קביעת אבהות ע"י בדיקת סוג דם (A,B,O) במשפט הישראלי ובמשפט העברי

 

פרופ' דב פרימר

 

קביעת אבהות על ידי בדיקת סוגי דם [במערכת A, B, O] במשפט הישראלי ובמשפט העברי*

 

א. מבוא

 

ב. המשפט הישראלי

1 . הכרת העמדה המדעית

2. המשקל הראייתי

3. הסמכות לצוות על בדיקה

 

ג. המשפט העברי

1. כללי: סמכות משפטית

2. הכרת העמדה המדעית

3. המשקל הראייתי

(א) כללי

(ב) דיני ממונות

(ג) דיני איסורין ונפשות

4. הסמכות לצוות על בדיקה

 

ד. סיכום

 

א. מבוא

 

בדור האחרון חלה התפתחות משמעותית בתורת הדם וההימטולוגיה והמחקר הולך ומתקדם. לדעת החוקרים, שימוש נכון בבדיקת סוג הדם מאפשר לקבוע במקרים רבים, (ובאופן תיאורטי בצורה החלטית), שלילת אבהותו של אדם, כלומר, פלוני אינו אביו של אלמוני1 ; אך טרם פותחה שיטה מדעית משביעת רצון לקביעה פוזיטיבית ודאית שפלוני הוא אביו של אלמוני על פי סוגי הדם2 במערכת A, B, O. למרות זאת, שופטי הארצות האנגלו-סכסיות מהססים לקבל בדיקה זו, על כל משמעויותיה. כוונתם היא לפעול בזהירות כשמדובר באימוץ מבחנים ובדיקות חדשות, המתחדש בתחום שעדיין מתפתח בקצב ובמהירות רבה3 .

ברשימה זאת נבדוק את התיחסותם של המשפט הישראלי ושל המשפט העברי לסוגיית קביעת אבהות על ידי בדיקת דם. לשם בירור זה שומה עלינו לחקור שלוש שאלות :

1. באיזו מידה מכירה המערכת המשפטית בעמדה המדעית שבדיקת הדם מהווה מכשיר מוסמך לקביעת אבהות ?

2. אפילו אם המערכת המשפטית מכירה בעמדת המדע, באיזו מידה מוכנה המערכת המשפטית לתת לבדיקת דם משקל משפטי כראיה ?

3. האם מוסמך בית המשפט לצוות על עריכת בדיקת דם בניגוד לרצון הצדדים ?

נעיין בשלוש בעיות אלה תחילה במשפט הישראלי ולאחר מכן במשפט העברי.

 

ב. המשפט הישראלי

 

1 . הכרת העמדה המדעית

בע"א 313/68 4 נטענה הטענה "כי החוק הגנטי שעליו מסתמכים המומחים אינו כלל מדעי מוחלט, אלא מייצג רק את המצב הנוכחי של האמנות או האומנות". בא כח המערער ביקש, איפוא, כי בית המשפט לא יכיר כלל בעמדה המדעית כי בדיקת דם היא כלי עזר מוסמך לקביעת אבהות, ולא ייחס משקל לבדיקת הדם אשר הוציאה את הנתבע מכלל האפשרות שהוא אב הילד.

בית המשפט העליון, מפי מ"מ הנשיא זילברג, דחה את הטענה באומרו: "עינינו הרואות, כי תורת לנדשטיינר וסיעתו אינה תורה שאבד עליה כלח, אלא אדרבא תורה מאד חיה ומתפשטת, שאין לנו כל יסוד לפקפק בכושר עמידתה לאורך ימים". ובכך סמך בית המשפט העליון את ידיו על העמדה המדעית בכל הקשור לקביעת אבהות על ידי בדיקת דם.

אליבא דאמת, עמדה זאת כבר התקבלה על ידי בית המשפט העליון כשמונה שנים קודם לכן5 . המשיב נתבקש על ידי המערערת להיבדק "בדיקות גופניות שונות" כדי להוכיח את אבהותו והוא סירב לעשות כן. לשם הבהרת בקשת המערערת, מסביר השופט ח' כהן6 : "המדובר הוא בבדיקות דם, והכל מודים כי בדיקות אלו יכולות להוכיח על דרך השלילה, כי המשיב אינו אבי הילד, אך אין בהן כדי להוכיח לעולם, על דרך החיוב, כי המשיב הוא אביו".

בדברי הסבר אלה מטעם בית המשפט אנו רואים שכבר אז קיבל השופט כהן כמובן מאליו "והכל מודים" שניתן להסתמך על בדיקות דם, לפחות לשם קביעה שלילית. ברור הוא, אומנם, שהכל בהתאם לזמן ובהתאם לנסיבות.

 

2. המשקל הראייתי

אף שבית המשפט מוכן לקבל את העמדה המדעית, אין בכך כדי להבטיח שהוא גם יתן לתוצאות של בדיקת הדם משקל משפטי כראיה. ולכן, בע"א 313/68 האמור, הבהיר השופט זילברג את דעת בית המשפט העליון גם בשאלה זאת. בית המשפט הכריע שלאור העובדה שתורה מדעית זו נתפרסמה ברחבי תבל כתורת אמת, היא מהווה, איפוא, חלק של "ידיעת בית המשפט" ואין בית המשפט רשאי לדחותה מפני עדויות אחרות7 .

כאמור לעיל, השאלה הנדונה בפני בית המשפט היתה של קביעה שלילית, דהיינו: בדיקת הדם הראתה שהנתבע אינו האב. בנסיבות אלה הושפע בית המשפט על ידי הדרגה הגבוהה של וודאות שיש בבדיקה כדי להוציא אדם מכלל אבהות. סביר להניח שלו דרגת הוודאות היתה כה גבוהה כשמדובר על קביעה חיובית של אבהות, דהיינו, שהנתבע כן אבי הילד, אזי היה בית המשפט מוכן, ללא פקפוק, לקבל גם קביעה חיובית כראיה מכריעה8 . ואולם מבחינה עובדתית אין הדבר כן. לפי המצב המדעי כפי שהוא היום, חוץ מבמקרים חריגים, אין בבדיקות דם לקבוע בוודאות כי ילד זה שייך לאב זה (אף כי ניתן לחשב את אחוזי ההסתברות לכך)9 . כתוצאה מכך הורה בית המשפט במספר פסקי דין שאין בדיקת דם יכולה לשמש כהוכחה חיובית לאבהות10 . חשוב לציין כי גם כשמדובר בקביעה שלילית אין הכוונה לדרגת וודאות ונאמנות של מאה אחוז שהנתבע אינו אביו של הילד. תוצאה מעל 99% נחשבת על ידי רופאים כמשמעותית 11 .

רוב פסקי הדין שפורסמו בנושא זה דנו בבעיה של קביעת אבהות במסגרת של תביעה למזונות. ברם, אין לנו ספק כי המסקנות שעלו מדיונים אלו חלות במדה זהה לשאר תחומי המשפט האזרחי, כגון : דיני ירושה (אף כי יתכן ושם תידרש כמות הוכחות רבה יותר, בשל העדר האב-המוריש12 ).

שאלה מעניינת מתעוררת בקשר לקביעת אבהות במשפט פלילי, כגון בעבירה של הגורם במזיד למות הורה13 . האם בית המשפט יסמוך על בדיקת דם כדי לקבוע אם ההרוג באמת היה או לא היה אביו של ההורג ? עדיין אין לנו בארץ פסיקה בשאלה זאת. אמנם, כנראה, אם בתי המשפט מוכנים בתחום האזרחי להטיל ספק בתביעתו של תובע עקב תוצאה שלילית מבדיקת הדם, כל שכן ינהגו כך בתחום הפלילי, כאשר על התביעה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר, ויזכו את הנאשם מעבירת רצח.

אולם מה הדין אם תוצאה של בדיקת הדם מראה שיש סיכוי סביר שהמנוח היה אכן אביו של הנאשם ? אם ניישם גם כאן את ההלכה החלה בתחום האזרחי, אז נצטרך להסיק שאי אפשר להוכיח יסוד זה של העבירה, כלומר האבהות, על ידי בדיקת דם, ואפילו כראיה נסיבתית. תוצאה זאת תהיה קצת מוזרה לאור העובדה שכדי להוכיח את זהותו של נאשם ולקשרו למעשה העבירה, בדיקת דם, ואפילו תוצאה חיובית, היא קבילה בדיני עונשין כראיה נסיבתית14 . אם נקבל את תוצאת בדיקת הדם כראיה לזהותו של ההורג, מדוע לא נקבלה כראיה לזהותו של ההרוג?

 

3. הסמכות לצוות על בדיקה

לפי המשפט המקובל אין לבית המשפט הסמכות להורות לאדם מבוגר לעבור בדיקת דם. הוראה כזאת נחשבת לפגיעה בחרות הפרט15. ואולם, לאור האינטרס הציבורי החשוב העומד מול פגיעה קלה זאת, הוכנסו באנגליה שינויים סטטוטוריים המתירים לשופטים לצוות על בדיקת דם, ובמקרה של סירוב רשאי בית המשפט להסיק מסקנות מתאימות16 .

גם בארצות הברית אומצה במספר רב של מדינות הגישה שיש לבית המשפט הסמכות לצוות על בדיקת דם. יש מהמדינות שחקקו חוקים מפורשים בהתאם, ויש מדינות שרואים סמכות זאת כסמכות טבועה של בית משפט17 18 .

בארץ עמדת המשפט המקובל עומדת בעינה. בשורה של פסקי דין אושרה ההלכה שאין לבית המשפט במדינת ישראל הסמכות לצוות על בדיקת דם19 . לאור מצב חוקי זה, רואים בתי המשפט סירוב להבדק, כחוסר התנדבות בלבד, דבר שאין בו כדי ללמד על חשש המסרב מתוצאות הבדיקה20 .

בראשית שנת 1961 פנה בית המשפט העליון בקריאה למחוקק לתת את דעתו ולבו למכלול השאלות הכרוכות בהוכחת האבהות, ולהסמיך את בתי המשפט להעמיד את בעלי הדין בכל אותן בדיקות רפואיות ומעבדתיות שיראו נחוצות או מועילות לגילוי האמת, וכן להכשיר סירוב להיבדק כראיית סיוע21 . בית המשפט העליון חזר על קריאה זו פעם שנית בשנת 1980 22 . על אף פניותיו של בית המשפט העליון עדיין לא חל כל שינוי בתחום זה.

 

ג. המשפט העברי

 

1 . כללי : סמכות משפטית

הלכה משפטית פסוקה היא23 שענייני אבהות אינם כלולים בין עניני המעמד האישי24 שיש לדונם לפי הדין הדתי25 או בפני בית הדין הרבני26 .

כמו כן הלכה רווחת היא כי גם בבוא בית משפט אזרחי להחיל את הדין הדתי, מחיל הוא רק את הדין הסובסטנטיבי; בעוד שבעניינים פרוציסואליים, כגון: סדרי דין ודיני ראיות, מחיל הוא את הוראות הדין החילוני הכללי27 .

ואולם כששאלת האבהות כרוכה בתביעה לגירושין יש סמכות לבית הדין הרבני לדון בקביעת האבהות28 . הוא הדין כאשר שאלת האבהות עולה באופן אינצידנטלי לענין שבסמכותו של בית הדין הרבני29 . במקרים אלה ברור ומובן שבית הדין ידון לפי המשפט העברי30 כי "הדין הולך אחר הדין"31 .

נוסף על כך, לאחרונה הובעה הדעה32 שיתכן כי ההלכה שענייני האבהות אינם כלולים בין ענייני המעמד האישי, קיימת רק כאשר מתבקשת הכרה באבהות של ילד שנולד מחוץ לנשואין ; ברם, השאלה אם ילד שילדה אשה נשואה הוא ילדו של בעלה היא ענין של "לגיטימציה" ומשום כך היא כלולה בקטלוג של ענייני המעמד האישי לפי סימן 51 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, 1922 , הניתנים לסמכותו של בית הדין הרבני בהסכמת הצדדים33 34 .

לאחר דברים אלה על הסמכות נעיין בעמדתו של המשפט העברי בסוגייתנו : קביעת אבהות על ידי בדיקת דם.

 

2. הכרת העמדה המדעית

התלמוד בבלי במסכת נדה אומר35 :

"תנו רבנן : שלשה שותפין יש באדם - הקב"ה ואביו ואמו. אביו מזריע הלובן שממנו עצמות וגידים וצפרנים ומוח שבראשו ולובן שבעין. אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם36 ושערות ושחור שבעין והקב"ה נותן בו רוח ונשמה וקלסתר פנים וראיית העין ושמיעת האוזן ודבור פה והלוך רגלים בינה והשכל".

מברייתא זו אנו רואים שחכמינו ז"ל היו בדעה שדם הילד נובע רק מאימו. קביעה זאת עומדת בסתירה מוחלטת לקביעת המדע המודרני לפיה בא הדם משני ההורים - גם מהאב וגם מהאם - דבר המאפשר לנו להכריע אבהות על פי בדיקת דם. אם קביעת חז"ל היא הנכונה (בניגוד לדעתו של המדע בימינו), אין כל אפשרות לקבוע אבהות, בין באופן חיובי ובין באופן שלילי, על ידי בדיקת דם.

תפיסה זו של חז"ל, שדמו של ילד בא מאימו, מקורה בתחום האגדה37 . ברם כבר בדורות הראשונים אנו מוצאים אחד מגדולי חכמי אשכנז, הרב אלכסנדר זוסלין הכהן, בעל ספר האגודה המסתמך על הברייתא הנ"ל לענין שבהלכה38 . על סמך ברייתא זאת פוסק ספר האגודה39 :

"נשאלתי על איש שמתו לו שני בנים מחמת מילה ומתה אשתו ונשא אחרת וילדה. ואמרתי למולו... דמן האשה נולד הדם וכן עשה ומל וחיה".

ההלכה קובעת שבמקרה שמתו שני בנים מאשה אחת מחמת מילה אין למול את הבן השלישי עד שיגדל. ביחס לדין זה אין זה משנה אם הבן השלישי הוא מאותו בעל או מבעל אחר40 . אולם אומר הרב אלכסנדר זוסלין הכהן, אם שני בנים מאיש אחד מתו מחמת מילה, כיון שהדם בא מהאם, אם הבן השלישי הינו מאשה אחרת - יש למולו.

בעקבות פסק זה של בעל ספר האגודה הולך הרמ"א להלכה41 (אבל לא למעשה)42 , והב"ח אף למעשה.

איך מתייחסת ההלכה למקרים שבהם יש סתירה בין קביעות חז"ל ובין קביעות המדע ? שאלה זו ראויה לרשימה מיוחדת, ואולם בלי להכנס לפרטי הדברים קיימות שתי אסכולות. האסכולה האחת, שבראשה עומד הרמב"ם44 , סוברת שבמקרה כזה אין אנו כבולים ומחוייבים לקבל את ההכרעות המדעיות של חז"ל. גדולתם של רבותינו ומעלת תכונתם, אומרים הדוגלים בגישה זאת, היא בתחום ההלכה : ואולם בתחום המדע חז"ל "לא דברו בכך משום שיש להם מסורת באותם הדברים מן הנביאים, אלא מצד שהם ידעני אותם הדורות באותם המקצועות, או שמעום מידעני אותם הדורות. ואילו ...המדעים באותו הזמן היו חסרים"45 . העולה מדעה זו הוא כי מותר לנו לקבוע הלכות חדשות המתחדשות בימינו על יסוד ממצאי חכמי הטבע והמדענים של ימינו, למרות שזה בניגוד להבנת הטבע של חז"ל.

האסכולה השניה אומרת שעלינו תמיד להחזיק בדברי חז"ל כי "סוד ה' ליראיו", ואין להאמין לדברי המדע, כאשר נוגדת עמדת המדענים את קביעות חז"ל46 .

לאור הדיון הכללי הנ"ל כיצד עלינו לגשת לסוגיה הספציפית שלנו?

הראשון שדן בשאלתנו היה הראשון לציון הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל אשר כתב47 : "...אין סומכין על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב. שכן קבלה מרז"ל שלשה שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו, אביו מזריע הלובן וכו' אמו מזרעת אודם וכו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה. וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש, ברוך שבחר בהם ובמשנתם".

ברור הוא שהרב עוזיאל דוגל בגישת אלו הסוברים שיש תמיד לסמוך על דברי חז"ל וקביעתם הטבעית, אפילו בניגוד לממצאי המדע המודרני והוכחות המדענים ; כיון שחז"ל אומרים שהדם בא רק מהאם אין לך רשות להרהר אחריהם.

בעקבות הרב עוזיאל הלכו ראב"ד בירושלים הרב אליעזר יהודה וולדינברג 48 , וראב"ד בתל-אביב-יפו הרב יהושע מנחם אהרנברג49 , הרב ישראל וועלץ50 , ובארצות הברית הרב מנשה קליין51 . וכן פסק בית הדין הרבני בחיפה (בפני כב' הדיינים הרבנים י"נ רוזנטל, אב"ד, ב' רקובר, וע' הדאיה). ואולם בסוף הדברים כותב כבוד בית הדין52 :

"ברם אחרי ברור בזה, קובע ביה"ד כי י"ל שאין סתירה מהא דמוכח במסכת נדה הנ"ל דדם בא מן האם לקביעת המדע שאפשר לקבוע אבהות הילד על סמך בדיקות דמו של האב ושל הילד, כי הבדיקה מתיחסת לא רק לגוף הדם אלא לתאי ורקמות הדם, וזה בא מכח האב גם כן, ולכן לענין אחים שמתו מחמת מילה היות וזה קשור בגוף הדם לפי שיטה ראשונה שבשו"ע יו"ד הנז'53 , תלוי זה רק באם, אבל בדיקת הדם שאינה מגוף הדם, אלא קובעים זה על סמך תאי ורקמות הדם שבגוף הדם, זה יכול להיות תלוי גם באב".

חילוק זה של כבוד הרבנים בין "גוף הדם" ו"תאי ורקמות הדם" עם כל הכבוד צריך עיון. מהו "גוף הדם" בניגוד ל"תאי הדם" ? ונוסף על זה הלא האודם של הדם, שבוודאי בא רק מהאם לפי הגמרא בנדה, הוא בא מהתאים האדומים*53 שבדם, ושבהם עושים בדיקת הדם. אם כן מוכרחים אנו לומר שלפי הגמרא גם תאי הדם באים אך ורק מהאם, בלי כל תרומה מצד האב, ובניגוד להבנת כבוד בית הדין. מכל מקום, לפנינו הנסיון הראשון בתחום ההלכה לקבלת המסקנות המדעיות בנוגע לקביעת אבהות על ידי בדיקת דם, גם אם הדיינים לא היו מוכנים לקבל את הסבר המדענים לדבר.

מצד השני, אנו מוצאים פוסקים המוכנים לקבל את דעת המדענים בשלימותה. רבה הראשון של יד-אליהו וחבר הרבנות הראשית לתל-אביב-יפו, הרב אפרים פישל וינברגר54 , מקבל עקרונו של הרב עוזיאל שאין לסמוך על בדיקות דם, כל עוד הן סותרות את דברי חז"ל. ואולם מוצא הרב וינברגר שבעצם, לפי הבנתו של הסוגיות, יש מחלוקת תנאים ופוסקים אם אמנם הדם בא רק מן האם או גם מן האב. המשנה במסכת עדיות מוסרת בשם רבי עקיבא55 :

"הוא היה אומר : האב זוכה לבן בנוי ובכח ובעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ".

ומסביר הרב וינברגר56 :

"ובכח ר"ל הדם כי עיקר הכח והנפש הוא בדם ראה שבת (קכ"ט, א') בבא בתרא (נ"ה, ב') ובחולין (ע"ב, ב')".

יוצא, איפוא, לפי הרב וינברגר שמשנה זאת של רבי עקיבא ה"אומרת" שדם הבן מקורו גם מהאב חולקת על הברייתא המובאת במסכת נדה שגורסת שדם הילד מקורו רק מהאם.

זאת ועוד : הערנו לעיל57 שיש פוסקים, החולקים על הכרעתו של בעל האגודה ומורים שגם במקרה שאיש שמתו לו שני בנים מאשה אחת מחמת מילה והוליד בן שלישי ואפילו מאשה אחרת עדיין אין למולו. ממשיך ואומר הרב וינברגר שהפוסקים הללו סוברים בהתאם למשנה בעדויות, לפי פירושו של הרב וינברגר, שהדם נובע גם מהאב58 . כתוצאה מכך שיש לנו מחלוקת במקורות חכמינו ז"ל, מצד האחד, ואילו מצד השני חכמי המדע חד משמעיים בעמדתם, נוטה הרב וינברגר לקבל קביעת המדע.

בלי שהרא"פ וינברגר מצטט אותו, דרך זו של הכרעה תואמת את דברי הרשב"ש האומר59 :

"...ואחר היות הדבר תלוי במחלוקת, והחוש והנסיון מאמת דברי אחד מהם, עליו ראוי לסמוך. וזה ברור לפי דעתי".

הרב שלמה זלמן אויערבאך נוקט בגישה קצת אחרת. לדעתו "יתכן שדברי חז"ל אינם כ"כ כפשוטם ולא נוגע כלל לסוגי הדם"60 . האימרה במסכת נדה, לפי הבנת הגרש"ז אויערבאך, מתייחסת לקשרים רעיוניים ומטפיסיים ולא לקשרים טבעיים וביאולוגיים61 . אין כל סתירה, אפוא, בין דברי חז"ל ודברי המדענים.

יש פוסקים שמוכנים לקבל את קביעת המדע שהדם בא גם מהאב וזאת אפילו בלי כל התייחסות לשאלה שהברייתא במסכת נדה סותרת: כנראה, את עמדת המדע. הרבנים מ' שלזינגר, י' וילנסקי, וי' סרוצקין, ביושבם כדיינים בבית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו62 , וכן הרב חיים דוד רגנשברג63 , סוברים, לכאורה, כדעת הרמב"ם וסיעתו שניתן לקבוע הלכה מחודשת על פי המדע של כל דור, אפילו אם זה סותר קביעה מדעית של חז"ל. ביטוי בהיר של עמדה זו נמצא במכתב מאת ראש הרבנים לישראל המנוח הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג. האגרת הזאת, המופיעה כאן בדפוס לראשונה64 , נשלחה לרב עיר חשוב בישראל וזה לשונה :

 

ב' בסיון תשי"ד.

לכבוד   

ידי"נ הגאון הגדול המפורסם פאה"ד וכו' וכו'....

 

שלום וכט"ס (=וכל טוב סלה)

 

לא אכחד כי כמעט בושתי ונכלמי מדברי כ"ג (=כבוד גדלו)... ביחס של ביטול כלפי בדיקת הדם מהבחינה השלילית65 , כלומר מבחינת האפשרות שיש לה לברר שאין זה בנו של זה. מה שייך לדבר על נאמנות הרופאים בדבר שנתקבל לברור מכל גדולי המדע הרפואי בכל העולם כולו , רז"ל אינם אומרים בשום מקום שקיבלו הלממ"ס (=הלכה למשה מסיני) שיש בבע"ח (=בבעלי חיים)66 ... וא"א היה שימסור כך, הואיל והיום נתברר כשמש בצהרים שאין דבר כזה במציאות. ואולם הם ז"ל קיבלו את הנ"ל לאמת ובנו הלכות גדולות על ההנחה הזאת, הואיל ואריסטו קבע כך ונתקבל מפי כל החכמים שבעולם67 . ואיזה הבדל גדול בין המדע הרפואי שבימיהם ושבימינו, ובין הקשר שיש בין כל חלקי העולם, כאילו עיר אחת למה שהיה בימיהם ? ! אני זכרתי מתוך הקריאה בספרי הרפואה שזהו דבר שאין בו שום ספק, וכ"ת (=וכבוד תורתו) במכתבו מליט משמעות כאילו זו מחלוקת בין פוסקי הרפואה. במחכ"ג (=במחילת כבוד גדלו) טעות גמורה הוא מצדו. הנה לו העתק המכתב של המומחה הממשלתי הרפואי-משפטי, וגם יהודי נאמן לתורה. המפורסמות אין צריכין ראיה. הנה בא כבר הבעל לפני ותובע להוציא הפסק לפועל. אתם לא רוצים - יהי לכם אשר לכם, אנו נרחיב לו הזמן ואני מסדר הדבר פה ואודיע על ידיכם לצדדים אימתי עליהם לבוא. חבל שבעוד שהמדע הולך וכובש עולמות ומגלה סודי סודות, אם כי גם הוא טועה לפרקים, אנו בקשר לעניני מדע הנוגעים לתוה"ק (=לתורה הקדושה) משקעים ראשינו בחול כהעוף הידוע, ותו לא מידי. הכרחי שנעמיד מתוך הישיבות הק' (=הקדושות), מהעילויים שבהם, אנשי מדע בכל מקצוע כזה ולא נהי' זקוקים לאחרים בעניני פיזיולוגיה, כימיה, חשמל ובכל הנוגע לתוה"ק. על זה עוד נדבר אי"ה.

 

בברכת חג שמח וכט"ס

מוקירו כערכו הנשגב

 

יצחק אייזיק הלוי הרצוג

 

זאת ועוד : מוצאים אנו68 בפסק דין של בית הדין הרבני הגדול מיום ט' אייר תשי"ד כי הרב עובדיה הדאיה מצטרף הוא לדעתו של הגריא"ה הרצוג. כתוצאה מכך מביע בית הדין הרבני הגדול את נכונותו להסתמך על בדיקת דם לשם בירור שאלה באבהות.

לאחר שנוכחנו לדעת כי חלק גדול מהפוסקים, כל אחד בהתאם לסיבותיו, מוכן לקבל את קביעת המדע המודרני שניתן לקבוע אבהות הילד על ידי בדיקת דם, מגיעים אנו לבעיה השניה: האם המשפט העברי מוכן גם לתת ל"עובדה" זו מעמד ראייתי-משפטי-הלכתי. כפי שראינו גם המשפט הכללי מהסס בדבר זה. השאלה היא, אפוא, מהי עמדתו של המשפט העברי בשאלה המשפטית הזאת.

 

3. המשקל הראייתי

 

(א) כללי

כמוזכר לעיל, בית הדין הרבני הגדול הצהיר בשנת תשי"ד על נכונותו לתת משקל ראייתי מלא לתוצאה של בדיקת דם השוללת אבהות69 . לעומת זאת70 , בשנת תשי"ז לא היה מוכן בית הדין הרבני בחיפה לתת כל תוקף ראייתי-משפטי לבדיקת דם, וזאת למרות שהם היו מוכנים, כפי שראינו71 , לקבל את עמדת המדע שלפחות "תאי ורקמות הדם" באים גם מהאב.

כותבים הדיינים72 :

"אולם דעתנו היא שמטעם אחר אין לסמוך על בדיקות מדעיות של הדם בנוגע לקביעת אבהותו של הילד. המדע הולך ומתפתח מיום ליום. יתכן שמה שהמדע קובע כעת אינה קביעות סופית והחלטית, ואולי בהתפתחות המדע ימצאו דברים משותפים בין ב' סוגי הדם, ואין לקבוע באופן משפטי אבהותו של ילד על יסודות דרכי המדע המשתנה מתקופה לתקופה".

אולם, תוך עשר שנים לאחר מכן אנו מוצאים שכל אותם הפוסקים המכירים בעמדה המדעית בנושא מוכנים אף לסמוך באופן משפטי על בדיקת הדם. הרה"ג ח"ד רגנשברג קובע73 :

"... בדיקת הדם יוצאים מגדר אומדנא או השערה... ההנחה המדעית שהדם הנוזל בעורקי הילד הוא מאותו סוג הדם של מולידיו, הוא חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל. ולפיכך הוכחות כאלו הן ודאות חלוטות שאפילו אם יהיו עדויות נגדו נכריע את הכף כמותן והעדים יהיו בעינינו כשקרנים. כי כל דבר המתקיים באין יוצא מן הכלל אין עדים נאמנים נגדו. כדאיתא בכתובות ט"ז, סהדי שקרי נינהו. וכן איתא בבכורות כה, ב, ביחס למומין שכולן משתנין לאחר שחיטה, ועדים העידו שלא נשתנו שקרנים המה בעינינו".

