אנציקלופדיה הלכתית רפואית - הכשת נחשים

ח. הכשת נחשים

 

ויאמר ה' אלקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך ואיבה אשית בינך ובין האשה ובין זרעך ובין זרעה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב [בראשית ג יד-טו]

 

פרשנות המקרא

 

תלמוד בבלי, בכורות ח א: הכל משמשין פנים כנגד עורף, חוץ משלושה שמשמשין פנים כנגד פנים, ואלו הן דג, ונחש ואדם, ומאי שנא הני תלתא, כי אתא רב דימי אמר, אמרי במערבא הואיל ודברה עמהם שכינה.

 

תלמוד בבלי, בכורות ח א: [ימי עיבורו של נחש שבע שנים], מנא הני מילי, אמר רב יהודה אמר רב, ומטו בה משום דר' יהושע בן חנניא, שנאמר 'ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה', אם מבהמה נתקלל מחיה לא כ"ש, אלא לומר לך כשם שנתקללה הבהמה מחיה אחד לשבעה, ומאי ניהו חמור מחתול, כך נתקלל הוא מבהמה אחד לשבע, דהוי ליה שב שני (וראה רמב"ן עה"פ כאן).

 

בראשית רבה, יט: 'והנחש היה ערום מכל ... (ג א)' - לפי גדולתו של נחש היה מפלתו, ערום מכל ארור מכל.

 

רש"י: 'על גחנך תלך' - רגלים היו לו ונקצצו.

רש"י: 'ישופך' - יכתתך, כמו ואכות אותו (דברים ט כא) ותרגומו ושפית יתיה. 'ואתה תשופנו עקב' - לא יהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם תמיתנו. ולשון 'תשופנו' כמו נשף בהם (ישעיה מ כד), כשהנחש בא לנשוך הוא נושף כמין שריקה, ולפי שהלשון נופל על הלשון כתיב לשון נשיפה בשניהם.

רש"י(ויקרא יא מב): 'הולך על גחון' - זה נחש, ולשון גחון שחייה, שהוא שח ונופל על מעיו.

 

אבן עזרא: 'ארור' - לנחש שיהיו חייו קצרים, והנכון שיהיה חסר בהליכתו.

אבן עזרא:'על גחנך' - החזה, ולא נדע אם נו"ן שורש כאדון, או נוסף כזדון. והאומר שנקרא כן בעבור הרוח שיגיח ממנו זה דרך דרש.

 

רד"ק: 'ארור' - שיחסרו רגליו שהיו לו מתחילה, וכל לשון מארה הוא עניין חסרון.

רד"ק: 'גחנך' - כתרגומו על מעך, וכן תרגום על גחון (ויקרא יא מב), דא הולך על מעוהי, רוצה לומר שהולך מושכב ארצה על בטנו.

רד"ק: 'כל ימי חייך' - כל ימי עד, כלומר כל זמן שמין הנחש על האדמה.

 

רמב"ן: 'תשופנו עקב' - שיהיה לאדם יתרון עליך באיבה, כי הוא ישופך ראש ואתה לא תשופנו רק בעקבו וירוצץ מוחך.

 

רבנו בחיי: 'כל ימי חייך' - יגיד שהעונש הזה לא יזוז ממנו לעולם ואפילו בזמן המשיח אשר תסתלק האיבה שבין האשה ובין הנחש ... העונש הזה במאכל העפר לא יזח ממנו עולמית.

 

ספורנו: 'ארור אתה מכל' - שישיג תאוותיו וצרכיו בצער ובחסרון תענוג יותר מכל שאר בעלי חיים.

 

מושב זקנים: 'ועפר תאכל' - ואם תאמר זו ברכה שיאכל עפר ולא יהא לו טורח אחר מזונותיו, ויש לומר דהכי פירושו, אפילו מאכל כל מעדני עולם לא יטעמו לו כי אם עפר, ומכל מקום צריל לטרוח כמו שאר חיות ובהמות, ויש מפרשים שלא יתקרר דעתו עד שיאכל עפר ממש.

