בירורים בענין הפריה חוץ-גופית

הרב אליעזר בן-פורת                 

בירורים בענין הפריה חוץ גופית (IVF)

הפריה חוץ גופית, היא פעולת הפריה של ביצית (ovum) ע"י תאי זרע, הנעשית מחוץ לגופה של האשה בעלת הביצית, בתוך כלי המיוחד לכך. לאחר ההפריה חוזרת ומושתלת הביצית המופרית ברחם האשה.

השאלות:

א]           האם נעשית האשה נדה בהוצאת הביצית, וכן בהשתלת הביצית המופרית ברחמה.

ב]           האם יש ליעץ לזוג להתחיל קודם בטיפול של הזרעה מלאכותית בדרך של הפריה תוך גופית (IUI), ורק אם לא יצליח טיפול זה, אזי להתיר להם להשתדל בדרך של הפריה חוץ גופית (IVF), או שמא יש ליעץ להם לבחור בדרך של הפריה חוץ גופית כבחירה ראשונה.

 ג] האם יש היתר לנקוט בדרך טיפול זה כאשר יש להם כבר בן ובת ומבקשים להגדיל המשפחה.

ד] מהן הדרכים המותרות להשגת זרע הבעל לצורך הטיפול הנ"ל?

התשובות:

א]       אין איסור נידה בשאיבת הביצית

נראה דכיון שלצורך הוצאת הביצית אין נכנסים לרחם, אלא הביצית נשאבת מתוך השחלה שהיא מחוץ לרחם, אעפ"י שעלול להיות דימום קל מן הנרתיק הבא כתוצאה מהכנסת המחט השואבת דרך כותלי הנרתיק, אין זה אלא דם מכה בלבד, ודינה ככל דימום הבא מחמת פציעה בנרתיק שאינו עושה את האשה לנדה. אכן בהשתלת הביצית נכנס הרופא לתוך הרחם כמובן, אבל אין בזה משום דינא ד'אי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם', דהא בקנה דק שבדקים ליכא משום פתיחת הקבר (ע' יו"ד סוף סי' קפ"ח) וע' בפרי דעה (שפתי לוי סי' קפ"ח ס"ק י"ב) דאם השפופרת קטנה יותר מרוחב אצבע קטנה של אדם בינוני (כט"ו מילימטר[1]), ליכא ביה דין פתיחת הקבר, ושפופרת זו שמכניס הרופא להשתלת הביצית היא דקה מאד מאד (קרוב לג' מילימטר), הרבה פחות מהשיעור הנ"ל, והרופא נכנס בזהירות רבה שלא לגרום שום דימום ברחם, אשר יפריע לקליטת הביצית המופרית ברחם. נמצא, אין האשה נעשית נדה בטיפול זה, לא בהוצאת הביצית ולא בהשתלתה לאחר ההפריה.

ב] התחלה בIUI או בIVF ?

הא דליכא בדרך טיפול זה של הפריה חוץ גופית משום איסור הוצאת זרע לבטלה, היינו טעמא משום שעושה ע"מ לתקן, דהיינו בשביל מצות פריה ורביה, ומשום הכי לא חשיב דרך השחתה, וגם בהפריה חוץ גופית מקיים הבעל מצות פרו ורבו[2], ואת"ל דאינו מקיים פו"ר[3], מ"מ מקיים בזה הענין ד'לשבת יצרה'[4], ואף אם התיקון ספק, שאין הצלחת הטיפול ודאית, מ"מ כיון שעושה ע"מ לתקן לא מיקרי דרך השחתה כמש"כ המהרש"ם ז"ל[5] לענין הזרעה מלאכותית[6]. וכיון דטעמא דמילתא דלא מיקרי השחתה, הוי משום התיקון העשוי לבוא ע"י טיפול זה, אע"ג דבמקום ספק נמי שרי, מ"מ מן הסברא נראה דאם עומדות לפנינו ב' דרכים לטיפול, ובדרך אחת (ר"ל הפריה חוץ גופית – IVF) סיכויי ההצלחה הם פי כמה וכמה יותר מן הדרך האחרת[7] (ר"ל הזרעה מלאכותית במזרק ישירות לתוך הרחם – IUI), ודאי שעלינו לנקוט בדרך זו ולמעט בצורך של הוצאת זרע. ולפיכך נראה שכיון שברוב המקרים של עקרות מצד האיש, סיכויי ההצלחה בהפריה חוץ גופית רבים המה יותר מאשר בהפריה ע"י הזרעה מלאכותית, יש ליעץ לנקוט בדרך זו של הפריה חוץ גופית כבחירה ראשונה[8].

ג] היתר IVFלאב עם בן ובת

יעוין בשבט הלוי (ח"ח, רנ"א) שנשאל אם יש היתר לעסוק בטיפול של הזרעה מלאכותית מבעל לאשתו, היכא שיש לו כבר בן ובת אך רוצה להגדיל את המשפחה, והשיב דאע"ג דבלא קיים עדיין מצות פו"ר יש להתיר הזרעה מלאכותית ואינו בגדר איסור השחתת זרע, כיון דלבסוף יקיים עי"ז מצות פו"ר כרוב הסוברים כן שגם בדרך זו מקיים המצוה, וגם אם יש ספק דפעולה זאת לא תועיל, מ"מ אכתי לא יצא מגדר תיקון גם בעושה על הספק כמש"כ המהרש"ם ז"ל, מ"מ נראה להגביל הדבר רק למצות פו"ר בלבד, ונראה דזה היה דעת כל הגדולים שנשאו ונתנו בנדון זה, וע' אה"ע סי' א' ס"ח דאפילו מכירת ס"ת יש אוסרים משום 'ולערב אל תנח ידך', ואעפ"י שאפשר לחלק, מ"מ כן דע"ת נוטה, עכ"ד. מש"כ בשבט הלוי דזה היה דעת כל הגדולים שנשאו ונתנו בנדון זה, ר"ל דכל הדיון בדבריהם הוא משום דעדיין לא קיים מצות פריה ורביה, ומשום הא הוא דהתירו, משא"כ לענין זה של 'ולערב אל תנח ידך' דאינו אלא מדבריהם, לא דנו כלל. ועוד הוסיף להביא מדעת הנך רבוותא ז"ל (המובאת באה"ע סי' א' ס"ח) דס"ל דאין למכור ס"ת משום המצוה ד'ולערב אל תנח ידך', ויש להוסיף עוד דבפרי יצחק [סי' מ"א] כתב דלא נחלקו הראשונים ז"ל אלא דוקא אם אין לו אשה כלל, אבל אם יש לו אשה ובנים, אלא שהאשה אינה עוד בת בנים, ורוצה לישא אחרת בת בנים, אין מוכרים ס"ת בשביל זה לכו"ע, והוכיח כן מלשון השאלתות פרשת נח שאילתא ה' ויעוי"ש.

והמעיין בדברי רבותינו הפוסקים ז"ל שדנו בהיתר הטיפול של הזרעה מלאכותית מבעל לאשתו, יראה שאף אחד מהם לא כתב דחיובא איכא על הבעל לעשות כן ע"מ לקיים מצות פו"ר, אלא כל דבריהם נאמרו לענין היתרא, דהיינו זוג שא"א להם להבנות בענין אחר, אי שרי לבעל להוציא זרע ע"מ שיוזרק במזרק לרחם אשתו, אבל חיובא ודאי ליכא. וטעמא דמילתא, נראה לבאר עפ"י מה ששמעתי ממו"ר הגרא"א זצ"ל בעל משנת אליהו, דעיקר המצוה דפו"ר הוי מעשה ביאה, ואין עיקר המצוה התוצאה, דהיינו שיהיו לו בן ובת, אלא המעשה הוא המצוה, דהיינו מעשה של ביאה[9], עכת"ד, ונמצא לפי"ז דלא נתחייב אדם לעשות טצדקי שלא כדרך כל הארץ כדי לפרות ולרבות, ולפיכך ליכא חיובא לעסוק בטיפול זה של הזרעה מלאכותית (וה"ה דליכא חיובא לעסוק בטיפול של הפריה חוץ גופית), ורק לענין היתרא איירינן הכא, דכיון דאיכא הכא קיום מצות פו"ר, או לשבת יצרה, תו לא מיקרי השחתה, דאע"ג דליכא חיובא לעסוק בטיפול זה, מ"מ כיון שמתיחס הולד אחריו וחשיב כבנו, איכא הכא קיום הענין דפו"ר או לשבת יצרה, ואף אם התיקון ספק, מ"מ כיון שעושה ע"מ לתקן, לא חשיב דרך השחתה.

ויעוין בערוך השלחן (אה"ע סי' א' ס"ו) שכתב: ודע דכלל גדול יש בזה, דאפילו אותם שאין עליהם חובה לקיים מצוה זו (דפריה ורביה), מ"מ כשמקיים פו"ר מצוה קעבדי, ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה, וראיה לזה ממדרש תנחומא פ' נח שכתב דהאיש מצווה על פו"ר יותר מן האשה, אלמא דבה נמי יש מצוה, אלא שאין עליה חוב לקיים[10]. ומבואר דהבדל איכא בין חיוב לקיום, ואפילו בכה"ג דליכא חיובא, מ"מ כשמקיים פו"ר מצוה קעביד, ר"ל, יש כאן קיום המצוה דפו"ר[11]. ולפי"ז נראה דאין הבדל לענין היתר זה מיסודו של המהרש"ם ז"ל מטעם דהוי דרך תיקון, בין היכא דיש לו בן ובת או לא, דלא ענין החיוב הוא המתיר, דהא לעולם ליכא חיובא בכה"ג, אלא ענין הקיום הוא המתיר, וא"כ אע"ג דענין זה של 'ולערב אל תנח ידך' אינו אלא מדבריהם, זה אינו אלא לענין חיובא, אבל קיום דפו"ר או לשבת יצרה שפיר מיהא איכא, ולענין השאלה שלפנינו כיון דקיום איכא, תו לא מיקרי דרך השחתה[12].

ד] הדרכים לקבלת זרע הבעל

בענין הדרכים להשגת הזרע לצורך הטיפול בהפריה חוץ גופית, ע' בשו"ת זקן אהרן (ח"א סי' ס"ז) דמסיק דעדיף יותר שיהא דש מבפנים וזורה מבחוץ ממה שישמש ע"י כיס, כלומר, לדינא יש להתיר באופן שישמש עם אשתו ולהיות דש מבפנים וזורה בחוץ לתוך כלי שיהא אצלו מן המוכן[13], ובאם אי אפשר בדרך זו, ישמש ע"י כיס, וע"ע באגרות משה (אה"ע ח"א סי' ע' וח"ב סי' ט"ז וח"ג סי' י"ד) ומנחת יצחק (ח"ג סי' ק"ח) שהציעו ב' דרכים אלו להשגת הזרע מן הבעל לצורך קיום פו"ר. אכן ב' דרכים אלו, אעפ"י שאין לפקפק בהיתרם, שכבר הורו כן זקני ההוראה ז"ל, מ"מ הדרך של דש מבפנים וזורה מבחוץ קושי יש בה מן הבחינה המעשית, שפעמים רבות אינו מספיק לשפוך לתוך הכלי, ובין כה וכה נשפך הזרע כולו או רובו לבטלה, ובזוג חשוך בנים הנתון תחת סבל נפשי מעיק וצפיה כואבת להשגת הזרע לצורך הטיפול, מצוי מאוד הכשלון בדרך זו. והדרך הב' ע"י כיס, יעוין באג"מ הנ"ל שלאמתו של דבר הוא נשען בהיתר זה על דברי האחיעזר (ח"ג סי' כ"ד אות ד') אעפ"י שהוא עצמו לא ס"ל הכי, ולפיכך יש מן המורים שהורו לעשות חורים בכיס ובכה"ג הוא דשרי, אך דא עקא שבאופן זה איכא אבדן רב של תאי זרע, ואפשר שהם הטובים והמובחרים, ומוקטנת בכך במדה ניכרת אפשרות ההצלחה של הטיפול[14].

ונראה להציע עוד דרך פשוטה ויעילה, והוא שישמש הבעל עם אשתו דרך אברים באותו מקום, אך לא בהעראה בפנים ממש, ואז בנקל יוכל לקלוט את הזרע בתוך הכלי המוכן לו. ויסוד ההיתר, דהא הרמ"א ז"ל באה"ע סי' כ"ה ס"ב הביא ב' התירוצים שבתוס' יבמות (ל"ד ע"ב ד"ה לא), דהיינו תירוץ א' דרשאי לבוא על אשתו בין כדרכה בין שלא כדרכה, או דרך אברים, ובלבד שלא יוציא זרע לבטלה, ותירוץ ב' דמותר לבוא עליה שלא כדרכה אפילו אם מוציא זרע, אם עושה כן באקראי ואינו רגיל בכך, ואין כונתו להשחית הזרע, אלא שמתאוה לבוא על אשתו בדרך זו, ורבינו ירוחם (נתיב כ"ג ח"א) והאגודה כתבו דכן עיקר כתירוץ השני, והכא שכונתו במעשה זה לקיום המין, דהיינו לתיקון ד'לשבת יצרה', ודאי שרי. ואפילו אם תמצי לומר דהיתר זה דתירוץ ב' דתוס' הנ"ל אינו אלא היכא דבא עליה שלא כדרכה, דאיכא עלה שם ביאה מיהא לענין חיובא (ע' רמב"ם הל' איסו"ב פ"א ה"י), משא"כ בדרך אברים בעלמא, כל דליכא הכנסת עטרה באותו מקום ליכא עלה שם ביאה[15], מ"מ כיון שמותרת היא ביאה זו דרך אברים אף לתירוץ הראשון שבתוס' הנ"ל כל שאינו מוציא זרע לבטלה, א"כ הכא דהוצאת הזרע אינה לבטלה, כי אם לצורך תיקון, נראה דשרי[16].

