פתיחה לנושא ברית מילה

פתיחה

 

ד"ר אברהם שטינברג

 

א. ערכה של מצות המילה

 

בשולחן ערוך 1 קבע מרן המחבר : "וגדולה מצוה זו משאר מצוות עשה". במילים קצרות אלו ובמשפט תמציתי זה סיכם מרן הבית יוסף את גישת התורה וחכמי התלמוד והמדרש למצות המילה. ואכן, רבים המה מאמרי חז"ל המדגישים את ערכה וחשיבותה של מצות המילה ומגדילים הם בשבחה ובחביבותה.

 

להלן מספר דוגמאות המדגימות את הקו הכללי של השקפת חז"ל ביחס למצוה זו :

1 "רבי ישמעאל אומר: גדולה מילה שנכרתו עליה שלוש-עשרה בריתות ; רבי יוסי אומר, גדולה מילה שדוחה את השבת החמורה ; רבי יהושע בן קרחה אומר, גדולה מילה שלא נתלה לו למשה הצדיק עליה, אפילו מלא שעה ; רבי נחמיה אומר, גדולה מילה שדוחה את הנגעים ; רבי אומר, גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל, שנאמר (בראשית י"ז) התהלך לפני והיה תמים ; דבר אחר, גדולה מילה שאלמלא היא, לא ברא הקב"ה את עולמו, שנאמר (ירמיהו, ל"ג) כה אמר ה' אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי ; רבי אומר, גדולה מילה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, שנאמר הנה דם וכו' " 2 .

 

2 "... והמפר בריתו של אברהם אבינו ... אע"פ שיש בידו מעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא" 3 . ומאידך : "חביבה מילה, שנשבע הקב"ה לאברהם, שכל מי שהוא מהול אינו יורד לגהינום" 4 וכן: "אע"פ שאין לישראל מעשים טובים הקב"ה גואלן בזכות המילה" 5 .

 

3 זכויות שונות למצוות המילה: "באיזה זכות היה אהרון נכנס לבית הקדשים - זכות המילה היתה נכנסת עמו" 6 ; "אם מקיימים בניך את המילה, הם נכנסים לארץ, ואם לאו - אינם נכנסים" 7 ; "בוא וראה כוחה של מילה, שעד שלא נימול אברהם היה נופל ואח"כ אני מדבר עמו, עכשיו שנימול - הוא יושב ואני עומד" 8 .

 

4 מצות מילה היא אחת המצוות שמקיימים בשמחה: "כל מצוה שקבלו עליהן בשמחה, כגון מילה ... עדיין עושין אותה בשמחה" 9 .

 

5 יתר על כן, מצות מילה היתה אחת מנושאי השמד, שהמלכות גזרה לבטלה ובני ישראל מסרו נפשם על קיומה : "רבי נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצוותי (שמות, כ') - אלו ישראל שהם יושבים בארץ-ישראל ונותנים נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג , על שמלתי את בני..." 10 . וכן: "רבי שמעון בן אלעזר אומר, כל מצוה שמסרו ישראל עצמן עליהן למיתה בשעת גזירת המלכות, כגון עבודת כוכבים ומילה, עדיין היא מוחזקת בידם" 11 .

 

המקורות המצויינים עד כה מוכיחים את גודל חשיבות המצוה וערכה בהלכה ובמחשבת היהדות. אך כמובן, אין זה אלא בבחינת נציגות, כי ישנם עוד מדרשים רבים, בנגלה .ובנסתר, המדגישים ומגדילים את מצות המילה12 .

 

ב. טעמי המצוה

 

הנה, למרות שהתורה עצמה ציינה את טעם מצות המילה, כאמור : "והיה לאות ברית ביני וביניכם" 13 , בכל זאת מצינו ספרות רבנית רחבה המנסה לתת טעמים שונים למצוה זו.

 

1 מדרשים וראשונים אחדים מדגישים ומרחיבים את טעמה של התורה, היינו הייחוד של עם ישראל וההדגשה הגופנית לשוני בינו לבין יתר העמים : "והיה לאות ברית - שיכירו אתכם כל העמים, כי אתם זרע ברך ה' " 14 . וכן: "להבדילם משאר העמים בצורת גופם כמו בנפשותיהם" 15 .

 

2 ואכן, יש לציין, שהיו חלושי אמונה ודעת בתקופות שונות, וניסו לטשטש את אות הברית ואת ההבדלה בינם לבין העמים על ידי משיכת הנותר מהערלה והארכתה, כך שלא ייראו נימולים עוד, וחז"ל ציינו לגנאי אנשים אלו : "המיפר ברית - זה שהוא מושך לו ערלה" 16 .