 

הכתב והקבלה: 'ואיבה אשית' - איבה גדולה משנאה, והעד 'תכלית שנאה שנאתים לאויבים היו לי'. השנאה מעשים בסתר והאיבה בגלוי, והכלל כל אויב שונא ואין כל שונא אויב.

 

רש"ר הירש: 'גחון' - משורש 'גוח' כדוגמת זדון משורש זוד. גוח מציין את פיתולי אחרות הנהרות 'יגיח ירדן' (איוב מ כג), ומכאן כנראה שם גיחון. כמו כן את תנועת האדם המתפתל בכאבו 'חולי וגוחי' (מיכה ו י), וכן את תנועת הנחש המתפתל רק לצדדים ואינו יכול להזדקף. גם תנועת לידה היא תנועה לצדדין, וגם היא קרויה גוח 'כי אתה גוחי מבטן' (תהלים כב י).

רש"ר הירש: 'ועפר תאכל' - לא ברורה המשמעות של אכילת עפר. לאמתו של דבר אין הנחש אוכל עפר אלא בעלי חיים בלבד. נראה איפוא שאין כאן אלא תיאור ציורי של ההליכה על גחון כדוגמת 'ואויביו עפר ילחכו' (תהלים עב ט), 'ילחכו עפר כנחש' (מיכה ז יז), או שמא ניטל חוש הטעם מן הנחש, אשר לשונו איננה יפה לטעימה? שמא אין הוא אוכל אלא להשקיט רעבון, אך אין הוא נהנה מן המאכל, וזו תהיה איפוא המשמעות הפיסיולוגית של דברי חז"ל "אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר" (יומא עה ע"א)?

 

מקומות נוספים במקרא שבהם מוזכרים נחשים:

בראשית ג-א,ב,ד (בראשית), בראשית מט-יז (ויחי), שמות ד-ג (שמות), שמות ז-טו (וארא), במדבר כא-ו,ט (חוקת), דברים ח-טו (עקב).

* # *

ידועים בעולם כ- 2,500 מינים של נחשים, מהם כ- 400 ארסיים; בארץ מצויים כ- 36 מיני נחשים, מהם רק שמונה ארסיים לאדם. הנחש הארסי הנפוץבארץ הוא הצפע [1],והוא כנראה הנחש המכונהבחז"ל עכנאי [2].

מצינובמקרא שמות שונים למיני נחשים, כגון אפעה [3], פתן [4], צפע [5], צפעוני [6], שפיפון [7], שרף [8], תנין [9]. בחז"ל מצינו עוד שנימיני נחשים חברבר [10], וערוד [11], שזיהויים איננו ברור.

לאחר חטא אדם וחווה, בעקבות פיתויה של חווה על ידי הנחש, יצר הקב"ה מערכת איבה לעולמים בין הנחש לאדם, כמבואר בפסוקנו, והנחש הקדמוני הפך לסמל הרע והרשע בעולם. ואמנם מודגש במקרא בהרחבה הסיכון מהנחשים, ונשיכתו מסמלת עונש קשה ואסון [12]. הנחשים השרפים הכישו את בני ישראל, וגרמו לרבים למות [13].

הכשת נחשים שכיחה בעיקר בעונת הקציר [14], והיא מהווה דוגמא לצער רב [15]. 

הכשת נחש דומה למיתת שריפה [16], ויתכן שמכאן המושגבתורה 'נחשים שרפים' [17]. לא תמיד מורגשת ההכשה מיד, אך אזור ההכשה הולך ומתנפח, ואז הוא מורגש [18].

אחד מעשרה ניסים שנעשו לאבותינו בבית המקדש היה שלא הזיק נחש ועקרב בירושלים מעולם [19].

נחשים שבארץ ישראל נחשבו כמסוכניםבמיוחד, ומותר להורגם אפילו בשבת, ואפילו אין רצים אחריו [20].

אין לקחת כל סיכון עם נחשים, ומכאןהביטוי 'טוב שבנחשים רצוץ את מוחו' [21], שכוונתו בהשאלהשלא לתת אימון ברשע מועד; וכן 'אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת' [22], שכוונתו בהשאלה לסכנה של שותפות עם רשע.

