חולה ביום הכיפורים

פרופ' אברהם ס. אברהם

 

חולה ביום הכיפורים

 

הערה: המאמר לא נכתב ע"מ לפסוק הלכות.

בכל מקרה של ספק יש לשאול שאלת חכם.

 

כשם שמותר ואף מצוה לחלל את השבת להצלת חיי האדם בכל מקרה שקיימת סכנה או ספק סכנה, כך גם מותר ואף מצוה על חולה כזה שיש בו סכנה או ספק סכנה לאכול ביום הכיפורים, וכן מצוה לחלל עליו את היום כדי להציל את חייו. ואפילו אם ברגע זה אין סכנה לחולה, אבל יתכן שיסתכן אם לא יאכל, גם אז מותר ומצוה לאכול ולחלל עליו את קדושת היום להצלת חייו 1 .

 

נאמנות הרופאים.

 

נאמן הרופא, בין אם הוא יהודי בין אם הוא נכרי, לומר שהחולה צריך לאכול אפילו אם דעת החולה מנוגדת לכך 2 . ועיין בביאור הלכה 3 , לענין רופאים שאינם שומרי תורה, דהכל תלוי בראות עיני המורה בבקיאות הרופאים ובעיונם בטיב המחלה, עכ"ל. ומוסיף השמירת שבת כהלכתה 4 : "ומאידך גם יש לחקור אם הם לא יחמירו יתר על המדה באשר אינם יודעים את הציווי של 'וחי בהם' ושבמקום סכנה או חשש סכנה אסור להחמיר", עכ"ל. ובמקום שאין רופא, נאמן כל אדם אחר המבין קצת בעניני רפואה לומר שהחולה צריך לאכול, ואפילו אם החולה מתנגד 5 .

 

אף שכאמור נאמן הרופא לומר שהחולה צריך לאכול או לשתות, הרי אם קיימת שהות ואין הזמן בהול - תמיד יש להתייעץ עם מורה הוראה כדי שיפסוק אם על החולה לאכול כרגיל או רק בשיעורים, וכדלהלן. לעומת זאת, אם הזמן בהול כלומר שהרופא מחייב לאכול או לשתות מיד וללא דחיה ביום הכיפורים עצמו - יש לציית לדבריו.

 

החולה.

 

חולה הרוצה להחמיר על עצמו ולצום, למרות הוראת הרופא והרב לאכול, עליו נאמר "אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש" 6 . ואין בכך ממידת חסידות כלל, ואינו אלא כשופך דמים 7 .

 

כותב החתם סופר 8 שאדם ודאי חייב לצום ואפילו לשכב כל היום ולא ללכת לבית הכנסת, אם הליכתו תגרום שיגיע למצב בו יצטרך לאכול או לשתות, ואפילו משהו, כי גם חצי שיעור אסור מן התורה. ובשמירת שבת כהלכתה 9 מובא בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א ש"גם מי שמותר לו לשתות פחות מכשיעור, מ"מ אף כדי להימנע אפילו רק פעם אחת בלבד משתיה של פחות מכשיעור, עדיף טפי לשכב בבית ולא להתפלל בציבור".

 

חולה שמאכילים אותו באמצעות זונדה (צינור המוכנס דרך הגרון או דרך דופן הבטן לתוך הקיבה), אין איסור בהאכלתו ביום הכיפורים 10 . וראה מה שכתבתי בנשמת אברהם 11 . וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: שאמנם מי שצריך לאכול אל יתחכם לאכול באמצעות זונדה", עכ"ל. וה"ה שאין להתחכם ולקבל נוזלים באמצעות עירוי שהוכנס מבערב, על-מנת לעקוף הוראת רופא ורב  לשתות ביום הצום 12 .

 

כל דיני רפואה הנוהגים בשבת נוהגים ביום הכיפורים.

 

 תרופות.

 

מותר, אפילו לחולה שאין בו סכנה 13 , לבלוע כדורים לפי הצורך כשטעמם מר 14, אולם אסור לשתות מים כדי להקל על הבליעה. וכדי לצאת ידי חובת כל הדעות רצוי לעטוף את הכדור בניר דק ולבולעו כשהוא עטוף 15 .