והגאון רבינו משה ז"ל באגרותיו[17] כתב דאף דשרינן איסורא דהשחתת זרע במקום צורך פו"ר, ומשום דחשיב תיקון ולא מיקרי השחתה, היינו דוקא לענין איסור השחתת זרע, אבל במשמוש ביד אסור אפילו לצורך פו"ר, דבכה"ג אין האיסור רק משום השחתת זרע, אלא יש כאן איסור נוסף בפ"ע, דחשיב ניאוף ביד כמבואר בגמ' נדה (י"ג ע"ב): תנא דבי ר' ישמעאל, 'לא תנאף', לא תהא בך ניאוף בין ביד בין ברגל, וסברת מהרש"ם ז"ל להתיר משום דלצורך פו"ר חשיב תיקון וממילא לא מיקרי השחתה, לא מהניא אלא לענין גדר ההשחתה שבהוצאת זרע, אבל המעשה דמשמוש ביד שנאסר מתורת ניאוף, לא מהניא ליה היתרא דצורך פו"ר, ונסתייע האג"מ מלשון הגמ' יבמות (ע"ו ע"א) לענין ניקב בעטרה עצמה ונסתם, דכל שאילו נקרי ונקרע פסול ואי לאו כשר, ואמרינן עלה, שלח ליה רבא בריה דרבה לרב יוסף, ילמדנו רבינו היכי עבדינן, א"ל מייתינן נהמא חמימא דשערי ומנחינן ליה אבי פוקרי ומקרי וחזינן ליה וכו', ומבואר מקושית הגמ' 'היכי עבדינן' (וכן מן האופנים שנקטו בגמ' שם להיתרא) דע"י משמוש בידים באבר ודאי אסור, ומשום דאיכא איסורא ד'לא תנאף', ואיסור זה לא הותר אף במקום צורך פו"ר, עכת"ד.

ומגדולי המורים יש מי שהורה להיתר בזה עפ"י דברי הים של שלמה יבמות (פ"ח סי' ט"ו) שכתב: שלח רבא בריה דרבה לרב יוסף ילמדנו רבינו היכא עבדינן דמייתי ליה לידי בדיקה למבדקיה לכתחילה, פשיטא שהוא אסור לו להוציא ש"ז ביד שחייב מיתה כדאיתא בפ' כל היד (נדה י"ג ע"ב), א"ל מייתינן לחם של שעורים שהוא בחמימותו ומניחים ליה סמוך לביצים אנקב בית הרעי שממנו יתחמם והוא יראה קרי, או בכל הדומה לו וכו', ופירש אותו גדול ז"ל דלא אסר היש"ש ביד אלא בתורת איסור לכתחילה, ונראה דודאי לא לכך נתכוון מהרש"ל ז"ל באמרו 'לכתחילה', אלא ר"ל אם נתחמם מאיזו סיבה שהיא וכבר הוציא זרע, הרי בדיעבד בדקינן ליה בהכי לראות אם אכן נסתם הנקב, אבל שאלת הגמ' הוי היאך שרי למעבד הכי לכתחילה, דהיינו להוציא ש"ז ביד, דהא חיוב מיתה ביד"ש הוא, ואין לשון 'לכתחילה' האמור כאן מתפרש כהוראה של 'חומרא לכתחילה', אלא פירושו שאין לעשות כן בתחילה משום דאסור להוציא במעשה בידים כנ"ל, ולכך מהדרינן אחר גווני דתחבולה וגרמא  דלית בהו משום מעשה בידים, תדע שכן היא כונת מהרש"ל ז"ל, שכך כתב שם בפתיחתו לסי' ט"ו, וזה לשונו: דין דעבדינן ליה בלחם שעורים חם שיתחמם ויראה קרי, או בהעברת בגדי צבעונים כשאין מכיר האשה, אבל ביד אסור להוציא ש"ז, עכ"ד, הרי דבריו ז"ל ברור מללו דביד אסור, ושפיר קאמר הגאון רבינו משה ז"ל, דבדברי היש"ש מבואר להדיא כדבריו ז"ל[18].



[1].   ע' בדי השלחן סי' קצ"ד ס"ק ל"א בציונים אות נ"ה שכן מורים בעלי הוראה להקל בפחות משיעור זה.

[2].   כיון דמתיחס הולד אחריו וחשיב כבנו, ראה הגהת הסמ"ק המובאת בב"ח יו"ד סי' קצ"ה ובט"ז שם ס"ק ז', בית שמואל סי' א' ס"ק י', שו"ת התשב"ץ ח"ג סי' רס"ג, משנה למלך הל' אישות פט"ו ה"ד, בני אהובה שם פט"ו ה"ו, מנחת יצחק ח"א סי' נ'.

[3].   ראה חלקת מחוקק סי' א' ס"ק ח', שאילת יעבץ ח"ב סי' צ"ז, ברכי יוסף אה"ע סי' א' ס"ק י"ד.

[4].   ראה עמק הלכה ח"א סי' ס"ח.

[5].   שו"ת מהרש"ם ח"ג סי' רס"ח, מנחת יצחק ח"א סי' נ', יביע אומר ח"ב אה"ע סי' א', אגרות משה אה"ע ח"א סי' ע"א. כל הדיון בפוסקים האחרונים הנ"ל הוא לענין הזרעה מלאכותית, וע' יביע אומר ח"ח אה"ע סי' כ"א דה"ה לענין הפריה חוץ גופית.

[6].   המעיין בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' ק"ז יראה שעיקר טעמו לאסור הוי בגלל חוסר היעילות של הטיפול בדרך של הזרעה מלאכותית, ואמת צדקו דבריו של הגאון מוהר"ר מלכיאל ז"ל לענין דרך הטיפול בזמנו, אך בזמננו ב"ה התפתחה חכמת הרפואה בס"ד, והצלחת הטיפול בדרך של הפריה חוץ גופית גדולה היא מאוד. עוד חשש הגאון הנ"ל להחלפת זרע הבעל בזרעו של איש אחר, וגם ענין זה של נאמנות הוא דבר שעמדו כיום על תקנתו בדרכים שונות ומגוונות.

[7].   ר"ל, בהפריה חוץ גופית סיכויי ההצלחה הם לפחות פי שלשה יותר מאשר בהזרעה מלאכותית, הערת ידידי ר' פסח נר"ו, פרופ' לגיניקולוגיה, אוניברסיטת אטאווא, מומחה בעל שם להפריה חוץ גופית, תודתי לו על אשר הפנה אותי למאמר חשוב בנושא, ראה: Dmowski WP et. al, Fertil Steril 2002; 78:750-6

8.   הערת עורך: דומני שמבחינה רפואית, הסיכויים המצטברים להריון ולידה, הם גבוהים יותר אם מנסים קודם IUIמאשר אם מתחילים ישר ב IVF ורק אח"כ חוזרים ל IUI. ואם כנים הדברים, ברור שעדיף להתחיל בהזרעה מלאכותית לפני המעבר להפריה חוץ גופית.

      בנוסף אי אפשר להתעלם מהסיכון לאישה, סיכון הקיים בתהליך של הפריה חוץ גופית שכבר הביא למותן של נשים בודדות בישראל ב-25 השנים האחרונות. רמת הסיכון היא אמנם קטנה מאד, אך כשמדובר בציבור גדול של נזקקות לטיפול פוריות (כ 10% מכלל הנשים הנשואות), מן הראוי להמנע גם מסיכון זה כשניתן, בדיוק כמו שחז"ל גזרו להמנע גם מסיכונים רחוקים מאד של ילודים וחייבו לדחות ברית על מנת להקטין את הסיכון עוד יותר. וכמו שכתב הגרש"ז אויערבאך זצ"ל במוריה חלק ג ובמנחת שלמה חלק א סי' ז, בדעת הר"ח והגאונים בשבת מב, א, שסכנת נזק הופכת לסכנת נפשות במקום רבים.                                     הרב מרדכי הלפרין.

[9].   ע' קובץ הערות סי' ס"ט ס"ק כ"ז, אגרות משה אה"ע ח"ב סי' י"ח שו"ת דברי יואל ח"ב סי' ק"ז ס"ק ו', דלא כמנח"ח מצוה א', וכ"כ הגרא"ז זצ"ל בהגהותיו למנח"ח שם דמצוה לא שייך אלא על מעשה, ראה מוריה טבת תשנ"ב, גליון ר"ז-ר"ח. מו"ר זצ"ל נסתייע לדבריו ממש"כ הרמב"ם ז"ל בסהמ"צ בתחילת השרש התשיעי, שכל מצוות ואזהרות התורה הם בד' דברים, מעשים, דיבורים, דעות ומדות, הרי שגדר מצוה הוא לעולם מעשה מסוים המצווה עלינו, ולא תוצאת אותו המעשה.

      [וכן כתבתי במאמרי קיום מצות פו"ר לאחר המות, בית הלל, ט, טבת תשס"ב, עמ' נד-ס. אמנם בב"ק נו, ב, תוד"ה בההיא, איתא שמי שיש לו תפילין בראשו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו, מוגדר כעוסק במצוה, ורק מחמת "שיכול לקיים שניהם" אין לו פטור של עוסק במצוה. אך ברור שיש הבדל בין שהייה במצב של לבישה שנחשב "קום ועשה" לגבי איסורי מלקות (מכות כא, ב; ברכות יט, ב) לבין מצב של קיום צאצאים. ויש להאריך ואכ"מ.                      -- העורך.]

 

[10].  וציין ערוך השלחן שם לדברי הר"ן רפ"ב דקידושין שכתב דאע"ג דאשה אינה מצווה בפו"ר, מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייעת לבעל לקיים מצותו, וע' שם בהגהות חי' אנשי שם שהעיר על הר"ן, ולביאור ערוך השלחן אתי שפיר. וע"ע שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' כ"ג בביאור דברי הר"ן.

11.  וע"ע יבמות קי"ב ע"ב ורש"י שם ד"ה תקיני ליה רבנן נישואין, שכתב דה"ט דתקינו רבנן נישואין לחרש, כדי שלא יבטל, ופירש הלבוש באה"ע סי' מ"ד דהיינו שלא יבטל מפריה ורביה. ומבואר דאף שאין החרש מצווה על פו"ר, שקדו רבנן על תקנתו ותיקנו לו נישואין כדי שיקיים המצוה.

[12].  ומהא דהגדולים שנשאו ונתנו בנדון זה לא דנו בדבר זה, פשיטא דאין להביא ראיה לאיסורא ממה שלא דנו, וגם מהא דאין מוכרים ס"ת לדבר זה, אין להביא ראיה, דהתם ה"ט כיון דאינו אלא חיוב מדברי קבלה, ולא מדאורייתא, אין מוכרים בשביל זה ס"ת, אבל הכא כיון דאיכא קיום לשבת יצרה, יש כאן תיקון ולפיכך שרי.

[13].  וע"ע אבני נזר אה"ע סי' פ"ג בטעמא דהאי היתרא.

[14].  הערת ידידי ר' פסח הנ"ל הערה 7 לעיל.

[15].  ע' תשובתו הנודעת של הנודע ביהודה אה"ע תנינא סי' כ"ג.

[16].  ויש לציין עוד בזה מש"כ הפוסקים ז"ל לענין מי שלפעמים כאשר עסוק לשמש עם אשתו, בא לידי שפיכה מוקדמת של הזרע לפני הכנסת עטרה, דאין בזה משום איסור השחתת זרע אם משמש כדרכו, ע' שו"ת חשב האפוד ח"א סי' ס' וציין שם לשו"ת אמרי אש יו"ד סי' ס"ט, וכ"מ בשו"ת פרי השדה ח"א סי' ע"ז ושו"ת מהר"י אסד יו"ד סי' רל"ח, והכא דכונתו לקיים 'לשבת יצרה' ודאי יש להתיר.

[17]אגרות משה אה"ע ח"א סי' ע', ח"ב סי' ט"ז וח"ג סי' י"ד.

[18].            וע' אחיעזר ח"ג סי' כ"ד אות ד' בשם שו"ת שאילת יעבץ ח"א סי' מ"ג דכל שעושה לצורך מצוה מותר להוציא זרע לבטלה בידים להשחיתו על הארץ. אכן ביש"ש הנ"ל מבואר דלא התירו בבדיקת כרות שפכה אלא בדרך גרמא, אבל לא בידים, ובאחיעזר שם בעצמו עמד על דבר זה וכתב: אולי התם ביבמות שרי דוקא ע"י גרמא כמש"כ היש"ש שם, עכ"ד, והמעיין בדברי שאילת יעבץ יראה דמעולם לא התיר הגאון רבינו יעקב עמדין ז"ל מעשה בידים של הוצאת זרע בשום אופן וגוונא כלל, וכל דבריו נאמרו רק על יסוד הגמ' יבמות הנ"ל, וזה לשונו: להשחית זרע שנקלט במעי אשה, אעפ"י שעדיין לא נתעברה ממנו, ודאי אסור שלא לצורך, ואיברא לצורך אף להוציא זרע לבטלה להשחיתו על הארץ שרי, כדאשכחן לענין בדיקת הניקב בגובתא דש"ז דמותבינן ליה אבי פוקרי, ש"מ דאיסור חמור זה הותר מכללו אצל צורך מצוה, עכ"ד, ויל"ע טובא בסיום דברי האחיעזר שם, שכתב: כללו של דבר שיש לסמוך על דברי שו"ת יעבץ שכתב דהיכא דאי אפשר בגרמא לעשות גם בידים, עכ"ד, ולמבואר, הגאון רבינו יעקב עמדין ז"ל מעולם לא התיר בתשובתו הנ"ל לעשות גם בידים, וצע"ג.

