קדימויות ביחס לטיפול בזקן

 

הרב אביגדור נבנצל

יו"ר הסדנה : מר בן ציון כרם

 

 

תקציר* :

הצגת הנושא : לאור המשאבים האנושיים והכספיים המוגבלים בדרך כלל - למי יש לתת עדיפות, בעיקר בין הורים, בני זוג, ילדים וקרובים אחרים.

החילוקים בין חיובי גוף וממון, דאורייתא ודרבנן, בין אם יש פקו"נ בין שאין פקו"נ.

כבוד אב לעומת ישיבה בא"י.

המסקנות: ישנם חילוקים בסדר הקדימויות בין איש לאשה ובין חיובי הגוף לחיובי הממון. לאשה אין חיובים כספיים מיוחדים כלפי הבעל והילדים. חיובי הבעל לאשתו ולילדיו עיקרם ממוניים. החיובים כלפי ההורים הם בעיקר גופניים ורק במדה משנית ממוניים. החיובים כלפי ת"ח, כהן וזקן הם גופניים. פקו"נ קודם לכל, ואין דוחים נפש מפני נפש, אבל קדימויות בהצלה קיימות, ות"ח קודם לכל. עניי העיר קודמים לעניי ירושלם, ועניי ירושלם לעניי א"י, ואלה לשאר עניים.

 

דיון :*

מר בנציון כרם :

הנושא בו נדון היום - אחריות ילדים להורים מזדקנים - הוא סוגיא משפחתית-מרכזית בחיינו. אמנם נושא זה העסיק גם את הדורות הקודמים, אבל ההיקף והעצמה שלו גדלו מאד בימינו.

מה הדימוי שיש לכל אחד מאתנו על ילדים והורים מזדקנים ? האם המצב הוא אחיד? האם הכוונה לאותו זוג בני ה-60 כשהילדים הם בני 30, או שמא בני 75 או אם בת 90 שיש לה 4 ילדים, הגדול בן 68 והצעיר בן 60 ? האם אנו מדמיינים לעצמנו מצב אפשרי בו הגדול בן 70 והצעיר בן 50 ?.

עלינו לחשוב על כולם, כשאנו עוסקים בנושא "הורים מזדקנים שילדיהם צריכים לטפל בהם". על כן הנושא מורכב, וכל שכבת גיל צריכה טיפול שונה.

בשנים האחרונות נוצרה שכבה גילאית חדשה - אלה מעל 75 שנה, ויש מאה אלף איש בגיל זה בארץ.

פירוש הדבר: אחד מתוך שלושה זקנים הוא בן 75 ומעלה. עד סוף העשור הזה "יקפוץ" אחוז הזקנים מעל גיל 65 מ-30% ל-40%, ויש אפוא להדגיש, כי ציבור ההורים יהיה זקן יותר, וטיפול הילדים בהוריהם יהיה רב יותר : ככל שגיל ההורים עולה, כן עולה גיל ילדיהם. ואם ההורים בני 80 או 90 אזי מדובר בבנים בני 50, 60 ואף 65, שהם כבר בגיל הפרישה, תפקודם יורד, והם רואים את עצמם כבר כמזדקנים. כלומר, מצד אחד אדם בגיל 65 רואה את עצמו כאב מזדקן, ואולי כבר זקוק לטיפול, ומאידך הוא בן להורים בגיל מופלג המצפים ממנו כבן שיטפל בהם. נוצר מצב שאנו עומדים בפני תקופה חדשה - שכל הדור מזדקן.

נקודה נוספת שעליה יש לדון: אם יהיה לנו ציבור של 150 אלף איש מעל גיל 75, אשר רובם יגיעו לגיל 80, 85 ו-90, ברור שציבור גדול זה יבלה חלק נכבד מחייו בפרישה מעבודה, וכן במצב נפשי מיוחד: בתקופה של זיקנה. וילדים הצריכים לטפל בהורים מזדקנים יצטרכו לטפל בהם תקופה ארוכה בזמן שהם בעצמם כבר מזדקנים.

רק 5% מסודרים במוסדות. ולכן זוהי בעית הקהילה שבמסגרתה נמצאים הזקנים, ובתוך הקהילה יש למצוא להם סידור.

באנגליה קיים ארגון של נשים רווקות שגרות יחד עם הוריהם שיצאו לפנסיה. יש שם כ-300 אלף נשים כאלה. בעיה זו מתפשטת בכל העולם, וגם בארץ היא רצינית והולכת ומחריפה. כיצד נתרגם לשפת המעשה, מנין נשאב את הכוחות, מה ינחה אותנו בטיפול בהורה? שאלות אלה ברצוננו לברר היום. נושאים אלה מעסיקים את כולם: בנים, רופאים, עובדים סוציאליים. נוסף לשאלות הכלליות, יש פרטים מעשיים : כיצד יתחלקו הבנים בעול? האם הבן ואשתו צריכים שניהם לטפל בהורה? מה יעשה בן שאשתו מסרבת לשאת בעול? או כאשר יש ילד חולה קשה במשפחה - כיצד זה משפיע על תיפקוד המשפחה? וכיצד מטפלים בהורים שמצבם הנפשי התערער, ונוצר מצב של עימות ? איך נתמודד עם כל אחת מבעיות אלו?.

נזכר-אני בילדותי, כשסבתי חלתה. הורי החליטו שסבתא תגור אצלנו, יחד אתי בחדר, ולכן אחי הצעיר היה צריך לצאת מהחדר כדי שסבתי תגור אתי. ואני עכשיו נזכר שהיה לי מאד לא נעים כאשר היא קמה בלילה או כשהיתה מתלבשת.

דבר כזה מחייב היערכות של כל המשפחה. לא תמיד נותנים אנו את הדעת על ההשלכות לגבי כל אחד מהמשפחה.

 

הרב א. נבנצל

 

א. עקרונות:

השאלות שהציג היו"ר והבעיות הן חמורות מאד. אינני מתכוון לקבוע מסמרות הלכתיים. הזקנה היא כתר של קוצים1 . חוץ ממשה רבנו אין אדם שלא נס ליחו. ברצוננו לתת קוים למחשבה על מי מוטל העול. ואין לתת פה פסיקת הלכה לגבי כל נושא ונושא ספציפי, אלא לתת קוים כלליים.