הנחש הורג את האדם באמצעות הארסשלו [23]. ארס פירושו רוקאו כעס [24]. במקרא מסמל ארסהנחש את הרע והרשע [25]. ארס הנחש בתיאורם של חז"ל דומה לספוג, צף ועומד במקומו [26], אלא שלא כל נחש כך, ויש צורות שונות של ארס, לפי מידת שקיעתו במים, ולפי גיל  הנחש שהטילו [27]. מבחינה מדעית, ארס הנחש מכילמרכיבים פעילים שונים, אשר פוגעים במערכותשונות - עצבים, לב, ותהליכי קרישת הדם. המרכיבים הרעילים משתנים בין מיני הנחשיםהשונים. נחלקו חז"ל אם הארס של הנחש עומד בין שיניו, או שהנחש מקיא את הארס לאחר הנשיכה [28]. מבחינה מדעית, יש לנחשים הארסיים שיניארס קצרות, בעלות מרזב עמוק. הארס נוצרבבלוטות גדולות הנמצאות בשני צידי הראש, משםהוא עובר דרך צינור אל שן הארס. פעולת ההכשההיא תהליך מסובך ומהיר ביותר. ניתן, איפוא, לומרשהסובר שארס הנחש בין שיניו עומד, מתייחסלמהירות ההזרקה של הארס לתוך הקרבן, בעודשהסבור שמעצמו הוא מקיא, מתייחס למקור הארס, שנמצא בבלוטות מחוץ לשיניים, ויש פעולהאקטיבית בהזרקתו לקרבן.

לדעת חז"ל, לא רק הכשה ממשיתגורמת למוות, אלא גם בליעת ארס הנחשיכולה להזיק מאד. לפיכך, אסרו חז"ללשתות מים מגולים, מחשש שנחש הטילבהם ארס [29]; וכן אסרו חז"ל לאכול בהמה או פירות שנוכשו על ידי נחש [30].

אכן, יש נחשים שמזיקים, ויש שאינםמזיקים; וגם אילו שאינם מזיקים יכוליםלהפוך למזיקים אם מכעיסים אותם. ואמנם הנחשים הארסיים משתמשים במנגנוןההכשה הארסי שלהם רק בשעת הדחק, והםמעדיפים לברוח, או להבריח את האויב. ולכןבדרך כלל אין מפסיקים בתפילת שמונהעשרה, אפילו הנחש כרוך על עקבו, כי רובהנחשים אינם מזיקים [31]; אבל אם ראהשהנחש כעוס ומוכן להזיק - מפסיק [32]; ובמקום שיש חשש, שסוג הנחש הזה ממית, גם כן מפסיק [33].

הנחש הוא אחד מהחיות הנחשבותכמזיקות וכממיתות [34], והוא נחשב מטבע ברייתו כמועד להזיק, ואפילו הוא בן תרבות, לפיכך אם הזיק או המית, חייב בעליו לשלם נזק שלם [35]. ואם הנחש המית אדם, אפילו כשהוא בן תרבות, ויש לו בעלים, אינו נידון בבית דין של עשרים ושלושה, אלא אפילו יחיד הורגו [36].

הכשת נחשים היא כמכה של חלל, ומחללים עליה את השבת [37]. לפיכך, מותר לחסום את אזור ההכשה, להסיע את הנשוך לבית החולים, להזריק לו נסיוב המכיל חומר נוגד-הארס, ולחברו לעירוי נוזלים דרך הווריד [38]. וכן מי שהוכש על ידי בעל חיים מסוכן, כגון נחש או עקרב, והצליח להרוג את בעל החיים, צריך להביאו בשבת לבית החולים, אפילו דרך רשות הרבים גמור, כדי שידעו איך לטפל בו [39].

