בעיה לדיון: תכפול האדם - היבטים הלכתיים ומשפטיים

בעיה לדיון :

תכפול האדם - היבטים הלכתיים ומשפטיים *

 

עו"ד משה דרורי

 

בדורות האחרונים, ובמיוחד בשנים האחרונות, עדים אנו לדרכים ולשיטות מהפכניות בתחומי הילודה, שבהם נולדים ילדים שלא בדרכים הטבעיות והמקובלות. ברצוני לדון במאמר זה בשאלה מהי מידת תחולתם של כללי ההלכה והמשפט על מקרים חדשים אלה. האם איסורים, חוקים, תקנות או נורמות, שמקורן ועילתן היו ביחסי משפחה רגילים, ישימים גם לטכניקות החדשות ? אחת הטכניקות החדישות, שכיום היא תיאורטית בלבד, היא תכפול האדם, אשר מבחינה סיסטמטית וממשית קודמים לה ההזרעה המלאכותית 1 וההפראה המלאכותית 2 .

 

התכפול

להבהרת תהליך התכפול ראוי להקדים כמה מלים על תהליך ההפראה ה"רגיל". בכל תא של הגוף - הן של הזכר והן של הנקבה - יש 46 כרומוסומים שהם נושאי הגנים. בתאי המין יש רק 23 כרומוסומים, מתוכם 22 הם גופניים (סומאטיים) ואחד הוא כרומוסום המין. ביצית הנקבה מכילה 22 כרומוסומים סומאטיים וכרומוסום מין גדול הקרוי X. תאי הזרע של הגבר הם משני סוגים : מחציתם מכילים 22 כרומוסומים סומאטיים וכרומוסום מין גדול X, הזהה לכרומוסום המין של האשה, והמחצית השניה מכילה (בנוסף ל22- הכרומוסומים הסומאטיים) כרומוסום מין קצר הקרוי Y. בשעת ההפרייה חודר הזרעון לתוך הביצית, גרעינו מתאחד עם גרעין הביצית ונוצר תא הנקרא זיגוטה המכיל 46 כרומוסומים. אם לביצית חדר זרעון המכיל X, כי אז הזיגוטה תכיל 44 כרומוסומים +XX והוולד הינו נקבה ; אם הזרעון הוא בעל כרומוסום Y, כי אז הזיגוטה תהיה 44 + YX והוולד יהיה זכר 3 .

"התכפול הוא תהליך המאפשר ליצור . . . בן אדם ללא זיווגם של שני תאי-מין ; הצאצא יהיה תאומו הגנטי של האורגניזם המתוכפל . . . ולפיכך כל תכונותיו התורשתיות, יהיו זהים לאלה של ה"הורה". תכפילו של אדם יהיה, כמובן, תינוק בן אותו המין" 4 . כיצד עושים זאת ? במקום להשתמש בתאי המין המצויידים רק במחצית הכרומוסומים, מכפילים תאים רגילים המכילים 46 כרומוסומים. נוטלים גרעין של תא בגוף האדם ומחדירים אותו לתוך תא של ביצית, אשר גרעינה סולק, ואז מנגנון התכפול של התא הרגיל יפעל והתא יתחלק עוד ועוד, ויתפתח עובר 5 . בדרך זו ברור, שהעובר ישא רק את הגנים של תורם התא, ולבעלת הביצית לא יהיה כל חלק בהשפעה הגנטית על הוולד.

ניתן להניח כי התכפול יתרחש בעתיד הלא-רחוק ; הוא כבר החל אצל צמחים ובעלי החיים 6 , ובספרו של רורוויק מצוטטים מאמרים מדעיים המנבאים כי התכפול יקרה תוך שנים 7 . למשפטן ולחכם ההלכה חשובה עצם הבעיה, ועדיף להתמודד איתה עתה מאשר בעוד שנים, לאחר שהתכפול כבר ייהפך לעובדה יומיומית. על המשפטן לפלס הנתיב החוקי-המוסרי לפני המעשה ולא רק להצדיקו בדיעבד, לאחר שנעשה. לפיכך ננסה להצביע עתה על מספר בעיות הכרוכות בתכפול, בלי להתיימר לפותרן כליל, כאשר הכוונה העיקרית היא לגרות את המחשבה תוך תקוה כי בעקבות זאת יופיעו מחקרים נוספים מפורטים יותר ומעמיקים יותר.

 

הסכמת הצדדים

תהליך התכפול הינו עדיין בלתי ידוע דיו והוא צופן בתוכו סכנות לא מעטות, לעובר שעתיד להיוולד וממילא גם לאשה. יתרה מזו התהליך כרוך לפחות בשני ניתוחים שיבוצעו בגוף האשה : הוצאת הביצית 8 , והחדרתה לרחם האשה לאחר שהופרתה מתא הגבר. החוק מחייב כי במקרה זה תהיה הסכמה מראש של האשה9 , ועל הסכמתה להיות מלאה, חופשית, מידעית ורצונית10 . לאור העובדה שמדובר בניתוח יש צורך בשלושה תנאים נוספים : הניתוח צריך להיות לטובת המנותח ; צריך להיות הצדק חוקי לנתיחתו ; והניתוח יבוצע ע"י רופא מיומן 11 .

נניח כי לקראת התכפול בעתיד נדרוש הסכמת האשה, אך נראה כי לא ניתן יהיה למלא אחר היסודות המשפטיים הנדרשים להסכמה לטיפול רפואי: ההסכמה אינה יכולה להיות מלאה, כי המידע המצוי בידנו הוא מועט וממילא יתקשה הרופא למסור לאשה את מלוא הסיכונים הצפויים, ובהעדר הסבר זה ההסכמה אינה מלאה12 . אף אם נגיע למסקנה כי לפנינו ניסוי רפואי, שבו המטופל ער לכך שאין זה טיפול רגיל, גם אז - על פי הכללים המשפטיים והרפואיים שהתגבשו ביחס לניסויים רפואיים (כללי נירנברג והצהרת הלסינקי) - יש חובה על הרופא להסביר במפורט את פרטי הניסוי, טיבעו, מטרתו והסיכונים שבו 13 . רק אם מוכנה האשה, אף לאחר הסברים מפורטים אלה, להיות שותף לניסוי, כי אז - הסכמתה תקפה 14 .

בעיות נוספות העלולות להתעורר בתהליך התכפול הן: האם מותר ליטול תא מגופו של אדם, ללא רשותו וללא הסכמתו ולהשתמש בו לשם תכפול ? ואפשר להקשות מהכיוון ההפוך: האם אדם יכול לעשות בתאיו כבתוך שלו ולמוכרם לאחרים לשם תכפולו ? 15 .

אשר לשאלה הראשונה נראה לי כי לקיחת תאים מגוף האדם ללא רשותו (אף לא בדרך של ניתוח אלא רק ע"י קילוף עורו) מהווה תקיפה, והיא אסורה מבחינה פלילית וגוררת אחריות בנזיקין. אם נעשה הדבר בלי ידיעתו, אגב טיפול אחר, לפנינו - בנוסף לתקיפה - גם תרמית, שגם היא אסורה מבחינה פלילית ונזיקית.

השאלה השניה מעוררת בעיה כבדה יותר : האם האדם בעלים על גופו באופן שיוכל למכור חלקים ממנו ? בעוד שהמשפט אוסר מכירת אברים, כי אדם אינו רשאי למכור את גופו, מתיר המשפט מכירה של אותם חלקי גוף המתחדשים מעצמם, כגון שערות, צפרניים, דם, וכדומה16 . אף המשפט העברי, הרואה בגוף האדם קניינו של הקב"ה 17 , יתיר - כך נראה לענ"ד - מכירת שערות אשה, 17א תרומת דם, וכדומה. ומכאן לעניננו : אם התא אשר ממנו מתכפלים את העובר יהיה מחלק גוף שניתן להשיגו בקלות והוא מתחדש מעצמו ואין נזק בלקיחתו - אז יהיה הדבר מותר ; אם, מאידך גיסא, יש צורך בניתוח או ביופסיה כדי לקחת את התא, נראה כי הדבר אסור. על פי אותו קו מחשבה, מבחינת דיני הממונות, מותר לאדם למכור את זרעו18 -19 .

האחרון שנשאר לדון בו בסוגיית ההסכמה, הוא העובר. היש לו בכלל מעמד ? האם הסכמתו רלוונטית ? בספרו של רורוויק מוצג מעין עימות בין שתי דעות : מצד אחד, העובר אינו מסוגל לתת רשות לברוא אותו עם סיכון שיהיה מעוות, מפגר או מפלצת 20 , אך מצד שני, הרי גם ביחסי אישות רגילים אין אנו שואלים את הסכמת העובר לפני קיום היחסים, אף שתוצאתם של הריונות לא-מעטים הוא וולד פגום או מפגר 21 . מבחינה משפטית נראה לי כי אין מקום לעורר בעיה במקום שאין כזו. אף כי קיימות מחלוקות רבות ביחס לשאלת התחלת החיים ומאיזה שלב העובר קרוי אדם או נפש 22 , לית מאן דפליג כי לפני רגע ההפראה אין לפנינו כל אישיות משפטית, ועל כן הסכמתה או אי-הסכמתה אינה רלוונטית כלל.

 

הפלה

כחוט השני עובר בספרו של רורוויק הרעיון כי עצם הניסוי אינו כה מסוכן. בכל רגע ניתן להפסיקו על ידי הפלה 23 . לאור העובדה כי בעיני מחבר הספר כבר הותרה ההפלה, ממילא מתיר הוא לבצע את הנסיונות (שהיו למאות או לאלפים) בהפראה מעבדתית והשמדה של כל אותם מאות או אלפים של זיגוטות, שהם למעשה תחילתו של העובר. מבחינה מוסרית ראוי להעיר כי ההיתר להפלות לא די בכך שהוא פסול לכשעצמו, אלא כבר לאחר שהותר משמש מנוף לפריצה של מערכת איסורים רבים, בטענה: אם הפלה מותרת לאחר שכבר קיים העובר ונראה בעין, קל וחומר שניתן ל"זרוק לים" שלבים קודמים של זיגוטות 24 .

ברם, אם אכן התכפול יבוצע, האם ניתן יהיה להתיר הפלה באמצע התהליך כאשר יש חשש שהוולד יהיה מפלצתי או פגום ? נראה לי, כמובן בלי לפסוק הלכה, כי אם ניישם את דבריו של הרב וולדינברג המתיר הפלה כאשר יש חשש למחלת טיי-זקס 25 , ניתן יהיה להתיר הפלה כאשר בדיקת מי-השפיר מגלה בעובר שתוכפל חריגים היוצרים חשש לעיוות.

 

ניאוף

האם אשה נשואה שמוחדר לביציתה תא של גבר זר - שאינו בעלה - תיחשב כנואפת ? בעיה דומה התעוררה ביחס להזרעה מלאכותית בזרע של גבר זר, ונחלקו בה הפוסקים 26 . יש מקום רב לסברה כי חכמי ההלכה הגורסים כי הזרעה מלאכותית אינה ניאוף - כי אין קירוב בשר ואין מעשה ערוה של ביאה27 - יאמרו כי גם בתכפול אין ניאוף, בשל אותם נימוקים. ברם, האם סברת האוסרים אשת איש על בעלה אחרי הזרעה מלאכותית כוחה יפה גם בתכפול ? אחד הנימוקים העיקריים לאיסור הוא דרשת הפסוק "ואל אשת איש לא תתן שכבתך לזרע לטמאה בה" 28 , אשר ממנו מסיק הרב צירלסון29 . "התורה באה להשמיענו בזה, דבכל אופן שתינתן שכבת הזרע של איש זר לתוך רחם אשת איש, הן על ידי ביאתו, הן על ידי איזה כלי בלא ביאתו, תשתרע על זה האזהרה הזאת" 30 . אם כך, סברה זו אין לה כל מקום בעניננו, כי תכפול אינו פרי שכבת זרע אלא תוצאה מתכפול של תא רגיל של הגבר.

אליבא דאמת נראה, כי עמדת חכמי ההלכה תיקבע על פי גישתם היסודית כלפי התכפול. אם יראו זאת כפריצות וכפתח להתמוטטות המשפחה 31 , ימצאו כל דרך לאסור זאת, ועל כל נסיון של חילוק והבחנה בין ניאוף לבין תכפול תימצא התשובה : "אבל ודאי שאין להמציא חדשות שאין האיסור כלל בהולדת וולד שמקורו אינו בבעל אלא האיסור הוא בביאה" 32 . מאידך גיסא, המתירים ימשיכו לדבוק בשיטתם כי ניאוף חל רק כאשר מקיימים הצדדים יחסי אישות, ועל כן תכפול (כמו הזרעה מלאכותית) לא ייחשב כניאוף 33 .

 

מעמד הוולד

סוגיה זו. כמדומה לי, היא המורכבת ביותר ובה מתגלה הבעייתיות של התכפול ועקרונות יסוד בדיני המשפחה. מי הם הוריו של הוולד ? מי אביו ? מי אמו ? מה יחסו לילדים אחרים של ה"אב" או ה"אם" ? האם הם אחיו ואחיותיו ?

נראה לי, כי תורם התא ייחשב כאב. הרי וולד זה עצמו ובשרו הוא, ואם כן מה לי נולד מזרעו של אב (בן 23 כרומוסומים) או מתאו של אב (שלו 46 כרומוסומים) ? ! ברם, יתכן ומבחינות אחרות אין זו אבהות שלמה, כי יש חוסר מעשה הביאה והעדר פעילות אקטיבית של האב, ועל כן אליבא דכמה מהדעות לא קיים האב מצות פריה ורביה, אלא לפי אחרים - רק "לשבת יצרה" 34 . מה יהיה כאשר התא נתרם מגופה של אשה (אותה אשה שבה תושתל אח"כ הזיגוטה, או אשה אחרת) 35 ? אף שדבר זה יישמע מוזר, לא תיוותר לנו כל ברירה ונאלץ לומר כי מבחינה משפטית אשה זו התורמת את התא היא-היא "אביו" של הוולד. אינני יכול עתה לצפות את כל ההשלכות מקביעה זו (למשל חובתה לזון את הילד כחובת מזונות של אב, להבדיל מחובת האם לזון את בנה, שהיא מדין צדקה בלבד 36 ), אך נראה כי מעמדה של תורמת זו ביחס לוולד יהיה של "הורות חזקה", להבדיל ממעמדה של האשה אשר נושאת את הוולד בקרבה, בה נדון מיד.

האשה אשר לרחמה מוזרקת הביצית המופראת מתא של גבר, התיחשב לאמו של הוולד ? אם נראה בהורים שותפים שווי זכויות בעיצובו הגנטי של הוולד - הם אלה שהטביעו את חותמם בו על ידי הצירוף המסוים של הגנים ושרשרות הד.נ.א. של שני הצדדים שהתרחש בעת ההפראה - כי אז במקרה שלנו אין לאם כל חלק ונחלה בוולד זה מבחינה גנטית, והוא צאצאו של בעל התא בלבד. מצד שני, אם הגורם אשר בו נתחשב הוא : מרחמה של מי יצא הוולד לאויר העולם - אשה זו היא אמו. יתרה מזו, אין כאן רק שאלה טכנית של החזקת עובר במשך 9 חדשים: עצם ההריון וההרגשה שבתוך תוכה מתרקמים חיים חדשים (כדאי להזכיר את שמחתה של כל אשה הרה החשה את תנועות העובר בבטנה), יוצרת רגשות מיוחדים בין האם לבין העובר, ולא בקלות ניתן להתעלם מכך (ואפשר להחיל את הדברים נם למקרה של הפראה מלאכותית שבה גדל וולד ברחמה של אשה א' מביצית של אשה ב').