 

ואמר לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שאפילו אם האדם הינו כעת בריא, אלא שאם לא יקח את התרופה יגיע למצב עול חולה שאין בו סכנה (כגון אדם הסובל מהתקפים של מיגרנה קשה), מותר לו לבלוע תרופה (ללא מים) כדי למנוע את ההתקף. ואם אפשר לו לקבל את התרופה בצורה של פתילה - עדיף יותר.

 

חולה שאין בו סכנה הצריך לצום ביום הכיפורים אך חייב להמשיך לבלוע תרופות לפי פקודת הרופא, צריך לבולען ללא מים 16 וכדאי מאד שינסה לעשות כן מלפני יוהכ"פ כדי להתרגל בזה. ואם אי אפשר, מותר לבלוע את התרופות בעזרת מעט מים [פחות מכשיעור 17 ] לאחר שיפגום בטעם המים ע"י הוספת דבר מר. וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שאפשר גם להוסיף טיפת סבון למים כדי שיפגם טעמם.

 

וכן אמר לי הגרי"ש אלישיב שליט"א שמספיק אם יפגום את המים כך שתורגש מעט מרירות. והסכים אתי שאפשר להמיס מעט מהכדור עצמו - אם הוא מר - בתוך המים, ואת יתר הכדור יבלע בעזרת מים אלו. וכן שיכול לתת מעט סבון לתוך המים - וכל זה כדי שיהיה טעמם פגום מעט אך לא עד כדי כך שיגרום לבחילות.

 

חולה שיש בו סכנה 18 או חולה שיסתכן אם לא יקח את התרופות, אם אי אפשר לו לבולען בלא מים, יקח אותן כרגיל עם מעט מים לפי הצורך 19 .

 

 מחלות.

 לא ניתן לספק רשימה של מחלות בהן מחוייב החולה לאכול או לשתות, כי הכל תלוי בחולה, כחומרת המחלה ובשלב המחלה בו הוא נמצא. על-כן, בכל מקרה ומקרה צריך להיוועץ ברופא המכיר אותו ואת מחלתו ולאחר מכן לשאול שאילת חכם.

 

אכילה ושתיה.

 

בכל מקרה בו מאכילים את החולה ביום הכיפורים, צריך הרופא לשקול אם די לו באכילה או בשתיה בשיעורים, או אם צריך להאכילו ולהשקותו כרגיל. כמו-כן יש לשקול אם החולה צריך לאכול וגם לשתות או אם די לו בשתיה בלבד, כי גם אם הותר לו לאכול פעם אחת אפילו יותר משיעור, מ"מ על האכילה השניה אם היה די לו בפחות מכשיעור והוא אכל כשיעור - חייב כרת 20 . גם יש לשאול לדעת הרופא על כמות האוכל או הנוזלים הדרושה לחולה, בין אם הוא אוכל ושותה בשיעורים ובין אם הוא אוכל ושותה כרגיל 21 .

 

אכילה.

 

כותב השו"ע 22 : "האוכל ביום הכיפורים ככותבת הגסה חייב והוא פחות מכביצה מעט, ושיעור זה שוה לכל אדם בין לננס בין לעוג מלך הבשן". ומסביר המשנה ברורה 23: "אע"ג שבכל איסורי התורה השיעור הוא בכזית, זה דוקא בכל יתר האיסורים כיון שכתוב בהם "אכילה", אך ביום הכיפורים שלא כתוב "אכילה" אלא "עינוי" כדכתיב "הנפש אשר לא תעונה", ידעו חז"ל שבפחות מככותבת אין דעתו של אדם מתיישבת עליו והרי הוא רעב ומעונה כבתחילה", עכ"ד. ושיעור "פחות מככותבת" הוא  אכילת דברי מאכל בנפח של כשני-שלישים של ביצה בינונית בקליפתה 24 ,  דהיינו כ30- גרם 25 .

