אנציקלופדיה הלכתית רפואית - הפלה

יח. הפלה

 

שפך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם אלקים עשה את האדם[בראשית ט ו]

 

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, סנהדרין נז ב: משום רבי ישמעאל אמר [בן נח נהרג] אף על העוברין, מאי טעמיה דרבי ישמעאל, דכתיב 'שופך דם האדם באדם דמו ישפך', איזהו אדם שהוא באדם, הוי אומר זה עובר במעי אמו.

תלמוד בבלי, סנהדרין נז ב: ותנא קמא, תנא דבי מנשה הוא, דאמר כל מיתה האמורה לבני נח אינו אלא חנק, ושדי ליה האי 'באדם' אסיפא דקרא ודרוש ביה הכי, 'באדם דמו ישפך', איזהו שפיכות דמים של אדם שהוא בגופו של אדם, הוי אומר זה חנק.

 

אבן עזרא: וטעם 'באדם' - בעדים, או לעיני הכל, או בעבור האדם שנשפך דמו.

 

רד"ק: אני אדרוש דם ההרוג אם אין עדים, אבל אם יש עדים על השופטים להרוג ההורג כמו שיראו מן הדין, זהו 'באדם', על ידי דיינים.

 

רבנו בחיי: פירוש 'באדם' - בפני אדם, כלומר בפני עדים.

 

משך חכמה: על דרך מליצה יתכן כי 'באדם' קאי על דיין, שנהרג בן נח [בימים הקדמונים] בדיין אחד.

 

הפלה מוזכרת עוד פעם אחת: שמות כא-כב [פר' משפטים].

* # *

מבחינה מדעית, כאשר ההפלה מתרחשת לפני 12 שבועות הריון (היינו 12 שבועות מהיום הראשון של המחזור האחרון, שהם 10 שבועות מראשית העיבור, באשה שיש לה מחזור ממוצע) היא מוגדרת כהפלה מוקדמת; וכאשר היא מתרחשת לאחר תאריך זה היא מוגדרת כהפלה מאוחרת.

אשה שעברה הפלה נקראת בלשון המקרא משכלה [1], ויש לה רחם משכיל [2]. בלשון חז"ל היא נקראת מפלת.

ההפלה מתחלקת לשתי קבוצות עיקריות: הפלה טבעית או עצמונית, והפלה מלאכותית.

להפלה טבעית מספר צורות, כגון הפלה צפויה, מאיימת, בלתי נמנעת, שלימה או בלתי-שלימה, הפלה שמנטיה, הפלה נדחית.

ההפלה המלאכותית מתחלקת לשתי קבוצות: הפלה טיפולית, שנעשית לפי החוק ועל ידי רופא; והפלה פלילית, המבוצעת בניגוד לחוק.

ביצוע הפלה מלאכותית, והלבטים המוסריים הנוגעים לבעיה זו, ימיהם כימי אנוש עלי אדמות. הבעיה חוצה את העולם כולו לרוחבו ולאורכו, ויש לה היבטים רבים - רפואיים, פסיכולוגיים, חברתיים, דמוגרפיים, מוסריים, פוליטיים, משפטיים ודתיים.

רקע מדעי

הפלה טבעית

שכיחות - הפלות טבעיות מתרחשות בשכיחות של20-15% מכלל ההריונות הידועים, אךמגיעות לכ- 60% מסך כל ההריונות, כאשרבמקרים רבים אין האשה יודעת כלל שהיאבהריון. אחוז ההפלות הטבעיות גבוה יותר בנשים מעל גיל 30 שנה. ככל שההריון מתקדם יותר, קטנים הסיכונים להפלה טבעית. 

סיבות - בכ- 40% מההפלות הטבעיות לא ניתןלאתר כל סיבה. בכ- 60% מההפלותהטבעיות ניתן למצוא אחת מהסיבותהבאות: בעיה גנטית, הורמונלית, אנטומית, זיהומית, מחלה כרונית של האם, או מומיםבעובר.

הפלה מלאכותית

השיטות הטכניות לביצוע ההפלה נבדלותלפי גיל ההריון בעת ביצוע ההפלה:

בשליש הראשון של ההריון ניתןלהשתמש בשיטות הבאות: א. תרופה הניתנת דרך הפה [3], אשר פועלת נגד הקולטנים הרחמיים של ההורמון פרוגסטרון, ובכך מונעת את המשך התפתחות ההריון. זוהי שיטה קלה ונוחה, שניתנת לביצוע רק בשלב מוקדם של ההריון, עד 3-2 שבועות; ב. ריקון הרחם על ידי הרחבה ושאיבה בואקום, או הרחבה וגרידה. שיטות אלו הן בשימוש בהריון עד 12 שבועות. השיטה הראשונה בטוחה יותר ומקובלת יותר. הרחבת צואר הרחם נעשית בעזרת החדרת צינוריות-מתכת בקטרים הולכים וגדלים בהדרגה. לאחר ההרחבה מחדירים צינוריות-ואקום, ושואבים את תוכן הרחם בעזרת משאבת-ואקום חשמלית. באופן חילופי ניתן להחדיר לרחם מכשיר גרידה חד, ולגרד את דפנות הרחם. יש המרחיבים את צואר הרחם וגורמים להפלה בעזרת פתילות המכילות פרוסטגלנדינים. היות ושיטות אלו כואבות, יש צורך בהרדמה מקומית או כללית.

בשליש השני של ההריון ניתן להשתמשבשיטות הבאות: א. הרחבה וגרידה - בשבועות 16-13 להריון ניתן עדייןלהשתמש בשיטה זו, אם כי סיבוכיהוסכנותיה גדולים יותר מאשר בשלישהראשון להריון; ב. עירוי תוך-רחמי - בשבועות 22-16 להריון מקובל לבצע הפלה על ידי עירוי נוזלים שונים לתוך השק של מי-השפיר. ההפלה מתחילה תוך 24-12 שעות, ומסתיימת כעבור 24-12 שעות נוספות; ג. הזרקת פרוסטגלנדינים לתוך שק מי-השפיר.

דלול עוברים - בשנים האחרונות התפתחו שיטותלדילול עוברים, היינו הפלה של חלקמהעוברים בהריון מרובה-עוברים, והשארתחלק אחר של העוברים להמשך גדילהתוך-רחמית ולידה. קיימות שתי סיבותעיקריות לביצוע דילול עוברים: א.  בשיטות הפריה חדישות חוץ גופיות יכולים להיווצר מספר רב של עוברים, אשרמהווים סכנה לעצמם ולאם. הסיבוכים לאםנובעים בעיקר מעימדון דם וורידי עם סיכוןלתסחיפים של קרישי דם לאיברים חיוניים. ככל שמספר העוברים גדול יותר כן גדולההסכנה למוות תוך רחמי, ללידות פג  ולסיבוכים קשים לאחר הלידה. הפלת חלק מהם מאפשר את קיומם של הנותרים ומפחית את הסכנה לאם; ב.  בהריון שבו יש עובר תקין ועובר פגום, ניתן להפיל את הפגום ולהשאיר את התקין. קיימות שיטות אחדות לביצוע ההפלה של חלק מהעוברים, התהליך איננו כרוך בסיבוכים, וכיום ניתן לביצוע רק בעוברים עם שקי-שפיר נפרדים.

סיבוכים - הפלה מלאכותית כרוכה בסיכונים ובסיבוכים שונים, מיידיים ומאוחרים, וכן עלולה היא לגרום לתמותת אמהות.

הסיבוכים המידיים כוללים: קרע של הרחם, קרע של צואר הרחם, דימומים, זיהומים מקומיים וכלליים, תסחיפיםריאתיים, חום, כאבים, הרעלת מים, פירכוסים, הלם, פגיעה באיברים תוך-בטניים, הפרעות קרישה. כמו כן מצטרפים לרשימה זוכל הסיבוכים הקשורים להרדמה.

הסיבוכים המאוחרים כוללים בעיקרשתי קבוצות: בעיות נפשיות ובעיותפוריות. בין הפסיכיאטרים חלוקות הדעותביחס להשפעה הנפשית על האשהכתוצאה מהפלה מלאכותית. במחקריםמבוקרים עולה כי כ- 10% מהנשים שביצעוהפלה מלאכותית, סובלות מבעיותפסיכיאטריות משמעותיות בעקבות ההפלה.בעיות אלו כוללות הפרעות בחיי האישות, נוירוזות קשות, התעוררות בעיותפסיכוטיות חבויות, ונטיה להתאבדות.כ- 25-15% מהנשים, שביצעו הפלהמלאכותית, סובלות מרגשות אשם, חרדה, דכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידהבהערכה עצמית, סיוטי לילה, והזיות. מתוארות הפרעות גם ביחס לילדים במשפחתה של אשה שעברה הפלה, כגון קושי בהתקשרות רגשית של האם עם הילדים, ועליה בשכיחות תיסמונת הילד המוכה במשפחות כאלו. המחקרים מראים שהפלה בגלל הריון בלתי רצוי על רקע 'סוציאלי' גורם לפחות הפרעות נפשיות, אך דווקא הפלות בעקבות ממצאים של פגמים גנטיים בעובר, כאשר ההריון היה רצוי, גרמו לבעיות נפשיות לאם בשכיחות גדולה יותר.

הבעיות העיקריות מבחינה מספרית הןסיבוכי הפוריות בעקבות הפלה מלאכותית. סיבוכים אלו כוללים עקרות משניתמוחלטת; הפלות טבעיות חוזרות; הריונותמחוץ לרחם; לידת פגים; לידת תינוקותבמשקל נמוך; תמותת תינוקות; וסיבוכיםאחרים בהריונות הרצויים הבאים. סיבוכיםאלו הופכים להיות משמעותיים, ככלשעולה מספר ההפלות באותה אשה. ההנחה היא, שכ- 50% מהנשים העקרות הסובלות מעקרות מכנית, צורה המהווה 40-30% מסך כל סוגי העקרות, עברו בצעירותן הפלה מלאכותית, שגרמה  לעקרות זו. מרבית החוקרים סבורים, שאכן סיבוכי פוריות אלו הם תוצאה ישירה של ההפלה המלאכותית. מאידך, פורסמו מחקרים אשר ניתחו נתונים שונים מהספרות, ואשר העלו כי אין סיכון משמעותי לעתיד הפוריות של האשה כתוצאה מהפלות מלאכותיות, בעיקר אחרי הפלה אחת, ובשליש הראשון להריון. לפי דעות אחדות אין סיכון ממשי לפוריות גם אם ההפלה בוצעה בשליש השני, אך אין מספיק נתונים על כך.

תמותה - הפלה מלאכותית יכולה לגרום גם למותהאם. שכיחות תמותת אמהות עקב הפלהמלאכותית בארה"ב היא מקרה אחד לכל  200,000 הפלות, ולעומת זאת בארצות מתפתחות התמותה היא 300 ויותר לכל  100,000 הפלות.

גורמי סיכון - גורמים המגדילים את סכוני התחלואה והתמותה כוללים הפלה בלתי חוקית, גיל מתקדם של האם, גיל מתקדם שלההריון, מחלות כרוניות באם, שיטותהפלה מסויימות, וסיבוכי ההרדמה. אכן, גם הפלה חוקית, למרות שהיא נעשיתבתנאים רפואיים והיגייניים טובים, ועל ידימומחים, איננה חופשית מסיכוניםוסיבוכים.

יש להדגיש, שקיימות דעות שונות ביןהרופאים ביחס להרבה מרכיבים חשוביםבשיקולים הנוגעים להפלה. יש להניח שהםמושפעים, לפחות באופן חלקי ובתת-מודע, מהשקפות העולם של המחברים, כך שישהמבליטים את התוצאות החיוביות, וישהמבליטים את התוצאות השליליות, אךבמקרים רבים חסרות עבודות מדעיותמבוקרות במידה הראויה מבחינה מדעית.

 

שכיחות - מבחינה מספרית מבוצעות הפלות  מלאכותיות, הלכה למעשה, במספריםגדולים מאד ברחבי העולם. לפי הערכה גסה מבוצעות בעולם 55 מיליון הפלותבשנה, מספר המתאים ל- 70 הפלות לכל 1000 נשים בגיל הפוריות, וליחס של 300 הפלות לכל 1,000 לידות חי. מספרים אלו הם משוערים בלבד, שכן במקומות רבים מבוצעות הפלות בלתי חוקיות ובלתי רשומות.

ההנחה המקובלת היא, שעל כל הפלהחוקית מתבצעות שתי הפלות בלתי חוקיות, כך שלמשל בשנת 1980 היו בישראל 44,124 הפלות, ובשנת 1987 היו בישראל 45,870 הפלות.

מקורות ראשוניים בחז"ל

הפלה טבעית

לפי חז"ל, רוב מעוברות יולדות ומיעוטן  מפילות [4], וכן הוא הדבר בבהמות, שרוב פרות מתעברות ויולדות [5].

סיבות - חז"ל מנו מספר סיבות להפלות טבעיות: בעוון שנאת חינם [6]; כלב נובח, המפחיד אשה הרה, וכן כל פחד אחר [7]; עובר שמריח ריח תבשיל, והוא מתאווה לו [8]; רוח מזרחית [9]; דריכת אשה מעוברת על צפורנים [10]; שתיית יין חי בכמות רבה [11].

מניעה - מצינו בחז"ל מספר עצות ופעולותלמניעת הפלות טבעיות: כל הנותן מיטתובין צפון לדרום, אין אשתו מפלת נפלים [12]; בני המעמד התפללו בימי חמישי, שלא תפיל אשה פרי בטנה [13]; הכהן הגדול בצאתו מבית קדש הקדשים ביום הכפורים התפלל, שתהא זו שנה, שלא תפיל אשה פרי בטנה [14]; יוצאת אשה בשבת באבן תקומה, שהוא אבן שנושאות אותו נשים עוברות שלא יפילו, ולא אשה עוברה בלבד, אלא אפילו שאר הנשים, שמא תתעבר ותפיל [15]; ארץ ישראל, שאוירה טוב ומימיה טובים היא מקום מניעה להפלות [16].

שונות - הרואה גפן טעונה בחלום, אין אשתו מפלת נפלים [17].

חז"ל תיארו מצב של הפלה שמנטיה, היינו אשה שמפילה וחוזרת ומפילה [18].

במכת בכורות היו המעוברות המצריותמפילות את בכוריהן [19].