 

מקורות והערות

 

[1] Viper; [2] ברכות יט א; ב"מ פד ב; [3] ישעיה ל ו. והוא Carpet viper; [4] ישעיה יא ח. והוא Cobra; [5] ישעיה יד כט. והוא Viper; [6] ישעיה יא ח. והוא Palestinian viper; [7] בראשית מט יז. והוא Cerastes viper; [8] במדבר כא ו; ישעיהו יד כט; [9] שמות ז ט. וראה באבות דרבי נתן לט ג, שמנה ששה שמות לנחש וצ"ע; [10] ירושלמי ברכות ט א; [11] ברכות לג א; [12]ראה דברים ח טו; שם לב לג; ירמיה ח יז; עמוסה יט; תהלים קמ ד; איוב כ יד-יז; ועוד. הפסוק 'ופרץ גדרישכנו נחש' קהלת י ח, משמש כביטוי מושאל לאיוםעל מי שמתכווין למרוד ולסטות מהדרך שקבעו חכמים ע"ז כז ב. וראה קהלת רבה א כד; [13] במדבר כאו; [14] משנה עדויות א יב; יבמות קטז ב; [15]נשמט וישב על גבי קרקע, ונדמה כמי שהכישונחש - מנחות לב ב; סופרים ג יג, ופירש"י מנחותשם ד"ה ונדמה לו, שמרוב צערו הרגיש כאילו הכישונחש. ואולי אפשר לומר, שהכוונה שקפץ מהמיטהבמהירות רבה כמי שהכישו נחש, וכפי הביטוי 'קפץכנשוך נחש'; [16] סוטה ח ב; [17] במדבר כא ו; [18] שמות רבה לא ז,יג; [19] אבות ה ה. וראהמה שכתב בתפא"י, שם, אות כו; [20] שבת קכאב; רמב"ם שבת יא ד. וראה בטושו"ע או"ח שטז י, ובמ"ב שם סקמ"ו. וראה עוד בס' שמירת שבתכהלכתה, פכ"ה ס"א; [21] מכילתא שמות יד ז; ירושלמי קידושין ד יא; [22] יבמות קיב ב; [23]ע"ז לא ב; ירושלמי ע"ז ב ג; [24] ראה ערוך ע' ארס; [25] ראה תהלים נח ה; שםקמ ד; [26] ב"ק כג ב; [27] ע"ז ל ב; רמב"םרוצח יא יד; [28] סנהדרין עח א. וראה ברמב"ם נזקיממון י ח, שפסק כדעת הסוברים, שמעצמו הואמקיא; [29] משנה תרומות חו; ע"ז ל ב; [30] משנה תרומות שם; רמב"םרוצח יב א-ב. וראה עוד חולין צד א. וראה בספרו של פרויס, בתרגומו של רוזנר, עמ' 179 ואילך, שאין להלכות אלו הסברמדעי ידוע; [31] וראה בקובץ שיעורים, פסחים אות לב, ובהליכות שלמה ח"א פ"ח הע' ה, למה סומכים על הרוב בזה, הרי אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב. וראה מה שכתב בנידון הגרש"ז אויערבאך, שולחן שלמה, ח"ב סי' שטז סקכ"ב(א); [32] ברכותלג א; רמב"ם תפילה ו ט; טושו"ע או"ח קד ג; [33]ביאוה"ל שם ד"ה ואפילו. וראה עוד בערוה"ש או"ח קד ה; [34] ב"ק טו ב; סנהדרין טו ב; [35] ב"ק טו ב; רמב"ם נזקי ממון א ו; טושו"ע חו"מ שפט ח. וראהברמ"א שם; [36] סנהדרין טו ב, מחלוקת; רמב"םסנהדרין ה ב. וראה בהשגות הראב"ד שם, שגם נחששהמית דנים בעשרים ושלושה; [37] שבת קכא ב; יומא פג א; ע"ז יב ב; רמב"ם שבת ב ה-ו; טושו"ע או"ח שכח ו. וראה בשו"ת שבט הלוי ח"ח סי' עב; שש"כ פל"ב סי"א(יד); [38] שבת שבתון סקי"ח; [39] נשמת אברהם חאו"ח סי' שטז סק"א.