 

ויש לזכור ששיעור זה הוא לענין חיוב כרת, אך האיסור הוא אפילו באכילת כלשהוא, ונפקא מינה לגבי חולה שמאכילים אותו פחות מכשיעור 26 .

 

ולגבי הזמן שצריכים לחכות בין אכילת שיעור זה ואכילת השיעור הבא, כותב השו"ע 27 שהוא כדי אכילת ד' ביצים, והוא תשע דקות מסוף האכילה האחת לתחילת האכילה השניה 28 . ועיין בשמירת שבת כהלכתה 29 שיש להיזהר שלא לאכול חלק מן השעור בדקה השמינית או התשיעית ולחזור ולאכול פחות מבשיעור מיד לאחר סוף תשע דקות כי הרי זה מצטרף ויתחייב, עכ"ל. ובחולה הצריך, לפי פקודת הרופא, לאכול יותר מהשיעור הנזכר בתוך תשע דקות - אפשר להקטין את זמן ההמתנה בין סוף אכילת שיעור אחד לתחילת אכילת השיעור הבא, לפי הצורך ועד ל-2 דקות 30 .

 

וחשוב לדעת שמה שקובע לגבי שיעור האוכל (או השתיה) הוא כמותו ולא איכותו, כי גם בשר שמן שיעורו בככותבת וגם לולבי גפנים שיעורם בככותבת 31 . לכן, חולה מסוכן החייב לאכול ביום הכיפורים לפי פקודת רופא ופסיקה של מורה הוראה, כדאי שיאכל (או ישתה) אוכל (או שתיה) עשיר בקלוריות כי על ידי כך יוכל אולי להסתפק בפחות מכשיעור או לאכול פחות פעמים במשך היום. ובנשמת אברהם כתבתי 32 בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א דחולה שצריך רק לשתות, רשאי לשתות חלב עם סוכר, או מיץ פירות וכו' ואינו צריך  לשתות דווקא מים.

 

וכותב השמירת שבת כהלכתה 33 בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א: "דנראה דחולה שאינו יכול לצום כל היום, מוטב שיתחיל לאכול מהבוקרפחות מכשיעור, כיון שאם ימשיך לצום יצטרך אח"כ לאכול ודאי שיעור שלם, ולא אמרינן שימתין עד שיהיה אנוס ומותר, ולא יעבור עכשיו על איסור תורה, וכמו שי"א כן לענין צום גדליה ויום הכיפורים, חדא דגם עכשיו חשיב כאוכל כדי שלא יסתכן, ועוד דכאן הרי הכל הוא בענין יוהכ"פ, וכיון דע"י פחות מכשיעור יחשב כמעונה בכל היום, מסתבר דהכי עדיף טפי", עכ"ל.

 

שתיה.

 

כותב השו"ע 34 : "השותה ביום הכיפורים מלא לוגמיו חייב, ומשערים בכל אדם לפי מה שהוא, הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, ולא מלא לוגמיו ממש אלא כדי שיסלקנו לצד אחד בפיו ויראה כמלא לוגמיו, והוא פחות מרביעית באדם בינוני, וכל המשקים מצטרפים לכשיעור", עכ"ל. גם כאן מסביר המשנה ברורה 35 שידוע היה לחז"ל שבשיעור זה מתיישבת עליו דעתו של אדם ואינו עוד מעונה, עכ"ד. ובאדם מבוגר נע שיעור זה בין 45-40 סמ"ק 36 . וכתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א 37 וז"ל: "ורצוי להזכיר ולהדגיש שחולה הזקוק לשתות (או לאכול), אף אם הוא שותה רק פחות פחות מכשיעור, מ"מ צריך לשאול לפני יום הכיפורים את הרופא ולברר את כמות הנוזלים (או האוכל) שהוא זקוק להם. ועוד שקשה מאד למדוד השיעור של מלא לוגמיו, ולכן ממלא את כל הפה במים ככל יכולתו והחצי מזה הוא ודאי פחות ממלא לוגמיו", עכ"ל. מדידה זו כדאי לערוך לפני יום הכיפורים, אך אם לא עשה כך, מותר לעשות זאת אף ביום הכיפורים עצמו 38 .