[וראה בנשמת אברהם על חלק אבן העזר סי' כג; אנציקלופדיה הלכתית-רפואית ערך "זרע"; הקפאת זרע הרב משה ביתן והעורך אסיא נז-נח (תשנ"ז) 216-221; ומש"כ באסיא עז-עח (תשס"ו) על הזרעה לאחר המות איסור והיתר, 113-123.                                        -- העורך.]

התרחשות של נישואי אח ואחות כתוצאה מתרומת זרע

התרחשות של נישואי אח ואחות כתוצאה מתרומת זרע

1] גב' רינה פורת1 העלתה את חשש נישואי אח ואחות ביולוגיים מתרומת תאי רביה. היא דווחה על אירוע טרגי כזה בת"א. בשיחת טל' עם הגב' פורת, התברר שמדובר באירוע מפורסם בסמוך להקמת המדינה, וקרוב לוודאי שלא מדובר באחים למחצה דרך הזרעה מלאכותית, אלא כדרך כל הארץ, אלא שהאחים למחצה לא ידעו על הקרבה עד לאחר התקשרותם העמוקה.  

2] העורך התעניין לגבי פרטי האירוע. רציתי לעדכן שנמצאת בספרות התורנית ב"המאור"2, התייחסות לאירוע ממשי שהתרחש בסיאטל, ארה"ב.

3] פרטי האירוע: תרומת זרע מפלוני ללאה הביאה לידי הפרייתה של לאה, וכתוצאה מכך, נולד לה בן. מהזרע של אותו תורם הופרתה רחל, וכתוצאה מכך, נולדה לה בת. לימים, הילדים הללו הכירו זה את זו והתכוונו להינשא. כל הנפשות הפועלות היו יהודים: תורם הזרע, אם הבת, אם הבן, וגם שני הבעלים המאמצים. הרופא הגוי, שטיפל בשתי האמהות בזמנו, הקפיד לתעד כל טיפול כולל רישום של תורם הזרע, שמר על קשר אתן, וקיבל משתי האמהות עדכון על החתונה המתקרבת של ה"אחים למחצה". הרופא קלט את חומרת העניין, החל בבירורים משפטיים, ובמקביל הוא פנה בשאלת רב מכיוון שכל הנפשות הפועלות היו יהודים. השאלה היא: האם מוטל עליו להודיע לבני הזוג את העובדה הנוראה בכדי להצילם מאיסור כרת?

ב] הדיון ההלכתי מסביב לאותו האירוע

4]  הרב הנשאל, הרב משה לאנדינסקי, הרב של קהילת בקור חולים, מחזיקי הדת בסיאטל, פנה בשאלהאל עורך "המאור", הרב מאיר אמסעל, והוא מיקד את השאלה בנאמנות הרופא – האם יש להסתמך על עדותו המוצקה ולהודיע לזוג הצעיר. בלי עדות הרופא הגוי, היה ניתן להקל וללכת אחרי הרוב, ולהניח שלא מדובר באותו התורם.

5] הרב מאיר אמסעל השיב שבוודאי עליו להודיע לזוג הצעיר, ואם הם לא יקבלו, עליו לנסות להפרישם באמצעים שונים, כולל העדכון על המומים אשר צפויים בנולדים מנישואי אחים. באשר לנאמנות הרופא, מדובר כאן בדבר העשוי להתגלות [ניתן לבקש מהרופא שיראה לו את המסמכים], וּבמסיח לפי תומו אשר מעניק נאמנות גם לעדות גוי, ואין לו שום אינטרס לפגוע בבני הזוג3. לאור זאת, אין שום ספק בעדותו של הרופא הגוי.

6] בגיליון הבא שם4, התפתח דיון מעניין: האם אכן יש וודאות שיש להם אב משותף, שכן, יתכן שהבעל נתרפא , והילד הוא בעצם מהבעל ולא מהתורם פלוני. זו דעת הרב אברהם מאיר איזרעאל, רב קהילת הוניאד, ברוקלין. לעומתו, עורך ה"מאור", הרב מאיר אמסעל, טען שיש וודאות על האבהות מכיוון שהיה כאן ליווי רפואי צמוד, והרופא היה בסוד העניינים [כולל מצבם הרפואי של הבעלים לאורך זמן], ולפיכך, יש לרופא נאמנות. לכן, אין ספק שהם אחים גמורים מאותו האב.

                                                                הרב ראם צפרי

 



1.   אסיא ע"א-ע"ב, עמ' 203.

2.    המאור, שנה כד' קונטרס ו' (רה), תשל"ב, עמ' 21-22.

3.    לענ"ד, יותר מכך, האינטרס שלו הפוך שכן כל הצלחה של הצאצאים היא הצלחה שלו, ולפיכך אמור להיות לו עניין בנישואי הנולדים מהטיפולים שלו, וזו גם הסיבה שהוא ערך מעין "מחקר אורך" אחרי התפתחות הנולדים מההזרעות המלאכותיות בכדי לוודא שהם מתפתחים באופן נורמאלי. ר"צ.

4.    המאור שנה כד' קונטרס ז' (רה), תשל"ב , עמ' 5-6.

תרומת זרע בישראל

נעמי מי-עמי                           

תרומת זרע בישראל*

מסמך רקע

ראשי פרקים:

1.   רקע

2.   נתונים על תרומת זרע בישראל

3.   בנקי זרע בישראל והנחיות משרד הבריאות לניהולם

4.   ניהול מאגר רישום מרכזי ושמירת האנונימיות של התורמים – בעד ונגד

5.   ההשלכות הנפשיות של היוולדות מתרומת זרע על הילד הנולד

6.   הזכות להורות מול טובת הילד

7.   היבטים משפטייםשל תרומת זרע

8.   סקירת חקיקה השוואתית על חובת חשיפת זהות תורמי זרע בעולם

9.   נספח בנקי זרע בישראל

10. מקורות

1. רקע

 השימוש בתרומת זרע מגבר זר החל כפתרון לבעיות פריון של זוגות הנובעות מעקרות הגבר. תרומת זרע מזר משמשת בשתי דרכים: הזרקה ישירה לתוך הרחם (Artificial Insemination); הפריה חוץ-גופית של ביצית (In Vitro Fertilization – IVF) והחזרתה לרחם של האשה.

בשנת 1988 הותר השימוש בתרומות זרע לנשים רווקות. עד שנת 1997 הן היו מופלות לרעה במתן שירותי ההזרעה וההפריה המלאכותיים. בעוד אשה נשואה היתה זכאית לקבל טיפולים אלו בלא כל הגבלות ותנאים, רווקות חויבו על-פי הנחיות משרד הבריאות לעבור בדיקה פסיכיאטרית ובדיקה של עובדת סוציאלית כתנאי לקבלת תרומת זרע אנונימית מבנק הזרע. בעקבות עתירתה של ד"ר טל-ירוס חקק לבג"ץ בוטלו תנאים אלו של משרד הבריאות[1].

בשנים האחרונות עלה שיעור הפניות של נשים רווקות לקבלת תרומה מבנק הזרע במאות אחוזים, וגילן הממוצע ירד בהדרגה – מ-40 ומעלה ל-35 ומעלה[2]. העלייה במספר הרווקות המבקשות תרומת זרע נובעת משינוי בדפוסי המשפחה המקובלים. ב-30 השנים האחרונות היתה המשפחה החד-הורית[3] לתופעה שכיחה, בייחוד בארצות המערב. גם בישראל עלה במידה ניכרת שיעור המשפחות החד-הוריות – מכ-4% בשנות ה-70 לכ-10% בשנת 2003[4]. רוב הנשים הנוקטות דרך זו הן נשים משכילות ממעמד סוציו-אקונומי גבוה.

עד היום טרם הוסדרו בחקיקה ראשית טכניקות הפריון החדשות והשימוש בתרומת זרע או בתרומת ביצית. כדי לפתור בעיות שהליך תרומת זרע מעורר, התקין שר הבריאות תקנות לענייני הזרעה מלאכותית, ובכללם תרומת זרע של זר.

2. נתונים על תרומת זרע בישראל

התורמים – 42% מתורמי הזרע בישראל הם סטודנטים, 37% חיילים ו-20% הם אנשים מבוגרים יותר בעלי מקצוע[5]. התורמים מקבלים עבור כל מנת זרע 200-250 ₪.

הקריטריונים לאישור התורם – לדברי ד"ר יגאל מדג'ר, מנהל בנק הזרע בבית-החולים "שיבא" בתל-השומר[6], הקריטריונים שעל התורם לעמוד בהם מחמירים מאוד, ולכן רק 3 מתוך 10 המבקשים לתרום ואף פחות מכך מקבלים אישור. לדבריו, יש מחסור תמידי בתורמי זרע. התורם צריך להצהיר שמצב בריאותו תקין ואין הוא סובל ממחלה מידבקת או מנכות פיזית או נפשית – מולדת או עקב תאונה או מחלה. עליו להצהיר כי אינו צורך סמים ולא צרך סמים בעבר, ואין לו כל מחלת מין. כמו כן, עליו להצהיר שבני משפחתו לא סבלו ואינם סובלים מכל ליקוי פיזי או נפשי תורשתי.

התורם המיועד עובר בדיקה רפואית כללית, ובכללה בדיקה גופנית ובדיקות דם להפטיטיס B ו-C ולטיי-זקס. הזרע שלו נבדק כדי לאשר את תקינותו. הוא עובר בדיקת נוגדני HIV ביום מתן תרומת הזרע ובדיקה חוזרת שישה חודשים לאחר הבדיקה הראשונה.

מספר התרומות המתקבלות מכל תורם – משרד הבריאות מגביל בתקנות את מספר התרומות המתקבלות מכל תורם בצורה כללית ביותר: "על האחראי להימנע מלקבל תרומות זרע רבות מדי מאותו תורם"[7]. כפי שיוסבר בהמשך, קשה לאכוף תקנה זו. הדבר נתון לשיקול דעתו של מנהל בנק הזרע, ויש מנהלים שמגבילים את מספר התרומות מכל תורם לעשר. ואולם, התורם יכול להמשיך לתרום בבנק זרע אחר, ואי-אפשר לפקח על כך בלי רישום מרכזי[8].

מספר הנשים הפונות לקבלת תרומה – למשרד הבריאות אין נתונים על מספר הנשים הפונות לבנקי הזרע ועל מספר ההזרעות המלאכותיות הנעשות בישראל[9].

לדברי ד"ר מדג'ר, בבית-החולים "תל השומר" קיבלו 320 נשים תרומות זרע בשנת 2004. 260 מהן היו רווקות ו-60 היו נשואות[10]. על-פי דוח ארגון "משפחה חדשה"[11], 77% מהנשים הנזקקות כיום לתרומה מבנק הזרע הן רווקות, לעומת 44% בלבד בשנת 1997. הדבר מעיד על מגמה קבועה של עלייה במספר הנשים הרווקות הנזקקות לתרומת זרע[12].

מספר ההריונות המושגים – בבנקי הזרע בארץ אין נתונים מדויקים על מספר הנשים שנכנסו להריון מזרע שקנו אצלם, שכן המעקב אחרי הנשים הנתרמות רופף[13]. לדברי ד"ר מדג'ר, אצל הנשים הנשואות הנזקקות לתרומת זרע מספר ההריונות גבוה יותר מאצל הנשים הרווקות. לדבריו, הסיבה לכך היא שהנשים הרווקות הפונות בבקשה לתרומת זרע מבוגרות יותר (80% מהן מעל גיל 35), וככל שהגיל מבוגר יותר כך קשה יותר להיכנס להריון, והאשה זקוקה למספר גדול יותר של מחזורי טיפול ומנות זרע[14].

3. בנקי זרע והנחיות משרד הבריאות לניהולם

כיום פועלים בישראל באישור משרד הבריאות 14 בנקי זרע[15], המסונפים לבתי-חולים. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, בגרסתו המעודכנת האחרונה משנת 1992, קובע כללים בדבר ניהולו של בנק זרע והנחיות לביצוע הזרעה מלאכותית:

1. בנק זרע חייב להיות מנוהל בבית-חולים ולהיות חלק ממנו, ולקבל הכרה ממשרד הבריאות;

2. הזרעה מלאכותית בזרע תורם מבנק זרע מוכר תיעשה במקומות האלה:

א. בבית-חולים שבו מתנהל בנק זרע מוכר;

ב. במחלקות ובמרפאות ציבוריות שבהן ניתן טיפול באי-פוריות;

ג. ביחידות מוכרות להפריה חוץ-גופית (IVF).

3. לא תבוצע הזרעה מלאכותית מתורם במרפאה פרטית.

לפי הכללים, בבנק הזרע ינוהל רישום של פרטי התורם והנתרמת בנפרד, בכרטיסיות שונות, ואלה יישמרו אצל הרופא המטפל. תקנות משרד הבריאות קובעות במפורש כי אסור לבנקי הזרע לגלות פרטים מזהים על תורם הזרע. גם המחלקה שבה נעשתה ההפריה אינה רשאית למסור שום מידע הנוגע לזהותו של תורם הזרע[16].