שאלה נוספת העולה מניתוח זה היא, האם ראוי בכלל מבחינת המדיניות המשפטית ליצור מצב בו קיים רק הורה אחד בלבד ? אף אם נגיע למסקנה עקרונית כי הורות היא השתתפות בעיצוב הגנטי של הוולד, ועל כן בתכפול אין האם בגדר הורה, היהיה זה פתרון רצוי מבחינת מדיניות משפטית וחברתית ? האין אנו נותנים במו ידינו אמצעי להרס התא המשפחתי על ידי קביעה חוקית ברורה כי לפנינו משפחה חד-הורית ? שמא, בשל שיקול זה, נעדיף את הפתרון כי הורות נקבעת לפי נשיאת העובר ברחם ? לבעיה זו היבטים משפטיים מעשיים ביותר. אם אכן אשה זו שהוולד היה ברחמה אינה אמו מבחינה משפטית, ממילא יתכנו יחסי אישות בין האשה לבין המתוכפל ולא ייחשב הדבר לגילוי עריות. כמו כן יהיה רשאי המתוכפל להינשא לבתה של האשה, כי אין בינו לבין הבת יחסי אח-אחות. הדברים נשמעים חריגים ויוצאי-דופן, אך ראוי להעיר כי אחד הנימוקים לאיסור נישואי עריות, דהיינו החשש מהפרעות גנטיות עקב נישואי קרובים, לא יהיה תקף במקרה שלנו כי אליבא דאמת אין כל קרבה גנטית בין המתוכפל לבין הבת של האשה אשר ברחמה שהה תשעה חדשים.

אם האשה שברחמה גדל הוולד המתוכפל היא נשואה, והתא שממנו תוכפל הוולד אינו מבעלה אלא מגבר זר, הייחשב הוולד כממזר ? נחלקו הפוסקים ביחס לוולד מהזרעה מלאכותית מזרעו של תורם זר, והדבר תלוי בשאלה אם ממזר הוא הנולד מיחסי אישות אסורים או עקב זרע זר 37 , בדומה לשאלת הניאוף בה דנו לעיל. גם כאן נראה שעמדת חכמי ההלכה תושפע מהיחס הכללי לתופעת התכפול. האוסרים הזרעה מלאכותית והמרחיבים את מושג הממזר לכל "מום זר, זאת אומרת שהוא נולד מזרע זר שאינו מבעלה" 38 , יש להניח שמטעמי מדיניות משפטית-הלכתית והחשש לערעור יסודות המשפחה ירחיבו את המום הזר גם כאשר הגורם הזר אינו דווקא זרע אלא תא של גבר זר. מאידך גיסא, הסוברים כי רק עקב ביאה אסורה הופך הוולד לממזר39 , לא יראו במתוכפל ממזר, בקל וחומר מוולד הנולד מהזרעה מלאכותית מתורם זר.

 

עד כה דנו בשאלת מעמדו של הוולד על פי הדינים הכלליים. ננסה לראות אם ביכולת הצדדים לשנות את המצב על ידי פעולות משפטיות אשר יבצעו לפני התכפול או אחריו.

האם הסכם שייחתם בין תורם התא לבין האשה בדבר מעמד הוולד, ובו קביעה מפורשת כי הוולד יימסר לתורם בלבד ולאם לא יהיו כל זכויות - יכול לשנות את המצב המשפטי ? נראה לי, כי במדינת ישראל ייחשב הסכם כזה כמנוגד לתקנת הציבור, ועל כן ייחשב חוזה זה כבלתי-חוקי על פי סעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג1973- 40 . ראיה לכך יוכל לשמש פסק דין שניתן לא מכבר באנגליה 41 , אשר פסל הסכם בין גבר לבין זונה, לפיו התחייבה הזונה למסור לגבר את הוולד שנולד עקב הזרעה מלאכותית של זרעו בה. גם מתשובות חכמי ההלכה עולה כי הסכמים ביחס לזכויות בילדים אינם תקפים ולא יחייבו את בית המשפט ולא את מי שלא היה צד להסכם 42 . עולה מכאן, אפוא, כי אם הפתרון המשפטי הוא שיש לראות את האשה כאמו של הוולד, ההסכם לא יפגע בכך, ואם המסקנה המשפטית היא שהאשה אינה האם, לא יוסיף ההסכם דבר.

דרך אחרת התלויה בצדדים יכולה לעזור רבות לפתרון קומפלקס משפטי זה של משפחת המתוכפל. כוונתי לאימוץ. אימוץ יוצר יחסי משפחה משפטיים בין מי שמבחינה ביולוגית אינם קרובי משפחה. לפיכך, אם ברצון התורם ליצור למתוכפל משפחה גרעינית בטוחה וברורה, יהיה זה רצוי כי האשה תאמץ את המתוכפל כבנה, והכל אתי שפיר : אם מבחינה משפטית יקבע העקרון הגנטי והוולד אינו ילדה של האשה, הרי עקב האימוץ הופך הוא מבחינה משפטית לילדה ; אם קובע העקרון של נשיאה הוולד בהריון והילד הוא בנה, לא נגרם כל נזק באימוץ 43 .

 

החזקת הילד

ניתן לומר בפשטות כי שאלת החזקת הילד, אצל התורם או אצל האשה שברחמה גדל, או אצל שניהם במשותף, תיגזר מבעית מעמדו של הוולד בה דנו לעיל. אכן, בדרך כלל קיימת זיקה ישירה בין מעמד הילד לבין החזקה בו. ברם, לא תמיד זה הדין, כי בסוגיית החזקת הילד מתחשבים אנו בראש ובראשונה בטובת הילד ולא ב"זכויות" ההורים, כי להורים אין זכויות בילד אלא רק חובות כלפיו44 . לפיכך בסוגייתנו ניתן לומר כי אף אם נגיע למסקנה כי האשה אינה אמו של המתוכפל, יתכן ותהיה בידה החזקת הילד, במיוחד אם כבר גדל אצלה תקופה מסויימת 45 . במלים אחרות, בשאלת החזקת הילד לא יקבע לא עקרון גנטי ולא נשיאת העובר ברחם האם, אלא טובת הילד והימצאותו אצל האם "הטיפולית" שלו, האשה שטיפלה בו והעניקה לו חום, אהבה וחינוך. הסכמים ביחס להחזקת הילד לא יהיו תקפים, כפי שאמרנו לעיל.

 

מזונות

גם בסוגיית המזונות יש יסודות נוספים המשפיעים על התוצאה המשפטית שאינה רק פועל-יוצא מהפתרון המשפטי של מעמד הוולד 46 . נראה כי התורם, אם הוא גבר, יהיה הנושא העיקרי בחובת המזונות של הוולד המתוכפל, ככל אב רגיל. אם התא נתרם ע"י אשה, שהיא ה"אב" מבחינה משפטית, מתעוררת הבעיה מהי עוצמת חיובה במזונות : כחיובו הבסיסי של האב, או רק מדין צדקה כאם ? כבר רמזנו לעיל כי נוטים אנו לאפשרות הראשונה 47 .

האם האשה שברחמה גדל הוולד חייבת במזונותיו ? אם נקבל העמדה כי היא אמו, לית מאן דפליג כי חייבת היא במזונותיו מדין צדקה, ככל אם. אך, כך נראה לי, אף אם לא נראה בה אם, לאור המבחן הגנטי, גם אז יש מקום לחייבה במזונות מדין צדקה, משום קירבתה לוולד ; אף אם אין זו הורות ממש, הרי קירבה גופנית יש ביניהם. ועל כן יספיק הדבר לחיוב מזונות מדין צדקה, שבו העיקרון הוא קביעת מידרג הזכאים לצדקה לפי קרבתם לחיוב במזונות 48 . במקרה זה בידי בית הדין, או בית המשפט סמכויות די רחבות, ואינני צופה קושי בחיוב אשה - האמידה דיה כדי להיות חייבת בצדקה - לזון את מתוכפלה. בסוגיית המזונות יש מקום להסכם בין הצדדים אשר לדעתי יהיה תקף (אם ייעשה על פי-התנאים והקניינים הדרושים), ועל פי החוק הישראלי ניתן לתת לו תוקף ודאי וברור אם יאושר על ידי בית המשפט 49 .

 

ירושה

המתוכפל יירש את התורם, שהוא עצמו ובשרו כי הוא ייחשב כצאצא לצורך חוק הירושה, תשכ"ה - 1965 ; וכן להיפך, התורם יירש את המתוכפל כי הוא ההורה שלו, לפי החוק האמור. אשר לאשה שברחמה גדל המתוכפל, שוב יהיה הדבר תלוי בשאלה העקרונית שדנו בה כבר מספר פעמים לעיל : מהו המבחן המשפטי להורות - הגנטי או נשיאת העובר ברחם. יתכן, ואומר זאת בצורה זהירה, ובית משפט יפרש את המונח "צאצא" בחוק הירושה באופן מילולי ויגיע למסקנה כי המתוכפל יירש את האשה כי יצא ממנה 50 (אף שלצרכים אחרים ימשיך לקבוע המבחן הגנטי). ראוי לציין, כי סוגיית הירושה קלה יחסית לפתרון, כי ניתן לכתוב צוואה ובה לקבוע הוראות ברורות, אשר יתגברו על כללי הירושה על פי דין 51 .

 

בעיות נוספות

אציג בקצרה בעיות משפטיות והלכתיות נוספות הראויות לדיון, אך קצר המצע, בשלב זה, לדון בהן : מהו מעמד הוולד מבחינת הזיקה לתורם ולאשה לענין דיני כיבוד אב ואם, או, "מכה אביו ואמו מות יומת" 52 ? האם כאשר הבעל העקר מציע לאשתו שתופרה בתכפול, יהיה בכך תשובה מספקת לתביעת גירושין שהגישה נגדו בשל עקרותו ? האם לענין מילה ייחשב הוולד כמי שנולד לאשה אשר הזריעה, ולכן מותר לחלל השבת לשם מילתו 53 ? האם הכללים ההלכתיים מהתלמוד בדבר יחוסו של דם הוולד לאם והלובן והעצמות לאב, יהיו ישימים גם בתכפול 54 ? האם המתוכפל פוטר את התורם מייבום 55 ? ואם נעבור לתחום המשפט הנוהג בארץ : האם האשה שברחמה גדל העובר תהיה זכאית לקצבת ילדים מהמוסד לבטוח לאומי ? האם ניתן יהיה להעמידה לדין פלילי על כך שלא שלחה את המתוכפל לבית הספר, בניגוד לחוק חינוך חובה ? התיחשב האשה כ"אם לילד" לצורך הפטור מהשירות הצבאי ? ובכלל : היש חובה לגלות למתוכפל מי התורם ומי האשה וכיצד הגיע לעולם ? או בצורה אחרת : היש למתוכפל זכות לדעת על כך, והתורם, האשה או הרופא חייבים לספר לו על כך, כפי שמספרים למאומץ בהגיעו לגיל 18 על אימוצו ? מובן שניתן להעלות על הדעת בעיות נוספות, הן בהלכה והן במשפט הישראלי, וכל המטרה היתה להצביע על כך שהפרובלמטיקה רבה ומגוונת.

 

סיום

התכפול, כמו ההזרעה המלאכותית וההפראה המלאכותית, מחייב אותנו לעסוק בבדיקה מחודשת של המושכלות היסודיות שלנו בדיני המשפחה, במגמה לבודד את היסודות החיוניים לקביעת יחסי משפחה, לעומת יסודות אחרים שהעדרם אינו משפיע על הקביעה המשפטית שלפנינו יחסי משפחה.

היסודות היחידים המופיעים בכל המקרים כולם הם : הפראה ולידה (אם כי להפראה בתכפול יש תוצאות גנטיות השונות מהפראה של זרע וביצית). האם די בשני יסודות אלה ליצירת יחסי הורות וילדים ? מהו המשקל שנייחס להעדרו של כל אחד מהיסודות האחרים בכל מצב ומצב ? הוא אשר אמרנו : חייבים אנו להחליט מהו היסוד הדומיננטי אשר יקבע לנו מבחינה משפטית את הזיקה, ואשר בהעדרו נאמר שאין לפנינו יחסי הורים וילדים, ומהו יסוד, אשר אף אם לא יימצא בסיטואציה אחת לא יהיה בהעדרו כדי לשנות את התוצאה המשפטית מהמושגת מקיומם של היסודות האחרים ?

הנושא הוא אינטר-דיסציפלינרי ומחייב התייחסות מנקודות-מבט שונות: רפואית, ביולוגית, דתית, מוסרית, חברתית ומשפטית. סבורני כי ראוי שצוות מחקר, הכולל מומחים בתחומים אלה, ואחרים, יגבש עמדה ויציע הצעות לכללי מחקר ורפואה ועקרונות משפטיים מחייבים בסוגייה בטרם תקבע המציאות את כלליה היא 56 . גרעינו של צוות זה יכול להיות במסגרת המכון לחקר הרפואה על-פי התורה והמכון לחקר המשפט העברי, כשלצוות יתווספו המומחים השונים מתחומי ההנדסה הגנטית, ביו-אתיקניים, פילוסופיים, סוציולוגים, ואחרים. יתכן ורישומו של צוות זה יהיה ניכר לא רק בתחומי מדינת ישראל - כאשר הכללים אשר יגבש הצוות ייהפכו לחוק המדינה - אלא יהיה בכך משום תרומה לתרבות האנושית, המתחבטת בבעיות אלה, ואשר הפתרון המבוסס על התורה המוסר היהודי והמשפט העברי יהווה מודל ודוגמא ליישום במדינות אחרות.

 

 

* בעקבות הספר: דייויד רורוויק, בצלמו כדמותו : פרשת תכפולו של אדם (עברית: א' ענבר ו-ע' פארן, ספרי מבט, הוצאת כתר, ירושלים 1978). ספר זה יצוטט להלן : רורוויק.

1 בסוגיית ההזרעה המלאכותית קיימת ספרות הלכתית ורפואית מגוונת ומרובה. אסתפק בשני ציונים ביבליוגראפיים של מאמרים שנכתבו ע"י רופאים, אך מרוכז בהם חלק לא-קטן מהספרות ההלכתית, ראה :

89-106 .pp,1972 Yotk New Lawt Jewish and ntedicine Modern R~snert Ft;

א' שטינברג, "הזרעה מלאכותית לאור ההלכה", ספר אסיא, ירושלים תשל"ו, עמ' 141-128. כותב שורות אלה עוסק עתה בעבודת מחקר על הנושא "הזרעה מלאכותית במשפט העברי" בהדרכת השופט פרופ' מנחם אלון.

2 הספרות ההלכתית כמעט ולא דנה בהפראה מלאכותית ובספרות המשפטית הדיונים מועטים ושוליים, ראה, למשל : Proposals : Babies Tube Test Oakleyt M~A~Bt and Conception Human of Methods New of Regulation Legal for ,385 .p ,(1974) 8 volt .Quarterly Law Family Development~t Prenatal -391ש39 .pp at.

המחבר למעשה מציע חקיקה לכל מקרה בעייתי בתוספת מערכת חוזים שתבטיח את זכויות הצדדים, לרבות חסינות הרופא מתביעה כספית לפיצויי נזיקין. ראה גם דבריו על התכפול, בעמ' 393-392. דיון קצר בכמה היבטים מוסריים של הפראה מלאכותית מצוי אצל רורוויק, עמ' 48-47, 52 ואילך. וראה עוד מאמרו של ד"ר אברהם שטינברג, בגליון זה של אסיא.

3 תיאור זה, וביתר פירוט, ניתן למצוא בכל ספר רפואי העוסק ברביה. הסבר קצר ובעברית פשוטה מצוי בספרם של פרופ' ע' זהר וד"ר מ' ניר, הגוף ותיפקודו - אנטומיה, פיזיולוגיה ותזונה, תל-אביב 1967, עמ' 69 ואילך, ותמציתו הובאה בגוף הטקסט.

4 רורוויק, עמ' 21.

5 רורוויק, עמ' 43 וראה גם : עמ' 39.

6 רורוויק, עמ' 45-44.