הפלה מלאכותית

בתורה מצינו סיבה אחת להפלה, והיאהכאת אשה הרה, שנאמר 'ונגפו אשה הרהויצאו ילדיה ולא יהיה אסון וגו', ואם אסוןיהיה וגו' [20]. מדובר בפסוק בהפלה עקבהחבלה באם, והאסון מתייחס לאשה, היינואם עקב ההכאה רק הפילה האשה ולא מתה, חייבהמכה דמי הוולדות לבעל, אך אם מתההאשה, חייב המכה/הממית מיתה [21]. היוצא מהאמור, שלפי דעת חז"ל אין כלל איזכור בתורה על עצם איסור ההפלה, וכל הדיון נוגע רק לתוצאות בלתי רצויות של הפלה חבלתית.

בתלמוד מצינו דיונים בודדים על מצבים קיצוניים וחריגים הנוגעים להפלהמלאכותית [22]. מן המקורות הבודדים בתלמוד, דנו הפוסקים אם יש בהם ראיה לעצם איסור ההפלה ולדרגת חומרתו:

מן ההלכה של האשה שיצאה ליהרג, אין ממתינין לה עד שתלד [23], היו מהפוסקים שהוכיחו, שאין איסור חמור בהריגת העובר [24], אך רבים דחו ראיה זו מנימוקים שונים [25]. ויש מי שכתב להוכיח מהלכה זו, שדווקא כשהאשה יוצאת ליהרג מותר להרוג עוברה עמה, מכאן שבלא זה יש איסור להפיל את העובר [26].

יש שרצו להוכיח מדין האיסור על הבעללשמש עם אשתו כשהיא מעוברת, מחששלפגיעה בעובר [27], שאסור לעשות פעולות מכוונות להפלתו [28], אך דחו ראיה זו [29].

דיון מפורש וישיר בהפלה פלילית מצינורק במקום אחד בתלמוד, ואף הוא מתייחסרק לגוי [30].

לכל הדעות חיי האשה קודמים לחייהעובר, ומאידך שווים הם מרגע שהיילודיצא לאויר העולם, דבר הנלמד ממקורותהמשנה והתלמוד [31].

בישראל היתה ההפלה נדירה מאד, וזהואחד ההסברים למיעוט ההתיחסותהתלמודית לנושא ההפלה.

פרטי דינים

הפלה טבעית

כללי - חלק ניכר מההלכות הנובעות מהפלה,אשר מתייחסות לאשה ולנולדים לאחר מכן, נוגעות הן להפלה טבעית והן להפלהמלאכותית.

חז"ל והפוסקים דנו בדיני יולדת הנוגעים למפלת. נידונו מצבים שונים של הפלה טבעית של עוברים פגומים ורקמות מהפלות, שנבעו מחוסר התפתחות עוברית, או ממומים קשים בעובר. ואמנם, מהגורמים השכיחים להפלה טבעית הם שינויים קשים במבנה גופו ואיבריו של העובר. ואף כי חלק מהתיאורים בתלמוד אינם מובנים לנו ואינם מוכרים לנו, יש מי שכתב, "שלא יסופק בשכלך שהוא נמנע מצד הטבע, שילד אדם כל מה שזכרתי פה, אבל זה אפשר, וכבר העידו יותר מזה, וכתבו הפילוסופים מה שהוא זר יותר מכל אלו הענינים הטבעיים, כולם הולכים על הרוב, ויפול בהם הזרות והפליאה" [32]. ולעומתו יש שכתבו, שעכשיו אין אנו בקיאין בכל הצורות הללו, ושאין להאריך בדברים הללו, שאין אנו בקיאים בדורות הללו בגווני שפיר ובשיעור שליא, ובכל הצורות שנמנו בחז"ל [33]. הלכך חוששים בהם לוולד מספק, ואין אנו מטהרים בזמן הזה בשום צורה, ומטמאים אותה כטומאת נקבה מספק [34], ואם כלו שבעה נקיים בתוך ארבעה עשר יום, אם טבלה קודם ליל ט"ו לא עלתה לה טבילה [35].

עוד יש לציין, שחלק מהמצבים שתוארועל ידי חז"ל כמומים בעובר, נכונים גםליילוד פגום [36].

צורות שונות של עוברים - יש צורות עובריות, שהמפלת אותםטמאה לידה, ויש שאין היא טמאת לידה; יש שהיא טמאה מספק ולחומרא כדיןיולדת זכר ונקבה, ויש שהיא טמאה מספק כזכר וכנקבה וכנידה. וכל זה מעיקר דין תורה, אך בזמננו אין דיני נידה וזבה כך, ואין לה ימי טוהר כלל [37].

 

יש מצבים, שהמפלת איננה טמאת לידה, מן הטעם שאין לעובר שהפילה גדר שליצור אנוש, כגון המפלת עד ארבעים יום, חתיכתבשר, כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים, דמות הר, דמות רוח ועוד; ויש שהטעם הוא משום שאינו יכול לחיות, כגון המפלתגוף אטום, וושטו אטום, גולגולתו אטומה, גוףשאינו חתוך ועוד. ולעומת זאת, באותם מקרים שהיא טמאת לידה, למרות הצורה המוזרה של העובר, הטעם הוא משום שצורה כזו מוגדרת כיצירה, כגון המפלת כמין בהמה חיה ועוף שפניו כפני אדם, כדמות נחש ועוד; או שקיים ספק שמא היה שם עובר שיכול היה לחיות, כגון חתיכתבשר ונמצא בה עצם, עין אחת או ירך אחת מןהצד, יד חתוכה ורגל חתוכה, שפיר מרוקם ושליאועוד. ולפי זה יש לחקור, האם מותר לבצע הפלה מלאכותית בעובריםכאלה, שמתברר בוודאות על ידי אולטרא-סאונד אובדיקות מי שפיר, שמדובר במומים קשים ביותר, או בהפרעות אחרות, שלא יתכן שיחיו כלל, האםמותר להפילם, אפילו לשיטות הסוברים, שאיסורההפלה הוא מדאורייתא מדין רציחה (ראהלהלן), שכן אין ליצורים אלו דין נפש כלל, וישלדמותם לוושט אטומה או גולגולת אטומהוכיוצ"ב, או שאין לנו להוסיף על מה שאמרו חז"ל, ובפרט שרוב הפוסקים סבורים, שאין אנו בקיאיםבזמן הזה בצורות, כמבואר לעיל. אם כי ישלהדגיש, שאמנם אין אנו בקיאים בצורות שתוארועל ידי חז"ל, אבל אנו בקיאים בצורות החדשות, וצ"ע.

דיני לידה ונידה - להלן סיכום המצבים שתוארו בחז"ל, הנוגעים לדיני לידה ונידה במפלת:

 

המפלת בתוך ארבעים יום להריון, ואפילו ביום הארבעים, אינה חוששתלוולד, ואיננה טמאת לידה [38], אבל חוששת משום נידה, אפילו לא ראתה דם [39]. והטעם מפני שאי אפשרלפתיחת הקבר בלא דם, ונפקא מינה שמיד לאחרשספרה שבעה נקיים מותרת, ואינה חוששת לוולד [40].

המפלת ביום ארבעים ואחד, הרי היאכיולדת, ואם אי אפשר לדעת אם הנפל הואזכר או נקבה, הרי היא צריכה לישבבטומאתה ארבעה עשר יום, וימי טומאתהשלא ראתה בהם עולים לה לספירת שבעהנקיים [41]; ואם היתה בהפלה צורת אדם, הנקראת שפיר מרוקם, הרי זו תשב לזכר ולנקבה [42]. לעומת זאת, אם הפילה שפיר שאינו מרוקם, איננה חוששת לוולד [43].

המפלת חתיכת בשר, אם יש עמה דם, טמאה משום נידה, ואם אין עמה דם - טהורה, ואין לה כלל דין לידה [44], ודינה כבשר מן החי של אדם [45]; הפילה חתיכה לבנה, אם נקרעה ונמצא בה עצם, הרי זו טמאת לידה [46].

המפלת כמין דגים וחגבים שקצים  ורמשים, אם יש עמהם דם - טמאה נידה, ואם לאו טהורה, שאין זו לידהכלל [47].

המפלת כמין בהמה חיה ועוף, ביןטהורים ובין טמאים, אם היו פניו כפני אדםהרי זה וולד, אף על פי ששאר הגוף דומהלבעל חיים, ואם ניכר אם הוא זכר או נקבה, תשב כיולדת זכר או כיולדת נקבה, ואם לא ניכר, תשב לזכר ולנקבה. אבלאם פניו דומים לבעל חיים, אף על פיששאר הגוף דומה לאדם, אינו וולד, ואיןאמו טמאת לידה [48]. יש להדגיש, שחז"ל דברו רק על "כמין" בהמה וכו', וגם במקומות שגרסינן "מין", היינו וולדהנראה כמו בהמה וחיה וכיוצ"ב, ולא ממש חיה, אף שדבר זה היה מקובל בעמים הקדמונים, שאשהיכולה להרות מבעלי חיים וללדת בעלי חיים, הריחז"ל ידעו שאין אשה יכולה להרות מבעלי חיים [49].

המפלת וולד שגולגולתו אטומה, היינוחסרה, טהורה מטומאת יולדת, לפי שאינווולד [50]. ויש שכתבו, שבזמן הזה אין אנו בקיאים בצורות הוולד, ולכן אמו טמאה אף בגולגולת אטומה [51]. 

המפלת עובר שוושטו נקוב, אמוטמאה, ואם וושטו אטום, אמו טהורה [52]. ובזמן הזה, אם נולד תינוק עם וושט אטום, ישתנה הדין, ואמו תהא טמאת לידה, והבא אחריו אינו בכור לירושה, כי תינוקות כאלו יכולים לחיות כיום [53].

המפלת גוף אטום, היינו שהיה חסרמטבורו ולמטה, אין אמו טמאת לידה [54].

המפלת בריה שפניה מוסמסים, היינומעוכין קצת, אמו טמאת לידה [55], ואם פניה  טוחות, היינו שאין ניכרת בהם צורה כלל, אמו טהורה [56].

המפלת בריה שיש לה שני גבים ושתישדראות אינו וולד, ואין אמו טמאת לידה [57].

נברא בעין אחת, או בירך אחת, אם הם מן הצד, אמו טמאת לידה, שהוא כחציאדם, ואם הם באמצע, אמו טהורה, שהרי זו בריה אחרת [58].

המפלת בריית גוף שאינו חתוך, היינושאין בו חיתוך איברים וצורה, אלא חלקכעין עיגול, או ראש שאינו חתוך, או ידשאינה חתוכה, אינו וולד, ואין אמו טמאהלידה. אבל המפלת יד חתוכה ורגל חתוכה, הרי חזקתה שמוולד שלם הפילה, והיאטמאה לידה [59].

המפלת סנדל, היינו חתיכת בשר בדמותסנדל [60], תשב לזכר ולנקבה [61]. והטעם, שאין סנדל בלא וולדאחר.

המפלת שליא, תשב לזכר ולנקבה [62]. אך כיום אין נותנים לה ימי טוהר כלל [63].

הפילה נפל, ואחר כך הפילה שליא, חוששין לשליא והרי הוא כוולד אחר, ואפילו אחר כ"ג יום תולים אותו בוולד [64].

האשה שהוחזקה מעוברת והפילה, ואיןידוע מהו, הרי היא בחזקת שהפילה וולד, ותשב לזכר ונקבה. אבל אם לא הוחזקהמעוברת והפילה, ואין ידוע מה הפילה, הריזו ספק יולדת, ותשב לזכר ולנקבהולנידה [65]. 

המפלת וולד אחד, או וולדות הרבה, מביאה קרבן יולדת אחד לכולן, והוא שתלדכולן בתוך ימי מלאת, אבל אם הפילה אחרימי מלאת, מביאה קרבן אף על השני [66].

כל אלו ששנינו, שאמן טמאה לידה, דינםכחי שמת לענין טומאה [67].

         עובר שמת בתוך הרחם והפילתו, דינו כחי שמת, ובבהמה יש לו דין נבלה, בין לעניין איסור ובין לעניין טומאה, ובאשהדינו כמת לטומאה ולאיסור הנאה [68].

 

דיני פדיון הבן - כל נפל שאמו טמאת לידה, כגון המפלתכמין בהמה וחיה ועוף, שחצי פרצוף פניהםדומה לצורת אדם, או סנדל, או שליא, אושפיר מרוקם, או שיצא הוולד מחותךאיברים איברים הבא אחרי כל אחדמאלו אינו פטר רחם; וכל נפל שאין אמוטמאה לידה, כגון המפלת שפיר שאינומרוקם, או כמין דגים וחגבים, או המפלתליום ארבעים הבא אחריו בכור לכהןוחייב לפדות [69], והמפלת עדארבעים יום, בוודאי אין כל אפשרות שהיה ריקוםאיברים, ולדעת הכל הבא אחריו הוא בכור לפדיון, ויכולים לברך הברכות ללא כלפקפוק [70]. וכל זמן שאין איבריו מרוקמים אינו פוטר הבא אחריו, ואפילו בזמן הזה סומכים על זה [71]. על כן, אם לא היה שום ריקום מבשר וקרומים, אין זה נקרא פטר רחם, וכשתלד בפעם הבאה ילד זכר, חייב אביו לפדותו בברכה [72]; אך יש החולקים על כך, וסבורים שהבא אחריו אינו פטר רחם, ואין צריך פדיון כלל [73]; ויש שכתבו לפדות בלא שם ומלכות, וברכת שהחיינו יברך הכהן, ויוציא את אבי הבן [74]. ויש מי שכתב, שעדיף לברך שהחיינו על פרי חדשאו על בגד חדש, אך אין צורך לטרוח על כך [75]. וכל זה כשבדקו את תוכן ההפלה, אבל אם לא בדקו, או בדקו ומצאו תוכן כעין בשר, אז יש לחוש לריקום, ולכל הדעות יפדה הבא אחריו ללא ברכה, וגם יפדה על מנת להחזיר את הפדיון, וגם לא יברך שהחיינו [76].

דינים שונים - הבא אחר נפלים, אף על פי שיצא ראשהנפל כשהוא חי, הבא אחריו בכורלנחלה [77].

אשה שהפילה וחזרה והפילה, וחזרהוהפילה, הוחזקה לנפלים, ויוציא ויתןכתובה, ומותרת להינשא לאחר [78], ויש מהראשונים הסובר שתצא בלא כתובה [79], ויש מי שסבור שלא תינשא אלא למי שיש לו כבר בנים [80]. חזקה למפלת היא בשלש פעמים [81], ואין הבדל אם הפילה בכל שלשת הפעמים מאותה סיבה, או אם הפילה פעמיים מסיבה אחת, ופעם שלישית מסיבה אחרת [82]. אך אם ילדה וולד של קיימא, אף על פי שהילד נפטר, גם אם הפילה אחר כך מספר פעמים, אין כופים להוציאה [83]. יש מי שכתב, שאם אחת ההפלות היתה בחוץ-לארץ, יש מקום לתלות שאין היא עולה מן המנין [84]. נישאת לשני, ושוב הפילה שלש פעמים, לא תינשא אלא למי שיש לו כבר בנים [85].

