בקורת מהירויות בשבת - איסור מדידה

 

לכבוד העורך

באסיא חוברת ל"ג עמ' 23-22 הופיעה הערתו של הרב רוזן על מאמרי1 בנושא ההתעמלות והפיזיוטרפיה בשבת.

 

הרב רוזן טוען שאין איסור מדידה (בשבת) כשהמתעמל מכוון את מכשירי המאמץ למהירות קבועה2 , ומוכיח, בין השאר את דבריו מכך שקריאת מונה או שעון נתונים אין בה משום איסור מדידה. אכן נראה שאין הנדון דומה כלל לראיה.

 

כמובן שאין איסור בקריאת מד המהירות, כי אם במה שמכוין ומתאים פעולת רגליו למהירות מבוקשת, - שכן הטיפול הפיזיוטרפי שונה, מאדם לאדם, יש הצריך לסובב את הדוושות באיטיות, ויש אשר צריך להתאמץ יותר ולמהר, ולזה נועד מד המהירות. נמצא שבעזרת מד המהירות הוא מתכנן וקובע את חוזק פעילותו, ופעולה זו עצמה [העמדת הפעילות והכוונתם מראש על מידות קצובות] היא היא המדידה3 .

 

משום כך אי אפשר להגדיר פעולה זו כ"מתעסק" ולא דמי למדידת אזור מי שהוא חולה (הובא בטור סי' ש"ו בשם "אבי העזרי") דהתם אין לו צורך בידיעת המידה רק כך הוא סדר הלחש שימדוד ג' אמות וילחש, אבל כאן המהירות היא חלק בלתי נפרד מהתירגול אם לפעול באיטיות או במהירות וכל שכוונתו למהירות מבוקשת אינו "מתעסק" כלל ועיקר.

 

יתר על כן, בשו"ע ש"ו סעיף ז' נפסקה להלכה שיטת הר"מ מרוטנבורג שההיתר למדוד איזורו של חולה הוא משום דהוי "מדידה של מצוה", משמע שבלאו הכי אסור היה למדוד ולא אמרינן בכה"ג "מתעסק אצל מדידה", שלא כ"אבי העזרי" עי"ש, ועיין עוד במרדכי סוף פרק "שמונה שרצים" שדן במדידה זו של הלחש וז"ל: "הראבי"ה כתב ראיה ממסכת שבת שבשום מדידה ליכא איסורא כדאמרינן התם (שבת קנ"ז ע"ב) רבה בר ר' הונא וכו' אימר דאמרי רבנן במדידה של מצוה אבל במדידה שאינה של מצוה לא, אמר ליה מתעסק אנא, והכא (ר"ל בענין הלחש) הוי מדידה של מצוה" עכ"ל. ומבואר להדיא שטעם ההיתר דהוי מדידה של מצוה כפסק השו"ע ולא משום "מתעסק" שהיא אינה מדידה כלל כההיא דרבה בר ר' הונא, דהתם לא היתה כוונה למדידה כלל רק ממש מתעסק בדבר אחר, משא"כ במדידת הלחש סו"ס מתכוון למדוד ג' אמות כדי שיוכל ללחוש.

אולם כאמור לעיל גם "אבי העזרי" שהתיר במדידת הלחש משום "מתעסק" יודה בנ"ד כשמכוין למידת מהירות מסויימת שאין הוא בגדר "מתעסק", ומשום כך אין לכון למהירות מדוייקת אלא א"כ לצורך ריפוי - משום מדידה של מצוה.

 

בכבוד רב

הרב יצחק שיף

 

1 . הובא ב"ספר אסיא" ד' עמ' 57-49.

2 . בניגוד למה שכתבתי שם בהערה 6.

3 . אם אמנם הטיפול הוא רפואי יש להתיר משום דהוי "מדידה של מצוה" (או"ח ש"ו, ז'). אך אם הוא בריא הרגיל להתעמל במהירות מסוימת דוקא, הרי שאסור הדבר בשבת משום "מדידה", אלא אם כן לא ידייק למהירות מסויימת.