7 ראה, למשל, עמ' 46, 56.

8 על השיטה ראה רורוויק, עמ' 119-118.

9 ראה באופן כללי : א' כרמי, "הסכמת החולה לטיפול רפואי", אסיא כרך ד, חוברת א (אדר ב' תשל"ו), עמ' 24-11, והערות העורך, שם, עמ' 26-25.

10 לניתוח של ארבעה יסודות אלה של הסכמה ראה : ד"א פרנקל, האספקטים המשפטיים של השתלת אברים (חיבור לשם קבלת התואר ד"ר למשפטים, הוגש לסנט האוניברסיטה העברית, ירושלים, תשל"ו), עמ' 72 ואילך.

11 פרנקל, שם. בשלושה יסודות אלה לא ניגע במאמר זה, בהנחה כי הם התקיימו.

12 השווה : פרנקל, שם, עמ' 79-78 המגיע למסקנה שהסכמה להשתלה אינה יכולה להיות מלאה עקב העדר מידע מספיק ; קל וחומר שיש להסיק כך לגבי תכפול.

13 ראה פרנקל, שם, עמ' 82-79. וראה באופן כללי : ע' שפירא, "ניסויים רפואיים בבני אדם - קווים לדיון", עיוני משפט, כרך ה '(תשל"ז), עמ' 504.

14 והשווה גם : ד' מור, "הסתכנות מרצון, התרשלות הניזוק . . .", הפרקליט, כרך לב (תשל"ח), עמ' 16, ועמ' 24-17.

15 אחד מהנושאים שבהם דן רורוויק הוא מעלת התכפול כדרך להשבחת הגזע האנושי בכך שיתוכפלו אנשים כשרוניים במיוחד (עמ' 21, 44-43, 64-63 ; וזאת לעומת החשש מתכפול של אנשים כהיטלר - עמ' 49-43). המחבר רומז (בעמ' 97) כי בעתיד אכן ימכרו ביציות או זרעים של אנשים מפורסמים וידועים, כפי ששמם נמכר לצרכי פרסומת. עם הפיכת התכפול לדרך הולדה רגילה, ימכרו אנשים אלה את תאי גופם באותו אופן.

16 פרנקל, שם, עמ' 67, הערה 6.

17 מראי מקום מצויים בהערת העורך, אסיא, כרך ד, חוברת א (אדר ב' תשל"ו), עמ' 25.

17א ניתן להסיק זאת ממשנה ערכין, א, ד ; בבלי ערכין, ז, ב וכנפסק ברמב"ם, אבל, יד, כא וטושו"ע, יו"ד, שמ"ט, ב. הדיון שם נסוב על אשה שיצאה ליהרג וזכותה ליהנות משערה או להורות על נתינתו לבתה. לענ"ד ניתן להסיק כי כאשר אין בעיה של איסורי הנאה, פשיטא שרשאית למכור שערותיה או לתתם במתנה.

18 אין כוונתי לדון בהיבטים נוספים של הבעיה : איסור הוצאת זרע לבטלה, ועוד.

19 ביחס למכירת ביצית הבעיה קצת שונה, כי יש צורך בניתוח לשם כך, אך אם המבחן העיקרי הוא היות האבר בר-תחלופה הרי ביצית מתחדשת כל חודש, ויתכן ומותר הדבר.

20 רורוויק, עמ' 55-54.

21 רורוויק, עמ' 57-56.

22 דיון ממצה בשאלה זו במשפט העברי על כל תקופותיו : המקרא, התלמוד, הראשונים והאחרונים, תוך השוואה לשיטות המשפט במזרח הקדום, הכיתות, היוונים, הנצרות, ושיטות המשפט המודרניות כיום, מצוי במאמרו של ד' סינקלר, "היסוד המשפטי של איסור ההפלה במשפט העברי (בהשוואה לשיטות משפט אחרות)", שנתון המשפט העברי, כרך ה (תשל"ח).

23 ראה, למשל, עמ' 63, 174 ואילך.

24 השווה : רורוויק, עמ' 189-188 (הערה 19).

25 אסיא, כרך ד, חוברת א (אדר ב' תשל"ו), עמ' 10-8. ועתה : שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סימן קב. וכן ראה : א. שטינברג, הלכות רופאים ורפואה, ירושלים, תשל"ח, הקדמת הרב וולדינברג. וראה לאחרונה : ד. סינקלר, שנתון המשפט העברי, כרך ה', תשל"ח, עמ' 177.

26 ראה בתמצית : שטינברג, שם, (הערה 1 לעיל) בעמ' 135-134, לדבריו יש להוסיף את תשובתו החדשה של הרב וולדינברג שתידון להלן (הערה 30 ).

27 ראה, למשל, שו"ת אגרות משה, אבה"ע (תשכ"א), סימן י ; אבה"ע, חלק שני (תשכ"ד), סימן יא.

28 ויקרא, יח, כ.

29 שו"ת מערכי לב, חלק התשובות, אה"ע, סימן עג, הרב יהודה לייב (ב"ר משה חיים) צירלסאהן הי"ד היה רב בבסרביא ונהרג בתקופת השואה.

30 לאחרונה אימץ הרב וולדינברג גישה זו - שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' צז, עמ' קצד. בעקבותיה הוא פסק למעשה, כאב"ד בירושלים, כי אשת איש שהתעברה בהזרעה מלאכותית אסורה על בעלה וחייבת לקבל ג"פ ללא כתובה. שם, עמ' קצב. וראה הסבר ברוח זו בספר "מרגליות הים" (לר' ראובן מרגליות), סנהדרין נד, ב (ירושלים תשי"ח, כרך ב, עמ' 14). תודתי לחברי ר' אהרון נחלון שהפנה תשומת לבי למקור אחרון זה.

31 השווה : ישכיל עבדי, ח"ה, אבה"ע, סי' י, ביחס להזרעה מלאכותית.

32 השתמשתי בציטוט חלק מדבריו של הרב יואל טייטלבאום ביחס להזרעה מלאכותית ובמקום המלים "בהכנסת זרע" כתבתי "בהולדת וולד שמקורו אינו בבעל". דברי הרב יואל טייטלבאום הובאו בירחון המאור, אב תשכ"ד, ובאוצר הפוסקים, כרך ט (ירושלים תשכ"ה), השמטות, עמ' קכז.

33 נראה לי כי יהיה משקל גם לעובדה כיצד עולה הדבר בפני חכם ההלכה, אם פונה אשה שבעלה אינו יכול להוליד וגם תאיו פגומים ואינו יכול לתכפל (כגון עקב מחלה ממארת), יתכן וייטו להתיר לה תכפול מגבר אחר, במיוחד כשזו בעיה חדשה שטרם הוכרעה. והשווה דברי הרב שלמה זלמן אויערבך שנכתבו לפני למעלה מ20- שנה : . . . ואף שאך למותר הוא להרבות דברים על הכיעור והזוהמא שבדבר זה . . . אך היות ובשביל רוב הנשים הבאות לשאול על כך והנכונות לפעולה זו ה"ז ממש שאלת חיים . . . ולכן חושבני דכל זמן שחכמי הדור לא גזרו איסור ברור על כך שומה עלינו לברר מצד ההלכה אם מותר או אסור" (הרש"ז אויערבך, "הזרעה מלאכותית", נועם, כרך א (ירושלים תשי"ח), עמ' קמח ועמ' קנט, ריש סי' ד. והשווה : רורוויק, עמ' 40-39.

34 ראה בין היתר : שטינברג, שם, (הערה 1 לעיל), עמ' 132.

35 רורוויק צופה בחשש אפשרות זו ומסיק כי במקרה זה תהיה עדיפות לנשים, וכי תכפול נשים ייעשה ללא כל הזדקקות לגברים - עמ' 50.

36 ראה : ב' שרשבסקי, דיני משפחה (מהדורה שניה, ירושלים, תשכ"ז), עמ' 363 ואילך, וראה גם להלן, סמוך להערה 46 ואילך.

37 ראה בתמצית : שטינברג, שם, (הערה 1 לעיל), עמ' 136-135.

38 שו"ת ישכיל עבדי, שם (הערה 31 לעיל), פרק ז, עמ' קמא.

39 ראה, למשל, תשובותיו של הרב משה פיינשטיין שהובאו בהערה 27 לעיל.

40 ברם, יתכן ובנסיבות מיוחדות יוכל בית משפט לאכוף ביצוע חלק מהוראות ההסכם. כך, למשל, יש מקום רב להנחה כי אם הוסכם על תמורה כספית שתינתן לאשה והיא אכן סבלה נזק ממון עקב ההריון (לא עבדה, שכרה עוזרת וכדומה), יכפה בית המשפט על התורם לשלם את המוסכם, על אף שהחוזה אינו חוקי. ראה סעיף 31 סיפא לחוק החוזים (חלק כללי,  תשל"ג1973-), והשווה באופן כללי : ד' פרידמן, "תוצאות אי-חוקיות בדין הישראלי לאור הוראות סעיפים 31-30 לחוק החוזים (חלק כללי)", עיוני משפט, כרך ה (תשל"ז), עמ' 618, ועמ' 626 ואילך.

41 ראה מעריב, כ"א בסיון תשל"ח (26.6.78), עמ' 13. פסק הדין המקורי טרם פורסם בקבצי פסקי הדין האנגליים עד לכתיבת מאמר זה.

42 ראה שו"ת המבי"ט, ח"ב, סי' סב ; שו"ת משפטי עוזיאל, אבה"ע, סי' צא. תודתי נתונה לידידי ד"ר אליאב שוחטמן שהפנה תשומת לבי לתשובות אלה ואשר שוחחתי עמו על סוגייה זו של תוקף ההסכמים בין הצדדים.

43 דרך זו של אימוץ כדי להתיר ספיקות - לרווחא דמילתא - תועיל גם במקרים אחרים, כגון : בעל של אשה שהרתה מהזרעה מלאכותית מתורם זר יאמץ את הוולד (אף כי במקרה זה הבעיה מסובכת קצת יותר כי יתכן ויהיה צורך בהסכמת התורם, בעוד שבתכפול אין צורך בהסכמה של צד נוסף כלשהו). אני מתכוון להרחיב את היריעה בנושא זה במחקרי, שם (הערה 1 לעיל).

44 דיון מפורט בשאלה זו מובא במאמרו של א' שוחטמן, "למהותם של כללי ההלכה בסוגיית החזקת הילדים", שנתון המשפט העברי, כרך ה (תשל"ח), עמ' 285.

45 והשווה : Oakley, op.cit. (supra n. 4), p. 393, n. 66.

46 והשווה ביחס לבעיה דומה : י' אינדיג, "חיוב מזונות בנולד מהזרעה מלאכותית", דיני ישראל, כרך ב (תשל"א), עמ' 83.

47 ראה לעיל סמוך להערה 36.

48 ראה מ' דרורי, "היחס בין הדין האישי והחוק הישראלי בדיני מזונות לקרובים", דיני ישראל, כרך ד (תשל"ד), עמ' 219, ובמיוחד בעמ' 221.

49 ראה סעיף 12 (א) ו12- (ג) לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט1959-.

50 אבן שושן במילונו אומר כי המלה "צאצא" מקורה אולי מן "יצא". ראה א' אבן-שושן, המלון החדש (ירושלים תשכ"ו), כרך ב, עמ' 1117, ערך "צאצא".

51 והשווה : רורוויק, עמ' 148-146. בשיטות משפט מערביות מסויימות יש בעיה שבה לא דנתי כלל. אם נגיע למסקנה כי הוולד אינו לגיטימי, כי אז גם הוראה בצוואה לא תועיל לכמה מהשיטות המשפטיות.

52 השווה : ד' פרימר, שנתון המשפט העברי, כרך ה (תשל"ח). עמ' 219 ואילך.

53 השווה המאמרים המוזכרים אצל שטינברג, שם, (הערה 1 לעיל) עמ' 132.

54 השווה : פרימר, שם, וראה לאחרונה : שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' קד.

55 מצד אחד דורשים "זרע אין לו" - כל בן פוטר מיבום, ומצד שני אין בן מזרע אלא מתא גוף (או שמא נפרש "זרע" במשמעות "צאצא", וכך נראה לי).

56 על הצוות גם לדון בעקרונות של הניסויים שייערכו במגמה להגיע לתכפול, על כל הסכנות הכרוכות בהם, נושא המטריד רבות את המדענים בעולם, והוא נדון ע"י רורוויק פעמים רבות בספרו.

 

בעיה לדיון: תינוק מבחנה

בעיה לדיון :

"תינוק מבחנה"

 

ד"ר אברהם שטינברג

 

בשנים האחרונות עדים אנו לתופעה מדהימה של התקדמות רפואית-טכנולוגית בצעדי ענק, שהאנושות לא ידעה דוגמתה בכל שנות ההיסטוריה.

אחד השטחים בתחום זה מכונה היום בשם "הנדסה גנטית". נושא זה - שבאופן תיאורטי-פילוסופי נידון כבר מזה מספר שנים - מתחיל לקבל לבוש מעשי, כאשר הסנונית הראשונה שלו היא תינוקת המבחנה שנולדה בסוף יולי 1978, באנגליה.

הנדסה גנטית היא הדרך שבה מנסים מדענים ליצור בני-אדם שלא בדרך הטבעית של יחסי אישות בין איש לאשה, שהיתה עד לפני מספר שנים השיטה היחידה להתרבות הגזע האנושי. אמנם ידוע היטב, שהיה בכוחם של חכמי ישראל בדורות עברו ליצור אדם בכוח הקבלה והמיסתורין, כדוגמת הגולם שנוצר ע"י המהר"ל מפראג, אד היו אלה מאורעות בודדים ויוצאי דופן.

השלב הראשון, שבו מתקיים צעד מלאכותי כלשהו בתהליך יצירת הוולד הוא ההזרעה המלאכותית. בשיטה זו מוחדר הזרע לרחמה של האשה ע"י הזרקתו, שלא בדרך של יחסי אישות בין בני-הזוג. מכאן ואילך מתרחש כל תהליך יצירת הוולד בדרך הטבעית. כבר בתלמוד 1 מוזכרת האפשרות של הזרעה שלא בדרך קיום יחסי אישות רגילים.

בצורה מודרנית החלו הנסיונות להזרעה מלאכותית בבעלי חיים באמצע המאה הי"ח, ובשנת 1866 נולד בארה"ב התינוק הראשון מהזרעה מלאכותית2 . מאז הפכה שיטה זו לדרך נפוצה וידועה מבחינה מדעית-רפואית 3 .

הצעד השני בשימוש בדרך מלאכותית ביצירת הוולד הוא ההפראה המלאכותית, שהוא נושא דיוננו. בדרך זו נעשית הפראת ביצית האשה ע"י זרעו של הגבר מחוץ לרחם - עד שלב מסויים בהתפתחות הביצית המופרית, ואח"כ מושתלת ביצית זו ברחם להמשך התפתחות טבעית של העובר - עד לידתו.

הצעדים הבאים בהנדסה הגנטית כוללים תכפול אנוש, מניפולציה גנטית, ועד יצירת אדם מושלם לפי נתונים מבוקשים ומתוכננים מראש. צעדים אלו הם עדיין בגדר חלום (בלהות !) מדעי, ועד כמה שידוע כיום אין עוד תוצאות מעשיות לשיטות אלו 4 .

נשוב, אם כן, לבעיית ההפראה המלאכותית. לצורך הבנת הענין נתאר בקצרה את תהליך ההפראה הטבעית ואת מה שקורה בהפראה מלאכותית.

באופן טבעי יחול הריון כאשר ביצית של אשה משתחררת משחלתה, ומופרית ע"י חדירת זרעו של גבר לתוך הביצית בהיותה בחצוצרה. הביצית המופרית עוברת מספר חלוקות, מגיעה לרחם - בה היא משתרשת על דופנו, ובמשך תשעה חודשים נוצר ומתפתח עובר אנושי. על מנת שכל התהליך יתרחש ויסתיים בהצלחה יש צורר במערכת אנטומית, פיזיולוגית והורמונלית מתאימה ונכונה לכל שלב - מהבשלת הביצית בשחלה ועד ללידת ולד חי.