אשה שהפילה לאחר מיתת בעלה, אףהיא צריכה להמתין שלשת חדשי הבחנה [86]. יש מי שסבור, שאם יש עוד צד להיתר, יש להקל בזה [87], ויש הסבור שאין בזה שום צד להקל, ואפילו לא לסניף [88].

מפלת אין לה קול שהפילה [89].

האומר הריני נזיר כשיהיה לי בן, והפילהאשתו - אינו נזיר [90].

אשה שהפילה לאחר ארבעים יום, דינהכיולדת לענין חלול שבת ואכילה ביוםהכפורים [91]; ויש מי שכתב, שדווקא ביולדת, גם אם אומרת שאינה צריכה, מאכילים אותה בתוך שלשה ימים ללידתה,  אבל המפלת שאומרת שאינה צריכה, אין מאכילים אותה [92].

מי שהפילה פעמיים מחמת הצום, כשתחזור ותתעבר מותר לה לאכול ביוםהכפורים, הן מחמת סכנת הוולד, והןמחמת חשש סכנה שלה [93].

הפלה מלאכותית

יסודות האיסור וטעמיו - בין הפוסקים והפרשנים קיימת תמימותדעים ביחס לעצם השלילה של ההפלה, וכמעט כולם מסכימים, שיש איסור כלשהובגרימת הפלה. ברם, מוצאים אנו חילוקידעות בדבר מהות האיסור, חומרתו וטעמו.

מהות איסור ההפלה - יש מישכתבו, שאין כלל איסור הפלה בישראל, ומותר להרוג עובר בבטן אמו [94]. אך יש מי שכתב, ששיטה זו היא רק במקום סכנה לאם, אבל שלא במקום סכנה, אף הם מודים שיש איסור בהריגת עובר [95], ויש מי שכתבו, שאין זה אלא שיגרת הלשון, ואינו בדקדוק [96], ויש מי שכתב, שחלה בדבריהם טעות סופר, ובמקום 'מותר' צריך לומר 'פטור' [97]. אכן, רובם ככולם סבורים הפוסקים שיש איסור בביצוע הפלה, אלא שנחלקו בדבר אם האיסור הוא מדרבנן [98], או שאיסור ההפלה הוא מן התורה [99].

טעמי איסור ההפלה - מצינו שיטותאחדות בעניין זה:

לפי הזוהר, יש בהפלה משוםסתירת בנינו של הקב"ה ואומנותו [100].

יש שכתבו, שטעם האיסור הוא משוםחובל באם, או מזיק גוף האשה, או משוםמשחית, שישנו בגופו מכל שכן מממונו [101], אך מהאחרונים הקשו על טעם זה מסיבותשונות [102].

יש שכתבו לאסור הפלה מדין השחתתזרע [103], אך מהאחרונים הקשו על טעם זה מסיבות שונות [104].

יש שכתבו, שכיון שעצם ההפלה היאסכנה לאם, והמפלת בחזקת סכנה היא [105], אסור לאשה להכניס עצמה למצב סכנה [106]. אך דחו טעם זה, כי מה שאמרו שהמפלת בחזקת סכנה, הוא דווקא על ידי רעב או חבטה, אבל כשהדבר נעשה על ידי רופאים ותרופות אין בכך סכנה, ולא דברו מזה הראשונים, וכיום שהתמחו הרופאים, אין להמנע מהפלה, שיש לה הצדקה מטעם סכנה [107].

יש מי שכתבו לאסור הפלה מהטעם שעלידי הריגת העובר מונע ממנו לקיים שבתותומצוות בעתיד [108].

יש מי שכתב, שאם תהא הפלה מותרתבישראל, יש בזה משום חילול השם, שכןהכמורה מתנגדת לכך בכל תוקף [109].

יש מי שכתב לאסור הפלה מדין גזילה, היינו כמו שאסור לגזול ממונו של עובר, כלשכן שאסור לגזול ממנו חייו [110].

יש שכתבו, שאיסור הפלה הוא מדיןרציחה [111]. אכן מצינו שיטות ראשונים ואחרונים, שבמפורש אינם סוברים איסור רציחה בהפלה [112].

יש שכתבו לאסור הפלה מהטעם הכללישל מניעת חיים מישראל, ביטול מצותפריה ורביה, ומיעוט הדמות [113].

ויש מי שכתב, שפשוט הדבר שאיןבהריגת עוברים משום שפיכות דמים, אלאהוא איסור אחר, שאין אנו יודעים מההוא [114].

העונש - ישראל המבצע הפלה אינו חייב מיתהבבית דין, גם לשיטות הסוברים שאיסורו מןהתורה מגדר רציחה. מספר טעמים נאמרועל כך: חיוב מיתה חל רק על מי שהרגתינוק בן יום אחד, ודווקא משכלו חודשיוויצא לאויר העולם, אבל ההורג נפל שאינובר-קיימא פטור ממיתה [115], וכל שכן ההורג עובר שהוא פטור ממיתת בית דין; רק בן נח נהרג אף על העוברין [116], מכאן שישראל אינו נהרג על העוברים [117]; יש לחוש בכל  עובר שמא לא כלו לו חדשיו, והרי דינו כספק נפל, והוי התראת ספק [118]; בהריגת עובר יש ספק ספיקא, ספק שמא יהיה נפל, ואם תמצא לומר שיהיה בר קיימא, שמא יהיה טריפה [119]; עובר קודם שיצא לאויר העולם לאו בריה הוא [120], או לאו נפש הוא [121].

יש שכתבו, שדין ישראל המבצע הפלההוא מיתה בידי שמים [122], אך יש שהקשו על שיטה זו ודחוה [123].

הוראות אמהיות להיתר הפלה

במקום סכנה לאשה מותר לבצע הפלה, אפילו בשלב הריון מתקדם ביותר [124]. יש מי שהתיר ההפלה רק כאשר אומדנת הרופאים היא גדולה, וקרוב לוודאי שיש סכנה [125]; יש שהתירו ההפלה גם כשיש ספק סכנה לאם מהמשך ההריון או הלידה [126]; ויש מי שהתיר אפילו על ספק רחוק לפקוח נפש האם [127]. יש מי שכתב, שההיתר הזה הוא רק בתנאי שכל הרופאים יסכימו לזה, אבל אם יש אחד שדעתו שאין סכנה, אין לבצע ההפלה [128].

יש הסבורים [129], שהיתר ההפלה הוא רק בסכנה לאם מעצם תהליך ההריון והלידה, כגון רעלת הריון, שיליית פתח, או מצגים פתולוגיים מסוכנים. אכן, רוב הפוסקים התירו ההפלה בכל הריון המסכן את האם, גם כשהסכנה נובעת מכך שהיא חולה במחלה אחרת, כגון מצבים קשים ומתקדמים של מחלת לב, מחלת כליות, יתר לחץ דם, סוכרת [130]. אכן, יש לציין כי מבחינה רפואית מעטים הם כיום המצבים, שמחלות כלליות באשה ניתנים לשליטה ולטיפול רק על ידי הפלה.

אם יצא כבר רוב ראשו, או רוב גופו של היילוד, והרופאים אומרים  שגם האם וגם העובר ימותו בוודאי, יששכתבו שמותר להרוג היילוד כדי להצילאת האם [131], יש שהסתפקו בדין זה [132], יש שאסרו הריגת העובר משיצא ראשו, אפילו אם יש סכנה לשניהם [133], ויש שהתירו לאם עצמה להרוג את העובר במצב זה כדי להציל נפשה, אבל לא לרופא [134]. אכן יש להדגיש, כי כיום אין כמעט מצבים רפואיים המסכנים את חיי האם, אשר מצדיקים הריגת עובר בשלבים כה מתקדמים של ההריון.

במקרה שנתגלתה מחלה ממארת באשהבעת הריונה, והטיפול יועיל לחיי שעה שלהאשה, אך בוודאי יזיק לעובר, ומאידך אםתמתין ללא טפול תוכל ללדת התינוק, אלאשמסכנת את חיי השעה שלה, או שסבוריםשההריון יחיש את התפשטות המחלה, ועלידי ההפלה יכולים להצילה לזמן מה - יש שכתבו, שמותר להפיל העובר לטובת חייהשעה של האם [135], יש מי שאסר לתת טיפול זה ולהמית העובר [136], ויש מי שהסתפק בדין זה, וסבור שההיתר יכול להיות רק בשב ואל תעשה, אבל לא להרוג בידים [137].

מעוברת שאין בה סכנה כעת, אך יודעיםשהמשך ההריון או הלידה יביאוה לידיסכנה - יש שכתבו שמותר לבצע ההפלהעכשיו [138], שכן מותר להרוג את מי שעומד להיות רודף על שם סופו, ואין חילוק בדבר אם רודף הוא מיד או לאחר זמן, ובפרט אם כעת ביצוע ההפלה קל יותר, ואחר כך תצטרך ניתוח קיסרי [139], ויש שחולקים על כך [140]. יש מי שכתב, שאם הדבר הוא בספק ולא ברור, שלבסוף יצטרכו לבצע ההפלה, אסור לבצעה אפילו כשהעובר עדיין לפני ארבעים יום, ואם כבר ברור כעת שיצטרכו לבצע ההפלה, עדיף לבצעה בשלב שהאיסור קל יותר [141].

אשה שנתעברה על אף הסכנה, יש מישכתב שאסור לבצע לה הפלה, אלא אם כןמדובר קודם ארבעים יום [142], שכן היא גרמה לזה שנצטרך להרוג את העובר, והרי זה כמו שפשעה; ויש מי שחולק [143], שכן דין זה דומה למי שהביא עצמו לידי סכנה בפשיעה, שדעת רוב הפוסקים שגם במקרה כזה מחללים עליו את השבת.

אשה שהרופאים אומרים שההריון הואסכנה לה, אך היא מוכנה לקבל על עצמהאת הסכנה, ומסרבת לבצע הפלה, הרשותבידה לעשות כן [144].

טעמים להפלה במקום סכנה לאם - בין הפוסקים והפרשנים מצינו מספרטעמים להיתר ההפלה לצורך הצלת האם:

יש הסבורים, שהטעם הוא שכל זמן שלאיצא לאויר העולם, לאו נפש הוא, וניתןלהורגו ולהציל אמו [145].

יש הסבורים שהסברא של "מאי חזית דדמא דידך סומק טפי" לא שייך בעובר, והלכך מותר להרוג את העובר כדי להציל את האם, שדמה אדום יותר ממנו [146].

יש הסבורים, שלפיכך הורו חכמים, שהעוברה שהיא מקשה לילד מותר לחתוך העובר שבמעיה, בין בסם ובין ביד, מפני שהוא כרודף אחריה להורגה [147].

וכל זה הוא לשיטת הסוברים, שאיסור ההפלה הוא מן התורה, אבל הסוברים שהאיסור הוא מדרבנן, בוודאי מותר לעבור על איסור זה כדי להציל את האם. וכן לדעת הסוברים, שהטעם הוא משום חובל ומזיק לאם, הרי שלצורך בריאותה וחייה מותר לה לחבול בעצמה.

יש מי שהסביר, שאין אומרים כאן מןהשמים ירחמו, ושומר פתאים ה', כיהסכנה כבר בפנינו [148].

מחלה נפשית - במקרים שההריון גורם למחלה נפשיתבאם, יש מי שאסר ההפלה [149], ויש שהתירו, משום שטירוף דעת הוא בכלל סכנת נפשות [150].

חשש התאבדות - מעוברת המאיימת להתאבד אם לאיבצעו בה הפלה, מותר לבצע ההפלה [151]. אמנם יש מי כתב, שבדרך כלל ניתן לטפל באשה כזו, ואין הצדקה רפואית להפלה [152].

סיכון בריאותי לאם - במקרים שההריון מחמיר את המצבהבריאותי הקודם של האשה, אך לא מסכן  את חייה, כגון החרפה במחלת לב או מחלתכליות, אבל ללא סיכון החיים - הדבר תלוי במחלוקת, אם איסור ההפלה הוא מןהתורה או מדרבנן: לשיטות הסובריםשהאיסור הוא מן התורה, אסור לבצע הפלהבמקרים כאלו, ולשיטות הסוברים שהאיסורהוא מדרבנן, מותרת ההפלה, ובפרטכשיש אפשרות לצרף קולות אחרות, כגוןפחות מבן ארבעים יום, או עלידי סם, וכיוצ"ב.

הריונות תכופים - באופן דומהיש לשקול הריונות תכופים זה אחר זה, כשהאשה חלשה מאד, או כשהיא סובלתמאנמיה, או כשהיא מניקה. ובכל מקרה יעשה שאלת חכם, ויש לשקולכל מקרה לגופו, הן מבחינה גופנית והןמבחינה נפשית, וכפי ראות עיני המורה [153].

סכנת איבר - במקרים שיש סכנת איבר לאם, כגוןחשש לפגיעה בראיה או בשמיעה - יש מהפוסקים, שאסרו ההפלה [154]; ויש מהפוסקים שהתירו ההפלה, אפילו לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מן התורה [155].

ממזרות - אשה שהרתה למי שהוא אסור להבאיסור כרת או מיתה, ועקב כך יש לעוברדין ממזר - יש מהפוסקים שהתירוההפלה [156], ויש שאסרו [157].

פנויה שהרתה - אסורה להפיל לכלהדעות, שהרי הוולד כשר לבוא בקהל. אמנם יש מי שנטה להתיר במקרה שיש פגם משפחה, בזיון וחילול השם [158].

נידה - אשה הרוצה שילדיה יהיו כשריםבתכלית הכשרות, ובכל זאת נכשלהונתעברה באיסור נידה, אסור לה לבצעהפלה [159].

בת ישראל שנתעברה מגוי - אין לההיתר לבצע ההפלה. אכן אם מניעת ההפלה תגרום לה שלא תשוב לעמה ואלקיה, ובפרט אם זה לפני ארבעים יום, יש מקום לעיון נוסף [160].

אשת איש שנאנסה - מותר לה לנקוטבאמצעים להפסקת הריון כזה מיד לאחרהתשמיש [161]. 

מינקת - אשה שהרתה בזמן שמניקה ילד קודם, ישמי שהתיר להפיל, משום שיש לחשוש לסכנתהוולד היונק [162], ויש מי שדחה שיטה זו [163].

צער וסבל - לשיטות הסוברים, שאיסור ההפלה הוארק מדרבנן, התירו ל"צורך גדול", או "צורךקלוש", או "סבל רב" [164]. אמנם אין מושגים אלו ברורים ומוגדרים דיים [165].