 

החיוב לטפל בבני אדם זקנים, מצות הקב"ה "והלכת בדרכיו"2 והיא כוללת כל אדם, וכן "ואהבת לרעך כמוך"3 כוללת כל רעיו. וכן בשאלות של פיקוח נפש : זקן שמזניחים את הטיפול בו, במצבים מסוימים יש בו סכנת פיקוח נפש. לכאורה אין עדיפויות, פיקוח נפש של כל אחד ואחד בין צעיר בין זקן דוחה שבת ואיסורים אחרים כדי להצילו. לא לנו החשבונות על מידת חשיבות תפקיד של כל אדם בעולם. אלה חשבונות המסורים לקב"ה. אבל מצד שני - למרות שאין דוחין נפש מפני נפש, המשאבים לפעמים מצומצמים, אין לנו כח אדם וכן המצב הכלכלי פוחת - ויש קדימויות בסופו של דבר.

עקרונית - כאשר אין מי שיטפל באדם, כל אחד ואחד מעם ישראל צריך לטפל בו. יש לנו משנה הקובעת סדר קדימויות בהצלת חיי אדם (ולא מתייחסת דוקא למצות כיבוד הורים), ולפיה : כהן קודם ללוי, לוי קודם לישראל, תלמיד חכם קודם לכל, ועוד4 . אולם כאשר באים אנו לברר את דיני הקדימה בישראל, קודמים הקרובים. מפני שמה שנוגע לציבור, הציבור יטפל. ולכן אף שעקרונית הסדר של המשנה קובע, על פי ההלכה נצטרך לפעמים לעקוף סדר זה.

כאשר לא מדובר בפיקוח נפש אלא בטיפול, יש כל מיני סוגי טיפול. אם אפשר להקל על האדם את ייסוריו - זה גובל כפיקוח נפש. "ייסורים מרים ממוות" (איוב יוכיח), ולכן ההלכה מתייחסת לייסורים במידה רבה. וכן לכבוד הבריות כגון אנשים שאינם אחראים לנקיון גופם מטריפות הדעת או מחוסר יכולת.

יש כלל : חייך קודמים5 - חובת האדם כלפי עצמו. אבל מאידך הגמרא תיכף אומרת : אם האדם יותר מדי מקפיד על עצמו - שקודם כל הוא יהיה בסדר - מובטח לו סוף לא טוב6 .

אז איך לאזן את הדברים ? אדם לא צריך להקריב את חייו למען מי שהוא אחר. אך האם חייב אדם להקריב אבר מגופו למען הצלת חברו?.

נשאל הרדב"ז : אדם שהוטל עליו מטעם המלך שיכרתו לו את ידו, ולא - יהרגו את חברו, מה יעשה? ענה הרדב"ז: אדם לא חייב למסור את ידו כדי להציל את חברו. אף שאם יעשה דבר זה יקרא חסיד, בתנאי שאינו מסכן את חייו7 . היום תהיה השאלה: האם אדם צריך לתרום כליה למען חולה? והתשובה : אם זה מסכן את חייו - אסור לעשות כן, ואם לאו - אינו חייב אך כשיתרום הוא נקרא חסיד8 . בכל שלב - חייו קודמים. אם יש לו מזון מצומצם הוא קודם. אבל אם חייו לא מצומצמים עליו לדאוג ביתר שאת לאחרים9 .

 

ב. מצות הגוף ומצוות הממון :

 

לא כל אדם שיש לו קדימות בדיני הצלה יש חובת הגוף על המציל. החיוב מתחלק לגוף ולממון, ואינם דומים זה לזה. התורה חייבה: "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"10 : זו מצות הגוף, עלי לכבדו בגופי, אבל לא לאבד מממוני או לבטל מעבודתי11 .

טיפול בזקן - קדימות בגוף ולא בממון, כלומר: אין קדימות טיפול בזקן בממון על פני הצעיר.

חיוב התורה - כיבוד אב ואם : להשקות, להלביש. מורא : לא לחלוק עליו ולא להתווכח אתו12 , ועוד. וכן : אסור להכות כל אדם13 , אך במיוחד הורים14 , וכן מקלל אביו - חמור יותר15 . וכן "ארור מקלה אביו ואמו"16 , וחכמים אמרו גם בלב17 , וזה כבר קלון. הוא יכול לתת להם את הארוחה ואת הבית הטובים ביותר - כל עוד הוא חושב דבר לא טוב על הוריו, כלומר שהוא מכבדם בגלל חיוב התורה ולא מתוכו, הרי הוא עובר על "קלון" ההורים.

מה קורה כאשר נטרפה דעתם של האב או האם ? במצב שאין פיקוח נפש אין לבן רשות להכות את הוריו, ויש להעביר את הטיפול לגורמים אחרים18 .

מה בענין זריקה להורים ? אם יש אחר שיזריק להוריו - מה טוב. אבל אם הבן יכול לעשות ביתר מומחיות, יזריק הוא, כי הוא עושה ואת לרפואה ובמסירות19 . נפסק להלכה: אין התורה מטילה על הבן את הוצאות מחייתו של האב, אלא משקו ומלבישו ומנעילו מכספו של האב. אך אם אין לאב, יש לבן לשאת בהוצאות20 . ויכול לעשות זאת בכל מיני דרכים, למשל בעזרת בית אבות. אם יש כמה בנים מוטל החיוב על כולם.

 

מעשה ברב חיים סולובייצ'יק זצ"ל שנזדמן אליו יהודי שאמר לו שאביו חולה, וההלכה קובעת שאין הוא צריך להוציא הוצאות כדי לנסוע לאביו שנמצא רחוק מהעיר. ענה לו רב חיים - אינך צריך להוציא הוצאות - לך ברגל... כלומר, אפשר למצוא כל מיני סידורים כדי לקיים כיבוד הורים, ומוטל על הבנים לעשות למען הוריהם, כשממונם משמש כתחליף לגופם. כלומר, בשני מצבים חייב אדם להוציא ממון על מצות כיבוד הורים : כל זמן שהטיפול באב יכול להעשות בגופו - הוא מחוייב לזה, גם אם התחליף פוגע בממונו, וכן כאשר אין לאב ממון (מטעמי צדקה).