 

3 גישה אחרת מיוצגת במדרש17 : "שאל טורנוסרופוס את רבי עקיבא, איזה מעשים יותר נאים, של הקב"ה או של בשר ודם, ולמה אתם מוהלים ? אמר לו, של בשר ודם יותר נאים. והביא לו גלוסקאות ושבולים. אמר לו, אלה מעשי הקב"ה ואלה מעשה בשר 'ודם, איזה יותר נאים ? אמר לו, הואיל והוא חפץ במילה למה לא ברא אותו מהול ? אמר לו, ולמה טבורו יוצא לו מתחתיו ואמו חותכתו ? ".

 

4 טעם אחר מובא על ידי קבוצת פילוסופים בימי הביניים, ובראשם הרמב"ם, הסוברים שהמילה באה "למעט תאוות המשגל ולהחליש זה האיבר ... ולא ניתנה מצוה זאת להשלים חסרון הגוף רק לתשלום חסרון המידות"18

 . וכן: "מצות מילה ניתנה... להחליש את כוחנו המיני" 19 .

יש לציין, שהסבר זה מבוסס ונכון מבחינה פיסיולוגית, כי ידוע שקיים ריכוז רב של קצוות עצבים לחוש המגע בערלה, וכריתתה אכן מחליש את הגירוי המיני.

 

5 טעם שונה לחלוטין מובא על ידי חוקרים שונים והוא הטעם הרפואי למצוה. כי הנה קיימת ספרות רפואית-מקצועית הדנה בהוראות לביצוע המילה מבחינה רפואית גרידא, והחוקרים רוצים להאחז במסקנות הרפואיות הללו כדי להסביר את הצורך והתועלת במצות המילה.

 

ברצוני לעמוד על ממצאים אחדים של מחקרים ועבודות רפואיות הדנות במילה.

 

א סרטן האיבר - (Carcinoma of Penis) - לדעת כל החוקרים שבדקו את ההשלכות הרפואיות של ביצוע המילה - מונעת היא את היווצרות סרטן האיבר.

בארה"ב מדווח על 300 מיתות לשנה מסרטן האיבר ; באנגליה - 200 ; באוסטרליה - 10 ; בסין - 18% מהסרטנים של הזכרים הוא של האיבר - וכל המקרים הם באנשים בלתי נימולים 20 . באחת העבודות דווח רק על מקרה אחד של סרטן האיבר במי שנימול, וגם שם לא היתה מילה מלאה והעטרה היתה עדיין מכוסה 21 .

בהשוואה שנעשתה בין שבטים אפריקניים באוגנדה ובקניה המבצעים מילה, לבין שבטים אחרים מאותם אזורים שאינם מבצעים מילה, נמצאה שכיחות גבוהה באופן ברור של סרטן האיבר בבלתי נימולים לעומת חוסר הסרטן הזה בנימולים22 .

דבר דומה נמצא בסקירה בהודו, בין הינדים שאינם מבצעים מילה, לבין המוסלמים, אשר מבצעים מילה. גם כאן גבוהה וותר שכיחות סרטן המילה בהינדים לעומת המוסלמים. יתר על כן, באחת העבודות נמצא שמילה בגיל הניאונטלי כפי שמבוצע על ידי היהודים - יעילה יותר כאמצעי מניעה להיווצרות סרטן האיבר מאשר מילה בגיל המבוגר יותר - כפי שמבצעים המוסלמים. כך נמצא ששכיחות סרטן האיבר גבוהה ביותר בין הנוצרים (שאינם נימולים כלל), שכיחות נמוכה בין המוסלמים וכמעט בלתי מצויה בין היהודים23 .

 

ב סרטן הערמונית - (Carcinoma of Prostate) - בעבודה אחת 24 תוארה שכיחות פחותה יותר של סרטן זה בנימולים, אך עובדה זו לא אושרה במחקרים אחרים 20 , 25 .

 

ג סרטן צואר הרחם - (Carcinoma of Cervix Uteri) - במספר עבודות נמצא, שקיימת שכיחות נמוכה יותר של סרטן זה בנשים שבעליהן נימולים. באחת העבודות 21 מובאת סטטיסטיקה, אשר גילתה כי נשים יהודיות נפגעות בסרטן זה בשיעור של 2.2:100,000, לעומת 44:100,000 בנשים לא יהודיות. אכן, למיטב ידיעתי לא הובאו הוכחות הסותרות ממצאים אלה, אך בכל זאת מטילים מחברים אחרים ספק בקשר הישיר והבלעדי בין סרטן זה לבין מילת הבעל 26 ,25 ,20 .

 

ד סבוכים מקומיים לבלתי נימולים - קיימים מספר מצבים רפואיים-חולניים באיזור האיבר המופיעים באופן בלעדי בבעלי ערלה, ואשר כריתתה מונעת הופעת סבוכים אלו.

