אנציקלופדיה הלכתית רפואית - הריון

ט. הריון

 

אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך [בראשית ג טז]; והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי איש את ה' [בראשית ד א]; וידע קין את אשתו ותהר ותלד את חנוך ויהי בנה עיר ויקרא שם העיר כשם בנו חנוך [בראשית ד יז]

פרשנות המקרא

תלמוד בבלי, עירובין ק ב: 'והרונך' - זה צער העיבור.

בראשית רבה: 'עצבונך' - זה צער העיבור.

רש"י: 'והרונך' - זה צער העיבור.

אבן עזרא: 'והרונך' - הנו"ן נוסף, כי ההריון כבד על האשה, וכן הלידה.

רד"ק: 'עצבונך' - כובד ההריון; 'והרונך' - אריכות ימי ההריון.

אברבנאל: 'והרונך' - אמנם אומרו והרונך נראה לי כפי הפשט שחוזר ל'הרבה ארבה', כי הוא מושך עצמו ואחר עמו, כאלו אמר והרבה ארבה הרונך ... שתלד האשה פעמים רבות כדי שאם ימותו קצתם יחיו קצתם וישארו קצתם, ובזה הדרך היה רבוי ההריון נמשך מן החטא והקללה.

 

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכר הריון:

בראשית טז-ד,יא [פר' לך לך]; בראשית יט-לו [פר' וירא]; בראשית כא-ב [פר' וירא]; בראשית כה-כא [פר' תולדות]; בראשית כט-לב,לג,לד,לה [פר' ויצא]; בראשית ל-ה,ז,יז,יט,כג [פר' ויצא]; בראשית לח-ג,ד,יח,כב,כה [פר' וישב]; שמות ב-ב [פר' שמות] ; שמות כא-כב [פר' משפטים]

 

* # *

הריון הוא המצב, שבו נתונה האשה הנושאת בקרבה עובר [1]. מצב זה נקרא גם 'הרון' [2]. האשה במצב כזה נקראת במקרא בשם הרה [3], או מלאה [4]. המושג 'הריון' הוא בגימטריה מאתים שבעים ואחד, שהוא משך הריון ממוצע [5], וייתכן, עוד שהוא מלשון הר, כיוון שכריסה גדולובולט. 'בית הריון' הוא רחם האשה, מקום שבו מתפתח העובר [6].

באופן מושאל משמש המושג הריון לתכנון ויצירה מחשבתית, לרוב במובןשלילי [7]. יש שמושג ההריון משמש ללידה [8].

בלשון חז"ל נקראת האשה ההרה בשםמעוברת, או עוברה, על שם העובר שהיאנושאת בקרבה.

באופן מושאל משמשהמושג עיבור למצבים אחרים, שיש בהםתוספת למצב הבסיסי, כגון שנה מעוברת, חודש מעובר, עיבורה של עיר [9]. כמו כן משמש המושג עיבור באופן מושאל במובן של שינוי צורה [10], כנראה בגלל העובדה שאשה מעוברת צורתה משתנה.

רקע מדעי

ההריון מתחיל לאחר השתרשות הביציתהמופרית בדופן הרחם, ומסתיים בלידה אובהפלה.

מערכת הורמונלית - התהוות ההריון לאחר ההשרשהוקיומו התקין, מותנה בהסדר מדוייק שלמערכת הורמונלית מורכבת. הביציתהמופרית גורמת לקיומו של הגופיף הצהובבשחלה, שנוצר מהביוץ האחרון, ומתקיים 4-3 חדשים עד להתפתחותה של השליה. הגופיף הצהוב מפריש את ההורמון פרוגסטרון, אשר מכשיר את רירית הרחםלקבלת הביצית המופרית, ולהמשךהתפתחות העובר. השיליה מתחילה להפרישאת ההורמונים אסטרוגן ופרוגסטרון  בכמויות הולכות וגדלות, לא יאוחר מהיוםה- 60 מתחילת ההריון, ובהדרגה לוקחת אתמקומו של הגופיף הצהוב שבשחלה,בהפרשת ההורמונים המקיימים את ההריון. ההורמון הגונדוטרופיני הכוריוני [11], המיוצר על ידי סיסי השליה, מתחיל להיות מופרש בשתן האשה המעוברת מאמצע החודש הראשון להריון, מגיע לשיא במשך החודש השלישי להריון, ומאז יורדת בהדרגה כמות ההפרשה שלו. ההנחה היא שתפקידו של הורמון זה הוא להגביר את פעילות הגופיף הצהוב, אשר אחראי, כאמור, להפרשת ההורמון המקיים את ההריון.

ההריון מפסיק את מחזורי השחלהוהרחם. בהשפעת השינויים ההורמונלייםנמנע הביוץ בתקופת ההריון, ועל כן איןאפשרות שהאשה תחזור ותתעבר בזמןהריון. קיומה המתמיד של רירית הרחםמונע את הופעת הווסת.

שינויים גופניים באשה ההרה - במשך ההריון הולך הרחם וגדל במידהעצומה. נפח חללו גדל מ- 5-4 סמ"ק עד 6-5 ליטר, ומשקלו עולה מ- 50 גר' עד ל- 1ק"ג. במקביל חלים שינויים שונים בגוףהאשה - היא עולה במשקלה בתוספתשל 12-5 ק"ג, העצמות מתעבות, והשיערמתרבה. גם בלוטות ההפרשה הפנימיתגדלות בנפח ובתיפקוד. בלוטות החלבבשדיים גדלות, וגורמות להכפלת נפחהשדיים. כמו כן מופיעים שינוייםבפיגמנטציה של העור.

משך ההריון - ההריון התקין נמשך בממוצע 266 יוםמעת ההפריה. אכן, החישוב של ההריוןבימינו נעשה מהיום הראשון של הווסתהאחרון, שהוא תאריך בולט וקל לאיתור, אף על פי שאיננו מייצג את גיל העובר. לפיכך, באשה שמחזורה נמשך 28 יום, והביוץ חל ביום ה- 14 מתחילת הווסת, יהאמשך ההריון 280 יום, שהם 40 שבועות.

ב- 1:42 לידות משך ההריון הוא 298 יום, שהם 42.5  שבועות; ב- 1:740 לידות משך ההריון הוא 307 יום, שהם כ- 44 שבועות; ב- 1:31,000 לידות משך ההריון הוא 315 יום, שהם 45 שבועות; וב- 1:3,400,000 משך ההריון הוא 324 יום, שהם כ- 46 שבועות [12]. לעומת זאת, יכול הריון להסתיים מוקדם יותר, אם בהפלה של עובר מת, או בלידה מוקדמת של פג. בימינו נחשב גיל הריון של 24 שבועות, היינו 168 יום, כגבול החיים החוץ-רחמיים, אם כי תוארו מקרים של יילודים צעירים יותר שנותרו בחיים [13].

הפעלת הלידה - שאלה מופלאה מבחינה מדעית, שטרםמצאה פתרון מניח את הדעת, היא: כיצדנקבע סוף ההריון, ותחילת תהליך הלידה? מהו הגורם או הגורמים המפעילים אתמנגנוני הלידה דווקא בתאריך מוגדרומסויים בכל אשה? אין זה אלא בבחינת 'עושה גדולות עד אין חקר ונפלאות עד איןמספר' [14].

אבחנת ההריון נעשית לאחר הופעתסימנים קליניים, כגון היעדר הווסת בזמןהצפוי, הגדלת הבטן, תנועות העובר, הקאות חוזרות. במקביל ניתן לבצע מספר מבחנים מעבדתיים הקובעים בוודאות אתההריון. מבחנים אלו מבוססים בעיקר עלמדידת רמת ההורמון הגונדוטרופיניהמיוצר על ידי העוברבתחילת ההריון. גילויו בשתן האשה מהווההוכחה לקיום ההריון בשלב מוקדם. בעברהיו המבחנים מבוססים על הזרקת שתןהאשה הנבדקת לארנבת או לצפרדע, כדילגלות כעבור מספר ימים אם חל ביוץבחית הנסיון [15]. שיטות אלו היו מסורבלות ומסובכות, וכיום ניתן לבצען בשיטות רדיו-אימונולוגיות נוחות ומהירות.

דחיה חיסונית - חידה מדעית, שטרם מצאה פתרון מלא, היא השאלה מדוע אין העובר נדחהמהרחם, ככל גוף זר, שכן הוא מכיל גםאנטיגנים אבהיים, שהם זרים למערכתהחיסונית של האם? ההנחה היא, שקיימותמולקולות מיוחדות בקרומי השיליה, אשרמגינות על העובר [16].

הריון בנשים מבוגרות - בשנים האחרונות ישנה מגמה עולמית של עלייה בשכיחות ההריונות של נשים מבוגרות. לפי אחד המחקרים חלה עליה של 83% בלידה ראשונה של נשים בין הגילים 39-35 בשלהי המאה ה- 20 [17]. הריונות של נשים מבוגרות (בדרך כלל הכוונה לנשים מעל גיל 35 שנים) כרוכות בסיכונים וסיבוכים רבים יותר בהשוואה לנשים צעירות, שיעור הפלה גבוה יותר, דימומים בשליש השלישי עקב בעיות שילייתיות, יתר לחץ דם ורעלת הריון, סוכרת הריונית [18]. כמו כן ישנה עלייה בשכיחות המומים והפגיעות הכרומוזומליות בעובר, ועליה בשכיחות בעיות סב-לידתיות של היילוד, כולל תמותת יילודים.

ההריון בחז"ל ובפוסקים

הפלא שבהריון - ההריון הוא פלא, שכן לא כמידתהקב"ה מידת בשר ודם, מידת בשר ודםנותן חפץ בחמת צרורה ופיה למעלה, ספקמשתמר ספק אין משתמר, ואילו הקב"ה צרהעובר במעי אשה פתוחה ופיה למטהומשתמר [19].

המלאך הממונה - אותו מלאך הממונה על ההריון לילהשמו [20].

צער ההריון - ההריון הוא צער לאשה, מעת שנתקללהחוה [21], אך עצם הכניסה להריון הוא שלא בצער [22]. רק צדקניות ניצלות מקללת חוה [22].