 

ג. האם אדם צריך לוותר על כבודו בשביל כיבוד הורים ?

 

דמא בן נתינא ישב בין שרי רומי ובאה אמו והכתה אותו לפני כל השרים, והחפץ שבו הכתה אותו נפל לארץ, הוא התכופף כדי להרים את החפץ שנפל מידה21 . לפעמים מרגישים אי-נחת בזמן טיפול בהורים, ואין זה פוטר ממצות כיבוד הורים.

כבודו של נותן התורה עולה על כל כבוד אחר, ולכן אם האב מצווה על הבן לעשות דבר המנוגד לתורה, אסור לשמוע לו. אם האב ידרוש מהבן : תגור אצלי ואל תלך ללמוד תורה - מצד הדין אין הבן צריך לשמוע לו. אם האב אומר : אינני רוצה שתתחתן עם אשה זו - אין הבן צריך לשמוע לו, כי זוהי מצוה מן התורה22 . האם יוכל אדם לומר : הרי אני לומד תורה, ולכן פטור אני ממצות כיבוד הורים ? אין הוא יכול לפטור את עצמו, עליו לשלב את שתי המצוות.

ומה אם על הבן לנסוע לחו"ל כדי לטפל בהוריו ? המגן אברהם פסק23 : שאפילו בשביל קרובים מותר לצאת לחו"ל בשביל לראותם, כל שכן בשביל הוריו, כאשר הטיפול בהם גובל בפיקוח נפש, הדוחה רוב מצוות התורה.

היכרתי מקרה של בחור שרצה לבקר את סבתו, כי הרגיש שעליו לעשות כן. אבל אביו היה מסוכסך עם הסבתא ולא הרשה לו. מה יעשה ? היות והוא צריך לעשות עמה חסד, אזי אביו שאינו מרשה לבקרה עובר בעצם על מצוות התורה של עשיית חסד. ולכאורה אין הבן צריך לשמוע לו. אלא שיש למצוא פתרון כדי לא להגיע לידי בזיון הוריו או לסכסוך אתם.

בהרבה מקרים אדם למד בבית הוריו את יסודות היהדות. באותם מקרים בהם הבן לא המשיך להתפתח בתחום התורני ולא יצא תלמיד חכם גדול, אלא שומר מצוות כממשיך את החינוך של הוריו - יש להורים דין של רב מובהק לגבי בנם, כיוון ורוב חוכמתו מהם, שכן מהם הוא למד את דיני התורה ואת יסודות האמונה היהודית. במקרים אלו החיוב לכבד את ההורים הינו מיוחד, וחייב בכבודם יותר מאשר בכבוד רב. כל שכן אם נשלח על ידי הוריו ללמוד בישיבה כשהם שלמו את הכסף עבור לימודו.

 

ד. חיובי משפחה

 

הבעל כלפי אשתו :

 

כשם שחייב במזונותיה חייב ברפואתה24 . בניגוד למה שנוגע להורים, שכיבודם היא חובת הגוף, אצל בעל ואשתו החיוב הוא מעיקרו בממון. ויש מחלוקת אם אדם צריך להשכיר את עצמו כדי למלא את התחייבויותיו שבכתובה25 . וכן יש מחלוקת אם אשתו יצאה מדעתה - אם הוא חייב למלא את התחייבויותיו כאשר אינו חייו לגור אתה26 .

כאשר הבעל נפטר, חייבים היורשים בדאגה לאלמנתו, אף ברפואה שאין לה קצבה27 . במקרה של גירושין - אין חיוב מזונות. אך היום פוסקים בתי הדין חיוב מזונות במקרה של גירושין.

 

אשה כלפי בעלה :

 

המצב הפוך ביחס האשה כלפי בעלה: מעשה ידיה לו וכו', אבל אין לה התחייבות כספית כלפיו. גם חיוב האשה לכבדו אינו מפורש בתורה. אולם בהלכה מצוי שהחיוב בכבוד בעלה כה חמור שפטרו אותה ממצות כיבוד הורים, כי היא משועבדת לבעלה ויש לו עדיפות על הוריה28 . ביטלו מצות עשה מהתורה של כיבוד הורים בשביל שלום בית, כי אם אשה תתמסר לדבר שהוא מחוץ לשלום הבית זה יגרום לפירוד. אם הבעל ישר, היא תוכל לדאוג להוריה, אולם חז"ל פטרו אותה מכבוד הורים כאשר בעלה אינו מרשה לה. אנו מוצאים גם מצוות אחרות שעליהם ויתרו חז"ל למען שלום בית, כמו נר חנוכה וכד'.

החיובים של האב כלפי ילדיו מוטלים על הבעל ולא על האשה. מעיקרו דין זה חל עד גיל 6, ומגיל 6 הוא מדין צדקה29 .

 

סבא וסבתא

 

לגבי סבא - הוזכר שנכד חייב בכבוד סבו : בן הבן חייב בכבוד סבו30 , אבל לפי דעה מסויימת בן הבת אינו חייב. וי"ל דבחיי אביו ואמו חייב. חידוש באחרונים : אם ההורים חסרי כסף חיוב על הנכד לדאוג להוריהם31 .

 

בנוגע לחותן : חייב אדם לכבד את חותנו32 , ולומדים זאת מדוד, שאע"פ שדוד כמעט נהרג ע"י שאול חותנו - בכל זאת כיבדו33 . אבל שלום בית דוחה כיבוד החותן.

גם כאשר אין דרישה מצד ההורים - אם ניתן צריך לסייע ולטפל.

אין הבעל יכול לדרוש מאשתו לטפל בהוריו34 , ואם מכניסם לביתו יש אומרים שיכול35 .

 

כבוד הורה חורג :

 

עוד מהתורה: יש לכבד הורה חורג (נישואין שניים), וזה מצד הדין כל זמן שאביו חי (או אמו חיה)36 . אולם אמרו חכמים שמצד היושר וההגינות גם כאשר כבר מתו - יש לכבד את בן/בת זוגם37 .