בשנות ה-90 חלו שינויים בהליך ההזרעה המלאכותית ובחוזר המנכ"ל משנת 1992 נקבעו בו מגבלות עקב החשש הגובר מפני מחלת האיידס, המועברת בין השאר באמצעות נוזל הזרע. השימוש בזרע טרי של תורם נאסר, ונקבע שמותר להשתמש לטיפול זה במנות זרע קפוא שמקורן בבנק זרע מוכר בלבד. התקנה נקבעה מכיוון שאפשר למצוא נוגדני HIV בדמו של מי שנדבק בנגיף רק שלושה עד שישה חודשים אחרי ההידבקות. לפיכך, רק בדיקת דם תקינה של תורם הזרע שישה חודשים אחרי מתן התרומה מבטיחה שהתורם אינו נושא את הנגיף. מאחר שאי-אפשר לשמור זרע בטמפרטורת החדר יותר מכמה שעות בלי שייגרם לו נזק בלתי הפיך, דרוש בנק זרע שבו מנות הזרע נשמרות בהקפאה[17].

תקנות בנק הזרע קובעות שתורמי זרע יעשו בדיקות דם בכל שישה חודשים. רק אם בדיקות הדם של תורם הזרע תקינות אפשר להפשיר לשימוש מנות זרע שלו שהוקפאו שישה חודשים לפחות לפני בדיקת הדם.

הבנקים לזרע, השייכים בארץ לבתי-החולים הגדולים, עושים בדיקות תקופתיות נוספות לתורמי הזרע לצורך איתור מחלות מין ומחלות זיהומיות אחרות, ובכך מצמצמים למינימום את הסיכון הקיים בשימוש בתרומת זרע. עם זאת, יש הטוענים כי הבדיקות מעטות מדי, וחוץ מכמה מחלות, אין כל אפשרות לדעת מאילו מומים גנטיים התורמים סובלים[18].

אשר לתשלום עבור הטיפול, קופות-החולים מממנות את הטיפול הרפואי – כלומר את תהליך ההזרעה המלאכותית ואת בדיקות המעבדה – ואילו את מנות הזרע המטופלת רוכשת על חשבונה; מחירן כיום הוא 350-450 שקלים למנה. בדרך כלל המטופלות נזקקות לכמה מחזורי טיפול ולכמה מנות זרע עד שנוצר הריון[19].

4. ניהול מאגר רישום מרכזי ושמירת האנונימיות של תורמי זרע – בעד ונגד

הנימוק העיקרי בעד חשיפת זהותם של תורמי זרע היא זכותו של הילד לדעת את זהותו וייחוסו, זכות העולה בקנה אחד עם האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד משנת 1989.

הנימוק העיקרי של מצדדי שמירת האנונימיות של התורמים הוא שאי-שמירת אנונימיות התורם תפחית את מספר התורמים הפוטנציאליים, שכן אלה אינם חפצים שתיחשף זהותם בעתיד.

הוועדה הציבורית מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית (להלן: ועדת אלוני)[20] דנה בהיבטים החברתיים, האתיים, ההלכתיים והמשפטיים של השיטות הטיפוליות הקשורות בהפריה החוץ-גופית, ובכלל זה תרומת זרע. ב-10 בדצמבר 1992 פרסמה הוועדה בראשי פרקים סיכום ביניים של עבודתה לדיון ציבורי[21]. הדוח הסופי של הוועדה פורסם ביולי 1994. מסקנותיו היו שונות מהנקודות שהוצגו בדוח הביניים בנוגע לתרומת זרע, בעקבות עדויות ששמעה הוועדה מפי אנשי מקצוע שהופיעו לפניה לאחר פרסום דוח הביניים[22].

הסוגיות העיקריות שבהן דנה הוועדה בנוגע לתרומות זרע היו שאלת זכותו של הילד שנולד מתרומת זרע להתחקות על מוצאו הביולוגי בהגיעו לגיל בגרות וניהול רישום מרכזי שיכלול את זהות ההורים הביולוגיים וזהות ההורים החוקיים של הילד. הוועדה המליצה לבסוף שלא לנהל רישום מרכזי כזה, והנימוק העיקרי שלה היה שבשבדיה ירד מספר תורמי הזרע לאחר שנחקק החוק בדבר זכותו של הילד לדעת את זהות תורם הזרע בהגיעו לבגרות, והדבר עלול לקרות גם בארץ.

הוועדה המליצה על ניהול של מרשם רפואי מרכזי, בלתי מזהה, של תרומות תאי רבייה. הרשומה של התורם לא תאפשר כל זיהוי, אך תציין פרטים ותכונות אישיות, לרבות מחלות תורשתיות. המרשם הרפואי המרכזי ישמש אך ורק לצרכים סטטיסטיים, לקביעת מדיניות או למחקר. המידע הזה לא יהיה נגיש לילד בבגרותו[23].

ד"ר מרדכי הלפרין[24] הציג דעת מיעוט והביא את הנימוקים העיקריים בעד ניהול מאגר מרכזי של תרומות זרע. לדבריו יש שני נימוקים עיקריים בעד רישום ושימור פרטי ההורה הגנטי:

א. הזכות האנושית הבסיסית של כל אדם לאיתור שורשיו;

ב. מניעת גילוי עריות ומומים מולדים עקב נישואי אח ואחות גנטיים.

א. זכות הילד לאתר את שורשיו והצעה לחקיקה דוגמת שבדיה

לדברי ד"ר הלפרין, החוק השבדי מ-1987, אשר קובע את זכות הילד שנולד מתרומת זרע לקבל בהגיעו לבגרות מידע על אביו הביולוגי, נחשב לאחד החוקים המתקדמים בעולם המערבי. בשבדיה נשמרת זכות האנוש הבסיסית המאפשרת לכל אדם לדעת מיהו אביו הביולוגי, גם אם נולד מתרומת זרע. החוק מושתת על העיקרון ששום אינטרס אינו יכול להיות בעל עוצמה מספיקה לשלול מיצור אנושי, השואף לידע הבסיסי ביותר על זהותו, את הידע הזה, שכן רק מעט מאוד זכויות הן בסיסיות יותר מהזכות של יצור אנושי להכיר את הוריו. חקיקה על-פי המודל של שבדיה תתאים לרוח האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות הילד מ-1989, המכירה בזכויות הילד "לשמר את זהותו, כולל לאום, שם וייחוס משפחתי".

לדעת ד"ר הלפרין, בהחלטה בנושא זה נשקלת הזכות לפרטיות של התורם לעומת זכות בסיסית יותר של הצאצא – לדעת את זהותו. השמירה הראויה על טובת הילד היא אחד מביטוייו של כבוד האדם. בשקילת הזכויות גוברת זכותו של הקטין[25].

על הטיעון המרכזי של הוועדה בדבר ההשלכות שהיו לחקיקת החוק בשבדיה השיב ד"ר הלפרין כי למעשה, החוק בשבדיה לא גרם לירידה במספר התורמים אלא לשינוי בפרופיל הסוציו-אקונומי שלהם. לפני חקיקת החוק היו התורמים צעירים חסרי אמצעים התורמים זרע לפרנסתם, ומאז קבלתו התורמים מבוגרים, מבוססים ואחראים יותר. לא היתה ירידה במספר התורמים ולא נוצרו קשיים בהשגת תורמים בעקבות החוק[26].

בדיון שהתנהל בוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005 חזר ד"ר הלפרין על מידע זה בדבר תורמי הזרע בשבדיה. ואולם, חשוב לציין שיש מדינות שבהן שינוי החוק הנוגע לתרומות זרע הביא לירידה במספר התורמים ולהידלדלות המאגרים של בנקי הזרע[27].

ההסתברות לנישואי אחים למחצה בעקבות תרומת זרע וההשלכות

אנשי מקצוע רבים טוענים כי ההסתברות הסטטיסטית של נישואי אחים למחצה בשל הפריה מתורם זרע זעירה, ואינה עולה על ההסתברות של נישואי אחים באוכלוסייה הכללית בעקבות יחסי מין מחוץ לנישואין[28].ד"ר הלפרין מציג חישובים המוכיחים כי ההסתברות גבוהה הרבה יותר, בייחוד בשל היותנו מדינה קטנה[29].

מנהלי בנקי הזרע טוענים שאפשר להקטין את הסיכון של נישואי אח ואחות על-ידי הגבלה של מספר ההריונות מתורם יחיד. טיעון זה אינו עומד במבחן המציאות, שכן אף שכל תורם מתחייב שלא לתרום זרע בבנק זרע אחר, הגבלה זו אינה ניתנת לאכיפה בלא מרשם מרכזי מלא. בכנסים מקצועיים של אנשי רפואה התברר שההנחיות אינן נשמרות ואין אפשרות לאכוף אותן.

ההשלכות של האפשרות שאחים למחצה יינשאו זה לזה  קשות הן מבחינה הלכתית הן מבחינה רפואית: לפי הדת היהודית ילדים שנולדו מגילוי עריות הם ממזרים ופסולי חיתון; מנישואי אח ואחות עלולים להיוולד תינוקות הסובלים ממחלות וממומים[30].

יש לציין כי ילדים הנולדים מתרומת זרע נתונים בסכנות רפואיות נוספות בגלל חוסר מידע על המטען הגנטי שלהם וחוסר האפשרות לקבל מידע חיוני במצב חירום רפואי[31].

לכך יש להוסיף את ההשלכות הנפשיות על הילדים. אלה יידונו בפרק נפרד.

5. הזכות להורות מול טובת הילד

בתרבות היהודית הורות היא ערך מרכזי[32]. החברה הישראלית אינה עשויה מקשה אחת מבחינה תרבותית, אך ככלל היא הרואה בהורות ערך חשוב ביותר. יצוין בהקשר זה כי בישראל מספר מחזורי הטיפול של הפריה חוץ-גופית לעומת גודל האוכלוסייה הוא הגבוה בעולם[33]. כאן נדון בשאלת "הזכות להורות" בהקשר של רווקות המבקשות להרות מתרומת זרע ולממש בכך את הפוטנציאל להיות אם, גם במחיר של העדר דמות אב בחיי הילד שייוולד. כאמור, בשנים האחרונות עלה מאוד מספרן של נשים אלו.

לאחרונה התפרסמו בכלי התקשורת ידיעות על מגעים בין משרד הבריאות למשרד המשפטים בדבר שינוי הסטטוס-קוו בעניין תרומות זרע בארץ במגמה להקים מאגר רישום מרכזי שירכז את הנתונים על תורמי הזרע ואף יאפשר לחשוף את זהותם לצאצאיהם בעתיד. בתגובה נזעקו נשים חד-הוריות רבות וקראו שלא לפעול בכיוון זה, כדי שלא ייווצר מחסור בתרומות זרע שימנע מהן את מימוש זכותן להורות. מנגד, אנשי ארגונים לזכויות הילד קוראים להתחשב בזכות הילד לדעת את זהותו וייחוסו. לכאורה נוצרה כאן התנגשות בין "הזכות להורות" לבין "טובת הילד" הפוטנציאלי[34].

בהקשרים שונים אפשר לטעון כי טובת הילד הפוטנציאלי מנוגדת לזכות ההורות של ההורים הפוטנציאלי. כך, לדוגמה, כאשר מתעורר חשש של העברת מחלות תורשתיות או מומים גנטיים לעובר או כשמתעורר ספק בדבר המסוגלות של ההורים לדאוג לילד ולפרנס אותו אם ההורה הוא נכה, מפגר, חולה, חסר אמצעים כלכליים, מבוגר מאוד ועוד.

טובת הילד הפוטנציאלי מתנגשת בזכות ההורות גם כאשר מתעורר חשש של נזק פסיכולוגי לילד בגין הנסיבות המיוחדות של הולדתו, לדוגמה, בעיות זהות הנובעות מהיות הילד תוצאה של תרומת זרע ומרצונו לדעת מהם שורשיו הביולוגיים, וחסך הנובע מחסרונה של דמות אב כאשר הוא ילד במשפחה חד-הורית או לזוג לסביות ונולד באמצעות תרומת זרע.

השאלה הנשאלת היא האם החברה צריכה להתחשב ב"טובת הילד" רק כאשר הילד קיים, או גם כאשר עצם קיומו של הילד עומד להכרעה. שינוי החקיקה, ניהול מאגר מידע מרכזי לתורמי זרע וחובת חשיפת זהות התורם לצאצאיו עומדים בקנה אחד עם זכויות הילד. מנגד, במקרה כזה מאגרי בנקי הזרע עלולים להידלדל, ועקב כך יהיו נשים רווקות שלא יוכלו ללדת בכלל. זה סלע המחלוקת בין הנשים החד-הוריות לבין הארגונים החורטים  על דגלם את זכויות הילד[35].

6. השלכות הנפשיות של היוולדות מתרומת זרע על הילד הנולד

עדיין לא נעשו די מחקרים על מתבגרים ומבוגרים שנולדו מטכניקות ההפריה החדשות, ובהן תרומת זרע. לעומת זאת נעשו מחקרים רבים על ילדים מאומצים, והממצאים הראו כי אי-ידיעת זהות ההורים הביולוגיים גרמה לקשיים בהתפתחות הזהות העצמית שלהם, בעיקר בגיל ההתבגרות. מחקר קליני מצביע על מתח נפשי ניכר אצל מאומצים, הנובע מהעדר מידע על הגנטיקה הקלינית של הוריהם הביולוגיים[36]. בהסתמך על ממצאים אלו, ישראל היתה מן המדינות הראשונות שאישרו את פתיחת תיקי האימוץ לילדים מאומצים אשר הגיעו לגיל 18,  בחוק אימוץ הילדים התשמ"א-1981.