בהפראה מלאכותית מוציאים באופן כירורגי ביצית בשלה מהשחלה, מניחים אותה בתוך צלחת מעבדה בסביבה פיסיולוגית מתאימה ומוסיפים תאי זרע. אם חלה הפרייה, מתחילה הביצית להתחלק, ולאחר מספר חלוקות במבחנה - משתילים אותה ברחם האשה. מכאן ואילך ממשיך תהליך יצירת הוולד בדרכו הטבעית. על מנת שתהליך זה יתרחש ויסתיים בהצלחה יש צורך בהכנות מתאימות של האשה מבחינה הורמונלית, כך שיחול ביוץ והרחם יהא מוכן לקליטת הביצית המופרית ; יש צורך במיומנות כירורגית להשגת הביצית ולהשתלתה (גודלה של הביצית הוא מיקרוסקופי, ולאחר חלוקתה - בעת השתלתה ברחם - אין היא עולה על גודל הנקודה שבסוף משפט זה.) ; כמו-כן יש צורך בידיעה מדעית-פיסיולוגית להכנת המצע המתאים במבחנה על מנת שההפראה אמנם תתרחש בה ותתקיים כראוי. ההצדקה הרפואית לנקיטת שיטה זו ליצירת וולד היא כאשר המעבר מהשחלה לרחם חסום, ובעיקר כאשר החצוצרות חסרות, שאז הביצית לא תוכל להגיע לעולם בדרך טבעית לרחם, ועל כן לעולם לא יתרחש הריון. ההערכה היא שבארה"ב לבד כ10%- מהנשים הנשואות הן עקרות, ובשליש ממספר זה הסיבה היא חסימת חצוצרות שלא ניתנות לתיקון.

ואכן, להדגמת העקרונות דלעיל, נתאר להלן את הסיפור המוצלח הראשון של לידת תינוקת בדרך ההפראה המלאכותית.

 

סיפורה של תינוקת המבחנה

מדובר בבני הזוג בראון באנגליה אשר לאשה חסרו לגמרי החצוצרות.

הגניקולוג סטפטאו מבית החולים אולדהם והפיסיולוג אדווארדס מאוניברסיטת קמברידג', התמחו בנסיונות בחיות (וכנראה גם בבני-אדם) בביצוע ההפראה המלאכותית.

גב' בראון הגיעה לטיפולו של ד"ר סטפטאו ב1976- עקב עקרות מחוסר חצוצרות. ביום 10.11.1977 הוצאה ביצית משחלתה והופרתה במבחנה ע"י זרעו של בעלה. לאחר שלושה ימים, כאשר הביצית עברה מספר שלבי התחלקות, היא הוחדרה לרחמה של האשה. ההריון התפתח ללא סיבוכים, תוך השגחה קפדנית מצד הרופאים ובדיקות ביקורת קפדניות לגילוי מוקדם של מומים אפשריים, אשר נשללו.

לקראת סוף ההריון התפתחה אצל גב' בראון רעלת-הריון, ולכן בוצע חתך קיסרי, וסמוך לחצות הלילה של ה25.7.78- נולדה תינוקת נקבה במצב מצויין וללא כל מומים או סיבוכים. כך נולדה "תינוקת המבחנה" הראשונה בעולם.

בינתיים הצליחו שני חוקרים אלה להביא ללידת "תינוק מבחנה" נוסף בסקוטלנד, וכן דווח על הצלחה דומה ע"י רופאים אחרים בכלכותה שבהודו. כך שעד לכתיבת מאמר זה ידוע לפחות על שלושה "ילדי מבחנה" מסוג זה.

אך יש לציין, שלא היו אלה הנסיונות הראשונים להגיע לרגע זה. כבר בשנות ה40- דיווח גניקולוג מפורסם בארה"ב - ד"ר ג'ון רוק - על הצלחתו להפרות ביצית מחוץ לרחם האשה. נסיונות מתקדמים יותר נעשו ע"י מדענים שונים, ובאמצע שנות ה60- דווח על הצלחה בהפראה מלאכותית של בעלי חיים שונים (חולדות, עכברים וחזירי-ים).

ב1974- דיווח המדען האנגלי, ד"ר דוגלס בויס, על הולדת שלושה ילדי מבחנה, אך לא הצליח להוכיח את טענתו מעל לכל ספק, וכיום מטילים ספק רציני בנכונות הצהרתו. יש לציין שחלק מהקהילייה המדעית עדיין מטיל ספק גם בהצלחתו של צמד החוקרים סטפטאו-אדווארדס, מאחר וטרם פורסמו הממצאים המדעיים שלהם בעתונות הרפואית-המקצועית 5 .

ב1975- הוצאה פקודה פדראלית ע"י משרד הבריאות, הרווחה והחינוך של ארה"ב, אשר אסרה כל מימון בנושא ההפראה המלאכותית, אלא אם כן אושר הניסוי ע"י ועדת אתיקה לאומית מיוחדת.

באנגליה המשיך הצוות סטפטאו-אדווארדס בנסיונותיו עד להצלחה של משפחת בראון.

 

בעיות מוסריות והלכתיות

עד כאן תיאור-רקע של הצד ההיסטורי, הרפואי והעובדתי ביחס להפראה מלאכותית. ואם אמנם קידמה זו טומנת בחובה תקוה גדולה לנשים במצבה של גב' בראון, אשר תזכינה ללדת ילדים למרות מגבלותיהן האנטומיות, הרי שיחד עם זאת קיימות הרבה בעיות מוסריות והלכתיות כבדות-משקל, וללא שיקול-דעת מעמיק ויסודי עלולה קידמה זו להביא לנזק ואסון שיעלה לאין ערוך על התועלת הצפויה.

הנצרות הקתולית מתנגדת בחריפות להפראה מלאכותית, כפי שהיא מתנגדת לכל שיטת רבייה או מניעת הריון "בלתי טבעית". הם אוסרים כל דרך של התערבות בטבע, ולכן הביעה הכנסיה את התנגדותה להזרעה מלאכותית, גם כאשר הבעל הוא התורם. אך לא רק הנצרות, אלא גם מדענים, רופאים ופוליטיקאים הביעו הסתייגויות ממעשי ההנדסה הגנטית, מתוך חששות לבעיות רציניות - מוסריות ומעשיות - שעלולות לנבוע מפיתוח שיטות אלו. ואמנם הבעיות המוסריות הנובעות ממעשה זה הן רבות, בכמות ובאיכות. שהרי מתירנות בתחום זה תהפוך את רגעי יצירת אנוש מחוויה רגשית עילאית וקדושה למעשי מעבדה חסרי גוון אנוש. האקט האנושי שבהתקשרות בין בני הזוג ייעלם, ובמקומו תופיע סביבה מעבדתית ; הנשים תהפוכנה לאינקובטורים טבעיים ללא רגשי אמהות ואהבה. מעשים אלו עלולים להביא להרס התא המשפחתי ולפריצות חסרת גדרים וגבולות.

 

מתירנות - וסכנתה

מתירנות בקידום המדע המיוחד הזה עשויה להגיע ליצירת גולם שיעמוד נגד יוצרו. מכירים אנו בברכה הרבה לאנושות הטמונה בפיתוח מדעי-טכנולוגי. אך כאשר הוא נעשה ללא הגבלה, ללא חישוב ההפסד כנגד השכר, הוא הופך לקללה. פיתוח האטום יוכיח זאת, כאשר הכוונות הטובות והחיוביות הגלומות בו, שנתכוונו אליהם ממציאיו - לא עמדו לו, ואנו עומדים כעת בצל כבד של פחד כליון והשמדה בגלל פיתוח המצאה זו.

באותה מידה עלולים אנו לעמוד בפני עולם מוזר ומסוכן - אם ההנדסה הגנטית תלך ותתפתח לממדים שלא ניתן יהא לשלוט בהם עוד. העולם עומד כעת בפני מדרון מוסרי-קיומי תלול ומסוכן ונחוצה גישה והחלטה תקיפה כדי לשמור על השכר ולמנוע את ההפסד מקידום המדע בתחום זה.

 

שאלות חוק ומשפט

שאלות מוסריות-חוקיות אחרות עלולות להתעורר בעת ביצוע הפראה מלאכותית. והרי מספר דוגמאות : א. ביצית מאשה אחת שהופרתה והושתלה באשה אחרת - מי היא אם הוולד : בעלת הביצית או נושאת העובר ברחמה ? ב. נשים הרוצות בילדים אך מעוניינות להימנע מהסבל של תשעה ירחי הריון ותהליך הלידה - עלולות לשלם לנשים אחרות כדי שהן תשאנה בקרבן את העובר מביצית האשה הראשונה ואח"כ ימסרו את הוולד לאותה אשה ; ג. תינוקות עלולים להיווצר מתערובת של ביציות וזרעים מנשים וגברים שונים (כפי שהדבר נעשה, בחלקו, כיום במקרה של הזרעה מלאכותית מתורם זר) ; ד. השמדת יצורי-מעבדה "אנושיים" בשלבים שונים, המעוררת שאלה הלכתית של הגדרת "הפלה" במצבים כאלה.

 

האפשרות לפתרון הלכתי

עד כה כמעט שלא פורסמה חוות דעת הלכתית כתובה בנושא שלנו (אם כי בכלי התקשורת פורסמו בקצרה דעותיהם המנוגדות של הרבנים הראשיים לישראל) 6 . לדעתי דומה הנושא שלנו - הפראה מלאכותית - מבחינה עקרונית לנושא של הזרעה מלאכותית. דהיינו, למרות שמבחינה רפואית-טכנולוגית עולה ההישג של הפראה מלאכותית בהרבה על הצלחת ההזרעה המלאכותית, הרי שמבחינה עקרונית-רעיונית בשני המקרים נעשה המפגש בין תא הזרע לביצית האשה באופן מלאכותי, היינו שלא בדרך קיום יחסים טבעיים בין איש לאשתו. מאידך העובדה שמפגש זה נעשה במבחנה או בחלל הרחם - אין בו, לדעתי, משום הבדל מהותי ומשמעותי מבחינת ההלכה. ואם אמנם נכונה הנחתי זו, הרי שניתן ליישם את הדיון ההלכתי המפורט והמקיף ביחס להזרעה מלאכותית גם לגבי ההפראה המלאכותית. ואכן, ענין ההזרעה המלאכותית נידון כבר בהרחבה בספרות הפוסקים 7 - הן מבחינת הבעיות המוסריות והמשפטיות-הלכתיות שהוא מעורר, והן מבחינת התנאים והמצבים שמעשה זה מותר או אסור.

ביצוע ההזרעה המלאכותית מעורר בעיות הלכתיות מיידיות ומאוחרות, כגון השאלה אם הוולד מתייחס לבעל הזרע לכל דבר או לא (היינו, במה שנוגע לירושה, ייבום וחליצה, מצוות פריה ורביה, חיוב מזונות, וכיוצא בזה). נדמה לי, שכל האמור בנידון זה בהזרעה מלאכותית נכון גם בהפראה מלאכותית. אכן, יש לציין שביחס להפראה מלאכותית מתעוררת בעיה מיוחדת, והיא - האם הרס והשמדה של ביצית מופרית במבחנה - לפני שנשתלה ברחם - היא בגדר הפלה, שהרי לכאורה ישנו במבחנה מוצר אנושי-פוטנציאלי המקביל לאותו שלב בתוך הרחם.

 

בעיית מקור הזרע

והנה הבעיה המרכזית בהזרעה מלאכותית - והוא הדין ביחס להפראה מלאכותית - היא בעיית מקור הזרע : האם הוא זרע הבעל, או זרעו של גבר זר (יהודי אחר, גוי, או בנק זרע, כשהתורם בלתי ידוע). ברור הדבר, שכאשר מקור הזרע הוא תורם זר לאשה - הדבר מכוער מאד מבחינת המוסר היהודי, אסור לחלוטין מצד ההלכה היהודית, ומעורר בעיות חמורות הן לגבי בני הזוג (שאלת ניאוף ואיסור האשה על בעלה ובועלה) והן לגבי הוולד (שאלת ממזרות, נישואין עם כהן והחשש שמא ישא אח את אחותו).

מאידך, כאשר התורם הוא הבעל עצמו - ברור שהסיבוכים והבעיות ההלכתיות שהוזכרו לעיל לא קיימות, ואף כי יש מיעוט בין הפוסקים האוסר הזרעה מלאכותית גם כאשר הזרע הוא מהבעל (וזאת מנימוקים הלכתיים שונים), הרי מרבית הפוסקים התירו פעולה זו, אך רק כאשר מתקיימים שני התנאים הבאים :

א. ההיתר מוגבל אך ורק להזרעה מבעל לאשתו, ללא כל עירוב זרע אחר. ביצוע ההזרעה, או ההפראה, מזרעו של גבר זר - אסור, ואם נעשה, גורר אחריו בעיות רציניות לבני הזוג ולצאצא שנולד כאחד.

ב. ההזרעה המלאכותית מותרת אד ורק לאחר שהתברר מעל לכל ספק שאין כל אפשרות להגיע להריון תקין בדרך טבעית, עקב סיבות רפואיות שלא ניתנות לתיקון. ומאידך צריך להיות ברור, שהאלטרנטיבה של הזרעה מלאכותית מסוגלת להביא לידי הריון ולידה, דהיינו שכל השלבים הטבעיים לאחר ביצוע ההזרעה קיימים בצורה תקינה.

 

חיוב עם הגבלות

נדמה לי, שלאור הבירור הזה ביחס להזרעה מלאכותית, עלינו לפתור גם את שאלת ההפראה המלאכותית. דהיינו, אין לשלול מכל וכל את השיטה, אלא יש להגבילה באותן המגבלות שציינתי לגבי ההזרעה המלאכותית. וביתר דיוק, יש להפרות את ביצית האשה אך ורק בזרע הבעל, ואך ורק במצב שבו לא ניתן לתקן את החצוצרות של האשה, אבל פרט לבעיה אנאטומית זו - מסוגלת האשה לבייץ ולהרות, עד ללידה. (אגב, מקרה תינוקת המבחנה של משפחת בראון, כפי שפורסם בעתונות, מקיים את התנאים הללו במילואם).

חושבני שמחובתם של מורי ההוראה והמחוקקים כאחד להגביל כך את המשך רעיונות ההנדסה הגנטית, על מנת לשמור את הטוב והחיובי שבשיטה, ולמנוע את השלילי והרע שבה, אשר, כאמור, עלול להביא אסון והרס על האנושות. יש, לדעתי, להסדיר את המשך הנסיונות והביצועים הקשורים בהנדסה גנטית בדרך חוקית ברורה, שתקבע את התנאים והשיטות המותרים והאסורים בתחום זה, לאור העקרונות המוסריים וההלכתיים שציינתי לעיל. רק כך נוכל להביא את הישגי המדע בשטח זה לתועלתם של הנזקקים לכך, מבלי לגרום נזק להם-עצמם ולחברה כולה.*

 

 

1 חגיגה טו, א.

2 ראה מאמרי בנידון, ספר אסיא, עמ' 141-128.

3 ביחס לדעות ההלכתיות-מוסריות ראה במאמרי הנ"ל ולהלן.

4 ספרו של ד. רורוויק, בצלמו כדמותו : פרשת תכפולו של אדם, עברית : א. ענבר וע. פארן הוצאת כתר, ירושלים, 1978 - המתאר תכפולו של מיליונר אמריקאי, קרוב לוודאי שמהווה רק סיפור של מדע בדיוני ולא דיווח מדעי-עיתונאי מהימן. על ההשלכות ההלכתיות, משפטיות ומוסריות של תכפול האדם - ראה במאמרו של משה דרורי, בגליון זה.