 

כבאכילה כך גם בשתיה. אם אפשר ימתין אחרי כל שתיה זמן של תשע דקות, ואם הוא זקוק לשתיה מרובה יותר, מותר להמתין פחות מזה הזמן בין שתיה לשתיה לפי הצורך, וכפי שנתבאר לעיל לגבי אכילה. ואם לא יהיה לו לחולה די בשתיה כזו, אזי עכ"פ ישתה כל פעם פחות מכמלוא לוגמיו וימתין זמן מה, ושוב ישתה כשיעור הנ"ל, או  ישתה לאט לאט, כפית אחר כפית 39 .

 

 

 

   אכילה ושתיה אינן מצטרפין לענין השיעורים 40 , אך אם שרה פתו בקפה או תה, מצטרפת  השתיה להפת 41 .

 

  צריך להתייעץ עם מורה הוראה לגבי מה מוגדר כאוכל ומה מוגדר כשתיה 42 .

 

ברכות הנהנין והמצוות.

 

נטילת ידים וברכתה.

 

חולה הצריך לאכול ביום הכיפורים, חייב ליטול את הידים לסעודה כדין נטילת ידים בכל ימות השנה, כלומר עד לפרק היד. אם בדעתו לאכול כביצה יברך על הנטילה, ואם פחות מכביצה יטול ידיו בלי ברכה 43 וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: "אם אוכל פחות פחות מהשיעור מסופקני אם לברך, כי האחרונים מביאים שבשביל ברכה צריכים לאכול כביצה בכדי אכילת פרס או עכ"פ חצי ביצה בתוך זמן זה (עיין קצוה"ש סי' פב בבדה"ש ס"ק י' וסי' לו סע' ב ובבדה"ש ס"ק ה)", עכ"ל.

 

ברכה ראשונה.

 

חייב לברך ברכה ראשונה, ואמנם אינו מברך לפני אכילת כל שיעור ושיעור או לפני כל שתיה, אם לא הסיח דעתו מהאכילה ומהשתיה 44 . ואל לו לקדש [לא על היין ולא על הלחם 45 ], וגם פטור הוא מלחם משנה 46 , אפילו חל יום הכיפורים בשבת 47 .

 

 

 ברכה אחרונה.

 

אם אכל שיעור כזית בכדי אכילת פרס, שהוא זמן של כשלוש עד ארבע דקות - יברך ברכה אחרונה, ואם אכל להם כשיעור זה - יברך ברכת המזון. בברכת המזון יוסיף "יעלה ויבוא" ובשבת יוסיף גם "רצה". אבל אם שכה ולא הוסיף, הרי אם סיים ברכת "בונה ברחמיו", אינו צריך לחזור ולברך 48 ולגבי ברכה המיוחדת עיין במ"ב 49 ובכף החיים 50 .

 

ואם אכל או שתה בשיעורים, ראה בשמירת שבת כהלכתה 51 הכותב שמספק לא יברך ברכה אחרונה. וכן כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א 52 : "נראה דכיון שנהוג להחמיר לצאת ידי כל הדעות, מסתבר דאי אפשר שיאכל ודאי כזית בכדי אכילת פרס". אך חולק עליו הגר"ע יוסף שליט"א 53 .

 

מעוברת, יולדת ומינקת.

 

מעוברות ומניקות.