הוראות עובריות

שיטות הפוסקים - באופן כללי, לשיטת הסוברים שאיסור ההפלההוא מן התורה, ובפרט לשיטות הסובריםשעובר הוא נפש, אין כל הצדקה להפלתו, גם אם נדע בבירור שהוא וולד כזה שיחיהרק זמן קצר, וחולה כל העת, ולא יהיה בושום דעת, ויצטרכו לטרוח עמו הרבה יותרמכפי יכולתה של האם, שכן יש גם בעוברזה איסור רציחה, כמו בעובר בריאושלם [166], ודינו במובן זה כמו יילוד, שיש לו מחלות או מומים, שאין מי שיתיר הריגתו [167]. יש מי שכתב, שאף אם יש לחוש, שתחלה אמו מחמת הידיעה שהיא נושאת בקרבה תינוק פגום, לא שייך להתיר להרוג העובר [168], ויש מי שכתב, שאם האם מגיבה בצורה נפשית קשה, יש לשקול את ההפלה מטעמי מחלה נפשית של האם [169]. לעומת זאת, לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מדרבנן, התירו להפיל עוברים במצבים שונים של מחלות או מומים.

מצבים רפואיים שונים - בדרך כלל, יש להבדיל בין מצביםשקיימת הוכחה ברורה למומים או מחלותבעובר, כגון בדיקת אולטרא-סאונד חדמשמעית המדגימה מומים קשים, או בדיקתמי שפיר חד משמעית המדגימה מחלהכרומוזומלית או מטבולית, לבין מצביםשקיימת רק השערה המבוססת על חישוביםהסתברותיים למחלה או מום, כגון סיפורמשפחתי, או זיהום תוך רחמי. וכן יש מקוםלהבחין בין מומים ומחלות הגורמות למוותתוך פרק זמן קצר, לבין הפרעות עובריותהגורמות לאיכות חיים ירודה, אך אינןממיתות.

להלן מספר מומים ומחלות בעובר, שדנובהם הפוסקים במפורש אם מותרתההפלה:

מחלת תיי סקס - מדובר במחלה תורשתית, אוטוזומלית-רצסיבית, בשכיחות גדולה במיוחד ביןיהודים אשכנזים יוצאי מזרח אירופה, וכן ביהודיםיוצאי צפון אפריקה. היא נובעת מחסר אנזיםאשר גורם להצטברות שומןמסויים במוח, עם הרס מתקדם של תאיהעצב. המחלה מתחילה לבוא לידי ביטוי קליניבסביבות גיל חצי שנה, וגורמת לנסיגההתפתחותית קשה, עיוורון, פירכוסים והתקשותהשרירים, ומסתיימת במוות בסביבות גיל 4-3 שנים. מחלה זו ניתנת  לאיבחון וודאי בשלב עוברי, על ידי בדיקת תכולת האנזים האופייני למחלה זו במי השפיר (שיכולה להתבצע בשבוע 16להריון), או בחומר הנלקח מסיסיות השליה (פעולה שיכולה להתבצע בשבוע 10-9להריון, שהם 56-42 ימים מתחילת העיבור). הדיון ההלכתי ביחס למחלת תיי-זקס נכון גם לגבי הרבה מחלות מטבוליות דומות למחלה זו, אשר ניתן לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות למוות או לנכות קשה. יש מהפוסקים שהתירו ההפלה במקרה כזה [170], ויש שאסרו ההפלה במקרה זה [171].

תיסמונת דאון = מונגוליזם - מדובר במחלה כרומוזומלית, הנובעת בדרך כלל מכרומוזוםעודף במספר 21. המחלה מתבטאת בתווי פנים וגוףאופייניים, פיגור שכלי בדרגות שונות, פיגור גופני, וכן מחלות ומומים נילווים בשכיחות גדולה יותרמאשר באוכלוסיה הכללית, כגון היצרותהתריסריון, מומי לב, נטיה לזיהומים וסרטן הדם.המחלה ניתנת לאיבחון וודאי בשלב עוברי, על ידי מציאת המבנה הכרומוזומלי האופייני בתאים המבודדים ממי השפיר, או בחומר הנלקח מסיסיות השליה. הדיון ההלכתי ביחס לתיסמונת דאון נכון גם לגבי הרבה מחלות כרומוזומליות דומות לתיסמונת זו, אשר ניתן לאבחנן בוודאות בשלב העוברי, והן גורמות לנכות פיזית ו/או נפשית בדרגות שונות. יש מי שהתירו ההפלה במקרה כזה בתנאים מסויימים [172], ויש שאסרו [173].

אנאנצפלוס - מדובר במום קשה ביותר במבנההמוח והגולגולת, עם חסר המוח הגדול, וחלקיםגדולים מעצמות הגולגולת. תינוקות אלו, אםנולדים חיים, מתים תוך מספר ימים או שבועות. המחלה ניתנת לאיבחון וודאי בשלב העוברי, בעזרת בדיקת רמת חלבון עוברי בדם האם, או במי השפיר, ובעזרת אולטרא-סאונד. יש מי שהתיר הפלת עובר כזה, אפילו לשיטות הסוברים שאיסור ההפלה הוא מן התורה מדין רציחה [174].

מחלת אדמת של האשה המעוברת - מדובר בנגיף האדמת אשר גורם למחלה קלה באשה, אךעלול לחדור לרקמות העובר, ולגרום לו למומיםרבים. ככל שההדבקה מתרחשת בשלב הריוןמוקדם יותר, הסיכון למומים בעובר גדול יותר. ביןהמומים והפגיעות האפשריים: מומי לב, ירודבעין, ראש קטן,פיגור שכלי, דלקת הרשתית, חרשות ועוד. יש להדגיש, שגםמחלות נגיפיות אחרות של האם ידועות אוחשודות כגורמות למומים בעובר. אכן, לאור תוכניות החיסון ההמוניותוהיעילות נגד מרבית המחלות הנגיפיות, יש להניחשבעתיד הקרוב יפחתו מאד הבעיות מסוג זה. הפגיעה בעובר איננה ניתנת לאבחנה טרום לידתית וודאית, והיא נקבעת בעזרת חישובים הסתברותיים בהתאם לגיל ההריון, ולאחר שהוכח בבדיקות מעבדתיות, שהאם אמנם חלתה באדמת בעת ההריון. יש שהתירו ההפלה במקרה כזה [175], ויש שאסרו [176].

 

תרופות שנלקחו על ידי האשה בעת  ההריון, או חשיפת האשה המעוברת להקרנה רנטגנית - קיימים תכשירים ותרופות שונים, אשרעלולים לפגוע במבנה חלקים שונים של העובר, אובתיפקודו השכלי, אם הם נלקחו על ידי האם בעתההריון, ובעיקר בשלבים המוקדמים של ההריון. התרופה שהתפרסמה במיוחד היאהתלידומיד, אשר גרמה למומים קשים במבנההגפיים של היילודים. כיום מוכרות תרופות רבות שגורמות למומים בעובר, והן מכונות תרופות טרטוגניות. הפגיעה בעובר איננה ניתנת לאבחנה טרום לידתית וודאית, והיא נקבעת בעזרת חישובים הסתברותיים בהתאם לגיל ההריון, ובהתאם לסוג התרופה ולכמותה. יש מי שהתיר ההפלה במקרה של תרופות טרטוגניות [177], ויש מי שאסר [178]. באופן כללי יש לומר, שדין התרופות וההקרנות כדין האדמת [179]. ביחס להקרנות באשה מעוברת יש להדגיש, שבדרךכלל אין ההקרנות, במנות מקובלות של צילומירנטגן אבחנתיים, מסוכנות לעובר.

דילול עוברים - אם ריבוי העובריםמהווה סכנה לאם, בוודאי מותר להפילם, כולם או חלקם, כדי להצילה [180]. אם אין סכנה לאם, אלא סכנה לחלק מהעוברים, מותר להרוג חלק מהעוברים, כדי להציל את הנותרים [181], ובכל מקרה עדיף לבצע את דילול העוברים לפני ארבעים יום להריון, אם הדבר אפשרי [182]. דילול עוברים לצורך הפלת עובר פגום והשארת עובר תקין תלויה במחלוקת הפוסקים אם מותר להפיל עובר פגום. ואסור לדלל עוברים בשבת, אלא אם כן הוא מצב של פקוח נפש.

תנאים בביצוע ההפלה

הרופא המבצע - יש שכתבו, שההפלה מותרת דווקאאם שאלו לשני רופאים, זה שלא בפני זה, ושניהם אומרים שיש חשש סכנה בדבר [183], ויש מי שהסתפק בכך [184]. ואם מדובר ברופא ירא שמים, הרי הוא נאמן לבדו [185].

בכל מקרה יש להתייעץ עם רופא מומחהובקי ככל האפשר, כי קיימת סכנה לאשהבהפלה [186].

אם יש היתר להפלה, עדיף שתיעשה עלידי רופא יהודי, ולא על ידי רופא שאינויהודי [187], אך במקום שאי אפשר על ידי ישראל, מותר לרופא גוי לבצע את ההפלה [188].

יש מי שכתב, שבכל ההוראות הנוגעות להפלה יש להזהרמאד, כי הרופאים מזלזלים מאד לקבועסכנה, במקום שאין כלל סכנה [189].

סיוע להפלה - יש הסבורים, שאסור אפילו לסייעלהפלת עובר, כשאין מצב המתיר אתההפלה, בין ביהודיה ובין בנכרית [190], ואפילו אם יכולה להשיג רופא אחר, ואפילו אם היה בזה חשש איבה [191].

המרדים נחשב כמסייע לרופא המבצעאת הפלה, ולכן עליו לברר היטב אםההפלה היא בהיתר או לא, בין בארץ וביןבחו"ל. אם ההפלה נעשית ליהודיה, ואיןהיתר להפלה על פי דין, אסור לו לסייע, אפילו אם כרוך הדבר באיבוד משרתוופרנסתו [192]. ואם ההפלה נעשית לגויה, מותר בדיעבד למרדים יהודי לבצע ההרדמה [193], ולא חל עליו הלאו מן התורה של לפני עיור לא תתן מכשול [194].

רופא שמבצע סריקות על-קוליות בנשים הרות, ויודע שאם יאבחן מום בעובר, יחליט רופא הנשים לבצע הפלה לאשה, איננו חייב להפסיד כל ממונו ופרנסתו, ולהימנע מבדיקות אלו [195].

יש שהסתפקו בשאלה, אם אנסו רופאלבצע הפלה, אם דינו שיעבור ולא יהרג, אויהרג ולא יעבור [196]. ופשוט שהספק הוא רק לשיטותהסוברים שאיסור ההפלה הוא מאביזרייהודרציחה, אבל החולקים על כך, וסבורים לאסורמטעמים אחרים, או שכל האיסור הוא מדרבנן, ברור שיעבור ולא יהרג.

שלבי ההריון - לפי הגמרא, עובר עד ארבעים יום הוא מיאבעלמא [197]. יש מהפוסקים הסבורים, שלעניין הפלה יש קולא רבה בעובר עד ארבעים יום, ואין איסור להפילו, או שהוא סניף להיתר הפלה [198]; ויש הסבורים, שהפלת עובר קודם ארבעים יום אסורה מן התורה, כמו לאחר ארבעים יום [199]. לפי התחשיב המקובל כיום, שלפיו מחשבים את שבועות ההריון מהיום הראשון לווסת האחרון, מקביל תאריך זה לסוף השבוע השביעי להריון.

הכרת עובר היא לאחר שלשה חדשיהריון [200], ויש מהפוסקים שקבעו גיל זה לזמן משמעותי מבחינת ההלכה, כך שקודם שלשה חדשים יש מקום להקל בשעת הצורך בהפלה [201], אך יש מי שדחה חילוקים אלו כסברות כרס [202].

יש מי שחידש, שבשעת הצורך ניתןלבצע הפלה עד שבעה חדשי הריון, ורקלאחר גיל הריון זה אין להפיל עובר, גם אםהוא פגוע, כי בגיל כזה העובר כבר חיוניובא לידי גומרו [203]. אך דחו דבריו, מטעם שזו סברת כרס, ולא מצינו כל מקור הלכתי לזמן כזה [204].

ישבה על המשבר הוא השלב שבו נעקרהוולד לצאת, שאז ממתינים לאשה היוצאתליהרג עד שתלד [205].

לאחר שיצא העובר ברובו [206], או משיצא ראשו [207], אסור להורגו, שאין דוחים נפש מפני נפש [208]. רובו היינו עד הטבור [209], וראשו היינו רוב ראשו, שהוא משתצא פדחתו, או רוב פדחתו [210]. אם יצא דרך מרגלותיו, היינו בלידת עכוז, השיעור הוא  רובו של וולד [211], ואם יצא כדרכו, השיעור הוא ראשו [212].

שיטות ביצוע ההפלה - יש פוסקיםהסבורים, שהפלה באמצעות סם, כגון על ידי פיטוצין או פרוסטגלנדינים, אינה אסורה כי אם מדרבנן, ולכן יש להעדיפה במקום שיש היתר לעצם ההפלה [213].

מעמדו של הבעל - יש צורך בהסכמתהבעל לביצוע הפלה, גם כשהיא מותרת [214], אלא אם כן הדבר נעשה לצורך פקוח נפשה של האשה.

אשה שביצעה הפלה, אפילו היה זהבאיסור, אין הבעל יכול לגרשה בעלכורחה [215].

פרטים נוספים בדיני הפלה

דיני נזיקין הנוגעים להפלה - הנוגף את האשה ויצאו ילדיה, אף על פי שלאנתכוין, חייב בדמי וולדות לבעל, ונזק וצערלאשה [216]. ומהשחייבה התורה דמי וולדות לבעל, הוא משוםשבדרך כלל ההורג אדם חייב מיתה, ולכן נפטרמתשלומין מדין קם ליה בדרבה מיניה, אבל בעוברשאין חיוב מיתה נשאר חיוב הממון, ובעצם החיובהוא לעובר והוא מנחיל את הממון לאביו. דין זה נכון גם אם הפיל עובר ממזר [217]. אף כשנתגרשה האשה, נותן דמי הוולדות לבעל, ואפילו בא עליה בזנות זיכתה לו התורה את דמי הוולדות [218], ואפילו יש לה עכשיו בעל אחר, דמי הוולדות הן לבועל שהוא בעל ההריון [219].

מלבד דמי הוולדות עצמם, חייב לשלםלבעל גם דמי שבח וולדות, היינו מהשהאשה משבחת על ידי עיבורה [220].

יש מי שכתבו, שדין תשלומי וולדותלבעל הוא קנס [221].