לדוגמא - פימוזיס (Phimosis) - ערלה הדוקה, אשר אין אפשרות להפשילה מעבר לעטרה. עקב היצרותה גורמת לחסימה בדרכי השתן ולסבוכים כלייתיים מאוחרים. 96% מהזכרים הנולדים - יש להם פימוזיס "פיזיולוגי", אך רק 10% מהם יסבלו בעתיד מפתולוגיה משמעותית ; פאראפימוזיס (Paraphimosis) - רטרקציה של הערלה מאחורי העטרה ללא אפשרות להחזירה למקומה ; בלניטיס (Balanitis) - דלקת של העטרה, שמלוה בדרך כלל פימוזיס ; פוסטיטיס (Posthitis) - דלקת של הערלה.

הנה, איפוא, יכלנו לתת למילה טעם רפואי-הגייני מונע - מעין ניתוח פרופילקטי למניעת סבוכים מקומיים וגידולים ממאירים. ומענין לציין, שכבר פילון האלכסנדרוני ביסס בעיקר את טעם המילה על התועלת ההגיינית והרפואית המופקת מביצועה.

אכן לדעתי, ברור שאין הדבר כן. שהרי אין תורתנו ספר רפואה הנותנת מצוות ספציפיות בעלות מגמה רפואית טהורה. מצות מילה - ככל מצוות התורה - מגמתה, ערכה וטעמיה הם בראש וראשונה בעלי אופי ומשמעות דתית-אמונית. יחד עם זאת, יודעים אנו כי מצוות התורה מגינות ומצילות גם באופן רפואי -גופני, וכך בעקיפין ובאופן משני "מרוויחים" אנו ממצוות המילה גם פרופילקטיקה רפואית.

אני מדגיש השקפה זו, מכיוון שבספרות הרפואית הכללית קיימת מחלוקת בין הרופאים האם ביצוע המילה הוא דבר רצוי ומומלץ מבחינה רפואית 21 , או שאין כל הצדקה רפואית למילה שגרתית 25 -הצדקה רפואית--מקצועית אולי אין, אבל המצוה במקומה עומדת, במלוא חשיבותה וערכה.

 

6 ולבסוף - ואולי כחיזוק לנאמר לעיל - כדאי לציין את דברי המדרש על טעם המילה 27 : "נתן הקב"ה המצוות לישראל אלא לצרפן בהם, שנאמר כל אמרת אלו-ה צרופה". גם ראשונים אחדים מדגישים : "והיה תמים - שלא תשאל למה מילה, כי כן גזרת המלך" 28 .

 

ג. הביבליוגרפיה על מצות המילה 29         

מצות מילה נידונה מעט יחסית בספרות התלמודית ובספרות ההלכתית עד למאה הקודמת. הרמב"ם כלל את הלכות מילה בספר אהבה והקדיש לה שלושה פרקים. בטור ובשולחן ערוך נכללו הלכות מילה בחלק יורה דעה, סימנים ר"ס-רס"ו. נושאי הכלים של הרמב"ם והשולחן ערוך דנו בפרטי ההלכה, כפי שדנו ביתר הנושאים הכלולים בספרות ההלכה.

 

ואמנם מענין לציין כאן את דברי המוהל ר' יעקב גלסברג 30 : "יש מצוות שונות אשר זכו לשם עד כי אין קץ לחבורים אשר נדפסו אודותיהם... ועל ענין מצות המילה, אשר היא עומדת ברומו של עולם היהדות, כידוע ממאמרי חז"ל אשר י"ג בריתות נכרתו עליה ואברהם אבינו אף שקיים כל התורה עד שלא ניתנה, בכל זאת לא היה נקרא תמים עד שמל עצמו . . . ואודות המצוה הזאת נדפסו רק ספרים מעטי הערך, אשר לא יפיצו אור בהיר על כל עניני המילה, ויסודותיה ומנהגיה, כי כולם נטו רק לדעת הדין השייך לענין מילה, אבל העלימו עין מעיקרה ויסודה. ועיין מה שכתב הרב החכם והמוהל המפורסם בספרו שומר הברית, וזה לשונו : ופליאה דעת ממני הרואה כי יראה חכמים גדולים חקרי לב ראשונים ואחרונים כתבו על כל שורש וענף בדיני תורה תילי תילי הלכות וברוחב לבם שקלו וטרו . . . ובדבר הזה, אשר הוא יתד נאמן תקוע בלב אמונת ישראל וחיי אדם תלוי עליו לא דברו דבר בהרחבה רק בקיצור נמרץ היו נהגים בו".

טענה אחרת במקצת מביע ד"ר שמואל כהן 31 : "הספרות על דבר המילה עשירה ועניה: עשירה בשפות העמים ועניה בשפתנו הקדושה: ומלבד הספרה (= הספרות) הרבנית אין לנו אף ספר אחד על דבר המילה, אשר יש לו ערך מדעי...".

אכן, יש לציין, שאין הטענות המובאות לעיל נכונות לגמרי. כי אמנם נכון הדבר שבאופן יחסי אין הספרות ההלכתית והמדעית הנוגעת למילה עשירה במיוחד, אך בכל זאת נכתבו חבורים ועבודות המיוחדות למצוה זו מהיבטים שונים: מצד אחד - הלכות, מינהגים, שאלות ותשובות, פיוטים, קבלה ופלפולים, ומאידך - הנחיות טכניות, תאורים רפואיים ומדעיים ודיונים היסטוריים ופילוסופיים הנוגעים למצוה זו.