שינויים גופניים - בזמן שהאשה מתעברת ראשה כבדעליה, איברים כבדים עליה, ודמיהמסולקים [23], ובזמן שהאשה מקבלת הריון היא מתעברת ומתועבת, ונשתנה זיוה [24], ופניה מכוערות ומוריקות כל שלושה חדשים הראשונים [25]. אוליהכוונה לכתמי העור המופיעים לפעמים בתחילת ההריון, אשר משנים את מראה הפנים וצבעם.

דם/חלב - כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דםבהריון, בדין שתהא רואה, מה הקב"ה  עושה, מסלקו למעלה לדדיה ועושה חלב, כדי שיצא הוולד, ויהיה לו מזון לאכול [26].

משך ההריון על פי חז"ל הוא 273-271 יום [27], או 274-271 יום [28]. חישוב זה הוא מיום הביאה, היינו מיום ההפריה ויצירת העובר, שהוא משך ההריון האמיתי. החישוב המקובלברפואה כיום מבוסס על איחור בתחילת הספירה בכ- 14 יום, שכןהחישוב כיום מתחיל מהיום הראשון של הווסתהאחרון. לפיכך, משךההריון על פי חז"ל, לפי החישוב המקובל בימינו, הוא 287-285 יום [29].

חסידים ראשונים לא היו משמשיםמיטותיהם אלא מיום הרביעי בשבוע ואילך, שלא יבואו נשותיהם לידי חילול שבת [30]. 

כיום רגילות היא ללדת אפילו יותרמרע"א יום, לתוך החודש העשירי [31]. לעתים נדירות היו הריונות ארוכים יותר, כך שחז"ל הסכימו לאפשרות של הריון למשך שנים עשר חודש [32], ויש שהעידו אפילו על ט"ו חודש [33]. אמנם יש מישכתב, שזה בתכלית הזרות שישתהה עובר זמן כהרב, אלא שכאשר יש לאשה חזקת כשרות, אין תוליםשזנתה, אלא תולים בבעלה, אפילו על צד הזרות [34].ומכל מקום כמעט כל הפוסקיםסבורים, שאין העובר משתהה יותר מי"בחודש [35].

הריון קצר יותר, אף בתחילת החודשהשביעי, יכול להסתיים בלידת יילוד חי [36]. בין הפוסקים, יש שדיווחו על לידת חי גם אחרי ששה חדשים [37], ואף חמישה חדשים [38].

משך ההריון בבעלי חיים שונים נמנהבתלמוד [39]: תרנגולת עשרים ואחד יום [40]; כלב חמישים יום; חתול חמישים ושנים יום; חזיר ששים יום; שועל וכל מיני שרצים ששה חדשים; בהמה דקה טהורה חמשה חדשים; בהמה גסה טהורה תשעה חדשים; בהמה גסה טמאה שנים עשר חודש; הזאב, הארי, הדוב, הנמר, הברדלס [41], הפיל, הקוף, הקיפוף [42] שלוש שנים; נחש שבע שנים; אפעה שבעים שנה. אמנם לפיהידוע לנו כיום, משך ההריון של בעלי החייםהשונים שנימנו כאן הוא כדלקמן: השועל המצוי - 56-50 יום; חתול, כלב, וזאב - 65-60 יום; נמר - 94-92 יום; אריה - 110-100 יום; חזיר - 150-135 יום; עז וכבש - 180-147 יום; פרה - 280 יום; פיל - 22-19 חדש; דוב - 10-8 חדשים. נקבות הנחשים מסוגלות להטיל ביצים מופרות מספרשנים לאחר ההזדווגות, אך לא ידוע על שבעים שנה [43].

גיל הריון - הריון בגיל צעיר מוזכר על ידי חז"לביחס לבת שבע אשתו של דוד, אשר ילדהבהיותה בת שש שנים [44], ויוסטני בתו של אסוירוס בן אנטונינוס, שהרתה בהיותה בת  שבע שנים [45]. אך הריון בגיל צעיר נחשב כמסוכן לנערה, אשר בגללו הותר לקטנה לשמש במוך [46], ובדרך כלל סברו חז"ל, שאין אשה מתעברת בפחות מי"א שנה ויום אחד [47].

תשמיש בהריון - שלושה חדשים ראשונים, תשמיש קשה לאשה וקשה לוולד; אמצעיים, קשה לאשה ויפה לוולד; אחרונים, יפה לאשה ויפה לוולד, שמתוך כך נמצא הוולדזריז ומלובן [48]. מבחינה מדעית רווחו השערות שונות על נזקים שונים שעלולים להיגרם עקב קיום יחסי אישות בהריון, ודווקא בסופו. בין השאר שיערו חוקרים שונים שיחסים כאלו גורמים להתכווצויות מוקדמות של הרחם ולידת פגים, לזיהומים שונים של העובר, לפקיעה מוקדמת של מי השפיר, לדימומים עקב פגיעה שילייתית ולמתח נפשי [48א]. כיום סבורים מרבית החוקרים, כי לא הוכח נזק רפואי כלשהוא לנשים מעוברות ו/או לעובר אם מדובר במהלך הריון תקין. אכן, אם מדובר בהריון מסובך, כגון פקיעה מוקדמת של הקרומים, זיהום תוך-רחמי, סיפור מיילדותי קודם גרוע וכיוצ"ב, כי אז אין לקיים יחסי אישות בשלבים הבעייתיים של ההריון [48א]. לעומת זאת, יש חוקרים הסבורים שטרם הוכרעה השאלה אם יש נזק כלשהו בקיום יחסי אישות בשלבים השונים של ההריון, ובעצם יש עדויות על נזקים מסויימים לעובר בגללקיום יחסי אישות בהריון [49].

זמני התעברות - לעולם אין האשה מתעברת מביאה ראשונה [50].

אין אשה קולטת זרע אלא אחר נידתה ובסמוך [51].

אין אשה מתעברת וחוזרת ומתעברת [52]. יש שכתבו בכוונת חז"ל, שאין אשה חוזרת ומתעברת ילד חי, אבל יכולה להתעבר שנית ולגרום לעובר להיות סנדל [53]; ויש שכתבו, שאמנם על פי רוב אינה חוזרת ומתעברת, אבל לעתים נדירות יכול לקרות כדבר הזה [54].

כל נשי דוד, כיוון שהתעברו שוב לא ראופני המלך, פרט לבת-שבע בהריונה עםשלמה [55].

מאכלים בהריון - חז"ל מנו מאכלים רבים, שהם טובים אורעים למעוברת [56].

פרטי דינים

 

ענייני אורח חיים

תפילה - שלושה ימים ראשונים להריון יבקשאדם רחמים שלא יסריח הזרע, משלושהימים ועד ארבעים יבקש רחמים שיהא זכר, מארבעים יום ועד שלושה חדשים יבקשרחמים שלא יהא סנדל, משלושה חדשיםועד ששה יבקש רחמים שלא יהא נפל, מששה חדשים ועד תשעה יבקש רחמיםשיצא בשלום [57]. יש מי שכתב, שלא כל אחד צריך להתפלל שיהיו בניו זכרים, אלא שיהיה התינוק מאיזה מין שיהיה ובלבד שיהיה בריא, ואם יהיה בן, שיהיה תלמיד חכם, ואם תהיה בת, שתהא צנועה ויראת שמים [58].

בתפילת מוסף ליום-הכיפורים, בין שאר הדברים שהתפלל כהן גדול בצאתו מקודש הקודשים - שנה שלא תפיל אשה פרי בטנה [59].

שבת - יש מי שכתב באופן כללי, שסתם נשים מעוברות חולות הן [60].

בעניין הגדרת מעוברת לדיני שבת ותעניות - יש מי שכתב, שהוא דווקא לאחר שלושה חדשים משהוכר עוברה [61]; ויש מי שכתב, שגם מתחילת ההריון דינה כמעוברת לנושאים אלו [62], וכל שהיא סובלת מהקאות, מיחושי ראש, חולשה וכיוצ"ב, דינה כמעוברת חולה.

המעוברת מותרת לקחת כל מיני תרופותבשבת, אם אמנם קיים חשש כלשהו לנזקלבריאותה של האשה או של העובר, אבללא התירו לה תרופות אחרות, שהיא זקוקהלהם בשל מיחוש אחר שיש לה, כגון כאבשיניים וכד' [63].

מן הראוי לאשה, שהגיעה לחודשהתשיעי להריונה, להזמין בכל ערב שבת כלהדברים הנצרכים לה, שמא תיזדמן לידתהבשבת, ולא תצטרך לחלל שבת [64]. וכן רצוי שתגלח השערות לפני שבת בחודש התשיעי [65]. אולם אין היא חייבת להימצא בקרבת בית החולים סמוך לשבת, כדי להימנע מנסיעה בשבת, אם יש קושי בדבר [66].

מעוברת בתחילת הריונה, ואפילו בתוך ארבעים יום להריון, שהתחילה לדמם ויש חשש להפלה, מותר לחלל שבת ולהסיעה לבית חולים כדי למנוע ההפלה [67].

יום-כיפורים ותשעה באב - במנהג כפרות בערב יום הכיפורים נהגו שאשה מעוברת תיקח תרנגול ותרנגולת, או תרנגול ושתי תרנגולות, כי מין העובר לא ידוע [67א]. יש מי שכתב, שאם נעשתה בדיקת על-שמע ועל פיה ידוע מין העובר - צריכה לקחת תרנגול או תרנגולת לפי מין העובר שנמצא [67ב]; ויש מי שכתב, שגם אם בדיקת על-שמע הדגימה את מין העובר, עדיין צריכה לקחת תרנגולים משני המינים כנגד ספק מינו של העובר, ואין לסמוך על בדיקת העל-שמע שקבע את מין העובר [67ג].

מעוברת שהתאוותה למאכל ביום הכיפורים, מאכילים אותה, אלא שקודם לוחשים באוזנה שיום הכיפורים היום, ולפעמים מתיישבת דעתה בכך, אבל אם לא נתקררה דעתה מאכילים אותה עד שתתיישב דעתה [68]. יש מי שכתב, שכיום אין עושים לחישה זו, אלאמאכילים אותה מיד [69], אך דחו דבריו [70].