 

כבוד אח :

 

וכן נזכר בהלכה שחייב אדם בכבוד אחיו הגדול38 . האם זה רק הבכור או כל אח המבוגר ממנו? האם זה חיוב עצמי או חלק ממצות כיבוד הורים?

אולי הדבר תלוי בדגש ששמים ההורים ביחס לבכור.

ויש שאמרו: חייב אדם בכבוד אחי אביו ואחי אמו.

 

ה. קדימויות מדין צדקה :

 

ענין הצדקה בכללותה: כל יהודי חייב לתמוך בכל יהודי שהוא. הוא חייב לתת מממונו לאלה שאין להם ממון39 , וכופין בית דין אותו לתת צדקה40 .

מה השיעור שאדם צריך לתת צדקה מממונו? חז"ל נתנו שיעור שקל בשנה41 (בערך ששה גרם כסף). למעשה רצוי שאדם יתן עשירית מכספו, ואפילו זה נחשב למידה בינונית. אמרו: לעשיר גדול מותר לתת יותר מחומש. אסרו לתת יותר מחומש לאדם בינוני, כדי שהוא לא יפול לעומס לחברה42 .

 

ואיך לחשב את החומש או את המעשר? האם משכר ברוטו או נטו? נראה לי שיש מקום לחשב חלק מן המסים כצדקה.

קרובים קודמים בצדקה לשאר בני אדם. עניי עירו קודמים לעניי עיר אחרת. עניי ארץ ישראל קודמים לעניי ארצות אחרות43 , עניי ירושלים קודמים לעניי א"י44 .

במצוה המוטלת על הרבים, כמו בית שיש להתקין בו מעקה, יש דעה שאומרת שאם אחד מהרבים אינו מוכן להשתתף, פטורים כולם ממצות מעקה. אולם במצות צדקה אין זה כך - אם אחד הבנים אינו מוכן לטפל או לתת צדקה, אין זה פוטר את האחרים ממצוה זו.

 

ו. נסכם את הדיון בטבלת הקדימויות הבאה :

 

 

חיובי האיש

חיובי האשה

מספר הקדימה

חיוב גוף

חיוב ממון

חיוב גוף

חיוב ממון

 1

הוא עצמו

הואעצמו

היא עצמה

היא עצמה

 2

ת"ח

אשתו

ת"ח

אביה 3

 3

אביו

הוריו1

בעלה

אמה

 4

אמו

ילדיו2

הוריה

הורה חורג

 5

הורה חורג

הורה חורג

הורה חורג

אחיה הגדול

 6

אחיו הגדול

אחיו הגדול

אחיה הגדול

קרובים אחרים

 7

אבי אביו

אבי אביו

כהן

עניי עירה

 8

חותנו

חותנו

זקן

 

 9

כהן

קרובים

קרובים אחרים

 

 10

זקן

עניי עירו

 

 

 11

קרובים

 

 

 

 12

שאר חולים

 

 

 

 

 

1 . מדין צדקה.

2 . עד גיל 6 ילדיו קודמין להוריו.

3 . לאשה אין חיוב ממון כלפי בעלה וילדה.

 

שאלות מהקהל: האם לפי ההלכה יש לציבור, לחברה, אמצעים לכפות על אדם שיטפל בהוריו? אשר לחיוב ממון - הביטוח הלאומי והממשלה דואגים לכך.

הרב נבנצל : לגבי כיבוד אב ואם אין בית הדין יכול לכפות אדם. רק לחץ חברתי מאפשר זאת, לא כפייה פיזית. אשר לממון - לא תמיד ההורים מקבלים קיצבה, וכאן בית הדין יכול לכפות, מצד צדקה, לפרנס את הוריו, ולא מצד הכיבוד. "ופקדתי את כל לוחציו" - הקב"ה עתיד לפקד את לוחצי ישראל, ואמרו גם על גבאי צדקה על שהם כופים ולוחצים על הצדקה45 ... היה מקובל להטיל צרכי צדקה ע"י כל מיני אמצעים כמו "קמחא דפסחא"46 ועוד.

הרב סליי: אין מצב כזה שאדם "נזרק החוצה", כי הקהילה מחוייבת לטפל בו. הרב הלפרין (בתגובה לשאלת הרב סליי) : האם זה פוטר את הפרט ?.

שאלה: כיצד יש לחלק נטל כספי, כאשר יש מיני דרגה של קרבה?.

הרב נבנצל: הקרוב - קרוב קודם.

שאלה: כאשר הכלה לא רוצה את הורי בעלה, האם יש זכות לסלקם ?.

הרב נבנצל: אין לה זכות לסלקם כשאין סיבה מוצדקת. אך אם הסיבה היא למען שלום בית היא רשאית לעשות כן.**

 

היו"ר: ברשותכם נסיים את הסדנא. נודה כולנו לרב נבנצל, הדיון היה חשוב וההרצאה מאלפת.

תודה רבה לכולם.

 

 

* . התקציר נכתב על ידי הרב א. נבנצל שליט"א. הדיון נרשם על ידי אחד השומעים (ש. כהן) והועבר לרב נבנצל שהגיה, תיקן והוסיף מראי מקומות.

1 . שבת קנ"ב.

2 . דברים כח ט.

3 . ויקרא י"ט י"ח.

4 . הוריות יג.

5 . ב"מ סב.

6 . ב"מ ל"ג.

7 . שו"ת הרדב"ז חלק ג' סי' תרכז (אלף נ"ב).

8 . ע' שו"ת ציץ אליעזר. (ראה דר' א. שטינברג הלכות רופאים ורפואה [מוסד הרב קוק] שער ה' פרק ג' סעיפים 1-8 ובמראי המקומות שהובאו שם. - העורך).

9 . עה"ש יו"ד ר"מ כ"ב.

10 . ויקרא יט לב.

11 . קדושין לג.

12 . קדושין לא.

13 . דברים כה ג.

14 . שמות כא טו.

15 . שמות כא יז.

16 . דברים כז טז.

17 . ספר חרדים.

18 . שו"ע יו"ד ר"מ י'.

19 . שו"ע ורמ"א יו"ד רמ"א ג'.