ראה תיאור זה:  Time, (Europe) 31.7.1978; Newsweek, 7.8.1978

5 ראה : TIME, Nov. 13, 1978, pp. 65-66

6 בחוברת המאור, שנה ל', קונט' ה', סיון-תמוז, תשל"ח עמ' 45-44, מתריע העורך על הסכנות הצפויות מנסויי תינוק המבחנה מבחינה מוסרית. גם הוא משוה מצב זה להזרעה מלאכותית ולא מצא מקום לאסור (פרט למאמרי חז"ל הנוגעים להזרעה טבעית, שאין להם שייכות הלכתית לנידוננו). ובהמאור, שם, קונט' ו', מנ"א--אלול, תשל"ח, עמ' 16 - כותב הרב מ. אייזיקזאהן בין השאר : "כי בודאי אם יש אופני וצדדי היתר לזה, דבר שאני מסופק בו, לא ימנעו טוב מההורים האומללים האלו לעזור להם במידת החסד שלהם, וצריך הרבה ישוב ושיקול הדעת".

7 ראה במאמרי בספר אסיא, שם.

* הערת העורך : מאז פרסום מאמרי זה הופיעו עוד מספר מאמרים הלכתיים בנידון. ראה : הרב מ. הרשלר, בעיות הלכתיות בתינוק מבחנה, בספר הלכה ורפואה, בעריכת הרב מ. הרשלר, כרך א, תש"מ, עמ' שז-שכ. וכן: Rabbi J.D. Bleich, Test-Tube Babies, in Jewish Bioethics, F. Rosner and J.D. Bleich (ed.), 1979, pp. 80-85

כמו כן יש לציין את הערותיו של הרב ע. יעקובוביץ בספרו: Jewish Medical Ethics, 2nd ed., 1975, pp. 264-266.

 

דיני ייחוד בטיפול רפואי

דיני ייחוד בטפול רפואי

 

הרב שלמה אבינר

 

הערה : אין כאן פסיקת הלכה. אין כאן חכמה אלא מלאכה של איסוף וסידור פסקי הלכות, כדי לסייע ללומדים.

 

א. אשה המבקרת אצל רופא אסורה להיות אתו ביחידות 1 . ויש מי שהתיר בשעת הדחק, ומכל מקום כתב שטוב שתתלוה חברתה עמה שתשמור לה מבחוץ 2 .

ב. ואלה הם האופנים בהם מותר לאשה ליבדק ע"י רופא ביחידות 3 :

1. אם הדלת אינה נעולה ורק סגורה, ויש בחוץ שלשה אנשים, או איש ואשתו, יש מי שמתיר 4 ; ויש שהקל, שאף אין צורך לנסות אם הדלת סגורה או נעולה ואפשר לסמוך על הרוב 5 ; ויש מי שהתיר רק במקום שדרכם של בני אדם (רופאים או אחיות) ליכנס בלא לדפוק ולקבל רשות כניסה, לכן מותר במרפאות ובבתי חולים (אם יש בחוץ ג' רופאים או אחיות) 6 .

2. אם הדלת נעולה (כגון במנעול "ייל") ויש בידי מישהו אחר מפתח, אז אפילו אם לא נמצא כעת במקום, יש שמתיר באותם התנאים של דלת סגורה ולא נעולה 7 . ומטעם זה יש מי שהתיר במרפאות 8 .

3. אם בעלה (של האשה הנבדקת) בעיר, אע"פ שהדלת נעולה, יש מי שמתיר 9 , ויש מי שאוסר 10 .

4. אם אשתו של הרופא בעיר, יש מי שמתיר אף בדלת נעולה 11 , ויש שמשמע מהם שאוסרים 12 ; אבל יש מי שהתיר בביתו של הרופא שם נמצאת אשתו ומשפחתו 13 .

ג. גם באיש מאד חולה יש איסור ייחוד 14 , וכן אשה מאד חולה 15 . וכן בבית חולים יש ליזהר מייחוד איש עם אחות או אשה עם רופא 16 .

ד. במקרה של סכנת נפשות, יש שפסקו שלא נדחה איסור ייחוד 17 , ויש שהתירו18 .

ה. יש מי שנסתפק במקרה של נסיעה בשבת משום פקוח נפש (כגון יולדת) ויש ייחוד, אס עדיף שעוד מישהו יצטרף לנסיעה כדי להציל מייחוד 19 , ואמנם יש מי שפסק, שעדיף שעוד אחד יחלל שבת כדי להציל מייחוד 20 , ואחרוני דורנו פסקו שלא יחלל עוד אחד את השבת 21 .

 

 

1 הגר"מ שטרנבוך (תורת המשפחה, פ"ט, ס"א). הגרי"א הנקין (מכתב מובא בס' "ייחוד הלכותיו בקצרה" לגר"ל טרופר, עמ' ה). הגר"י נויבירט (ע' להלן הערה 16 ). הגר"א הורוביץ, שאדרבה רופא חמיר טפי ודינו כמי שעסקו עם נשים (ס' דבר הלכה על הלכות ייחוד). וכן בס' זכרון עקידת יצחק, עמ' נח, שנקרא לבו גס בה (מובא באוצה"פ, ח"ט, עמ' 144, בהערה). וכן הגרי"מ אהרונסון (מכתב מובא בס' יחוד לגר"ל טרופר, עמ' ז. ועי' להלן הערה 8 ). הגר"ח שיינברג והגרי"ש אלישיב (מובא בס' יחוד, עמ' כב, ועמ' כח).

2 שו"ת ישכיל עבדי (ח"ב, סי' י"ז ; מובא באוצה"פ, ה"ט, עמ' 144-143), שהרופא חייש פן יפסיד פרנסתו אם יאנסנה, עפ"י סברת הרדב"ז דבעל מלאכה לא מרע לאומנותו בכגון דא. ובפרט בזמן הזה שהמלכות עונשת על אונס ; ומפני שהרופא טרוד במלאכתו ; ויש גם נשים בחצר הרופא ואימת רבים עליו שמא תצעק. והתיר במקום צורך גדול מאד. ובס' יחוד התיר אף בלא צורך גדול מטעמים אלו, והוסיף טעם שגם אם היה מקום לחוש לפתוי, מ"מ הוא לא יהין לעשות כדבר הזה פן יוודע קלונו ויבדלו ממנו. ומ"מ מהיות טוב, טוב שתתלוה חברתה וכו'. עכת"ד.

ובענין חזקה דלא מרע אומנותיה, היא הובאה בתור סניף אצל הרדב"ז (מובא באוצה"פ, ס' כב סע' ג, סקי"ח אות ו) וכן בתור נימוק כללי בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ו, עמ' רב, מובא באוצה"פ שם). וכן בדבר הלכה, פ"ג הערה מג. ועי' בזכרון עקידת יצחק (שם, מובא באוצה"פ שם) שאין להתיר משום סברא זו.

ובענין הסברא שטרוד במלאכתו, הרי היא שם ברדב"ז. (וגם הוזכרה לענין טפולים של רופא - ולא ענין יחוד - אצל הש"ך יו"ד קצ"ה סק"כ וכו"פ שם ועוד).

ובענין הסברא שהמלכות עונשת על אונס, ע' שערים מצויינים בהלכה, ח"ד ס' קנב סק"ג, ואוצה"פ ח"ט ס' כב, סקי"ח אות ה'.

3 כולם בשם ציץ אליעזר (ח"ו עמ' רב. מובא באוצה"פ ס' כב סקל"ה אות ז'). ושם היתר כללי נוסף דלא מרע לאומנותיה.

כל האופנים סוכמו באסיא, חוברת ט', עמ' מ'.

4 צי"א שם. וע' דבר הלכה עמ' מה, שהיתר פתח פתוח מועיל אף לרופא ומי שעסקו עם נשים.

5 שערים מצויינים בהלכה, ס' קנ"ב סק"ג. וחיזק דבריו במכתב (מובא בס' יחוד לגר"ל טרופר עמ' ח') דסומך ספק ספיקא, ועל רוב, ועל סתמא. וע' הגרי"מ אהרונסון להלן הערה 8 .

6 הגר"ח שיינברג והגרי"ש אלישיב (ס' יחוד לגר"ל טרופר, עמ' כח, וכן עמ' כז הערה 2, בשמם). הגרי"מ אהרונסון (שם עמ' ז. וע' להלן הערה 8 ). וע' להלן הערה 13 לענין חדר בדיקות בביתו של רופא. וכן בס' דבר הלכה, עמ' כז, שיטות הפוסקים, שאם אין רשות ליכנס, אף בסגור ולא נעול, הוי יחוד. וע' לקמן הערה 16 .

7 צי"א שם. ובענין היתר של מפתח ביד אדם אחר, ע' דבר הלכה (עמ' ל) בשם דובב מישרים וחזו"א ובאוצה"פ שם ד' מא.

8 הגרי"מ אהרונסון (מכתב בס' יחוד, עמ' ז) "ובמרפאה אפשר להקל בשעת הדחק מכיון שיש מפתחות לרבים מאנשי המשרד ורגילים לפתוח ליכנס גם באמצע הביקור ועפי"ד חדרי הבדיקות במרפאות ציבוריים סגורים ולא נעולים והוי פ"פ לרה"ר ממש".

9 צי"א שם. "כיון דהרופא לא חשיב גס בנשים דאין לו קרבה מיוחדת אליהן רק מה שאומנותו מזקיקתו, וא"כ מהני היתר דבעלה בעיר". וע' בזכרון עקידת יצחק (מובא לעיל הערה 1 ), דהעוסק עם רפואות נשים נקרא לבו גס בהן, כדין מקיז דם. וע' בס' דבר הלכה (עמ' צה), שהיתר בעלה בעיר מועיל לרופא ולמי שעסקו עם נשים.

וכן נמצא היתר זה של בעלה בעיר, אפילו אינו יודע איפה נמצאת, בס' לב אברהם לד"ר א"ס אברהם, בשם צי"א שם, ברכ"י אה"ע כ"א סק"ז. שו"ת יוסף אומץ ס' צז. דבר הלכה בשם חזו"א (פכ"ה ס' ב). וכן מובא שם היתר לאיש להיבדק ע"י רופאה כל זמן שבעלה של הרופאה בעיר, עפ"י צי"א ח"ח ס' כז.

10 הגרי"ש אלישיב והגר"ח שיינברג (ס' יחוד לגר"ל טרופר, עמ' כב) מפני שאינו מועיל היתר של בעלה בעיר, אם בעלה נתן לה רשות לדבר או להיות בסתר עם האיש. ובענין זה בחכמ"א, אורי וישעי, ופ"ת וישכיל עבדי (לעיל הערה 2 ) החמירו. וחזו"א ודובב מישרים הקילו. ע' דבר הלכה עמ' צא. אוצה"פ עמ' סו.

11 צי"א שם.

12 לשיטות הפוסקים שצריך דווקא אשתו בבית ולא מהני שתהיה בעיר (דבר הלכה עמ' עט). ואף למתירים באשתו בעיר, הוא דווקא אם דרכה להיות שם במקום עבודתו (שם פ). ולשיטות שאינו מועיל אשתו בעיר, אם אשתו נתנה לו רשות לדבר או להיות בסתר (כדלעיל לענין בעלה בעיר, הערה 10 , ובס' יחוד לגר"ל טרופר עמ' כא). וע' דבר הלכה (עמ' פב) מחלקת אם היתר זה מועיל לרופא ומי שעסקו עם נשים.

13 הגרי"מ אהרונסון "ובבית שנמצאים שם גם אשתו ומשפחתו של הרופא ויש לה מפתחות יש אולי מקום להקל" (מובא בס' יחוד עמ' ז). וכן צי"א, שאם חדר הבקורת הוא בבית הרופא, בכגון דא לכו"ע אשתו משמרתו (שם).

14 אוצה"פ (שם סק"ב אות ג) בשם המקנה. ושם (סק"ח אות ג) בשם זרע אברהם. דבר הלכה (ס' טו אות ד, ובהוספות עמ' קסה).

15 אוצה"פ (סקי"ח אות ד) בשם חתם סופר. דבר הלכה (ס' טו אות ד. וקצת הסתפק שם).

16 הגרי"י נויבירט "גם בבית חולים יש להקפיד על איסור יחוד, ולכן אחות המטפלת בחולה לא תסגור את הדלת במנעול, והוא הדין כשרופא מטפל באשה חולה" (מדריך הלכתי לאחיות בבתי חולים, פ"א סע' יד). וע' לעיל הערה 6 .

17 אוצה"פ שם (סק"א אות ז) בשם צור יעקב, עפ"י הא בסנהדרין, סו"פ סו"מ, דימות ולא יספר עמה אחורי הגדר, שהוא יחוד. ובשם פסקי תשובה ובשם זרע אברהם, משום שהוא אביזרייהו דגלוי עריות.

18 שם אריה - מפני שעשה דנשמרתם לנפשותיכם דוחה ל"ת דקריבות דג"ע, וכשיטת הר"מ בן חביב, שרק ג"ע בעצמה היא ביהרג ואל יעבור ולא אביזרייהו. טוטו"ד - מפני שהיא קרקע עולם ואנוסה עפ"י התורה להציל עצמה. ציץ אליעזר - לשיטת האומרים שרק על לאו יש יהרג ואל יעבור ולא איסור דרבנן או על לאו הבא מכלל עשה, עיי"ש. הגרא"י אונטרמן - מפני שאין יחוד בכלל אביזרייהו דג"ע, אלא הוא לאו אחר.

כולם מובאים באוצה"פ שם (ובהוספות עמ' 260).

19 שם אריה, שם.

20 טוטו"ד, שם.

21 צי"א, והגרא"י אונטרמן, שם.

 

היבטים הלכתיים ורפואיים בתסמונת טיי זקס

[

היבטים הלכתיים ורפואיים בתסמונת טיי-זקס

 

פרופ' דוד מ. מאיר - הרב אליעזר יהודה וולדינברג

 

לאור המציאות המשתנית ברפואה, צצו בזמן האחרון הבעיות המוסריות-הלכתיות הקשורות בטיפול במחלה הנ"ל.

האופי התורשתי של המחלה והאפשרות לאבחן אותה תוך ההריון, מעלות על הפרק את השאלות הקשורות בייעוץ גנטי לנושאי הגן הגורם למחלה ולהפלת העוברים הנגועים. מובא בזה דיון רפואי-הלכתי בענין הנ"ל בצורה המסורתית של שאלה ותשובה.

העורך

 

 

לכבוד

הרב הגאון, הרב יהודה אליעזר וולדינברג שליט"א,

אב בית דין,

ירושלים

 

מכובדי הרב וולדינברג שליט"א,

 

הערכתי לרב ולעבודתו הרבה בעניני הלכה ורפואה, ידועה לכבודו ואני גאה שניתן לי להמשיך בדרך קודמי, ד"ר יהושע פ. שלזינגר ז"ל, בשיתוף פעולה עם כבודו בעבודתו הרבה בליבון עניני רפואה לאור ההלכה.

אחרי כמה שיחות בקשר לבעיות הקשורות בהפסקת הריון, הנני פונה לכבודו לשמוע את חוות דעתו על כמה ענינים הקשורים בנושא זה עקב ההתפתחויות החדשות ברפואה בתקופה האחרונה.