נחלקו הפוסקים בדין אשה מעוברת האומרת שצריכה לאכול, אם דווקא צריכה לומר שתסתכן, או די כשאומרת שאינה יכולה לסבול מחמת חולי [71].

מעוברות מתענות ומשלימות ביוםהכיפורים ובתשעה באב [72]. ואמנם בדרך כלל אין נזק למעוברות בזמן צום, אם כי בשלבים המתקדמים של ההריון דווח על שינויים מטבוליים של רעב [73]. אכן, במחקר שבו נבדקו 13,000 תינוקות שנולדו לאמהות שצמו בשלבים שונים של ההריון, לא נמצאה כל השפעה שלילית על התינוקות [74]. אמנם במחקרים אחדים הוכח, שהצום גורם להשראת לידה, כאשר נמצאה עליה מובהקת בשיעור הלידות ב- 6 עד 24 שעות לאחר תום צום יום-הכיפורים [74א], אלא שכל הדיווחים הללו מתייחסים ללידה במועד, ולפיכך אין בזה כדי לגרום נזק כלשהו ליולדת או לוולד. ואף שבזמנינו נוטים הרופאים לייעץ לנשים מעוברות שישתו ביום-הכיפורים, אין כל הוכחה שבאשה מעוברת שהיא בריאה, וההריון תקין, ואין סיפור קודם של הפלות עקב הצום, שעלול הצום לגרום לה נזק או להביא להפלה. ולכן גם בזמנינו נשאר דין תורה נכון, שמעוברת בריאה חייבת לצום ביום-הכיפורים, ואם החלו צירי לידה סדירים ביום-הכיפורים, חייבת לשתות, כדי שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, ויתכן שבמקרה כזה צריכה לשתות כרגיל ולא לשיעורים [75]. ומכל מקום, אם המעוברת חולה, אפילו במחלה שאין בה סכנה, אין לה להתענות בתשעה באב [76]. וכיום מקובל אצל הרבה מורי הוראה להקל למעוברת שלא תתענה בתשעה באב, אפילו בגלל צער או חולשה [76א].

מעוברת שמדממת ביום-הכיפורים, אפילו דימום קל, ובעיקר כאשר הדימום בחודשים הראשונים להריון, צריכה לשתות, ולעתים אף לאכול [76ב].

אשה שהרתה בהפרייה חוץ-גופית, שלדעת המומחים יש סיכון גבוה יותר להפלה בשבועות הראשונים של ההריון, צריכה לשתות לשיעורים בתקופה זו [77].

אם יש למעוברת בעיה רפואית, יש להתייעץ עם רופא שומר תורה, ואם אומר הרופא שצריכה לאכול, מאכילים אותה [78]. ואם שאלו רופא החשוד לעבור על דברי תורה, ואמר הרופא שיש חשש סכנה, אם אין מי שחולק עליו, מאכילים אותה על פיו כדין ספק פיקוח נפש [79].

תשעה באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון - יש הסבורים, שהמעוברות פטורות [80]; ויש הסבורים, שהן חייבות [81].

בשאר תעניות - יש הסבורים שהןפטורות [82]; יש הסבורים, שהן פטורות דווקא אם מצטערות הרבה, אבל בלא זה נהגו להחמיר [83]; ויש הסבורים, שמעוברת אסורה להתענות בתעניות אלו [84]. ובתענית אסתר אף אם אינה מצטערת פטורה, ויש מי שמחמיר להצריכה לצום, אלא אם מצטערת הרבה וחלושה מאד [85].

בתעניות שמתענים בארץ ישראל עלהגשמים, העוברות מתענות רק בשבעהתעניות האמצעיות, אבל בשאר התעניותאינן מתענות [86]; ויש הסבורים, שאסור להן להתענות בשאר התעניות [87].

בכל המקרים, שהמעוברת פטורה מן  הצום, אין היא חייבת לפרוע את התעניתלאחר מכן [88]. ומכל מקום, כשאין היא צמה, אל לה להתענג בתפנוקים, אלא אוכלת ושותה כדי קיום הוולד [89].

ימי בין המצרים - מעוברת מותרת לאכול פרי חדש בשלושת השבועות שבין המצרים; ולעניין ברכת שהחיינו, יש מי שכתב שלא תברך [90], ויש מי שכתב שתברך [91]. וכן מותר לה לאכול בשר בשבוע שחל בו תשעה באב, אם מצטערת בהריונה [92].

מותר למעוברת לרחוץ במים חמים, בשבוע שחל בו תשעה באב [93].

 

ענייני יורה דעה

כשרות - אשה צריכה להיזהר ביותר, שלא תאכלמאכלות אסורים כשהיא מעוברת [94]. אכן, מעוברת שנתאוותה לאכול מאכל מסויים, והיא מבקשת לאוכלו, או שניכר בפניה שהיא צריכה לאוכלו, נחשב הדבר לסכנה, ומאכילים אותה ממאכל זה, ואפילו אם הוא מאכל אסור, כגון בשר קודש או בשר חזיר. ומאכילים אותה קודם מן המרק או פחות מכשיעור, ואם לא נתיישבה דעתה מאכילים אותה מעצם האיסור ובכמות הנדרשת עד שתשיב נפשה [95].

נידה - מעוברת היא אחת מארבע נשים שהןבחזקת מסולקות דמים. על כן אף כשהגיעעת ווסתה בימי עיבורה ולא בדקה, טהורה היא, ואינה צריכה בדיקה, ומותרת לבעלה. ואין היא חוששת לווסת הראשון, אפילוהיה לה ווסת קבוע, ואפילו שופעת ורואהדם, באותן עונות שהיא למודה לראות בהן, אינן נחשבות אלא כמקרה [96]. יש מהראשונים הסבורים, שלכתחילה צריכה בדיקה בשעת ווסתה, גם בימי עיבורה, ורק בדיעבד אם לא בדקה טהורה [97]; ויש הסבורים, שאף לכתחילה אינה צריכה בדיקה, ואפילו בשעת ווסתה מותרת לבעלה [98]; ויש המחלקים, שסמוך לווסתה מותרת אף לבעלה ללא בדיקה, אבל בשעת ווסתה ממש אסורה לשמש, אלא שאינה צריכה בדיקה אף לכתחילה [99], ומכל מקום חוששת לווסת שאינו קבוע [100].

מעוברת שדמיה מסולקים היא משיוודעעוברה [101]. ומצינו מספר סימנים וגדרים לידיעת העיבור - זמן שלושה חדשים [102]; שעברו עליה שלוש עונות ולא ראתה [103]; שראשה כבד עליה, ואיבריה כבדים עליה [104]; שניכר העיבור כלפי חוץ [105].

ההגדרה העיקרית של הכרת העובר לענייןסילוק דמים הוא שלושה חדשים, ולדעתרוב הפוסקים אין דין סילוק דמים קודםלכן, וזמן זה של שלושה חדשים הוא תנאיהכרחי [106]. אכן יש הסבורים, ששלושה חדשים הוא לאו דווקא, אלא הוא רק מחמת חיסרון הידיעה אם היא מעוברת, ולכן כשיודעים בדרכים אחרות שהיא מעוברת, הרי היא מסולקת דמים קודם לכן [107]. יש הסבורים, שגם בזמן הזה אין לשנות את זמן הכרת העובר לשלושה חדשים, אף על פי שהמציאות היא, שאין הנשים רואות דם מתחילת ההריון [108]; ויש מי שפסק, שבזמן הזה נשתנו הטבעים, ומעוברת מסולקת דמים מיום שיודעת שהיא מעוברת על ידי הרגשתה בעצמה, או על ידי בדיקות הידועות לרופאים, אף על פי שעדיין לא עברו שלושה חדשים [109]. 

ביחס לשילוב הגדרים והסימנים השונים - יש מהפוסקים שסוברים, שדי בהכרתעובר בשלושה חדשים, ואין צורך בהפסקשלוש עונות [110]; ויש שפסקו שכל שלא הפסיקה שלוש עונות שלא ראתה, חוששת ליום ווסתה ואסורה לשמש, אלא שאינה צריכה בדיקה, ואם עברו עליה שלוש עונות שלא בדקה ולא ראתה, שוב אינה חוששת לראיה [111]; יש מי שכתב, שסילוק דמים מתחיל באמת קודם לשלושה חדשים, אלא  שאין בזה די לבטל חזקת ווסתות, וצריך צירוף של ראשה ואיבריה כבדים עליה, שזה קורה רק לאחר שלושה חדשים [112]; ויש מי שכתב, שהעיקר תלוי בהכרת העובר, ולא מועילים שלושה חדשים בלא הכרה, אלא שהכרה לפני שלושה חדשים גם כן איננה מועילה, אם יודעת האשה בבירור שהיא לפני שלושה חדשי הריון [113].

יש מי שכתב, שכל הדיון הזה לא שייךאלא אם ראתה פעם בימי עיבורה, כי אםלא ראתה, לא שייך לחשוש, שהרי בזמןהזה כמעט שאין ווסת קבוע לחודש [114]. בדין היולדת לשבעה חדשים, האם גםבמקרה זה הכרת העובר היא בג' חדשים כמו ברובנשים, או פחות מזה - דנו בכך חז"ל והפוסקים [115].  

מעוברת שראתה דם שלוש פעמים בימיעיבורה - יש הסוברים שקובעת ווסת [116]; ויש הסוברים שאינה קובעת ווסת [117].

מעוברת שראתה דם פעם אחת - יש שמחמירים לחשוש אפילו לאחר שלושהחדשים לעונה בינונית, כווסת שאינוקבוע [118]; ויש הסבורים, שאינה חוששת בפעם אחת לווסת שאינו קבוע [119].

אשה שראתה דם שלוש פעמים מחמתתשמיש, אסורה לשמש עם בעלה, אלאתתגרש ותינשא לאחר [120]. ואם נתעברה בפעם השלישית - יש הסבורים, שמותרת לשמש בימי עיבורה, שכן אשה מסולקת דמים בימי עיבורה, ואינה חוששת לווסתה הקודם בימי עיבורה, אבל אם בתוך ימי עיבורה ראתה שלוש פעמים מחמת תשמיש, הרי זו חוששת כדין ווסת שאינו קבוע [121]; ויש הסבורים, שבימי עיבורה חוששת גם לווסתה הקודמת [122].