 

מעוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים 54 . אמנם כיום שומעים יותר ויותר שרופאים אומרים לנשים מעוברות שהן חייבות לשתות ביום הכיפורים (לדעה אחת - במשך כל ההריון, ולדעה אחרת - בחודש התשיעי, ולדעה נוספת, רק לצום בחודש התשיעי), אך אין כל הוכחה לכך שכשמדובר באשה בריאה בהריון תקין וללא רקע קודם של הפלות עקב הצום 55 , שעלול הצום לגרום נזק לה או לעוברה. גם החשש שההתיבשות עקב הצום ואיבוד דם בזמן הלידה ביום הכיפורים עלולים לסכן אותה, הואחשש קטן מאד, ולא יתכן שמדיני התורה הקדושה קבעו חז"ל שהיא חייבת לצום - גם בזמנים שלא טיפלו בעירוי - לו היה הצום עצמו מסכן אותה. ולכן, כל זמן שהיא מרגישה עצמה בריאה - חייבת לצום, ולא תאכל ולא תשתה אפילו אם תצטרך לשכב במשך כל יום הכיפורים ולא תוכל ללכת לבית הכנסת, ואין לנו להתיר באופן כוללני (לאכול או אפילו רק לשתות), מה שחז"ל במפורש אסרו. כך שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א וכך אמר לי גם הגרש"ז אויערבאך שליט"א. וכתב לי מו"ר שליט"א: "שמעתי ממו"ר הגרשז"א שליט"א שדעתו כנ"ע, שלכתחילה במצב רגיל לא תלך האשה לבית הכנסת (בשום אופן) אלא תצום, וכפי שקבלנו מחז"ל: 'עוברות ומניקות מתענות ומשלימות' וכמובן מי שבאמת חושש לסכנה, יש לו מקום לדון, ויתיעץ עם מורה הוראה", עכ"ל. וצריכה האשה המעוברת להתחיל לשתות ברגע שיש לה צירי-לידה סדירים, כדי שלא תיכנס ללידה במצב של חוסר נוזלים, והסכים אתי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א. ושוב כתב לי מו"ר שליט"א: ייתכן אף בלי שיעורים כדי שתספיק לשתות לפני הלידה", עכ"ל.

הדברים הללו היו לעיני מורנו ורבנו הגרש"ז אויערבאך שליט"א שהסכים להם והוסיף בכתב: "אך אם היא מרגישה מאד לא טוב, רצוי שתתחיל לשתות פחות פחות מכשיעור",  עכ"ל.

 

הפריה במבחנה (IVF)

 

הסיכון של הפלה באשה שהרתה באמצעות טיפול הפריה במבחנה הינו גבוה יותר בשבועות הראשונים של ההריון, כשאח"כ אין הבדל בינה לבין אשה שהרתה באופן רגיל 56 . ידוע שאשה שהרתה באופן טבעי, אין צום יוהכ"פ מעלה את הסיכוי ללידה מוקדמת או להפלה, פרט ללידה מוקדמת בחודש התשיעי עצמו כשאין לזה כל משמעות. לעומת זאת, באשה שיש לה בעיה קשה בפוריות והריון רגיש (כפי הנתונים דלעיל), אין אנו יודעים אם עצם ההימנעות משתיה וההתיבשות במשך הצום יכולים להוות גורם נוסף להפלה, במשך השבועות הראשונים בהם קיים סיכון גבוה להפלה. ואמר לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א שמכיון שקיים ספק בדבר, צריכה מעוברת כזאת לשתות לשיעורין במשך השבועות הראשונים של הריונה (וכמובן גם לא ללכת לבית הכנסת במשך היום).

 

יולדת

 יולדת, מתחילת הלידה ועד סוף שבעים ושתים שעות אחרי גמר לידת הולד, לא תתענה כלל 57 ועיין פרטי דינים בשמירת שבת כהלכתה 58 .

 

גם אחרי שבעים ושתים שעות מגמר הלידה ועד גמר שבע יממות מתום הלידה מאכילים את היולדת 59 אך קיים הבדל בין שלושת הימים הראשונים לבין ארבעת הימים הנותרים. ועיין פרטי הדינים בשמירת שבת כהלכתה 60 .

 

מגמר היום השביעי ואילך דינה כדין חולה שאין בו סכנה, והיא חייבת לצום 61 . אולם אם כתוצאה מהלידה חלה הרעה במצבה, והיולדת אומרת שהיא צריכה לאכול, או אם רופא אומר כן, דינה כדין חולה שיש בו סכנה 62 .

