראה מאמרו של הרב מ. סליי, אסיא, שם; [433] חולין כד א; רמב"ם ביאת מקדש זיב; [434] שו"ת זכרון יהונתן חאבהע"ז סי' ב אותפג; [435] במדבר ח כג-כו; [436] רש"י במדבר דב; [437] בה"ג סי' קסד. וראה בסהמ"צ לרמב"םשורש ג, שחלק עליו. ובהשגות הרמב"ן שם כתב, שאם יבוא מצב בו יצטרכו לשאת את כלי המקדשבכתף, אולי לפני ביאת הגואל, יחזור הדין שלהגבלת הלוויים בעבודה זו. וראה עוד הע' ר' חייםהלר לסהמ"צ שם, הע' 10; [438] רמב"ם כליהמקדש ג ח. וראה חולין כד ב; [439] רש"י במדברח כה; רש"י אבות ה כא; [440] רמב"ן עה"תבמדבר ח כה. וראה בפי' הרא"ם וגור אריה עלרש"י במדבר שם, בהסבר המחלוקת בין רש"ילרמב"ן; [441] ראה - הרב מ. סליי, אסיא, ו, תשמ"ט, עמ' 151 ואילך; [442] ב"ק קי א; רמב"ם כליהמקדש ד ח; [443] פסחים סא א; רמב"ם קרבןפסח ב ג,ה; [444] חגיגה ד א; רמב"ם חגיגה בא; [445] רמב"ם חגיגה ב ד; [446] רמב"ם חגיגה גב; [447] רמב"ם חגיגה ב ד; [448] יומא לא ב; רמב"ם עבודת יוהכ"פ ב ד. וראה רש"י ותוס' יומא לד ב; לח"מ עבודת יוהכ"פשם; [449] סוטה כה ב; רמב"ם סוטה ב י. וראהשם בראב"ד ובלח"מ; [450] תוספתא דמאי ב י; בכורות ל ב; ירושלמי דמאי ב ג; רמב"ם מטמאימשכב ומושב י ד; [451] מקוואות ח ד; חולין כדב; רמב"ם אבות הטומאות ה ז. וראה בתפא"ימקוואות שם, בבועז סק"ח; [452] ש"ךיו"ד סי' שע סק"א, בשם הרש"ל, על פי חולין כאא; [453] ס' לאור ההלכה, עמ' קפ, והוא כגילו של עלי במותו (שמו"א ד טו); [454] נידה ט ב; רמב"ם מטמאי משכבומושב ד א; [455] רמב"ם שם; [456] רמב"ם שםה; [457] ב"ק צוב; [458] רמב"ם גזלה ואבדה ג ד; שו"ע חו"מ שסגא. וכן דעת רוב הפוסקים - ראה בנו"כ הרמב"םוהשו"ע שם; [459] מ"מ שם; [460] הרי"ף, הובא בטור חו"מ שסג. וכתבו נו"כ הרמב"ם והשו"ע, שזו גירסאמשובשת.