כמו כן, אולם בלשון יותר זהירה, פוסק הרב אפרים וינברגר בהסיקו74 : "אין איפוא מבחינת הלכה לבטל בדיקה זו".

מהן התוצאות המעשיות של עמדה זו ?

 

(ב) דיני ממונות

לאחר דיון מפורט מגיע הרב וינברגר למסקנה כי בדיני ממונות, כגון: חיוב מזונות וזכות ירושה, לדעת רוב הפוסקים ידיעה ברורה נחשבת כהודאה מפי עצמו, כלומר : מפיו של האב. ממשיך ואומר הרב וינברגר שתוצאות בדיקת דם מהוות ידיעה ברורה כזאת ש"מחייבת את בית הדין לפעול כמו הודאה עצמית"75 .

ראיה מעניינת שמביא הרב וינברגר לכך שניתן לפסוק בענייני ממונות על פי בדיקה מדעית היא מספר החסידים. מספר רבי יהודה החסיד76 :

"כי הנה מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם77 באחד שהלך למדינת הים עם עבדו והוליך עמו ממון גדול ואשתו היתה מעוברת. לימים מת האדון והניח כל הממון והלך העבד והחזיק בנכסיו ויאמר העבד אני בנו. כשגדל הבן שהולידה שמע שמת אביו הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד ונתחתן בגדולי הדור והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל עד ששם לפניו אלו הדברים. נתן לו עצה לדבר אל המלך וכן עשה. שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם כי הוא גוף אחד ולקח רב סעדי' הממון ונתנו לבנו שבא..."

מסיפור זה של רב סעדיה אנו רואים שעל יסוד בדיקה "מדעית" ניתן להכריע בדיני ממונות הקשורים לעניני אבהות78 .

גם הרב רגנשברג שסומך את שתי ידיו על עמדת המדע המודרני פוסק, כפי שראינו, שיש להכריע לפי תוצאות בדיקת הדם בצורה החלטית.

למרות שהרבנים הללו אינם מדברים על המקרה, ברור שאם הנתבע מביא תוצאות בדיקת דם להוכיח שהוא אינו האב, בוודאי שבדיקת הדם פוטרת את הגבר מכל חיוב ממון79 . וכן פסק בית הדין הרבני הגדול בשנת תשי"ד80 .

עוקץ אחד נשאר בדברים שהבאנו עד כה. פסקי ההלכה של הרב רגנשברג וכן של הרב וינברגר מבוססים על ההנחה התיאורטית של המדע והרפואה שניתן לקבוע אבהות ע"י בדיקה בדרגת בטיחות של 100% . אולם למעשה אין הדבר כן. כפי שכבר ראינו81 , לא רק שרופאים מודים היום שאי אפשר להוכיח אבהות חיובית ע"י בדיקת דם, אלא אפילו שלילת אבהות ברמת בטיחות של 100% אינה ניתנת להשגה.

כבר ב-1965 חשש בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו להתפתחות זו "ובפרט בזמנינו כשמדע הרפואה מתקדם בהתמדה ובכל יום מתחדשות ומתחלפות תיאוריות שונות בתחומי המחקר". אחרי דיון רב בנושא בא בית הדין למסקנה82 :

"...יש כאן רוב נגד רוב דהא אם נאמר דהילד בחזקת אביו בכדי לאוקמי רוב בעילות אחרי הבעל, בע"כ נצטרך לומר שילד זה יצא מכלל רובא של רוב ילדים שסוג דמם זהה עם סוג דם של אחד ההורים, ואם נאמר להיפך, שילד זה הוא לא בנו של המוחזק לאביו בכדי לאוקמי הרוב של רוב ילדים דמם זהה עם דם הוריהם, נצטרך לאמר שילד זה יצא מכלל הרוב של רוב בעילות אחר הבעל. וא"כ מאי חזית להעמיד את הילד בחזקת אביו בכדי לאוקמי רוב בעילות אחרי הבעל ולהוציא מהרוב של רוב ילדים דמם זהה להוריהם, נאמר להיפך, דילד זה הוא לא של אביו בכדי לאוקמי את הרוב של רוב ילדים דמם זהה לדם הוריהם ונאמר דיצא מכלל הרוב של רוב בעילות אחר הבעל".

כתוצאה מהספק נוצר מצב של תיקו ועל כן פסק בית הדין שהגבר הנתבע פטור מלשלם מזונות עבור הילד.

מותר לציין שאם כך ההלכה במקרה שהגבר הנתבע נשוי לאשה התובעת, לא כל שכן שכך היא ההלכה כאשר האיש אינו נשוי לאשה. במקרה שהאשה איננה נשואה לאיש אין לנו כל רוב של "רוב בעילות אחרי הבעל"83 שיעמוד כנגד הרוב של "רוב ילדים דמם זהה לדם הוריהם". יוצא, איפוא, שיש לנו רק רוב של "רוב ילדים דמם זהה לדם הוריהם" ועל פיו אנו קובעים.

נושא שלא דנו בו הדיינים באותו פסק דין הוא סוגיית הירושה. ברור הוא שאם בדיקת דם תראה שהוולד אינו בנו של האיש, יהיה לנו אותו המצב, והוולד יהיה רק ספק יורש עם כל המשתמע מכך84 , מצד שני, גם אם בדיקת דם תראה שסביר להניח שהוולד הוא אכן בנו של האיש, כל עוד שאין הבדיקה מהווה בירור מוחלט, לכאורה אין תוצאה זו בלבד מספיקה כדי להעניק לוולד מעמד של יורש : מקרה כזה אינו יותר טוב מכל "אומדנא על גוף המעשה"85 אחרת, שאין אנו פוסקים על פיה להוכיח את עצם קיום המעשה או האיש שעשה אותו86 .

וכן משמע מדברי הר' אברהם אהרן פרייס, אב בית הדין בטאראנטא קנדא. הרב פרייס מנסה לברר מדוע בדיקתו של הרב סעדיה בן יוסף שהכריע לפיה מי היורש האמיתי, כמסופר בספר חסידים87 , לא היתה נחשבת לאומדנא על גוף המעשה שאין לסמוך עליה. "לאחר העיון" בא הרב פרייס למסקנה88 : "... לכן אם מתברר בירור גמור שלא על ידי עדים גם כן אנו יכולים לחייב ממון". משתמע מכך שכל עוד הבירור אינו גמור, הוי הבדיקה אומדנא על גוף המעשה שאין לפסוק על פיה.

כן נראה גם מדברי הרה"ג ח"ד רגנשברג. כפי שכבר ראינו הרב רגנשברג מוכן לסמוך ובאופן החלטי על בדיקת הדם והוא משום ש"הוא חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל"89 . ולכן במקרה כזה90 : "...שאין צל של ספק בדבר הנעשה ובשום אופן אי אפשר לומר שאין הדבר כמו שהאומדנא מוכיחה, זה כבר יוצא מגדר אומדנא ודינא כמו עובדה קיימת". אולם מיד לפני קטע זה מדגיש הרב רגנשברג91 : "כדאי לציין שבגדר אומדנא היא כל דבר שאין הענין ברור מאה אחוז בהחלט". מדברים אלו של הרב רגנשברג עולה בבירור שכל עוד בדיקת הדם אינה "ענין ברור מאה אחוז בהחלט", הוי הבדיקה אומדנא שאין לסמוך עליה.

בעקבות כל האמור יש להניח שאותו הדין יהיה בתביעה לזכות מזונות. במלים אחרות, אפילו תוצאה של בדיקת דם המראה בדרגה סבירה, אולם לא בבטיחות של "מאה אחוז בהחלט", שאדם פלוני הוא אביו של ילד פלוני, אינה מספקת בכדי לחייב "האב" במזונות הילד. גם כאן אין לנו אלא אומדנא על גוף המעשה ואין להוציא ממון על פיה מידי המוחזק.

 

(ג) דיני איסורין ונפשות

עד כה דנו בדיני הממונות. מה תהיה התוצאה בקשר לדיני ממזרות ? אומר הרב רגנשברג92 :

"אמנם אם בדקו דמו של הילד ונמצא שאיננו מאותו סוג דם של המוחזק לאביו, אין דינו של הילד ודין האם שווים, כי ביחס להאב בדיקה זו דיה לאוסרה על בעלה. שהרי ברור הדבר שזנתה. אבל ביחס לילד אין הוא פסול מן התורה כל זמן שלא נודע לנו מי הוא אביו. כי אפילו אם זנתה אמו אין הולד ממזר אם הבועל היה נכרי, יבמות מד, ב, ואם האם אומרת שמעכו"ם נתעברה נאמנת להכשיר גם את הילד אפילו מדרבנן כמו שכתב הרמב"ם פט"ו מאיסורי ביאה הי"ט : 'אשה שהיה בעלה במד"ה וילדה והיא אומרת מעכו"ם ועבד נתעברה הרי הילד כשר'. וכן הוא בשו"ע אה"ע סי' ד סכ"ט. ואם האם שותקת ואינה מגלה לנו ממי נבעלה הרי הילד שתוקי".

תמיכה לפסק זה של הרב רגנשברג אפשר למצוא בדברי הרש"ש93 . בעוסקו בסיפורו של ספר חסידים, בהשוואה לסיפור אחד הדומה לו בתלמוד, אומר הרש"ש שהאמורא בתלמוד לא השתמש בבדיקתו של רב סעדיה "...משום דע"י נסיון דספר חסידים יתגלה שהן ממזרים, ורב בנאה לא רצה שיוודע פסולים על ידו...". מתוך דברים אלו של הרש"ש יוצא שאם בדיקה מדעית מגלה לנו שהוולד הוא ממזר, כי אז פוסקים בהתאם לכללים שכבר ציינם הרב רגנשברג94 .

דברים אלה בקשר לבדיקת דם וממזרות מבוססים על דברי התוספות. בעלי התוספות סוברים שבמקרה שאין כל צל של ספק בדבר הנעשה, ובשום אופן אי אפשר לתאר מצב אחר מזה שהנסיבות מוכיחות הוי לנו "ידיעה בלא ראיה" המועילה לא רק בדיני ממונות אלא גם בדיני נפשות וכ"ש בממזרות95 .

אולם כבר הותקף הרב רגנשברג ע"י הרב יעקב פעסטער96 , שהוכיח כי יש ראשונים אחרים החולקים על התוספות וסוברים ש"ידיעה בלא ראיה" מועילה רק בדיני ממונות97 . לפי ראשונים אלה בדיקת הדם אינה יכולה להיות ראיה מכרעת שוולד הוא ממזר. מחלוקת זו יכולה להוות סניף חשוב להכשיר וולד98 .

נוסף על כך, כפי שראינו99 , אין בתוצאות בדיקת דם מאה אחוז ודאות. בכל זאת במקרה שהאם היתה נשואה ותוצאות הבדיקה היו שליליות בכדי לקבוע את אבהותו של הבעל על הילד, נטה בית הדין האזורי תל-אביב-יפו לפסול את הוולד ולהכריזו כספק ממזר, אך הסתייג מקביעה סופית בנושא זה באומרו100 :

"ברם מאחר וענין בדיקת דם הוא דבר חדש שעדיין לא התברר ולא נמצא בפוסקים אין בית דיננו נוקט לע"ע כל עמדה סופית בנוגע לכשרות הילדה ועוד חזון למועד כזה".

נראה לעניות דעתי שדווקא במקרה כגון זה, יש מקום לצרף גם אותן דעות אשר אינן מוכנות לסמוך על בדיקת דם בכלל, וכן על אותם ראשונים הסוברים שבעניני נפשות ואיסורים לא סמכינן על "ידיעה בלא ראיה", כסניפים להיתר וזאת כדי ליצור ספק ספיקא להיתרא ולהכשיר את הוולד101 .

ועתה נעסוק בדיני נפשות. אדם הגורם חבורה לאביו ונתקיימו כל התנאים הדרושים (כגון : עדים, התראה, וכו') והוכחו העובדות, מחוייב הבן מיתה102 . גם כאן מתעוררת השאלה אם יכיר המשפט העברי בתוצאות בדיקת דם בכדי להוכיח או לשלול את הזיהוי של המוכה כאביו של המכה.

מדברי הרב רגנשברג עולה שיש לקבוע את העובדות בהתאם לתוצאות הבדיקה, והן מהוות "ידיעה בלא ראיה" גם כשמדובר בדיני נפשות103 .

אמנם, כבר הערנו לעיל שהרב רגנשברג יוצא מתוך ההנחה שבדיקת הדם מהווה ראיה מוחלטת בדרגת ודאות של מאה אחוז. לאור העובדה שאין הדברים כן יש לשער שכמו בדיני ממונות כך תהיה ההלכה בדיני נפשות, דהיינו : הספק הנוצר על ידי התוצאה השלילית והפוטר את הנתבע בתחום דיני ממונות104 יפעל גם בתחום דיני נפשות לזכות את הנאשם. מסקנה זאת הולמת את הכלל המנחה - "ספק נפשות להקל"105 . מצד שני, גם אם התוצאה תהיה חיובית ואומרת שיש אפשרות שהמוכה הוא אביו של המכה, כל עוד אין בדיקת הדם הוכחה מוחלטת בדבר הקשר הישיר והזיהוי הספציפי בין ה"אב" ו"הבן", אין בתוצאה זו כדי לשמש בכלל כראיה.

כבר הזכרנו שיש מהראשונים הסוברים שאין להסתמך על "ידיעה בלא ראיה" בדיני נפשות106. אולם למרות עמדתם, אין בדבריהם כדי להשפיע על מסקנתנו בנדון דידן. אין המדובר כאן בשימוש בבדיקת הדם בכדי להוכיח את מעשה העבירה עצמו, כלומר ההכאה, וזה שעשהו, אלא ברצוננו להוכיח אלמנט מיסודות העבירה שהוא בעצם דבר העומד בפני עצמו ולאו דווקא קשור למעשה ההכאה, דהיינו הסטטוס של המוכה וזהותו ביחס למכה. בדיני נפשות, כאשר אין אנו דנים במעשה העבירה או בעושהו107, אין המשפט העברי דורש ראיה ישירה ומכרעת, אלא מסתפק ב"רוב"108 וב"חזקה"109.

מעניין הוא הדבר שהאמוראים הוכיחו את שני הכללים הללו - דהיינו שבדיני נפשות הולכים גם אחר הרוב וגם אחר החזקה110 - ממקור אחד הקשור לעניינינו.

בתלמוד בבלי מחפשים האמוראים את המקום שבתורה המגלה לנו שבדיני נפשות יש מקרים שבהם הולכים אחר הרוב. הצעה אחת באה מרב מרי111 :

"רבי מרי אמר : אתיא ממכה אביו ואמו (כלל זה נובע מההלכה של המכה אביו ואמו) דאמר רחמנא קטליה (שהתורה אמרה להמיתו, כלומר הבן). וליחוש דלמא לאו אביו הוא (ולמה שלא נחשוש שמא המוכה אינו אביו) ? אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא (האם הוא אינו משום שאנו אומרים שהולכים אחר הרוב) ורוב בעילות אחר הבעל".

האמוראים בתלמוד ירושלמי ביקשו למצוא את המקור לכך שהולכים במקרים מסויימים בתחום דיני נפשות אחר החזקה112 :

"ומניין שהורגין על (סמך) החזקות? ר' שמואל בריה דרבי יוסי ב' ר' בון אמר: כתיב: 'ומכה אביו ואמו מות יומת'. וכי דבר בריא הוא שזה הוא אביו? והלא חזקה היא שהוא אביו? ואת(ה) אמר הורגין".

משני הקטעים הללו אנו לומדים שכל עוד שאין אנו דנים במעשה עצמו וקובעים מי עשה את מעשה העבירה, אלא שאנו עוסקים בזהותו ובמעמדו של הקרבן, אין ההלכה דורשת ראיות ישירות, וניתן לסמוך גם על הרוב או על החזקה. אם כך הדבר, ברור הוא שבמקרה כמו שלנו, לכל הדעות ניתן להסתמך גם על "ידיעה בלא ראיה", אפילו בדיני נפשות.

זאת ועוד. לאור דברי התלמוד הבבלי, לצורך מטרה זו של קביעת מעמדו של המוכה אין אנו צריכים דרגת ודאות של מאה אחוז לתוצאות בדיקת הדם. ההלכה תיתן חשיבות ומשקל, בין יתר הראיות, לכל תוצאה שהיא בדרגת ודאות מעל 50% בין בתוצאה שלילית ובין בתוצאה חיובית, כי די ברוב ("רוב בעילות אחר בעל")113 .

מענין לענין : הוא הדין בתחום האיסורין. אם בא לפני בית הדין מעשה של גילוי עריות בין "אב" ו"בת", כשהוולד הנולד מיחס זה עלול להיות ממזר114, ניתן להשתמש, יחד עם מכלול הראיות, בכל תוצאה של בדיקת דם שדרגת ודאותה עולה על "רוב" בכדי להוכיח או כדי לשלול את הקשר המשפחתי115 .

לפני שאנו מסיימים חלק זה יש להעיר הערה אחת. כפי שעולה מדברינו גם במשפט הישראלי וגם במשפט העברי תוצאה שלילית מבדיקת דם תפטור את הנתבע (הנאשם). אולם למרות שהתוצאות במשפט הישראלי והמשפט העברי הן זהות, יש עדיין הבדל מהותי בסיבות ובנימוקים לכך.

כפי שראינו, מ"מ הנשיא זילברג מסווג בדיקת דם כחלק מ"ידיעת בית המשפט" ואין בית המשפט רשאי לדחותה מפני עדויות אחרות. לפי דברי השופט זילברג, למרות שאין בבדיקת דם ודאות סטטיסטית מוחלטת, עדיין יש לדעתו "ודאות מעשית" שתחייב את בית המשפט להכריע על פיה116 . יוצא, איפוא, שלפי גישת המשפט הישראלי כפי שבאה לידי ביטוי ע"י השופט זילברג הפטור הנובע מתוצאה שלילית של בדיקת דם הוא פטור המבוסס על ודאות ! הנתבע (נאשם) הוא בודאי פטור (זכאי). לעומת זאת לפי גישת בתי הדין והמשפט העברי תוצאה שלילית מבדיקת הדם אינה יוצרת סטטוס של "ודאי פטור" אלא סטטוס של ספק - "שמא פטור", אולם ספק זה מספיק הוא כדי לפטור את הנתבע (נאשם) לגמרי, בהתאם לכללים "המוציא מחבירו עליו הראיה" "וספק נפשות להקל".

נפקא מינה בין שתי הגישות יכולה לבוא לידי ביטוי, למשל, בדיני ירושה. ניקח את הדוגמא של ילד המוחזק כבנו של זוג ידוע, אולם בדיקת הדם שוללת את אבהותו של המוריש על הילד. לפי המשפט הישראלי הילד ב"ודאי" אינו בנו של המוריש ובודאי אינו יורש. לעומת זאת, לפי גישת המשפט העברי יש ספק אם הילד הוא בנו של המוריש, וכתוצאה מספק זה יהיה לילד הסטטוס של ספק יורש117 .

יתכן שחילוק זה עלול להשפיע גם על השאלה : באיזו מידה מותר לבית הדין לפסוק נגד התוצאה השלילית של בדיקת הדם על יסוד אומדנא ומכלול הראיות האחרות? שאלה זאת עדיין לא מצאה את פתרונה בספרות ההלכתית.

 

4. הסמכות לצוות על בדיקה

לא עלה בידי למצוא מקור במשפט העברי הדן ישירות בשאלה אם יש סמכות לבית דין להורות על בדיקת דם הצדדים בניגוד לרצונם.

במעשה של הרב סעדיה המופיע בספר חסידים118 מסופר כי "...צוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר..." אולם מכאן אין להסיק בהכרח ראיה. סמכותו של הרב סעדיה "לדון דין זה" נבעה מהמלך, ויתכן שהוראה זו של הרב סעדיה באה לא מסמכותו מדין תורה אלא מסמכותו ממרות המלך.

ברם, מצד שני, לאור העובדה שהאחרונים119 רואים בהתנהגותו של הרב סעדיה מעשה התואם את ההלכה, ניתן אולי לטעון שיש למצוא גם בהוראה זו תקדים במסגרת ההלכה.

לשם אנלוגיה נבדוק אולי את התיחסותם של רבנים ופוסקים לשימוש של אמצעים מיכניים ומדעיים אחרים בניגוד לרצונם של הצדדים.

הרב נחום לאם, בדונו בשימוש בפוליגרף לאור ההלכה, מתנגד למתן סמכות לבתי המשפט להורות בדיקה במכונה זו, כאשר היא בניגוד לרצון הנתבע120 . התנגדותו של הרב לאם מבוססת על כך שהשימוש ב"מכונת האמת" מהווה, לפי הבנתו פגיעה בצינעת הפרט121 .

מוכרחים אנו לומר, אמנם, שאין דברים אלו של ד"ר לאם בגדר מסקנה הלכתית נוקשה, אלא יותר בגדר מגמה והנחיה כללית. הרב נחום לאם מבסס את הערותיו בנושא על תשובה של סבו, הרב יהושע בוימעל, שעסק בעיקר בשימוש בפוליגרף לבדיקת עדים. ולאחר דיון מפורט הסיק הרב בוימעל122 : "...אולם בדין123 ... דלכ"ע מצוה לחקור ולדרוש כפי היכולת, בודאי דרשאין הב"ד לחקור העדים ע"י מכונה זו". מכאן ניתן להסיק שבמקום שדרושה עזרת מכונת האמת כדי לגלות את האמת, מותר לבית המשפט להורות על שימוש במכונה, וזאת למרות הפגיעה הלכאורית בצינעת הפרט הנובעת משימוש באמצעי מכני זה.

ענין דומה או מוצאים בקשר לבדיקת זרע, שכבעל שהה עם אשתו עשר שנים בלא ילדים ורצה לגרשה124 . יש מקרים שבית הדין, על פי דברי רופאים, מבקש מהבעל להיבדק בבדיקת זרע, כדי לברר שמא המניעה ממנו. מתעוררת השאלה אם מותר לבית הדין להורות לבעל להיבדק, על אף התנגדותו. על כך משיב הרב אליעזר יהודה וולדינברג בחיוב125 . בסוף תשובתו בנדון מסכם הרב וולדינברג126 : "לאור כל האמור נראה דאין מקום להשתמטות הבעל מבדיקה זאת כאשר מורים בי"ד על כך, ועל אחת כמה שבסירובו בא לחוב לאשה". גם כאן אנו רואים שבית הדין מורה על ביצוע בדיקה מדעית בניגוד לרצון הנבדק, אף שכרוכה בכך פגיעה בצינעת הפרט.

משתמע מכל הנ"ל שאין המשפט העברי רואה בשימוש באמצעים מכניים ומדעיים על ידי בית הדין פגיעה בצינעת הפרט השוללת את הסמכות מבית הדין להורות על שימוש באמצעים אלה127 , זאת במיוחד כששמירת יתר של צינעת הפרט תביא לידי הפסד וחיוב לצד שכנגד128 .

אם נכונים דברינו יש להסיק שגם בבדיקת דם יש הסמכות - כנראה הסמכות הטבועה - לבית הדין להורות לצדדים להיבדק, אפילו בלא הסכמתם. אם הצדדים עומדים בסירובם, לכאורה, מותר לבית הדין להסיק, במיוחד בדיני ממונות, את המסקנות המתאימות129 .

ברם, למרות שיש לבית הדין סמכות על פי המשפט העברי להורות על בדיקת דם, נשארת השאלה אם הוראה כזו רצויה תמיד. הבאנו לעיל מדברי הרש"ש המסביר שאמורא מסויים בתלמוד לא השתמש בבדיקתו של רב סעדיה כפי שמתואר בספר חסידים, אלא הכריע את המשפט על סמך ראיות אחרות : "...משום דע"י נסיון בספר חסידים יתגלה שהן ממזרים, ורב בנאה לא רצה שיוודע פסולים על ידו..."130 . מדברים אלו של הרש"ש יש לנו ללמוד הלכה נוספת בתחום המדיניות המשפטית: במקום שהשימוש בבדיקת דם יכול להביא לידי גילוי ממזרים 131 עדיף לא לעשות את הבדיקה אלא להכריע את השאלות הממוניות על יסוד ראיות אחרות132 .

 

ד. סיכום

על פי המצב המדעי היום בדיקת דם אינה יכולה להוכיח או לשלול אבהות בדרגת ודאות מוחלטת. חוץ מבמקרים נדירים אין השימוש בבדיקת דם יכול להראות באופן חיובי את אבהותו של אדם, למרות שאחוזי הסיכויים של מציאות זאת ניתנים לחישוב. מצד שני גם תוצאה מבדיקת הדם השוללת את האבהות אינה תוצאה מוחלטת, אלא יש לה דרגת ודאות שהיא למעלה מ-99%.

לאור מצב עובדתי זה נסכם את העמדות של המשפט הישראלי והמשפט העברי בבעיות המשפטיות השונות:

1 . גם המשפט הישראלי וגם המשפט העברי (לפי רוב הפוסקים) מוכנים לקבל את דעת המדענים שיש מבחינה רפואית האפשרות לשלול (לקבוע) אבהות על ידי בדיקת דם.

2. (א) גם במשפט הישראלי וגם במשפט העברי ניתן לפטור אדם מחיוב מזונות עקב תוצאה שלילית של בדיקת דם.

(ב)  גם לפי המשפט הישראלי וגם לפי המשפט העברי אין בתוצאה חיובית של בדיקת דם כדי לחייב אדם בחיוב מזונות הילד.

3. (א) לפי המשפט הישראלי תוצאה שלילית מבדיקת דם תוציא את הילד בכלל ממסגרת של יורש, ואילו לפי המשפט העברי, בהתחשב עם מכלול הנסיבות, תוצאה שלילית תסווג את הילד למסגרת של "יורש-ספק".

(ב) גם לפי המשפט הישראלי וגם לפי המשפט העברי אין בתוצאה חיובית של בדיקת דם בכדי להעניק לילד מעמד של יורש.

4. (א) גם לפי גישת המשפט הישראלי וגם לפי גישת המשפט העברי יש בתוצאה שלילית מבדיקת דם כדי לזכות נאשם מעבירה פלילית הדורשת כאחד מיסודותיה אבהות.

(כ) לפי שתי מערכות המשפט אין בתוצאה חיובית מבדיקת דם להוות ראיה לאבהות במשפט פלילי.

5. עדיין יש להכריע בהשפעת תוצאות בדיקת דם על כשרותו של ולד בהלכה.

6. לפי המשפט הישראלי אין שופט יכול לפסוק בניגוד לתוצאה שלילית של בדיקת דם. שאלה זאת עדיין לא באה על פתרונה בספרות המשפט העברי.

7. (א) אין סמכות לבתי המשפט במשפט הישראלי לצוות על בדיקת דם בניגוד לרצון הצדדים.

(ב) לעומת זאת יש סמכות לבתי הדין לפי המשפט העברי להורות על בדיקת דם, על אף התנגדותם של הצדדים.

8. (א) אין לבתי המשפט במשפט הישראלי להסיק כל מסקנה מסירובם של הצדדים להבדק מרצונם החופשי133 .

(ב) ואולם במשפט העברי כשאדם מסרב להיבדק, למרות הוראה של בית הדין, במיוחד בדיני ממונות, מותר לבית הדין להסיק את המסקנות המתאימות.