אם נקיש מילדים מאומצים על ילדים שנולדו מתרומת זרע[37], שגם הם אינם יודעים את זהות אביהם הביולוגי, הרי הם עומדים בפני בעיות דומות של קשיים בהתפתחות הזהות העצמית. ואמנם, ילדים רבים שנולדו מתרומת זרע מתלוננים על ה"חור השחור" בזהותם[38].

7. היבטים משפטיים של תרומות זרע

כאשר ילד נולד מתרומת זרע, מתעוררת השאלה מי נחשב להורה של הילד ומה היחסים המשפטיים בין כל אחד מההורים לבין הילד. הנושא בא לידי ביטוי מאז שנות ה-60 בחקיקה בארצות-הברית ובמדינות באירופה, ותהליכי החקיקה והפסיקה עדיין בעיצומם. מקצת בתי-המחוקקים בעולם מתעלמים מהסוגיה ומעדיפים להשאירו בלא חוקים ברורים, מחייבים ומגבילים, משום שמדובר בעניין רגיש ובעל השלכות חברתיות ומוסריות שלא קל להגיע בהן לידי הסכמה.

במדינת ישראל ההסדר החוקי עדיין בראשית דרכו, אך כבר הונחה תשתית ראשונית בפסיקה ובספרות המשפטית.

לפי ההלכה, מי שנולד מהפריה מלאכותית מתורם זר אינו נחשב לבנו של בעלה של היולדת. יש מחלוקת בין הפוסקים בשאלה אם הילד נחשב לבנו של תורם הזרע. "דעת רוב הפוסקים היא שתורם הזרע הוא אבי הילד. לדעת המיעוט, אין ייחוס לתורם הזרע אם ההולדה לא היתה תוצאה של יחסי מין"[39].

דיני מדינת ישראל קובעים שבעלה של האשה המטופלת (במקרה של תרומת זרע מזר לזוג נשוי הסובל מבעיות פריון) הוא אביו החוקי לכל דבר של התינוק שנולד בטיפול זה, ובלבד שחתם על טופס הסכמה לתהליך לפני ביצועו.

לדברי פרופ' מיכאל קורינאלדי[40],"נוצרים יחסים משפטיים בין הבעל לילד, הנושאים אופי של סטטוס אבהות קונסטרוקטיבי, הדומים לאימוץ בפועל (לרבות חיוב מזונות ולהוציא ירושה). ההתפתחות המשפטית הראויה להסדר מעמד ילדים שנולדו בטכניקה של הולדה מלאכותית, היא בדומה לתקדימים בארצות אחרות, ובשינויים המחויבים בשיטתנו המשפטית, בכיוון של 'הורות חוקית'"[41].

פרופ' קורינאלדי מציע דרך אלטרנטיבית לפתרון הבעיות המתעוררות בתחומי כשירות הילד לנישואים (נוסף על רישום הפרטים האישיים של התורם בכרטסת התורמים בלי פגיעה באנונימיות התורם): המעורבים בהפריה מלאכותית, כולל הרופא, ובעצת יודעי דת ודין (כגון רב בית-החולים), יבדקו מראש את כשירות התורם, באופן שבבוא העת, אם יתעורר צורך בכך, יימצאו עדים שיוכלו להעיד, ללא פגיעה עד כמה שאפשר באנונימיות של התורם, בדבר "כשרות היוחסין" של הילד (כלומר – התרומה נלקחה מיהודי כשר לנישואין). בדרך זו אפשר, ככל הנראה, להסיר את החשש ההלכתי הכרוך באי-ידיעת זהות התורם. נציין כי ילד שנולד מתרומת זרע אנונימית דינו כ"שתוקי" – אדם שאמו ידועה ואביו לא ידוע – ואינו יכול להינשא מחשש שמא הוא בן של פסול חיתון או קרוב ראשון. סמוך להריון ייתן רב מוסמך אישור שהאשה הרתה מאדם כשר, ועל כל פנים יהיה אפשר להוכיח, כשיתעורר הצורך בכך, את כשרות בעל הזרע, כלומר –  שהילד הוא כ"שתוקי כשר".

פרופ' קורינאלדי טוען שכל זה לא ימנע את החשש הרחוק "שמא ישא הילד את אחותו מאביו" הביולוגי או עבירה על איסורי עריות (קרובי משפחה האסורים בחיתון עמו). הדרך היחידה להסרת חשש זה ככל שמדובר בתורם זרע יהודי היא ניהול פנקס לידות מהפריה מלאכותית (כאמור, השיקול העיקרי נגד ניהול פנקס כזה הוא שהדבר עלול לסכל את נכונות התורמים)[42].

לפי ההלכה, אם ההפריה נעשתה מנוכרי, אין חשש כלשהו לכשירות הילד. לפיכך, נשים דתיות בישראל הנזקקות לתרומת זרע מבקשות בעצת הרבנים תרומה מגוי. לדברי רות הר-ניר, בנקי הזרע מייבאים זרע מחו"ל, ובבנק הזרע בבית-החולים "הדסה" יש תרומות של סטודנטים זרים מחו"ל[43].

8. סקירת חקיקה השוואתית על חובת חשיפת הזהות של תורמי זרע

הסקירה ההשוואתית מראה כי נהוגות שיטות התמודדות שונות עם הנושא: העדר רגולציה והעדר חקיקה, שמירה מוחלטת על אנונימיות התורם ואפשרות חשיפת פרטים על זהות התורם. במדינות שיש בהן חקיקה המאפשרת גילוי פרטים לילד שנולד בעקבות תרומת זרע יש הבחנה בין גילוי זהותו המלאה של התורם לבין גילוי פרטים גנטיים שימנעו נישואי קרובים.

שבדיה – כבר ב-1987 נחקק חוק המאפשר לילדי תרומת זרע או ביצית לברר את זהות התורם או התורמת בהגיעם לבגרות[44].

ארצות-הברית – ברוב בנקי הזרע בארצות-הברית סודיות זהות תורם הזרע נשמרת. בשנת 1982 נפתח בברקלי שבקליפורניה בנק זרע שלא למטרות רווח, שבו מנות הזרע מגיעות רק מגברים המסכימים שזהותם תיחשף בפני צאצאיהם הגנטיים בהגיעם לבגרות. בעקבותיו נפתחו מאז בנקי זרע נוספים בארצות-הברית שהתורמים בהם מוכנים לחשיפת זהותם[45].

לא מכבר הגיש נער שנולד לפני 18 שנה מתרומת זרע תביעה תקדימית וזכה. הנער העיד בבית-המשפט על ה"חור השחור" שנפער בחייו בהעדר דמות אב ועל ששאלות רבות שאין לו תשובות עליהן מחבלות ביכולת שלו לפתח זהות עצמית, כגון אילן היוחסין שלו מצד האב ומה הוא נושא עמו מבחינה גנטית. בעקבות קבלת העתירה הוחלט במדינות מסוימות בארצות-הברית ובאירופה לאפשר לילדים שנולדו בעזרת תרומות הזרע לחשוף את אבותיהם, כשם שכל ילד מאומץ יכול לפתוח את תיק האימוץ שלו בהגיעו לגיל 18[46].

אוסטרליה במדינת ויקטוריה נתקבל בשנת 1998 חוק שלפיו התורמים נדרשים להסכים לכך שזהותם תיחשף כאשר ילד שנולד מזרעם יגיע לגיל 18. מאז, רבים שבעבר נהגו לתרום זרע ותוגמלו על כך (בעיקר סטודנטים) חדלו לתרום, ומאגרי הזרע בבנק הזרע המקומי הידלדלו[47].

בריטניה – ב-14 ביוני 2004 הותקנו בבריטניה תקנות חדשות בנוגע למסירת מידע על תורמי זרע, ביציות ועוברים, ונכנסו לתוקף ב-1 ביולי 2004[48]. התקנות מבחינות בין מידע שהתקבל מתורם לפני 1 באפריל 2005 לבין מידע שיתקבל ממנו לאחר תאריך זה.

מידע שהתקבל מהתורם לפני 1 באפריל 2005 שמחזיקה הרשות המוסמכת לעניין זה בבריטניה (HFEA: Human Fertilization and Embryology Authority): נקבע כי הרשות תספק מידע על התורם על-סמך בקשה שהגיש לה אדם שמלאו לו 18 ושנולד בעקבות תרומת זרע / ביצית / עובר, למעט מידע שיכול לחשוף את זהותו. מידע שיימסר על התורם יכול לכלול פרטים כגון:

א. מין, גובה, משקל, מוצא אתני, צבע עיניים, צבע שיער, צבע עור, שנת לידה, ארץ לידה ומעמד אישי של התורם;

ב.   מידע על היות התורם מאומץ;

ג.   המוצא האתני של הורי התורם;

ד.   מבחני הסינון שעבר התורם ומידע על ההיסטוריה הרפואית שלו ושל משפחתו;

ה. אם יש לתורם ילדים – מספר הילדים ומינם;

ו.    דתו של התורם, מקצועו, תחומי העניין שלו וכישוריו והמניע לתרומתו;

ז.    מידע נוסף שסיפק התורם מתוך כוונה להעבירו אל הנתרם – מבקש המידע.

בתקנות מודגש כי למרות כל הפירוט שלעיל לא יימסר מידע שעלול להביא לזיהוי התורם – אם בפני עצמו, אם בצירוף מידע אחר שסביר שהגיע לרשות המבקש.

מידע שנתקבל מ-1 באפריל 2005 ואילך: הרשות תספק, על-פי בקשה כאמור, גם פרטים על זהותו של התורם, דהיינו, נוסף על כל הפרטים שנזכרו לעיל, יסופקו גם הפרטים המזהים האלה: שם המשפחה והשמות הפרטיים של התורם; תאריך הלידה של התורם והעיר או המחוז שבו נולד; תיאור של מראה התורם וכתובתו הידועה האחרונה.

יודגש כי על-פי התקנות, לא יימסר למבקש מידע שהוא אינו רוצה לקבל.

הולנד – בראשית יוני 2004 הותקנו בהולנד תקנות חדשות, ולפיהן נאסר על מרפאות לקבל תרומות זרע אנונימיות. התקנות מאפשרות לילד שנולד מתרומת זרע לקבל מידע על זהות אביו הביולוגי עם הגיעו לגיל 16. דווח כי מדיניות חדשה זו הביאה לירידה דרסטית במספר תרומות הזרע אף לפני שעוגנה בחוק. בעקבות זאת נשים רבות בהולנד שנזקקות לתרומת זרע פונות לקבלה בבלגיה השכנה[49].

נורבגיה – בנובמבר 2003 הועבר בנורבגיה חוק שאוסר קבלת תרומות זרע אנונימיות[50].

צרפת – אנונימיות התורם מובטחת על-פי חוק[51].

אוסטריה – ילד שנולד מתרומת זרע יכול בהגיעו לגיל 14 לקבל מידע על זהות אביו הביולוגי[52].

9. נספח: בנקי זרע בישראל ‏2005

1.   בית-החולים רמב"ם בחיפה.

2.   בית-החולים "בני-ציון" בחיפה.

3.   בית-החולים "הכרמל" בחיפה.

4.   בית-החולים המרכזי "העמק" בעפולה.

5.   בית-החולים "בילינסון" בפתח-תקווה.

6.   בית-החולים "תל-השומר" ברמת-גן.

7.   בית-החולים "ליס" (איכילוב) בתל-אביב.

8.   בית-החולים "הדסה" עין-כרם בירושלים.

9.   בית-החולים "הדסה" הר-הצופים בירושלים.

10. בית-החולים "אסף-הרופא" בצריפין.

11. בית-החולים "ברזילי" באשקלון.

12. בית-החולים "סורוקה" בבאר-שבע.

13. בית-החולים "פורייה" בטבריה.

14. "אמריקן מדיקל סנטר" בראשון-לציון.

10. מקורות

ספרים ומחקרים

אלמוג שולמית ובן-זאב אבינועם (עורכים), הריון מסוג אחר: עיון רב תחומי בהפריה חוץ-גופית, תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1996.

הלפרין מרדכי ופרינר ירוחם (עורכים), הכינוס הבינלאומי השני: רפואה, אתיקה הלכה – אסופת מאמרים, ירושלים, יולי 1996.

סבירסקי שלמה ואחרים, "אמהות חד-הוריות בישראל", מידע על שוויון 12, "מרכז אדוה", דצמבר 2002.

כהן-אלמגור רפאל (עורך), דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, 2002.

המועצה הלאומית לשלום הילד, ילדים בישראל: שנתון סטטיסטי 2004, דצמבר 2004.

הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי לישראל 2004, ירושלים 2004.

שלו כרמל, בריאות, משפט וזכויות האדם, רמות – אוניברסיטת תל-אביב, 2003.

שטינברג אברהם (עורך), אנציקלופדיה הלכתית רפואית, ירושלים, המכון ע"ש שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה, תשמ"ח-תשנ"ו, "הזרעה מלאכותית", כרך א', תשמ"ח, עמ' 148-161; "הפריה חוץ-גופית", כרך ב', תשנ"א,  עמ' 116-150.

הלפרין מרדכי, "הגדרת הורות וזכות איתור השורשים הביולוגיים". בתוך: רפאל כהן-אלמגור (עורך), דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, 2002, עמ' 161-188.

לייטמן אברהם, "מהו הריון מסוג אחר", בתוך: שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב (עורכים), הריון מסוג אחר, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1996, עמ' 13-45.