 

ברצוני להביא כאן רשימה של ספרות ספציפית למצות המילה (למעט דיונים ביחס למילה בספרות רבנית כללית, ולמעט ספרות הדנה בפרטים בודדים של מצות מילה, כגון המציצה).

בקבוצה א' כללתי את הספרים הדנים בצדדים ההלכתיים-דתיים של המצוה, בקבוצה ב' כללתי ספרים הדנים בפירוט גם בצדדים הטכניים והרפואיים של המצוה, ובקבוצה ג' - ספרות לועזית.

 

קבוצה א'

 

1. אות ברית, הרב שמעון קוניטץ, פרעססבורג, 1850, (הלכות מילה).

2. אות ברית קודש, הרב יוסף כנאפו, ליוורנו, 1884, (הלכות מילה).

3. אות חיים ושלום, הרב אליעזר שפירא, האדמו"ר ממונקטש, בערעגסאס,

1921 (ספר הלכתי בסיסי על הלכות מילה ותפילין).

4. בית ישראל, ר' ישראל איסר קלישר, זיטומיר, 1865 (הלכות מילה).

5. הברית, ר' בנימין נידרהופהיים, פפא"מ, 1841 (הלכות ומנהגי מילה).

6. ברית אבות, ר' שבתאי ליפשיץ, מונקאטש, 1898 (הלכות ומנהגי מילה).

7. ברית אברהם, הרב צבי בנימין אויערבך, פפא"מ, 1880 (נוסחאות

ופיוטים למילה, וכן הנחיות טכניות לביצוע המילה).

8. ברית אברהם, ר' יצחק קופף, מונקאטש, 1887 (הלכות מילה).

9. ברית יוסף, הרב יוסף ריינרמן, בילגוריי, 1930 (הלכות מילה).

10. ברית ציון, הרב בן-ציון אלפס, וילנה, 1925 (עניני מילה).

11. ברית שלום, ר' שלום ווכמן, וורשה, 1929 (מנהגי מילה).

12. דברי משה, הרב משה אלטר, לבוב,  1876 (פלפולים בהלכות מילה).

13. זוכר הברית, הרב אשר אנשל גרינוואלד, אונגוואר, 1931 (הלכות מילה).

14. זכר דוד, הרב דוד זכות, ליוורנו, 1837 (מילה לפי הקבלה).

15. חותם ה', הרב יוסף אב"ד מייסלינג, פפד"א, 1743 (הלכות מילה).

16. יסוד יצחק, הרב יצחק אייזיק הלוי מזוראוויץ, זולקווא, 1810 (הלכות ומנהגי מילה).

17. כורת הברית, הרב אליהו פוסק, לבוב, 1893 (הלכות מילה).

18. מדרש שם ועבר, הרב אברהם עבריל, וילנה, 1880 (הלכות ושו"ת בעניני מילה).

19. מכשירי מילה, הרב אליהו שמאע הלוי, ליוורנו, 1793 (הלכות ומנהגי מילה).

20. מלחמת שלום, הרב מאיר שלום כהן, וילנה : 1886 (הלכות מילה בשבת).

21. נחל הברית, הרב אשר אנשיל כץ, ברוקלין ניו-יורק, 1974 (הלכות וברורים הלכתיים בעניני מילה).

22. נחלת בנימין, הרב בנימין המבורג, פיורדא, 1841 (הלכות מילה).

23. סוד ה', הרב דוד דלידא, אמשטרדם, 1745 (הלכות ומנהגי מילה).

 

קבוצה ב'

 

24. אות ברית, ד"ר שמואל כהן (רופא ומוהל), קראקא, 1903 (כולל מחקרים היסטורים, מנהגי מילה ופרקים רפואיים הנוגעים למילה).

25. ספר הברית, הרב מ. ב. פירוטינסקי, ניו-יורק, 1973 (ספר מקיף ויסודי על הלכות מילה, עם אוסף נכבד של כל הדיונים ההלכתיים והרפואיים שלפניו).

26. ברית אברהם, המוהל שמואל דוב איגעלבערג, ורשא, 1888 (כולל הרבה פרטים טכניים ורפואיים בעניני מילה).

27. ברית עולם, הרב חיים יעקב בלום, ניו-יורק, 1950 (חבור מקיף ויסודי הכולל הלכות מילה, מחקרים היסטוריים ופרק רפואי מקיף, עם הערות של ד"ר בנימין הופמן, ראש המחלקה הכירורגית בביקור הולים, דאז).

28. דברי אשר, ר' אשר אופנהיים, דעסוי, 1804 (כולל טכניקה של ביצוע המילה).