 

 

 

לכב' העורך,

שלום וברכה,

 

קבלתי את' החוברת החדשה של "אסיא"** בה מופיעה סדרת המאמרים הדנים בעמדת ההלכה בקשר לקביעת אבהות ע"י בדיקות הדם השונות - וביניהם מאמרי. כבוד הוא לי ואני תקוה כי סדרה זו תהווה תרומה לעולם ההלכה והרפואה.

ברצוני, אולם, להעיר שלוש הערות קצרות :

1 , ראשית כל אני רוצה להודות לכת"ר והצוות שלו על הסידור והעריכה הנאים של מאמרי.

2. מאמרו של מו"ר הרה"ג שלמה דיכובסקי עוסק בשאלה של שלילת אבהות באמצעות בדיקות HLA. עם כל החשיבות והיופי שבמאמרו נלע"ד שעדיין יש מקום לדון בשאלה של עמדת ההלכה לקביעת אבהות באופן חיובי ע"י בדיקות HLA , ולצורך זה אני מפנה את כת"ר לטענות הנמצאות בשו"ת משנה הלכות, ח"ד, סי' קס"ד, ושו"ת דבר יהושע, ח"ג, אה"ע, סי' ה'.

3. במאמרי בעמ' 42 ו-61 כתבתי כי על פי המשפט הישראלי אין לבתי המשפט להסיק כל מסקנה מסירובם של הצדדים להיבדק מרצונם החופשי. ועל כך מעיר כת"ר הערת העורך (בהערות 20 ו-133) כי בע.א. 548/78 שרון ואח' נ. לוי פ"ד לה (ו), 736, נקבע כי בית המשפט רשאי להסיק מסקנות מסירוב להיבדק. ואם כי כת"ר צודק שכך נקבע באותו פס"ד, ברם כ"ג אינו מציין כי קביעה זו של ביהמ"ש העליון היא אך ורק ביחס לבדיקת HLA - שבכוחה להוות ראיה על אבהות גם באופן חיובי - ואינה חלה על בדיקות ABO , שעליהן אני דנתי, ושאין בכוחן אלא לשלול אבהות. וכן כותב ביהמ"ש העליון במפורשות בעמ' 758-756, נא עיי"ש. מהערתו הסתמית מתקבל הרושם הלא-מדוייק כי פסק דינו של ביהמ"ש העליון בשרון נ. לוי חל גם על נושא מאמרי - קביעת אבהות על ידי בדיקת סוגי דם במערכת ABO.

 

בכבוד רב,

פרופ' דב פרימר

******************

 

ולד דומה במעי אמו לפנקס שמקופל ומונח. ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על שתי ארכובותיו, שתי עקביו על שתי עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו.

וכיון שיצא לאור העולם - נפתח הסתום ונסתם הפתוח. שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת.

 

מסכת נדה דף ל' עמוד ב'

 

 

* המהדורה הראשונה של מאמר זה פורסמה בשנתון המשפט העברי כרך ה, תשל"ח עמ' -219 242. תודתנו למערכת השנתון על הסכמתה לפירסום מהדורה זו באסיא, עם שינויים והוספות משמעותיות רבות, הקשורות הן לתחום ההלכתי והן לתחום המדעי המתפתח.

הן בית הדין הרבני (לעיל עמודים 171-159), והן בית המשפט העליון (בפס"ד ע"א 548/78, שרון ואח' נ' לוי, פ"ד ל"ה(1), 736) הסתמכו על מאמר זה בכמה מנקודותיו.

1. אין כאן המקום להרחיב את הדיבור ולדון בצד המדעי של בדיקת הדם. לדיונים על הנושא בתקופה האחרונה, עיין : Law Family ,"Patemitf of Status Current" ,Lee Lirq Ching -Ascer the and Eeidence Scientific ,KrauseLarrW ;615 .ק (1975, ,9 .vol ,~Qharferl ;252 .ק (1971, ,5 .vol ,"Quarterly law Family ,"Paternity of tainment ראה גם עבודת הגמר של אורה מרכוס, קביעת אבהות והשלכותיה המשפטיות (הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית בירושלים).

2. ראה: מרכוס, שם, פרק ב, במיוחד עמ' 29 ואילך. וראה להלן סמוך להערות 8 -9 . לאחרונה פותחה שיטה המבוססת על בדיקת הכדוריות הלבנות של הדם ומערכת תיאום הרקמות (Syste~n Antigen Leukocyte Human). מבחני ה-..H.L.A מספקים כלי מדוייק הן לשלילת והן לקביעת אבהות כסיכוי הסתברות ממוצע סטטיסטי של 90%. [ראה הסבר ורקע מדעי מול השאלות ההלכתיות - לעיל עמ' 162-149  - העורך]. ראה על כך באריכות:

עדנה קפלן, חיים בראוטבר ודוד נלקן, "אבהות כשאלת מדעי הדם", עיוני משפט, כרך ז' (1979), עמ' 74-46. והמקורות המצויינים שם. אין אנו דנים במאמר זה על מעמדה המשפטי וההלכתי של בדיקה חדשה זו. אולם ראה : ע"א 548/78, שרון ואח' נ' לוי, פ"ד לה(1), 736. אין לנו עדיין כל הכרעה הלכתית בנושא. [ראה הכרעת אב"ד ביה"ד הרבני באשדוד, בפסק דינו של הרב דייכובסקי לעיל עמ' 178-172  - העורך]

3. .ch ,(1972 ,Clearly E.W.i bYI, 88. End I .Co Pu~ishingI: We~tI ',Paul .St) ! EuidenceI On ,McConnick 522 .p 211 .ec~ ,20

[וראה לעיל עמ' 162 הערה 33 ומה שנכתב לפניה בגוף המאמר.- העורך]

4. ע"א 313/68, פלוני, קטין באמצעות אימו נ' פלוני, פ"ד כב (2), 1020, 1025.

5. ע"א 407/60 פלונית נ' אלמוני, פ"ד טו, 212.

6. שם בעמ' 215.

7. ע"א 313/68, שם (הערה 4 לעיל), בעמ' 1026. וראה גם: upra$) .cit .op ,McCormick 521-222 .pp (3.n ע"א 70/78, פלוני נ' פלונית ואח'.

8. ראה- ת.א. 834/65 המובא בתיק אישות חי' 532/66 א' ג' ב, פס"מ עח, 216, 218.

9. 99630-633 .pp ,(1.n supra) .top.cit Lee ;260 .p ,(n.I supra) .op.cit Krause :See.

10. תי"א 151/46. ירושלים, רבקה בת ראובן שמעון נ' נסים ניסן, פס"מ ד, 377, 380, מפי השופט ויתקון ; ע"א 407/60. פלונית נ' אלמוני, פ"ד טו, 212 ; ע"א 215/72 פלוני ג' אלמוני, קטין ואח', פ"ד כז (1), 792, 794. לביקורת על גישה זאת ראה: ,Lee ;260-262 .pp .cit .op ,Krause 522-523. .p (3 .ח aupra) ,1." .op ,McCormick ;630-631.pp cit.t .op

11. כותב ד"ר צ'ינג לינג לי בשנת 1975 (265 .p cit. t .op ,Lae):

ש6 מפcasystesns;i :many חן :lound~ areI ;variations )8%81 ש0= thelmadel' thatarel- 515" ~more :The" ,rareare ~variants 'these א some א8טסאיוג .Ioundbe וקא moreeveneventuaUythatexpected פ6 can '~VartdntSome .reached 4 conclusion 8 ~belorecons~deration סאן taken 68 shouldtheynewthese 01 view ח1 .membersiamdytheatudying ?6 others ,testing 81ח88810 ש ve~iiied !סח 4 This .certain 1009,0 considered 68 longer 0ח חש) pateraityrom~ excluaion ח8 ,85מן8חא 4 That .biology חן especially ,exceptionahaverulesexistingaUpracticaUysinceunexpected ג .signi~cant ש6 0, conaidered 4 95% abovechanceAny .u~edoftenarestatisticswhy 4 changei: ,thewldch חן ,casesexclusionpaternity חן appliedI: -be 0! havemaylphilosophyI- (simaar !חרט) the ש According :readshduldreportappropriate ח8 ,=ןן 99%. שע860 usually .ייצ 01 paternityIromexcluded 5ן )( .Mrresults 5אש ourandknowledge

והשווה: דברי השופט זילברג בע"א 313,68, שם, (הערה 4 לעיל).

12. ע"א 306/56 א.ב. נ' ג.ד. ואח', פ"ד יא (1), 314, 316 ואילך; ע"א 313/68, שם (הערה 4 לעיל), 1026.

13. סעיף 214 (א) לפקודת החוק הפלילי, 1936 ; סעיף 300 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977, ס"ח 864. תשל"ז, עמ' 266, בעמ' 271.

14. 517 .p cit.t .op McCormick; א' הרנון דיני ראיות (ירושלים, האוניברסיטה העברית בירושלים, 1977), חלק שני, סעיף 31.4, עמ' 327, והערה 53, שם.

15. ראה : 64 .p (1974 88. th4 ,Butterworths ,London) , EuidenceI On crosat; הרנון, שם, עמ' 328. אולם אין מניעה לצוות על בדיקת דם אצל ילד, שם.

16. 47 .p cit.t .op ,cross. ניתוח החקיקה האנגלית החדשה משנת 1969 והפסיקה הענפה שבאה בעקבותיה מובאים אצל מרכוס, שם (הערה 1 לעיל), עמ' 36-29.

17. 520 .p (3 .n supra) cit.t .op ,McCormick; ע"א 407/60. שם (הערה 5 לעיל). בעמ' 216-215. וראה במפורט: מרכוס, שם, עמ' 41-36. באשר לחוקיותה של בדיקת H.L.A עיין:

5 .col ,11 at ,1982 ,13 Apa ,JoumalLawYorkNew (..J.p ,Arnold) .A.E.CCarolof I ~ Mattet (EaabnanJudge ,CourtFamily ,CountyYorkNew)

18. על עמדת שיטות משפטיות נוספות באירופה, סקנדינביה ובגוש המזרחי, ראה : מרכוס, שם, עמ' 42-41.

19. ע"א 407/60, שם (הערה 5 לעיל), בעמ' 217 ; ת.א. חי' 532/66, שם (הערה 8 לעיל), בעמ' -217 218 ; ת"מ חי' 223/72, אפללו נ' אסיאס, פס"מ תשל"ד(1), 389, 393 ; המ' ב"ש 217/74, אסרף נ' בכר, פס"מ תשל"ה (1). 202, 205, ע"א 548/78. שם (הערה 2 לעיל), בעמ' 756-755. וראה . גם: מרכוס, שם, עמ' 47-42.

20. ע"א 407/60, שם; ע"א 620/74, מור נ' פלונית, פ"ד ל (1), 218, 223 ; ת.א. חי' 532/66, שם; ת"מ חי' 223/72, שם; המ' ב"ש 217/74. שם; הרנון, שם (הערה 13 לעיל), בעמ' 328; ב' שרשבסקי, דיני משפחה (ירושלים, הוצאת ראובן מס, מהדורה שניה, תשכ"ז), עמ' 393, הערה 22. נימוק נוסף להלכה זו, אשר ניתן על ידי השופט ח' כהן בע"א 407/60, שם, נובע מקל וחומר : "אם מתוצאות הבדיקה אין לדלות ראיה נגדו, מסירובו לא כל שכן". ברור שנימוק זה תלוי במצב המדעי העובדתי, ראה: ת.א. 834/65 שם (הערה 8 לעיל) ; ע"א 548/78, שם, בעמ' 757-756. [אך ראה ע .א. 548/78 שם (הערה 2 ) שם נקבע כי בית המשפט רשאי להסיק מסקנות מסירוב להבדק ולעבור מבחני HLA הבודקים את מערכת תיאום הרקמות המרכזית (MHC). וראה להלן עמ' 209.

21. ע"א 407/60, שם, בעמ' 217. מול אות ו; ראה גם דברי השופט י' כהן בת.א. 834/65 המצוטט בת.א. 532/66, שם.

22 . ע"א 548/78. שם (הערה 2 לעיל), בעמ' 758.

23 . בג"ץ 283/72. בוארון נ' בית הדין הרבני האזורי, תל-אביב יפו וקרשניקר, פ"ד כ (2), 727 ; ע"א 620/74, שם (הערה 20 לעיל), בעמ' 220. אולם ראה ביקורתם של ד"ר שרשבסקי, שם (הערה 20 לעיל), בעמ' 343, הערה 1 ; ד"ר פ' שיפמן, "שיפוט ומשפט בעניני אבהות" משפטים, כרך ד (תשל"ג), עמ' 664.

24 . סימן 51 של דבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, 1922.

25 . ע"א 26/51, קוטיק נ' וולפסון, פ"ד ה, 1341, 1345.

26 . אפילו בהסכמת הצדדים, לפי סעיף 9 לחוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין תשי"ג 1953, ס"ח 134, תשי"ג, עמ' 165.

27 . ע"א 26/51 שם, (הערה 25 לעיל) בעמ' 1344 ואילך; ע"א 164/60 , פלונית נ' אלמוני, פ"ד טו, 347, 349. הדבר אושר בהזדמנויות רבות נוספות. עיין : מ' שאוה, הדין האישי בישראל (רמת גן, מסדה, 1976), עמ' 135-134 , ובהערות. שם, בעיקר הערה 45. ועיין עוד : מנחם אלון, חקיקה דתית (תל-אביב, הוצאת הקיבוץ הדתי, תשכ"ח), עמ' 77-76, 85-79. וראה בענין זה בקורתם של פרופ' י. אנגלרד, "מעמדו של הדין הדתי במשפט הישראלי", חלק שלישי, משפטים כרך ו' (תשל"ה), עמ' 5 ; א"ח שאקי, "צמצום היקף חלותו של הדין הדתי בבתי משפט אזרחיים", גוילין, כרך כא-כב, עמ' 38; שאוה, שם עמ' 140-134.

28. ע"א 620/61, עובדיה ויחזקאל נ' יחזקאל, פ"ד טז, 1177, 1182-1181.

29. ע"א 421/52, עטיה נ' ברדה ואח', פ"ד ט, 1205, 1209 1210- ; בג"ץ 168/56 , חרל"פ נ' הרב רביץ ואח', פ"ד יא, 75. בענין זה עיין בג"ץ 283/74, שם (הערה 23 לעיל), בעמ' 731, ובדברים הנכונים של ד"ר שיפמן, שם, (הערה 23 לעיל) בעמ' 668 ובהערה 27.

30. בג"ץ 71/50, עטיה נ' יו"ר ההוצל"פ, פ"ד ה, 202, 206 ; ע"א 238/53, כהן ובוסליק נ' היועה"מ, פ"ד ח. 4, 36; בג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים פ"ד יז, 225, 250.

31. בג"ץ 143/62. שם; בג"ץ 450/70, רוגוזינסקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו(1), 129, 134 . וכן ראה: בג"ץ 171/68. חאנזליס נ' בית הדין של הכנסיה היוונית אורתודוכסית, פ"ד כג (1), 260, 278. ועיין עוד : משה זילברג, המעמד האישי בישראל (ירושלים, הוצאת מפעל השכפול, מהדורה רביעית, תשכ"ה), עמ' 6, 363.

32 . ת.מז. חי' 9/73 אלסטר נ' אלסטר, פס"מ תשל"ד (3), 90, 92.

33 . ראה והשווה : הערה 26 לעיל.

34 . כמו כן יש לדון בשאלה על פי הדין הדתי, ראה לעיל הערה 25 , אולם לא לפי דיני הראיות של הדין הדתי, ראה לעיל הערה 27 . גם נפסק בת.מז. חי' 9/73. שם (הערה 31 לעיל): "... כי כאשר מתעוררת שאלת אבהות בתביעת מזונות שילדה יהודיה מגישה נגד איש יהודי בטענה שהוא אביה, יש להכריע בשאלה אינצידנטלית זו לפי הדין העברי, אף אם אין רואים בענין האבהות ענין של המעמד האישי במובן של סימן 51".

35. בבלי נדה, לא, א.

36. כן היא הגירסא בכת"י מינכן ; ובירושלמי כלאים, פ"ח, ה"ג (לא, ג) ; ובשאילתא דרב אחאי גאון, פרשת יתרו, שאילתא נ"ו; וכן היתה הגירסא בבבלי לפני רבינו הלל. פירושו לספרא, פרשת קדושים, פרשתא א, אות ע ; וכן הוא בדעת זקנים מבעלי התוספות. במדבר, יב, יד; ובשינוי קל במדרש קהלת רבתי, ה, יג ; וכן היה בפני בעל ספר האגודה, מסכת שבת, פרק רבי אליעזר דמילה. סימן קסד ; ועיין בהגהות הגר"א על מסכת נדה דף לא. א ; ובביאור הגר"א, על שו"ע יו"ד, רסג, ב, ס"ד ד; ובביאור הגר"א, דברי הימים א, יא :א; ובב"ח, יו"ד, שם. וכן ראה: תוספות, בבא קמא, כה. א, ד"ה ק"ו לשכינה ; תוספות. בבא בתרא, קיא, א, ד"ה וק"ו לשכינה ; תוספות זבחים, סט, ב, ד"ה ק"ו לשכינה.

37. שימוש זה של הביטוי "אגדה" מבוסס על המבוא לתלמוד לרבי שמואל הנגיד. האומר: "והגדה הוא כל פי' שיבא בתלמוד על שום ענין שלא יהיה מצוה זו היא הגדה..." ועיי"ש. בענין מבוא התלמוד עיין בספרו של פרופ' מנחם אלון, המשפט העברי, תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו (ירושלים, הוצאת מאגנס, מהדורה שניה, תשל"ח), חלק ג. עמ' 1289-1288.

38. על זיק הגומלין בין ההלכה לאגדה עיין: אלון, שם, חלק א, עמ' 146-144 ובהערות, שם.

39. ראה האיזכור המלא בהערה 36 לעיל.

40. בבלי יבמות, סד, ב; רמב"ם הלכות מילה, א, יח; טור ושו"ע, יו"ד, רסג, ב.

41. רמ"א על שו"ע יו"ד, שם, [וראה לעיל עמ' 20, 21 הערות 9 , 10 .  - העורך].

42. כי יש מי שחולק. עיין בית יוסף על טור יו"ד, שם בשם רבינו מנוח, ובשו"ע, וספק נפשות להקל. הסבר דעתו של בעל הדעה החולקת מובא בבית שמואל, אה"ע, ט, ס"ק ז ; שו"ת חתם סופר, אה"ע, ח"א, קלו; תיקים שט"ז/1755, שט"ז/1198 ב/56, בית הדין הרבני בחיפה, פד"ר, כרך ב, עמ' 119 , בעמ' 124 ; דבר יהושע (תל-אביב, תשל"ו), ח"ג, אה"ע סימן ה ס"ק ב-ד, עמ' רכ-רכא, מאת הרב יהושע מנחם אהרנברג ; והשווה עם הבנת הר' אפרים פישל וינברגר בספרו יד אפרים (תל אביב, הועד הציבורי להוצאת כתבי הרב וינברגר ז"ל, תשל"ו), סימן ז, סעיף ד, עמ' צא. וגם עם הר' שלמה זוין, לאור ההלכה (ירושלים, מוסד הרב קוק, תש"ו), "התורשה", עמ' קמח ; והר' משה פיינשטיין, שו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, קנד.

43. ב"ח על יו"ד, שם; שו"ת הב"ח החדשות, סוף סימן נ. ועיין ערוך השולחן, יו"ד, שם, סעיף ח.

44. מורה נבוכים (תירגם ר' יוסף קאפח, ירושלים, מוסד הרב קוק, תשל"ב), ח"ג, פרק יד, עמ' שד שה, ועיין שו"ת התשב"ץ, ח"א, סימנים קסג-קסה.

45. רמב"ם, מורה נבוכים, שם. ראה גם דברי הרב שרירא גאון, אוצר הגאונים, גיטין, חלק התשובות. עמ' 152 ; רבי אברהם בן הרמב"ם, כפאיה אלעאבדי (המספיק לעובדי ה') שחברו בערבית והודפס בתרגום עברי כהקדמה לספר עין יעקב של ר' יעקב בר שלמה אבן חביב (ווילנא, דפוס ראם, 1891), עמ' XV-XIV ; ר' משה חיים לוצטו, מאמר על אגדות חז"ל, הודפס גם הוא כהקדמה לספר עין יעקב, שם, עמ' XIX-XVII ; ור' יוסף שלמה, רופא דילמדיגו יכנה ר' יש"ר מקנדיאה, ספר מצרף לחכמה. מהדורת בזל, עמ' כ"ט ; אברהם קורמן, אבולוציה ויהדות (תל אביב, יד החמישה, תש"ל) עמ' 72-47 ; Rabbi Isaac Herzog, Judaism: Law and Ethics (London, Soncino Press, 1974), pp. 152, 166.

בקשר להשלכות של גישה זו על הלכות שנפסקו בהתאם לתפיסה המדעית "המוטעית" של חז"ל ראה : שו"ת הרשב"א ח"ג, סימן ריד, מובאת גם בבית יוסף על טור יו"ד, קלד (בסופו) ; שו"ת הריב"ש, תמז ; שו"ת הריב"ש החדשות, ו ; ר' יצחק לאמפרונטי, פחד יצחק, ערך "צידה" ; ר' אהרן מרקוס, קסת הסופר (תל-אביב, תשל"א) מהדורה שניה, כרך א', בראשית, א, כא, עמ' 60- 61 ; קורמן, שם, עמ' 81-73 ; חזון איש, הלכות טריפות. סימן ה, ס"ק ג. הלכות אישות, סימן כז, ס"ק ג. והמעיין בדברי החזו"א יראה שיש מקום לחלק בין הלכה הנקבעת בתלמוד על פי הידע המדעי שהיה בידי חז"ל, ובין הלכה הנקבעת לאחר מכן על-ידי הפוסקים על יסוד קביעה מדעית של חז"ל.

אשר להלכה למשה מסיני ראה: רמב"ם, הלכות שחיטה, י, יב, יג; הרדב"ז על הרמב"ם, שם; שו"ת הרשב"א ח"א, קג; שו"ת מהר"ם שיק, יו"ד סימן רמד ; שו"ת אגרות משה, אה"ע, ח"ב, סימן ג, ענף ב. ועיין גם בהקדמה לספרו של מוזז"ל הרב משה זאב כהן, ספר תפארת משה (ניו יורק, דפוס האחים טברסקי, 1953) עמ' 6. כמו כן ראה תורה לישראל: ממשנתו של ר' חיים צימרמן שליט"א, עורך, מרדכי אלכסנדר (ירושלים, הוצאת מכון תבונה, תשל"ח), חלק ראשון, "פתח דבר", עמ' 12-11 .

46. שו"ת הריב"ש, תמ"ז; ר' יהודה אליעזר בריל, המובא בפחד יצחק, שם; ר' פנחס אליהו, ספר הברית (וורשא, דפוס ר' יצחק גאלדמאן, תרל"ו), חלק א, מאמר יד, פרק ח, עמ' 132 - 133 ; ר' יוסף ראזין מפענח צפונות (ניו-יורק, מכון צפנת פענח, תש"ך), פרק ז, סימן ב, עמ' קעא-קעב ; שו"ת דעת כהן, פד, קמ, קמב; ר' מנחם כשר, תורה שלמה (ניו-יורק, תש"ט), מהדורה שלישית, חלק ראשון, בראשית, א כג. סעיף תשו, עמ' קנ-קנא. ראה גם בדברי רבינו תם המובאים בשיטה מקובצת, כתובות, יג, ב, ד"ה "השבתנו על המעוברת" ; גליון הש"ס, פסחים צד, ב, שו"ת אבקת רוכל, סימן ר"י (מהדורת לייפציג, תרי"ט, עמ' קצב, ב). ראה עוד בענין זה : שדי חמד, כללים, מערכת ט, כלל ה ; מנחת שבת, סימן צב, ס"ק לב ; פרי מגדים, או"ח, שכח, משבצות זהב, ס"ק ב : ב"ח, שם, ד"ה החושש בשיניו וכו'; משנה ברורה, שם, ס"ק ח ; והשווה עם ערוך השלחן, שט, סעיף כב. וכן עיין בכרתי ופלתי, יו"ד, סימן קפ"ח, סעיף ה', ס"ק ו; תיק 2559/ל"ה, בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו, פד"ר, כרך יא, בעמ' 63-62, והמקורות המובאים, שם ; שו"ת מענן לשון, אהע"ז, סימן ט, פרק ב, והמקורות, שם; שו"ת משנה הלכות חלק ה' סי' רי"ד.

47. שערי עוזיאל (ירושלים, הועדה להוצאת כתבי הרב, תש"ו), ח"ב, שער מ, סעיף יח.

48. שו"ת ציץ אליעזר (ירושלים, תשל"ח), חלק יג, סימן קד, עמ' ריב. הרב וולדינברג יושב היום בבית הדין הרבני הגדול.

49. ספר דבר יהושע, שם (הערה 42 לעיל), עמ' ריט.

50. שו"ת דברי ישראל, אהע"ז, סימן ח' ; שו"ת משנה הלכות, ח"ד, סימן קסג. הרב וועלץ, שנפטר בירושלים בשנת תשל"ד, היה מלפנים ראב"ד בבודפסט, הונגריה.

51. שו"ת משנה הלכות, ח"ד, סימן קסד. הרב קליין הינו ראש ישיבת בית שערים בברוקלין, ניו יורק, ומלפנים ראב"ד באונגבר, הונגריה.

52. תיק שט"ז/1755, שם (הערה 42 לעיל).

53. השווה מה שכתבנו לעיל סמוך להערות 39 -43 . והשווה עם דברי הרב אהרנברג, שם, ס"ק ב, עמ' רכ.

*53. ניתן בהחלט להבין את דברי ביה"ד הרבני בחיפה, בהנחה שאודם האמור בדברי חז"ל - היינו פרודות ההמוגלובין האדומות שבתוך תאי הדם. ואילו האנטיגנים הקובעים את סוג הדם, הם נמצאים על פני הקרום השומני של כדוריות הדם (הממברנה). ותכונות הקרום והאנטיגנים שעליו באות בירושה גם מהאב.  - העורך.

54. יד אפרים, שם, (הערה 42 לעיל), סוף סעיף ח, עמ' צו.

55. משנה עדויות, ב, ט.

56. ראה הערה 54 לעיל.

57. ראה הערה 42 לעיל.

58. ראה דברי הרב משה פיינשטין, שם (העדה 42 לעיל). שגם הוא בדעה שאותם פוסקים החולקים על האגודה עושים כן משום שסוברים שהדם נובע גם מהאב ולא רק מהאם, אולם מקורם, לדעת הרב פיינשטין, אינו המשנה בעדויות אלא גירסא אחרת בברייתא במסכת נדה המשמיטה את המלה "ודם" וכנוסחת גמרותינו המודפסות, עיי"ש. וראה הערה 36 לעיל, ועיין בהסברו של הרב אהרנברג לסוגיות אלו, שם (הערה 42 לעיל).

59. שו"ת הרשב"ש, סוף סימן תקיג.

60. הערותיו לספר לב אברהם מאת פרופ' אברהם-סופר אברהם (ירושלים , הוצאת ספרים פלדהיים, תשל"ח) ח"ב עמ' יז. והשווה עם דברי הרמח"ל שם (הערה 42 לעיל).

61. כן הבהיר לי הגרש"ז אויערבאך את דבריו בשיחה מיום ר"ח א' אלול, תשל"ח. ואילו בסיפא של הערתו שם בכתבו "אך גם בלאו האי טעמא אין להסתמך על זה" הסביר לי הרב אויערבאך שכוונתו היא שאין להסתמך על בדיקת דם לשם קביעת אבהות ודאית, וזאת משום שדינו של בדיקת דם הוא מכח "רוב" ו"ספק" וכדברי בית הדין הרבני האזורי תל-אביו-יפו, עיין להלן סמוך להערה 82 .