 

המעברים מדין שלושת הימים הראשונים לדין ארבעת הימים שאחרי כן, וכן מדין שבעת הימים לדין חולה שאין בו סכנה, עשויים לחול גם באמצע יום הכיפורים. דהיינו אם ילדה ביום ז' בתשרי בשעה עשר בבוקר, אזי דין ג' ימי הלידה שלה מסתיים בבוקרו של יום הכיפורים בשעה עשר, ומכאן ואילך ועד סוף היום דינה כמוזכר בשמירת שבת כהלכתה סע' יג. ואם ילדה ביום ג' בתשרי בשעה עשר בבוקר, אזי היא חייבת לצום ביום הכיפורים משעה עשר בבוקר 63 .

בכל הדינים האלה אין הבדל בין יולדת ולד חי או מת ובין מפלת כשעברו לפחות 40 יום מתחילת הריונה.

 

מינקת.

מינקת, אשר אם לא תשתה לא תהיה לה כמות חלב מספקת, וכל הזנת התינוק תלויה בכך, ואם תתענה האם יסתכן התינוק, מותר לה לשתות (אך לא לאכול) הואיל והתינוק רגיל לשתות רק מחלב אמו, ותשתה בשיעורים 64 .

 

עליה לתורה.

 

     מי שאוכל ביום הכיפורים מחמת חוליו, בין שאוכל בשיעורים, בין שאוכל כרגיל בכל ימות השנה, מותר לו לעלות לתורה ביום הכיפורים בבוקר, ואם חל יום הכיפורים בשבת - אף במנחה 65 . ואם אכל פחות פחות מכשיעור, כותב השמירת שבת כהלכתה בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א: "דאע"ג דגם חצי שיעור אסור מן התורה, נראה דמ"מ יוכל לעלות לתורה גם במנחה של יום הכיפורים דפחות משיעור חשיב מעונה" 66 . אולם בח"ג, תיקונים והוספות לשמירת שבת כהלכתה, כותב הגרש"ז אויערבאך שליט"א דלפי המרומי שדה למס' יומא עג ע"א, אין חילוק בין חצי שיעור לשיעור שלם לענין לעלות לתורה, אך בשו"ת מרחשת ח"א סי' יד אות ד כתב ממש כדברינו והורה כן למעשה, וצ"ע, עכ"ל בקיצור. עוד כותב השמירת שבת כהלכתה 67 : "עיין בשו"ת לב חיים סי' קלב שאין לקרוא חולה שאוכל ביוהכ"פ לפרשיות האחרונות שבקריאה של הבוקר מכיון שקורין בהן פסוק תענו את נפשותיכם, ומאותו הטעם גם לא יקראוהו למפטיר, ועיין שדי חמד מערכת יוהכ"פ סי' ב ס"ק ז', עכ"ל. וראה גם במטה אפרים 68 .           

         

  (מקור: אסיא נג-נד (יד, א-ב), אלול תשנ"ד, 86-76)

 

1 . שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' א.

2 . ס' תריח סע' א.

3 . שם ד"ה חולה.

4 . פל"ט סע' א והערה טו.

5 . מ"ב שם ס"ק א

6 . מ"ב סי' תריח ס"ק ה.

7 . ר"ן יומא פב ע"א ד"ה חוץ; שו"ת הרדב"ז ס' תתפה (ח"ג ס' תמד).

8 . שו"ת ח"ו ס' כג.

9 . שם הערה צד.

10 . שו"ת חלקת יעקב ח"ג ס' סח.

11 . כרך א חאו"ח ס' תריב סוס"ק ז, דכשאין מאכילין אותו בדרך האכילה הטבעית אין על זה שם אכילה כלל ואין בזה שום חיוב מה שמכניס לתוך מעי.

12 . שו"ת מהרש"ם ח"א ס' קכג; שו"ת ציץ אליעזר ח"י ס' כה פכ"א; שו"ת אג"ם או"ח ח"ג סי' צ. וראה בשדי חמד מערכת יוהכ"פ סי' א אות יח וארחות חיים בהקדמה לס" תרח שאוסרים עשיית סגולות בערב יוהכ"פ כדי שיוכל לצום עם פחות עינוי; לעומתם השו"ת חלקת יעקב ח"ב ס' נח מתיר לקחת כדורים בערב יוהכ"פ כדי להשקיט את רעבות ביום הצום.