מעוברת שראתה דם לכמה שבועותוהפסיקה, והרופא מזהירה לא לעשות הרבהבדיקות, ולא לעשותן לעומק, יש להתירהשיספיקו רק שלוש בדיקות בעומק - בהפסק טהרה, ביום א', וביום ז, שבימים אלו תבדוק כרגיל בעומק, ובשאר הימיםרק מעט לעומק [123].

מעוברת שראתה דם, והרופא מזהירה לאלעשות בדיקות, ולא לרחוץ במים חמים, אם הדם הוא רק כתמים, הרי שאם ישבו שיעור כגריס, ואם היה בהרגשה, ורביגיד שהוא ממראות הטמאות, אז תעשה רקבדיקות הפסק טהרה, ביום א', וביום ז, ובהפסק טהרה תעשה רק בדיקה, לא מוךדחוק, ותרחץ במקלחת, והמקווה יהיהבפושרים [124].

אשה מעוברת שתבעוה להינשא ונתפייסה, אף היא צריכה לישב שבעהנקיים, מחשש לדם חימוד, אף על פי שהיאמסולקת דמים [125].

מעוברת שמצאה דם בשתן, ונקבעשסובלת מדלקת בדרכי השתן, הרי היאמותרת ללא בדיקה [126].

גירות - נכרית מעוברת שנתגיירה, אין הוולדצריך טבילה, שטבילת אמו עלתה לו [127].

תרומה - בת ישראל המעוברת מכהן, לא תאכלתרומה בשביל העובר; ובת כהן המעוברתמישראל, אסורה לאכול בתרומה מפניהעובר, שכן העובר פוסל ולא מאכיל [128].

בתכהן שהיתה נשואה לישראל ומת בעלה, טובלת ואוכלת בתרומה לערב עד ארבעיםיום, ואם הוכר עוברה, הרי זו מקולקלתלמפרע עד ארבעים יום, שכל ארבעיםהימים אינו עובר, אלא מים בעולם הואחשוב [128].

בת כהן שבא עליה ישראל שוטה, אושאנסה או שפיתה אותה, ונתעברה - אינה אוכלת מפני העובר [129].

בת ישראל שניסת לכהן ומת, והניחהמעוברת, לא יאכלו עבדיה בתרומה, מפניחלקו של עובר [130].

אבלות - מעוברת אין לה להתאבל, אם היאמצטערת הרבה [131].

כניסת אשת כהן מעוברת לבית חולים - אשת כהן מעוברת, מותרת להיכנס באהלהמת, מדין ספק-ספקא - שמא הוולד נקבה, ואם תמצא לומר זכר, שמא יהיה נפל [132], או מטעם שהיא טהרה בלועה שאינה נטמאת באהל [133], ויש מי שחולק [134]. ומכל מקום אם שלמו חודשי עיבורה, תיזהר שלא להיכנס לאוהל המת [135], ויש מי שהתיראפילו במצב זה [136]. דין זה נכון בימינו ביחס לבתי חולים שאין בהם סידורים מתאימים למניעת טומאת מת בין כתליו [137].

מעוברת שנבדקה בבדיקת על-שמע [138] ונמצא שהעובר הוא זכר - יש מי שכתבו, שאסור לה להיכנס לבית חולים שיש בו טומאת מת, כי במצב זה אין עוד ספק ספקא [139]; יש מי שכתבו, שמכל מקום אם עדיין לא קרבו ימיה ללדת יכולה להיכנס לאהל המת, ואף שבמצב זה אין עוד ספק-ספקא, מכל מקום הרי זו טהרה בלועה, ועוד שאין האשה מוזהרת מלטמאות את העובר; אבל אם קרבו ימיה ללדת, אסורה להיכנס שם [140]; יש מי שכתב, שדווקא אם הבדיקה מראה שמדובר בזכר וגם שכבר נגמרה צורתו של העובר והוא בשל, אזי אסורה להיכנס לבית החולים, אבל אם טרם נגמרה צורתו, דינו כנקבה, מדין עובר ירך אמו [140א]; ויש מי שכתב, שאין להחשיב את בדיקת העל-שמע כבירור אמיתי בגלל טעויות שונות, ומכל מקום אם המעוברת מקפידה ללדת בבית חולים מסויים ועל ידי רופא מסויים, מותרת להיכנס לשם ללדת, גם אילו היינו מחשיבים את בדיקת העל-שמע כבירור אמיתי, כי הוא מצב של ספק פיקוח נפש [140ב]. יש מי שכתב, שאשת כהן מעוברת שאין בדעתה להיבדק בסריקת על-שמע, יכולה להימנע מהבדיקה כדי לא לדעת אם העובר הוא זכר, אבל אם חייבת להיבדק, אסור לה להימנע מהבדיקה כדי להשאיר את הספק [141]; ויש מי שכתבו, שראוי לברר את מין העובר על ידי הבדיקה, גם אם במצב רגיל איננה מעוניינת לבצע בדיקה זו [142], וכשיימצא שהעובר הוא זכר - צריכה להעדיף ללדת בבית חולים שיש בו מיעוט טומאת מת, כגון בית חולים המיוחד ליולדות, או בית חולים המקפיד על טומאת כהן, ומפנה את הנפטרים מיד לביתן חיצוני, או שאין חדר המתים שלו מחובר ליתר חלקי בית החולים [142א].

 

ענייני אבן העזר

תשמיש המיטה - הבעל חייב לקיים מצות עונה גם בימיעיבורה של אשתו, ולא יבטל עונתה אלאמדעתה כשהיא מוחלת לו, וכבר קיים מצותפריה ורביה [143].

בעצם השימוש עם מעוברת יש מצווהמשום ושמח את אשתו, אם היא רוצהבכך [144].

מניעת הריון - מעוברת היא אחת משלוש נשיםהמשמשות במוך, שמא תעשה עוברה סנדל, היינו וולד שאין לו צורת פנים, דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים שמשמשת והולכתכדרכה, ומן השמים ירחמו, משום שנאמר'שומר פתאים ה' [145].

ייחוד - איסור ייחוד קיים גם באשה מעוברת [146].

ייחוס - אשה מעוברת, שאין אנו יודעים ממי נתעברה, והיא אומרת שנבעלה על ידי אדם כשר, הרי היא נאמנת, הן ביחס לעצמה, שהיא כשרה אף לכהונה [147], והן ביחס לבתה, ואפילו אם רוב פסולים הם אצל האשה [148].

נישואין - גזרו חכמים שלא ישא אדם, ולא יקדש, מעוברת חברו [149], והוא תקנת חכמים מפני סכנת הוולד[150]. אם עבר ונשאה קודם הזמן, מנדים אותו, וכופים אותו להוציאה  בגט, ואפילו הוא כהן שלא יוכל להחזירה, וצריך לתת לה כתובה אם תתבענה לו [151]. נחלקו הפוסקים, אם נשא מעוברת חברו בשוגג, אם גם אז חלה הגזרה [152]. מחלוקת האחרונים, אם גזרת מעוברת חברו חלה גם כאשר נתעברה מגוי [153]. אם נאנסה אשתו תחתיו ונתעברה, לא חלה הגזרה, ומותרת לבעלה גם בימי עיבורה [154]. יש מי שכתב, שגם אם אירס בהיתר ונמצאת מעוברת, מותר לו לשאתה לאשה [155].

יבום וחליצה - כל יבמה צריכה להמתין שלושה חודשים ממיתת הבעל לפני שתתייבם, שמא מעוברת בעלה היא ואסורה בייבום [156]. דין זה חל גם במקרים שברור שאין היבמה מעוברת, כגון בתולה שנתאלמנה מן האירוסין, וכן קטנה, זקנה ועקרה [157].

מי שמת, והניח אשתו מעוברת וילדה, פוטר הוא מן החליצה ומן היבום, שהעובר נידון כוולד לפטרה מן הייבום [158].

הכונס את יבימתו ונמצאת מעוברת, אם ילדה וולד בן קיימא, חייבים היבם והיבמה בקרבן, שהרי בא על אשת אחיו שלא במקום מצווה [159]; ואם הפילה לאחר שכינסה, או שלא שהה הוולד שלושים יום, חייב לחזור ולבוא עליה, ואינו יכול להוציאה בגט, כיוון שביאת מעוברת לא שמה ביאה [160].

הכונס את יבימתו ונמצאת מעוברת, לא תינשא צרתה לשוק, שמא יהיה הוולד בן קיימא, ואין הוולד מתיר עד שיצא לאוויר העולם [161].

הכונס את יבימתו נמצאת מעוברת והפילה, לכל הדעות אינם חייבים בקרבן [162]; כינס את יבימתו ונמצאת מעוברת והפילה, רשאי לקיימה [163]; הכונס את יבימתו ונמצאת מעוברת - יש אומרים, שבעודה מעוברת צריך לגרשה בגט [164], אך רוב הראשונים סוברים שאינו צריך לגרשה, אלא מפרישים אותם וממתינים, שאם תפיל יחזור ויקיים, ואם תלד וולד גמור - יוציאה [165]; נמצאת מעוברת וילדה וולד של קיימא, חייב להוציאה, ואינה צריכה ממנו גט [166].

החולץ למעוברת והפילה, צריכה חליצהמן האחים, שחליצת מעוברת אינה חליצה, ואף על פי כן פסולה לכהונה, והוא אסורבקרובותיה, והיא אסורה בקרוביו [167].

 

ענייני חושן משפט

שבועה - אין משביעים אשה כשהיא מעוברת [168], והיינו דווקא כשהוכר עוברה, ומכל מקום אם המעוברת רוצה בשבועה הברירהבידה [169].

שכירות - השוכר את החמור להרכיב עליה אשה, מותר לו להרכיב כל אשה, ואפילומעוברת [170].

 

עניינים עתידיים

טומאה - המעוברת היא מארבע הנשים שדייןשעתן, היינו שאם ראתה דם אינה מטמאהטהרות למפרע. ראתה דם ואחר כך הוכרעוברה, הרי זו מטמאה למפרע ככלהנשים [171]. יש שפסקו, שמעוברת דיה שעתה רק בראיה ראשונה, אבל ראתה פעם שניה מטמאת למפרע ככל הנשים, ואם ראתה פעם ראשונה באונס, אף בראיה שניה דיה שעתה [172]; ויש שפסקו, שמעוברת דיה שעתה כל ימי עיבורה [173].