29. דם ברית, ר' אלכסנדר טורטיס, לונדון, 1900 (בעיקרו על בעית המציצה, ובסופו חלק על המילה באופן טכני ורפואי).

30. זכרון ברית לראשונים, המוהל ר' יעקב גלאסברג, ברלין, 1892 (כולל את "כללי המילה" לר' יעקב ור' גרשום הגוזר - אב ובנו - שני מוהלים מן המאה ה-13 באשכנז, שזה כנראה הספר הראשון המוקדש להלכות ומנהגי המילה. גלאסברג אסף וריכז חומר רב ויסודי על הלכות 'ומנהגי המילה ועל הטכניקה והבעיות הרפואיות).

31. חותם קודש, שו"ב יעקב לעווין, קראקא, 1892 (הלכות ומנהגי מילה, וכן פרק רפואי וטכני הנוגע לביצוע המילה).

32. משיב נפש, ר' מנחם שרהייא, וילנה, 1906 (הלכות מילה ומציצה - כולל בעיות רפואיות הנוגעות להלכות אלו).

33. נשמת חיים, ר' שלמה פיינזילבער, . ירושלים, 1908 (בעניני הלכות מילה לתינוק חולה).

34. תורת הברית, ר' שעפטעל דוידסון, ירושלים, 1936 (הלכות מילה ופרקים רפואיים אנטומיים רבים. לפי בקשת הרב א. י. קוק זצ"ל הובא החלק הרפואי לפני הרופאים : בנימין הופמן ופלק שלזינגר, אשר הסכימו, "שהדברים מתאימים לצרכי הרפואה וההגיינה").

35. עטרת פז, ר' שעפטעל דוידסון, תל-אביב, 1945 (השלמה לתורת הברית, דלעיל).

 

קבוצה ג'

 

קיימת ספרות לועזית רחבה בעניני מילה שנכתבה על ידי רבנים, מוהלים, תאולוגים ורופאים. ד"ר שמואל כהן - בסוף ספרו אות הברית, ציין 195 מאמרים, מונוגרפיות וספרים בגרמנית, לטינית, צרפתית, רוסית ואנגלית, שנכתבו על המילה עד להוצאת ספרו (1903). מאז נוסף עוד חומר רב - מדעי ודתי כאחד - בלשונות העמים השונים.

להלן אציין ביבליוגרפיה (חלקית) גרמנית ואנגלית הכוללת ספרים ומונוגרפיות מיוחדים למילה (למעט מאמרים בכתבי-עת וכד').

 

1886. ,Arnhold. Circumcision 36

1873. ,37 Asher A., Jewish Rite of Circumcision, london 1913. 38,Bamberger, Die Beschneidung  1884. ,Baum, Der Theoretisch-Practischer Mohel 39

40Bergson, Die Beschneidung vom Historischen, Kritischen,u. Medizinischen  1844. ,Standpunk

-Brecher, Die Beschneidung der Israeliten von der Historischen, Practisch  1845. ,Operativen, u. Rituellen Seite41

,Friedreich, Ueber die JUdische Beschneidung in Historischer, 42 Operativer 1844. ,u. SanitVtspolizeilicher Beziehung

,Glasberg, Die Beschneidung in ihrer Geschichtlichen, 43Ethnographischen  1896. ,Religidsen u. Medizinischen Bedeutung

-Ldv~enstein, Die Beschneidung in Lichte der Heutigen Medizinischen Wisen1897. ,schaften 44

1897. ,Preuss, Die Beschneidung nach Bibl u. Talmud 45

Proceedings of the Symposium on Current Concepts in Pediatrics and 46 1976. ,Urology and their Relationship to Brith Milah

Remondino, History of Circumcision from the Earliest Times to the 47 1891. ,Present

1844 ,48Salomon, Die Beschneidung, Historisch u. Medicinisch Beleuchtet  1904. ,Snowman: The Surgery of Ritual Circumcision 49 1978. ,t;?.,nposiuin o,l Mcdical Dilem,nas and tile IJracticc of Milah 50

 

כפי שניתן לראות מסקירה חלקית זו, הרי שמרבית החומר ההלכתי נכתב במחצית השניה של המאה הקודמת, וכן גם החומר הרפואי-היסטורי הלועזי. מאידך, החומר הרפואי הנוגע למילה בלשון הקודש נכתב בשלהי המאה הקודמת ובתחילת המאה הנוכחית.

בשנים האחרונות נכתבו מספר ספרים בודדים על ההיבטים השונים של מצות המילה32 , אשר רכזו את החומר שנכתב לפניהם, אך בדרך כלל לא בא כל עדכון מדעי-מודרני של החומר הרפואי הנוגע למילה, וגם לא נידונו בצורה מספקת הבעיות המודרניות בטיפול ואיבחון מחלות היילוד והשלכותיהן על הלכות מילה.