62. תיק מס' 1005/תש"ך, פד"ר כרך ה, עמ' 346, בעמ' 352-350.

63. ספר משמרת החיים (ירושלים, מועצת הרבנים דשיקגו, תשכ"ו), סימן לז, עמ' קלט, בעמ' קמב. הרב רגנשברג, שנפטר בירושלים בשנת תשל"ז, היה מלפנים ראש ישיבת בית מדרש לתורה בשיקגו, איללינוי, ארה"ב, וראב"ד בשיקגו. תשובה זו הינה שיעור בהלכה למעשה שנתן הרב המחבר לפני מועצת הרבנים בשיקגו.

64. את המכתב הנ"ל קבלתי מידידי ד"ר איתמר ורהפטיג שמצא את העתקו בעזבונו הספרותי של הרב הרצוג זצ"ל, שבהיכל שלמה בירושלים. ואני מודה על הרשות לפרסם. כ"כ מודה אני לאחי ד"ר אריה פרימר על עזרתו בנושא זה. [הודפס לראשונה באסיא לה עמ' 49.  - העורך]

65. ההדגשה במקור.

66. בהעתק המכתב שבידינו חסר כשתים או שלש מילים. יש לשער כי המילים החסרות היו בלועזית ושנכתבו במקור בכתב יד.

67. דברים אלו תואמים את גישתו הכללית של הרב הרצוג בנושא זה של "סתירות בין קביעות חז"ל ובין קביעות המדע. ראה : Rabbi Herzog, op. cit. (supra n. 43).

68. שו"ת ישכיל עבדי, ח"ה, אה"ע, סימן י"ג (עמ' קמ"ט).

69. שם.

70. על פי כללי המשפט העברי, אין בתי הדין הרבניים האזוריים חייבים ללכת בעקבות תקדימי בית הדין הרבני הגדול. ראה על כך באריכות מאמרו של זרח ורהפטיג, "התקדים במשפט העברי", שנתון המשפט העברי, כרך ו-ז (תשל"ט-תש"מ). עמ' 132-105 והמקורות המובאים שם. עיין עוד בשו"ת עשה לך רב, חלק ב' סימן ס"א, וח"ג, סימן נ.

71. ראה לעיל סמוך להערה 52 .

72. תיק תשט"ז/1755 , שם (הערה 39 לעיל). ועיין עוד שו"ת ציץ אליעזר, שם (הערה 48 לעיל), אות ד'. והשווה : Lee, op. cit. (supra n. 1) p. 626.

73. ספר משמרת החיים, שם (הערה 63 לעיל).

74. יד אפרים. שם (הערה 54 לעיל). ועיין עוד תיק מס' 1005/תש"ך. שם (הערה 62 לעיל).

75. שם (הערה 54 לעיל).

76. ספר חסידים (ירושלים. מוסד הרב קוק, תשל"ג), סימן רלב, עמ' רז. לדיון מפורט במשמעויות ההלכתיות השונות של סיפור זה עיין בפירושו של הר' אברהם אהרן פרייס, משנת אברהם (טאראנטא, תשט"ו) חלק ראשון, סימן רצא, עמ' קמד-קמח. ראה גם : ספר מטה משה, הלכות ומנהגים, סימן תשסה ; אליהו רבא, או"ח סימן תקסח, סעיף ט, אות טו; רש"ש, בבא בתרא, דף נח, א. על הסיפור באופן כללי ראה : of Proof As Test Blood" ,ohut~ Alexander Ceorge 19034 ) 24 .Vol ,ISociety :e~iental American the of [Joun(a ,"Folklore Jewah חי Khshdp 129.

(תודתי נתונה למו"ר הרב ד"ר חיים סולובייצ'יק שגילה לי מקור זה.)

77. האם זה ר' סעדיה גאון? הרב פרייס, משנת אברהם, שם (הערה 76 לעיל), עמ' קמד; הרב אהרנברג. ספר דבר יהושע, שם (הערה 42 לעיל), ס"ק יא. עמ' רכד; הרב ישראל וועלץ, בתשובתו המופיעה בשו"ת משנה הלכות, ח"ד. סימן קסג, כולם מניחים שכן, אולם ללא כל ראיה. וראה קוהוט, שם, עמ' 134.

78. והשווה עם דברי הרב וולדינברג, שו"ת ציץ אליעזר, שם (הערה 48 לעיל) ודברי הרב אהרנברג, שם ס"ק יא-יב, עמ' רכד-רכה ; ודברי הרב מנשה קליין, שם (הערה 51 לעיל). במחילת כבוד תורתם, נראה לכאורה שרוב הטענות שהועלו על ידי הרבנים המובהקים הללו אינן דוחות את המסקנה שמכאן מוכח כי ניתן להסתמך על בדיקות מדעיות לצורך קביעת אבהות. זאת במיוחד כשהבדיקה רק שוללת אבהות. במידה ויש בכח בדיקת סיווג הרקמות בכדי להוכיח אבהות באופן חיובי הדבר עדיין צריך עיון. כאשר לטענת הרב קליין, שם, (עמ' קלד) מדיני עגונה, עיין עוד בשו"ת דבר יהושע, ח"ג, אה"ע, סימן ד. אולם השווה : שו"ת יביע אומר, ח"ו, חאה"ע, סימן ג, אות כ ; גד נבון, "טביעת אצבעות כסימן מובהק לקביעת מות בפסיקה הרבנית", דיני ישראל, כרך ז' (תשל"ו), עמ' קכט-קמא, ומראה המקומות המובאים במקורות אלו.

79. עיין בזה בתיק בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו שהובא לעיל בהערה 62 .

80. שו"ת ישכיל עבדי, שם (הערה 68 לעיל).

81. ראה הערה 11 לעיל. [וראה מ. הלפרין, ח. בראוטבר וד. נלקן, תורה ומדע י"א, א', (תשמ"ג), פרק א' סעיף 4  - העורך].

82. תיק 1005/תש"ך, שם (הערה 62 לעיל), בעמ' 351, וכן דעת הגרש"ז אויערבאך, ראה הערה 61 לעיל.

83. בבלי יבמות, סט, ב; שו"ת הריב"ש, מ-מא.

84. עיין: טור ושו"ע, חו"מ, סימן רפ; ואה"ע, סימן קסג.

85. דהיינו קביעת המציאות של מעשה על ידי הערכת תנאים ונסיבות ידועים. עיין : שו"ת המהרי"ק, קכט, ערך "אומדנא", אנציקלופדיה תלמודית (תשט"ז), כרך א', עמ' רצה.

86. רמב"ם, הלכות נזקי ממון, ח, יד. טור ושו"ע, חו"מ, תח, ב.

87. ראה סמוך להערה 76 לעיל.

88. משנת אברהם, שם (הערה 76 לעיל), בעמ' קמה (ההדגשה שלי - ד.פ.). ועיין עוד בשו"ת משנה הלכות, ח"ד, סימן קס"ד, ד"ה "וראיתי" (עמ' קלד).

89. ראה לעיל סמוך להערה 73 .

90. שם בעמ' קמא.

91. שם, שם (ההדגשה שלי - ד.פ.).

92. שם, עמ' קמב.

93. רש"ש, בבא בתרא, נח, א' וראה דברי הרב וינברגר שם (הערה 42 לעיל), עמ' צ-צא.

94. ראה לעיל סמוך להערה 92 .

95. תוספות, שבועות לד, א, ד"ה דאי. וראה : קובץ שיעורים, ח"ב, סימן ל"ח ; פירושי איברא, סימנים א-ב.

96. הרב יעקב פעסטער, "טביעת האצבעות ובדיקת הדם לאור ההלכה", הפרדס שנה מג, (תשכ"ט), חוברת ט, סימן פג, עמ' 21-19: שנה מד (תש"ל), חוברת ג, סימן כג, עמ' 17-16 ; ספר ברכת יעקב, ח"א, סימן י"ד.

97. מאירי, שבועות, לד, א; מד, א; יד רמ"ה, סנהדרין, לז, א.

98. שאר התקפתו של הרב פעסטער אינה מוכרחת, וכבר תורצה ע"י הרב פרייס, שם (הערה 76 לעיל), עמ' קמה, ד"ה אלא לאחר העיון. ועיין עוד בשו"ת אגרות משה, יו"ד, ח"א, סימנים מז מח.

99. ראה לעיל בהערה 11 .

100. תיק 1005/תש"ך, שם (הערה 62 לעיל), בעמ' 352.

101. עיין: שם, עמ' 350-349 לענין דומה.

102. "ומכה אביו ואמו מות יומת" - שמות, כא, טו; רמב"ם, הלכות ממרים, ה, ה.

103. הרב רגנשברג. שם (הערה 63 לעיל), בעמ' קמא-קמב. מוכח מזה שהרב רגנשברג אינו רואה בשימוש בדמו של אדם כראיה נגדו ענין של הפללה עצמית. וראה: .cit .op ,McCormick and 263 .p ,( 1 .ח supra) .cl .op ,Krause ;264-266 .pp ,124 .sec ,13 .ch ;520 .p (3 .ח supraI) 46 .p (14 .מ supra) .cit .op ~cross ;loct ad notes. והשווה : and Faith ,Lamm Nonnan 298-299. .pp (1971 ,.Inc Hohse Publishing Ktav ,York New) Doubt

104. ראה לעיל סמוך להערה 82 .

105. בבלי שבת, קכט, א ; בבלי סנהדרין, עט, א ; ועוד. עיין גם : בבלי סנהדרין, סט, א, ורש"י, שם, ד"ה והצילו העדה; יצחק אייזיק אלון. "זכאי עד שאשמתו מוכחת", השוואות בין דיני ישראל ודיני ארצות הברית (תל-אביב-ניו-יורק, תשכ"א), עמ' 53-48.

106. ראה לעיל סמוך להערה 97 .

107. שב שמעתתא, שמעתא ד, פרק ח ; שו"ת רבי עקיבא איגר, סוף סימן קז ; שער ישר, שער ג, פרקים א-ד: קובץ ענינים, חלק ב, סימן ה, אות ג; CriminaIJurisprudence e~7, ,Menddaohn .s 287. .ח ,124 .p ,82 .sec ,(1968 ,.d nd2 ,Press Hermon ,York New) Hebreu(s Ancient .of~he

108. בבלי סנהדרין, סט, א-ב. בבלי חולין, יא, א-ב. וראה גם ריטב"א, מכות ה, א ; ספר תפארת משה (הערה 45 לעיל), חלק א, סימן נ"ה ענף ב', וסימן נ"ז. ועיין עוד בציון ירושלים על הירושלמי. סנהדרין, פ"ד ה"א ; קובץ ענינים, שם, כתובות, ט,. ב.

109. בבלי קדושין, פ, א; ירושלמי, קדושין, פ"ד, ה"ח. (סו, א). ראה גם : ערך "חזקה", אנציקלופדיה תלמודית (תש"ל), כרך יג, עמ' תשיד-תשטו.

110. על זה שלומדים שני הדברים ממקור אחד עיין : שו"ת חת"ם סופר, אה"ע, ח"א מא (תודתי לד"ר נחום רקובר למקור זה) ; תורה תמימה, שמות, כא, טו, אות קיז ; אנציקלופדיה תלמודית (הערה 109 לעיל), ובהערות, שם ; תורה שלמה (ניו-יורק, האחים שלזינגר, תשט"ז), כרך יז, שמות, כא, טו, עמ' פה, סימן רצג, ובהערות שם. ראה גם : המאירי, סנהדרין, סט, ב.

111. בבלי חולין, יא, כ.

112. ירושלמי, קדושין, פ"ד, ה"ח (סו, א).

113. השווה: שו"ת ציץ אליעזר ח"ח (ירושלים, תשכ"ה) סימן טו, פ"ז, אות יא, עמ' צד.

114. משנה יבמות, ד, יג; משנה קדושין, ג, יב.

115. ראה : בבלי קדושין, פ, א ; אנציקלופדיה תלמודית (הערה 109 לעיל). בעמ' תשטו, והערות שם. עיין גם בקובץ ענינים, שם (הערה 107 לעיל).

116. ראה לעיל סמוך להערה 7 .

117. גם חוק הירושה, תשכ"ה-1965 מכיר במושג "יורש-ספק". ראה, למשל, סעיף 9 לחוק.

118. ראה סמוך להערה 76 לעיל.

119. ראה הערה 76 לעיל.

120. Lamm,op. cit.(supra n. 88).

121. ראה: הרנון, שם (הערה 14 לעיל), סעיף 31.6, עמ' 339: והשווה: McCormick, op. cit. (supra n. 3), p. 520.

122. הרב יהושע בוימעל, עמק ההלכה (ירושלים, תשל"ו), חלק שני, סימן יד, עמ' רלה, בעמ' רלו.

123. כגון דין מרומה. ועיין שם בנוגע לדיני נפשות והאיסור דחוסמין.

124. ראה : שו"ע אבה"ע, א, י, ברמ"א ; אוצר הפוסקים (ירושלים, תש"ל), שם, כרך א, עמ' יד-טז, ס"ק סח, אותיות א-י.

125. שו"ת ציץ אליעזר (ירושלים, תשכ"ג), ח"ז, סימן מח, אות ז, עמ' קפט-קצ. ועיין עוד פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול בענין מעין זה פורסם בשו"ת ישכיל עבדי, ח"ו, חאה"ע, סימן קיב, אות ז, ובהוספה, אות ד. וכן ראה בענין כפיית בדיקת פסיכיאטור ערעור תשלג/216, בית הדין הרבני הגדול ירושלים, פד"ר, כרך ט' עמ' 331.

126. שם, עמ' קצ.

127. ראה על כך באריכות מאמרנו:

DovI. Frimer, "Medical Examinations by Order of the Court and the Right to Privacy: The 96-103. .pp ,(1982) Law ReviewIgrael 17 ,"Common law and Jewish Law Experiences

וראה עוד לעיל הערה 121 .

128. ראה בנקודה זאת: ר' חיים פאלאג'י, שו"ת חקקי לב, יו"ד, סימן מט ; שו"ת אור זרוע ומהר"ם בן ברוך (מהדורת י"ז כהנא, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ג) חלק ג סימן תג, עמ' סט. על הנושא של צנעת הפרט במשפט העברי בכלל ראה : י"א אלון, שם (הערה 105 לעיל), עמ' 54 -56 ; 290-309 .pp ,(88 .ח aupraI) .cit .op ,Lamm ; ההגנה על צנעת הפרט (Privacy), (ירושלים. משרד המשפטים, תש"ל, סדרת מחקרים וסקירות במשפט העברי); -Pro The-' ,RakoverTebAviv) 5 .tection of Privacy in Jewish Law", Israel Yearbooh on Human Rights, Vol 169. .p ,(1975 ,University ראה גם: הרב ברוך רקובר. "המותר לרופא להעיד על חולה שלא בהסכמתו ?", נועם, (ירושלים, הוצאת מכון תורה שלמה, תשי"ט), כרך ב, עמ' קפח-קצא ; תיק בית הדין הרבני האזורי תל-אביב-יפו מס' 5637/כא, פד"ר, כרך ה, עמ' 132 ; ערעור תשלג/216, שם (הערה 125 לעיל); הרב מרדכי יעקב ברייש, שו"ת חלקת יעקב (בני ברק, תשכ"ו) חלק ג, סימן קלו; פרופ' ל' וישליצקי - עורך, מדריך רפואי לפי המסורת היהודית (ירושלים, מכון לרפואה ויהדות, תשל"ז). עמ' 38-37 ; שו"ת ציץ אליעזר, שם (הערה 48 לעיל), וכן סימן פא, אות ב, עמ' קנח-קנט; שו"ת יחוה דעת, ח"ד, סימן ס; ספר לב אברהם (הערה 60 לעיל) עמ' סט-ע; הרב שילה רפאל, "סודיות רפואית - היבטים הלכתיים", אסיא (ירושלים, המכון ע"ש ד"ר פלק שלזינגר לחקר הרפואה ע"פ התורה ליד ביה"ח שערי צדק, תשל"ח), חוברת כא, עמ' 15-12 ; הרב ח"ד הלוי, עשה לך רב (תל-אביב, תשל"ו), ח"א, סימן מב.

129. ראה : בבלי בבא בתרא, נח, א, במעשה דרבי בנאה; שו"ת הרא"ש, ק"ז, ד; פתחי תשובה על שו"ע חו"מ, טו, ס"ק ט; ערוך השלחן, חו"מ, טו, סוף סעיף ד ; ערעור תשלג/216, שם (הערה 125 לעיל). וראה גם : ע"א 524/60, מזרחי נ' מזרחי, פ"ד כ(4) 813, 816, עיין עוד: ע"א 328/72 לנגל נ' לנגל פ"ד כז (2), 470, 476-475. אך השווה מה שכתבנו לעיל ליד הערות 19 -20 , בדבר עמדת המשפט הישראלי כלפי המסרב להיבדק בבדיקת דם.

130. ראה לעיל ליד הערה 93 .

131. ההנחה שניתן להסתמך על בדיקת דם כדי לקבוע ממזרות. וראה על כך את הדיון לעיל סמוך להערה 99 ואילך.

132. ראה : משנה עדויות, ח, ז, ופירוש ר' עובדיה מברטנורא, שם. וכן פסק בית המשפט העליון בע"א 548/78, שם (הערה 2 לעיל), בעמ' 749-748, ביחס לקביעת אבהות על ידי בדיקת סיווג הרקמות. בית המשפט הסתמך על עמדת המשפט העברי כפי שבאה לידי ביטוי במהדורה הראשונה על מאמרנו זה ואשר היתה לנגד עיני שופטי בית המשפט העליון. ראה שם, עמ' 754, מול אות ו'. והשווה שם, עמ' 761; מס' 5.

[הרחבה מחודשת של גישה זו באה ידי ביטוי בהחלטת בית המשפט המחוזי מ.א. 128/83. היועהמ"ש לממשלה נגד ההסתדרות מדיצינית הדסה, שנתקבלה בתאריך י"ג ניסן תשמ"ג (27.3.83), והדברים טעונים דיון הלכתי נפרד  - העורך].

133. ראה תוספת העורך בסוף הערה 20 לעיל.  - העורך.

** אסיא ל"ה, הובא לעיל עמ' 208-149.

 

האם נתגלתה פרתנוגנזה בביה"ד הרבני באשדוד? ממצא חריג של זהות אנטיגנית בין בת לאמה. תיאוריות ודרכי בירור

 

הרב מרדכי הלפרין

 

 

פרק א. סיכום פסק הדין

 

בפס"ד מס' 378/מב' של ביה"ד הרבני האזורי באשדוד תואר מקרה נדיר של תוצאות בדיקת MHC1 במסגרת בירור אבהות2 . במקרה הנדון נבדקו שני ההורים, בן ובת. התוצאות אישרו את האבהות לגבי הבן, אך נתוני הבדיקות הצביעו של שלילת אבהות כלפי הבת. אב בית הדין קבע3 ששלילת אבהות באמצעות בדיקת מערכת סיווג הרקמות (MHC) יש לה תוקף הלכתי מחייב, אך במקרה זה, באופן חריג, קבע בית הדין את אבהות האב גם כלפי הבת4 .

הסיבה לאי-קבלת מסקנות השלילה הנובעות מממצאי המעבדה, היא הממצא החריג של הבדיקה - היינו זהות מלאה בין האנטיגנים HLA של הבת לבין האנטיגנים HLA של האם. לכן נמנע ביה"ד מלקבל את אפשרות הממזרות כאפשרות יחידה, ועקב הנחת קיום של אפשרויות הסבר אלטרנטיביות לתוצאה החריגה, העדיף ביה"ד את חזקת האבהות וכללי הרוב התומכים בה, ועל פיה קבע ואישר את האבהות.

במאמר זה נציג הסברים אפשריים לממצא החריג, הן כאלה הכרוכים במימזור והן הסברים אחרים. במקביל נציע דרכי בירור חדישים לאפשרויות השונות.

 

פרק ב. סיכום ממצאי המעבדה

 

הבדיקות נערכו במעבדה לסיווג רקמות של המרכז הרפואי ע"ש שיבא בתל השומר, ותוצאות הבדיקה נמסרו לבית הדין בחוות הדעת שהגיש ד"ר א. גזית לבית הדין.

במסגרת בדיקה זו נבדקו אנטיגנים HLA מסדרה A ומסדרה B5 אצל ההורים וילדיהם, כשתוצאות הבדיקה היו כדלהלן :

האב  HLA   A9, A26, Bw41, BwX6

האם HLA   A2, A11, Bw21, Bw35

הבת HLA   A2, A11, Bw21, Bw35

הבן HLA   A2, A9, Bw21, Bw41

 

תוצאות הבדיקה של הבן והוריו מאפשרות לנו להצביע על ההפלוטיפים7 הקיימים במשפחה.

מערכת ההפלוטיפים של ארבעת בני המשפחה מודגמת בתמונה מס' 1.

עיון בתמונה מס' 1 מדגים בבהירות את בעית קביעת האבהות הנוגעת לבת. מצד אחד - אין שום הפלוטיפ משותף לאב עם בתו, עובדה השוללת את האבהות8 . מאידך - הזהות המלאה בין ההפלוטיפים של האם לאלו של בתה טעונה הסבר אף היא, שכן איננה מתיישבת כראוי עם כללי התורשה המקובלים8 .

 

פרק ג. ניתוח האפשרויות השונות

 

ככלל עומדות לפנינו שתי אפשרויות :

1. שלילת האבהות היא אמיתית, דהיינו מעורב כאן גורם זר וקיים אב ביולוגי אחר.

2. שלילת האבהות הינה כוזבת (false negative) ולא מעורב כאן שום גורם זר.

 

דיון

אם שלילת האבהות היא אמיתית, כהצעתו של ד"ר גזית, הרי משמעות הדבר שהאם התעברה מגבר זר (יתכן קרוב משפחה) אשר אחד ההפלוטיפים שלו זהה במקרה לאחד ההפלוטיפים של האם. ואם הפלוטיפ זה הועבר לבת מאביה הביולוגי, יחד עם ההפלוטיפ האמהי האחר - אזי ניתן לקבל את תוצאת הזהות לכאורה בין הבת לאמה.

תמונה מס' 2 מציגה בצורה גרפית את שתי הואריאציות של אפשרות זו.

נדגיש כי מציאות הפלוטיפ זהה אצל שני אנשים זרים איננה שכיחה (ולכן קיימת בעית התאמת רקמות להשתלה בין אנשים זרים !), אך היא בהחלט קיימת ויש להביאה בחשבון, במיוחד אם נבדקו אנטיגנים משתי סדרות, HLA בלבד -A ו-B.

אם מדובר בגבר זר שאינו קרוב משפחה של האם, ניתן לאמת אפשרות כזו על ידי בדיקת אנטיגנים HLA מסדרות נוספות, כגון HLA-C, HLA-DR, HLA-D ו- HLA-SB. ההסתברות שתתגלה זהות אנטיגנית גם בשאר סדרות ה-HLA היא נמוכה ביותר ויורדת בערך בסדר גודל אחד עם בדיקת כל סדרה נוספת9 .

אמנם בין קרובי משפחה יש הסתברות גבוהה שקיימים הפלוטיפים זהים. ברור שלאבי האשה יש תמיד זהות הפלוטיפית עם ההפלוטיפ האבהי של האשה. בין אחים, הסיכויים שהפלוטיפ אחד לפחות יהיה זהה, הם %75 10 . וכאן הפלוטיפ זהה משמעותו שויון של הפלוטיפ אחד בכל סדרות האנטיגנים HLA המועברים בתורשה באמצעות כרומוזום מס' 6. ולכן גם דמיון מלא לאחר השלמת הבדיקה לאנטיגנים HLA מהסדרות האחרות איננה שוללת מעורבות של גבר זר קרוב משפחה של האם. את בדיקות המעבדה היכולות לאמת או לשלול אפשרות זו - נציג בפרק ה'. אם שלילת האבהות היא כוזבת כהצעה האלטרנטיבית של ביה"ד, אזי משמעות הדבר שלא מעורב שום גבר זר בלידת הבת.

במקרה זה יש להציע אפשרות תיאורטית של שלילה כוזבת (false negative) וקיימות לכך מספר אפשרויות11 . עקב הממצא המיוחד שלפנינו, נציג בפרק הבא הסבר מענין במיוחד, המאפשר לפרש את ממצאי הבדיקות ללא עירוב של שום גבר זר. בפרק ה' נדון בדרכים לאמת או לשלול אפשרות מעין זו.

 

פרק ד. רביית בתולים (Parthenogenesis) אנושית

 

פרתנוגנזה (רביית בתולים) מוגדרת כהתחלקות והתפתחות של ביצית אמהית ללא תרומה גנטית אבהית12 .

בבני האדם מתחיל העובר להתפתח רק אחרי איחוי של זרעון אבהי עם הביצית האמהית. לאחר איחוי כזה מתחילה הביצה החד-תאית להתחלק, ובכך הופכת לדו-תאית, התחלקות נוספת יוצרת 4 תאים, אח"כ 8, וכן הלאה עד להתמינות ולהווצרות עובר שלם13 .

מצד שני קיימים בעולם החי מקרים רבים של התפתחות צאצאים ללא תרומה גנטית אבהית. הדוגמה הידועה ביותר לקוחה מעולם הדבורים14 . הדבורים הנקבות נוצרות מהתפתחות ביצים מופרות (ע"י זכרי הדבורים), בעוד שהזכרים נוצרים תמיד מביצים לא מופרות המתחילות להתחלק ללא תרומה גנטית של אב זכר. נדגיש כי אצל בני אדם, אם נצליח למצוא עובר חי שמקורו בתהליך פרתנוגנטי, אזי מינו יהיה חייב להיות נקבה דוקא15 שכן ללא תרומה אבהית לא יקבל העובר כרומוזום Y, כרומוזום המצוי רק אצל זכרים ואשר הוא תנאי הכרחי ליצירת זכר נורמלי, והעדרו קובע באופן מוחלט את מין העובר לנקבה16 .

בעולמו של הקב"ה קיימים סוגים שונים של פרתוגנזה. הן כאלה בהן הצאצא הינו בעל מחצית מכרומוזומי האם והן כאלה בהן הצאצא הפרתנוגנטי מכיל את כל כרומוזומי האם17 .

גם באדם אנו יודעים היום על קיומם של תהליכים פרתנוגנטיים הכוללים התחלקות ספונטנית של בצית האם ללא תרומה גנטית אבהית. הוברר שטרטומה (Teratoma) - סוג מסויים של גידול שחלתי - הוא למעשה "עובר פרתנוגנטי" אשר התפתח בצורה לא נורמלית18 , ולכן מוצאים אנו לעתים קרובות טרטומות המכילות את כל הרקמות העובריות, כגון עור, שיניים, בלוטות, עצם, סחוס, שרירים, שערות ועוד19 .

לגבי אפשרות של פרתנוגנזה אנושית בת קיימא נתקיים דיון בספרות המדעית, אך עד היום טרם נמצאה הוכחה חיובית לקיום מציאות כזו בבני אדם ; עם זאת טרם נשללה אפשרות כזו20 .

אם אכן קיימת פרתנוגנזה אנושית בת קיימא, אזי כשנבדוק את מערכת סיווג הרקמות המשפחתית שלה, עשויים אנו לקבל תוצאה הדומה לממצאים שלפנינו: שלילת אבהות ברורה מצד אחד, וזהות אנטיגנית בין הבת לאמה מאידך21 . במקרה כזה תמונת המצב תהיה כבתמונה מס' 3.

ברור ששלילת אבהות ביולוגית זו איננה בהכרח שלילת אבהות הלכתית, ולמעשה מסתבר שאין מקום לממזרות במקרה מעין זה כאשר אין שום "מום זר"22 . יתכן שגם לגבי דיני ממונות, ואולי גם דיני יוחסין, קיים יחס האבהות ההלכתי במלואו, במיוחד לאור העובדה שקיימת האפשרות שזרע האב היה אחראי לגירוי אשר עורר את הבצית להתחלק ולהפוך לעובר, למרות חוסר התרומה הגנטית האבהית23 . אך אין ספק ששאלה זו טעונה בירור והכרעה הלכתית מוסמכת.