ומכל מקום, אף שמעוברת דיה שעתה, ואינה מטמאה למפרע, צריכה שתבדוקעצמה תמיד, וכל אשה המרבה לבדוקמשובחת [174].

סוטה - מעוברת עצמו [175], יש מי שפסק שמקנא לה ושותה מי המרים כמות שהיא, ואין ממתינים לה עד שתלד [176]; ויש שפסקו, שממתינים לה עד שתלד, שאין הורגים את העובר [177].

מעוברת חברו, ממתינים לה להשקותה מי המרים עד שתלד, שאינו רשאי לחבל וולד שאינו שלו [178].

עבר ונשא מעוברת חברו, יכול לקנאלה, ושותה מי המרים [179].

מיתת בית דין - מעוברת שנגזר דינה למיתה ויצאהליהרג, אין ממתינים לה עד שתלד, ומכיםאותה כנגד בית ההריון, עד שימות הוולדתחילה [180].

ערכין - בשיעורי הערכין, דין המעוברת כדיןאשה בת גילה, ואין מוסיפים עבורהעובר [181].

יפת תואר - היתה השבויה מעוברת, הרי היא מותרת לו, ואין כאן דין של איסור מעוברת חברו [181א].

 

שונות

תרופות - מעוברת שסובלת מכאבים חזקים, וזקוקה לתרופות, וקיים חשש שהתרופהתזיק לעובר, מכל מקום מותר לה לקחת אתהתרופה, ואינה צריכה להתחשב בעובר [182].

פרסום - יש מי שכתב, שלא לפרסם את דבר ההריון עד שתיכנס לחודש החמישי, אבל מותר להודיע לרופא ולקרובים מוקדם יותר כפי הצורך [183].

הנהגות שונות - יש מי שהנהיג, שעם היוודע ההריון תנהג האשה לפי הוראות הרופאים בענייני אכילה ושתיה וכד'; יבדקו כל המזוזות בבית, ויחליפו את אלו שאינן כשרות; להפריש צדקה לקופת רמי מאיר בעל הנס לפני הדלקת נרות בערב שבת וערב יום-טוב; הבעל יאמר תהלים יום-יום, ולפני ברכת המפיל בקריאת שמע על המיטה יאמר פרק 'למנצח יענך וכו'; שישתדל בפתיחת הארון בימי הקריאה [183].

            יש מי שכתב, שמותר לכרוך מעוברת במפה של ספר תורה לסגולה כדי שלא תפיל [183א].

בדיקה רפואית - יש מי שכתב, שרצוי להימנע מבדיקות פנימיות על ידי הרופא, אלא אם יש בכך נחיצות ממשית, ובתנאי שלא לפגוע ברגשות הרופא [183].

טבילה - יש נשים שנהגו לטבול במקווה טהרה לאחר כניסתה לחודש התשיעי [184].

זהירות מטומאה - תיזהר האשה בימי עיבורה שלא ללכתולא להסתכל במקום עבירה, וכל שכןשתשמור עצמה מכל טינוף חטא [185], ותהא נזהרת שלא להיכנס במקומות של טומאה,  ובמקומות שיש בהם ריח רע [186].

קוואטרי"ן - נוהגים שאין ממנים אשה מעוברת להיותקוואטרי"ן, היינו מי שמביאה את התינוק לצורך הברית לפתח בית הכנסת (או החדר) בו מלים אותו, ובעלה לוקח ממנה את התינוק ומביאו ל'כסא של אליהו' [187], וגם אינה מסייעת כלל לשאתאת התינוק לבית הכנסת [188]; ויש אומרים, שזה דווקא כשניכר שהיא מעוברת, אבל לפני כן מותר [189].

שושבינות - המנהג הוא, שמעוברת לא תשמשכשושבינה לכלה [190]; יש אומרים, שמותר לה לשמש כשושבינה, כל עוד שאין הריונה ניכר [191]; ויש אומרים, שזה מנהג בטעות, כי רק בברית מילה המנהג כן, אך לא בשושבינות [192].

לווית המת ובית קברות - המנהג הוא שאשה מעוברת איננה הולכתללווית המת [193]. וכן נוהגות נשים צדקניות, שלא לילך לבית הקברות בימי הריונם [194].

קבורה - מעוברת שמתה, אומרים העולם שסכנהלקוברה כך, וצריכים להשתדל שתלד, ולכןאם אפשר לעשות על ידי השתדלות וסגולהמה טוב, אבל חלילה לקרוע את ביטנהולהוציא את הוולד, אלא יקברוה כמותשהיא [195], ויש מקומות שאין חוששים כלל לקוברה עם עוברה [196], אך יש שנוהגים לקבור נשים שמתו בלידתן בשורה מיוחדת [197].

 

מקורות והערות

 