גילאי-גינור חנה, "מטיפולי הפריון אל המשפחה", בתוך: שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב (עורכים), הריון מסוג אחר, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1996, עמ' 69-90.

קורינאלדי מיכאל, "לשאלת ההורות החוקית בישראל (ילדים שנולדו בטכניקה של הולדה מלאכותית)", בתוך:  שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב (עורכים), הריון מסוג אחר, הקיבוץ המאוחד, תל-אביב 1996, עמ' 137-159.

רביצקי ורדית, "הזכות להורות בעידן ההפריה הטכנולוגית", בתוך: רפאל כהן-אלמגור (עורך), דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר בירושלים, 2002, עמ' 137-160.

מרכז מחקר ומידע של הכנסת, חשיפת זהותם של תורמי זרע – מבט משווה, כתיבה: ליאור בן-דוד, 31 בינואר 2005.

מרכז מחקר ומידע של הכנסת, בנק הזרע – שמירה על אנונימיות התורמים, כתיבה: רחל ורצברגר, 28 במאי 2002.

מסמכים

משרד המשפטים, הוועדה לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, סיכום ביניים – ראשי פרקים לדיון ציבורי, דצמבר 1992.

משרד המשפטים, הוועדה לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, דין וחשבון הוועדה הציבורית-מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, יולי 1994.

משרד הבריאות, חוזר המנהל הכללי בנושא: ניהול בנק זרע והזרעה מלאכותית, 13 בנובמבר 1992.

פרוטוקול מס' 159 מישיבת הוועדה למעמד האשה, 31 בינואר 2005.

חקיקה ופסיקה

תקנות בריאות העם (בנק זרע), התשל"ט-1979.

בג"ץ 998/96 ד"ר טל ירוס-חקק נ' משרד הבריאות.

מכתבים ושיחות טלפון

לב בועז, המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, מכתב, 3 בינואר 2005.

הר ניר רות, מנהלת בנק הזרע בבית-החולים "הדסה" הר-הצופים, שיחת טלפון, 28 בדצמבר 2004.

עיתונות

דורון אלכס, "צירי הפרלמנט מתבקשים לתרום זרע", מעריב, 17 בינואר 2005.

ידיעות אחרונות, "פוליטיקאים, נא לתרום זרע", 17 בינואר 2005.

כהן צחי, "זרע הפורענות", ידיעות אחרונות, 28 בינואר 2005.

לבנה נרי, "האב לא ידוע", הארץ online,http://www.haaretz.co.il, 14 בינואר 2003.

רונן, משה, "משפחת ישראלי", ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 2005.

שלו דורון, "מדריך למבחנה", מעריב online, http://www.nrg.co.il, 10 בנובמבר 2004.

Ynetבריאות, "תורמים זרע ומסכימים שזהותם תיחשף לצאצאים", http://www.ynet.co.il,תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

Ynet חדשות, "תרומת זרע: עד כמה זה בטוח?" http://www.ynet.co.il, 2 בדצמבר 2004.

אתרי אינטרנט

האגודה לקידום בריאות נשים בישראל, http://www.la-briut.org.il, תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

"הדרך למעלה", www.haderech.co.il/briut, תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

http://alternativit.co.il/Mishpaja/htm,תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

האגודה לזכויות האזרח בישראל, "הפליית נשים לא נשואות בתנאים לקבלת תרומת זרע", http://www.acri.org.il, תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

B-parent,http://www.b-parent.co.il, תאריך כניסה: 5 בינואר 2005.

אתר החקיקה הרשמי של בריטניה, http://www.hmso.gov.uk/acts.htm, תאריך כניסה: 16 בפברואר 2005.

אתר האינטרנט של Times On Line, http://www.timesonline.covuk, תאריך כניסה: 16 בפברואר 2005.

אתר האינטרנט, http://www.Ise.ac.uk, תאריך כניסה: 16 בפברואר 2005.

אתר האינטרנט, http://www.menshealth.co.uk, תאריך כניסה: 16 בפברואר 2005.

 


*    "המסמך הוזמן ממרכז המחקר והמידע על-ידי יושב-ראש הוועדה לזכויות הילד הרב חה"כ מיכאל מלכיאור, ונכתב לקראת דיון בוועדה לזכויות הילד בנושא תרומת זרע בישראל. הוא מתפרסם באסיא באדיבותם של מנהל מרכז המחקר והמידע בכנסת, ושל  נעמי מי-עמי מחברת המסמך".

1.    בג"ץ 998/96 ד"ר טל ירוס-חקק נ' משרד הבריאות. נימוקי העותרת: הכלל של משרד הבריאות"בטל בשל כך שהוא מפלה על רקע מעמד אישי ונטייה מינית; משום שהוא מפר את זכויות היסוד של אדם להיות הורה, על גופו, ולפרטיותו; בהיותו חורג מסמכות; בשל כך שהוא קבוע בחקיקת משנה ולא בחקיקה ראשית; בשל היותו בלתי סביר ובשל כך שלא פורסם".

2.    רות הר ניר, מנהלת בנק הזרע בבית-החולים "הדסה" הר-הצופים, שיחת טלפון, 28 בדצמבר 2004.

3.    משפחה חד-הורית היא משפחה שבה הורה יחיד מנהל משק בית לעצמו ולילדיו (עד גיל  17) ואין לו בן-זוג קבוע (מבוסס על שלמה סבירסקי ואחרים, אמהות חד-הוריות בישראל, מרכז אדוה, דצמבר 2002).

4.    עיבוד נתונים מתוך: הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שנתון סטטיסטי 2004. על-פי השנתון הסטטיסטי החדש של המועצה הלאומית לשלום הילד, יש מגמה של עלייה במספר הילדים החיים במשפחות חד-הוריות: ב-1995 חיו בישראל כ-132,000 ילדים במשפחות חד-הוריות, בשנת 2000 עלה המספר לכ-171,000 ילדים ובשנת 2003 חיו כ-188,000 ילדים במשפחות חד-הוריות 8.5% מכלל הילדים בישראל (המועצה הלאומית לשלום הילד, ילדים בישראל: שנתון סטטיסטי 2004, דצמבר 2004. יצוין שקרוב ל-97% מהילדים במשפחות חד-הוריות חיים עם האם). העלייה במספר המשפחות החד-הוריות בישראל נובעת בין השאר מהעלייה בשיעור הגירושין ובשיעור הלידות מחוץ לנישואין, וכן מעלייתן ארצה של משפחות חד-הוריות רבות מחבר המדינות ומאתיופיה. דפוס המשפחה החד-הורית נעשה מקובל בישראל (שלמה סבירסקי ואחרים, "אמהות חד-הוריות בישראל", מידע על שוויון 12, "מרכז אדוה", דצמבר 2002). וזו אחת הסיבות לכך שבשנים האחרונות עלה מספר הנשים הרווקות המבקשות להביא ילד לעולם בלי מעורבות של גבר בחייהן. הדרך המקובלת להשיג זאת היא תרומה מבנק הזרע.

5.    סביר להניח שאם תוסר הסודיות מעל זהות התורמים, ישתנה הפרופיל שלהם. מקור: תקציר דוח הארגון "משפחה חדשה", בתוך: משה רונן, "משפחת ישראלי", ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 2005.

6.    נאמר בישיבת הוועדה למעמד האשה  ב-31 בינואר 2005.

7.    משרד הבריאות, חוזר המנהל הכללי מ-13 בנובמבר 92 בנושא: ניהול בנק זרע והזרעה מלאכותית.

8.    לפי דברי ד"ר מרדכי הלפרין בוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005, וכן בדבריו בדו"ח ועדת אלוני ובמאמרים שפרסם (ראה רשימת המקורות למסמך זה).

9.    מכתב מהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, 3 בינואר 2005.

10.  נאמר בישיבת הוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005.

11.  תקציר הדוח פורסם בתוך: משה רונן, "משפחת ישראלי", ידיעות אחרונות, 8 בפברואר 2005.

12.  יש לציין שהיקף השימוש בהזרעה מלאכותית מתורם זר אצל זוגות נשואים קטן במידה ניכרת מאז סוף שנות ה-90, בעקבות השימוש טכנולוגיה חדשה שלמיקרומניפולציה          (ICSI) החדרת הזרע אל תוך הביצית לטיפול בתת-פוריות של הגבר. מקור:כרמלשלו, בריאות, משפט וזכויות האדם, הוצאת רמות – אוניברסיטת תל-אביב, 2003.

13.  לדברי ד"ר אברהם לייטמן, מנהל בנק הזרע והמרפאה לפוריות הגבר בבית-החולים רמב"ם. בתוך: צחי כהן, "זרע הפורענות", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 28 בינואר 2005. לדבריו "אני לא חושב שיש מישהו שיכול לתת פרטים מדויקים".

14.  דברי ד"ר מדג'ר בישיבת הוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005.

15.  מכתב מהמשנה למנכ"ל משרד הבריאות, 3 בינואר 2005. ראה רשימת בנקי הזרע בנספח.

16.  משרד הבריאות, חוזר המנהל הכללי בנושא: ניהול בנק זרע והזרעה מלאכותית כללים בדבר ניהולו של בנק זרע והנחיות לביצוע הזרעה מלאכותית, 13 בנובמבר 1992.

17.  אברהם לייטמן, "מהו היריון מסוג אחר", בתוך: שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב (עורכים), הריון מסוג אחר: עיון רב תחומי בהפריה חוץ-גופית, תל-אביב, הקיבוץ המאוחד, 1996, עמ' 13-45. במאמר מצוין שתהליך הזיהוי של נגיפי HIV בנוזל הזרע יקר ומסובך מבחינה טכנית, ולכן אינו משמש דרך שגרה. בחוזר משרד הבריאות מ-13 בנובמבר 1992 נקבע כי "החל מתאריך 1 בינואר 1993 יחול איסור על שימוש בזרע טרי לצורך הזרעה מלאכותית מתורם".

18.  ד"ר רות וייסברג, מנהלת המעבדה של בנק הזרע במרכז הרפואי "שיבא" בתל-השומר, ראיון ל-Ynet, 27 במאי 2004. כניסה לאתר Ynetב-21 בדצמבר 2004. לדבריה בדיקות מעמיקות יותר היו מעלות במידה ניכרת את מחיר מנות הזרע.

19.  מכתב ממשרד הבריאות, 3 בינואר 2005.

20.  שר המשפטים ושר הבריאות מינו את הוועדה ב-18 ביוני 1991. יושב-ראש הוועדה היה שופט בית-המשפט המחוזי (בדימוס) שאול אלוני.

21.  משרד המשפטים, הוועדה לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, סיכום ביניים ראשי פרקים לדיון ציבורי, דצמבר 1992.

22.  משרד המשפטים, דין וחשבון הוועדה הציבורית-מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, יולי 1994.

      דו"ח הביניים עצמו פורסם באסיא סה-סו, עמ' 94-111 (1999).

23.  שם.

24.  בעת המינוי לוועדה היה ד"ר הלפרין מנהל מכון שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה ויועץ רפואי לסגן שר הבריאות. כיום הוא הממונה על האתיקה הרפואית במשרד הבריאות.

25.  מרדכי הלפרין, "הגדרת הורות והזכות לאיתור השורשים הביולוגיים", בתוך: רפאל כהן-אלמגור, דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2002, עמ' 161-188, וכן בדוח ועדת אלוני, בתוך: מרדכי הלפרין וירוחם פריגר, (עורכים), רפואה, אתיקה והלכה, המכון על-שם שלזינגר, 1996, עמ' 127-193.

26.  במאמרו "הגדרת הורות והזכות לאיתור השורשים הביולוגיים" בספר דילמות באתיקה רפואית בעריכת רפאל כהן-אלמגור, שיצא לאור בשנת 2002, מספר ד"ר הלפרין: "כדי לברר באופן מוסמך יותר מה בדיוק קרה בשבדיה בעקבות קבלת החוק, נפגשתי בקופנהגן (בינואר 1996) עם פרופ' לארס דנסיק (מנהל התוכנית למחקרים השוואתיים בנושאי "ילדות השלכות חברתיות והתפתחותיות", באוניברסיטת רוסקילדה, דנמרק), שהיה מעורב בדיונים ובהמלצות שקדמו לחקיקה השוודית. לדבריו, העובדות המופצות בעולם על אודות המצב בשוודיה פשוט אינן נכונות. אין זה נכון שחלה ירידה בזמינות התורמים. השינוי שאכן חל היה לא במספר התורמים, אלא בפרופיל הסוציו-אקונומי שלהם... אולם לא היתה בעקבות החוק ירידה במספר התורמים ולא נוצרו קשיים בהשגת תורמים". ד"ר הלפרין מוסיף כי בעת הצגה מוקדמת של מאמר זה לחברי "קבוצת דיון וחשיבה באתיקה רפואית" במכון ון ליר בירושלים ב-20 בדצמבר 1996, דיווחה ד"ר כרמל שלו (לשעבר מרכזת ועדת אלוני), כי הוועדה קיבלה מידע דומה ממקורות אחרים, ולכן בסעיף 4.1 של דוח ועדת אלוני נכתב על החוק השוודי כי "החוק גרם באופן ראשוני (ההדגשה של ד"ר הלפרין) לירידה משמעותית במספר תרומות הזרע". ד"ר הלפרין מוסיף כי "עדיין לא ברור לי מדוע הושמט מן הדוח המידע המשמעותי, כי בסופו של דבר השינוי שחל בשבדיה לא היה במספר התורמים אלא כאמור אך ורק בפרופיל הסוציו-אקונומי שלהם, כאשר השמטה כזו יכולה ליצור אצל הקורא רושם מוטעה על תוצאות החוק השוודי".