 

פרק ה. דרכי בירור האפשרויות

 

הצגנו שתי אפשרויות עקרונית להסבר הממצא החריג של זהות הפלוטיפית בין האם לבתה ללא תרומה הפלוטיפית של האב החוקי.

1. קיום גבר זר המתאים במקרה לתמונה נדירה זו;

2. פרתנוגנזה אנושית בת קיימא.

מקרה זה מהווה אחת הדוגמאות לכך שלגבי קביעת אבהות לא די לבדוק את מערכת סיווג הרקמות (MHC) בלבד, אלא יש צורך לבדוק גם מערכות גנטיות נוספות24 (כגון איזו אנזימים) אשר מועברות בתורשה באמצעות כרומוזומים אחרים שאינם שייכים לצמד האוטוזומים מס' 6. 25

ואז, אם מדובר בפרתנוגנזה אמיתית - נקבל זהות מלאה בין האם לבתה בכל המערכות הנבדקות, וזהות כזו מהווה למעשה הוכחה מדעית לקיום פרתנוגנזה בת קיימא.

לעומת זאת, כאשר מדובר בגורם זר (אפילו קרוב משפחה !) אזי כמעט תמיד26 נמצא הבדל (לפחות באחת המערכות) בין האם לבתה, עובדה המצביעה על מקור תורשתי זר. זו הסיבה לכך שבמסגרת בירורי אבהות המתבצעים במעבדה של ביה"ח הדסה בירושלים מבצעים בנוסף לבדיקות HLA גם בדיקות של איזו אנזימים ומערכות גנטיות נוספות.

 

פרק ו. סיכום

 

1. בדיקות המעבדה כפי שנמסרו לביה"ד במקרה הנדון - אינן מספיקות.

2. מן הראוי לבצע בדיקות של מערכות גנטיות נוספות כפי שמקובל במעבדת הדסה בירושלים.

3. קבלת נתונים נוספים מבדיקה משלימה (עם פירוט מקצועי מלא של סוגי הסרום בהם מתבצעת הבדיקה), יסייעו לבירור מלא יותר ולהסבר הממצא החריג במקרה הנדון, ויתכן שתהיה לנתונים אלו השפעה על פסק הדין בעירעור (אם יוגש) לפני בית הדין הרבני הגדול.

 

 

1 . הגדרת MHC - ראה ח. בראוטבר, מ. הלפרין וד. נלקן, קביעת אבהות באמצעים אימונוגנטיים חדישים - בעיה הלכתית ורקע מדעי, לעיל עמ' 162-149 ובעמ' 153 שם.

2 . פסק הדין במלואו הובא לעיל עמ' 163 - 178, הנתונים הנדירים מתוארים בפיסקה א' ובהערה 2 שם.

3 . פסקה י' שם.

4 . פסקה י"א שם, וראה גם הערת הדיין הרב אליעזרוב שם בהערה 19.

5 . כלומר נבדקו אנטיגנים של שתי סדרות מתוך 6 סדרות HLA ידועות : D, DR, SB, A, B, C. ראה

ח. בראוטבר שם (הערה 1 ), בעמ' 156-154.

6 . משמעות הסימון BwX היא שבסדרת האנטיגנים HLA-B נתגלה רק אנטיגן אחד (Bw41). 2 הסברים אפשריים הובאו לעיל עמ' 158, בקטע האחרון של פרק ו'.

7 . הגדרת הפלוטיפים - ראה ח. בראוטבר שם (הערה 1 ), עמ' 158-157.

8 . ראה ח. בראוטבר שם (הערה 1 ), פרקים ד-ו ובהערה 19 שם.

9 . ראה טבלה 6 סדרות האנטיגנים HLA, ח. בראוטבר שם (הערה 1 ), עמ' 156.

10. שההפלוטיפ הראשון יהיה זהה - הסיכוי 50%. גם אם ההפלוטיפ הראשון אינו זהה, אזי יש 50% סיכוי שתהיה זהות בהפלוטיפ השני.

11 . ראה מ. הלפרין. ח. בראוטבר וד. נלקן, בסיס לדיון הלכתי בשאלת קביעת האבהות באמצעות MHC, תורה ומדע תשמ"ד. בפרק ג' שם הובאו 5 מגבלות עקרוניות של שיטת קביעת האבהות. בהקשר שלנו יכולים לבוא בחשבון אפשרויות 5-2 מתוך הפרק שם. קל לשלול את אפשרות 2, על ידי קבלת פרטים מדוייקים על שיטת הבדיקה שנערכה ע"י ד"ר גזית (כגון מספר סוגי הסרום שבעזרתם נבדק כל אנטיגן) בהתאם לעקרונות המבוארים שם.

12 . 165. p. , 181 - 165 (1978), 15 ,Genetics .Med oi .J ,Partenogenesis ,Mittwoch

13 . 74-90. .p ,(1973) .ed th35 ,Longman ,Anatomy Ckay's

14 . mitwoch שם (הערה 12 ). עמ' 165.

15 . שם עמ' 177.

16 . ראה ח. בראוטבר (הערה 1 ), בעמ' 154 .

17 . Mittwoch שם (הערה 12 ), עמ' 166-168.

18 . .Parthenogenic Origin oi Benign Ovarian Teratoma, New Hndand J. oi Med ,D. et al Linder .(1975 .Jan) 63-66 .P (292)2

19 . 580 .p (1981) ,.Stanky L Robbina et al., Basic pathology, Saundera Co

20 . Mitwoch שם (הערה 12 ), עמ' 177.

21 . באופן עקרוני תיתכן גם וריאציה שונה, בה תהיה זהות חלקית בין הבת לאם, כאשר לבת יש הפלוטיפ אחד בלבד - הפלוטיפ אמהי - ללא תרומה אבהית כלשהי (ראה הערה 17 לעיל).

22 . ראה מס' יבמות בגמ' דף ע"ו ע"ב.

23 . מיטווך שם (הערה 12 ). עמ' 165.

24 . דוגמא מעניינת המדגישה את הצורך בבדיקות הנוספות ראה תורה ומדע שם (הערה 11 ) בהערה 56.

25 . צמד האוטזומים מספר 6 הוא זה אשר 2 הכרומוזומים השייכים לו נושאים את האינפורמציה הקובעת אנטיגנים מטיפוס HLA. (הגדרת אוטוזום - ראה לעיל עמ' 154).

26 . הסבירות לזהות הפלוטיפית בכל המערכות התורשתיות הנו נמוך גם בין קרובי משפחה, כשכל  מערכת גנטית נוספת (המועברת באמצעות כרומוזום נוסף) הנבדקת מורידה את שכיחות הזהות המלאה .

 

קביעת אבהות באמצעים אימוגנטיים: בעיה הלכתית ורקע מדעי

 

חיים בראוטבר, מרדכי הלפרין, דוד נלקן

 


פרק א'

הצגת הנושא

 

עם פיתוחו של הענף המדעי הקרוי אימונוגנטיקה בעשור האחרון, חלה פריצת דרך באפשרויות המעשית לקביעת אבהות ולשלילתה1. מטרת מאמר זה להציג את העקרונות המדעיים והנסיוניים עליהם מושתת תהליך קביעת אבהות (ואמהות) על ידי בדיקת מערכת תאום הרקמות (HLA) של הנבדק ושל הוריו האפשריים, כרקע לדיון הלכתי מקיף האמור להתפרסם בע"ה בקרוב2 .

נציג אם כן את השאלות ההלכתיות המתעוררות בד בבד עם ההתפתחות המדעית, ונמשיך בהצגת הרקע המדעי הרלוונטי לנושא.

למעשה יש לענות על השאלות הבאות :

1. מהי ההתיחסות ההלכתית לתוצאה של בדיקות מעבדה השוללות אבהות ?

2. מהי ההתיחסות ההלכתית לתוצאות בדיקות הקובעות באופן חיובי אבהות ?

3. מהי ההתיחסות ההלכתית לכללים מוסריים ואתיים של החוקרים העוסקים בבדיקות של קביעת אבהות ?

יש להדגיש ששתי השאלות הראשונות מתיחסות הן לדיני ממונות כגון ירושה ומזונות, והן לדיני ממזרות הקרובים מאוד לקטגוריה של דיני נפשות.

 

פרק ב'

נקודות לבירור הלכתי

 

במסגרת של דיון הלכתי מקיף יש להתיחס לנקודות הבאות :

1. מבחינה הלכתית מהי האמינות של תאוריות מדעיות המבוססות על הערכה אישית של איש המדע או על נסיונות לא מבוקרים ? (ראה למשל : שו"ת הריב"ש ס' תמ"ז) 3 .

2. מהי האמינות (מבחינה הלכתית) של התאוריות המדעיות המבוססות על מערכת נסיונית מבוקרת וגלויה, אשר ניתנת לחזרה חופשית על ידי כל חוקר ? (ראה למשל : רמב"ן עה"ת בראשית ט' י"ב "...ואנחנו בעל כרחנו נאמין לדברי היוונים שמלהט השמש באויר הלח יהיה הקשת בתולדה, כי בכלי מים לפני השמש נראה כמראה הקשת") 3 .

3. מתי ניתן מבחינה הלכתית לקבוע בוודאות קיומו של חוק טבע על סמך מדגם סטטיסטי גדול ככל שיהיה ? האם הדבר נכון תמיד כמו שמצינו לגבי "רובא דליתא קמן" 4 כאשר על סמך מדגם של דורות נקבעה העובדה הביולוגית שרוב בהמות אינן טרפות 5 , או שמא אין קביעה כזו מסורה לכל ?

4. מה מקומם של דיני ממזרות מבחינת "דיני הראיות" בהלכה ? הכוונה בשאלה זו היא : האם לשם קביעת ממזרות די בהוכחה חד-משמעית של תוצאה (הנובעת בהכרח מסיבת הממזרות) כשם שהדבר נכון בדיני ממונות, או שמא לגבי קביעת הממזרות דורשת ההלכה עדות על עצם המאורע הקובע המהווה את הסיבה לממזרות (ואין די בהוכחה של התוצאה), כשם שהדבר נכון בדיני נפשות 6 .

5. האם קיימת סתירה בין המסקנות האימונוגנטיות לבין דעתם של חז"ל בתלמוד ? (אם אכן קיימת סתירה כזו, מה המשמעות ההלכתית של מחלוקת מעין זו ?) 7

6. מהו הרקע המדעי האימונוגנטי, מהו הרקע הנסיוני והשיטה המעבדתית המשמשת לבדיקת אבהות בשנים האחרונות ?

כתרומה ראשונית 8 לדיון הלכתי זה, נציג לפני הקוראים את הרקע המדעי החדיש לקביעה חיובית ולשלילה של אבהות בשיטות אימונוגנטיות, או, במילים אחרות, ננסה לענות קודם כל על שאלה מס' 6.

 

פרק ג'

אנטיגנים ונוגדנים

 

מזה מאות שנים (לפחות) ידוע שאצל אדם החולה במחלות מסוימות מתפתח חיסון כנגדם והמחלה איננה חוזרת 9 , או שחוזרת בצורה קלה בלבד10 . חיסון זה נובע מיכולת הפרט "להכיר" חומרים זרים כגון חיידקים וגורמי מחלות אחרים, ועם "ההיכרות" מתעורר מנגנון ההגנה החיסוני כנגד החומרים הזרים, כדי לבטל את פעילותם המזיקה. בשפה המקצועית 11 קרוי הגוף הזר (המעורר את מערכת החיסון) בשם אנטיגן. אנטיגנים זרים אינם חייבים להיות דוקא חיידקים. גם וירוסים, פטריות פרודות חלבוניות ותאים שמקורם ברקמה של אדם זר או כדוריות דם זרות, מהוים אנטיגנים הגורמים ליצירת נוגדנים ספציפיים כנגדם. חלבוני הפלסמה המתהוים בגוף כתגובה לגירוי האנטיגן קרויים נוגדנים (antibody), נוגדנים אלו הינם בעלי כושר היצמדות לאנטיגן הפולש, והם בעלי התכונה המופלאה של היכולת להצמד לאנטיגן מסוים בלבד12 . במילים אחרות: כל נוגדן "מכיר" אנטיגנים ספיציפיים אליהם הוא מסוגל להקשר, בעוד שאינו מגיב כלל עם אנטיגנים אחרים, כדוגמת ההתאמה הספציפית בין מפתח למנעול. הקישור-ההצמדה לאנטיגן הפולש הינה שלב ראשוני בתהליך המביא בסופו של דבר לפגיעה באנטיגן הפולש וביטול פעולתו המזיקה.

תהליך החיסון כולל אם כן :

1. הכרות ראשונית עם האנטיגן.

2, הפעלת מערכת יצור נוגדנים המתאימה לאנטיגן מסוים זה.

3. מערכת זו יכולה מכאן ולהבא להגיב במהירות וליצור נוגדנים עם חדירה מחודשת של האנטיגן המוכר.

(מן הראוי לציין שיצירת נוגדנים היא רק אחת מצורות ההתגוננות של הגוף כנגד חדירה זרה לתוכו, וקיימות צורות התגוננות נוספות13 שלא נדון בהם במסגרת זו). כיום, בעזרת טכניקות חדישות, ניתן אפילו לסמן נוגדנים על ידי הצמדת חומר פלורוסנטי אליהם ולצלם בהגדלה גבוהה את קבוצות הנוגדנים הצמודים לאנטיגן המתאים14 .

 

פרק ד'

מערכת אנטיגנים מטיפוס HLA - מערכת תאום הרקמות

 

בדור האחרון התברר שלמעשה כל תאי הגוף המכילים גרעין תוך-תאי (כולל כדוריות הדם הלבנות), הינם בעלי מערכת אנטיגנים מיוחדת מטיפוס HLA15 הקובעת למעשה את אפשרויות ההשתלה של אברים ורקמות מאדם לאדם 16 . לדוגמא : אם נשתיל כליה מאדם אחד לשני, אזי אם תהיה זהות בין האנטיגנים מטיפוס HLA של התורם לאלו של הנתרם (מצב נדיר ביותר פרט למקרים של תאומים זהים) - השתל ייקלט בדרך-כלל ללא קשיים, שכן האנטיגנים מטיפוס HLA שעל פני תאי השתל לא יוכרו על ידי מערכת החיסון כאנטיגנים זרים. לעומת זאת אם האנטיגנים מטיפוס HLA של התורם יהיו שונים מאלו של הנתרם, אזי תוך מספר ימים יתחיל מקבל השתל ליצור נוגדנים ספציפיים נגד האנטיגנים מטיפוס HLA של רקמת התורם, ובסיוע של מנגנוני הגנה נוספים של מערכת החיסון יידחה השתל ויהרס.

עובדה חשובה נוספת התבררה בשנים האחרונות 17 : מערכת אנטיגנים מסוג HLA היא מערכת תורשתית18 . או במילים אחרות, חלק מהאנטיגנים מסוג HLA מקורם באב והחלק השני מקורם באם. בעשרות אלפי הבדיקות שנערכו לקביעת האנטיגנים מסוג HLA במשפחה נמצא הקשר התורשתי הברור בין הצאצאים להוריהם 19 . יתר על כן, במחקרים שנערכו התברר שבכל  סוגי היונקים אשר נחקרו עד עתה נמצאה מערכת גנטית מרכזית כדוגמת הHLA אשר לה השפעה מירבית על גורלו של השתל. מערכת גנטית זו אחראית להימצאותם של אנטיגנים ספציפיים של תאום רקמות על פני מעטפת התא בכל רקמות הגוף.

באדם, הכדורית האדומה הבשלה אינה מכילה גרעין ואין היא נושאת על פניה אנטיגנים HLA. אנטיגנים אלה, האחראים, כאמור, לעירור מנגנון התגובה החיסונית אשר בעטיו נדחה בסופו של דבר השתל, נקראים אנטיגנים של תאום רקמות – histocompatibilityantigens. האנטיגנים האחראים לעירור תגובה חיסונית חזקה ועקב כך דחיה מהירה של השתל נקראים major histocompatibility antigens ובהתאם, נקראת המערכת הגנטית האחראית לאנטיגנים אלה - מערכת תאום הרקמות המרכזית - major histocompatibility complex – MHC. האנטיגנים של מערכת תאום הרקמות המרכזית של האדם נתגלו לראשונה על פני הכדוריות הלבנות של הדם, ומכאן נגזר שמה של מערכת זו - Human Leukocyte Antigens או בקצרה : מערכת ה-HLA20 .

על ידי חיסון מכוון, למשל על ידי הזרקת כדוריות לבנות מבעל-חיים אחד למשנהו המשתייך לאותו מין (species) ניתן לקבל נוגדנים ספציפיים נגד האנטיגנים של תאום רקמות. באמצעות נוגדנים אלה ניתן ללמוד על האנטיגנים של מערכת תאום הרקמות המרכזית של אותו בעל-חיים. (בבן-האדם אין שיטה זו של חיסון מכוון מקובלת, ונמצא פתרון לקבלת נוגדנים ספציפיים באמצעות חיסון טבעי. תהליך זה קורה למשל בנשים המתחסנות בזמן ההריון, כלומר הן מפתחות נוגדנים ספציפיים נגד אותם האנטיגנים של תאום רקמות של העובר אשר מקורם באב). לאחר קבלת נוגדנים ספציפיים המכירים אנטיגנים HLA מסוימים, ניתן לבדוק רקמה או תאי דם לבנים של התורם אם הם מכילים את אותו האנטיגן "המוכר" על ידי הנוגדנים הללו.

הדרך הנסיונית היא די פשוטה מבחינה עקרונית 21 , ומתבצעת על ידי בדיקה סרולוגית של תאי דם לבנים (לימפוציטים) בנוכחות הנוגדנים הידועים, כאשר התאמה ("הכרות") בין הנוגדנים לאנטיגן תגרום להצמדה של הנוגדן לאנטיגן ובהמשך לשרשרת תגובות הניתנות לתצפית אנושית. כאשר אין האנטיגנים "מוכרים" לנוגדן המסויים - לא תהיה כל תגובה. כאשר מבצעים בדיקה זו עם מבחר של נוגדנים מתאימים מטיפוס anti-HLA ניתן לדעת אילו אנטיגנים HLA מצויים על פני התאים הנבדקים של התורם.

 

פרק ה'

עקרונות התורשה של אנטיגנים מטיפוס HLA

 

ניתן לראות כי הנושא של תאום רקמות עניינו בשני תחומים : תורת החיסון (אימונולוגיה) מזה, ותורשה (גנטיקה) מאידך, ובהתאם שייך נושא זה לתחום האימונוגנטיקה.

כאמור לעיל, כל תא מגורען בגופנו נושא על פניו, לפי הידוע היום, פסיפס של תריסר אנטיגנים שונים של HLA. ששה אנטיגנים מורשים מן האם, וששה מן האב. על מנת להבין את התורשה של אנטיגנים HLA נסביר עתה מספר מושגי יסוד 22 .

לאדם 46 כרומוסומים הממוקמים בגרעין התא והמאורגנים ב-22 זוגות של כרומוסומים זהים הנקראים אוטוסומים (autosomes). זוג נוסף, ה-23 במספר הינו כרומוסומי המין, היינו: שני כרומוסומים X בנקבה או כרומוסום X וכרומוסום Y בזכר. כל זוג כרומוסומים ניתן לזיהוי על פי צורתו, ובהתאם, לכל זוג מספר סידורי מ-1 עד 22. (ראה תמונה מס' 2 ומס' 3.).

בכל זוג של אוטוסומים, כרומוסום אחד מקורו מן האב וכרומוסום שני מן האם. הכרומוסומים הם אלה המכילים את החומר התורשתי המצפין בחובו את כל המידע בדבר תכונותיו של בעל החיים. ואכן החומר התורשתי מאורגן לאורך הכרומוסומים ביחידות מידע זעירות הנקראות גנים (genes), כאשר כל גן אחראי להופעתה של תכונה מורשת אחת בלבד. כדוגמא : אנטיגן HLA על פני מעטפת התא. מיקומו הגיאוגרפי של גן בכרומוסום נקרא אתר locus וברבים loci היות ובאדם אנו מצפים לזהות תריסר אנטיגנים HLA בכל תא, יהיו בהתאם תריסר גנים האחראים להופעתם של אנטיגנים אלה. גנים אלה ממוקמים ב-12 אתרים : ששה בכרומוסום המורש מן האב, וששה בכרומוסום המורש מן האם. לאתרים - loci אלה ניתן הסימון הבא : A,B,C,D,DR,SB23 .

עד עתה זוהו כמאה אנטיגנים שונים בכל ששת האתרים במערכת ה- HLA24 , אנו רואים איפוא כי זו מערכת המצטיינת ברבגוניות רבה. על מנת לפשט את המינוח נהוג לסמן כל גן HLA ובהתאם כל אנטיגן HLA במספר סידורי וכן באות המסמלת את האתר בו הוא ממוקם לדוגמא :  HLA-A1 פרושו אנטיגן מס' 1 אשר הגן האחראי להופעתו ממוקם באתר A. ובדומה לכך, HLA-B5, אנטיגן מס' 5, אשר הגן האחראי לו ממוקם באתר B, לעיתים יופיעו מספרים זהים לאנטיגנים HLA אך האתר בר הם ממוקמים שונה. וכדוגמא : HLA-C1, אנטיגן מס' 1 הממוקם באתר C. האנטיגנים HLA-A1 ו- HLA-C1 הינם שונים בתכלית זה מזה ומייצגים תכונות שונות על פני מעטפת התא.

קריאת אתרי ה- HLA בכרומוסום באמצעות אותיות מאפשר לקבץ את האנטיגנים HLA לסדרות : אנטיגנים HLA מסדרה A,B,C,D,DR,SB. לכל אדם שני אנטיגנים בלבד מכל סדרה : 2 אנטיגנים מסדרה A, 2 אנטיגנים מסדרה B וכו'.

 

פרק ו'

השיטה המעבדתית לזיהוי אנטיגנים ולקביעת אבהות

 

מהי השיטה המעבדתית לזיהוי אנטיגנים HLA ? כאמור לעיל, אחת הצורות בהן הגוף מתמודד עם חדירת אנטיגנים זרים מן החוץ הינה יצירת נוגדים ספציפיים המסוגלים להכיר ולהגיב עם אנטיגנים אלה. ואכן זיהוי האנטיגנים HLA מבוסס על תגובתם של נוגדים ספציפיים עם אנטיגנים אלה.

בדיקת HLA מבוצעת בדגימת דם אשר מתוכה מפרידים את התאים הלבנים ובודקים בהם את האנטיגנים HLA. באמצעות בדיקת ה- HLAשל פרט מסוים מתקבל הפנוטיפ (phenotype) שלו. כלומר, הפנוטיפ מייצג את פסיפס האנטיגנים על פני מעטפת התאים של פרט מסויים. על ידי בדיקת ה-HLA של אביו ואמו של אותו פרט ניתן לקבוע אילו אנטיגנים  HLAהוריש האב, ואילו אנטיגנים HLA הורישה האם לאותו פרט. היינו על ידי בדיקת HLA של ההורים והצאצא ניתן לקבוע את המבנה הגנטי של מערכת ה-HLA שלהם. מבנה גנטי זה נקרא גנוטיפ genotype)). כבר אמרנו כי כל המידע בדבר מערכת ה-HLA מורש באמצעות ששה אתרים על פני כרומוסום אחד מן האב ועל פני כרומוסום אחד מן האם. נהוג לקרוא לרצף האנטיגנים HLA הנמצא על פני כרומוסום אחד הפלוטיפ (haplotype), היינו הפלוטיפ אחד מקורו באב, והפלוטיפ שני באם, ושני ההפלוטיפים האלה יוצרים את הגנוטיפ של הצאצא. לצורך הדגמה נסתפק בשני אתרי HLA בלבד : A ו- B. במקרה זה מספר האנטיגנים HLA הצפוי על פני התא הינו ארבעה: שניים מסדרה A ושניים מסדרה B. והרי הדוגמא:

 

לפנינו אם אשר לה האנטיגנים HLA הבאים : A25,A28,B14,B18

אב ולו האנטיגנים HLA הבאים: A1,A26,B17,Bw38

צאצא ולו האנטיגנים HLA הבאים : A1,A28,B14,B17

לכאורה אפשריים הצירופים הבאים:

מן האם יכול היה הצאצא לרשת A25,B14 A25,B18 A28,B14 A28,B18

ומן האב יכול היה הצאצא לרשת A1,Bw38 A1,B17 A26,B17 A26,Bw38

בבדיקת ה-HLA של הצאצא נמצא שהוא נושא את האנטיגנים : B14,B17 A1,A28, המהווים את הצירוף הגנטי (הפלוטיפ) שהוא ירש מאמו A28,B14 ומאביו A1,B17.

יוצא איפוא שהמבנה הגנוטיפי של מערכת ה-HLA של ההורים והצאצא הינו כדלקמן :

האם A28,B14/A25,B18

האב A1,B17/A26,Bw38

הצאצא A1,B17/A28,B14

הציור בתמונה 5 מדגים את התורשה של מערכת ה-HLA במקרה דנן.

נהוג לסמל את ההפלוטיפים של האב באותיות a,b ושל האם d,c (ראה ציור) ועל כן הגנוטיפ של הצאצא הינו a/c.

כסיכום : קיימות ארבע צורות של הורשת הפלוטיפים של מערכת ה- HLA לצאצאים : a/c, a/d, b/c, b/d.

ועתה ניטול דוגמא היפותטית לגבי מקרה רגיל בו זהות האם והילד ידועה, אך יש לקבוע זהות האב בין שני אבות נטענים:

בבדיקת HLA של האם נמצא הפנוטיפ : A25,A28 B14,B18

בבדיקת HLA של הצאצא נמצא הפנוטיפ : A9,A25,B15,B18

בבדיקת HLA של אב נטען א' נמצא הפנוטיפ : A1,A26,B17,Bw38

בבדיקת HLA של אב נטען ב' נמצא הפנוטיפ: A9,A11,B15,B40.

מן הפנוטיפ הנ"ל ניתן לראות כי הצאצא ירש מן האם את ההפלוטיפ: A25,B18. יוצא איפוא כי הפלוטיפ השני של הצאצא, A9,B15, מקורו באב, והגבר הנבדק מספר 2 נושא גנים אלה. בצורה גרפית הדברים מובהרים בתמונה מס' 6.

אנו מצפים למצוא 2 אנטיגנים HLA מסדרה A ושני אנטיגנים מסדרה B בצאצא הנבדק, אך יש ומוצאים אנטיגן אחד בלבד מסדרה מסוימת. לכך שתי סיבות : א. ייתכן והנבדק הינו הומוזיגוט (homozygous) באתר מסוים, כלומר הוא ירש מאביו ואמו גן זהה באתר המסוים (1A מן האב וכן 1A מן האם).

ב. אפשרות אחרת היא שהנדבק נושא באתר מסוים גן אשר טרם זוהה עד עתה, ועל כן לא ניתן לזהות את האנטיגן המתאים. אחוז האנטיגנים הבלתי מזוהים (blanks) באתרים A ו-B הינו נמוך ביותר.

 

פרק ז'

שכיחות הפלוטיפים במערכת HLA

 

לאנטיגנים השונים של מערכת HLA שכיחות שונה באוכלוסית האדם 25 . נושא זה נבדק בעדות שונות בישראל ופורסם בסדרת מאמרים בשנים האחרונות 26 .