[1] הושע ט יא; רות ד יג; [2] בראשית גטז; [3] שמות כא כב; ישעיה כו יז, ועוד; [4] רות א כא. וראה במדרש רבה ובא"ע שם; [5] נידה לח ב. וראה להלן בחלק המדעי; [6] ערכין ז א; [7] כגון הרה עמל וילד און - איוב טו לה; וחבל און והרה עמל - תהילים ז טו, ועוד; [8] ראה א"ע ורמב"ן איוב ג ב; רד"ק ס' השרשים שרש הרה; [9] משנה נדרים ז ה. וראה עירובין נג א, שאמנם שורש אחד להם; [10] משנה פסחים ז ט; [11] Human Chorionic Gonadotropin = HCG; [12] H.D. Krause, Illegitimicy: Law and Social Policy, New York, 1971, p. 143, n. 63. וראה בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' ד אות ב, שציין מקרה של לידת ילד חי 47 שבועות אחריהזרעה מלאכותית, אך לא הביא מקור לכך; [13] ראה אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, מהדורה א, ע' ילוד; [14] איוב ט ט; [15] אלו המבחנים על שםאשהיים-צונדק, פרידמן ודומיהם; [16] ראה Editorial, Lancet 2:538, 1990. וראה עוד סיכום תיאוריות שונות להסבר העובדה שאין העובר נדחה מבחינה חיסונית - V. Toder, et al, Isr J Med Sci 30:922, 1994; [17] J.P. Hansen, Obstet Gynecol Survey 41:726, 1986; [18] ראה נתונים על כך במאמרה של ח. קטן, אסיא, נז-נח, תשנ"ז, עמ' 92 ואילך; [19] נידה לא א. וראהעוד בויקרא רבה יד ג; [20] נידה טז ב; תנחומא, פקודי, ג; [21] עירוביןק ב, שם נלמד הדבר מהמילה 'הרונך' בראשית ג טז, בעוד שבבראשית רבה כ טו, הדבר נלמד מהמילה'עצבונך' שבאותו פסוק. וראה העמק דבר על הפסוק, שכאשר יש צער גידול בנים קודם, הרי שההריון הבא אף קשה יותר; [22] סוטה יב א; [23] נידהט א; [24] שהש"ר ב לא; [25] אבודר"נ ח; [26] ויקרארבה יד ג; [27] נידה לח א-ב; [28] ירושלמי יבמות ד יא; ירושלמי נידה א ג. וראה עודבשו"ת התשב"ץ ח"ב סי' קא-קב; שו"ת מהר"ם מינץסי' ט; שו"ת מעיל צדקה סי' א; בכור שור בחידושיולנידה לח א; במדבר רבה יח יז - הריון בגימטריא 271; [29] ראה לעיל בחלק המדעי; [30] נידה לח א-ב. וראה מאירינידה יח א; הג' מהר"ץ חיות נידה לח ב; תויו"טכתובות ה ו; תו"ש, בשלח, מילואים עמ' שיז; תורת היולדת, מהדו' ב, עמ' ט; [31] ב"י אבהע"ז סוסי' קעח; ח"מ אבהע"ז סי' דסקי"א; ערוה"ש אבהע"ז ד כב. וראה באוצה"פ סי' דסקנ"א; [32] יבמות פ ב; ע"ז לה א. וכן נפסקברמב"ם אישות טו ד, שם איסורי ביאה טו יט, ובטושו"ע אבהע"ז ד יד, שאיןעובר משתהה במעי אמו יותר משנים עשר חודש. וראה עוד באריכות באנציקלופדיה תלמודית, כרך כד, ע' יחס, עמ' קסג ואילך. וראה בספרו של פרויס בתרגום האנגלי של רוזנר, עמ' 384, על הסברים שונים למשך הריון כה ארוך, ועל תפיסות רופאי יוון העתיקה; וראה לעיל ברקעהמדעי, על האפשרויות הסטטיסטיות למשך הריוןארוך. וראה עוד בנידון במל"מ אישות טו ד ד"ה ועוד; שו"ת רעק"א ח"א סי' קה; שו"ת נובי"ק חאבהע"ז סי' סט; שו"ת בנין ציון סי' כג; שו"ת יד אליהו סי' פב; שו"תבית שלמה חאבהע"ז סי' טו; ספרו של צימלס, עמ' 60 ואילך; אוצה"פ סי' ד סקמ"ג אות' א-ג; נשמתאברהם חאבהע"ז סי' ד סק"ב. וראה עוד בשו"ת מהרי"ק שורש קג, שיש להכשיר וולד שנולד לאחר הריון של י"א חודש. וראה עוד בפסד"ר, כרך ד, עמ' 367, ושם עמ' 372; [33] מאירי יבמות פ ב. וכן כתבבשו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"א סי' ה, שיתכן אף יותרמי"ב חודש, ומעשה שהיה כך היה. וראה עוד בשד"חמערכת הטי"ת כלל ה. אך ביוסף אומץ אבהע"ז סי' קד אות ג כתב, שאין לסמוך על דברי המאירי; [34] שו"ת הריב"ש סי' תמו; וראה עוד בפנ"י בקו"אכתובות סי' ל; [35] ראהבאוצה"פ סי' ד סקמ"ג אות ד; [36] יולדת לשבעה יולדת למקוטעין - נידה לח ב וש"נ. וראה בירושלמי נידה א ג; בראשית רבה כ יג - כל שהוא ב'הרבה' (רי"ב יום) הרי הוא ב'ארבה' (שהואבר-קיימא); [37] שו"ת התשב"ץ ח"ב סי' קא-קב; [38] שו"ת מהר"ם מינץ סי' ו. וראה עוד בע' ילוד; [39] בכורות ח א; בראשית רבה, כ ז. וראהברמב"ן עה"ת בראשית ג יד; [40] משך זמן זה הואלדגירה על הביצים, ולא להריון. וראה בשו"ת נובי"ת חיו"ד סי' כד; [41] ראה תוס' שםד"ה ברדלס; [42] ראה תוס' שם ד"ה הקוף; [43] וראה בתו"ש בראשית ג אות פח. וראה בס' המדע שבתורה, עמ' 70, שכתב שיש סוגי נחשים שהנקבה מאכסנת את שכבת הזרע שקלטה מהזכר משך כמה שנים, כאשר היא משתמשת בה להפרות קבוצות ביצים בזה אחר זה; [44] סנהדרין סטב; [45] נידה מה א; [46] יבמות יב ב, לדעת רבימאיר; [47] נידהשם; [48] נידה לא א. וראה ברש"י סנהדרין ע ב ד"הבר בטני, ובשו"ת הריב"ש סי' תמז. וראה בהג' היעב"ץ לנידה לא א, שהסביר השלבים השונים בכךשיש שינויים במיקום העובר. וראה בספרו של פרויס, בתרגום האנגלי של רוזנר, עמ' 385, ובספרו שלפלדמן, עמ' 186-185, על דיעות הקדמונים בעניןתשמיש בהריון; [48א] ראה סיכום הדעות הרפואיות השונות במאמרם של ב. הרשקוביץ וא. בראון, אסיא, מה-מו, תשמ"ט, עמ' 83 ואילך; [49] וראה בנשמת אברהם חאבהע"ז סי' עו סק"א, שכתב שלא ידוע כיום ברפואה שום חילוקבין התשמיש בחדשי ההריון השונים, ולא ידוע עלסכנת יתר או תחלואה עקב תשמיש בהריון, ביןלעובר ובין לאם. אך כאמור דבר זה טרם הוכרע. וראה בספרו של פלדמן, עמ' 186, על ההיבטים הרפואיים בנידון; [50] בראשית רבה מה ה; שם נא יא; [51] ויקרא רבה יד ה; [52] נידה כז א. וראה עוד סוטה מב ב, ובתוס' שם ד"ה מאה, בענין גלית. לפי הירושלמי יבמות ד ב, האשה חוזרת ומתעברת, אך גירסת הק"ע, שאינה חוזרת ומתעברת, וראהבפ"מ שם, ומבדיל הירושלמי שם, בין מצב שעוד לאנסרח הזרע, שהאשה מתעברת משני בני אדם כאחת, לבין מצב לאחר שנסרח הזרע, שאין האשה מתעברתמשני בני אדם כאחת. וראה עוד בשיטת הירושלמיבספרו של ד. פלדמן, עמ' 183 הע' 42. ואגב, ביןהקדמונים היתה מקובלת הסברה המוטעית, שאשהיכולה לחזור ולהתעבר בשעת עיבורה - כך סברו אריסטו ופליניוס; [53] תוס' יבמות יב ב ד"ה שמאתעשה; [54] גינת ורדים לר' אברהם בן מרדכי, ח"אגן המלך סי' קז; שו"ת התשב"ץ, חוט המשולש, ח"דסי' מט. וראה עוד בחידושי הרשב"א והר"ן לנידה כוא; שטמ"ק כתובות לט א; מאירי יבמות יב ב; ברכ"יאבהע"ז ד סק"ח. וראה עוד בספרו של פלדמן, עמ' 180 ואילך, וראה בע' מניעת הריון; [55] סנהדרין עב; [56] פסחים מב א; יומא מז א וברש"י שם ד"ה איכא דאמרי; כתובות ס ב; תנחומא שמותיד; שמות רבה ב יג. וראה בס' שמירת הגוף והנפשסי' קמב, מה שכתב על מניעת מאכלים שוניםבהריון; [57] ברכות ס א. וראה טושו"ע או"ח רלא; [58] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בס' ועלהו לא יבול, עמ' פח-ט; [59] וראה בשו"ת יוסף אומץ רסי' יא; [60] רש"י עירובין ק ב ד"ה צער; רש"י יומא מז א ד"ה איכא; [61] מור וקציעה סי' תקנ; הגה' מהרש"ם או"ח סי' תריז; מועד לכל חי סי' ט אות יד. וראה להלן בעניין נידה וקביעת ווסתות; [62] מ"ב סי' תריז סק"א, ושער הציון שם; מ"ב סי' תקנ סק"ג; יחוה דעת ח"א סי' לה; [63] שמירת שבת כהלכתה פל"ו ס"א; [64] מ"ב של סק"א, בשם ס' חסידים סי' תתנה. וראה בס' תורת היולדת פ"ב, רשימה מפורטת של ההכנות הנחוצות שתעשה מעוברת סמוך ללידתה בערב שבת; [65] שמירת שבת כהלכתה פל"והע' י; [66] שמירת שבת כהלכתה, פל"ו הע' יג, בשם החזו"א, ובשם הגרש"ז אויערבאך; [67] שו"ת תשובות והנהגות ח"ג סי' שנט; [67א] רמ"א או"ח תרה א; מ"ב שם סק"ג. וראה ע' עבר; [67ב] שו"ת קנה בשם ח"ב סי' כ; [67ג] הגרי"י ווייס, בשו"ת קנה בשם שם; [68] יומא פב א; רמב"ם שביתת עשור ב ט; טושו"ע או"ח תריז ב; מ"בשם סק"ב ובשער הציון סי' תריז סק"ג. וראה במ"ב שם סק"ד, איך מאכילים אותהבשיעורים; [69] שו"ת בשמיםראש סי' שנג; [70] מטה אפרים בקצה המטהשם סק"ג כתב, שח"ו לסמוך עליו להקל בזה. וראהעוד בכף החיים סק"ז, ובדעת תורה תריזב; [71] ראה בהגהות מיימוניות, שביתת העשור פ"ב, וברא"ש יומא פ"ח סי' יג, שהביאו מחלוקת הגאונים ור"ת בנידון. וראה עוד פרטים רבים בדיני לחישה למעוברת ביום-כיפור ובדרך האכלתה בס' תורת היולדת פ"נ; [72] פסחיםנד ב; תוספתא תענית סופ"ב; ירושלמי תענית א ה; רמב"ם תעניות ה י; טושו"ע או"ח תקנד ה; שם תריזא; שו"ת רש"ל סי' נג. וראה שו"ת תשובות והנהגות, ח"ב סי' רצב; [73] ראה A.H. Rashad, BMJ 304:521, 1992; [74] ראה J.H. Cross, et al, Arch Dis Child 65:1053, 1990; [74א] ראה א. כהן, הרפואה קב:306, 1982; א. ויזרי וחב', הרפואה קלב:745, 1997; [75] הגרש"ז אויערבאך והגרי"י נויבירט, הובאו דבריהם בנשמת אברהם ח"ה חאו"ח סי' תריז סק"א; [76] יחוה דעת, ח"א סי' מב. וראה עוד במאמרו של הרב נ.