27.  ראה בהשוואה הבין-לאומית להלן, וכן בעדויות רופאים מנהלי בנקי זרע בפרוטוקול ישיבת הוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005.

28.  למשל עו"ד מרים היבנר-הראל, היועצת המשפטית של משרד הבריאות, בתוך: צחי כהן, "זרע הפורענות", ידיעות אחרונות מוסף 7 ימים, 28 בינואר 2005.

29.  מרדכי הלפרין, "הגדרת הורות והזכות לאיתור השורשים הביולוגיים", בתוך: רפאל כהן-אלמגור, דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2002, עמ' 161-188, וכן בדוח ועדת אלוני בתוך: מרדכי הלפרין מרדכי וירוחם פריגר (עורכים), רפואה, אתיקה והלכה, המכון על-שם שלזינגר, 1996, עמ' 127-193.

30.  שם.

31.  שם.

32.  אברהם שטיינברג (עורך), אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, הערך "פוריות ועקרות", מכון שלזינגר לחקר הרפואה על-פי התורה, תשמ"ח-תשנ"ו, עמ' 372.

33.  בארץ נעשים כ-1,800 מחזורי טיפול בשנה לכל מיליון איש, בעוד בארצות-הברית נעשים 240 מחזורי טיפול לכל מיליון איש, ובבריטניה 416.

34.  החוקרת ורדית רביצקי מציעה הגדרה למושג "הזכות להורות": "זכותו של האדם לפעול בכל דרך שהיא, כולל בדרכים שרק הטכנולוגיה מאפשרת את קיומן (בלי לפגוע בזכויותיהם של אחרים) כדי להביא ליצירתו של ילד, הקשור בקשר גנטי או בקשר של הולדה לפחות לאחד מהוריו המיועדים, וכדי לגדלו כילדו". מקור: ורדית רביצקי, "הזכות להורות בעידן ההפריה הטכנולוגית", בתוך: רפאל כהן-אלמגור, דילמות באתיקה רפואית, הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2002.

35.  בישיבת הוועדה למעמד האשה ב-31 בינואר 2005 היתה  הסכמה בין כל המשתתפים בדיון כי יש להשאיר בעינו את המצב הקיים שבו פרטיו המזהים של התורם נשמרים בסוד, פרט לנציגת המועצה הלאומית לשלום הילד שנקטה דעה הפוכה.

36. S. Michie and T. Martteau, “Knowing Too Much or Knowing Too Little: Psychological Questions Raised for the Adoption Process by Genetic Testing”, in P. Turnpenny (ed.), Secrets in the Genes: Adoption, Inheritance and Genetic Disease’ London, British Agencies for Adoption and Fostering, 1995, pp. 166-175

37.  החוק בשבדיה בנושא תרומת זרע מ-1987 נחקק בעקבות הקמת ועדה ממשלתית שדנה בזכויותיהם של הנולדים מהפריה מלאכותית. הוועדה קבעה ב-1983 כי יש הקבלה ברורה בין זכויותיהם הבסיסיות של ילדים מאומצים לבין זכויותיהם הבסיסיות של הנולדים מתרומת זרע.

38.  אתר האינטרנט של B-parent: http://www.b-parent.co.il, תאריך כניסה: 6 בינואר 2005.

39.  משרד המשפטים, דין וחשבון הוועדה הציבורית-מקצועית לבחינת הנושא של הפריה חוץ-גופית, יולי 1994, עמ' 25.

40.  מיכאל קורינאלדי, עו"ד ופרופ' למשפטים, "לשאלת ההורות החוקית בישראל (ילדים שנולדו בטכניקה של הולדה  מלאכותית)", בתוך: שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב, הריון מסוג אחר, עמ' 137-159.

41.  את הדיון המשפטי המלא בנושא זה אפשר לקרוא במאמר.

42.  מיכאל קורינאלדי, "לשאלת ההורות החוקית בישראל", בתוך: שולמית אלמוג ואבינועם בן-זאב, היריון מסוג אחר, עמ' 137-159.

43.  רות הר ניר, מנהלת בנק הזרע בבית-החולים "הדסה" הר-הצופים, שיחת טלפון, 28 בדצמבר 2004. יש לציין שיש רבנים בישראל שמתנגדים נחרצות לתרומת זרע, אפילו אם היא באה מגוי.

44Act (1984:1140) on Insemination; Regulation and General Recommendation – of 27 March 1987 – of the National Board of Health and Welfare on Insemination

45.  "תורמים זרע ומסכימים שזהותם תיחשף לצאצאים", http://www.ynet.co.il, תאריך כניסה: 21 בדצמבר 2004.

46.  אתר האינטרנט של B-parent,  http://www.b-parent.co.il,תאריך כניסה: 6 בינואר 2005.

47.  דורון אלכס, "צירי הפרלמנט מתבקשים לתרום זרע", מעריב, 17 בינואר 2005; "פוליטיקאים, נא לתרום זרע", ידיעות אחרונות, 17 בינואר 2005; מקור המידע: כתבה ששודרה ב-16 בינואר 2005 ב-NewsABC על מרפאת ההפריה החוץ-גופית שבמרכז הרפואי "מונאש" במלבורן, שבה רואיין פרופ' גאב קובאץ', מנהל המרפאה.

48.  Human Fertilization and Embryology Authority (Disclosure of Donor Information) Regulations 2004, אתר החקיקה הרשמי של בריטניה:

      http://www.hmso.gov.uk/acts.htm, תאריך כניסה: 16 בפברואר 2005.

49.  דיווח שהתפרסם ב-TIMES ב-3 ביוני 2004 ומופיע באתר האינטרנט:

          http://www.menshealth.co.uk/news/story.phtml?id=2456.

50.

51.  מסמך של ה-British Society for Population Studies מיולי 2004,

http://www.lse.ac.uk/collections/BSPS/dayMeetings/AGMMeeting6July2004.htm.

52.  ידיעה שהתפרסמה ב-17 בינואר 2004 באתר האינטרנט Times On Line:

      http://www.timesonline.co.uk/article/0,,2-966732,00.html

הזרעה לאחר המוות – איסור והיתר

הרב מרדכי הלפרין                                                                     

הזרעה מלאכותית לאחר מיתה – איסור והיתר

 

ראשי פרקים:

מבוא

פרק א –  הזרעת אישה פנויה

פרק ב   –  הזרעת אשה נשואה שזקוקה לזרע תורם

סוף דבר

 

מבוא

בחור רווק שהתגלה סרטן ממאיר בגופו, נצרך לעבור טיפולים קשים נגד לוקמיה –  כימותרפיה והקרנות –  שהיו אמורים לפגוע בכושר הפוריות שלו בעתיד. כדי לשמר לעצמו את האפשרות להביא ילדים לעולם, קיבל החולה היתר ממורה הוראה[1] להקפיא מזרעו לפני התחלת הטיפול כנגד הלוקמיה, ובהתאם לכך הוקפאו בעבורו שתי מנות זרע לפני התחלת הטיפולים. הבחור החלים זמנית, אך המחלה חזרה. בחורף תשס"א נפטר לבית עולמו.

 במכתב שנמצא לאחר מותו הוא כתב להוריו: "אני מזכיר לכם שיש בבית החולים זרע קפוא שלי... כמובן הייתי רוצה שיהיה בו שימוש..."

האם מותר והאם נכון להשתמש בזרע מן המת ולהפרות אישה שתהיה מוכנה לכך, ובכך "להקים זרע" לבנם?

שאלה זו הופנתה בחורף תשס"א אל כמה פוסקים מובהקים, לאחר שנמצא מכתבו של הנפטר. אחד מגדולי הפוסקים העביר אלי את השאלה עם בקשה לעיין בה ולהעלות את הדברים על הכתב. הכתיבה הסתיימה בחודש אלול תשס"א.

עם הכתיבה בשנת תשס"א העברתי את המאמר לעיונם של תלמידי חכמים מובהקים, שחלקם הוסיפו הערות והערות לסוגיות הנדונות, והערותיהם שולבו במאמר. תודה מיוחדת למו"ר הג"ר אביגדר נבנצל שעבר על התשובה, האיר את הערותיו, ובזכותו וברשותו הדברים מתפרסמים כאן.

שלושה היבטים:

ניתן לחלק את הדיון לשלושה היבטים עקרוניים:

הראשון: האיסור או ההיתר לקיים את רצון המת להקים לו זרע אחרי מותו.

השני:      מעמדו המשפטי של הנולד מהזרעה לאחר מיתה לענין ייבום, ירושה, יוחסין ואיסורי קרובים.

השלישי: שאלת קיום או אי קיום מצוה בביצוע רצון המת להעמיד לו זרע.

הדיון בהיבט הראשון – שאלת האיסור או ההיתר לקיים את רצון המת להקים לו זרע אחרי מותו– נדון להלן ומתפרסם כאן לראשונה. הדיון בהיבט השני – מעמדו המשפטי של הנולד מהזרעה לאחר מיתה לענין ייבום, ירושה, יוחסין ואיסורי קרובים – אמור להתפרסם בקרוב[2]. הדיון בהיבט השלישי – שאלת קיום או אי קיום מצוה בביצוע רצון המת להעמיד לו זרע – פורסם ברבעון התורני בית הלל[3].

חובה לזכור כי מדובר בנושאים הלכתיים כבדים שאינם מסורים אלא לפוסקים המובהקים שבדור, כעין מש"כ בנודע ביהודה מה"ת, יו"ד סי' פח. יש, איפוא, להתייחס לשני הפרקים הבאים לא כפסק הלכה אלא אך ורק כדיון לפני חכמים בקרקע.

פרק א – הזרעת אישה פנויה

א] יש, לצערנו, נשים פנויות שגיל סוף הפוריות שלהן מתקרב, וברצונן העז ללדת ילד ולגדלו -- הן מבקשות הזרעה מלאכותית מתורם. התופעה קיימת וידועה בצפון אמריקה, באירופה ובישראל, וכוללת לצערנו, אם כי בשכיחות נמוכה, גם נשים שומרות מצוות אשר הדרישה "הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי" וטענתם למרא וחוטרא, מעבירות אותן על דעתן, אך בלא שיוציאו עצמן מן הכלל. הן ממשיכות בשמירת אורח חיים דתי ומגדלות את ילדיהן לשמור תורה ומצוות[4].

והנה כבר הג"ר יחיאל יעקב וויינברג דן בשאלת ההזרעה המלאכותית לפנויה, וז"ל[5]:

"ויש להסתפק בפנויה אם מותר לה לקבל זרע. לקבל זרע מישראל –יש חשש של אח נושא אחותו. אבל מעכו"ם אין חשש לכאורה."

הגרי"י וויינברג הזכיר כאן חשש אח נושא אחותו לגבי תרומת זרע מיהודי ולא הזכיר חששות אחרים. לכן המשיך כי "מעכו"ם אין חשש לכאורה". הוספת המילה "לכאורה" מצביעה על חשש סמוי שאיננו מזכירו כאן, יתכן שהוא נוגע לשאלת תרומת זרע מגוי, עליה כבר נשברו הרבה קולמוסים[6]. מן הדברים עולה לכאורה כי אין איסור לפנויה לקבל זרע מישראל היכא שאין חשש של אח נושא אחותו, כגון בנד"ד שאין לנפטר צאצאים אחרים, ולא חיישינן ללעז על הפנויה או לפגם היילוד.

לעומת זאת בנשמת אברהם[7]דן בזה לאיסור "כי הדבר מכוער", והביא שהסכים אתו הגרש"ז אויערבאך זצ"ל, שהוסיף וכתב לו כי

"נאמר: 'הסר ממך עקשות פה ולזות שפתיים הרחק ממך' (משלי ד, כד) ובזה היא מביאה חשד של זנות על עצמה וגם לנולד יהיו קשיים, ומי יודע אם לא יצטער הרבה. נוסף לזה יש לחשוש שזרע פגום שנולד בעבירה של מוציא שכבת זרע לבטלה, יתכן שיש לזה השפעה גם על הנוצר מזה." ע"כ.

כלומר שתי סברות נאמרו לאסור. האחת: חשש ללעז וחשד זנות על הפנויה המתעברת בהזרעה מלאכותית. והשניה: חשש שמא יווצר זרע פגום עקב איסור ההשחתה הכרוך בהוצאת הזרע.

ולכאורה יש מקום לדון גם בסברא הראשונה וגם בסברא השניה, במיוחד בנד"ד, שהוצאת הזרע לשם פריה ורביה בעתיד, נעשתה בהיתר של מורה הוראה.

ב] והנה במשנת גיטין[8] איתא:

"בית שמאי אומרים: פוטר אדם את אשתו בגט ישן, ובית הלל אוסרין. ואיזהו גט ישן? כל שנתייחד עמה אחר שכתבו לה."

ובגמרא[9] הוסברה דעת בית הלל: "גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה".

וברש"י שם:

"שמא ישהה את הגט שנתיים ושלש בין כתיבה לנתינה, ויהיו לה בנים ממנו בתוך הזמן ואחר כך יגרשנה בו, ולימים כשישתכח הדבר, יראו זמן הגט קודם ללידת הבן, ויהיו סבורין שניתן לה משעת כתיבה, ויאמרו מן הפנויה נולד משגרשה, והוי פגם".

הרי שאסרו בית הלל אפילו יחוד של נשואה כשרה משום החשש שאחרי זמן יאמרו שהיתה פנויה בזמן היחוד, "והוי פגם".