ראינו כבר קודם לכן כי הגנים של מערכת ה- HLA הממוקמים על פני כרומוסום אחד, מורשים יחדיו כיחידה הנקראת הפלוטיפ. אחת התכונות של מערכת ה- HLAהינה כי גנים מן הסדרות השונות מופיעים דווקא בהרכבים מסוימים בהפלוטיפים שונים. יתרה מזו, הרכבים מסוימים מעין אלה הינם אופיניים לאוכלוסיות שונות. כדוגמא : ההרכבים A2,B12 A3,B7 A1,B8 אופיניים לאוכלוסיה הלבנה הלא יהודית של צפון אירופה25 , בעוד אשר הפלוטיפים Aw30,B13 A26,Bw38 A1,B17 הינם אופיניים ליהודים 26 . הפלוטיפ אופיני הוא שכיח באופן יחסי בלבד, כמו ההפלוטיפ A26,Bw38 האופיני ביותר ליהודים מיוצאי עדות שונות, שכיחותו נעה מ-1% ביהודי תימן ועד לכל היותר 5% ביהודים יוצאי גרמניה.

מערכת תאום הרקמות המרכזית של האדם מצטיינת איפוא ברב-גוניות מובהקת. בהתיחסנו לאנטיגנים HLA-A,B,C,D ניווכח כי הרב-גוניות היא כה רבה עד כי ניתן לקבל כ-300,000,000 גנוטיפים שונים 27 . מספרים אלו מדגימים את היכולת העצומה הטמונה במערכת ה-HLA לבדיקת הורות. ואמנם בעולם המדעי מקובל כיום כי בדיקות סווג הרקמות - TypingHLA - הינן המדויקות והמתאימות ביותר לשלילה - ויתרה מזו - לקביעה פוזיטיבית של הורות ברמת סבירות גבוהה מאד.

 

פרק ח'

דוגמאות לישום מעשי של מבחני קביעת אבהות

 

מבחני הדם לקביעת אבהות, המבוססים על מאפיינים גנטיים לכל אדם והמורשים על פי זהות גנטית הניתנת לקביעה מציגים קשת רחבה של הבדלים אשר ניתנים לזיהוי באופן מדעי ולכן הופכים לכלי השימושי ביותר לפתרון בעיות הורות 28 .

שיטת ה- HLAעל ריבוי מרכיביה העצום, השוני בגילוייה באוכלוסיה, יכולת איתורה למן תקופת העוברות, היותה בלתי מושפעת משינויים סביבתיים ערויי דם, סמים, מחלות ומוות - עושים את אפשרות השימוש בה כבטביעת אצבעות 29 כ"תעודת זהות גנטית" ללא מתחרה 30 .

 

שני מקרים יוצאי דופן בנדירותם ידגימו יכולת מבחני ה- HLAלשלילה ולהוכחת אבהות.

1. בשנת 1978 התעוררה שאלת קביעת אבהות לגבי תאומים בלתי זהים 31 . כאן - האם היתה ידועה ודגימה נלקחה מדמה. כן נלקחה דגימה מהתאומים והאב הנטען. הבדיקה העלתה שלילת אבהות ודאית לגבי תאום א' והוכחת אבהות בהסתברות של 98% לגבי תאום ב'. העובדה כי האם קיימה מגע מיני עם גבר נוסף תוכף למגעה המיני עם אבי תאום ב' הביאה לבדיקת דמו של גבר זה. בדיקות ה-HLA הצביעו על תוצאה מדהימה : נשללה בוודאות אבהות הגבר השני לגבי תאום ב' והוכחה כדי הסתברות בסיכוי 99.9% אבהותו לגבי תאום א'. (ראה תמונה מס' 7).

 

2. מקרה התינוקות שהוחלפו בבית החולים ליולדות

באוגוסט 1978 שמע הציבור בארץ על שני זוגות הורים אשר תינוקותיהם הוחלפו בטעות בבית היולדות. בירורים פנימיים בבית היולדות, דמיון פזיונימי וחקירה מאומצת לא נתנו תשובה החלטית לשאלה מי ילדו של מי. על מנת לקבל תשובה החלטית בוצעו בדיקות דם ומבחני HLA במעבדה לאימונוהמטולוגיה של ביה"ח "הדסה" ירושלים. הבדיקה שנערכה הביאה לידי החזרת התינוקות להוריהן הביולוגיים האמיתיים, כאשר נשללה הורות זוג אחד לגבי אחד התינוקות, ומצד שני נקבעה באופן חיובי ההורות שלהם על התינוק השני, כשתוצאה דומה (וכמובן הפוכה) נתקבלה גם לגבי זוג ההורים השני32 .

 

כיצד בוצע מבחן ה- HLAהקובע?

נשחזר את המצב ביום הבדיקה ואת תהליך מבחני ההורות.

לזוג מספר 1 נולדו תאומים. לזוג מספר 2 נולד תינוק אחד בלבד. עקב השתלשלות מאורעות היה מקום לחשד כי : א. הוחלף אחד מן התאומים של זוג מספר 1 בתינוק של זוג מספר 2 ; ב. ייתכן והיתה החלפת תינוקות נוספת. ועל כן התעורר הצורך לשלול את האפשרות כי תינוק של זוג הורים שלישי מעורב בהחלפה.

תוצאות בדיקות ה-HLA של ההורים והתינוקות מפורטות בתרשים שבתמונה מס' 8.

אנו רואים איפוא כי באמצעות בדיקות ה-HLA נקבעה שלילת הורות במשפחה מספר 1 לגבי תינוק ב, ובמשפחה מספר 2 לגבי תינוק ג. יתרה מזו, תינוק ב מתאים בשני ההפלוטיפים שלו למשפחה מס' 2, ותינוק ג (שהיה בידי משפחה מס' 2) מתאים בשני ההפלוטיפים שלו למשפחה מס' 1. ההסתברות למצוא תינוקות בעלי מבנה גנטי זהה באוכלוסיה שלנו היא כדלקמן :

 

מבנה גנטי ראשון:

A3,Bw44

A26,Bw35

ההסתברות היא 8/10,000

 

מבנה גנטי שני:

A11,Bw38

A26,Bw38

ההסתברות היא: 2/10,000

 


יתר על כן, ההסתברות כי ימצאו באקראי בעת ובעונה אחת שני תינוקות בעלי ההפלוטיפים אשר צויינו לעיל הינה מכפלת ההסתברויות, היינו אחד לשישה מיליון. סיכוי נמוך זה, שולל ללא ספק את האפשרות שמקור התינוקות המוחלפים היה ממשפחות זרות אחרות.

 

אין ספק כי המדע הצליח בשיטת ה- HLAלהגיע לדרגת ההסתברות שבחיוב גבוהה ביתר. מעקב אחר הספרות המדעית מראה עד כמה התפתח תחום המחקר שבשיטת ה-HLA מחד, ומאידך עד כמה הרחבת הידע במערכת גנטית המצטיינת ברב-גוניות עשויה להגדיל בעתיד הקרוב מאד את סיכויי ההסתברות ברוב המקרים אף יותר מהקיים היום33 .

נשארה פתוחה השאלה מהי המשמעות ההלכתית של המסקנות הנסיוניות והמדעיות החדישות ?

ואולי מן הראוי להוסיף : האם נתקיים כבר דיון הלכתי מקיף לאחר עיון ברקע המדעי המלא ?

תשובה לשאלות אלו אמורה להנתן בעמודים הבאים.

 

 

אמר ליה רב הונא לרבה בריה : מאי טעמא לא שכיחת קמיה דרב חסדא דמחדדן שמעתיה ?

אמר ליה : מאי איזיל לגביה ? ! דכי אזילנא לגביה מותיב לי במילי דעלמא. אמר לן: מאן דעייל לבית הכסא לא ליתיב בהדיא, ולא ליטרח טפי. דהאי כרכשתא אתלת שיני יתיב, דלמא משתמטא שיני דכרכשתא ואתי לידי סכנה.

אמר ליה : הוא עסיק בחיי דברייתא, ואת אמרת במילי דעלמא ? כל שכן זיל לגביה !

 

מסכת שבת דף פ"ב עמוד א'.

 

 

P.I. Terasaki. Journal of Family Law, 16, 3 (1978) 543-5571

2 להלן בהמשך שער זה.

3 ראה גם במנחת יצחק לגר"י וייס שליט"א, חלק א' סי' קכ"ה אות ו' וסימן קכ"ז אות ב' ובספרי הפוסקיםהמובאיםשם.

4 מסכת חולין דף יא' עמוד א' בגמרא. וראה עוד בבאר יצחק לג"ר יצחק אלחנן, על יו"ד סי' ט"ז ענף ד', ובשבשמעתתא ב' פרק ט"ו ד"ה והא.

5 מסכת חולין שם, וראה דוגמאות ביולוגיות נוספות המובאות שם כגון : רוב ילדות קטנות אינן נמצאותאילוניותכשיגדלו, או רוב ילדים אינם נמצאים סריסים בגדלותם, ועוד (ועיין רש"י שם ד"ה "קטן וקטנה").

6 בדיני נפשות אפילו "עדות מיוחדת" פסולה - מכות ו' ע"ב, ואכמ"ל. אמנם מצינו סוגיא מפורשת שקביעת אבהות חיובית מוכרת גם כאשר ההוכחה היא על תוצאה, ראה יומא עה. בגמרא וברש"י ד"ה : "אם בן תשעה לראשון". אף שאין הדיון שם לענין ממזרות. וראה עוד ברש"ש ב"ב דף נח. על רש"י ד"ה : "א"ל כולהו נכסי דהאי".

7 ראה מה שכתב פרופ' א. ס. אברהם בספרו לב אברהם, חלק ב', פרק ב' ובהערות שם.

8 זכות ראשונים לדיון משפטי-מדעי בארץ יש למאמרם של עדנה קפלן, חיים בראוטבר ודוד נלקן ב"עיוני משפט", כרך ז' (תשל"ט), ו, 74-46.

9 הדים לתופעה זו ניתן כנראה לראות גם במאמר "זוהר חדש" פרשת בלק, שהובא לעיל עמ' 29 (במסגרת) .

10 פרקי משה לרמב"ם (ירושלים תשי"ט) מאמר- שלישי סוף קטע מס' [70].

11 דוד גבעול, נוגדים גנים ואנטיגנים, מדע, יח'-4, 214.

12 199-296. ,(1978 ,Hood, Weissman, Wood. Immunology )Menlo Park, lst ed

13 .Pub.MedLange (84. rd3)ImmunologyClinical 6 Basic.,aetFudenberg.H.F פרקים 1, 12-9.

14 שם עמ' 367.

15 שם עמ' 181.

16 שם עמ' 237.

17 שם עמ' 187

18 גם מערכת סוגי הדם A,B,O כפופה לחוקי התורשה ראה שם עמ' 400-398, ובתמונה 28-2 שם.

19 צריך להדגיש שאף על פי שכל אנטיגן מטיפוס HLA של הצאצא נמצא תמיד אצל אחד מהוריו, ההיפך איננו נכון. שכן קיימים אנטיגנים אצל כל אחד מההורים שלא הועברו בירושה, כך שכל הורה מעביר בירושה חצי מהאנטיגנים שלו. והקביעה איזה חצי יועבר כירושה היא אקראית. ראה הסכר מפורט יותר בפרק ה' להלן.

20 (1975) Semetics Human ח1 Monographs 7 "system HLA The" 1.ם 1? Svejgaard 1-103. ; וראה גם ב- Fudenberg שם (הערה 13 ) עמ' 181.

21Fudenberg שם עמ' 183-181.

22 ראה אנציקלופדיה עברית ערך "תורשה", כרך ל"ב עמ' 699-491, וערך "תא" עמ' 432-430.

23are S. ghaw .et al Evidence ior a new segregant series oi B cell antigens that encnded in the HLA-D region and that stimulate secondary allogeneic proliierafive 1980 ,565-579 :152 ,and cytotoxic responses. The Journal of Experimental Medicine

24~led, P.I. Terasaki Z ,1980 Histocompatibility Testing

מקור טבלת אנטיגנים HLA - שם עמ' 20, פרט לרשימת אנטיגנים HLA-SB (1-5) שמקורם במאמרו של Shaw(הערה 23 ), ו-HLA-SB6 שמקורו באינפורמציה שטרם פורסמה.

25 ."Bodmer et al. "joint Report of the Fifth Intemational Histocompatibility Workshop 621-667. (1972) Hisrocompatibility Testing

26 ראה מאמרם המסכם של An 9. ,Israel in Polymorphism HLA .ad et Tamir-Bonne .B 235-250. ,11 (1978)AntigensTissue.analyaiscomparativleoverall

וראה מאמרה בעברית בנושא זה ב"מדע" כ"ד 5-4 (1980)ת 186-181.

2734 ,(1978) BulletinMedicalBritish.BYStemHLA 01 junctionandEvolution,Bobmer 309-316.

28 ראה מאמרו המקיף של , .L.Q .Fam ''cases Paten(ity oi status Current Lee .c 615-616. ,9 (1975)

29 על ההכרה ההלכתית בטביעת אצבעות ראה ביבליוגרפיה באוצר המשפט מאת נחום רקובר, ירושלים,תשל"ה עמ' 252, ערכים 6276-6273. ויש להוסיף : שו"ת דבר יהושע חלק ג, (תשל"ו) אבהע"ז סי' ד'. וכן דיני ישראל, כרך ז' (תשל"ו), מאמרו של הרב גד נבון, עמ' קכ"ט-קמ"א.

30 . על מבחני קבוצות הדם שבתורת הגנטיקה העולה בדיוקו אף על זה שבטביעת אצבעות ראה -.L.Q.,Fam,Paternity !0 AcsertaiamenttheandEvidenceScientiiic,Krause.t( 255. ,8 ,19711)

וראה בשבחי ה-HLA לענין זה אצל P. Terasaki הערה 1 לעיל, עמ' 543, 544, 554

31 ראה סקירת המערך הגנטי על פי מבחני HLA כפי שבאים לידי ביטוי בבדיקות שנערכו ot.IEngiceadNew,HLAbyidentifiediedhers~.diil~rertwowithTwins,Terakai.p 590-592. ,299 (1978) .hKed

32 ראה 19801) 821326 ,39 .tg3St .Vox .ora and Brautbat .c

33 ראה מאמרו של Larson .lit משנת 1974 : י:' Proce~uies exclusion test Blood" 713-723. ,133 1973/41) .ן.Fam"beyondandac~sanifor:.lThc : litigationPaternity וראה לעומתו הישגי המדע כפי שמשתקפים אצל Terasaki בהערה 30 לעיל והערה 1 לעיל, בעמ' 554 במאמר שם.

 

שלילת אבהות במבחן HLA - פסק דין

 

הרב שלמה דיכובסקי

 

 

ביה"ד הרבני

אשדוד

1245 /מ"א

פס"ד מס' : 378/מ"ב

פלוני

(ע"י טו"ר הרב אבוטבול)

מול פלונית.

 

א. הנתונים המשפחתיים ותוצאות בדיקות המעבדה.

 

התיקים שבפנינו, נושאם: הכרת אבהות ותביעה להפחתת מזונות.

הצדדים התדיינו ארוכות בביה"ד, ובתאריך כ"ט תשרי תשמ"א ניתן פס"ד המאשר את הסכם הגירושין שביניהם, ושבו נאמר: "לצדדים נולדו שני ילדים מנשואיהם המשותפים 1)א' נולדה ב-6.10.75, 2)ב' נולד ב-21.10.76". בהמלצת לשכת הסעד הוסכם כי הילדים ימסרו למשפחה אומנת והבעל ישא הוצאותיהם.

לאחר סידור הגט פתח המבקש תיק להכרת אבהות שבו טען כי יש לו חשדות שהילדים הללו אינם ילדיו, וכי הוא מבקש לערוך בדיקות מתאימות לבירור הדבר. ביה"ד, בהרכבו הקודם, נעתר לבקשה והפנה את הצדדים לבדיקות דם. לאחר שנודע לביה"ד כי אין מבצעים יותר בדיקות דם להכרת אבהות, אלא רק בדיקת רקמות1 , הופנו הצדדים והילדים למעבדה לסווג רקמות בבית החולים "תל-השומר".

לאחר מספר דחיות נערכו הבדיקות, ובתאריך 6.12.81 העביר ד"ר א' גזית חוות דעת רפואית שבה קבע כדלהלן : 1) א' (הבת) : איפיון הילדה העלה מבנה פנוטיפי זהה לפלונית (האם), לא זוהה אצלה כל אנטיגן השייך לפלוני (האב) ולפיכך אבהותו כלפיה מוטלת בספק. חזרנו על בדיקת תאיה 3 פעמים בשני דימומים נפרדים והתוצאות היו זהות2 .

אין לי הסבר ודאי לתופעה מאחר ומבחינה תיאורטית הילדה אינה יכולה לרשת את שני הכרומוסומים נושאי תכונת ה- HLA מגב' פלונית (האם), יתכן, ולאביה הביאולוגי של הילדה שיתוף אנטיגני עם פלונית (האם). 2) ב' (הבן): אבהותו של פלוני (האב) ביחס לב' היא ביחס של 1 :72, או במילים אחרות 98.6% שהוא אביו הביולוגי של ב'. ערך זה מצביע על אפשרות סבירה ביותר.

ביה"ד פנה לד"ר גזית בבקשת הבהרה על קביעתו כי אבהותו של המבקש כלפי הבת מוטלת בספק, ובמכתב מיום 11.1.82 ענה כדלהלן: העדר מסמנים משותפים בין הילדה א' לבין פלוני (האב) שוללת את אבהותו, ובכל מקרה אחר זו היתה מסקנה בלתי נמנעת. הספקות שהתעוררו אצלי הנם תוצאה של זהות מלאה בין הילדה לבין אמה, ואחת האפשרויות3 להסבר במקרה זה היא שלאביה הביולוגי ולאמה מסמנים משותפים כמו למשל בנשואין של קרובי משפחה. זו גם הסיבה שביוזמתנו חזרנו על הבדיקה מספר פעמים ובשני דימומים נפרדים. אולם לגופו של ענין ובהתאם להבנתי, תוצאות הבדיקות כפי שנתקבלו שוללות באופן מוחלט4 את אבהותו של פלוני ביחס לא' (הבת)"

ביה"ד חזר ופנה לד"ר גזית בבקשה נוספת של הבהרה, באם ישנה אפשרות רחוקה שפלוני הוא אבי הילדה, או שתוצאות הבדיקות שוללות באופן מוחלט את הדבר. בתאריך 1.82 28. ענה ד"ר גזית כדלהלן : "לפי המידע המצוי בידי, והמקובל בעולם, כל צאצא יורש את מחצית תכונותיו מאביו והמחצית השניה מאמו. הדבר נכון לגבי כל התכונות התלויות בתורשה וזה כמובן כולל את המערכת הנבדקת על ידינו. מאחר והילדה זהה באופן מוחלט לאמה, הרי שחסרים בה המרכיבים שהיא צריכה היתה לרשת מאביה. בהתאם לחוקי התורשה5 , היא איננה יכולה לרשת את כל תכונותיה מאמה, ולכן חלק ממה שזהינו אצלה, צריך לבוא מאביה הביאולוגי... במקרה זה, באם היינו מחסרים את תכונות האם מהילדה, לא היה נשאר דבר, אם היינו מחסרים מחצית, המחצית השניה לא נמצאה באב, ומתוך כך הסקתי שזו שלילה מוחלטת (ב100%). הצעתך, כי יתכן וקימת אפשרות רחוקה שפלוני הוא אכן אביה של הילדה אינה ידועה לי ואינה מתישבת עם המידע המצוי בידי. האמת היא שהבעיה הזאת הטרידה אותי לא מעט ולכן חזרנו על הבדיקה מספר פעמים ע"מ לשלול כל אפשרות טעות, וכאן התוצאות אומתו".

ביה"ד חזר וזימן את הצדדים בתאריך כ"ג אדר תשמ"ב בכדי להשמיעם את תוצאות בדיקת הרקמות. הבעל חזר על דבריו כי תמיד חשד באשתו, וכבר כחודש חודשיים לאחר הנשואין חשד בה. הוא טען שיש לו חשדות מבוססים על כמה אנשים, אך אינו רוצה לסבך אותם. האשה הכחישה בתוקף כל קשר עם גבר זר לאחר הנשואין, ולשאלת ביה"ד ענתה שהיא מוכנה להבדק במכונת אמת על כך. הבעל עמד על טענתו והוסיף שאינו מאמין לאשתו.

עד כאן הדברים שבתיק.

בטרם נבוא לבירור טענותיהם של הצדדים, מן הראוי לבדוק את מעמדה המדעי וההלכתי של בדיקת רקמות.

 

ב. נקודות עקרוניות מתוך הרקע המדעי.

 

מבחינה מדעית אתבסס על המאמר המקיף : "אבהות כשאלת מדעי הדם"6 (ד"ר ע' קפלן, ד"ר חיים בראוטבר ופרופ' ח' נלקן, "עיוני משפט" כרך ז' חוברת ו, אלול תשל"ט 1979 ). במאמר זה קובעים הכותבים כי בניגוד ל"בדיקת דם" המספקת רק הוכחה בדרך השלילה על אבהותו של פלוני, הרי "בדיקת רקמות" מספקת הוכחה בדרך החיוב על כך. בדיקה זו מתבססת על הקביעה המדעית, כי לכל גוף מערכת תאום רקמות שונה, והיא האחראית לדחית שתל של רקמה או אבר מאדם אחר. את המאפיינים המיוחדים במערכת הגופנית ניתן לגלות ע"י הרכבת חומר זר (אנטיגן) המעורר את המערכת ליצירת נוגדנים.

נוגדנים אלו מצטיינים בכך שהינם סגוליים, דהיינו, מסוגלים להגיב באופן סגולי על האנטיגן אשר עודד את הווצרותם. באמצעות בדיקות מתאימות ניתן להפריד ולזהות את המאפיינים המיוחדים למערכת תאום הרקמות של כל אדם ואדם, כמו"כ הוכח שהמבנה הגנטי של המערכת נקבע ע"י האב והאם, אשר מעבירים לצאצא צרוף גנטי המורכב משל האב ומשל האם. באמצעות בדיקת רקמות של הצדדים המעורבים ניתן לקבוע מי תרם את המאפיין המיוחד של האב לרקמות של הצאצא. לדברי כותב המאמר ניתן לקבל כ-300.000.000 גנוטיפים (צורות של מבנה גנטי) שונים, ומידת הדיוק לשלילת אבהות מגיעה ל99.6% סיכויי הסתברות (המאמר שם הערה 50). כותבי המאמר ציינו (שם עמ' 64) כי עדיין לא קיים מכשיר מדעי היכול לקבוע אבהות בדרגה של 100%. אולם באמצעות בדיקה זו ניתן להגיע לדרגת הסתברות של 90% ובכמה מקרים ל99%, לגבי קביעת אבהות חיובית.

לפי התיאור במאמר הנ"ל, מקובלת "בדיקת רקמות" להוכחה חיובית ושלילית של אבהות בהרבה מדינות. גם בישראל קבע ביהמ"ש העליון (השופט מנחם אלון פד"י ל"ה 736 ואילך), כי לא רק שניתן להסתמך על בדיקה זו להוכחה חיובית של אבהות, אלא גם עצם סירובו של הגבר לעבור את הבדיקה, מהוה הוכחה חיובית על אבהותו .

בדיקת הרקמות מתבצעת ע"י לקיחת דגימות דם מן הצדדים המעורבים, אולם היא שונה לחלוטין מבדיקת הדם שהיתה מקובלת עד לאחרונה, בהסתמכה על זיהוי גנטי של הרקמות, לכן יש בה מידת דיוק מדעית גבוהה מאוד.

עתה נבוא לבדוק את הנושא, מבחינה הלכתית.

 

ג.         מקור הלכתי ראשוני (ספר חסידים) להסתמכות על בדיקת דם לקביעת אבהות.

 

המקור הראשון לבדיקת דם כהוכחה לאבהות, הוא ב"ספר חסידים" (סימן רל"ב, ה') בשם רב סעדיה גאון7 . וכך מובא שם : "מעשה ברב סעדיה בן יוסף החכם, באחד שהלך למדינת הים עם עבדו, והוליך עמו ממון גדול, ואשתו היתה מעוברת, לימים מת האדון והניח כל הממון, והלך העבד והחזיק בנכסיו ואמר העבד אני בנו.

כשגדל הילד שהולידה, שמע שמת אביו, הלך לתבוע נכסיו שהחזיק בהם העבד ונתחתן בגדולי הדור, והיה ירא הבן לפתוח פיו פן יהרגוהו, ונתאכסן בבית רב סעדיה והניח לפניו לאכול ולא אכל, עד ששם לפניו אלו הדברים. נתן לו עצה לדבר אל המלך, וכן עשה, שלח המלך אחר רב סעדיה לדון דין זה, וצוה רב סעדיה להקיז דם זה בספל אחד ודם זה בספל אחר, ולקח עצם של אבי הבן והניח בספל העבד ולא נבלע הדם, ולקח העצם ושם אותו בספל הבן ונבלע הדם בעצם, כי הוא גוף אחד. ולקח רב סעדיה הממון ונתנו לבנו שבא".

מעשה זה של רב סעדיה גאון, הובא ב"אליהו רבה" (או"ח סימן תקס"ח).  והקשה הא"ר : צ"ע בב"ב דף נ"ח דאמרי חבטו קבר דאבוכון, ואינו אלא שודא דדייני כמש"כ רשב"א, ולא עביד הך דרב סעדיה ?".

כוונתו להקשות מן המסופר בב"ב שם על אותו אדם שצוה את רכושו לבנו האמיתי מתוך עשרה בנים שילדה אשתו, ושלדבריה רק אחד מהם הוא שלו. וצוה ר' בנאה שילכו ויחבטו קבר אביהם, והבן האמיתי לא הלך, ונתן לו ר' בנאה את כל הירושה. ועיין בחידושי הרש"ש שם שהביא דברי ה"אליהו-רבה". וכתב ליישב: "דעל ידי נסיון דספר חסידים יתגלה שהן ממזרים, ור' בנאה לא רצה שיוודע פסולם על ידו, אבל נסיון שלו אינו רק הודעת צניעותו יותר משאר אחיו".

 

ד. האם יש סתירה בין עקרונות בדיקת הדם לבין דברי חז"ל בתלמוד ?

 

אמנם בספר "שערי עוזיאל" (ח"ב שער מ' פרק א' סעיף י"ח הובאו דבריו בפד"ר ח"ב עמ' 123 ), כתב : "וכל מקום שאין שורת הדין מחייבת האב למזונות ילד זנונים, אין סומכין על בדיקה מדעית של דם הילד בדמיונו לזה של האב, שכן קבלה מרז"ל שלושה שותפין באדם הקב"ה אביו ואמו, אביו מזריע הלובן וכו' אמו מזרעת האודם וכו' והקב"ה נותן בו רוח ונשמה (נדה ל"א), וכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של רז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוח הקודש".

וכוונתו להשיג מן הברייתא במסכת נדה, שהאודם - דם הילד - בא מן האם, ולא מן האב. וכמו"כ השיגו מברייתא זו בשו"ת "דבר-יהושע" (לה"ר יהושע אהרנברג ח"ג אבהע"ז סימן ה') ובשו"ת "ציץ אליעזר" (ח"ג סימן ק"ד). וראה במאמרו המקיף של תלמידי ד"ר דב פרימר: קביעת אבהות ע"י בדיקת דם במשפט הישראלי ובמשפט העברי8 (עי' שנתון המשפט העברי ה' תשל"ח 219), שבו נעזרתי רבות. יצויין כי בספר "לב אברהם" (הלכות רפואה לחולה ולשמשיו ח"ב ע"מ י"ז מאת ד"ר אברהם סופר אברהם) מופיעה הערתו של הרש"ז אוירבך שליט"א ביחס לברייתא הנ"ל במסכת נדה, כדלהלן : "יתכן שדברי חז"ל אינם כל כך כפשוטם ולא נוגע כלל לסוגי הדם, אך גם בלאו האי טעמא אין להסתמך על זה". אמנם, בפסק הדין שהוזכר לעיל (כרך ב' עמ' 124 נכתב ע"י הרי"נ רוזנטל שליט"א) הוכיחו שהברייתא במסכת נדה נפסקה להלכה.