א. רבינוביץ, תחומין, יז, תשנ"ז, עמ' 343 ואילך; [76א] הליכות ביתה פכ"ה הע' ג, ושם בשם הגרש"ז אויערבאך שכן נהוג בא"י. וראה עוד תורת היולדת פמ"ח ס"ד ובהערות; שו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רנג; [76ב] ס' שבת שבתון, סקי"ט. וראה בשעה"צ סי' תקנ סק"ב; [77] הגרש"ז אויערבאך, שם; [78] ביאוה"ל סי' תריח ד"ה חולה; [79] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בס' תורת היולדת פ"נ הע' א. וראה שם ס"ה - מחלות שונות של מעוברת, שאסורה לצום ביום-הכיפורים בגללן; [80] שו"ת שבות יעקב ח"ג סי' לז; שו"ת דברימלכיאל ח"ג סי' כו; שו"ת יביע אומר ח"ה חאו"ח סי' מ אות ה; יחוה דעת ח"ג סי' מ; מועדים וזמנים השלם, ח"ז סי' רנד, ושו"ת תשובות והנהגות ח"ב סי' רנב-רנג. ועיי"ש שבמדינות שתשעה באב חל בחורף (כמו בדרום אפריקה), יש להן להשתדל לצום, כי היום קצר וקר; שו"ת אבן פנה, ח"א סי' מח. וראה עוד בשו"ת עולת יצחק ח"א סי' סז וח"ב סי' קכט; [81] שו"תמהר"ש הלוי חאו"ח סי' ב; בית מאיר או"ח סי' תקנט; [82] מ"מ תעניות ה י; שו"ע או"ח תקנדה; [83] ב"י או"ח תקנד בשם הגמ"י; רמ"א או"חתקנד ה; [84] רבנו ירוחם, נתיב כז בשם הגאונים; יחוה דעת ח"א סי' לה. וראה ב"י או"ח סי' תקעה ד"ה ועוברות, שמביא בשם התשב"ץ (לפנינו לא נמצא) שעוברות ומניקות שמתענות ברע הן עושות. ובתשובות המהרי"ל סי' מה - איני רשאי להחמיר על אשה שנתעברה להתענות, כי יש נשים שהן מפסידות ההריון; [85] מ"ב תרפו סק"ד וסק"ה. וראה בביאוה"ל שם ד"ה מיהו, ובשו"ת מהרש"ם ח"דסוסי' קכ. וראה מחלוקת בנידון מחצית השקל על מג"א סי' תרפו סק"ה; אליה רבה סי' תרפו סק"ב - הסבורים שדווקא במצטערות פטורות, לעומת ישועות יעקב או"ח סי' תרפו; מ"ב שם סק"ד; כף החיים שם סקכ"א; ערוה"ש או"ח תרפו ד, שפוטרים גם אם אינן מצטערות. וראה בשו"ת נתיבות אדם סי' כא; [86] תעניתיד א; טושו"ע או"ח תקעה ה. וראה רמב"ם תעניות גה, ובמגיד משנה שם; [87] שו"ת תשב"ץ ח"א סי' תכח; רמ"א או"ח תקעה ה; [88] שו"ת מהרש"םח"ד סוסי' קכ; כף החיים תרפו סקכ"ב; ביאור הלכהתקנ א ד"ה אין; יחוה דעת ח"א סי' לה. זאת בניגודלדעת יחיד של האליה רבה תקנ סק"א, שכתבשצריכות לפרוע לאחר מכן; [89] ירושלמי תעניתא ה; רמב"ם תעניות ג ה; שו"ע או"ח תקנדה; [90] ברכי יוסף או"ח סי' תקנא סק"ח; מ"בתקנא סקצ"ט; [91] ילקוט יוסף, ממנהגי ימי ביןהמצרים, סי"ב; [92] ילקוט יוסף, מדיני ימי תשעהבאב, סל"א; [93] שו"ת מהר"י ברונא סי' יב. הובאו דבריובשכנה"ג או"ח סי' תקנא אות' כג-כד; ילקוט יוסף, מדיני ימי תשעה באב, סי"ח. וראה עוד בשבלי הלקטסי' רסד; שו"ת רב פעלים ח"ד סי' כט; [94] דרכימשה או"ח סי' תריז; [95] יומא פב א; רמב"ם מאכלותאסורות יד יד. וראה כריתות יג א ובתוס' שם ד"ההתירו, בענין אכילת תרומה; [96] נידה ט א; טושו"ע יו"ד קפד ז, וקפט לד. וראה בחכ"א כלל קיג ס"ב; [97] רמב"ן הל' נידהפ"ה הכ"ה; חידושי הר"ן נידה ט א, בדעת הראב"ד; מ"מ איסורי ביאה ט ד, בדעת הרמב"ם; [98] תוה"אבית ז שער ג; מ"מ שם, בשם קצת מפרשים; רא"שנידה פ"א סי' ד; שו"ע יו"ד קפד ז; שו"ת מהר"םפאדווא סי' כה; [99] פרדס רימונים סי' קפד, שפתיחכם סק"כ, בדעת הרא"ש. וראה באנציקלופדיהתלמודית, כרך יא, ע' וסת, אות יא; [100] טושו"ע יו"דקפט לג; [101] נידה ז ב; [102] נידה ח ב; ירושלמייבמות ד יא; ירושלמי נידה א ג; רמב"ם איסורי ביאהט ד; שם מטמאי משכב ומושב ד א; טושו"ע יו"דקפט לג; חכמת אדם קיב לט. וראה ירושלמי נידהשם, מחלוקת אם צריך ג' חדשים מלאים, אושמספיק רובו של ראשון ורובו של אחרון ואמצעישלם, היינו ס"ב יום, וראה בשו"ת שבט הלוי, ח"ג סי' קיד, בהסבר המחלוקת. וראה עוד בענין ג' חדשים בתויו"ט נידה א ה; משנה אחרונה, שם; הגה' הרש"ש, שם; שו"ת מחנה חיים ח"ג חיו"ד סי' לו. וראה עוד בענין הכרת עובר במאירי יבמות מג א; רש"ש יבמות מב א; תו"ש בראשית לח אותצא; [103] נידה שם, לדעת ר' יוסי. ובשיטתו זו נחלקוהפוסקים, אם הכוונה לאחר הכרת עובר, או אףקודם שהוכר העובר - תוה"א בית ז שער ג; סד"טחי' הלכות י ב; לחם ושמלה סי' קפט סקנ"ב; ערוךלנר נידה ז ב; [104] נידה ט א; חידושי הרשב"א נידהשם; מאירי נידה ח ב; [105] חזו"א יו"ד סי' קאסק"ב; [106] מעדני יו"ט על הרא"ש נידה פ"א סי' גסק"ס; סדרי טהרה, קצד סק"ז; שו"ת שערי צדק חיו"דסי' קלז; שו"ת אבני צדק חיו"ד סי' עט; שו"ת שואלומשיב מהדו"ת ח"ג סי' פא; חזו"א יו"ד סי' קא סק"ב; שו"ת באר משה ח"א סי' מח, וח"ב סי' סח-סט; שיעורי שבט הלוי סי' קפד ס"ז אות א; [107] שו"ת תשורת שי מהדו"ת סי' קנו; שו"ת עבודת הגרשוני סי' כא; [108] שו"ת הב"ח סי' ק; תפארת ישראל לבעל הפליתי סי' קצד ס"ג; סדריטהרה סי' קצד סק"ז; שו"ת רעק"א סי' קכח; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסט; שו"ת שואל ומשיב מהדו"ת ח"גסי' פא; ערוה"ש יו"ד קפט פב; שו"ת משנה הלכות ח"הסי' קמח; שם, ח"י סי' קלז; שו"ת שבט הלוי, ח"ג סי' קיד; שם, ח"ד סי' צט אות ח; [109] שו"ת אגרותמשה חאבהע"ז ח"ב סי' ד; שם חיו"ד ח"ג סי' נב אותא. וראה שם מה שהשיג על הנובי"ק חאבהע"ז סי' סט. ובשו"ת באר משה ח"א סי' מח וח"ב סי' סח-סטכתב, שמעיקר הדין ג' חדשים הוא דווקא, אלא שאםאומרים שנשתנו הטבעים בענין זה, טרם החליטלעצמו אם לסמוך על כך; [110] תוה"א בית ז שער ג; מאירינידה ח ב; טושו"ע יו"ד קפד ז, וקפט לג; [111] בעליהנפש, שער הווסתות; מאירי נידה שם, בשם גדוליהמפרשים, והוא הראב"ד; [112] שו"ת חת"ס חיו"דסי' קסט. וראה בשו"ת שבט הלוי, ח"ג סי' קיד בהסברשיטתו; [113] חזו"א יו"ד סי' קא סק"ב; [114] הגרי"ינויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' קפטסוסק"ג. וכתב שם, דמאיזה יום תחשוש לווסת שלעונה בינונית, שלא חוששים רק מראיה ולאמאי-ראיה, וצ"ע האריכות באחרונים בדבר שאין לומציאות; [115] ראה יבמות מב א; סנהדריןנח ב; נידה ח ב ובמהרש"א שם. וראה עוד בשו"תמחזה אברהם ח"ב חיו"ד סי' כ, ובתו"ש בראשית לחאות צא; [116] רמב"ן, הל' נידה פ"ה הכ"ו; מ"מאיסורי ביאה ט ד, בדעת הרמב"ם; הרא"ה, בבדקהבית בית ז שער ג; טור יו"ד קפט, בשםהרמב"ן; [117] בעלי הנפש, סוף שער ווסתות; תוה"אבית ז שער ג; טושו"ע יו"ד קפט לג; [118] סד"ט סי' קפטסקל"ז; שו"ע הרב סי' קפט סקקי"ג וסקקט"ו; חוו"דיו"ד קפט סקל"ז; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריובנשמת אברהם חיו"ד סי' קפט סוסק"ג. וראה בפת"שיו"ד קפד סקי"ד; [119] שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' צא. וראה בפרדס רימונים קפד, שפתי חכםסקי"ט; [120] נידה סה ב; רמב"ם איסורי ביאה ד כ; טושו"ע יו"ד קפז א; [121] שו"תנובי"ת חיו"ד סי' צג וסי' צה; [122] חוו"ד יו"ד קפזסק"ג; פליתי שם סקי"ב. וראה עוד בשו"ת חת"סחיו"ד סי' קסד; פת"ש סי' קפז סק"ה; דרכ"ת סי' קפזסקי"ט; [123] שו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' נו אותג; [124] שו"ת אגרות משה, שם, אות ב; [125] תורתהשלמים יו"ד סוסי' קצב; [126] שו"ת חשב האפוד ח"א סי' קכז. וכתב שם, שהסכים עמו הגאוןמטשעבין; [127] יבמות עח א; רמב"ם איסוריביאה יג ז; טושו"ע יו"ד רסח ו. וראה באנציקלופדיהתלמודית, כרך ו, ע' גרות עמ' תלד; [128] יבמות סו ב; שם פז א; רמב"ם תרומות חב-ג; [129] יבמות סט ב; רמב"ם תרומות חיד; [130] יבמות סז א; רמב"ם תרומות ח ד; טור יו"דשלא. וראה מחלוקת הרמב"ם והראב"ד שם, בדיןעובר חלל; [131] שערים המצויינים בהלכה, סי' רד סקי"ג; [132] הרוקח סי' שסו, הובאו דבריובש"ך יו"ד שעא סק"א; מג"א שמג סוסק"ב; מ"ב שמגסוסק"ג. וראה בשו"ת בניון ציון החדשות סי' צו; [133] מג"א שם. וראה מה שכתבו על זה באבני מילואים סי' פב סק"א, ובשו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' צו אות כב; [134] שו"ת שאילת יעבץ ח"ב סי' קעז. וראה עוד בנידון בשו"ת נובי"תחיו"ד סי' רז; שו"ת חת"ס חיו"ד שנד; שו"ת טוב טעםודעת ח"א סי' רפז; שו"ת מהרי"א אסאד ח"א חיו"דסי' שנד; שו"ת מחנה חיים ח"ג חיו"ד סי' מד; שו"תהר צבי חיו"ד סי' רפא; הגרש"ז אויערבאך, הובאודבריו בנשמת אברהם חיו"ד סי' שעא אות א; שו"תשבט הלוי, ח"ב סי' רה; שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' כח; [135] שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' צו אות כב; [136] שו"ת בצל החכמה ח"ג סי' קב; [137] ראה ע' בית חולים וע' כהן; [138] ultra-sound; [139] ס' עיון ופשט להרב משה שטרנבוך, כתובות די"א ע"א; תורת היולדת, פנ"ז הע' ב; שו"ת רבבות אפרים ח"ח סי' נג; [140] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו במאמרו של הרב י.