בכל אלה, מורגש החסרון של עבודה רפואית-הלכתית מקיפה ומחודשת. הקובץ שלפנינו אינו אלא בבחינת רמז והתחלה לעבודה חשובה זו.

 

ד. המוהל והוראת המילה

 

מקצוע המוהלות הוא אחד הותיקים במקצועות חברתנו ומתחיל למעשה מאבי המוהלים, הלא הוא אברהם אבינו, לפני כ-4,000 שנה. מאז ועד ימינו, באופן רצוף ובלתי פוסק, מתקיים מקצוע זה בכל תפוצות ישראל בכל מושבותיהם. והנה לכתחילה מוטלת המצוה על האב למול את בנו כמו שנפסק בשולחן ערוך 33 : "מצות עשה לאב למול את בנו". אך מכיוון שזהו מקצוע הדורש מומחיות, ידע ונסיון, לא היה זה מעשי שכל אב ימול את בנו, וכך נוצר מקצוע המוהל, המהווה שליחו של האב למול את בנו.

ממקורות אחדים בתלמוד משמע שהמוהל היה רופא במקצועו 34 , אך ברור שאין הדבר לעכוב כלל, וכמו שנפסק בשולחן ערוך 35 : "הכל כשרים למול".

 וכך הלך והתפתח מקצוע נפרד של מוהל, שזהו עיסוקו המלא ומומחיותו הבלעדית.

המוהלים קבלו הכשרתם המקצועית וההלכתית בצורה טובה - זאת לאור העובדה של מיעוט הסבוכים מביצוע המילה - אך לרוב היתה הכשרתם בלי ממוסדת, ולכן לא ייפלא שמוצאים אנו בספרות ההלכתית אזהרות שונות למוהלים, שלא יתרשלו בתפקידם ושילמדו את מקצועם בצורה הטובה ביותר.

 לדוגמא: "ילמדו המוהלים דיני המילה והלכותיה ובפרט אופן עשייתה, למען שלא תצא תקלה מתחת ידם . . . ומי לנו שופך דמים יותר גדול ממוהל הניגש למול בני ישראל ואינו יודע בין ימינו לשמאלו ומחמת חסרון ידיעתו יסתכן הנער, ואיך ימלאו לבו לגשת ולעסוק במלאכת עבודת הקודש הזו מבלי ללמוד תחילה כל הצורך" 36 . וכן : "עוד רעה חולה היא, כי אחינו מבכרים את המוהלים אשר יעשו את מלאכתם במהירות רבה, וכל המהיר לעשות את המילה, הרי זה משובח. אבל אלה המהירים במלאכתם הם-הם העושים שמות בהמילה . . . והמוהלים המהירים והפוחזים, בחפצם להתגאות על בני אומנותם אשר אינם מהירים, ועל העם המתפלא אל מהירותם אינם בודקים יפה את המילה קודם הנתוח . . . " 37 .

ומכאן המסקנות הבאות : "צריכים לתקן, שלא ימול שום אדם עד שיטול רשות מבית הדין שיודעים שהוא מומחה ובקי" 38 . וכן : "ראוי לתקן שלא ימול אדם בלי רשות מבית דין, ועד כ"ה או ל' שנה לא יותן רשות רק לאב למול את בנו, אך ימול בפני חכמים ובקיאים בדבר" 39 .

ואמנם באופן היסטורי, יש לציין שנוצרו בין היהודים באמצע המאה ה-י"ח חברות להכנסת ברית, אשר דרשו מהמוהלים לקבל רשיונות לעסוק בעבודתם, לאחר שהוכיחו ידיעותיהם המקצועיות וההלכתיות הרלוונטיות. כך, למשל, נוסדה בלונדון "ח"ק הכנסת ברית" ב-1745, ואשר התקיימה שנים רבות. גם אומות העולם דרשו מהמוהלים לעמוד בבחינות תיאורטיות ומעשיות ולקבל תעודות הסמכה רשמיות 40 . אישורים למוהלים נדרשים כעת במרבית הקהילות היהודיות בעולם, אך לא קיים מוסד הוראה מסודר המעניק לימוד מקצועי-רפואי-הלכתי למוהלים 41 .

בארץ קיימת ועדה לפיקוח על המוהלים 42 . אין ספק שלועדה זו חשיבות רבה ותרומתה לשמירה על רמת מקצוע המוהלות איננה מוטלת בספק, אך לדעתי יש צורך בנוסף לועדה המפקחת גם בית-ספר מסודר למוהלים. בית ספר כזה צריך לכלול הוראה רפואית-תיאורטית הנוגעת למקצוע המוהלות, הוראה טכנית-מעשית של המילה על-פי דרישות ההלכה ולפי עקרונות הכירורגיה והרפואה המודרנית, והוראה מסודרת של כל דיני המילה שעל המוהל לדעת ולנהוג על פיהם.