ההוכחה היא ממה שנפסק בשו"ע יור"ד הלכות מילה (סימן רס"ג, ב') : "אשה שמלה בנה הראשון ומת מחמת מילה... ומלה גם השני ומת מחמת מילה, הרי הוחזקה שבניה מתים מחמת מילה...

והוא הדין אם איש אחד מל בנו ראשון ושני ומתו מחמת מילה לא ימול השלישי בין שהיו לו מאשה אחת או שתים".

והגיה הרמ"א : "ויש חולקין וסבירא להו דלא שייך באיש רק באשה9 (חידושי אגודה פר"א דמילה) ונראה דספק נפשות לקולא". והסביר הט"ז (סק"א): דלכן לא שייך באיש רק אשה, לפי שהדם בא מן האשה". וכ"כ בביאור הגר"א סק"ד.

הרי לפנינו מחלוקת השו"ע והרמ"א אם יש להסתמך על הברייתא במסכת נדה10 , ולקבוע שדם הילד בא רק מן האם. אולם בפסק הדין שם הובאו דברי החתם סופר בתשובה (אבהע"ז קלו) כי דעת השו"ע שמות הבנים מחמת מילה נובע מחלישות כוחם, ואמרו חז"ל (עדיות פ"ב, ט') : "האב זוכה לבנו בכוח", ואין ראיה מזה שהשו"ע חולק על הרמ"א.

על הדברים הללו יש להעיר שתי הערות:

א. ישנן שתי גרסאות בברייתא בנדה, שהעיר עליהן ב"מסורת-הש"ס". גירסא אחת : "אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ושערות ושחור שבעין", ולא נזכר "דם" וגירסא שניה : "אמו מזרעת אודם שממנו עור ובשר ודם ושערות ושחור שבעין". כך שגם אם לא נקבל את דברי הרש"ז אוירבך שהובאו לעיל, ניתן למצוא כאן שתי שיטות המסתמכות על שתי גירסאות.

ב. יש להבדיל בין "בדיקת דם" ל"בדיקת רקמות". בעוד שבדיקת דם עוסקת בחלוקת הדם לפי קבוצות שונות, הרי בדיקת זיהוי הרקמות אמנם מבוצעת באמצעות דגימת דם, אבל בזה מסתיים הדמיון. במאמר שצוטט לעיל ("אבהות כשאלת מדעי הדם") מתוארת הבדיקה כך :"בדיקת HLA מבוצעת בדגימת דם אשר מתוכה מפרידים את התאים הלבנים ובודקים בהם את האנטיגנים HLA. אותם אנטיגנים המופיעים על פני התאים הלבנים מצויים על פני תאי כל רקמות הגוף של הנבדק". כלומר, מאפיינים מיוחדים אלו מצויים על פני כדוריות הדם הלבנות, כשם שמצויים על כל רקמות הגוף, לכן, כל המקורות שהובאו לעיל בענין "בדיקת דם", אינם שייכים ל"בדיקת רקמות".

 

ה. האם תמיד בטלים ממצאים מדעיים הסותרים מאמרי חז"ל בתלמוד?

להשלמת הבירור דלעיל יש להוסיף כי דברי הרב עוזיאל "שכל בדיקה מדעית מתבטלת נגד קבלתם הנאמנה של חז"ל שכל דבריהם נאמרו ברוה"ק" - תלויים במחלוקת ידועה בין הפוסקים.

הרמב"ם במורה-נבוכים ח"ג פי"ד (וכן בשו"ת תשב"ץ ח"א קסג-קסה) כתב: "... כי חכמת הלימודים היתה בזמנים ההם חסרה, ולא דברו בזה מפני היותם מקבלים הדברים ההם מנביאים, אלא מצד היותם חכמי הדורות ההם או מאשר שמעו מחכמי הדורות ההם". כלומר, חז"ל הסתמכו על חכמי הדורות ההם לפי ידיעתם, ולא היתה להם שום מסורת בדבר מן הנביאים. אולם הריב"ש (סימן תמ"ז) כתב שאין לסמוך על חכמי הטבע בניגוד לדעת חז"ל. ועיין בחומש "תורה שלימה". (לרמ"מ כשר) בראשית א', כ"ג סימן ק"נ-קנ"א, ובמאמרו המקיף של דוב פרימר שצויין לעיל11 .

יש לציין דברי שנים ממחברי זמננו שיצאו בתוקף בזכות הבדיקה המדעית להוכחת אבהות. בחיבורו הגדול המקיף של ה"ר אברהם אהרן פרייס "משנת אברהם" על "ספר חסידים" (ח"א סימן רצ"א) הקשה איך סמך רב סעדיה גאון על בדיקתו, הרי ע"פ שנים עדים יקום דבר ? וכתב : "לאחר העיון נראה דהא דהצריכה תורה שני עדים לענין ממון הוא מטעם בירור... אבל במקום שיש בירור גמור אז אין הדבר צריך לעדים. לכן אם מתברר בבירור גמור שלא ע"י עדים12 , ג"כ אנו יכולים לחייב ממון. והבחינה הלזו של רבנו סעדיה היא בירור גמור, כי מה שמתברר ע"י חכמת הטבע אמת היא." ובספר "משמרת החיים" (ה"ר חיים דוד רגנשברג סימן ל"ז) כתב : "בדיקות הדם יוצאים מגדר אומדנא או השערה, ההנחה המדעית שהדם הנוזל בעורק הוולד הוא מאותו סוג של מולידיו, הוא חוק טבעי שאין בו יוצא מן הכלל, ולפיכך הוכחות כאלו הן ודאות חלוטית, שאפילו אם יהיו עדויות נגדו נכריע את הכף כמותן והעדים יהיו בעינינו כשקרנים... כדאיתא כתובות טז. סהדי שקרי נינהו וכן איתא בבכורות כה : ביחס למומים שכולן משתנים לאחר שחיטה ועדים העידו שלא נשתנו, שקרנים המה בעינינו".

ועיין בספר "יד-אפרים" (לה"ר אפרים פישל וינברגר, רב שכונת "יד אליהו" בת"א, סימן ז') בהרחבה בענין "בדיקת דם".

 

ו.    נאמנות הרופאים

 

לסיכום הבירור, יש להעיר בדבר הדיון הרחב שיש בפוסקים בענין נאמנות הרופאים, מקור הדבר הוא בטור יור"ד (סימן קכ"ז) בשם בעל התרומות שהסתפק אם יש לסמוך על נאמנות הרופאים בענין נדה. הפוסקים האריכו רבות בזה, ראה בפתחי תשובה יור"ד סימן קפ"ז סק"ל וב"שדי-חמד" מערכת ט' כלל ה' שהביאו דעות שונות, נציין רק כי דעת החתם סופר בשו"ת (יור"ד קנ"ח וקע"ה ועוד) "דאין לסמוך על הרופאים על גוף פרטי מה שהם שפטו בשכלם על גוף זה, אבל המה נאמנים בדברים כללים שהמה מקובלים שיש כך וכך בעולם". אולם בפד"ר ה' ע"מ 351 הביאו משו"ת "שם אריה" (אבהע"ז סימן קי"ב) שרק בדבר התלוי בשיקול הדעת אין לרופא נאמנות, אבל בדבר התלוי במראה עינים, כגון שאמר שראה במראה שיש לאשה מכה במקור, נאמן. לפ"ז כתבו שם כי היות ובדיקת דם מבוססת על מבחן סטטיסטי שבו נבדק מספר רב של הורים וילדים, וברוב המכריע של המקרים הראה המבחן שסוג דמו של הילד זהה13 לסוג דמו של אחד ההורים. ועל כך נאמנים הרופאים לקבוע כי סוג דמו של ילד זה אינו זהה לסוג דמם של ההורים, וממילא יצא הילד הזה מכלל הרוב. ועיין ב"חזון איש" נשים (סימן כ"ז סק"ג).

הדברים אמורים שם לגבי בדיקת דם, ויש להחילם ביתר תוקף לגבי בדיקת רקמות, שהדיוק שלה מבחינה סטטיסטית, גבוה הרבה יותר.

 

ז. רעותא נגד ההליכה אחרי הכלל "רוב בעילות אחר הבעל", עקב תוצאות בדיקת הדם.

 

ביחס למשמעות של "בדיקת רקמות" בענין הכרת אבהות, ניתן להשתמש כאן במסקנתו של פסק הדין הנ"ל (אשר נכתב ע"י הרמ"י שלזינגר שליט"א), הקובע כדלהלן : ... מאחר ובמקום שאנו מוצאים ילד שדמו שונה13 מדם הוריו, בע"כ עלינו לומר כי במקרה כזה יצא הילד מרובא דעלמא דרוב ילדים דמם זהה עם דם הוריהם ולפי"ז ממילא מתערער היסוד דהילד הוא של אביו, דהא דמוקמינן ילד בחזקת אביו הוא מצד הדין של רוב בעילות אחרי הבעל, אבל כשדמו שונה13 מדם הוריו בהכרח דמקרה כזה יצא מכלל רובא דעלמא, וביתר ביאור, דיש כאן רוב נגד רוב, דהא אם נאמר דהילד בחזקת אביו בכדי לאוקמי רוב בעילות אחרי הבעל, בע"כ נצטרך לומר שילד זה יצא מכלל רובא של רוב ילדים שסוג דמם זהה עם סוג דם של אחד ההורים13 ... וא"כ מאי חזית להעמיד את הילד בחזקת אביו בכדי לאוקמי רוב בעילות אחר הבעל ולהוציא מהרוב של רוב ילדים דמם זהה להוריהם, נאמר להיפך דילד זה הוא לא של "אביו" בכדי לאוקמי את הרוב של רוב ילדים דמם זהה לדם הוריהם, ונאמר דיצא מכלל הרוב של רוב בעילות אחר הבעל".

והוא הדין והוא הטעם בבדיקת רקמות.

אולם בפסק הדין שם הוסיפו : "מכיון דהא דמוקמינן ילד בחזקת אביו הוא מצד רוב דרוב בעילות אחר הבעל וגם מצד חזקת צדקת של האם (עיין תוס' חולין דף י"א ע"ב ד"ה כגון), וא"כ שוב י"ל דאף דהוי רוב נגד רוב, בכ"ז מוקמינן את הילד בחזקת אביו מצד חזקת צדקתה של האם. ולפ"ז יצא לנו חידוש לדינא דבמקום דאין לאם חזקת צדקת, בדיקת הדם הקובעת דסוג הדם של הילד שונה מהוריו תטיל ספק באבהות הילד".

והמעיין בסוגיא שם יראה שהמהרש"א כתב שדברי התוס' הללו הם רק להו"א, "אבל למאי דמסיק אין אפוטרופוס לעריות, צ"ל דליכא חזקה להעמיד האם בחזקת צדקת, דאימא נמי דנאנסה האם, אי לאו משום דאזלינן בתר רובא". וראה ב"נימוקי הגרי"ב" בסוף המסכת מש"כ על המהרש"א, מבואר, שלמסקנה "חזקת צדקת" לא קיימת, ואין להתחשב בה, א"כ גם באם צדקת, יש להעמיד רוב כנגד רוב, ויווצר ספק, שוב מצאתי שכן הסיקו בהמשכו של אותו פס"ד.

ויש להעיר עוד, לשיטת הירושלמי (קדושין פ"ד ה"ח) שלמד שממכה אביו ואמו מות יומת : "וכי דבר ברי הוא שזה הוא אביו, והלא חזקה היא שהוא אביו, ואת אמר הורגין". וזה בניגוד לשיטת הבבלי שהוא מצד רוב, וכן דעת הרמב"ם (פ"א איסורי ביאה ה"כ) : "מי שהוחזק בשאר בשר דנין בו על פי החזקה אע"פ שאין שם ראיה ברורה שזה קרוב, ומלקין ושורפין וסוקלין וחונקין על חזקה זו. ראיה לדין זה מה שדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת, ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו אלא בחזקה, כך שאר קרובים בחזקה". וציין המגיד משנה שהראיה שהביא הרמב"ם מפורשת בירושלמי ועיין בב"ש סימן י"ט סק"א.

אכן י"ל שחזקה זו אינה ככל חזקות, אלא כיון שבאה מכוח סברא ורוב, דינה כרוב. וכמש"כ המהר"ם בשו"ת (אבהע"ז סימן כ"ז) שחזקה אין אדם פורע תוך זמנו באה מכוח סברא ודינה כרוב, ולא נאמר בה "רובא וחזקה רובא עדיף", על כן גם חזקה שהוא אביו באה מכוח רוב בעילות אחר הבעל, ודינה כרוב, וכשיש רוב אחר נוצר ספק. וראה "בבית מאיר" (על שו"ע אבהע"ז סימן י"ט.) שכתב שחזקה זו באה מכוח רוב ודינה כרוב. (וראה עוד ריש פרק י' להלן - העורך).

 

ח. רוב שבטבע לעומת רוב התלוי במנהג וברצון האדם.

 

ונקודה נוספת. ידועים דברי הרמב"ן במלחמות (פי"ב במסכת קידושין, אשר מובאים בשב-שמעתתא ש"ד פ"ז) שכתב : אבל הטעם לשאלה זו, שאין רוב זה דומה לפלוגתא דר"מ וחכמים, דהתם רוב חיוב וטבע הוא ואי אפשר אלא כן, אבל כאן אינו אלא מנהג, ופעמים הרבה שאדם נוהג כמנהג המועט, הלכך במקום איסור אשת איש החמירו". וכ"כ הריטב"א בקדושין שם (דף ז') : "דהתם הוא ברובא דבחיוב וטבע שאינו תלוי ברצון, כגון האי דקטן וקטנה שחולצין ומיבמין ולא חיישינן לסריס ואילונית, וכהאי דאמרינן רוב נשים מעוברות יולדות ומיעוט מפילות, אל ברוב התלוי במנהג שאינו חיוב, וכל אדם שרוצה יכול לנהוג כמנהג המועט, ודאי חוששין למיעוט לחומרא".

אם נבוא לשקול בפלס את הרוב בבדיקת רקמות, לעומת רוב בעילות אחר הבעל, הרי הרוב בבדיקת רקמות הוא בודאי רוב של טבע שאינו תלוי במנהג בני-אדם, והוא רוב מוחלט שלא חוששים בו למיעוט. אולם רוב בעילות אחר הבעל נוטה יותר לרוב של מנהג, כי הדבר תלוי בהתנהגות בני אדם, כשבדרך כלל ההתנהגות היא כזאת, ותמיד ישנה אפשרות שפרט זה או אחר ינהג אחרת. ולאמור, רוב של טבע עדיף מרוב של מנהג. (ומה שחידש ב"שב-שמעתתא" ש"ד פ"ח שבדיני נפשות ובדיני ממונות אין הולכים כלל אחרי רוב, ובאותם מקומות שמשמע מהם שהולכים אחר הרוב, הוא רק בהוחזק הדבר קודם לכן ומטעם סוקלים על החזקות, כבר דחה דבריו ה"שערי יושר" שער ג' פרקים א-ג בראיות ברורות ומוצקות, והוכיח שהולכים אחר הרוב בנפשות ובממונות).

ובפרט לדבריהם של בעל "משנת אברהם" ו"משמרת החיים"14 שחוק טבעי זה הוא בבחינת בירור גמור, י"ל שבירור גמור של חוק טבעי עדיף מרוב של מנהג.

 

ט. האם להכרת האב בבתו (בעבר) יש נאמנות מדין "יכיר" כנגד בדיקות הדם?

 

והנה דין "יכיר", שמחמתו ניתנה לאב נאמנות על הבן, מתבסס על רוב בעילות אחר הבעל, וכפי שהוכיח ב"ביאור-הגר"א" (אבהע"ז סימן ד' סקנ"ז), על המבואר בשו"ע (סימן ד', כ"ו), בענין פנויה שנתעברה ואמרה שהולד הוא מפלוני, אפילו אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו, אין זה הולד אלא ספק, שכשם שזינתה עם זה כך זינתה עם אחר, וכתב הגר"א שם : "ממ"ש בפ"ק דחולין מנ"ל דאזלינן בתר רובא וכו' ממכה אביו וכו', ואם איתא, דלמא כשהוא והיא אומרים עליו שהוא בנו? אלא דאין נאמנין ולא מהמנין אלא משום דרוב בעילות". כלומר, רק במקום שקיים רוב בעילות אחר הבעל, יש ערך ל"יכיר". אבל במקום שרוב זה לא קיים, כגון בפנוי ופנויה, אין ערך ל"יכיר".

וכן כתב בספר "אמרי-משה" סימן י"א (לה"ר משה סאקאלאוסקי מבריסק - אחד הספרים המעמיקים והמקובלים ביותר בעולם הישיבות) : "והנלע"ד, דבאמת אם יבוא אחד ויאמר על איש שאין אנו מכירים אותו כלל, ויאמר שהוא בנו וממזר הוא שבא על ערוה או על ממזרת, בזה לא יהיה נאמן כלל, דלא האמינה תורה רק לאב לומר שבנו ממזר, והיינו היכא דידעינן שהוא אב ובלא אמירתו היינו מחזיקים אותו לבנו שידעינן שאשתו הולידתו והיינו מחזיקים ודאי שהוא אביו והוא בנו, ואז נאמן לומר שממזר הוא, והיינו אף לומר שאשתו זינתה והוא אינו בנו, וכדעת רוב הפוסקים".

א"כ, במקום שרוב בעילות אחר הבעל - שהוא הבסיס העיקרי לקביעת אבהות - יסתר ע"י הרוב הטבעי של "בדיקת רקמות", כשבדיקה זו תוכיח בבירור שהאדם הידוע כאביו אינו אביו, אזי יפול ג"כ ה"יכיר", אשר מתבסס על "רוב בעילות", ויחזור המצב להיות כבפנוי ופנויה שאין דין "יכיר" והולד ספק15 .

לפ"ז, נוכל להגיע למסקנה בנדוננו, כי בדיקת הרקמות שקבעה שהילדה א' אינה בתו של המבקש, משמיטה את הקרקע ממה שהמבקש הכיר בה בעבר כבתו. וממילא אין לחייב את המבקש במזונות הילדה, כפי שנפסק בפנוי ופנויה. ומכל מקום לא נטיל בילדה כתם ממזרות, שכן לגבי ממזרות קבעו חז"ל שגם אם ישנה מציאות רחוקה, כגון שילדה עד שנים-עשר חודש מאז שהלך בעלה למדינת הים (כפי שמבואר בשו"ע סימן ד', י"ד) אין חוששים לממזרות, וגם לאחר י"ב חודש נחשב הולד לספק ממזר בלבד, והיות וגם לפי בדיקת הרקמות, קיימת אפשרות קלושה ביותר שהמבקש הוא אבי הילדה (במאמר שהובא לעיל צויין כי מידת הדיוק בבדיקת רקמות לגבי שלילת אבהות מגיעה 99.6%. על כן, למרות קביעתו של ד"ר גזית כי יש לשלול באופן מוחלט את אבהותו של המבקש כלפי הילדה, ניתן להניח, שאין זו שלילה מוחלטת16 וכי ישנם פרומילים בודדים המאפשרים את האבהות), על כן לא נקבע ממזרות אולם לגבי מזונות, לא נוכל להוציא ממון מן המבקש על סמך פרומילים בודדים אלו17 .

 

י.          האם היות הבת מוחזקת כבתו של האב קובעת דין כנגד בדיקת רקמות?

 

אמנם עדיין יש לעיין בדבר. נקודת העיון היא בדברי הרמב"ם (בפ"א איסורי ביאה ה"כ) שהובאו לעיל. הרמב"ם הביא ראיה שמלקים וסוקלים על החזקות ממה שדנה תורה במקלל אביו ומכה אביו שיומת "ומנין לנו ראיה ברורה שזה אביו, אלא בחזקה, כך שאר קרובים בחזקה". ולעיל18 הערנו שדברי הרמב"ם הם בניגוד לשיטת הבבלי, שלמד ממכה אביו שהולכים אחר הרוב ובהתאם לירושלמי. וראה בב"ש סימן י"ט סק"א שהעיר על כך וכן בהגהות "שי למורה" בשו"ע שם. בדברי המפרשים נאמרו הסברים שונים כיצד לשלב את דברי הבבלי עם דברי הירושלמי, לדוגמא, בספר "דברי-יחזקאל" (לה"ר יחזקאל ברשטין מסלבודקה ליטא, סימן כ"א בהג"ה - אחד הספרים המקובלים ביותר בעולם הישיבות) פירש כך : "וטעמא דש"ס דילן ודירושלמי צריכי אהדדי, דאי לא אזלינן בתר רובא נמצא דמשעה שנולד הרי הוא בספק דלמא אינו בנו. וע"ז קאמר הש"ס דילן דמכח רוב בעילות אחר הבעל נודע לנו שהנולד מאשתו הוא בנו. אבל עדיין יש להסתפק כשגדל אח"כ, מאן מפייס לן דזהו שהכה אביו הוא הנולד מאשתו, דלמא בנו הנולד אזל לעלמא וזה אחרינא הוא שכרוך אחריו, וע"כ מוכח מזה דמי שכרוך אחריו חזקה שזהו בנו, וה"ה לשאר קרובים, וזה פשוט".

עכ"פ, לשיטת הרמב"ם, כל "יכיר" (שראשיתו ברוב בעילות אחר הבעל), מסתיים בסוקלים על החזקות. וראה בשב-שמעתתא (ש"ד פ"ח) שכתב כי בדיני נפשות ובדיני ממונות לא אזלינן כלל בתר רובא, ודוקא ע"פ שנים עדים יקום דבר, ולא רוב ולא חזקה. והא דסוקלים על החזקות הוא מצד הוחזק האיסור, וכמו כן במכה אביו, כיון שהוקבע האיסור ע"י הרוב, סוקלים מחמת שהוקבע האיסור [ועיין ב"שערי-ישר" (להר"ש שקופ) ש"ג א-ג, שהשיג על דבריו].

והנה יש לדון במקום שהוקבע והוחזק האיסור, ולבסוף נתברר שהקביעות בטעות יסודה, האם בטלה החזקה למפרע, או שמא נוצר כאן דין איסור העומד בפני עצמו, למרות שכלפי שמיא גליא שהקביעות בטעות יסודה, וברור, שאם נניח שהוחזק האיסור יוצר דין בפני עצמו, אזי גם אם יתברר לנו ע"י בדיקת רקמות שהיתה מוחזקות בטעות, ישאר בעינו דין סוקלים על החזקות.

לכאורה יש להביא ראיה שדין סוקלים על החזקות יוצר חלות איסור בפני עצמו, והוא מדין הוחזקה נדה בשכנותיה בעלה לוקה עליה משום נדה, שלפי האמור בסוגיא בקדושין (דף פ' ע"א) וברמב"ם (פ"א אסורי ביאה הכ"ב) הוא מדין הוחזק האיסור, והנה כתב הר"ן בכתובות (דף כ"ב ע"א) כי אע"פ שבאמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהורה אני אם נתנה אמתלא לדבריה נאמנת, "מיהו אם הוחזקה נדה בשכנותיה דאמרינן בסוף קדושין דבעלה לוקה עליה משום נדה, אפילו נתנה אמתלא לומר לא לבשתי בגדי נדות אלא מפני כך, אינה נאמנת, דכיון דבעלה לוקה אלמא כנדה משוינן לה, כ"כ הרשב"א". משמע, שלמרות שמועילה אמתלא מן הדין, כיון שכנדה משוינן לה בעלה ילקה.

וראה בטור ובשו"ע (יור"ד סימן קפ"ה ב') שפסקו: "ואם הוחזקה נדה בשכנותיה כגון שראוה לובשה בגדים המיוחדין לה בימי נידותה, חשיבא כודאי טמאה". דהיינו, המוחזקות כנדה, יוצרת דין של ודאי טמאה. אמנם בהמשך אותו סימן הביא הטור את דברי הרמב"ן : "כתב הרמב"ן הוחזקה נדה בשכנותיה ואח"כ אומרת טהורה אני אפילו נותנת אמתלא לדבריה שאומרת לא לבשתי בגדים אלו אלא שלא תטרידני עכשיו כי לא הייתי בריאה, אינה נאמנת ע"כ. ר"ל, כיון שראינוה לובשת בגדי נדותה הוי כאילו ראינו שראתה, שאז אינה נאמנת לומר לא ראיתי.

ותימה הוא ! וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מכשאומרת בפירוש טמאה אני שנאמנת שוב לומר טהורה אני ע"י אמתלא ?". וכן כתב המגיד משנה (פ"ד אסורי ביאה ה"י) שזו דעת הרמב"ם. ועיין בשו"ת מהרי"ק (סימן פ"ז) שכתב: "הרי לך דאפילו באמתלא אינה נאמנת נגד החזקה לדברי הרמב"ן. ואע"ג שתמה עליו בעל הטור יורה דעה, מ"מ לא מלאו לבו לחלוק עליו".

מבוארת דעת הרשב"א, הרמב"ן הטור והשו"ע, וכן דייק המגיד משנה ברמב"ם, שהוחזקה נדה בשכנותיה נחשבת לודאי טמאה ולא מועילה כל אמתלא לסתור את המוחזקות. ולפ"ז, ניתן לומר שהוא הדין במוחזקות כאביו, לא ניתן לסתור את המוחזקות בשום דרך, ועצם המוחזקות מחשיבה אותו כאביו, וסוקלים ושורפים על חזקה זו, ועל כן, גם אם בדיקת רקמות יכולה לעמוד כנגד רוב בעילות אחר הבעל, אין ביכולתה לסתור את המוחזקות שנוצרה, וכיון שבנדוננו הוחזקה הילדה כבתו של האב, אין כל אפשרות לסתור מוחזקות זו.

כך מטים גם דברי ה"סדרי-טהרה" (בשו"ע יור"ד סימן קפ"ה) שכתב : "ובאמת לא זכיתי להבין מה שהקשה הטור על הרמב"ן וז"ל וכי עדיף הוחזקה נדה בשכנותיה מאמרה בפירוש טמאה נדה עכ"ל, דודאי חילוק גדול יש ביניהן שהרי ע"פ חזקה סוקלין ושורפין ומכח דאפילו לא נתחזק אלא על פיהם... ואילו האשה שאמרה מקודשת אני אינה נהרגת על פיה... וא"כ ע"כ הוחזקה נדה בשכנותיה גרע מאמירה דידה... וזה שאמר הרמב"ן דכודאי משוינן כיון דמלקין על ידה ומש"ה, אע"ג דבאמירה דידה מהני אמתלא, מ"מ היכא דאיתחזק עי"ז אצל שכניה ל"מ אמתלא". וכוונתו להנ"ל, שכל שהוחזק הדבר, למרות שתחילתו היתה על פיה, שוב יש למוחזקות קיום עצמי משלה, ואע"פ שאת אמירתה יכולה לסתור ע"י אמתלא, אבל את המוחזקות אי אפשר לסתור19 .

אולם, לאחר העיון, עדיין יש לדון בדבר. שורש הדיון נעוץ בפסק הרמ"א בשו"ת (שו"ת הרמ"א סימן ב', מובא בט"ז יור"ד סימן קפ"ה סק"ב). באותה תשובה נשאל הרמ"א על אשה שילדה שלש פעמים בחודש השמיני וחששה שעין הרע גורם לה, ורצתה להסתיר עיבורה מבני ביתה ושכנותיה, והסכים בעלה שתאמר טמאה אני בתחילת עיבורה כדי להסתיר עיבורה ונשאל הרמ"א אם בעלה מותר לבוא עליה בסתר, ודן הרמ"א אם יש לומר בזה את דינו של הרמב"ן שבהוחזקה נדה בשכנותיה לא מועילה אמתלא וסוקלין ושורפין על החזקות. והשיב הרמ"א בסוף התשובה : "ועוד נראה דבנדון דידן אפילו הרמב"ן מודה דמהני לה נתינת אמתלא, אע"ג דכתב דלא מהני, היינו דוקא אמתלא דמהני לגבי טמאה אני, דהיינו שתאמר שלא היה בה כח או שאר אמתלאות כאלו, ומטעם שכתב ב"י דכולי האי לא הויא שטיא להחזיק עצמה נדה בין שכנותיה, אבל בכי האי גוונא דעיקר אמתלא תלויה באחרים, ולא היתה יכולה לעשות בענין אחר, בודאי אמרינן דמהני אמתלא כזו".