ש. כהן, עטרת שלמה, ח"ג עמ' רמב; הגרז"נ גולדברג, עטרת שלמה, ח"ג עמ' לג ואילך; שו"ת תשובות והנהגות, ח"א סי' תרעט; [140א] שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רסד; [104ב] שו"ת אבן ישראל ח"ח סי' עז; [141] הגרז"נ גולדברג, שם; שו"ת אבן ישראל שם; [142] שו"ת רבבות אפרים שם; הרב כהן, עטרת שלמה, שם; [142א] הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בשם הרב י. אפרתי במאמרו של א.ס. אברהם, מוריה, שנה כא, גיליון ה-ו, תשנ"ז, עמ' צג ואילך; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' רסא; [143] פסחים עב ב; בעלי הנפש להראב"ד; טור או"ח סי' רמ; מ"ב סי' רמ סק"ב; [144] סמ"ק מ"עסי' רפה. וראה בשו"ת ריב"ש סי' תמז, שהשווה דעת חז"להמתירה ביאה במעוברת לדעות היוונים והערביםשאסרו זאת; [145] יבמות יב ב. שתי הנשים האחרותהן קטנה ומניקה. והנה דין ג' נשים, אף שמקורומהגמ', לא הובא ברמב"ם, טור ושו"ע, ורק הרי"ףוהרא"ש הביאו המחלוקת בסתם, בלי לפרשמחלוקתם ובלי להכריע. בין הראשונים והאחרוניםמצינו דיון בעצם המחלוקת, אם הכוונה למוך קודםתשמיש או אחר תשמיש, וכן אם הכוונה שר' מאירמתיר שימוש במוך וחכמים אוסרים, או שר' מאירמחייב מוך וחכמים סוברים שהוא רשות. להלכהנחלקו האחרונים בנידון וראה שיטותיהם באוצה"פסי' כג סקי"ז אות יא. ויש להעיר, שכבר דנוהראשונים בשאלה, שלפי חז"ל אין אשה חוזרתומתעברת, ומדוע חששו כאן שיעשה סנדל, ותירצובאופנים שונים. וכן ראה ברמב"ם גירושין יא כה, שכתב הטעם שגזרו על מעוברת חברו, שמא יזיקהוולד בשעת תשמיש, וכבר הקשו עליו בכס"מובלח"מ שם, שאין זה כמסקנת הש"ס. אך מבחינהרפואית ידוע כיום, שאין חשש שייגרם נזק לעוברמחמת תשמיש, ולכאורה צריך לאסור שימוש במוךבמעוברת; [146] מנחת שלמה סי' צא אותכא; [147] כתובות יג א, מחלוקת; רמב"ם איסורי ביאה יח יג; טושו"ע אבהע"ז ו יז; [148] קידושין עד א; רמב"ם שם טו יא; טור אבהע"ז סי' ו. וראה רמ"א אבהע"ז ו יז. וראה באריכות בשיטות השונות בנידון באנציקלופדיה תלמודית, כרך כב, ע' יוחסין, עמ' ר ואילך ועמ' ריט ואילך; [149] יבמות לוב; סוטה כו א; רמב"ם גירושין יא כה; טושו"עאבהע"ז יג יא; [150] ספרי דבי רב לר"ד פארדו, על הספרי דברים יטיד. וראה באוצה"פ סי' יג סקע"א, מחלוקת אם הגזרהחלה גם באשה שהיא צמוקת שדיים; [151] יבמות מב א; רמב"ם גירושין יא כח; טושו"ע אבהע"ז יג יב; [152] ראה באוצה"פ סי' יגסקצ"ט; [153] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' לח; שו"תרעק"א סי' צה. וראה בשד"ח מערכת חי"ת כלל סו, ובאוצה"פ סי' יג סקע"ב אות ב; [154] חסד לאברהםמהדו"ת סי' יב; שמן רוקח ח"ג סי' כב; ישועות מלכוסי' קה; אבני מילואים אבהע"ז סי' יג סוסק"א. וראהעוד באוצה"פ סי' יג סקס"ח; [155] אור שמח, גירושין יא כו. וראה באוצה"פ שם; [156] יבמות מא א-ב; רמב"ם יבום א יט; טושו"ע אבהע"ז קסד א. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך כא, ע' יבום, עמ' שנג, בגדי איסור זה; [157] יבמות שם, ורמב"ן, רשב"א וריטב"א שם; תוס' שם מא ב ד"ה הא; אור זרוע ח"א סי' תרלג; יש"ש יבמות פ"ד סי' כח; [158] יבמות לו א, ושם פז א; רמב"ם יבום א ה; טושו"ע אבהע"ז קנו ד; [159] יבמות לה ב, וברש"י שם; [160] יבמות לה ב-לו א, מחלוקת; רמב"ם יבום א כ; טושו"ע אבהע"ז קסד ג. וראה באנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' שנה-ז; [161] יבמות שם; ירושלמי יבמות ד א; רמב"ם שם כא; טושו"ע שם; [162] תוס' יבמות לו א ד"ה איגלאי; תוס' הרא"ש, רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, מאירי שם; [163] יבמות לה ב, ושם לו ב, מחלוקת; רמב"ם שם כב; טושו"ע שם ה; [164] מאירי יבמות לו ב, דעה א; [165] רמב"ם וטושו"ע שם. וראה בשיטות הראשונים בנידון באנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' שסא-ג; [166] יבמות לה ב; רמב"ם שם; טושו"ע שם ו. וראה באנציקלופדיה תלמודית, שם, עמ' שסג; [167] יבמות להב; רמב"ם יבום א כ; טושו"ע אבהע"ז קסד ב; מ"מ, יבום שם. וראה באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה אות ה, ועמ' תתיא; [168] רמ"א חו"מצו ו; שו"ת חת"ס חחו"מ סי' עז. אך בסמ"ע שם סק"כהשיג על הרמ"א; [169] כסף קדשים, חו"מ שם; [170] ב"מ עט ב; רמב"םשכירות ד ה; טושו"ע חו"מ שח ב; [171] נידה ז א; רמב"םאיסורי ביאה ט ד; שם מטמאי משכב ומושב ד א. וראה הסבר הענין בחזו"א יו"ד סי' קאסק"ג; [172] רמב"ם מטמאי משכב ומושב דה; [173] הראב"ד שם. והוא מחלוקת תנאים בנידה יב. וראה בכס"מ שם; [174] נידה יא א; רמב"ם מטמאימשכב ומושב ד ו. וראה לעיל בדרךהבדיקה במעוברת; [175] סוטה כוא; [176] רמב"ם סוטה ב ז; [177] תוס' סוטה כו אד"ה מעוברת; [178] מל"מ סוטה ב ז. וראה עוד בחזוןיחזקאל תוספתא סוטה רפ"ה; [179] סוטה כד א; רמב"ם סוטה ב ט. וראה במל"מ סוטה ב י, בדין כהןשנשא מעוברת חברו; [180] ערכין ז א; רמב"ם סנהדרין יבד; [181] משך חכמה, ויקרא כז ד; [181א] שו"ת רעק"א ח"א סי' צה; [182] תורת היולדת, פ"ס סי' א. וראה בע' עבר; [183] אדמו"רי חב"ד, שערי הלכה ומנהג, ח"ד סי' ח; [183א] שו"ת טוטו"ד מהדו"ג ח"ב סי' מז; [184] שערי הלכה ומנהג, שם. וכתב שם שאין זה מנהג חב"ד; [185] מעבר יבק, מאמר שפתי צדק פ"ה; [186] שבט מוסרפכ"ד; [187] מנהג הקוואטרי"ן מובא במג"א סי' תקנא סק"ג, פרמ"ג ושע"ת שם; ערוה"ש יו"ד רסה לה; [188] זוכר הברית סי' יא אות יג; בריתאבות סי' ה אות כו. וראה בס' שמירת הגוף והנפשסי' קנב הע' א, ובס' שערי הלכה ומנהג ח"ג סי' צח, בטעם הדבר; [189] הסכמת הג' ר' חיים אלעזר שפירא ממונקאטש לס' זוכר הברית; שו"ת באר משה ח"ג סי' קפד; [190] ראה בס' שערי שמים סי' מח, בס' שמירת הגוף והנפש, סי' קסא ס"ה, ובנועם ח"ח עמ' רפג. וראה מה שכתב האדמו"ר מלובביץ ביגדיל תורה (תשמ"א) סי' קפא, בטעם המנהג. והוסיף שלא עלתה בידו לברר מנהג חב"ד בזה, ונוטה להתיר השושבינות. אך ראה בשערי הלכה ומנהג שם; [191] אות שלום, הוספות, רסה סקכ"ד; שו"ת באר משה ח"ג סי' קפד; [192] שולחן העזר, הובא באוצה"פ סי' נה סקכ"ב אות יד; [193] ס' יסודי שמחות עמ' 35, 10; [194] שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' מ"ב אותב'; ס' שמירת הגוף והנפש, סי' קמב הע' ד. וכתבו שם, שאין מקור למנהגזה אך למדו כן ממקורות שונים, עיי"ש; [195] שו"ת השיב משה חאו"ח סי' יג. וראהעוד בהג' יד שאול יו"ד שסג; שו"ת טוב טעם ודעתמהדו"ג ח"ב סי' רכג וסי' רמג; סוף ס' מעבריבק; פת"ש יו"ד סי' שסד סק"ה; שו"ת דברי חיים ח"ב סי' קלד; שו"ת ארי דבי עילאי סי' יט; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' תעב. וראה עוד בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' קנט; [196] שד"ח מערכת אבלות כלל קמא. וראהבשו"ת שמן רוקח ח"ב סי' יג; ערוה"ש או"ח של ח; בית מאיר יו"ד שסד ד; שו"ת רמ"ץ חיו"ד סי' פה; שד"ח פאת השדה מערכת אבלות סי' ד; שערים המצוייניים בהלכה סי' קצז סקי"ג - שפקפקו במנהג זה, ולא ידעו טעמו לאשורו. ישלהעיר, שניתוח קיסרי באשה מעוברת שמתה, עלמנת להוציא את העובר ולקוברו בנפרד היה מנהגמקובל בתרבויות העתיקות. הנצרות דרשה להוציאכל עובר ממעוברת שמתה, על מנת להטבילו לנצרותלפני קבורתו - ולפי זהלכאורה יש לאסור את המנהג להוציא עובר מתממעוברת שמתה, מדין בחוקותיהם לא תלכו, וי"ל; [197] שו"ת דברי מלכיאל ח"ב סי' צד.