13 . להגדרה - עיין נשמת אברהם ח"ד עמ' לה.

14 . שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' ח.

15 . שם בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

16 . ואמנם חשב מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א שמים מזוקקים אולי נקראים מים פגומים כי אין להם טעם רגיל של מים, אך כתב לי הגרש"ז אויערבאך שליט"א על מה שכתבתי שצריך לבולעם ללא מים: "אפילו מים מזוקקים".

17 . וכתב לי מו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א: עכ"פ אם אפשר, ואם אי אפשר אפילו כשיעור, כיון שהוא פגום, עכ"ל.

18 . להגדרה - עיין נשמת אברהם ח"ד עמ' לח.

19 . שו"ת אגרות משה או"ח ח"ג ס' צא.

20 .ביאור הלכה ס' תריח סע' ז ד"ה ואם.

21 . שמירת שבת כהלכתה שם סע' ו.

22 . ס' תריב סע' א.

23 . ס"ק א.

24 . מ"ב שם ס"ק ב ושעה"צ ס"ק ג.

25 . שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' יח.

26 . מ"ב שם ס"ק ג.

27 . סי תריח סע' ז.

28 . שמעתי ממו"ר הגרי"י נויבירט שליט"א.

29 . שם סע' יח ובהערה סז

30 . שמירת שבת כהלכתה שם.

31 . יומא פ ע"ב.

32 . נשמת אברהם כרך ד ס' תריב ס"ק א.

33 . שמירת שבת כהלכתה שם הערה סט. וכן כותב הגרצ"פ פראנק זצ"ל במקראי קודש, הימים הנוראים ח"א סי' לט בהררי קודש.

34 . סי תריב סע' ט.

35 . שם ס"ק כג.

36 . שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' כ.

37 . נשמת אברהם כרך א או"ח ס' תריב ס"ק ט.

38 . שמירת שבת כהלכתה שם סע' יט.

39 . שם, סע' כ.

40 . סי' תריב סע' ב.

41 . מ"ב שם ס"ק ד.

42 . עיין נשמת אברהם כרך א או"ח סי' תריב עמ' ש.

43 . שו"ע הרב סי' תריח סע' יח; חיי אדם כלל קמה סע' לב; שו"ת הר צבי או"ח ח"א סי' קנה.

44 . שמירת שבת כהלכתה שם סע' כא.

45 . או"ח ס' קנח סע' ב.

46 . ס' תריח מ"ב ס"ק כט.

47 .מג"א  שם ס"ק י; מטה אפרים סע' יז וע"ש בקצה המטה ס"ק טז.

48 . שמירת שבת כהלכתה פל"ט סע' לא ועיין שם פרטי דינים.

49 . ס' קפח מ"ב ס"ק יט.

50 . שם ס"ק כה.

51 . שמירת שבת כהלכתה שם סע' כא.

52 . לב אברהם ח"א עמ' יח.

53 . נשמת אברהם כרך א או"ח עמ' שלו ס"ק טז.

54 . סי' תריח סע' א.

55 . עין בשמירת שבת כהלכתה פל"ט הערה לב.

56 . על-פי מומחים.

57 . סי' של מ"ב ס"ק יא וס" תריז סע' ד ומ"ב ס"ק ט ו-יג.

58 . פל"ט סע' יב.

59 . ס' תריז סע' ד.

60 . שם סע' יג.

61 . ס' תריז סע' ד.

62 . שם מ"ב ס"ק יב.

63 . שמירת שבת כהלכתה סע' טו.

64 . שם, סע' יז.

65 . שם סע' לו.

66 . שם הערה קטו בשם הגרש"ז אויערבאך שליט"א.

67 .שם

68 . ס' תריט באלף המגן ס"ק נג - הראה לי מו"ר שליט"א.