הבעיות הן כולן קשורות למחלה הידועה זה מכבר, ואני אנסה לתאר לרב את התיסמונת הרפואית (Syndrome) של המחלה הזאת והשאלות החדשות המתעוררות בהשלכות מגילויים חדישים באבחנת המחלה ביילודים עוד בשלבי ההריון, וגם בצעירים שאם יתחתנו ויעמידו ילדים, יפגעו הילדים במחלה קשה זו. המחלה נקראת תיי-סקס (Amaurotic Familial Idiocy Tay-Sachs Disease) והיא תוארה לראשונה בסוף המאה הקודמת. מחלה זו היא תורשתית וסימניה המובהקים הם התפתחות לקויה של היילוד תוך שנת חייו הראשונה. הילד נעשה, בשנה זו, יותר ויותר מפגר בהתפתחותו הפיזית והשכלית כאחת. הוא מפתח עוורון ושתוק גופני, והתוצאה היא כיום, בלי יוצא מן הכלל, מוות עד גיל 4. נוסף לכך שהמחלה היא תורשתית, היא גם פוגעת במיוחד ביהודים. 90% מהמקרים הם במשפחות יהודיות אשכנזיות אשר מוצאן ממחוזי גרודנה, סובאלק, וילנה וקובנה אשר בפולין וברוסיה. המחלה, בצורה סיסטמטית, במשפחות נושאות גן (Gene) זה, מופיעה בשכיחות אצל 25% מהיילודים. אחוז זה תואם את חוקי התורשה שנקבעו על ידי הביולוג המפורסם - גריגור מנדל.

הבעיה הגנטית גורמת למחסור באנזים (מתסיס) מסויים הדרוש לפירוק חומרים שומניים במוח וברקמות אחרות. העדר האנזים גורם לאגירת שומנים אלה במקומות שונים בגוף ובמיוחד בתאי מערכת העצבים המרכזית (CNS) ולהריסת רקמות אלה עם כל ההתפתחויות שתוארו לעיל.

אין כיום טפול ספציפי למחלה זו ופרט לסיעוד לילדים ועזרה פסיכולוגית ואחרת להורים, אין סיכוי להציל את הילד; אם כי יתכן, שאפשר להאריך את חיי הילד במספר חודשים. במשך חמשת השנים שחלפו, פותחו בדיקות מסויימות שדרכן אפשר להוודע אצל בני הזוג, לפני נישואיהם, אם קיים אצלם גן זה. במידה שכן, ועלולה מחלה זו ב25%- להתפתח אצל וולדותיהם, נותנים בדרך כלל ייעוץ רפואי לזוג שלא להתחתן או להמנע מהעמדת וולדות ורק לאמץ ילדים.

ישנה כיום גם אפשרות, באותה טכניקה מעבדתית, לאבחן את המחלה הזו בעובר שעוד ברחם אמו. זאת על ידי ניקור מי השפיר ובדיקתו. במקרה שאכן נגוע העובר, ממליצים הרופאים על הפסקת הריון. לו ניתן היה לבצע הבדיקות הללו במי השפיר ולקבל את תוצאותיהן לפני גמר שלושה חדשים להריון, לא הייתי פונה לרב, בצורה ספציפית למחלה זו, אלא הייתי רואה מקרה זה כחמור דיו בכדי להכלל בתוך ההיתרים הרבים של פוסקים (וכבוד הרב ביניהם) אשר הסתמכו, בדרך כלל, על היעב"ץ והתירו להפסיק הריון לפני ג' חדשים בנסיבות מסוימות אשר אינן פיקוח נפש ישיר לאם. כגון, במקרה של אדמת באם (עם הוכחות מעבדתיות של המחלה), והקשורה בהווצרות מומים קשים בילד. למעשה, שאלתי נובעת מפני שהטכניקה בה ניתן לבצע בדיקות מעבדה אלה, אינה נותנת תוצאות לפני תום שלושה חדשי הריון. אי לכך, אני פונה לרב להבהרת הנקודות להלן:

א. זוג צעיר העומד להתחתן מגלה בבדיקות דם את נוכחות הגנים המזיקים הללו, כיצד לטפל בו? האם ההלכה מאפשרת הודעה לזוג שיתחתנו, אבל שלא יקימו משפחה ?

ב. האם לראות במחלה זו אשר תוצאותיה כה חמורות וכה וודאיות, מצב מספיק חמור בכדי לאפשר הפסקת הריון גם אחרי שלושה חודשים ? או האם התקופה הזו של שלושה חודשים היא אבסולוטית ואין שום סיבה פרט לסיבה של פיקוח נפש ישיר באם, אשר מאפשר הפסקת הריון אחרי ג' חודשי עיבור. אני פונה בנקודה השניה לרב בהתייחסות מיוחדת לדיון קודם שלו בענין דומה הנזכר בסיכום של סימן נ"א (סעיף י"ג-י"ד) בחלק ט' של ספרו "ציץ אליעזר".

באיחולי כל טוב בכבוד ובהוקרה

פרופ' דוד מ. מאיר, המנהל הכללי

בית החולים שערי-צדק

 

 

למכובדי פרופ' ד"ר מ. מאיר נ"י

המנהל הכללי של ביה"ח שערי צדק בירושלים

ב"ה, ירושלים, כ"ט לחודש סיון תשל"ה

 

שלום רב,

 

יקרת מכתבו בצירוף השאלה הרפואית בהלכה קבלתי, והנני מתכבד להשיב לו חות דעתי כמבוקשו.

השאלה היא, אודות הפסקת הריון בגלל המחלה הנקראת תיי-סקס, אשר אבחנתה מתגלית עוד בשלבי ההריון. המחלה היא תורשתית וסימניה המובהקים הם התפתחות לקויה של היילוד תוך שנת חייו הראשונה. הילד נעשה בשנה זו יותר ויותר מפגר בהתפתחותו הפיזית והשכלית כאחת. הוא מפתח עוורון ושתוק גופני, והתוצאה היא כיום בלי יוצא מן הכלל מוות עד גיל 4. אין כיום טפול ספציפי למחלה זו, ופרט לסיעוד לילדים ועזרה פסיכולוגית ואחרת להורים, אין סיכוי להציל את הילד. אם כי יתכן, שאפשר להאריך את חיי הילד במספר חודשים. הטכניקה בה ניתן כיום לבצע בדיקות מעבדה אלה, אינה נותנת תוצאות לפני תום שלשה חדשי הריון. לזאת נפשו בשאלתו, אם : האם לראות במחלה זו אשר תוצאותיה כה חמורות וכה וודאיות, מספיק חמור בכדי לאפשר הפסקת הריון גם אחרי שלשה חדשים, או האם התקופה הזו של שלשה חדשים היא אבסולוטית ואין שום סיבה פרט לסיבה של פקוח נפש ישיר באם, אשר מאפשר הפסקת הריון אחר ג' חדשי עיבור, ע"כ.

א) והנה אחרי העיון בדבר בכובד ראש בכל צדדי הנתונים שבבעיה האמורה, נלפענ"ד על יסוד הבירורים הנרחבים שכתבתי בדבר הפסקת הריון בספרי שו"ת צ"א חלק ט' סי' נ"א שער ג', כי שבמקרה המיוחד הזה אשר תוצאות כה חמורות בכנפיו עם המשכת ההריון והלידה, אפשר להתיר הפסקת הריון עד שבעה חדשים, ובאופן שבביצוע הפסקת ההריון לא יהא כרוך בשום סכנה לאם. משבעה חדשים והלאה הדבר כבר יותר חמור, מכיון שבמלאות ז' חדשים בא כבר הולד בהרבה מקרים לידי גמרו. ואסביר בזה את דעתי זאת בקצרה.

ברור ופשוט הדבר בהלכה, דישראל אינו נהרג על העוברין, ומלבד דעה יחידית סוברים הפוסקים שאיסור מיהא ישנו, אבל דעת הרבה מהפוסקים שהאיסור אינו אלא מדרבנן, או הוא רק משום גדר בנינו של עולם, אבל מחמת איבוד נפשות אין נדנוד כלל, ומשום כך מתיר בשו"ת מהרי"ט ח"א סי' צ"ז-צ"ט לסדר בישראלית הפלת ולד בכל היכא שהדבר נחוץ משום רפואת אמו, אפילו באין סיבה של פקו"נ לאם (כך הוכחתי בספרי שם, שסתמיות דברי המהרי"ט מוכיחים על כך, והבאתי מעוד פוסקים שפירשו בכזאת בכוונת דבריו).

ובכזאת, ויותר מזאת, צידד להתיר בהדיא בשו"ת שאילת יעב"ץ ח"א סי' מ"ג, וכותב בלשון: "וגם בעובר כשר יש צד להקל לצורך גדול כל כמה דלא עקר אפילו אינו משום פקוח נפש אמו, אלא להציל לה מרעתו שגורם לה כאב גדול". הרי בהדיא שדבר הצעת ההיתר בזה של היעב"ץ הוא אפילו כשליכא בכאן שאלת פקו"נ של האם, והמדובר רק כדי להצילה מכאב גדול שיש לה בגללו, ושבכלל יש להקל בזה לצורך גדול.

וא"כ הגע בעצמך האם יש צורך, צער וכאב, יותר גדול מזה של נידוננו, אשר יגרם לאם בהולד לה יצור כזה, שכולו אומר יסורים ומכאובים ומיתתו בטוח במשך מספר שנים, ועיני ההורים רואות וכלות באין לאל ידם להושיע ? ומתוסף לזה פיתולי היסורים והמכאובים של היילוד בעצמו של"ע כל מום בו. ולכן אם יש להתיר עפ"י ההלכה הפסקת הריון נגלל צורך גדול ובגלל כאבים ויסורים, נראה שזהו המקרה הקלאסי ביותר שיש להתיר. ולא משנה באיזה צורה מתבטאים הכאבים והיסורים, גופיים, או נפשיים. ויסורים וכאבים נפשיים המה במדה מרובה הרבה יותר גדולים ויותר מכאיבים מיסורים גופיים, "ונתן עול ברזל על צוארך" מפרש הירושלמי בפי"ד דשבת ה"ג ד"זה הרעיון" . ובפרט בכאלה שלפנינו, שבהרבה פעמים מביאים בתוצאותיהם לידי התקפות גופניות חמורות, מרוב הצער והיגון, כהתקף לב, מרה, כליות, שגעון וכדומה. ומי ככבו' היודע ומבין זאת.

ב) וזאת לדעת, כי בדבריהם של המהרי"ט והיעב"ץ לא נזכר כלל שישנו כאילו הפרש בזה בין תוך ג' חדשים לבין לאחר ג' חדשים, וההגבלה הסתמית בזה היא רק שיש חילוק בין עקר לצאת לבין לא עקר לצאת, ואדרבה היעב"ץ כותב בהדיא בלשון : "כל כמה דלא עקר", ומינה, דהא כל כמה דלא עקר אין חילוק באיזה חודש שהיא נמצאת.

ג) ובזה להדגיש ולציין דבדיוננו בזה אין קשר, ואין לקשר, לאי כן מחללין בגללו של העובר את השבת או לא. דשמה בשבת הגדר בזה אחרינא, דשם הגדר הוא מפני "שעי"כ שיצילוהו ישמור שבתות הרבה" דכיוצא מדברי התוס' בנדה ד' מ"ד, וביותר בחידושי הרמב"ן שם שמסביר בהדיא : - "דאע"ג דעובר לא קרינן ביה נפש אדם וליכא ביה משום הצלת נפש, מ"מ מחללין עליו שבת, משום דהתם אמרה תורה חלל עליו שבת אחת כדי שיקיים שבתות הרבה" עיי"ש (ואכמ"ל באם על ילוד כזה שברור שלא יגיע למצוות מחללין עליו את השבת, והארכתי בזה במקו"א והעליתי לחיוב, אבל יתכן שבעודו במעי אמו שאינו נפש, וגם ברור שלא ישמור שבתות ומצוות, באמת לא מחללין אז משום סכנה דידיה של ילוד כזה, ואכמ"ל).

ד) גם בשו"ת חוות יאיר סי' ל"א שהעלה והזכיר בתשובתו שם מדבר זה שניתן לחלק בין קודם מ' יום לבין אחר מ' יום, או בין קודם ג' חדשים לבין אחר ג' חדשים, הביע כלאחר יד את הסתייגותו מחילוקים כאלה, וכותב בלשון : - "מכל מקום אין מבוקשנו לדון מדעת נוטה וסברת הכרס" יעו"ש.

ה) אמת הדבר, שכמה מהאחרונים מהבאים אחריהם, כן הזכירו לחלק בזה בכנ"ז, וכפי שציטטתי מדבריהם בספרי שם, אבל בכגון מקרה חמור כזה להורים וליילוד גם יחד, יש לדעתי להתיר הפסקת הריון כזה לפחות עד שבעה חדשים, והדעת נוטה שגם המחמירים יודו בזה, דבמקרה החמור הזה שלפנינו עוד לא בא זכרונו בספרות ההלכה שעד כה.

ופוק חזי בספר שו"ת רב פעלים ח"א חאה"ע סי' ד' שפתח פתח להתיר בהדיא בנידונו (בא"א שזינתה) לסדר הפלה, הגם שהמדובר הוא כשכבר הוכר עוברה ונגמר בבטנה חמשה חדשים, וזאת בהסתמכו על הכתוב בשו"ת מהרי"ט ושאילת יעב"ץ הנז"ל, ובנימוק לנידונו, מפני : - "דיש פ"פ לבע"ד לומר היכא דאיכא פגם משפחה ובזיון וחילול השם אם ישאר העובר ולא תפיל אותו חשיב זה צורך גדול". הרי תרתי שמעינן מזה: א) שצורך גדול בזה נקרא לא רק משום צורך גופני דאם, אלא גם לרבות משום צורך ופגם רוחני. ב) להתיר משום זה גם לאחר שלשה חדשים מהריונה.

וא"כ איפוא ברור הדבר, שהפגם, הצער והבושה, והכאבים והיסורים הרוחניים והגשמיים גם יחד שבנידוננו בהוולד להורים וולד בלתי קיימא שכזה, המה לאין ערוך בהרבה מאשר בנידונו של הרב פעלים, והמה ממושכים וגלויים באין אפשרות להסתירם ובאין אפשרות להתגבר על המתח הנפשי הגדול (ורק הבושת שבנידונו הוא הרבה יותר, אבל אי משום הא בלבד נראה דלא משנה, והנימוקים האחרים מכריעים את הכף להיתר), ואם כן הדעת נותנת ללמוד משם להתיר בנידוננו אפילו לאחר ג' חדשים להריונה לא רק בבנין אב וגזירה שוה אלא גם מקל וחומר.

ו) באשר על כן כאשר גיליתי דעתי מראש, נלפענ"ד דיש להתיר לכגון נידוננו לסדר הפסקת הריון מיד עם הוודע המבחן הברור והוודאי שאכן יולד ילוד כזה, אפילו עד שבעה חדשים להריונה. ובאופן שסידור הפסקת ההריון תתבצע בצורה כזאת שלא יהא כרוך בה כל סכנה לאם.

ז) אוסיף לומר לרווחא דמילתא, שמה טוב יהא אם אפשר הדבר לסדר שאשה רופאה תבצע את הפסקת ההריון, דבאופן כזה יתווסף עוד דבר המקיל בזה, וזאת לפי דעתם של החו"י והיעב"ץ בתשובותיהם שם. ועוד, שס"ל שהאיסור מישראל בהריגת עובר הוא משום השחתת זרע יעו"ש, ונשים הא אינן מצוות על כך לדעת רוב הפוסקים.

ח) השאלה הנוספת שכב' שואל, שלדעתי היא משנית, והוא אם זוג צעיר העומד להתחתן מגלה בבדיקות דם את נוכחות הגנים המזיקים הללו, כיצד לטפל בו ? והאם ההלכה מאפשרת לזוג שיתחתנו אבל שלא יקימו משפחה ?

לדעתי לית דין צריך בושש, שאסור ליעץ בכזאת לזוג כזה, ההלכה אוסרת זאת בהחלט, הבעל מצווה על פריה ורביה, ואיננו יוצא בזה באימוץ ילדים, ובזמן שכח בית דין היה יפה, היו גם כופין את הבעל לגרש כאשר עברו עשר שנים ולא ילדה לו, וגם בזמן הזה נענה ביה"ד בכל הרצינות כשבעל תובע מאשתו ג"פ בגלל שלא יכול להקים אתה וולדות ולקיים המצוה, ואפילו האשה יכולה ג"כ לטעון: בעינא חוטרא לידי ומרא לקבורה.