בטוחני כי בית-ספר כזה יעלה את קרנו של המוהל, יתן לו ביסוס מדעי הלכתי של מקצועו ויאפשר לו קבלת תעודה רשמית ומוכרת עם אחריות וביטוח כללי כמו כל מקצוע רפואי ופארא-רפואי.

 

 

1 שו"ע יו"ד, ר"ס, א.

2 משנה נדרים, ל"א, ב, דלפי גירסת הר"ן והתוס'. וראה ברמב"ם, סוף הלכות מילה. וראה עוד בגמ' נדרים, לב, א, ובירושלמי נדרים, פ"ג, הי"ד, ובמדרש רבה, בראשית, מ"ו. ומענין לציין את הפירוש בספר עוללות אפרים (דף קל"ב) - מדוע שקולה המילה כנגד כל המצוות ? "שזולת מצות המילה מספר המצוות שבתורה תרי"ג והמילה נקראת ברית אותיות למספר תרי"ב, אם כן היא שקולה כנגד כולם".

3 משנה אבות, ג', י"א : סנהדרין, צ"ט, א'. וראה : א. אורבך, חז"ל פרקי אמונות ודעות, עמ' 263.

4 תנחומא, לך, כ' : מדרש שו"ט, תהלים, ו'.

5 מדרש אגדת בראשית, יז. וראה בפירוש הרמב"ן על שיר השירים, שבעקבות המשיח כאשר הדור כולו יהיה חייב ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות - לא ישאר בידם רק זכות המילה.

6 שמות רבה, לח.

7 בראשית רבה, מו.

8 פרקי ורבי אליעזר, כ"ט.

9 שבת, ק"ל, א. וכן במגילה, ט"ז, ב - "ששון - זה מילה". ובגיטין נז, ב - "אם הבנים שמחה - זו מילה שניתנה בשמיני".

10 מכילתא דר"י, מס' דבחודש, פ"ו, עמ' 227.

11 שבת ק"ל א. וראה עוד בזכרון ברית לראשונים, חלק המילואים (ח"ג) סי' ג' ; בספר אות ברית (ש. כהן), עמ' 23-19 ; ובאנציקלופדיה העברית, ע' מילה - על ההיסטוריה של גזירות המלכות נגד מצוות המילה. ומענין לציין שלא רק נוכרים גזרו נגד המילה, אלא גם מבני ישראל קמו נגדה - הלא הם הרפורמים מגרמניה ובראשם יוסט וקרייצנאך, אשר פרסמו בשנת 1843 מאמר גדול ובו חמישה טעמים נגד המילה. אחריהם פרסם שמואל הולדהיים ספר שלם על אי נחיצות המילה מטעם הדת היהודית, ודעות אפיקורסיות אלו התפשטו מאוחר יותר גם לרוסיה ולארה"ב על ידי רפורמים שונים. אכן, גם גזירה זו של "מחריבייך ומהרסייך ממך יצאו" - לא יצאה לפועל, וראה באריכות באות ברית (ש. כהן), עמ' 39-34.

12 לדוגמא ראה קובץ מאמרים כאלה בזכרון ברית לראשונים, חלק המילואים, סי' א', בסדר משמרת הבן ; בספר הברית, כפתיחה ובסי' ר"ס אות ס"ב ; ובברית עולם, ח"ה, פ"י.

13 בראשית, י"ז, י"ב.

14 מדרש שכל טוב, עה"פ. וכן מדרש חפץ, הובא בתו"ש, פ' לך, עמ' תרצ"ט.

15 ספר החינוך, מצוה ב' ; ר' מנחם הבבלי, בטעמי המצוות, ועוד. ולהבדיל, גם שפינוזה הכיר בחשיבות המצוה מבחינה זו, והצהיר שהיא לבדה היתה מספקת להבטחת קיום העם היהודי (ראה : 1670, 3:53, Tractatus Theologico - Politicus).

16 ירושלמי פאה, פ"א, וכן בסנהדרין, מד, א - עכן מושך בערלתו היה ; ובתנחומא, לך, כ' - יהויקים מושך לו ערלה. מבחינה היסטורית נעשו מעשים אלו בתקופת החשמונאים, כאשר המתיוונים רצו להדמות לגויים בעת משחקי ההתאבקות, שבהם היו הגברים ערומים לחלוטין. וראה בספר אות ברית (ש. כהן) עמ' 123-124. מענין לציין, שהיפוקראטס חשב כי ערלה כרותה לא תוכל להמשך עוד, דבר שהוכח כטעות בתקופת המכבים (ראה : אות ברית, שם, עמ' 6).

17 ב"ר, פ' י"א ; פסיקתא רבתי, פ' כ"ג.

18 מורה נבוכים, ח"ג, פ' מ"ט. וראה בשו"ת הרשב"א, ח"ד, סי' רנ"ג - שדחה שיטה זו של הרמב"ם. גם פילון האלכסנדרוני בספרו "על דבר המילה" הביא בין שאר נימוקיו, גב נימוק זה.