20 . שו"ע יו"ד ר"מ ה'.

21 . קדושין לא. וגירסת עין יעקב המצוינת בשולי הדף.

22 . שו"ע ורמ"א יו"ד ר"מ כ"ה.

23 . תקל"א ז'.

24 . שו"ע אה"ע ע"ט א'.

25 . רמ"א אה"ע ע' ג'.

26 . שו"ע ורמ"א אה"ע קיט ו'.

27 . שו"ע אה"ע ע"ט א'.

28 . קדושין ל:

29 . כתובות מט:

30 . רמ"א יו"ד ר"מ כ"ד.

31 . ש"ך יו"ד ר"מ כ"ג.

32 . שו"ע יו"ד ר"מ כ"ב.

33 . באר הגולה שם.

34 . שו"ע אה"ע פ' ד'.

35 . רמ"א אה"ע פ' ד'.

36 . שו"ע יו"ד ר"מ כ"א.

37 . שו"ע יו"ד ר"מ כ"א.

38 . שו"ע יו"ד ר"מ כ"ב.

39 . דברים טו ז-יא.

40 . שו"ע יו"ד רמ"ח א'.

41 . שו"ע יו"ד רמ"ט ב'.

42 . שו"ע ורמ"א יו"ד רמ"ט א'.

43 . שו"ע יו"ד רנ"א ג'.

44 . שו"ת חת"ס יו"ד כל"ד.

45 . ב"ב ח:

46 . רמ"א או"ח תכ"ט א'.

** ראה במדור הביבליוגרפי להלן עמ'  176 כ"ג. - העורך.

 

 

החולה הזקן - בעיות סיעוד ממבט הלכתי

 

פרופ' א"ס אברהם

 

הקדמה

 

נתבקשתי לדון בבעיות הסיעוד של החולה הזקן ממבט ההלכה. אמנם אפשר להתייחס בדיון נפרד לזקן הבריא, לזקן החולה ולזקן המאושפז, אך במסגרת הרצאה זו אתייחס בעיקר לזקן המאושפז. הכוונה לדון בכמה בעיות, בעיקר מבחינתו של החולה המאושפז, בעיות שאולי אין מספיק מודעות בינינו על קיומן. מתעוררות שאלות הן בדאורייתא והן בדרבנן, אך אין כל כוונה כאן לפסוק הלכה, וברור שבכל מקרה ומקרה חייבים לפנות למורה הוראה.

חובתנו כרופאים, כאחיות וככל מי שמטפל בצרכי החולה לדעת שכמו שאנו מצווים לעזור לו ככל שאפשר בכל מה שקשור במחלתו הגופנית, כך עלינו לדאוג גם לצרכי נפשו ונשמתו. יתר על כן, מובא בגמרא:1 "מעשה במקום אחד שהיה ערוד והיה מזיק את הבריות. באו והודיעו לו לר' חנינא בן דוסא. אמר להם, הראו לי את חורו. הראוהו את חורו. נתן עקבו על פי החור, יצא ונשכו ומת אותו ערוד וכו'. אמר להם ראו בני : אין ערוד ממית אלא החטא ממית", עכ"ל הגמרא. מאידך מובא במדרש:2 "פתח ר' יהודה ואמר, רפאות תהי לשריך ושיקוי לעצמותיך. התורה היא רפואה לגוף ולעצמות בעולם הזה ובעולם הבא, דאמר ר' נהוראי אמר ר' נחמיה בקריאת שמע רמ"ח תיבות כמנין איבריו של אדם, והקורא קריאת שמע כתיקונו, כל אבר ואבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בו, ודא : רפאות תהי לשריך וכו'".

רואים אנו מדברי חז"ל שלא דלקת הריאות היא הממיתה, ולא האנטיביוטיקה היא שמרפאה, אלא הרבה שלוחים למקום, וכמה זקוק אדם לתורה ולמצוות דוקא בעת מחלתו כדי להכריע את עצמו (ואת כל העולם כולו) לכף זכות3 . כ"ש כשמדובר באדם שומר תורה ומצוות שפתאום מוצא את עצמו בבית החולים, מנותק מהחיים הרגילים, פנים אל פנים מול שאלות ובעיות יומיומיות שאולי אפילו לא חלם עליהם עד כה, ואין ספק שלפתרון בעיות מיוחדות אלו, יש השפעה על הפרוגנוזה של החולה.

ננסה בע"ה לדון בחלק מבעיות אלו, ללא כוונה לפסוק הלכה, אלא אך ורק לעורר תשומת הלב לקיומם.

 

א. תפילין.

 

עיקר הבעיה היא בחולה המשותק ביד ימינו. אמנם הוא חייב בתפילין, אך קיימת מחלוקת בשאלה מה נקרא."יד כהה" בחולה כזה. המ"ב4

כותב בשם הדגול מרבבה שעליו להניחו ביד ימינו שהיא כעת היד הכהה שלו. אולם האמרי יושר כותב5 שיניח בשמאלו הן במכה שסופה להתרפא והן במכה שאין סופה להתרפא. וכתב לי הגרש"ז אויערבך שליט"א שאם היד הימנית חלתה ונחלשה וצריך לעשות כל מלאכתו בשמאל, אם דעת הרופאים שתבריא, ממשיך להניח על ידו השמאלית, אך אם לדעתם היא חשוכת מרפא, הרי היא כיד כהה ומניח תפילין בימין.

סיוע ע"י אשה - במקום שאין איש אחר שיקשור לו את התפילין, יכולה אשה לקשור לו6 . אולם קיימת מחלוקת הפוסקים לגבי ברכה, המהר"ם שיק פוסק שיברך, ולעומת ואת היד לוי כותב שלא יברך.

 

ב. תפילה.

 

פרקדן - לכתחילה אין להתפלל כשהוא שוכב פרקדן7 , אבל בדיעבד יצא8 . ואמר לי הגרש"ז אויערבך שליט"א שכמו שמותר להתפלל כשהוא שוכב פרקדן אם אמנם נוטה הוא קצת על הצד, כך מסתבר שיהיה מותר לו להתפלל כשהוא במצב של קצת ישיבה, דהיינו כשראשו מורם קצת על כריות, כך שכתפיו מורמות קצת מהמיטה, או כשראש המטה עצמה מורם קצת, כך שהוא אינו שוכב ממש9 .