חז"ל למדו מהפסוק, שאינו חייב בדמיוולדות, אלא אם הכה את האשה במקוםעוברה [222], או כנגד החלל כולו [223]; אבל אם הכה אותה ביד או ברגל והפילה, אינו חייב בדמי הוולדות. יש שפסקו הלכה כשיטה זו [224], אך פוסקים אחרים לא הביאו כלל דין זה [225].

אם הפיל את העובר בתוך ארבעים יום, לשיטות אחדות פטור לגמרי, ולשיטותאחרות חייב מספק לאביו [226]. ואם לא הרג את העובר, אלא חבל בו והזיקו, ונולד בעל  מום, לשיטות ראשונים אחדים חייב בדמי נזק לעובר עצמו, והאב יורש את דמי הנזק; ולדעת ראשונים אחרים פטור לגמרי, או שחייב דמי הוולדות לאם [227].

רופא שביצע הפלה ללא הסכמת הבעל, ולא היתה האשה במצב של פקוח נפש, חייב בתשלום דמי הוולדות לבעל [228], ויש מי שהסתפק במקרה שהבעל מעכב אשתו מלבצע הפלה, והיא בכל זאת ביצעה פעולה זו - האם היא, או הרופא המפיל, חייבים לשלם דמי וולדות לבעל [229]. אם רופא הפיל ברשות האם, לשיטות אחדות חייב בדמי הוולדות לאב, ורשות האם לא משנה דבר, ואם מת האב לפני החבלה, פטור לגמרי כי מועילה רשות האם; ולשיטות אחרות חייב ליורשי העובר, וייתכן שחייב לאם או פטור לגמרי [230]. ואם הפיל ברשות האב, ייתכן שלא מועילה רשותו לפוטרו מדמי הוולדות, וייתכן שפטור [231]. בכל מקרה שהאשה במצב של סכנה, וההפלה בוצעה כדי להצילה, אין הרופא חייב לשלם דמי וולדות לבעל [232].

נהג פושע, שפגע באשה הרה והפילהעוברה, חייב בדמי וולדות לבעל [233].

בזמן הזה, שאין בית דין מגבים נזקים, מסתבר שגם דמי וולדות אין מגבים, אולםמנדים אותו עד שיפייסנו, וכן אם תפס איןמוציאים מידו, ועל כל פנים בדיני שמיםודאי חייב [234].

מתה האשה או  ניזוקה - החובל באשה הרה ומת הבעל אחר כך, נותן דמי הוולדות ליורשי הבעל [235]. ואם חבל באשה הרה אחר מות בעלה ויצאו ילדיה - יש הסוברים, שמשלם דמי וולדות לאם [236]; ויש הסבורים, שדמי הוולדות ליורשי הבעל [237].

הנוגף את האשה המעוברת ויצאו ילדיהומתה האשה, אף על פי שהיה שוגג, הריזה פטור מן התשלומים [238]. במה דברים אמורים כשנתכוון לאשה, אבל אם נתכוון לחברו ונגף את האשה ומתה, יש אומרים שמשלם דמי הוולדות [239], ויש אומרים שגם אם לא נתכוון לאשה - פטור מתשלומים [240].

המחתך את העובר במעי אשה ברשותבית דין, היינו במצב שהריגת העובר מותרתכגון במקשה ללדת, והזיק לאשה בשעתהפעולה - אם עשה כן בשוגג, הרי הוא פטור,במזיד חייב, מפני תיקון העולם [241], ודינו מסור לשמים [242].

כהן שהכה אשה הרה במזיד והפילה, לאנפסל מלישא כפיו, שאין דינו כהורג נפש, כי אין לעובר חזקת חיות, כיוון שעדיין לאיצא לאויר לעולם [243]. אך רופא כהן המבצע הפלות בניגוד להלכה, אסור לישא כפיו [244], כי דינו כמו כהן שהרג את הנפש [245].

המבצע הפלה בשבת - יש סבורים, שהואחייב מיתה, מדין נוטל נשמה [246]; ויש הסבורים, שאין איסור נוטל נשמה בהמתת עובר [247]. אכן לכל השיטות אם יש צורך בהפלה כדי להציל את האם מותר לבצעה גם בשבת ככל דיני פיקוח נפש.

בית דין - אשה מעוברת, הנמצאת בדין ודבריםבפני בית דין, וטוענת שהמשך הדיון יגרוםלה צער וחוששת שתפיל, יש לבית הדיןלעכב את המשך הדיון עד שתלד [248].

גוי וגויה בדיני הפלה

אסור לגוי להפיל עובר, ואם עשה כןחייב מיתה, שכן בן נח נהרג על העוברים [249].

האיסור חל הן על רופא יהודי המבצעהפלה במעוברת גויה, והן על רופא גויהמבצע הפלה בין ביהודיה ובין בגויה [250].

במקרה שהעובר הוא פחות מארבעיםיום, אין הגוי חייב עליו אם הפילו [251].

במקרה של סכנה לאם במהלך ההריון אוהלידה, מותר לבצע הפלה גם בגוי [252], ויש מי שאסר [253]. ואם יש רק ספק סכנה, אסור לגוי לבצע הפלה [254].

 

מקורות והערות

 