19 רלב"ג, סוף שמיני. וכן פירשו גם פרשנים אחרים, כמו האלשיך ורבינו בחיי, וראה בזכרון ברית לראשונים, חלק המילואים, סי' ו'.

20oN ,IIV .loV ,scirtaideP ni unelborP tnerruC. 5, hcraM 7791, W .G. weivrevO nA - noisicmucriC ,nalpaK.

21 . 1974. ,54:362-364 ,R. Burger. T. H. Guthrie, Why Circumcision? Pediatrics 21

22 . :1963 ,40:440 .G. Dodge et al., E. African Med. I 0.

23 . R. L. Miller. D. L. Snyder, Innediate Circumcision of the Newborn 1953. ,65:1 ,.Male. Am. I. Obstet, Gynecol

24 ..A. Ravich, The Relationship of Circumcision to Cancer of the Prostate  1942. ,48:298 .J. Urol

25 . :Committee on Fetus and Newborn of the American Academy of Pediatrics 610-611. :56 ,Report of the .~d Hoc Task Force on Circumcision, Pediatrics1975.

26 . .h M. Terris et al. Relation of Circumcision to Cancer of the Cervis, Am. I21973. ,117:1056 .Obstet. Cynecol

27 ב"ר, פר' י"א.

28 הראב"ד והאבן-עזרא עה"ת בראשית, יז, א. וראה : שו"ת הרשב"א, ח"ד, סי' רנ"ג ומנורת המאור, נר ג', פ"א, ח"א.

וראה עוד בהרחבה על טעמי מצמת מילה במוריה, שנה חמשית, אדר-ניסן, תשל"ד. עמ' ס"ו ; שם, שם, טבת, תשל"ה, עמ' ע"ב.

29 הנני להביע תודתי לרב המוהל ר' יוסף דוד וייסברג על שהעמיד לרשותי חלק מהספרות הדנה בעניני מילה.

30 בהקדמה לספרו זכרון ברית לראשונים, ברלין, תרנ"ב.

31 בהקדמה לספרו אות ברית, קראקא. תרס"ג.

32 יש להדגיש במיוחד את הספרים הבאים : אות חיים ושלום (שפירא), ספר הברית (פירוטינסקי), ברית עולם (בלום), זוכר הברית (גרינוולד) ותורת הברית (דוידסון).

33 שו"ע, יו"ד, ר"ס, א. וראה קידושין, כ"ט, א' - האב חייב בבנו למולו מנלן, דכתיב וימל אברהם את יצחק בנו. ואף כי נלמד בגמרא שם, שהאשה פטורה מלמול את בנה. בכל זאת מצאנו שהיו אמהות שמלו את בניהן, כגון צפורה אשה משה, וכן משמע מהגמ' שבת קל"ד א', אך ע' בע"ז כ"ז א' ושו"ע יו"ד רס"ד, א' - במחבר ובהגהות הרמ"א ובנו"כ שם.

34 לדוגמא ראה מנחות כ"ד : "עיר שאין בה רופא ישראל ויש בה רופא ארמאי ורופא כותי, ימול ארמאי ואל ימול כותי" ; וכן בסנהדרין י"ז : "כל עיר שאין בה עשרה דברים אין תלמיד חכם רשאי לגור בתוכה . . . רופא" - ופירש רש"י : רופא שיודע למול. .ומענינת גירסת בעל הלכות גדולות לגמ' בשבת קל"ג, ב : "האי אסיא ולא מייץ מעבירינן ליה" (במקום "האי א ו מ נ א . . . " לפי גרסתנו).

35 שו"ע יו"ד, רס"ד, א.

36 זכר דוד, מאמר א', דף קל"ו.

37 אות ברית (ש. כהן), עמ' 155.

38 ספר הזכרונות, סי' תתק"ן.

39 מגדל עוז להיעב"ץ. וע"ש שהאריך הרבה בדבר זה.

40 המוסד הראשון שדרש זאת היה בית הספר לרפואה בפרוסיה, בשנת 1799. בשנים שלאחר מכן - בתחילת המאה ה-י"ט - נחקקו במדינות שונות בגרמניה, צרפת, רוסיה והונגריה הנחיות רשמיות הדורשות מבחנים מהמוהלים ומתן רשיונות רק לאנשים ישרים שעמדו במבחן תיאורטי ומעשי. חלק מהמדינות דרשו שהמילה תתבצע בנוכחות רופא. וראה באות ברית (ש. כהן), עמ' 34-25, וברית עולם, עמ' 30-26.

41 יש לציין שבשנים האחרונות התקתם בית-ספר למוהלים בבית-החולים "הר סיני" (Mount Sinai Hospital) בניו-יורק, אך הוא פסק מלהורות וללמד מוהלים חדשים, ועוסק רק בפיקוח על מוהלים שלמדו בדרך הישנה, הבלתי ממוסדת.

42 ראה להלן על הועדה - מאת ד"ר ז. פרייאר.