עביט - נפסק להלכה10 שסיר ובקבוק (לשתן), אם הם של זכוכית או של חרס מצופה מותר להתפלל וללמוד כנגדם אם הם רחוצים יפה. ובסירים ובקבוקים שלנו שהם מפלסטיק דינם כדין כלי זכוכית11 . אמנם אם אינם רחוצים יפה ויש בהם צואה או שתן, אז אסור כל דבר שבקדושה12 עד שירחיק מהם, לפניו כמלא עיניו, ולאחריו ארבע אמות, והוא ממקום שכלה הריח13 . והדבר הוא מכשול גדול בחדרי חולים, ומאד מאד צריכים להיזהר ולהזהיר מזה. ואמנם כותב המ"ב14

שמיטה גבוהה עשרה טפחים ומחיצותיה מגיעות לארץ מכל הצדדים, מקרי המיטה מחיצה ומותר לקרות לפני המיטה כשהצואה או הסיר עומד אחורי המיטה (ובלבד שלא יראה את הסיר ולא יגיע לו ריח רע) - אין זה כולל המיטות שלנו מכיון שאין ברגליהן רוהב ארבעה טפחים וכן אין להן מחיצות המגיעות לארץ, וממילא צריך הרחקה כנ"ל.

קטטר - חולה עם קטטר מותר בכל דבר שבקדושה15 . ואמנם כותב הגרי"א וולדינברג שליט"א שמידת חסידות הוא לכסות את הקטטר, אך לדעתו של הגרש"ז אויערבך שליט"א אין צורך בכך כי אין עליהם דין של סיר או בקבוק כנ"ל, מכיון שהם לשימוש חד-פעמי ואין מהם ריח רע.

ולגבי ברכת אשר יצר לחולה כזה - יברך רק פעם אחת בבוקר בברכת השחר ויכוין להוציא כל היום16 . ואם הקטטר אינו קשור לשקית אלא סגור עם פקק והוא פותח את הפקק כל כמה שעות כדי לרוקן את שלפוחית השתן, אז פשוט שיברך אחרי כל פעולה כזו.

גם כשנותן שתן לצורך בדיקה, חייב לברך ברכת אשר יצר17 .

 

ג. ברכות.

 

המאכיל חולה שאינו רוצה ליטול ידיו (ראה באו"ח סי' קסג סע' ב שהאוכל צריך נטילת ידים ולא המאכיל) או לברך, פוסק מרן18 ומור"ם19 שאסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עוור, אך יש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה20 . וכתב לו מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שלדעת הב"ח ומשום מצות צדקה לא יבטל לעזור לחולה כזה, וטוב להרגילו לברך, ומן השמים יסייעהו עכ"ד. ונ"ל שעל אחת כמה וכמה שמדובר במצות חסד שגדולה יותר גמילות חסד מצדקה21 . וכתב לי הגרש"ז אויערבך שליט"א דבכה"ג שיש חשש גדול שעל ידי זה שימנע מלכבד לו דברי מאכל או ע"י זה שיבקש ממנו לברך יגרום לו בכל שנאה לשומרי תורה, מוטב לכבדו ולא לבקשו שיברך, כי ע"י זה הוא מונע אותו ממכשול יותר גדול, עכ"ד. ועיין בנשמת אברהם, סי' קסג ס"ק ב באריכות.

זונדה - חולה שמאכילים אותו באמצעות צינור הנכנס דרך הגרון או דרך קיר הבטן לתוך הקיבה, אינו מברך תחילה וסוף, כי בלא הנאת גרון אין זאת נחשבת אכילה. וכותב השו"ת מחזה אברהם22 וכן הציץ אליעזר23 שמה טוב שישמע ברכת המזון מאחר המחוייב בברכת המזון ויוציאו ידי חובה, ולא פעם יהיה עי"כ חולה המדקדק ומחזר אחר מצוות לקיימן ומצטער כשאין בידו לקיימן.

תרופות - השותה מים כדי לבלוע כדור אינו מברך על המים, אבל אם שותה שאר משקים אף שאין שותם כעת כי אם כדי לבלוע הכדור - מברך תחילה וסוף24 . וכמה חשוב לזכור הלכה פסוקה בשו"ע25 שלפני כל פעולה של רפואה26 (כמו בליעת תרופה) צריך הוא לומר : יהי רצון מלפניך ה' אלקי שיהא עסק זה לי לרפואה כי רופא חנם אתה. ואח"כ יאמר ברוך רופא חולים27 . ולא יחשוב שיהיה איזה דבר לו לרפואה, אלא ע"י הבורא ית"ש, ולכן ע"י תפילה וו ישים בטחונו בו ויבקש ממנו שתהיה לו לרפואה28 . וגם יהיה לבו לשמים וידע שאמיתת הרפואה ממנו וידרשנו ולא יכוון שהכל תלוי בסם פלוני ובאיש הרופא, וכמ"ש גם בחליו לא דרש את ד' כי ברופאים29 .

 

ד. שבת.

 

פצעי לחץ - חולה המרותק למיטתו לזמן ממושך ויש צורך למרוח מדי יום ביומו חומר על חלקים מגופו כדי למנוע פצעי לחץ, ישתדל למרוח לו, ביד או בחומר סינטטי לא ספוגי, נוזל ולא משחה. ואם מוכרח או רצוי דוקא להשתמש במשחה, ישתדל שימרחו לו לפני כניסת השבת ואחרי יציאתה, ולא יחללו את השבת במריחת המשחה (דכל שאפשר לעשות מבעוד יום, מחוייב לעשותו, ולא יסמוך על מה שבדיעבד יימצא במצב של פקוח נפש30 ). לא עשה כן או שצריך לעשות כן גם במשך השבת, מותר למרוח לו משחה אף בשבת כדין חולה שיש סכנה31 . ועיין בנשמת אברהם סי' שכח ס"ק סא לגבי שימוש במשחה בשבת.