ולכן היעוץ היחידי שיש ליעצם במקרה שכזה הוא : - שכל אחד ילך לדרכו וימצא הבן והבת זוג המתאים לו. ופשוט.

 

והנני בכבוד רב ובהוקרה מרובה

אליעזר יהודה וולדינברג

 

 

הערת העורך:

א, תשובה זו התפרסמה גם בספרו של המשיב, שו"ת ציץ אליעזר, חי"ג, סי' ק"ב;

ב. לאחר פרסום התשובה הנ"ל ב"אסיא", נתפרסם בירור מקיף ע"י הרב משה פיינשטיין שליט"א בספר הזכרון למרן הגר"י אברמסקי זצ"ל הוצאת מוריה, ירושלים תשל"ח, עמ' תש"א-תש"ט (וכן בחוברת הפרדס, ניסן תשל"ח, שנה נ"ב, חוב' ז', עמ' 7 ואילך) ובו דחיית מסקנותיו של הרב וולדינברג בנידון. תשובת הרב וולדינברג להשגותיו של הרב פיינשטיין פורסמה בספר שבעריכתי "הלכות רופאים ורפואה", הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים תשל"ח, עמ' לג-מו. מאוחר יותר פרסם תשובה זו בספרו ציץ אליעזר, חי"ד, סי' ק'.

 

הלכות צניעות בבדיקה ובטיפול רפואי

הלכות צניעות בבדיקה ובטיפול רפואי

 

הרב שלמה אבינר

 

(הערה : אין כאן פסיקת הלכה. אין כאן חכמה אלא מלאכה של איסוף וסידור פסקי הלכות, כדי לסייע ללומדים)

 

פרק א'

בדיקת אשה אצל רופא

 

א. מותר לרופא יהודי למשש את הדופק של אשה, אפילו אשת איש או נכריה, וכן מקומות אחרים בגוף כדרך הרפואה 1 , אפילו אם יש רופאים נכרים שיכולים לעשות זאת2 . ויש שמשמע מדבריהם, שאין היתר בדבר אפילו בשעת סכנה3 . והכרעת הפוסקים כדעה ראשונה 4 .

ב. אשה שיש לה מכה בבטנה ובכל מקום תורפה - מותר לרופא לנגוע ולראות 5 .

ג. מותר לרופא ישראל לילד אשה6 (אבל "כל רופא ירא אלקים טוב להרחיק מלילד במקום שיש אחר" 7 ).

ד. יש מי שכתב, שהיתר בדיקה על ידי רופא נאמר רק במקרה של פקוח נפש 8 , אבל הכריעו הפוסקים שמותר הדבר אף בלי סכנה9 . וכן מותר אף למיחוש בעלמא 10 .

ה. יש מי שכתב, שבלא סכנת נפשות אין היתר ברור, ואף על פי שהמיקל יש לו על מי לסמוך, מכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה 11 . ובמיוחד בבדיקה שגרתית 12 ובדיקה לשם ממון 13 .

ו. יש מי שכתב, שיש לאשה לבקר אצל רופאה במידת האפשר ולא אצל רופא, ובמיוחד בשביל דברים שבצנעא 14 .

ז. וכן יש מי שכתב, שמצוה רבה להשתדל להקים בית חולים ליולדות שיעבדו בו רק רופאות (מומחיות) 15 .

ח. גם הרופא יש לו להיות צנוע ביותר ולא לגלות שום מקום מכוסה שלא לצורך 16 , ויזהר שלא להביט במקום מכוסה שלא לצורך 16 . ויזהר שלא יבוא לידי הרהור 17 , וכן ימנע מכל טיפול שאינו נצרך בדברים אלו 18 .

ט. כל ההיתר דלעיל אמור לאו דוקא לגבי רופא, אלא לכל מי שעושה טיפולים רפואיים כגון אח, חובש וכו' 19 .

י. מותר לאיש להיבדק על ידי אשה רופאה ולקבל טיפול מאחות 20 .

 

פרק ב'

איש המטפל באשה חולה ולהיפך

 

א. מותר לאשה לטפל באיש חולה בכל מחלה, להקימו ולהשכיבו ולסומכו ולנגוע בו, ואפילו לקנחו ולראות פירועו 21 . ("ויש מי שמחמיר ואין הלכה כמותו" 22 ).

ב. אין האיש מותר לטפל באשה חולה במחלת מעיים 23 , או כל מחלה שירבה לעזור לה בעשיית צרכיה ולראות גלוי גופה שם 24 .

ג. יש מי שנראה מדבריו, שכל מחלה שמרבה להתעסק בגופה להקימה ולסעדה וכו' הוא שאסור 25 , אבל מותר לאיש לטפל באשה חולה בשאר מחלות, לנגוע בה, להקימה, להשכיבה ולסומכה וכיו"ב 26 . (אבל בבעל ואשתו נדה הדין יותר חמור בכל אלה 27 ).

 

פרק ג'

בקור חולים

 

א. מותר לאיש לבקר אשה חולה, וכן אשה לבקר איש חולה, ובלבד שלא יתיחדו לבדם 28 . ויש אומרים, שאין לאשה מצות בקור חולים אצל איש, ואדרבה תימנע מזה. וכן האיש לאשה על זה הדרך 28א .

ב. ויש נוהגים אחר ברית מילה לילך לבית היולדת לברך אותה במזל טוב (ואין בזה משום איסור שאילת שלום באשה) 29 .

ג. ומותר להתפלל עבור אשה חולה, בין בפניה ובין שלא בפניה 30 וכן מותר לשאול בשלום אשה חולה 31 .

 

 

1 ש"ך יו"ד קצ"ה סק"כ, שאף לשיטת הרמב"ם שנגיעה היא מדאורייתא הוא דוקא אם עושה דרך חבה. (וכן דרכ"ת קצ"ה סקנ"ו בענין נגיעה בעין שלה, כדי להטיף בה טיפות).

ולהסברת דברי הש"ך :

א. יש אומרים, שנגיעה שאינה דרך חבה אינה אסורה אפילו מדרבנן, אבל מגונה היא. כן הוא בשו"ת פני יהושע בלשון אפשר (ח"ב ס' מ"ד), וכן בבתי כהונה, שזה תורת פרישות וטהרה ומגונה ביותר (ח"ב ס' י"ב). ובחות יאיר, שמכוער הדבר מאד (ס' קפ"ב). ועי' אוצר הפוסקים ח"ט עמ' 26. וכן בשו"ת אגרות משה לגר"מ פיינשטיין (אה"ע ח"ב סי' י"ד) - אבל במקום אחר (חיו"ד ח"ב סי' קל"ג) כתב שיש איסור דרבנן, משמע שחזר בו (כי התשובה הראשונה משנת תש"כ, והשניה משנת תשכ"ה).  וכן בדרך פקודיך לרבי אלימלך מדינאב, שכל מה שאפשר ליזהר, מהראוי ליראי השם להיות נזהרין (מל"ת ל"ה). אבל לצורך רפואה אין כיעור (אגר"מ שם).

ב. ויש אומרים, שנגיעה בלי חבה היא איסור דרבנן (עזר מקודש, אה"ע סי' כ' סק"א בלשון אפשר ; לב חיים ח"ב ס' ד' הובא בשד"ח מערכת חו"כ אות י"ב ; שד"ח שם ; אגר"מ יו"ד הנ"ל ; ועי' אוצה"פ שם) ובמקום חולי לא גזרו (הגרב"י זילבר במקור הלכה על מס' שבת, ח"ב סי' י"ז אות ד').

2 ש"ך שם. הגרי"ח זוננפלד כתב, שאפילו לדעת הב"ש "הנח להם לישראל כי צריך היתר לרפאות ע"י א"י " (שלמת חיים, ח"ד סי' ל"ג אות ו').

3 ב"ש אה"ע ריש סי' כ', שלרמב"ם אפילו נגיעה שאינה של חבה היא מדאורייתא ואביזרייהו דגילוי עריות וביהרג ואל יעבור (מובא בבה"ט שם). והב"ש הביא מרמב"ן בתשובה שכתב כן לדעת הרמב"ם, ושכן דעת הב"י בסוסי' קצ"ה. (עיין נחפה בכסף, ח"ב סי' י"ט, הסברת שיטת הב"ש). וכן השיגו על הש"ך תוה"ש (קצ"ה סקט"ו) ובית יעקב (סי' מ') ונתיבות לשבת לבעל ההפלאה (סק"א) (מובאים באוצה"פ סי' כ' סק"ג). ועי' בס' לב אברהם לד"ר א"ס אברהם, פכ"ה ס"ה, בשם יש חולקים.

4 הפוסקים שהסכימו עם הש"ך : שו"ת פני יהושע (ח"ג סי' מ"ד) ; כנה"ג בדעת הרדב"ז (יו"ד קצ"ה הגב"י סע' י"ג) ; עצי ארזים (סק"א) ; זרע אברהם (חיו"ד סי' ה'); מעיל צדקה (סי' י"ט) ; נחפה בכסף (שם) בדעת כפתור ופרח, והרמ"א, ומהר"י ליאון, ושגם הבית יוסף כתב בצ"ע. וכן בתי כהונה (ח"ב סי' י"ב) ; קרית מלך רב (סי' כ"ו); חוות יאיר (סי' קפ"ב) ; כו"פ (סי' קצ"ה) ; ביאור הגר"א (יו"ד שם סקכ"א) ; חוו"ד (שם סקי"ג). ועי' אוצה"פ ח"ט סי' כ' סק"ג. ועי' דרכ"ת קצ"ה סקנ"ה. וקנ"ז סק"ח ; בנין ציון (סי' ע"ה) ; סדרי טהרה (קצ"ה) ; קצור שולחן ערוך (קצ"ב. ח') ; שערי טהרה לגרד"ב קאראסיק (פ"ב ס"א); שערים מצויינים בהלכה (ח"ב סי' קנ"ב סק"ט) ; אגרות משה (שם) ; מקור הלכה (שם). ועי' פת"ש (סי' קנ"ז סקי"א) בשם חו"י. ועי' בספר הרפואה והיהדות לגר"ע יעקובוביץ (עמ' 140) ; ועי' ב"ספר אסיא" (עמ' 256 סוף הערה 11).

וכן הוזכרה הסברא של טרוד בעבודתו גם להתיר לרופא לשים תרופה במקומות מכוסים שבאביו, אע"פ שאסור לרחוץ עם אביו ולראותו מגולה (אוצה"פ עמ' 238 בשם זרע אברהם); וכן להסתכל בבעלי חיים שמזדקקים כדי ללמוד רפואה (שם עמ' צ"ד, בשם ס' הזכרונות) ; ולהוציא שתן מאיש חולה על ידי מכשיר (שם, בשם אפי זוטרי).

ובענין יהרג ואל יעבור באיסור של גלוי עריות. הנה במס' סנהדרין (סוף פ' סו"מ, ד' ע"ה) "מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת, והעלה לבו טינא (נטמטם לבו מרוב אהבה והעלה חולי - רש"י) ובאו ושאלו לרופאים, ואמרו אין לו תקנה עד שתבעל, אמרו חכמים ימות ואל תבעל לו. תעמוד לפניו ערומה, ימות ואל תעמוד לפניו ערומה. תספר עמו מאחורי הגדר, ימות ואל תספר עמו מאחורי הגדר".

א. הנה פסק הרמ"א עפ"י הר"ן, שגם באביזרייהו דג"ע, שהם לאו בעלמא, יהרג ואל יעבור (יו"ד קנ"ז א, הג"ה) מהאי עובדא שאמרו חכמים ימות ואל תעמוד לפניו ערומה וכו'. וכתב הש"ך, שכל זה לשיטת הרמב"ם, שחבוק ונשוק וכו' הוא מדאורייתא, ולא לרמב"ן שרק ביאה היא מדאורייתא. ועוד כתב הש"ך, שלכו"ע באיסור דרבנן יעבור ואל יהרג ;

ב. אבל שיטת הר"מ בן חביב (תוספת יום הכפורים למס' יומא ד' פ"ב סוע"א, מובא במל"מ רפי"ז דהא"ב). שרק ג"ע ממש - דאיסור כרת נדחה מפני פקו"נ ולא קריבה שהיא רק בלאו. ושאני שם בסנהדרין משום דהחולי בא לו מחמת עבירה (וחלוק זה גם ברדב"ז ח"ד סי' ב', מובא בפ"ת קצ"ה סקט"ו, וחו"י סי' קפ"ב, וס"ט סי' קצ"ה סקכ"ד, ועי' אגר"מ, חאה"ע ח"א סי' נ"ו).

(ובס' מרגליות הים, ח"ב עמ' מ"ד סק"ה על סוגיא זו בשם סה"ק, דאין זה ענין של פקו"נ, דהוא פושע דהשליט היצה"ר על עצמו וכבר היו שנתגברו וחיו. ובשאילתות וארא מ"ב, שהוא נתן בן צוציתא שנתן עיניו באשה ובסוף נתגבר על יצרו. ועיין שבת נ"ו: רש"י ותוס' ד"ה צוציתא).

ג. לעומת זאת, שיטת הרא"ם (שו"ת ח"א סי' נ"ט. מובא במל"מ פ"ה מהיסה"ת), שאפילו באיסור דרבנן יהרג ואל יעבור, כדמשמע מהאי סוגיא, שאפילו בדבור בעלמא עם פנויה אמרו שימות (ועי' ס"ט ס' קצ"ה סקכ"ד, ופ"ת קנ"ז סקי"ב בשם נו"ב. ועי' אוצה"פ עמ' מ"א, בשם שם אריה וציץ אליעזר). ועי' ישועות יעקב סק"ב. ועי' דרכ"ת קנ"ז סק"ז, בשם פרשת הכסף, שהוא פלוגתת קדמונים.

ולענין הסתכלות עי' בשו"ת אז נדברו (ח"ג סע' ס"ד). דהסתכלות באשה היא ביהרג ואל יעבור. וצ"ע מהא דסוטה, כ"א, ה"ד חסיד שוטה. ובאגר"מ (אה"ע ח"א סי' נ"ו), שהסתכלות אינה ביהרג ואל יעבור.

5 כרתי ופלתי, קצ"ה סע' ו', כי אין זה "בשביל חבה ואהבה, אבל מה שעושה עסוק במלאכתו מלאכת הרפואה לדעת המיחוש, אין זה בכלל קריבה דג"ע שיהיה אסור מן התורה . . . וכך נוהגים שאשה שיש לה מכה בבטנה וכל מקום תורפה שרופאים רואים אותה, וזהו ודאי בגדר ג"ע כמאמר הגמרא תמות ואל תעמוד לפניו ערומה, אלא ודאי הנכון כמש"כ הש"ך דזהו במלאכתו עוסק". וכן ס"ט שם, עצי לבונה, דרכ"ת קצ"ה סקנ"ה, קצשו"ע קצ"ב, ח', שער הטהרה פ"ב סע' א'. וכן משמע בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב סי' י"ז) וציץ אליעזר (ח"ו עמ' ר"ב) לענין בדיקת איברים פנימיים. וכן משמע מהמקורות להלן הערה 9 . וכן הגרש"ה וואזנר, "כמדומני דהמנהג כהפלתי, דכל שבמלאכתו עוסק אין חשש כזה" (שבט הלוי, יו"ד, סי' קמ"ג). וכן בס' לב אברהם פכ"ד ס"ה.

6 שו"ת בנין ציון (סי' ע"ה) (ושמותר אפילו אם זו אשת אחיו) ; וכן דרכ"ת קנ"ז סק"ח ; שערים מצויינים בהלכה סי' קנ"ב סק"ט, מובא בס' אסיא עמ' 178. ועי' להלן הערה 8 והערה 15 .