[1] שמות כג כו, וברש"י שם; [2] הושע ט יד; [3] התרופה היא מיפפריסטון,וידועה בשם 'הגלולה הצרפתית'. יעילותהגדולה יותר בשילוב עם פרוסטגלנדינים. התכשיר הזה מעורר התנגדות רבהבחוגים שונים, עקב היותו מכשיר המגביר את ההפלות החופשיות, שכן הוא ניתן לשימוש בקלותרבה, ללא צורך במיומנות כלשהי; [4] יבמות קיט א; בכורות כ ב; [5] ב"ב צג א; [6] שבת לב ב; [7] שבת סג ב; ב"ק פג א; ב"ב צג א. וראה ילקוטשמעוני, אסתר ד ד, שאסתר המלכה הפילה אתעוברה בפחדה; [8] יומא פב א. וראה שם, שמחמת כן מותר להאכיל את המעוברת אפילו ביום-הכפורים. וראה באבות ה ה, וביומא כא א, שהוא מעשרה נסים שנעשו במקדש, שלא הפילה אשה מריח בשר הקודש; [9] גיטין לא ב, ובתוס' שם ד"ה שדיא; [10] נידה יז א; מו"ק יח א. וראה במו"ק שם, שבבית המדרש אין אנו חוששיםלזריקת צפורנים, כי נשים לא שכיחות שם. ובטעם הדבר, שדריכה על צפורנים גורמת להפלה ראהבנמוק"י מו"ק שם; ס' שמירת הגוף והנפש, ח"א, סי' סח אות טו. וכבר התפלא בס' אומר השכחה, למה אין מובא דין זה ברמב"ם ובטושו"ע. וראה בשו"ת משנה הלכות ח"ה סי' רסה, ובס' שמירתהגוף והנפש, ח"א, סי' סח אות כא, מה הדין במי שהניח צפורניו תחת אשה מעוברת והפילה. וראה עוד בס' תורת היולדת, פ"ס הע' ט; [11] נידה כד ב; [12] ברכות ה ב. וראה ברבנו יונה על הרי"ף, שם; [13] תענית כז ב; [14] לפי נוסח הפיוטבעבודה של מוסף יום הכפורים. אכן, במקורותהתלמודיים והמדרשיים של תפילת הכהן הגדול, אף שיש ביניהם שינויי נוסחאות, לא נמצא באףאחד מהם נוסח זה כלל - ראה יומא נג ב; ירושלמי יומא ה ב; ויקרא רבה פ"כ; תנחומאאחרי ג, וכן ברמב"ם עבודת יוהכ"פ ד א. וראהבפירוש המחזור של ד. גולדשמידט, על הפיוטהנ"ל, שאמנם הוסיפו הפייטנים פיוטים שונים, כך שלא נכונה הכותרת "וכך היתה תפילתו של כהןגדול וכו', ואכן יש נוסחי תפילה אחרים שהוסיפו "וכן אנחנו מתפללים לפניך", או שינו את הכותרת, כגון "ובכן כמו ששמעת תפילת כהן גדול בהיכל, כמו כן מפינו תשמע ותושיע"; [15] שבת סו ב; רמב"ם שבת יט יד; טושו"ע או"ח שג כד. וראהבפמ"ג שם מש"ז סקי"ג, ומ"ב שם סקע"ח; [16] מדרש אגדה עה"פ שמות כג כו, הובא בתו"ש שם, אות שמו; [17] ברכות נזא; [18] יבמות סה ב; [19] שמות רבה, יז ה; [20] שמות כא כב-כג; [21] מכילתא דרשב"ימשפטים פ"ח; ב"ק מב א; תרגום יונתן עה"פ. זאתבניגוד לתרגום השבעים, פילון האלכסנדרוני, וכן השומרונים והקראים, שלדעתם אם נגמרהצורתו חייב מיתה על הפלת העובר, ואם טרםהושלמה צורתו חייב ממון לבעל. ולעומתם יוסףבן-מתתיהו, קדמוניות היהודים, ספר ד, פ"ח סי' לג, פירש כמו חז"ל, וראה בס' הרפואה והיהדות, עמ' 216 על דעתו של יוסף בן-מתתיהו. וראה עודעל הדעות החורגות מדעת חז"ל הללו בס' הרפואהוהיהדות, שם, ובאנציקלופדיה העברית, כרך טו, ע' הפלה, עמ' 89; [22] משנה אהלותז ו; תוספתא גיטין ג יג, ושם ב"ק ו ו; סנהדרין עבב; ערכין ז א; [23] ערכין ז א; רמב"ם סנהדרין יבד; [24] צדה לדרך פ' משפטים; שו"ת מהרי"ט ח"אסי' צט; שו"ת משפטי עוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מז; עמוד הימיני סי' לב; [25] משום שחיות העוברתלויה באמו, ולכן הרי זה כאילו נגמר דין שניהםלמיתה - מרכבת המשנה על המכילתא, משפטים פ"ד, תוס' סנהדרין פ ב ד"ה עובר; אומשום שגזירת הכתוב היא, ומתו גם שניהם, לרבותאת הוולד - תוס' סוטה כו א ד"ה מעוברת; אומשום שעובר ירך אמו - שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צז, הגה' היעב"ץ נידה מד ב; או משום שהאםהמחוייבת מיתה אין לענות את דינה, ולכן איןמתחשבים בוולד - שו"ת אחיעזר ח"ג סי' כה; והר"ן בחידושיו לחולין נח כתב, שלא חיישינןלהריגת העובר במצב כזה. וראה עוד בשו"ת חות יאיר סי' לא, ושו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מב, מהשדחו הראיה מערכין הנ"ל; [26] שו"ת זרע אמת חיו"ד ח"ב סי' קטז; [27] יבמות מב א; נידה לא א; [28] שו"ת תורת חסד סי' מבאות כט; שו"ת פני לוי סי' כא; [29] שו"ת יביעאומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; [30] סנהדרין נז ב; [31] משנה אהלות זו; סנהדרין עב ב; [32] הרמב"םבפיהמ"ש נידה ג ב. יתר על כן, שיטת הרמב"ם, שמי שמכיר את הצורות, יש לו לדון בכל הצורותהללו גם בזמן הזה - רמב"ם איסורי ביאה יאיב; כס"מ איסורי ביאה י ח. ואמנם הרמב"םלשיטתו מנה בהל' איסורי ביאה פ"י את כלחילוקי הצורות השונות של עוברים המוזכריםבתלמוד; [33] הראב"ד בס' בעליהנפש, הובא בדברי חמודות על הרא"ש נידה פ"ג סק"י, וכן משמע שיטת הראב"ד באיסורי ביאה יאיב; מ"מ וכס"מ איסורי ביאה י ח, בשם הרמב"ן והרשב"א; הרא"ש נידה פ"ג סי' ד; דברי חמודותשם; טושו"ע יו"ד קצד ג; [34] טושו"ע שם; ש"ך שם סק"ג; [35] טושו"ע שם. וראה בדין חישובשבעה נקיים של נידה, וי"ד ימי טומאה של נקבה - בש"ך יו"ד קצד סק"ד, וקיצושו"ע קנח א, ולעומתם בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' קסט; שו"תמלמד להועיל, ח"ב סי' סח; חכמת אדם כלל קטוסע' כא; ובמחצית השקל ובאר היטבשם; [36] ואמנם הרמב"ם שינה הלשון בחלקמהדוגמאות הללו, ובמקום "המפלת" כתב "היולדת", וכן כתב בשו"ת שבט הלוי, ח"ד סי' קו; [37] וכמבואר ברמב"ם איסוריביאה פי"א. וראה בחזו"א יו"ד סי' קי באריכות, בדיני טומאת לידה ביולדת צורותמשונות; [38] נידה ל א; רמב"ם איסורי ביאה י ב; טושו"ע יו"ד קצד ב. וראה בש"ך סק"ב; ובלחםושמלה ובמחצית השקל שם; [39] שו"ע שם; [40] רמ"א שם. אמנם ראה בטהרת הבית שם, שהביאמחלוקת ראשונים בשאלה זו, שיש הסובריםשהמפלת בפחות מארבעים יום איננה חוששתאפילו משום נידה - שאילתות, שאילתא פה, רז"ה בסלע המחלוקת סי' ג, ראב"ן סי' שלז, ראבי"ה ח"א סי' קפד, מאירי ריש פ' המפלת; ולעומתם יש פסקו שחוששת משום נידה - ראב"ד בעלי הנפש שער הפרישה עמ' כג, ס' האשכול רסי' מ, רמב"ן הל' נידה פ"ז הט"ו, רשב"אתורת הבית דקפ"ו ע"ב, רא"ה הל' נידה פ"ד ה"ד, ס' החינוך מ' קסו. וראה בהעמק שאלה שאילתאפה; [41] נידה ל א; רמב"ם איסורי ביאה יב; [42] נידה כד ב; רמב"םשם; [43] נידה כד ב; רמב"ם איסורי ביאה י ד; טושו"ע יו"ד קצד ג; [44] נידה כא א. וראה בגמ' שם פרטי דינים ביחס לצבעי החתיכה. וראהמחלוקת הרמב"ם והראב"ד פ"ה מאיסורי ביאההי"ג והי"ד, ובמ"מ ומגדל עוז שם; [45] חזו"א יו"ד סי' קי אות א; [46] נידה כא ב; רמב"ם איסוריביאה י ד. וראה במ"מ ובכס"מ, שהביאו מחלוקת הרשב"א והרמב"ן אם בקיאים אנו בדיןזה; [47] נידה כא א; שם כב ב; רמב"ם איסוריביאה ה טו. וכתב במ"מ שם, שדין זה הוא לשיטתהסוברים שאפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ושיטתהרמב"ם שאין להחמיר על היולדת יתר על דיןהגמרא, ויש חולקין. ומשמע מגמ' שם, שתנין דינוכדג; [48] נידה כא א; שם כג ב; רמב"ם איסורי ביאה י ח. ביחס להגדרת צורתהאדם - ראה בגמ' שם, וברמב"ם שם ה"ט; [49] ראה תוספתא בכורות א ה, שאין אדם יולדמכולם, ולא כולם יולדים מאדם; ובנידה כג א, שרק במינו הוא מתקיים; [50] נידה כד א; רמב"ם איסורי ביאה ייא. וראה בשו"ת חכם צבי, סי' עז, ובחזו"א יו"דסי' קי אות יד; [51] ראב"ד, בעליהנפש, שער הפרישה; ב"י יו"ד קצד, בדעתהרשב"א; [52] נידה כג ב; רמב"ם איסורי ביאה ייא. ובכס"מ שם, כתב שלשיטת הרמב"ם שטריפהלא יכולה לחיות, אין אמו טמאה לידה בוושטאטום. אך בשו"ת חכם צבי סי' עז, ובערוך לנר, נידה כח, דחו שיטת הכס"מ, עיי"ש. וראה בחזו"איו"ד סי' קי אות יג; [53]הרב י. זילברשטיין, מתוך שיעוריולרופאים; [54] נידה כג ב, מחלוקת בהגדרת גוףאטום; רמב"ם איסורי ביאה י יא; [55] נידה כד א. ולא נזכר דין זה ברמב"ם; [56] נידה, שם; רמב"םאיסורי ביאה י יא; טור יו"ד קצד; [57] נידה כד א; רמב"ם איסורי ביאה י יא; [58] נידה כג ב; רמב"ם איסורי ביאה י י; [59] נידה כד ב, וברש"ישם ד"ה שאינו; שם כח א; רמב"ם איסורי ביאה ייא; וראה במ"מ שם, ובחזו"א יו"ד סי' קיח אותא-ב; [60] ערוך, ע' סנדל. וראה נידהכה ב, ורמב"ם איסורי ביאה י יב-יג; [61] נידה כדב; רמב"ם שם; [62] נידה כד ב; רמב"ם איסורי ביאה י יד. ומתוס' נידה כה ב ד"ה המפלת, משמעשתשב גם לנידה, וראה בחזו"א יו"ד סי' קטו אותה; [63] מ"מ שם, בשם הרמב"ן והרשב"א; [64] נידהכז א; רמב"ם איסורי ביאה י יד. וראה בכס"מ שם, שכוונת הרמב"ם עד כ"ד יום, עיי"ש; [65] נידה כט א; רמב"ם איסורי ביאה ייט; טושו"ע יו"ד קצד ט. וראה בחזו"א יו"ד סי' קיחאות ב, ד; [66] כריתות ט ב; רמב"ם מחוסרי כפרה א ח. וראה ברמב"ם שם דוגמאותלמצבים אלו. וראה פסחים ג א וברש"י שם ד"ההמפלת; [67] חזו"א יו"ד סי' קיאות א; [68] חזו"א שם. ולעניין מצות קבורהנסתפק המג"א סי' תקכו סק"כ; [69] בכורות מז ב; נידה כג ב; רמב"םבכורים יא יד; טושו"ע יו"ד שה כב-כג. וראהבביאור הגר"א שם סקל"ז; [70] שו"ת ישכיל עבדי, ח"ח חיו"ד סי' לו אות ב; [71] מהרי"ק שורש קמג; רמ"א יו"ד שהכג; [72] שו"ת חיים שאל, ח"ב סי' יז; שו"תנובי"ת חיו"ד סי' קפח; שו"ת חת"ס חיו"ד סי' רצט; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מט; שו"ת יביע אומרח"ו חיו"ד סי' כו. וראה דברי הגר"ע יוסף, בס' לבאברהם ח"א עמ' יב, שכן המנהגבירושלים; [73] שו"ת חכם צבי סי' קד; שו"תשבות יעקב ח"א סי' פג; הגה' יד שאול, יו"ד סי' שה. ובשיטת השאילתות מצינו סתירה לפיהגירסאות שבידינו, שבשאילתא קב כתב שחייבבפדיון הבן, ואילו בשאילתא קעח כתב שפטור, וראה בהעמק שאלה שם; [74] שו"ת דברי חייםחיו"ד סי' קיג; שו"ת אבני נזר חיו"ד סי' שצז; שו"ת אבני צדק חיו"ד סי' קכז; [75] שו"ת זכר שמחהסי' קמז; וראה עוד בפתחי תשובה יו"ד סי' שה סקכ"ט; שו"ת באר משה ח"ח סי' רנ; [76] ראה שו"ת יביע אומר שם; שו"ת חת"ס שם; שו"ת דברי מלכיאל ח"ו סי' כ; שו"ת יד הלוי ח"א סי' קצב; [77] בכורות מוא; רמב"ם נחלות ב י; טושו"ע חו"מ רעזו; [78] יבמות סהב; רמב"ם אישות טו יב; טושו"ע אבהע"ז קנד יב. וראה בשו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רעב. וראה בערוך השולחן אבהע"ז קנד ל בטעםהדבר; [79] ראבי"ה, הובא בהגהות מיימוניות, אישות שם. וראה ברא"ש יבמות שם; [80] שלטיגבורים יבמות שם, בשם ריא"ז; [81] רמב"ןורשב"א, יבמות שם; [82] שו"ת ציץ אליעזר, חט"וסי' סא; [83] שו"ת מהרשד"ם חאבהע"ז סי' קצח; שו"ת ישכיל עבדי ח"ו חאבהע"ז סי' קיב; [84] שו"ת ישכיל עבדי, שם; [85] יש"שיבמות פ"ו סי' מג; קרבן נתנאל, על הרא"ש שם, אות ה. וראה בשו"ת שערי דעה ח"א סי' קכה. וראה באריכות בזר זהב לאו"ה הארוך, כלל ס אות ו, עלחזקה בהפלות; [86] יבמות מב ב; טושו"עאבהע"ז יג א; [87] עציארזים, אבהע"ז סי' יג סק"ב. ונימוקו שהרי"ף, הרמב"ם, הרא"ש והטור השמיטו את ענין המפלתמדין הבחנה; [88] פני משה שם סק"ד; [89] שו"ת נובי"ת חאבהע"ז סי' לה; שד"חמערכת המ"ם כלל ריב; [90] נזיר יג א; רמב"םנזירות א יז; [91] שד"ח מערכת יום הכיפורים, סי' ג סוף אות א; ביאוה"ל סי' תריז סע' ד ד"היולדת; כף החיים, או"ח תריז סק"ב; [92] המהרש"ם, דעת תורה תריז סק"ד, והובא גם בשד"ח שם; [93] הגרי"א ספקטור, הובא בקובץ הלכה ורפואה, ד, תשמה, עמ' מט-נ; [94] תוס' נידה מד ב ד"ה איהו. ישאחרונים, שהסבירו את דברי התוס' כפשוטם, שאמנם מותר לכתחילה להפיל עובר - מהר"ץחיות בהג' נידה שם; ר' שלמה הכהן בס' מלאכתשלמה, נידה שם; יקהיל שלמה או"ח סי' של; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' מב אות ה; שו"תציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ג פ"ב; שם חי"ד סי' ק; ויש שפירשו שיטת התוס', שסבורים כחכמיםהחולקים על ר' ישמעאל, ואפילו לבן נח איןאיסור הריגת עוברים - שו"ת בית שלמה חחו"מסי' קלב; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' סה אות יד, ואיןהלכה כן; [95] שו"ת משפטי עוזיאל ח"ג חחו"מסי' מו; [96] שו"ת חות יאיר סי' לא; היעב"ץבהגה' נידה שם, ובשו"ת שאילת יעבץ סי' מג; מי נידהלהגר"ש קלוגר, על נידה שם; שו"ת בית יצחקחיו"ד ח"ב סי' קסב; ס' פרי האדמה ח"ב דף קמגעמ' ג; שו"ת עטרת חכמים חאבהע"ז סי' א; שו"תדובב מישרים ח"א סי' כ; שו"ת צפנת פענח ח"אסי' נט; [97] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט. תשובה זו נתפרסמה ע"י הגר"מ פיינשטיין גםבס' הזכרון למרן הגר"י אברמסקי, תשל"ח, עמ' תסא-תסט, ובהפרדס, ניסן תשל"ח, שנה נב, חוב' ז, עמ' 7. ולכאורה ראיה לדבריו מחי' הריטב"א נידהמד א. וראה מה שכתב על דברים אלו בשו"ת ציץאליעזר חי"ד סי' ק סק"ב. ויש להעיר, שאףהרא"ש, הובאו דבריו בשיטמ"ק ערכין ז א, נקטהלשון "מותר" להורגו, וראה על כך במאמרו שלהרב מ. הרשלר, ס' הזכרון להגר"י אברמסקי, תשל"ח, עמ' שלה ואילך; [98] ר"ן חולין נח אד"ה ולענין (כ"כ באחיעזר ח"ג סי' סה אות יד); שו"ת חיים ושלום ח"א סי' מ; הגר"ש קלוגער, בתשובה