רחיצה - חולה המצטער, וכל שכן אם הוא תולה שאין בו סכנה, מותר לרחוץ אותו במים חמים32 , אך יזהר שלא יבוא לידי סחיטת שערות33 ולא ישתמשו בבד או מטלית משום איסור סחיטה34 , אלא ישתמש בחומר סינטטי שאינו ספיג כגון ניילון35 .

פעמון חשמלי - חולה אף שאין בו סכנה המרותק למיטתו, ונצרך לנקביו, ישתדל למצוא מי שיכול לקרוא לעזרה, או יבקש משכנו בחדר, אם נכרי הוא, שהוא יצלצל בפעמון החשמלי. ואם אין זה אפשרי והוא נצרך מאד, יצלצל כלאחר יד, דהיינו שילחץ על כפתור הפעמון במרפקו וכדומה, והתירו לו דבר זה, הגם שנדלקה נורה, משום גודל כבוד הבריות דהתירו בכה"ג איסור דרבנן. סי' שיב סע' א ברמ"א ובמ"ב סק"ח36 .

פיזיוטרפיה - חולה שאין בו סכנה (כגון חולה משותק - וראה בקצות השולחן37 שכותב שסכנת אבר איננה דוקא סכנה של איבוד האבר לגמרי, אלא אפילו הסכנה שהאבר ישאר חלש כל ימי חייו ולא יהיה ראוי למלאכתו כדרך העולם, כגון שיהיה צולע על ירכו או שהיד לא תפעל כראוי, גם זה בכלל סכנת אבר) מותר לעשות פיזיותרפיה בשבת38 , וכן מי שצריך לעשות תרגילי נשימה וחייב לעשותם יום יום, מותר לעשותם גם בשבת39 .

חוקן - מותר לעשות חוקן המכיל תרופות לחולה שאין בו סכנה לפי הצורך. וכן חולה הסובל מעצירות קשה ועקב זה נחלה כל גופו, מותר לו לעשות חוקן במי מלח או מי סבון40 , ומכיון שאי אפשר ע"י שינוי, מותר בכל אופן41 . אמנם לא יעשה זאת כהכנה לצילום או ניתוח המיועד ליום ראשון42 . אבל אם החולה מועמד לניתוח דחוף, אך צריכים להכינו לפני כן, אז מותר לבצע את כל ההכנות הדרושות על אף שהחולה יהיה מוכן לניתוח רק במוצאי שבת43 .

מעלית - שמופעלת ע"י גוי אסור להשתמש בה כדי להגיע לתפילה או לשיעור, כי אמירה לנכרי באיסורי תורה אסורה אפילו במקום מצוה44 .

 

ה. פסח.

 

מצה בליל הסדר - חולה או זקן מופלג שקשה לו לאכול את המצה בצורתה, יכול לפררה דק דק (בלי לשים אותה במים) ולאכלה כך בליל הסדר45 . אם אי אפשר לו לבלוע יבש, יאכל את המצה בעזרת לגימת מים46 . אם גם זה אי אפשר לו, מותר לשרותה במים47 . ואין לשרותה ברותחין, ואפילו בכלי שני (שאינו מבשל) יש להחמיר כל זמן שהיד סולדת בו48 . אם אינו יכול לאכלה גם בצורה זו, מותר לו להטביל את המצה במשקה אחר49 , אולם לא ישרה אותה מעת לעת כי כבוש כמבושל50 . אם אינו יכול לאכול כזית מצה תוך כדי אכילת פרס, יאכל כמה שיכול, אבל לא יברך על אכילת מצה51 .

 

ו. שופר.

 

עיין לעיל [סוף פרק ד'] לגבי שימוש במעלית בשבת, ולפי הט"ז52 וכן לפי החזו"א53 ה"ה ביו"ט שאמירה לנכרי באיסורי תורה אסורה ביו"ט כמו בשבת ואפילו במקום מצוה54 . אמנם לפי רוב הפוסקים (וכן משמע מהשו"ע עצמו) שאיסור הדלקת אש ביו"ט הוא מדרבנן. הלא אמירה לנכרי באיסורי דרבנן מותרת עבור חולה או לשם מצוה55 .

גם קיימת מחלוקת אם אשה חולה או זקנה שאינה יכולה לשמוע את התקיעות זקוקה להתרת נדרים או לא. י"א שתצטרך להתיר נדר56 , וי"א שאינה צריכה כיון שדעתה לחזור למנהגה כשתבריא57 . ואפשר שאפילו לדעת המחמירים יש להקל במקום הדחק אם אינה מוצאת מי שיתיר לה נדרה58 . לה יהיה אסור לכל הדעות להשתמש במעלית המופעלת ע"י גוי למטרה זו, כי אפשר להתיר לה נדרה, ואז מעיקר הדין פטורה היא מלשמוע קול שופר59 . ועיין גם בחיי אדם60 שבמקום צער או חולי לא קיבלו הנשים על עצמן לשמוע קול שופר,

 

ז. יום הכיפורים.

 

הצריך לאכול - הדבר הקובע לגבי שיעור האוכל לענין איסור אכילה ביוה"כ הוא כמותו ולא איכותו, כי עיין במס' יומא61 דבשר שמן שיעורו ככותבת, ולולבי גפנים שיעורן זהה - ככותבת. לכן חולה מסוכן הצריך לאכול ביום הכפורים, כדאי שהוא יקבל אוכל עשיר בקלוריות, - ואז יתכן שעל זה יוכל להסתפק בפחות משיעור, או שיצטרך לאכול פחות פעמים ביום62 .

תרופות - מותר אפילו לחולה שאין בו סכנה לבלוע כדורים לפי הצורך כשטעמם מר63 , וכדי לצאת כל הדעות רצוי לעטוף את הכדור בנייר דק ולבולעו כשהוא עטוף64 . אולם אסור לו לשתות מים כדי להקל על הבליעה אלא אם כן הוא חולה שיש בו סכנה ואינו יכול לבולעם ללא מים65 . ואם אפשר לו לקבל את התרופה בצורת פתילה - עדיף.

 

ח. פורים.

 

פשוט שגם מי ששוכב בבית החולים צריך לדאוג למנות שליח שיקיים עבורו גם מצות מתנות לאביונים וגם מצות משלוח מנות. ויכול להחליף האוכל עם חברו בחדר כדי לקיים משלוח מנות איש לרעהו66 .