7 "עכ"פ מכוער הדבר ויבוא לידי הרהור. עכ"ז הנוהגים בהיתר יש להם על מה יסמוכו" - בנין ציון שם.

ומש"כ "אחר", ר"ל אם יש מילדת או רופא נכרי (ולענין רופא נכרי עי' לעיל הערה 2 ). ובס' הרפואה והיהדות עמ' 142, שהמציאות היתה ששמשו מילדות ולא מילדים, עפ"י שו"ע או"ח ש"ל א', וחו"מ רע"ז, י"ב.

8 דברי יוסף (ח"ג סי' תתקי"א, מובא בדרכ"ת קנ"ז סק"ח) בענין רופא שצריך לילד אשה, דן בהא דאין מתרפאים ע"י ג"ע, ומסיק "המקל בזה בספק נפשות לא הפסיד". ועי' לעיל הערה 6 . וכן משמע משם אריה (חאה"ע סי' ל"ג, מובא באוצה"פ ח"ט סי' כ"ב סק"א אות ז'), שהיתרו של הש"ך הוא "דכל שהוא משום רפואה נדחה ע"י עשה דהצלת נפשות".

9 אגר"מ (אה"ע ח"ב סי' י"ד), שכן משמע בש"ך, שהתיר לרופא ישראל אף ביש רופא נכרי. מקור הלכה (מס' שבת, ח"ב סי' י"ז אות ד-ה). דבר הלכה לגר"ה הורוביץ (סי' ג' הערה מ"ג בשם אמרי ברוך). דרכי תשובה (קנ"ז סק"ח) מהא דהתירו לרופא להסתכל ברחמה של אשה הרואה דם מחמת תשמיש (יו"ד קפ"ז, ח') וכן מנוב"י בענין רופא שמכניס טבעת של שהם. ע"כ. וכן מוזכר באגר"מ (יו"ד ח"א פ"ז) רופא שפותח פתח של בתולה סתום ביותר. וכן משמע מכל התשובות שדנו בבדיקת אשה ע"י רופא כדי שתוכל ללדת, והכנסת מכשיר נגד הריון, והזרעה מלאכותית, ובדיקת זרע האיש שאינו מוליד ע"י לקיחתו מרחם האשה (עי' אוצה"פ ח"ט עמ' פ"ח). ועוד.

10 דרכי תשובה (קנ"ז סק"ח), שמותר לשם מיחוש שם ובבדיקה והסתכלות מכיון שאינו לשם תאווה.

וכן כתב לי הגרא"ד אוירבך "בענין בדיקת נשים אצל רופא, המנהג כהש"ך להתיר גם בלי סכנה, וגם בסתם מיחושים, דכל שאינו דרך חבה רק במלאכתו עוסק אינו בכלל קריבה וכו' " .

11 גרב"י זילבר במקור הלכה שם. וכן כתב הגרש"ה וואזנר, שהמנהג להקל "עכ"פ בדבר שהוא קרוב לסכנה, דהיינו שהוא נוגע למחלה בחלל הגוף - ורוב בדיקות דם הם על דרך זו" (שבט הלוי, יו"ד סי' קמ"ג).

12 "נראה דאלו הרגילים לבקר אצל רופא בדיקה שגרתית פעם בשנה, זה אסור", הגרא"ד אוירבך במכתב אלי. (וצ"ע, כי לפעמים בדיקה שגרתית מגלה דבר שנוגע אח"כ לפקו"נ. ואולי יש לחלק בין סוגי הבדיקות).

13 "אם אינו נוגע אלא לענין ממון כמו שיש הרבה נשים הרות המבקרות בטיפת חלב ומזמן לזמן מוכרחין לבקר אצל רופאים לבדיקה" (מקור הלכה שם).

14 הגרח"ד הלוי "ברור שאשה דתית חייבת לבקר אצל רופאה ולא רופא, ובפרט בענינים אלה שהשאלה נוגעת להם, אף אם רחוקה הרופאה ממקומה. אך אם אין רופאה במקום והענין דחוף לצורך פיקוח נפש, פשוט שמותר" (מכתב אלי). "יש להקפיד במידת האפשר שרופאות תטפלנה בנשים ולא רופאים" (הגרח"ד הלוי בספרו עשה לך רב, עמ' ר"י). וכן עי' להלן, סוף הערה 18 .

15 הגר"ב הכהן פליישר בשו"ת (רביעי בקודש שבט בנימין, מובא בס' מצוות הבית ח"א עמ' 334-335) אחרי בירור היתר הרופא להתעסק ביולדת, "כי ישנן נשים צנועות וכו' מצטערות להיות במצב בלתי צנוע וכו' והבושת גורמת גירוי בעצבים וזה מחליש כח הסבל של היסורים וחבלי הלידה וכו' צריכים אנו לדאוג עבור כבוד הנשים העדינות וכו' הסובלות צער ויסורים והלבנת פנים, שהיא ממש שפיכות דמים וכו'" ע"כ. ובענין לידה עיין לעיל הערה 6 -7 -8 .

(ועי' כתובות דף י' ע"ב בענין בדיקת בתולים ע"י חבית "דלאו אורח ארעא לזלזולי בבנות ישראל". וכ' שטמ"ק בשם תר"י "אף על פי שהיו עומדות במלבושיהן היו מתביישות והיו צריכים לבוא לבי"ד ולעלות על פי חבית ולפסוק את רגליהן". ועי' נדה מ"ז ע"א : "שמואל בדק באמתיה ויהב לה ד' זוזי דמי בושתה").

16 תענית כ"א ע"ב : "אבא אומנא הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא . . . דכי הוה עביד מילתא, הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד (כשהיה מקיז דם לבני אדם לצניעותא - רש"י). ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דוות בזיעא כי כוסילתא, כי הוות אתיא ליה אתתא, הוה מלביש לה כי היכי דלא ניסתכל בה (וינטושא ventouse) שהיה תקוע בו הקרן שהוא מקיז בו ולנשים הוי מלביש לה - רש"י). (אבא מקיז דם, היה בא לו שלום מישיבה של מעלה כל יום . . . כשהיה עושה את הטיפול, היה מכניס את המכשיר, גברים לחוד ונשים לחוד (משום צניעות - רש"י) ויש לו לבוש שקרן ההקזה תחוב בו, והיה קרוע בגודלו של איזמל ההקזה. כשהיתה אשה באה אליו, היה מלביש לה בגד זה כדי שלא יסתכל בה).

17 עי' שבועת אסף הרופא "לא תתן יופי של אשה לעורר תאוות זנות", וכן שבועת ר"י צהלון, אוצר החיים, הקדמה "כשהרופא מבקר אשה, יהיה צנוע ולא יסור אחר שרירות לבו" ; "זכה מחשבותי וטהר את הרהורי שלא אחשוב רעה על אשה, בין בתולה בין אשת איש, ולא אתור אחרי לבי ואחרי עיני" (מובאים בס' הרפואה והיהדות עמ' 139, וס' אסיא עמ' 256 הערה 11). ותפילת ר' אליהו בעל שם, בס' תולדות אדם "ערביני נא, כי אתה תקותי ה', אלקי מבטחי מנעורי, וטהר מחשבותי וזכה שרעפי לבל אחשוב מחשבה רעה ח"ו, ועל שום אשה בין בתולה בין בעולה בלכתי לבקרה, ולא אתור אחרי לבבי ואחרי עיני" (מובא בס' אסיא עמ' 252).

ועי' מש"כ הגרח"ד הלוי "אדם הפרוץ בהרהורי עבירה, אף כאשר עוסק בהגשת עזרה רפואית, אם יהרהר בעבירה, לאיסור תחשב לו", עפ"י דברי ההפלאה בסוף כתובות (עשה לך רב, עמ' ר"י).

18 עי' שו"ת בנין ציון, מובא לעיל הערה 7 . ועי' דברי גרח"ד הלוי בס' עשה לך רב עמ' ר"י רי"א. ועי' דבר הלכה עמ' קל"ד ועמ' מ"ה, שרופא נקרא עסקו עם נשים. ועי' אוצה"פ ח"ט עמ' 144, בשם זכרון עקידת יצחק, שנקרא לבו גס בה. וכן בס' לב אברהם לד"ר א"ס אברהם, שחולה וודאי מותר להשתמש באשה, עפ"י הא דלשם שמים או מקום שאנשים נמצאים שם, מותר - אה"ע כ"א ה', הגה - וכן שדרך שרות מותר - דרישה שם ג', ערוה"ש שם סק"ט. וכן כתב הגרש"ה וואזנר להתיר בדיקת דם ע"י אחות, "ואולי בדיקת דם בכלל קיל . . . דאינה רק בדיקה ועקיצה להוציא דם ואינו דומה למישוש בדופק", אבל הוסיף "מ"מ במקום שאפשר, בודאי מצוה לעשות ע"י איש, ומכש"כ בדורינו הפרוץ שרוב העוסקות בזה הולכות חשופי בשר" (שבט הלוי, יו"ד, קמ"ג). ועי' לעיל הערה 14 .

19 עי' לעיל הערה 16 לגבי אבא אומנא. וכן דרכ"ת (ס' קצ"ה סקנ"ב בשם ס"ט סקכ"ג מכנה"ג) בשם רדב"ז, שהיתר אומן מקיז דם ואשתו נדה, אם אין מקיז אחר, הוא כהיתר רופא לאשתו נדה, שזה דומה לרפואה. ושם סוסק"נ לענין הטפת טיפות עין. וכן משמע מדבר הלכה סעי' ג' הערה מ"ג לענין מקיז דם, שנוגע בטיפולים של חבישה ומשמוש.

וכן כתב הגרח"ד הלוי, שמותר לחובש להזריק זריקה לאשה במקומות מכוסים, במקום שאין חובשת. וכ' שיש להעדיף חובש שומר מצוות, מפני שהוא יותר ישמר מהרהורים (עשה לך רב, עמ' ר"י). ועי' סוף הערה 17 .

20 שערים מצויינים בהלכה ח"ד עמ' נ"ו. אע"פ שאין משתמשים באשה, כאן שאני, כי זה דרך שרות וגם הוא מקום דבני אדם מצויים, כהא דכ' ערוה"ש אה"ע כ"א ט', בענין דרך שרות.

21 "בחולי מעיים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש" (שו"ע יו"ד של"ה, עפ"י טור בשם אבל רבתי פי"ב; חכמ"א קנ"א ז' ; קיצור שו"ע, קצ"ב ט'. ועי' שו"ת הלל אומר (אה"ע סי' ל"ה-ל"ו) בענין איש, "שלעת זקנותו ומחלתו היה מוכרח שאשה אחת אחות או עוזרת תטפל בו ותכלכל מחלתו, והמחלה ממושכת וכו' " . ועי' בזרע יצחק (לר"י קצנלבויגן סי' ט"ז, מובא באוצה"פ סי' כ"ב סק"ח אות ב') שאלה אודות חולה מסוכן במחלה נמשכת, שהסכים לתת גט לאשתו כדי להצילה לדור עמו ולשמשו.

22 רדב"ז שגורס שהאיש משמש את האיש בחולי מעיים, אכל לא התירו לאשה לשמש את האיש דבר של צניעות, ואין האשה משמשת את האיש בחולי מעיים, וכש"כ שאסור להניח ידיה במקום סתריו (שו"ת רדב"ז ח"ג סי' תקנ"ד). אבל בשו"ע נפסק להלכה שמותר (שו"ת יביע אומר ח"א עמ' רס"ג).

23 שו"ע שם. - לפי ב"י הוא מפני חשש שמא יבוא האיש עליה. ונקטו חולה מעיים כי במחלה אחרת ירא פן חוליתה יבוא עליו (פרישה).

ולפי הפוסקים האחרים הוא דוקא בחולי מעיים משום גנאי ופריצות, כמבואר בהערות 24 -25 .

24 "יש פריצות וגנאי כשהאיש משמש לנקיבה בקנוח ודברים כאלו" (ד"מ). "דכשנפנית איכא גילוי מלפניה ומלאחריה" (ב"ח, ש"ך). "ר"ל שעומדת בכל שעה לעשות צרכיה ומגלה את עצמה והוא רואה פירועה" (דרישה).

25 "דבחולי מעיים צריך החולה הרבה פעמים להיות לו לסיוע לקום ולעשות צרכיו, ונמצא שיבוא האיש המשמש לאשה חולנית כזאת לידי קשוי כיון דמתעסק בגופה תמיד. משא"כ בשאר חולי שא"צ להקימה ולסעדה כ"כ" (ט"ז שם). ועי' שערים מצויינים בהלכה, סי' קצ"ב סקי"ח.

(וצ"ע שהרי התירו כל אלה לרופא ? ואולי כאן שאני, שזה טיפול ממושך ותדירי, "שעומדת כל שעה לעשות צרכיה" (דרישה), "צריך החולה הרבה פעמים לעשות צרכיו" (ט"ז), ואולי שאני רופא משאר בנ"א וצ"ע).

26 "שאר חולי אף להקימה ולהשכיבה וכיו"ב שרי ליה לאינש לשמשה", "כי דוקא באשתו נדה אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה כגון להקימה ולהשכיבה" (ברכ"י שם, וכן ערוה"ש של"ה, י"א, ממשמעות ש"ך וט"ז).

27 עי' שו"ע יו"ד קצ"ה, ט"ו-ט"ז-י"ז.

28 ערוה"ש של"ה, י"א, כי הפוסקים רק דנו לענין שמוש ולא לענין בקור - שערים מצויינים בהלכה, ח"א סי' קצ"ב סקי"ח. וכן בס' לב אברהם, פי"ז, ס"ה. (ובס' איש צדיק היה מסופר על הרב אריה לוין זצ"ל, שביקר נשים חולות, עמ' 90). (ועי' בס' הרפואה והיהדות עמ' 139, הערה 29, שהקהילה נהגה לבחור נשים כדי לבקר נשים חולות). וכן בשו"ת זקן אהרן (ח"ב, סי' ע"ו), שיש מצות בקור חולים של איש אצל אשה ולהיפך.

28א שו"ת ויען אברהם (חיו"ד סי' ה') ושו"ת ציץ אליעזר (ח"ה, קונטרס רמת רחל, סי' ט"ז). ודחו את ראיית ערוך השולחן, כי שם מדובר על היתר שמוש באיש או באשה, ולא במצות וחובת בקור חולים, ורק משום דאגה לשימוש החולה התירו, ואין שום מקור בפוסקים למצות בקור חולים. וסיים בשו"ת ויען אברהם, שיש לאשה להמנע (וכן האיש) אם לא בקרובותיה שמותר להתייחד עמהם. ובשו"ת צי"א - שהוא משום שאין תאוה (והן אמו, בתו, ואחותו לפרקים). ואולי יש להוסיף על דרך זו גם קטן וקטנה.

29 עזר מקודש (אה"ע סי' כ"א סק"ו), כי אין זה סגנון של שאילת שלום. אלא בקשת תפילה. וכן שערים מצויינים בהלכה, ח"ד סי' קנ"ב סקי"ד, ושהרבה צדיקים נהגו להקל בזה.

30 עזר מקודש. כמו אליהו ואלישע, כי אין זה סגנון שאילת שלום (שם). ועי' בפוסקים, שכל המבקר את החולה צריך להתפלל עליו (שו"ע יו"ד של"ה, ה-ו).

31 ואע"פ שאין שואלים בשלום אשה, כ' הט"ז (אה"ע ס' כ"א סק"א) "ונ"ל בכ"ז הוא מצד שמראה אהבה בדרישת שלום, אבל אם יש צורך, כגון שלא היתה בקו הבריאות או כיו"ב, מותר לכתוב תודיעני משלום אשתך" ; בה"ט שם סקי"א ; אוצה"פ שם סק"ו אות ב'. ועי' בעזר מקודש "וכמו שנוהגים לדרוש שלום נשים ומה יעשה בהן בבריאות, כי אין זה על דעת חבה" (שם).