המובאת בשו"ת צלותא דאברהם סי' ס; שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ה סי' פט, וח"ז סוסי' קע; שו"ת בית יהודה חאבהע"ז סי' יד (אך ראה בשד"ח מערכת האלף כלל נב); צדה לדרך על התורה, פר' משפטים; שו"ת אמונת שמואל סי' יד; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' מב; החפץ חיים בדעת התוס' )הובאו דבריו בשו"ת משפטי עוזיאל חחו"מ סי' מו אות ד. וראה בעניין זה בשו"ת יביע אומר ח"דחאבהע"ז סי' א אות ה; נשמת אברהם חחו"מתכה א); שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' לו, בדעתהרמב"ם, לפי ההנחה שאין הרמב"ם סובר אתהכלל של מי איכא מידי וכו', וכן סוברים בדעתהרמב"ם בעניין כלל זה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' יט; ערוך לנר, סנהדרין נט א ד"ה ליכא; [99] חקרילב חאו"ח סי' נח; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' סה אות יד; אוצרהמלך לר' צדוק הכהן, דין טומאת מת אות קו; אורשמח, איסורי ביאה ג ב, וכן במשך חכמה, פר' ויקהל; שד"ח מערכת האלף כלל נב; שו"ת דברייששכר חחו"מ סי' קסח; שו"ת בית יצחק ח"בחיו"ד סי' קסב; שו"ת בנין דוד סי' מז; מושב זקניםלרבותינו בעלי התוס', שמות, כא כב; שו"ת תורתחסד, חאבהע"ז סי' מב, בדעת הרמב"ם; שו"תמהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת צפנת פענח סי' נט, וכן הגר"י רוזין, נועם, כה, עז-עח; שו"תאחיעזר, ח"ג סי' סה; שד"ח מערכת אל"ף כלל נב; שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"תאגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט; שו"ת משנה הלכות, ח"ט סי' שכח-של. וראה בשד"ח פאת השדה מערכתהאלף, כלל נב, ובשיורי הפאה שם כלל יט; שו"תיביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"ת ציץ אליעזרח"ח סי' לו, וח"ט סי' נא שער ג - שקיבצו הרבה מהפוסקים החולקים בשאלה, אם איסורההפלה הוא מדאורייתא או מדרבנן. וביחס לשיטתו שלהמהרי"ט, קיימת לכאורה סתירה בין תשובתובח"א סי' צז לסי' צט, ואמנם כמעט כל הפוסקיםשדנו בשאלת ההפלה, דנו בסתירה שבתשובותהמהרי"ט הנ"ל. להלן רשימה חלקית כנ"ל: פריהאדמה, ביאורים על הרמב"ם, הל' נחלות; שד"חמערכת האלף, כלל נב; הרב אונטרמן נועם, ו, עמ' א ואילך; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ג; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט-ע; תורת היולדת, פ"ס הע' ג, בשם הגרי"ש אלישיב. יששכתבו להוכיח זיוף בתשובת המהרי"ט, סי' צט - הרב אונטרמן, שם; שו"ת אגרות משה שם. אך ראה מאמרו של הרב ש. היבנר הדרום, כח, עמ' 19, ובס' הרפואה לאור ההלכה, ח"א, תש"מ, עמ' נב ואילך, מה שהשיגו עליהם. ועוד הקשהבס' הרפואה לאור ההלכה עמ' סב, שבעל שייריכנסת הגדולה, שהיה תלמיד המהרי"ט, הביאבספרו חו"מ סי' תכה תשובת המהרי"ט שבסי' צט, ומי לנו עד נאמן ממנו; [100] זוהר, שמות גב; [101] שו"ת המהרי"ט ח"א סי' צז; שו"ת צפנתפענח ח"א סי' נט; שו"ת עטרת חכמים חאבהע"זסי' א; ס' עמוד הימיני סי' לב; [102] ראה שו"ת שרידי אשח"ג סי' קכז; קבא דקושייתא שבסוף שו"ת חלקתיואב קושיא יח. וראה בעמוד הימיני סי' לב; [103] שו"ת חות יאיר סי' לא; שו"ת ביתיהודה חאבהע"ז סי' יד; שו"ת דברי יששכר חחו"מסי' קסח; זכותא דאברהם, הובא בשו"ת משפטיעוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מו; [104] ראה שו"תשאילת יעבץ ח"א סי' מג; ס' חמדת ישראל, עמ' פח; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז; שו"ת משפטיעוזיאל, שם; [105] רא"ש ור"ן, יומא פב א. וראהבשו"ת בית שלמה חחו"מ סי' קלב; [106] שו"תבית שלמה, שם; [107] שו"ת לבושי מרדכימהדו"ת חיו"ד סי' פז; שם, חחו"מ סי' לט; שו"תמשפטי עוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מו. וראה עודבשו"ת אבני צדק חחו"מ סי' יט; שו"ת בנין דוד סי' מז; הרב מ. צווייג, נועם, ז, תשכ"ד, עמ' לוואילך; [108] הרב מ. צווייג, נועם, שם, ובספרואהל משה ח"ג עמ' מט; הרב מ. הרשלר, ס' הזכרון למרן הגר"י אברמסקי, תשל"ח, עמ' שלהואילך; [109] הרב מ. צווייג, נועם, שם, ובספרואהל משה, שם; [110] הגרש"ז אויערבאך, הובאבנשמת אברהם חחו"מ סי' תכה (א1). וראיהלדבריו מהתוס' סוטה כו א ד"המעוברת; [111] מושב זקנים לרבותינו בעלי התוס', שמות כא כב; עמק הבכא סי' ו-ז; שו"ת צפנתפענח ח"א סי' נט; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת דברי יששכר חחו"מ סי' קסח; שו"תמנחת אברהם סי' מב, בשם חידושי הרי"ם; הרב אונטרמן, נועם, ו, עמ' א; שו"ת אגרות משהחחו"מ ח"ב סי' סט-עא; הגרי"ב ז'ולטי, בהסכמתולס' הרפואה לאור ההלכה, א, תש"מ; שו"ת יביעאומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' שכח-של. וטעמם בעיקרעל פי דברי התוס' סנהדרין נט א ד"ה ליכא, שהטעם של מי איכא מידי דלישראל שרי ולעכו"םאסור, הוא דין רציחה בנידון דידן, וכן על פישיטת הרמב"ם, רוצח א ט, בהיתר הצלת האםמדין רודף; [112] הרמב"ןבחי' נידה מד א; הרמ"ה סנהדרין נז ב; שו"תהרדב"ז ח"ב סי' תרצה, ובתשובות הרדב"ז מכת"יסי' כב; דרישה אבהע"ז סי' יג אות ד; סמ"ע חו"מסי' תכה סק"ח (וראה בפמ"ג מ"ז ריש סי' שכח, מה שחלק על הסמ"ע); שו"ת בית שלמה חחו"מסי' קלב; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז. וכמובןלכל הדעות שהביאו טעמים אחרים לאיסורההפלה, או שסבורים שהאיסור הוא מדרבנן, איןהם סוברים עניין רציחה ואביזרייהו דרציחה ביחסלהפלה. וראה עוד במאמרו של הרב מ. הרשלר, ספר הזכרון למרן הגר"י אברמסקי, עמ' שלהואילך; [113] שו"ת בנין דוד סי' מז אות ג; שו"תמשפטי עוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מו. והוא על פייבמות סג ב; [114] שו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז; [115] מכילתאמשפטים פ"ד; ספרא אמור פ"כ ה"א; נידה מד ב; סנהדרין פד ב; רמב"ם רוצח ב ו; תוס' סנהדרין פדב ד"ה הוה אמינא. וראה רש"י סנהדרין עח ב ד"האנפלים; [116] ראה להלן בדין גוי; [117] סמ"עחו"מ סי' תכה סק"ח; רמב"ן בחי' נידה מד א; רמ"ה סנהדרין נז ב; מאירי שבת קז ב. וראהבשו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט; [118] הרא"םמשפטים כא כב. וראה על שיטתו זו של הרא"םבגור אריה להמהר"ל מפראג שם; אמרי בינה הל' שבת סי' לא. וראה עוד בשו"ת נובי"ת שם; [119] מושב זקנים על התורה, משפטים כא כב; [120] חזקוני, שמות כא כב; הריב"א על התורה שם; [121] המהר"ל בגור אריה, שמות כא כב. ואמנם הרבה מהראשונים סבוריםשעובר קודם שיצא לאויר העולם לאו נפש הוא - רש"י סנהדרין עב ב ד"ה יצא; מאירי, שבת קז ב, סנהדריןעב ב; רמ"ה, יד רמה, סנהדרין נז א, עב ב; רמב"ןוריטב"א בחידושיהם לנידה מד ב, וכן הרמב"ןבתורת האדם, ענין הסכנה; ס' האשכול הל' מילהסי' לו; רלב"ג עה"ת שמות כא כב; סמ"ע חו"מ סי' תכה סק"ח. אמנם יש שכתבו שעובר הוא ספקנפש - רא"ש, הובא בשטמ"ק ערכין ז א, אות ה; חי' האגודה על ערכין סי' ו. ולעומתם שיטתהרמב"ם היא, שעובר הוא נפש, ראה להלן. וראהשו"ת הרדב"ז מכתב יד סי' כב. וראה עוד ביחסלשאלה אם עובר הוא נפש או לא, בתוס' סנהדריןפד ב ד"ה הוה אמינא, וברש"ש שם; שו"ת נובי"תחחו"מ סי' נט; נחל אשכול הל' מילה סי' לו אות ד; מנ"ח מ' רצו; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' ק; שם חט"ו סי' יג בשולי התשובה; שו"ת משנההלכות ח"ז סי' רפא; אנציקלופדיה תלמודית, ע' אדם; [122] פנים יפות עה"תשמות א יז; זכותא דאברהם, דרשה לשבת הגדולשנת תקפז דל"א, הובא בס' הרפואה לאור ההלכה, א, תש"מ, עמ' פא; משך חכמה, שמות לה ב; הגרי"ב ז'ולטי, בהסכמתו לס' הרפואה לאורההלכה, א, תש"מ; [123] ס' חמדת ישראל עמ' פח; הרפואה לאור ההלכה, א, תש"מ עמ' פבואילך. וראה ס' מקורי הרמב"ם להרש"ש עמ' 45, שו"ת דובב מישרים ח"א סי' כ, ושו"ת יביע אומרח"ד חאבהע"ז סי' א, שלא סוברים כן. וברורשלשיטות הסבורים, שאיסור ההפלה איננו מדיןרציחה כלל, וקל-וחומר לשיטות הסוברים שאיסורההפלה הוא מדרבנן, שאין כלל חיוב מיתה בידישמים; [124] משנה אהלות ז ו; רמב"ם רוצח אט; [125] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט; [126] שו"ת כח שור סי' כ; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' עב אות ג; שו"ת בית שלמה חחו"מ סי' קלב; שו"ת מנחת אברהם סי' מב; [127] שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצג; [128] בשם החזו"א, הובא בשו"ת שבט הלוישם. דין זה לכאורה צ"ע, שכן בפקוח נפש איןהולכים אחר הרוב וחוששים אף למיעוט, ק"ובמקרה שהרוב סבורים שהוא פקוח נפש, שישלילך כדעתם; [129] פחד יצחק, ע' נפלים (וראהבנשמת אברהם חחו"מ סי' תכה (א5) ממה שהביא להקשות בשם הגרש"ז אויערבאך); שו"ת כח שורסי' כ. ולכאורה משמע כך גםבשו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט, עיי"ש; [130] שו"ת בית שלמה, חחו"מ סי' קלב; שו"ת פרי השדה ח"ד סי' נ; שו"תבנין דוד סי' מז; שו"ת אבני צדק חחו"מ סי' יט; שו"ת צור יעקב סי' קמא; שו"ת צפנת פענח ח"א סי' נט; שו"ת מחזהאברהם ח"ב חיו"ד סי' יט; שו"ת לבושי מרדכי ח"בחיו"ד סי' מז; שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"ת קנה בשם חחו"מ סי' קכז, והביא שםשהסכים לכך גם הגרי"י ווייס; [131] שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ח; שו"תמלמד להועיל ח"ב סי' סט; תפארת ישראל, אהלות ז ו אות י; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; שו"ת בית יצחק ח"ב חיו"ד סי' קסב; [132] תוס' רעק"א עלהמשנה אהלות ז ו; שו"ת מחנה אברהם סי' ו; [133] שו"ת מחנה חיים ח"ב חחו"מ סי' נ; שו"תבכורי יעקב סי' ו; שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"זסי' א. וראה במאירי סנהדרין עב ב; [134] שו"ת שואל ומשיב ח"א סי' כב; שו"ת בכורי יעקב סי' ו; שו"ת משפטי עוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מו; [135] שאילתישורון, ח"א סי' לט; תורתהיולדת, פ"ס שאלה ב, ובשם הגרי"ש אלישיב עלפי שיטת המהרי"ט; [136] הרח"פ שיינברג, הובאו דבריו בס' תורת היולדת, שם, וכן הסיק שם משיטתהשו"ת אגרות משה; [137] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חחו"מ סי' תכה (א13); [138] שו"תמנחת אברהם סי' מב; שו"ת מחזה אברהם ח"בחיו"ד סי' יט; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' עב אות ג; שו"ת קנה בשם, חחו"מ סי' קכז. ועיי"ש שהסכיםעמו הגרי"י ווייס; [139] שו"ת לבושימרדכי מהדו"ת חיו"ד סי' פז; [140] שו"ת שרידיאש ח"ג סי' קכז; שו"ת רב פעלים ח"ד חיו"ד סי' יד; [141] תורת היולדת פ"סשאלה ד; [142] שו"ת מהר"ש ענגיל ח"ח סי' נז; [143] נשמת אברהם חחו"מסי' תכה (א11); [144] שו"ת ציץאליעזר ח"ט סי' נא, בסכום אות יז; הרב י. זילברשטיין, בשבילי הרפואה, ז, תשמ"ה, עמ' צט-קו; [145] רש"י סנהדרין עב ב ד"ה יצא; [146] חזו"א על הרמב"ם, רוצח אט; [147] רמב"ם רוצח א ט; סמ"ג הל' רציחה ל"תקסד; רבנו בחיי דברים כב כו. והנה הרמב"ם שםהוסיף: "ואם משהוציא [העובר] ראשו אין נוגעין בו, שאין דוחין נפש מפני נפש, וזהו טבעו של עולם". כמעט כל הפוסקים שדנו בענייני הפלה ניסו ליישבאת הסבר הרמב"ם, שלכאורה סותר את דברי הגמ' סנהדרין עב ב, וכן סותר את הסברו-עצמו מרישאלסיפא. להלן רשימה חלקית של פוסקים ומפרשים, שדנו ישירות בהסבר שיטת הרמב"ם: תוס' הגרעק"א משנה אהלות ז ו; שו"ת נובי"ת חחו"מ סי' נט; שו"ת חותיאיר סי' לא; שו"ת מהר"ם שיק חיו"ד סי' קנה; מנ"ח מ' רצו; שו"ת אחיעזר ח"ג סי' עב; שו"ת בית יצחק חיו"דח"ב סי' קסב; שו"ת דברייששכר סי' קסח; שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' מב; שו"ת לבושי מרדכי חחו"מ סי' לט; שו"תמשפטי עוזיאל חחו"מ ח"ג סי' מז; שו"ת זרע אמתחיו"ד ח"ב סי' קטז; פמ"ג או"חשכח במ"ז סק"ב; חידושי הגאון רבנו חיים הלוי על הרמב"ם; חידושיאבן האזל, על הרמב"ם שם; שו"ת שרידי אש ח"ג סי' קכז; שבטמיהודה, עמ' כו ואילך; שו"ת יביע אומר ח"דחאבהע"ז סי' א אות ה; שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' ק אות ב; שו"תאגרות משה חיו"ד ח"ב סי' ס ענף ב; שם, חחו"מח"ב סי' סט; שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצג; [148] שו"תמחזה אברהם ח"ב חיו"ד סי' יט; [149] שו"ת כח שור סי' כ; [150] שו"ת פרי הארץ חיו"ד סי' ב; שו"ת לבושי מרדכי חחו"מ סי' לט; [151] הרב י. זילברשטיין, עמקהלכה-אסיא, א, תשמ"ו, עמ' 209-205; [152] נשמת אברהם חחו"מ סי' תכה (א10), והסכימו עמו הגרש"ז אויערבאך והגרי"ינויבירט; [153] ראה שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מחפ"א אות ח; שם ח"ט סי' נא סוף שער ג; שם חי"גסי' קב. וראה עוד בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צט; שו"ת רב פעלים ח"א חאבהע"ז סי' ד; שו"ת תורתחסד חאבהע"ז סי' מב; שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מג; שו"ת שרידי אשח"ג סי' קכז; שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט; [154] בתורת היולדת פ"סהע' ג, הביא בשם החזו"א שהורה לאסור, וכן כתבשם, בשם הרח"פ שיינברג, וכן הסיק שם משיטתשו"ת אגרות משה; שו"ת משנה הלכות ח"ט סי' שפו; [155] שו"ת תורת חסד חאבהע"ז סי' מב אותלב; שו"ת צור יעקב סי' קמא; שו"ת משפטיעוזיאל ח"ג חחו"מ סי' מו, וראה השגתו שלהגרש"ז אויערבאך על דבריו, הובא בנשמת אברהםחחו"מ סי' תכה (א8). ובס' תורת היולדת שם, כתבבשם הגרי"ש אלישיב, שעל פי שיטת המהרי"טיוצא, שמותר להפיל כדי להציל מסכנת איבר שלאשה. וראה בשו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; [156] שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מג, וכתבדאפשר שיש מצווה נמי בזה; שו"ת משפטי עוזיאלח"ג חחו"מ סי' מז, אבל רק להוריו ולא לאדםאחר, בין יהודי ובין אינו יהודי, וראה השגתו שלהגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמת אברהם חחו"מסי' תכה (א20); שערים המצויינים בהלכה סי' קפדסק"ז. וראה בשו"ת ציץ אליעזר חי"ז, סי' מטאות יב; [157] שו"ת חות יאיר סי' לא; ישועות מלכו, עלהרמב"ם, שבת פ"ב; הגרי"אהרצוג, קול תורה, שנה י, תשט"ז חוב' ז-ח; הרב אונטרמן נועם, ו, עמ' א; שו"ת אגרות משה חחו"מח"ב סי' סט; שו"ת משנה הלכות ח"י סי' שג. וראהעוד בשו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצה; שו"ת ציץאליעזר ח"ט סי' נא שער ג פ"ג. ואגב, יש לציין, שבשבועת אסף הרופא נקבע בפירוש: "ואל תשקואשה הרה לזנונים להפיל"; [158] שו"ת רב פעלים ח"א חאבהע"ז סי' ד; [159] הרבי.