 

סיום

 

ולבסוף, כתוב: ואברהם זקן בא בימים וד' ברך את אברהם בכל67 . תפלתנו להשי"ת שלעת זקנה גם אנו נזכה לברכה זו "בכל" ; בבינה - שתהיה לנו צלילות הדעת ללמוד תורתנו הקדושה וכפי שאמרו חז"ל "עד יום מותו", בכח - לקיים את מצוותיו יתברך בין אדם למקום ובין אדם לחברו, ובלשון - שנוכל להשתלט על עצמינו להיות נקיים כדי שנוכל להתפלל ולעסוק בתורה ללא עיכוב.

 

 

1 . ברכות לג ע"א.

2 . מדרש הנעלם, הובא במשנה ברורה סי' ס"א ס"ק ו.

3 . וראה ברמב"ם, הל' תשובה פ"ב הל' א ו-ד [ראה גם מה שכתב הגרא"י וולדינברג שליט"א, אסיא ל"ה (תשרי תשמ"ג), עמ' 34 סעיף ה', לעיל עמ' 54. ומה שהביא שם בשם המאירי במגן אבות. - העורך].

4 . סי' כז ס"ק כב.

5 . ח"ב סי' יד.

6. . שו"ת מהר"ם שיק או"ח סי' טו; דעת תורה סי' כז סע' ז.

7 . או"ח סי' סג סע' א.

8 . ביה"ל שם.

9 . עיין היטב בנדה יד ע"א.

10 . או"ח סי' פז סע' א, ולמשמעות "מצופה" ראה משנה ברורה שם ס"ק ה'.

11 . שמירח שבת כהלכתה פכ"ב הערה קיג.

12 . עיין במ"ב סי' עו ס"ק ב.

13 . או"ח סי' עט סע' א.

14 . סי' פט ס"ק ט.

15 . שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סי' א.

16 . לקט הקמח החדש ס"ק ב, וכן אמר לי הגרש"ז אויערבך שליט"א.

17 . שו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' לח אות ג.

18 . או"ח סי' קסט סע' ב.

19 . או"ח סי' קסב סע' ב.

20 . רמ"א סי' קסט סע' ב וכן בב"ח.

21 . סוכה מט ע"ב.

22 . או"ח סי' קכט.

23 . חי"ג סי' לה.

24 . או"ח סי' רד סע' ז ומ"ב ס"ק מב.

25 . או"ח סי' רל סע' ד.

26 . מ"ב שם ס"ק ו.

27 . וראה שם במ"ב סק"ז ושעה"צ סק"ט אם צריך לומר בשם ומלכות. וכן עיין שם באשל אברהם (בוטשאטש).

28 . מ"ב ס"ק י.

29 . יד אברהם יו"ד סי' שלו.

30 . עיין באו"ח סי' שמד מ"ב סוס"ק יא, שעה"צ סק"ט וביה"ל ד"ה מצומצמת.

31 . שמירת שבת כהלכתה פ"מ סע' ה.

32 . או"ח סי' שכו במ"ב ס"ק יח. ועיין גם בביה"ל ד"ה אחד ובהגהות רעק"א סי' שז סע' ה.

33 . מ"ב ס"ק כא ועיין גם במ"ב סי' שכ סוס"ק נה.

34 . שמירת שכת כהלכתה פל"ה סע' יא.

35 . שם פל"ג סע' י.

36 . שם פ"מ סע' יט ועיין שם עוד טעמים להיתר.

37 . סי' קלח בבדה"ש סוס"ק יח.

38 . שו"ת מלמד להועיל או"ח סי' נג ; יסודי ישורון ח"ד עמ' רצז.

39 . שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מה.

40 . שמירת שבת כהלכתה פל"ג סע' יב.

41 . קצות השולחן סי' קלח בבדה"ש ס"ק יד.

42 . שמירת שבת כהלכתה פ"מ סע' לח.

43 . שם.

44 . או"ח סי' שלא סע' ו.

45 . ברכי יוסף או"ח סי' תס"א ס"ק א ; ביה"ל שם ד"ה יוצא.

46 . שו"ת בנין ציון סי' כט.

47 . מ"ב סי' תס"א ס"ק יח.

48 . מג"א סי' תס"א ס"ק ח ומ"ב ס"ק כ. וראה מה שכתבנו בנשמת אברהם סי' תסא ס"ק א.

49 . מג"א שם ס"ק ז; מ"ב שם ס"ק יח.

50 . מ"ב שם ס"ק יז. וע"ע במגן האלף ס"ק ב ובשעה"צ ס"ק כח.

51 . ביה"ל שם ד"ה יוצא ; סי' תע"ה סע' א ומ"ב ס"ק ט.

52 . סי' תקב ס"ק א.

53 . שהאיסור בהפעלת חשמל הוא משום בונה [וראה "ספר אסיא" ד' עמ' 130 הערות 4, 5, מה שהובא בשם הגרש"ז אויערבך שליט"א - העורך].

54 . סי' שלא סע' ו ועיין גם במ"ב סי' תקיז ס"ק ט.

55 . סי' שז סע' ג ועיין במ"ב סי' תרנה ס"ק ג.

56 . בן איש חי שנה א פ' נצבים סע' יז ע"פ הש"ך יו"ד סי' ריד ס"ק ב.

57 . מג"א סי' תקפא ס"ק יב; דגול מרבבה יו"ד שם.

58 . שעה"צ סי' תקפא ס"ק לג; שו"ת יביע אומר ח"ב סי' ל אות ו.

59 . כתב לי הגרש"ז אויערבך שליט"א.

60 . כלל קמא סע' ז.

61 . פ ע"ב.

62 . מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

63 . שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג סי' צא ; שו"ת ציץ אליעזר ח"י סי' כה פכ"ב ; שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' ח.

64 . כתב לי הגרש"ז אויערבך שליט"א.

65 . שו"ת אג"מ שם (הערה 63).

66 . כמו שכתבתי בנשמת אברהם (או"ח) סוף סימן תרצ"ד.

67 . בראשית כ"ד א.