מבואר מדברי הרמ"א שגם במוחזקות מועילה אמתלא : ומה שכתב הרמב"ן שבהוחזקה נדה לא מועילה אמתלא, אינו משום הענין המיוחד של "הוחזק האיסור", אלא משום שבמעשיה סתרה את כל האמתלאות האפשריות אבל אם אפשר למצוא אמתלא שאינה נסתרת ע"י מעשיה למרות שהוחזקה נדה ע"י שכנותיה, תועיל האמתלא. ועיין בט"ז שם סק"ב. ובש"ך סק"ה הסכים לדברי הרמ"א.

והנה הש"ך (שם סק"ג) כתב שאם אמרה לבעלה טמאה אני וחזרה ואמרה כי סברה שהיא נדה, אבל עכשיו בדקתי עצמי ומצאתי שמחמת מכה או חבורה בא אלי הדם וכיוצא בזה נאמנת, ובפתחי תשובה שם סק"ג כתב שכיון שהש"ך הסכים לרמ"א שבמקום שא"א בעין אחר מועילה אמתלא גם בלבשה בגדי נדה, א"כ אם לבשה בגדי נדה והוחזקה כנדה, ואח"כ אמרה, שעשתה כך משום שסברה שהיא נדה אבל עכשיו בדקה עצמה ומצאה שמחמת מכה בא הדם, תהיה נאמנת. וציין הב"ח ש"הכרתי ופלתי" ו"תורת השלמים" בשם המהרי"ק חולקים על זאת.

המעיין במהרי"ק שצויין ב"תורת-השלמים", ימצא שאין המהרי"ק חולק מבחינה עקרונית, וז"ל "החתם סופר" (שו"ת יור"ד סימן ט') : "אך המנחת-יעקב סימן קפ"ה כתב דמהרי"ק שורש פ"ז משמע דאפילו אם א"א בלא מעשה נמי לא מהני אמתלא, ועיינתי במהרי"ק וכתב שם כגון דאמרה לא נזדמנו לה באותה שעה בגדי טהרתה יע"ש, ומשום הא לא איריא, דאנן לא בעינן תירוץ ואמתלא רק על מה שהחזיקה עצמי נדה לומר הן החזקתי עצמי מטעם פלוני ופלוני, זה הוא אמתלא, אבל לומר מעולם לא החזקתי עצמי אלא לא נזדמנו לי בגדי המיוחדים לטהרה, הרי מכחשת גוף החזקה שהוחזקה בה, זה לא מהני, דהוה לה ליקח תוף בידה ולפרסם דטהורה היא ולא נזדמנו לה בגדי טהרתה".

כלומר, גם למהרי"ק, במקום שאין אפשרות אחרת או שטעתה ומחמת טעות לבשה בגדי נדה, תועיל אמתלא למרות המוחזקות, גם "הכרתי ופלתי" בחיבורו "תפארת ישראל" על הלכות נדה (סימן קפ"ה סק"ב) אינו חולק מבחינה עקרונית. הכו"פ מחדש שגם אמתלא של טעיתי לא תועיל במקום שלבשה בגדי נדה והוחזקה כנדה. טעמו : "וצריך לומר דס"ל כשעושה מעשה מתישבת הרבה ומדקדקתו היטב לדעת אי משל דם נדה או כיוצא בזו היא, טרם שתעשה מעשה, ולכך אינה נאמנת בשום אופן. כוונתו, שאמנם מבחינה עקרונית מועילה אמתלא למרות המוחזקות, אלא שבהיות ועשתה מעשה רב בלבישת בגדי נדה, היתה צריכה להביא בחשבון את כל האמתלאות האפשריות, ולכן לא מאמינים לה. וכן מוכח בסוף דברי הכו"פ שהסכים לפסק הרמ"א, וכתב שודאי מותר לבעלה (בנדון שנשאל הרמ"א) לשמש עמה בסתר כי קמיה שמיא גליא והיא יודעת מאמתלא, או שתאמר האמתלא בבי"ד קודם ששימש עמה, אבל לא יועיל לומר האמתלא לאחר ששימש עמה.

ואכן כך כתב ה"חתם-סופר" בתשובה הנ"ל : "כל הפוסקים פה אחד מסכימים להא דרמ"א דאם א"א בענין אחר מהני אמתלא", כלומר, דברי הרמ"א מוסכמים פה אחד מכל הפוסקים, שאמתלא מועילה לסתור מוחזקות של איסור.

אמנם ב"סדרי-טהרה" (יור"ד סימן קפ"ה סוף סק"א) רצה להוכיח שדברי הרמ"א הם בניגוד לתוס' ע"ש, אולם אין דבריו מוכרחים, בפרט שהסכמת כל הפוסקים פה אחד היא כרמ"א.

לאור כל זאת נמצינו למדים, שהיות והמוחזקות של אב כלפי בנו, היא אותו סוג מוחזקות של הוחזקה נדה, כי הכל נלמד ממקור אחד כמש"כ בסוגיא בקדושין וברמב"ם, על כן, כשם שניתן לסתור את המוחזקות של נדה ע"י אמתלא מוכחת, ה"ה ניתן לסתור את המוחזקות של אב ע"י אמתלא מתאימה, וכשם שלדעת הש"ך אם אומרת טעיתי וחשבתי שאני נדה ולכן החזקתי עצמי כנדה, מועילה אמתלא ובטלה המוחזקות, כמו כן אם יאמר האב טעיתי והחזקתי את הילדה כבתי משום שסברתי שהיא בתי, אולם עתה הוברר לי שאינה בתי, תועיל האמתלא ותבטל המוחזקות19 .

ולגבי ה"יכיר" כבר כתבנו לעיל לפי ביאור הגר"א, שהיות ורוב בעילות אחר הבעל מוכרע ע"י הרוב הטבעי של בדיקת רקמות, נופל גם ה"יכיר" הנסמך עליו. כך שחזרנו למסקנה שאין לחייב את המבקש במזונות הילדה.

 

יא. שינוי במסקנה ההלכתית עקב תוצאות הבדיקה החריגות של זהות מלאה בין האם לבת.

 

חזרתי ועיינתי בסוגיא זו ומצאתי כי למרות כל האמור לעיל, בנדוננו המצב שונה. ראשית, כבר ראינו לעיל19א (במאמר המדעי שעליו הסתמכנו, שגם בדיקת רקמות (בדיקת HLA, בלשונם) אינה יכולה לספק תשובה חד-משמעית של 100% , ובלשון כותב המאמר (ע"מ 64): ..."אף לפי התוצאות שסיפקה שיטת ה-HLA אין עדיין לומר כי קיים מכשיר מדעי המסוגל לספק תשובה חד-משמעית לאבהותו של אדם בצורה המתקרבת באופן מתמיד להסתברות של 100% . לפי המספרים שהובאו במאמר וצוטטו לעיל, ניתן להגיע בעזרת שיטה זו לשלילת אבהות בהסתברות של 99.6% לכל היותר. אמור מעתה, כי קביעתו של ד"ר גזית על שלילה מוחלטת של אבהות המבקש כלפי הבת א', הכוונה היא לשלילה מוחלטת בשפת המדע, הקוראת להסתברות גבוהה כל כך ערך מוחלט. אולם, למרות הכל, קיימים פרומילים אחדים של סיכוי שהמבקש הוא אבי הילדה.

והנה, ביה"ד התכתב עם ד"ר גזית מספר פעמים, ביחס לתוצאות מימצאיו. מתוך דבריו עולה כי לגבי הילדה קיים מצב מיוחד, מבחינת הרכב רקמותיה, מבלי קשר לשאלת האבהות.

ואלו דבריו של ד"ר גזית (במכתבו מיום 14.1.82): "העדר מסמנים משותפים בין הילדה א' לבין פלוני (האב) שוללת את אבהותו20 , ובכל מקרה אחר זו היתה מסקנה בלתי נמנעת, הספקות שהתעוררו אצלי הנם תוצאה של זהות מלאה בין הילדה לבין אמה, ואחת האפשרויות להסבר במקרה זה היא שלאביה הביולוגי ולאמה מסמנים משותפים כמו למשל בנשואין של קרובי משפחה, זו גם הסיבה שביוזמתנו חזרנו על הבדיקה מספר פעמים ובשני דימומים נפרדים. אולם לגופו של ענין ובהתאם להבנתי, תוצאות הבדיקה כפי שנתקבלו שוללות באופן מוחלט את אבהותו של פלוני ביחס לילדה א'".

לאחר שביה"ד בקש הבהרה נוספת, כתב ד"ר גזית מכתב נוסף (מתאריך 28.1.82), כדלהלן: "לפי המידע המצוי בידי והמקובל בעולם, כל צאצא יורש את מחצית תכונותיו מאביו והמחצית השניה מאמו. הדבר נכון לגבי כל התכונות התלויות בתורשה, וזה כמובן כולל את המערכת הנבדקת על ידינו. מאחר והילדה זהה באופן מוחלט לאמה, הרי שחסרים בה המרכיבים שהיא צריכה היתה לרשת מאביה. בהתאם לחוקי התורשה21 היא איננה יכולה לרשת את כל תכונותיה מאמה, ולכן חלק ממה שזיהינו אצלה צריך לבוא מאביה הביולוגי, אנחנו מחסרים את תכונות האם מהילד, והיתרה צריכה לבוא מהאב. במקרה זה, באם היינו מחסרים את תכונות האם מהילדה לא היה נשאר דבר, ואם היינו מחסרים מחצית, המחצית השניה לא נמצאה באב, ומתוך כך הסקתי שזו שלילה מוחלטת (100% ). הצעתך, כי יתכן וקימת אפשרות רחוקה שפלוני הוא אכן אביה של הילדה, אינה ידועה לי ואינה מתישבת עם המידע המצוי בידי. האמת היא שהבעיה הזאת הטרידה אותי לא מעט, ולכן חזרנו על הבדיקה מספר פעמים על מנת למנוע כל אפשרות טעות, ואכן התוצאות אומתו".

משמעות דבריו של ד"ר גזית היא, כי היות וכל האנטיגנים שנמצאו בילדה זהים לחלוטין לאמה, ואין באף אחד מהם זהות למבקש, והיות ולילדה חייב22 להיות אבא כל שהוא, הרי המסקנה היא שלאביה הביולוגי של הילדה ולאמה זהות אנטיגנית.

אין ספק שזו תופעה נדירה ביותר גם אם מדובר בקרובי משפחה שאב ביולוגי יעביר לבת את אותם האנטיגנים HLA אשר נמצאים אצל האם כשהבת קבלה מן האם מחצית מהאנטיגנים HLA, ואת "ההשלמה" (הזהה בדיוק לאנטיגנים של האם שלא הועברו בירושה) מן האב הביולוגי הלא ידוע.

ומאחר ואפשרות זו נדירה, אם כן עלינו להביא בחשבון אפשרויות נדירות אחרות22 הקשורות בשלילת אבהות ע"י אנטיגנים HLA, בהם מתקבלת תוצאה "שלילית כוזבת"23 [למרות שלא נחשוש להם במקרים רגילים, ונמנע מלהוציא ממון מהבעל רק עקב החשש הנדיר כמו שנתבאר לעיל24 ].

ואם כן בכל מקרה עלינו לומר שהילדה א' יצאה מכלל הרוב המוחלט שיש בבדיקת רקמות והיא שייכת או למיעוט של האפשרות הנדירה אותה הציע ד"ר גזית, או למיעוט שבאפשרויות הנדירות האחרות.

אם כך הם פני הדברים, לא נוכל להשתמש ברוב הטבעי של בדיקת רקמות בכדי לסתור את רוב בעילות אחר הבעל, ואת ה"יכיר" וה"מוחזקות" שבעקבותיו, מאחר ומדובר במקרה נדיר ביותר שבו שייכת הילדה, בהכרח, למיעוט נדיר, זה שבאפשרות הראשונה או זה שבאפשרות השניה. על כן יבוא "רוב בעילות אחר הבעל" ויכריע בין שתי האפשרויות הללו, לטובת אפשרות ב', וכך יקבע שהמבקש הוא אבי הילדה לכל דבר.

 

מסקנת הדברים, לאור האמור :

המבקש פלוני (האב) הוא אביה של הילדה א' לכל דבר.

ניתן היום י"ט אייר מב' 12.5.82

 

הרב שלמה דיכובסקי אבה"ד

 

 

************************

 

"... הפנימיות של אדם יש בה הנפלאות האמיתיות והמלאכות המורות על חכמת הבורא יתברך, בראותו עצביו נמשכים בבשר שהוא סיבת התנועה החפצית, הנקרא בלשון ערב "עצל" ובלעז "מוסקול", באברי הבשר והתלכדם, ונטית יתרותיו, ומקום דיבוקם ולפיפת קשוריו, ואיכות גידולו, והרכבת אבריו ופרקיו, ומוצא עורקיו המתנועעים והעורקים שאינם מתנועעים והתחלקם, וישוב נתחיו קצתם על קצתם החיצונים והפנימיים, כל דבר ודבר על מתכונתו ותבניתו ובמקומו."

 

רמב"ם אגרת תימן, אגרות ותשובות הוצאת לוין-אפשטין, (ירושלים תשכ"א) עמ' ח' .

 

 

1 . MHC - מערכת תיאום הרקמות המרכזית. ראה לעיל עמ' 162-149  - העורך.

2 . תוצאות בדיקת האנטיגנים מטיפוס HLA של ארבעת בני המשפחה.(כפי שנמסרו בחוות הדעת של ד"ר גזית) היו דלקמן: (להסבר עיין לעיל עמ' 158-151).

1. פלונית (האם) HLA   A2, A11, Bw21, Bw35

2. פלוני (האב) HLA   A9, A26, Bw41, BwX*

3. א' (הבת) HLA   A2, A11, Bw21, Bw35

4. ב' (הבן) HLA   A2, A9, Bw21, Bw41

מסקנה: לאם שני הפלוטיפים:

1. A2, Bw21  2. A11, Bw35

לאב שני הפלוטיפים :

1. A9, Bw41   2.A26, BwX

לבן ב' שני הפלוטיפים :

1. A2, Bw21 שמקורו באם

2. A9, Bw41 שמקורו באב

לבת א' שני הפלוטיפים :

1. A2, Bw21  2. A11, Bw35

הזהים בדיוק לשני ההפלוטיפים של האם.  - העורך

* משמעות הסימון X היא שלא נתגלה בבדיקת האנטיגנים של האב אנטיגן Bw נוסף על 41. הסבר לכך ראה לעיל עמ' 158 בקטע האחרון של פרק ו'.

3 . תמוה שד"ר גזית מציין "אחת האפשרויות" ואיננו מציין אפשרויות אחרות. דיון באפשרויות נוספות ודרכים לאיתור האפשרות הנכונה ראה להלן עמ' 184-179: - העורך.

4 . לא ברור מדבריו של ד"ר גזית אם "קיים ספק " לגבי אבהותו של פלוני על א' כמו שכתב במכתבו מ-16.12.81, וכמו שמשמע מן הביטוי "אחת האפשרויות להסבר..." במכתבו מ-1.82. 14, או שתוצאות הבדיקות "שוללות באופן מוחלט את אבהותו של פלוני ביחס לא' (הבת)" כמו שכתב בהמשכו של המכתב האחרון. מקובל שהמתודה המדעית מתירה ספקות ואי-ידיעה, אך איננה מתירה בחירה של "אחת האפשרויות" והפיכתה למסקנה מוחלטת ללא הוכחה.  - העורך.

5 . על עקרונות התורשה של אנטיגנים מטיפוס HLA ראה לעיל עמ' 154 ; 158-157.  - העורך.

6 . הבסיס המדעי הרלוונטי מול השאלות העקרוניות בתחום ההלכה הובא לעיל (הערה 1 )  - העורך.

7 . לא ברור אם הכונה באמת לר' סעדיה גאון. ראה במאמרו של פרופ' פרימר להלן עמ' 198 הערה 77.  - העורך.

8 . וראה להלן עמ' 185 מהדורה מורחבת ומעודכנת של מאמר זה.  - העורך.

9 . דין זה של הרמ"א המובא גם במאירי על מס' יבמות דף ס"ד ע"ב (שהבין כך בדעת התלמוד ללא נימוק) מוסבר היטב עפ"י עקרונות מדע התורשה (גנטיקה) החדיש. מחלת ההמופיליה** המתבטאת בכך שדמו של החולה אינו נקרש (ולכן כל דימום קל עלול לגרום למוות, כולל כמובן דימום ברית המילה), הינה מחלה העוברת בתורשה יחד עם כרומוזום X (ראה אסיא ל"ד, עמ' 11). נזכיר כי לזכר יש כרומוזום X יחיד אותו ירש מאמו (וכנגדו ירש כרומוזום Y מאביו). ולנקבה יש שני כרומוזומי X אחד תורשה מהאם ואחד מן האב. מחלת ההמופיליה באה לידי ביטוי רק אצל חולה שכל כרומוזומי ה-X שלו נגועים. הדבר נדיר בנקבה ששני הכרומוזומים X (שמקורם משני מורישים שונים) יהיו פגועים, ולעומת זאת באשה אשר אחד מכרומוזומי ה-X שלה נגוע (והיא לא תהיה חולה עקב הכרומוזום התקין) חלק מבניה הזכרים ירשו ממנה את הכרומוזום הנגוע שיהיה כרומוזום X יחידי אצלם. וכמובן הם יהיו חולי המופיליה. ולכן אשה שאחד מבניה חולה המופיליה, והדבר נתברר עקב מותו כתוצאה מדימום המילה, מוכח שלמרות היותה בריאה, היא נושאת כרומוזום X אחד נגוע, ולכן קיים סיכון של 50% שגם בנים אחרים שלה ירשו ממנה את הכרומוזום הנגוע.

לעומת זאת זכר בריא (האב - לדוגמא) ברור שאינו נושא כרומוזום X נגוע. שכן אילו היה הכרומוזום X שלו נגוע, היה חייב להיות חולה בעצמו, שכן כל הכרומוזומי X שלו (כלומר כרומוזום ה-X היחיד) נגועים. (דרישת התלמוד ששני בנים ימותו מחמת מילה כתנאי לאיסור מילת השלישי נובעת מכך שמיתת בן אחד יכולה להיות מקרית כתוצאה מסיבוך לא-תורשתי שאינו קשור בהמופיליה, ורק מיתה שניה מצביעה על פי כללי החזקות, על מהלך תורשתי כפי שנתבאר.)

עקרון זה מסביר מדוע גם המצאות המחלה בבני אחיות של אשה מעוררת חשש סביר להימצאות המחלה בבני האשה, שכן המצאות המחלה בבני האחות מצביעה על כך שהאחות נושאת כרומוזום X אחד (מתוך 2) נגוע. מסקנה : אחות זו קיבלה הכרומוזום הנגוע מאמה. לכן קיים סיכוי שגם האשה (הבת השניה של אותה אם) קיבלה בתורשה את הכרומוזום הנגוע (הסתברות של 50%). ואם כן אזי קיים ספק שקול שבני האשה יירשו את הכרומוזום X הנגוע ויהיו חולי המופיליה, אשר עד לדור האחרון המילה היתה לגביהם סכנת מוות.

ומובנים אם כן דברי המאירי ע"פ הגמרא (שם) : "ולא סוף דבר שהבנים מחזיקים אלא אף אחיות מחזיקות. רצה לומר : שאם נולד בן לראשונה ומת מחמת מילה ונולד בן לאחותה ומת אף הוא מחמת מילה, לכשנולד בן לשלישית לא תמול, שאף היא הולכת אחר האחיות".  - העורך.

** מחלת ההמופיליה היא השכיחה ביותר מבין כל הליקויים התורשתיים של מערכת קרישת הדם, והיא מופיעה בשכיחות ממוצעת של 10.000 :1 (אחד לעשרת אלפים מהאוכלוסיה). ראהHarrison'sPrinciplesofInternalMedicine9thed.(1980), סוף עמוד 1560 .

10 . מאחר וברע"א, ובראשונים עליהם הוא מסתמך (ראה למשל המאירי יבמות סד :) לא הוזכר טעם ההבדל בין אשה לאיש, ומאחר שניתן להסביר את התופעה הזו על פי האמור בהערה 9 (ואין ספק שמבחינה נסיונית הבחינו חז"ל בהבדל בין אשה לאיש לגבי העברת מחלת ההמופיליה) - אם כן, לכאורה, אין ראיה מהבאת ההבדל הזה להלכה. לכך שהטעם קשור בברייתא במס' נידה לא., ולכן אין להקשות מדברי הרמ"א על המובא בשם הגרש"ז אויערבך שליט"א.  - העורך.

11 . להלן עמ' 185 וראה מכתבו של הגריא"ה הרצוג זצ"ל בנדון המופיע להלן עמ' 196  - העורך.

12 . וכן מבואר ברמב"ם סוף הל' גירושין (פרק י"ג הל' כ"ט) ובהל' סנהדרין (פרק כ"ד הל' א). וראה אביעזרי לגרא"מ שך שליט"א (תש"ח, ומהדורה שניה תשל"ה) על הרמב"ם סוף הל' גירושין.  - העורך.

13 . "דמו שונה מדם הוריו" - כוונת הדברים שיש מרכיבים גנטיים בדם שאינם מצויים אצל אף אחד מההורים . אך סוג הדם המוגדר במונחים A, B, O יכול להיות שונה משל הוריו לדוגמא : אב שסוג דמו הוא A (אך קיים מרכיב גנטי נסתר אשר אילו פעל לבדו היה מביא לידי סוג דםO) ואם שסוג דמה B (וגם בה קיים מרכיב גנטי נסתר שלבדו היה מביא לידי סוג דם O) אזי סוג דמו של הבן יכול להיות או AB או A או B או O בהתאם לכללי התורשה.

 דהיינו : אם הבן ירש מאביו את המרכיב הגנטי של A ומאמו את מרכיב הגנטי של B, אזי סוג דמו יהיה AB. אם הבן ירש מאביו את המרכיב הגנטי של A, ומאמו את המרכיב הנסתר (שלבדו היה מביא לידי סוג דם O), אזי סוג דמו יהיה A. אם הוא ירש מאביו את המרכיב הנסתר ומאמו את המרכיב הגנטי של B, אזי סוג דמו יהיה B. ואם הוא ירש הן מאביו והן מאמו את המרכיב הנסתר - אזי סוג דמו יהיה O. לעומת זאת כאשר סוג הדם של שני ההורים הוא O, היינו אצל כל אחד מההורים שני המרכיבים הגנטיים הם O אם לכן יימצא דם מסוג A או B, אזי ברור שאת המרכיב הגנטי הזר (A או B) לא קיבל מאמו או מאביו המשוער.  - העורך.

14 . הובאו דבריהם לעיל פרק ה'.  - העורך

15 . הערת הדיין בביה"ד הרבני באשדוד, הרב י. אליעזרוב שליט"א : מה שכתב שאין נאמנות של יכיר אם לא הוחזק שהוא אביו, נראה דכיון בנידו"ד שהוחזק כאביו כה"ג יש נאמנות של יכיר והיינו כיון דהכא הוי ספק דהוי רוב נגד רוב כפי מ"ש שם, א"כ כה"ג היכא דהוחזק כאביו מהני מדין יכיר לומר שזה בנו.

16 . וראה גם הערות 3 ו4 - לעיל.  - העורך.

17 . הערת הדיין הרב י. אליעזרוב שליט"א : ומש"ש חילוק דלענין ממזרות לא הוי ממזר אבל דין יכיר אין כאן, נלע"ד דלא דק משום דכה"ג הוי תרי מילי דסתרי אהדדי דאם אין יכיר, היינו שאנו מחזיקים שאינו אביו, א"כ ע"כ הוי ממזר. ואת"ל דהוי ספק ואין דין יכיר כה"ג, א"כ עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא והוי ספק ממזר שאסור לבוא בקהל מדרבנן כדאיתא בשו"ע אהע"ז סי' ד'.

18 . סוף פרק ז'  - העורך.

19 . הערת הדיין הרב י. אליעזרוב שליט"א : מ"ש להאריך לענין אם הוחזק בטעות שא"א לסתור את החזקה אף שהוחזק בטעות, בודאי שזו אריכות שלא לצורך וליתא מכל וכל. דברור דאם הוחזק בטעות אין זו חזקה כלל ועיקר, ומ"ש לענין אמתלא דלא מהני כה"ג אינו נוגע לכאן כלל משום דשם אפשר שנאמנות אמתלא לא מהני נגד מעשה שהוחזק על ידה, אבל כשהבדיקת רקמות ברורה שזה לא אביו א"כ כל ההוחזק היה בטעות ואזלינן בתר בדיקת רקמות אם נניח שאכן הבדיקה היא ראיה חותכת וברורה, (שגם זה צ"ע). אבל למסקנא נראה לומר מכיון שהבדיקה עדין אינה ראיה חותכת ב100 אחוזים, וכן כאן התוצאות היו נדירות אף לפי דעתם, וכן הוחזקה כבתו ורוב בעילות אחר הבעל, לא נוכל להוציא מחזקת בתו. וע"כ אנו פוסקים שהיא בתו לכל דבר כנלע"ד.

19א עמ' 165 בראש פרק ב'.  - העורך.

20 . ראה פירוט ה- HLA בהערה 2 לעיל  - העורך.

21 . ראה הערה 5 לעיל.

22 . עיין בכורות מב: הואיל ואישתני אישתני, ואכמ"ל. וראה להלן מ. הלפרין, האם נתגלתה פרתנוגנזה אנושית בביה"ד הרבני באשדוד, עמ' 179 .  - העורך.

23 . false negative  - העורך.

24 . סוף פרק ט'  - העורך.

 

דיכוי פוריות הגבר

 

 

בקשר למאמרו של הרב ש"ח הכהן אבינר בספר אסיא ד' עמ' 181-167 שהוא מקיף וברור מאד, תרשה לי שאלה לכבוד הרב :

התפרסמו ידיעות לפיהן השמן של זרע כותנה מכיל חומר המדכא את פוריות הגבר. בניגוד לעיקור המתמיד הנגרם ע"י ניתוח, העקרות הנובעת מלקיחת החומר הנ"ל היא הפיכה. לעת עתה אין לחוקרים תכשיר תרופתי בלי תופעות לואי, ולכן אין עוד תכשיר של מניעת הריון ע"י עיקור הפיך של הגבר, אבל כנראה יימצא תכשיר כזה בעתיד הלא-רחוק.

האם כבוד הרב היה מוכן לכתוב על הענין בשלב זה ?

בברכה,

פרופ' ל. וישליצקי

ירושלים

 

תשובת הרב אבינר

 בענין גרימת עקרות זמנית לגבר - התיחסתי לכך (בספר אסיא ד' עמ' 171 למטה), ואין בכוחי להוסיף על כך.

 בכבוד רב,

שלמה אבינר

 

הוספת העורך  

ראה שו"ת מנחת יצחק, ח"ה, סי' י"ג שאוסר, ומקורו בדרכי משה אהע"ז וכן בשו"ת שרגא המאיר, ח"ג, סי' ס"ז שאוסר מטעם אחר.

תקציר דבריהם הובא בנועם כרך כ"ג, עמ' רל"א בשער הלכה. ודברי המנחת יצחק הובאו גם בספר אסיא, כרך ב', עמ' 40.