א. הרצוג, קול תורה, שנה י, ניסן תשט"ז, עמ' א-ג; [160] שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצה; [161] הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמתאברהם, חחו"מ סי' תכה (א20); [162] שו"ת בית יהודה חאבהע"ז סי' יד; [163] שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; [164] שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מח; [165] ראה א. שטינברג, אסיא, א, תשל"ו, עמ' 107 ואילך; [166] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עא; [167] שו"ת ישכיל עבדי, ח"ו חאבהע"ז סי' פה; [168] שו"ת אגרות משה, שם. וראה בשו"ת שבט הלוי, ח"ז סי' רח; [169] הרבש. גורן, מאורות, 2, תש"מ, עמ' 26. וכן שמעתי מפי הגרש"ז אויערבאך; [170] שו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' קב; שם, חי"ד סי' כז אות ז וסי' ק, וכן בהסכמתו של הרבוולדינברג לספר "הלכות רופאים ורפואה", והתירההפלה עד שבעה חדשי הריון; שו"ת לב אריהח"ב סי' לב; [171] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"בסי' סט; הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמתאברהם חחו"מ ס"ק תכה (א15); שו"ת משנההלכות ח"ה סי' רלג; שם ח"ו סי' יד; שם ח"ט סי' שכח-של; [172] שו"ת ציץ אליעזר חי"ד סי' קא-קב נוטה להיתר, אלא שתלה במצב הנפשי שלההורים, ובחט"ו סי' מג אות ד, משמע שמתיר, עלפי שיטתו ואפילו עד ז' חדשים; [173] הרב ש. גורן, מאורות, ב, תש"מ, עמ' 27-26; הרב י.י. פרנקל, מאורות, ב, תש"מ עמ' 55; [174] הרב י. זילברשטיין, הובאו דבריו בנשמתאברהם, חחו"מ סי' תכה (א19); [175] שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ג; עמוד הימיני, סי' לב; שו"ת שרידי אשח"ג סי' קכז, שהתיר קודם ארבעים יום; [176] שבטמיהודה, עמ' שמד-שעו, וכן הרב אונטרמן, נועם, ו, תשכ"ג, עמ' א; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט; שו"ת קנה בשם חחו"מ סי' קכו; [177] שו"ת עמוד הימיני, סי' לב; [178] שו"תאהל משה ח"ג סי' טו; [179] א. שטינברג, אסיא, א, תשל"ו, עמ' 107 ואילך; נשמת אברהם חחו"מסי' תכה (א21); [180] הרב י. זילברשטיין, חוב' אסיא, מה-מו, טבת תשמ"ט, עמ' 68-62; [181] הגרש"ז אויערבאך, הובאו דבריו בנשמת אברהם חחו"מ סי' תכה (א21);  הרב ח.ד. הלוי, אסיא, חוב' מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 17-14; הרב י. זילברשטיין, שם. וטעמו שללא פעולה זוכולם ימותו, ואם כן הם בגדר גברא קטילא, ועיי"ש עוד נימוקים. וראה שם שנסתפק בשאלה כמהעוברים להמית, והשאיר זאת להחלטה רפואית, וכןכתב הרב ח.ד. הלוי, אסיא שם. אכן גם מבחינהרפואית טרם הוכרעה השאלה מהו המספרהאופטימלי של עוברים; [182] הרב מ. אליהו, תחומין, יא, תש"ן, עמ' 272 ואילך; [183] שו"ת מהר"ש ענגיל ח"זסי' קע; שו"ת מהרש"ם ח"א סי' יג; שו"ת שבות יעקב סי' ה-ו; שו"ת יביעאומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; [184] הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמתאברהם חחו"מ סי' תכה (א6), שכן בדין רודף מותרלהורגו גם בספק סכנה; [185] שו"ת יביע אומר, שם; [186] שו"ת משפטי עוזיאל, ח"ג חחו"מ סי' מו; [187] מנ"ח מ' רצו; מלוא הרועים, סנהדריןנז ב; שו"ת מחזה אברהם ח"ב חיו"ד סי' יט; שו"ת שאילת ישורון ח"א סי' לט; שו"ת ציץ אליעזר ח"ט סי' נא שער ג. והטעם: כי הגוי מצווה יותר על איסור הפלה. ואם עדיףשתיעשה על ידי רופאה מאשר על ידי רופא, ראהבשו"ת ציץ אליעזר שם, שאין הדברמוכרע; [188] הרב ג. א. רבינוביץ, הלכה ורפואה, ד, תשמ"ה, עמ' קמח-קנד; [189] שו"ת שבט הלוי ח"ה סי' קצג; [190] שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צט; שו"ת מקורחיים סי' טו; שו"ת דברי יששכר חחו"מ סי' קסח; שו"ת אריה דבי עילאי חיו"ד סי' יט. ובכנסתהגדולה טור חו"מ סי' תכה אות ו, אסר מדין לפניעיוור; [191] שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' עגאות ח. וראה שם שכתב, שבעצם אין חשש איבה, כשיאמר שהוא אינו רוצה לסייע בדבר שהוארציחת נפש; שו"ת לב אריה ח"ב סי' לב; [192] א.ס. אברהם, המעין, טבת, תשמ"ח, עמ' 53-48; הנ"ל, אסיא, חוב' מז-מח, כסלו תש"ן, עמ' 50-40; הנ"ל, שם, חוב' מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 67-62. וראה שם, שהביא דעות הגרש"ז אויערבאךוהגרי"ש אלישיב, שאמנם חייב להימנע מההרדמה, גם אם עלול להפסיד פרנסתו עקב כך, אך הביאדעת הגרא"י וולדינברג, שאין המרדים מחוייבלהפסיד כל ממונו ופרנסתו, כדי לא לעבור על איסור לפני עיוור וכו' ועל איסור מסייע, עיי"ש; הרב א. נבנצאל, והרב י.י. נויבירט, אסיא, חוב' מט-נ, תמוז תש"ן, עמ' 170-169; [193] א.ס. אברהם, שם; [194] הגרש"ז אויערבך, הובאבמאמרו של א.ס. אברהם, המעין, טבת, תשמ"ח, עמ' 53-48; [195] הגרש"ז אויערבאך, הגרי"ש אלישיב, והגרא"י וולדינברג, הובאו דבריהםבמאמרו של א.ס. אברהם, אסיא, חוב' מט-נ, תמוזתש"ן, עמ' 67-62. ונימוקיהם: הדבר ספק אםתתבצע ההפלה, ואין כאן סיוע בשעת מעשההאיסור; [196] מנ"ח מ' רצו; הרב אונטרמן, נועםח"ו, תשכג עמ' א-יא; שו"ת אגרות משה חחו"מח"ב סי' סט; [197] יבמות סט ב. וראהבנידה ל א, שהמפלת עד ארבעים יום אינהחוששת לוולד, שלא נגמר יצירתו עד שיכלוארבעים יום - רש"י שם. וכן נפסק להלכהברמב"ם תרומות ח ג, ובאיסורי ביאה י א. וראהבש"ך חו"מ רי סק"ב, ובמ"ב סי' תריז בשעה"צ סק"א. אך ראה בפרקי משה להרמב"ם מאמר טז, שכתב "שהזמן אשר יושלם בו יצירת העוברשלושים וחמישה יום, או ארבעים וחמישה יום", וצ"ע; [198] שו"ת חות יאיר סי' לא; שו"ת ביתשלמה חחו"מ סי' קלב; שו"ת תורת חסד חאבהע"זסי' מב אות לג; חמדת ישראל, עמ' פח; שרידיאש ח"ג סי' קכז; שו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' מחפ"א אות ח. וכן נוטה לכך באחיעזר ח"ג סוסי' סה; שו"ת צפנת פענח ח"א סי' נט; שו"ת רב פעליםח"ד חיו"ד סי' יד; [199] שו"ת מהר"ש ענגיל ח"זסי' פה; שם, ח"ח סי' נז; הרב אונטרמן נועם, ו, תשכ"ג, עמ' א ואילך; שו"ת אגרות משה חחו"מח"ב סי' סט; [200] נידה ח ב; [201] שו"ת פרי השדה ח"ד סי' נ אותה; שו"ת יביע אומר ח"ד חאבהע"ז סי' א; [202] שו"ת חות יאיר סי' לא; [203] שו"ת ציץאליעזר חי"ג סי' קב; [204] שו"ת אגרות משה, שם; [205] ערכין ז א; רמב"ם סנהדרין יב ד; [206] כך היא הגירסה במשנה אהלות ז ו; תוספתא יבמות ט ה; בבלי יבמות עב ב; ירושלמישבת יד ד; ירושלמי ע"ז ב ב; תוס' סנהדרין נט א ד"ה ליכא; ר"ש ורא"ש אהלות ז ו; [207] כך היאהגירסה ברמב"ם רוצח א ט; שו"ע יו"ד קצד י. וראה שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ח; שו"ת מלמדלהועיל ח"ג סי' פט. ובירושלמי סנהדרין ח ט, הגירסה משיצא ראשו ורובו; [208] אהלות ז ו; רמב"ם רוצח א ט; סמ"ג מצוות ל"תקסד; [209] הגרש"ז אויערבאך, הובא בנשמתאברהם חחו"מ סי' תכה אות ב; [210] אם הגירסההיא פדחתו או רוב פדחתו היא מחלוקתהראשונים - ר"ש ורא"ש אהלות, שם; רמב"םאיסורי ביאה י ו; ב"י וב"ח, יו"ד סוסי' קצד; [211] רש"י נידה כח א ד"ה מסורס; טור יו"דקצד; רע"ב אהלות ז ו; פ"ת חו"מ סי' תכהסק"ב; [212] שו"ת פנים מאירות ח"ג סי' ח; פרי האדמה, הל' נחלות א יג; [213] שו"תבית יהודה ח"א חאבהע"ז סי' יד; שו"ת חות יאיר סי' לא; שו"ת יביע אומרח"ד חאבהע"ז סי' א; שו"ת ציץ אליעזר, ח"ט סי' נא שער ג; שם חי"ד סי' קא אות ג; [214] שו"תשאילת ישורון, ח"א סי' לט; שו"ת ציץ אליעזרח"ט סי' נא שער ג; שם, חי"ד סי' קא אות ד; [215] שו"ת צפנת פענח ח"אסי' נט; [216] שמות כא כב-כג; ב"ק מח ב; רמב"םחובל ומזיק ד א; טושו"ע חו"מ תכג א. וראה שםכיצד משערים את חמשת תשלומי הנזק; [217] הרב ז.נ. גולדברג, תחומין, ט, תשמ"ח, עמ' 62-50; תורת היולדת, מהדו"ב, פנ"ח, הע' ו; [218] ב"ק מג א. וראה בשיטמ"ק שם, וביש"שב"ק פ"ה סי' יז; [219] ירושלמי ב"ק ה ה. ואםאינו ראוי להיות בעל לאשה זו על ידי קידושין - ראה מנ"ח מ' מט; אנציקלופדיה תלמודית, כרך ז, ע' דמי ולדות, עמ' תקצג-ד; [220] ב"ק מטא; רמב"ם חובל ומזיק ד ב; טושו"ע חו"מ תכג א. וראה שם כיצד משערים דמי שבחוולדות; [221] תרגום יונתן ופירוש הרמב"ן עה"ת שמות כא כב; [222] מכילתא עה"פ שמות כא כב; ירושלמי ב"ק ה ה; [223] ב"ק מט א, ובפירש"י שםד"ה שיחמא; [224] הרא"ה, הובא בשטמ"ק ב"קשם; המאירי ב"ק שם; יש"ש ב"ק פ"ה סי' יד; [225] רי"ף, רא"ש ורמב"ם לא הזכירו דין זה. וראה בשלטי גבורים, ב"ק מט א; מלבי"ם עלהמכילתא שמות כא כב; [226] ראה: הרב ז.נ. גולדברג, תחומין, ט, תשמ"ח, עמ' 62-50; [227] ראה סיכום השיטות במאמרו שלהרב ז.נ. גולדברג, תחומין, שם; [228] תורתהיולדת, מהדו"ב, פנ"ח, הע' ו, על פי הרמב"םחובל ומזיק ד א; [229] הרפואה לאור ההלכה, א, תש"מ, עמ' קכ; [230] וראה באור שמח, מילואיםלפ"ד מחובל ומזיק ה"ב; [231] ראה סיכום השיטותבמאמרו של הרב ז.נ. גולדברג, תחומין, ט, תשמ"ח, עמ' 62-50; [232] הרב יעקובוביץ, הפרדס תשט"ז, חוב' ז סי' נ; [233] תורת היולדת, מהדו"ב, פנ"ח, הע' ו, עפ"י שו"ע חו"מ תכג; [234] תורת היולדת, שם; [235] ב"ק מב ב; רמב"ם חובל ומזיק ד ב; טושו"ע חו"מ תכג א; [236] רמב"ם חובל ומזיק דב; סמ"ג עשין ע; טושו"ע חו"מ תכג א, וראהבסמ"ע שם סק"ה בטעם הדבר; [237] ראב"ד, חובלומזיק ד ב; תוס' ב"ק מט א ד"ה אטו; מאירי ב"קשם; רא"ש ב"ק מט א; רמ"א שם. וראה במ"משם, ובסמ"ע שם סק"ו; [238] רמב"ם חובל ומזיקד ה; טושו"ע חו"מ תכג ד; [239] רמב"ם חובלומזיק ד ו; טושו"ע חו"מ תכג ד; משך חכמהדברים כב יט; [240] ראב"ד שם; רמ"א שם. וראהבמ"מ ובסמ"ע שם; [241] תוספתא גיטין גיג; [242] תוספתא ב"ק ו ו. ותמוה מדוע לא נפסק דין זה בפוסקים; [243] שו"ת הרדב"ז מכתב יד, חאו"ח סי' כב, הובא בשו"ת ציץ אליעזר חי"ג סי' קב סוף אות ה; [244] הרב י. גליקמן, נועם, כ, תשל"ח, עמ' קעא; [245] ברכות לב ב; רמב"םתפילה טו ג; טושו"ע או"ח קכח לה; [246] פמ"גאו"ח מ"ז שכח סק"א. וראה עודבמנ"ח מוסך השבת, מלאכת הקוצר; [247] שו"תהרדב"ז ח"ב סי' תרצה; המאירי שבת קז ב, בשםגדולי הדורות; [248] שו"ת חושןהאפוד סי' מג; [249] סנהדרין נז ב; בראשית רבה לד ו; רמב"ם מלכיםט ד. בגדר החיוב המיוחד של גוי ראה מנ"ח מ' רצו; שו"ת כח שור סי' כ; תו"ש בראשית פל"ח סוף אותצו; [250] שו"ת מהרי"ט ח"א סי' צז, צט; שו"תמקור חיים סי' טו; שו"ת דברי יששכר חחו"מ סי' קסח; כנסתהגדולה טור חו"מ תכה אות ו; שו"ת ציץ אליעזרח"ט סי' נא שער ג פ"א; שו"ת אגרות משה חחו"מח"ב סי' עג אות ח; שו"ת לב אריה ח"ב סי' לב; [251] שו"ת בית שלמה חחו"מ סי' קלב; שו"ת אחיעזר ח"ג סוסי' סה; שו"ת תורתחסד חאבהע"ז סי' מב אות לג; הרב אונטרמן, נועם ו', עמ' א; שו"ת אגרות משה חחו"מ ח"ב סי' סט; [252] שו"ת מחזה אברהם ח"בחיו"ד סי' יט, על פי תוס' סנהדרין נט א ד"ה ליכא. וראה הסברו של הגרש"ז אויערבאך בנשמתאברהם חחו"מ סי' תכה (א23); [253] מנ"ח מ' רצו; [254] שו"ת מנחת אברהם סי' מב.