אמנם מכאן ראיה שטעם הגזירה האוסרת שימוש בגט ישן הוא החשש של פגם, וגזירת האיסור לגרש בגט ישן במקומה עומדת, כמבואר בפוסקים. אך עדיין אין מכאן ראיה ברורה שקיימת גזירה כללית לאסור כל פעולה שכתוצאה ממנה עלול להתעורר חשש להוצאת לעז ופגם.

יתר על כן, בדברי המאירי עמ"ס כתובות[10]מפורש שגזירת גט ישן היא גזירה על איסור שימוש בגט לכתחילה, ואין היא כוללת איסור ליצור מצב בו יהיה חשש להוצאת לעז ולפגם. וז"ל שם בבית הבחירה:

"שכיב מרע שנתן גט לאשתו מהיום אם ימות, על הדרך שיתבאר במקומו (גיטין עב, א) לא תתיחד אשתו עמו אלא בפני עדים, שמאחר שלכשימות הוי גט למפרע, נמצאת מתיחדת למפרע אחר שנתגרשה, והן הן עדי יחוד הן הן עדי ביאה. (ובגיטין עג, א, הוסיף רבינו: ואם תתיחד בלא עדי יחוד, מכל מקום יש בה למפרע איסור יחוד של פנויה).

ויש מפרשין בה (רש"י) מטעם גט ישן, ואינו כן. שלא אסרו גט ישן אלא לגרש בו לכתחילה. הא כל שעבר וגירשה בו מותרת לכתחילה, וזו כבר נתגרשה [בהיתר] ובא גט לידה. ואע"פ שנעשה הגט ישן אין יחודה גורם לה שום איסור".

הרי שעצם החשש שיֵצא עליה לעז שנתעברה בהיותה פנויה איננו בכלל גזירת גט ישן, ואיננו סיבה לאסור את הייחוד. אך הסיבה לאסור הייחוד כאן היא עצם איסור זנות עם פנויה, ולכן אסורה להתייחד לאחר שבא גט שכיב מרע לידה. גם לדעת רש"י הסובר שבכלל גזירת גט ישן גם איסור יחוד עם אישה שקיבלה לידה גט שכיב מרע "מהיום אם מתי", עדיין אין מכאן ראיה לאיסור התעברות של פנויה בהזרעה מלאכותית ללא יחוד וללא מעשה איסור.

ג] והנה, הרב זלמן נחמיה גולדברג חתנו של הגרש"ז אויערבאך, נשאל על ידי חברי הועדה לאישור הסכמים לנשיאת הריון בישיבתה ביום כ' בכסלו תשנ"ט, ופסק להתיר הזרעה מן המת בתנאים מסויימים, בלא שחשש ללעז ולפגם. דבריו פורסמו בהסכמתו באסיא[11]. השאלה שם היתה מורכבת יותר משאלתנו:

"האם מותר לשאוב זרע מכיס האשכים של גבר מת, על מנת להפרות את אשתו ולהשאיר לו זֵכֶר בעולם?"

ותשובתו היתה:

"ללא הסכמת הנפטר, כמובן שהדבר אסור. אך אם קיימת הסכמה מפורשת או אפילו אומדן שזה רצונו, אז אין בכך איסור. נציין שעל פי ההלכה צריך סיבה כדי לאסור, וללא סיבה כזו המצב הטבעי הוא היתר. לענין זה נוגעת גם העובדה שהתורה החשיבה מאד את הרצון האנושי להשארת שם וזכר בעולם, כפי שניתן ללמוד מפרשת יבום" עכ"ל.

ד] לסיכום, למרות החשש ללעז וחשד זנות על הפנויה המתעברת בהזרעה מלאכותית, לכאורה קשה לאסור על פנויה הבאה בטענה, להפרות עצמה בהזרעה מלאכותית מיהודי במצב בו האב ידוע ולא קיים חשש שאח ישא אחותו. ראוי להוסיף שעצם החשש ללעז קטן הרבה יותר בימינו, כאשר ידוע שאלפי ילדים נולדים בארץ כל שנה מהזרעה מלאכותית בלא ייחוד.

וא"כ לכאורה אין סיבה בנד"ד שלא למלא רצון המת להקים לעצמו זכר ושארית מזרעו שהקפיא לשם כך. ואם אין סיבה לאסור, אזי יתכן שיש במילוי רצון המת קיום מצות גמילות חסדים. דיון על מצות גמילות חסדים לאחר המוות בכגון דא, פורסם ברבעון התורני בית הלל (הע' 3 לעיל).

ה] גם על החשש "שזרע פגום שנולד בעבירה של מוציא שכבת זרע לבטלה, יתכן שיש לזה השפעה גם על הנוצר מזה", לכאורה יש לדון.

איסור השחתת זרע מוגדר בשלחן ערוך כעוון חמור מכל עבירות שבתורה[12].  בכל זאת קיימת מחלוקת ראשונים בשאלה האם האיסור הוא מן התורה או מדרבנן[13]. שלא במקרה, יש גם השלכות רגשיות רבות לאיסור השחתת זרע, כמו גם להלכות אחרות הקשורות בהתנהגויות סוטות היכולות להשפיע על המשכיות המין האנושי[14]. גם בעלי תורת הנסתר עסקו בנושא בהרחבה[15], אך טרם הגעתי לידיעת ח"ן. לנושא הרגיש יש גם השלכות חינוכיות רבות. המחנכים יודעים כי פרק הזמן בחיי הנער המתבגר בו הוא קובע את התייחסותו לנושא, יכול להשפיע על כל מהלך חייו. משום כך פוסקי הדורות, כמו גם פוסקי זמננו, דנו בסוגיא זו בזהירות הראויה לה.

לגופו של דיון, קיימת מחלוקת יסודית בין הראשונים מהו גדר איסור ההשחתה. שיטת בעלי התוספות במסכת סנהדרין[16] היא שאיסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה[17]. לשיטה זו, הוצאת זרע לצורך קיום מצות פרו ורבו כבנדון דידן, לא תהיה בכלל האיסור. לעומת זאת, רבו ראשונים הסוברים שאיסור השחתת זרע איננו חלק ממצות פריה ורביה[18] אלא הוא איסור עצמאי. לשיטתם ניתן לראות את המקור לאיסור בדברי הברייתא[19] המציינת את איסור הניאוף כמקור לאיסור ההשחתה. ניאוף, כידוע, לא הותר אפילו לצורך פריה ורביה.

ו] הלכה למעשה נחלקו בדעתם שנים מגדולי הפוסקים של הדור האחרון, הגרי"ז גוסטמאן והגר"מ פיינשטיין זצ"ל. הרב ישראל זאב גוסטמאן, שעוד בצעירותו היה דיין חשוב בווילנא בבית דינו של ה"אחיעזר", פסק באופן חד משמעי בעקבות מו"ר ה"אחיעזר"[20] שכל איסור השחתת זרע מקורו בביטול פריה ורביה. לדעתו, כשיש צורך בהוצאת זרע לצורך פריה ורביה, ההיתר הוא לכתחילה, לא רק בדיעבד, וכך הורה לי למעשה:

בשנת תשל"ח, אור ליום ג' דחוה"מ פסח, שאלתי את הגרי"ז גוסטמאן שאלה רפואית-הלכתית בשם זוג שומר מצוות. התשובה ההלכתית היתה תלויה בשאלה מהו מקורו של איסור ההשחתה. הרב גוסטמאן זצ"ל הורה להתיר את הפעולה שהיו לה השלכות עתידיות לגבי אפשרות קיום פריה ורביה, והסביר לי את טעמו בכך שלהלכה איסור השחתת זרע כלול בהלכות פריה ורביה, ולכן כל שהוא לצורך פו"ר אין בו איסור השחתה.

כעבור שבועיים קרא לי הרב גוסטמאן ובקש ממני לחזור לבני הזוג, להסיר מהם דאגה ולומר להם שההיתר הוא לכתחילה ולא בדיעבד. על בקשה זו חזר הרב גוסטמאן שוב כעבור זמן[21].

לעומתו הג"ר משה פיינשטיין[22] פסק שאיסור הוצאת זרע באופן שאיננו קשור לגוף האישה [ראה אג"מ שם], שייך לגדרי איסור הניאוף עם כל המשמעויות ההלכתיות הנובעות מכך.

ז] עכ"פ, בנד"ד, שהנפטר פעל בהיתר מורה הוראה והקפיא את זרעו כדין, לכאורה אין שום בית מיחוש לאסור ההזרעה משום חשש לפגם היילוד, מה גם שמבחינת פגם היילוד בכה"ג אין הבדל, לכאורה, אם ההזרעה נעשתה בחייו או לאחר מותו של האב, ואכמ"ל.

פרק ב – הזרעת אשה נשואה שזקוקה לזרע תורם

ח] כיום נולדים בארץ ישראל אלפי תינוקות מתרומת זרע מדי שנה. רובם נולדים לנשים נשואות, שעקב אי-פוריות של הבעל הופנו להזרעה מלאכותית מתורם זר. בהתאם להנחיות מנכ"ל משרד הבריאות התרומה חייבת להיות אנונימית, כך שהאישה לא תדע לעולם מי הוא התורם אבי הילד. עדיין אין בישראל חוק שמחייב שמירה של הנתונים על התורם שהוא, כאמור, האב הביולוגי של הילד, ואין שום דרך למנוע נישואי אח ואחות כשאחד מהם נולד באמצעות תרומת זרע. השאלות ההלכתיות לגבי איסור תרומת זרע מתורם הן: א) חשש ממזרות; ב) איסור עירבוביא ביצירת וולד שלא ידוע מי אביו, כמו שנלמד מגזירת אבחנה; ג) איסור תורה משום "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע".

ט] ידועה מחלוקת הפוסקים אם הנולד מעיבור באמבטיה מזרע פסול, או משכיבה על סדין עם שכ"ז של פסול, מתייחס אחרי אביו הביולוגי ונפסל אף הוא, או שאינו מתייחס אחרי אביו, וכשר אפילו לכהונה. כן רצה להוכיח הג"ר שאול ישראלי[23] בגלל קושיית הטורי אבן[24]מסוגיית חגיגה (טו, א) על סוגיית יבמות (י, א-ב), ובגלל קושיית הדברי-מלכיאל בסוגיית יבמות (צז, ב). וכן האריך להוכיח הגרמ"מ כשר בתורה שלמה[25].

ואם כן, כל שאינו מתייחס אחרי אביו אין חשש ממזרות, וכמו בנכרי הבא על בת ישראל.

י] אמנם כבר כתב ר' יהונתן אייבשיץ בספרו בני אהובה[26] שאפילו בנתעברה באמבטי "באמת אם ממנו לבד נתעברה – פשיטא דבנו הוא לכל דבר. אך מי יכול לברר זה, ולא נתנה תורה למלאכי השרת", ולכן לא החשיב את הנולד מעיבור באמבטי כבנו עקב הספק מי האב. מדבריו נובע שבהזרעה מלאכותית כשידוע בוודאות זרע של מי הוזרק לאישה, "פשיטא דבנו הוא לכל דבר"[27]. ולהלכה, אף שהחיד"א בברכי יוסף הסתפק בדבר,

"העיקר בזה כדעת האחרונים החלקת מחוקק והבית שמואל והמשנה למלך ומהר"י זיין שהוכיחו מזה דחשיב בנו לגמרי. וכן דעת הטורי אבן הנ"ל. וכ"פ בשו"ת בית יעקב. ויתד היא שלא תימוט".

[לשון הגר"ע יוסף ביביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות ג]

ובנ"ד, שהוצאת הזרע נעשתה לשם הזרעה ולא להפקרה, רבו הפוסקים המחשיבים את הנולד כבנו לכל דבר. כן כתב הגרי"י וויינברג בשרידי אש[28], וכן פסקו הגר"מ פיינשטיין[29], הגרש"ז אויערבאך[30], המנחת יצחק[31] והציץ אליעזר[32], שבכה"ג לכו"ע הוולד מתייחס אחרי נותן הזרע, וכמו שכתב בפשיטות בבני אהובה שם.

ואם הוולד אכן מתייחס אחרי נותן הזרע, יש מקום לדון בחשש ממזרות  של הוולד, שנולד מכך שאמו הנשואה הוזרעה מתורם זר.

יא] הספק בדבר תלוי בחקירה עתיקה האם ממזרות (כשההורים אינם ממזרים) היא תולדה של מעשה עבירה של ביאת איסור או של יצירת וולד "מזרע בלול של איש ואישה דלא תפסי בהו קידושין, ואשר אם יבוא עליה כדרך כל אדם יתחייב כרת"[33].

אמנם רבו האחרונים שפסקו כצד הראשון, שאין ממזרות מהתעברות באמבטיה, ועיקר יסודם מדברי הב"ח יו"ד סי' קצה:

מצאתי בהגהת סמ"ק ישן מהר"ר פרץ שכתב: אשה יכולה לשכב אסדיני בעלה, ונזהרות מסדינים ששכב עליהם איש אחר פן תתעבר מש"ז של אחר. ואמאי אינה חוששת פן תתעבר בנדותה מש"ז של בעלה ויהא הולד בן הנדה? והשיב: כיון דאין כאן ביאת איסור, הולד כשר לגמרי אפי' תתעבר מש"ז של אחר, כי הלא בן סירא כשר היה. אלא דמש"ז של איש אחר קפדינן אהבחנה גזירה שמא ישא אחותו מאביו". ע"כ.


וכתב ע"ז הגרשז"א[34]:

"והנה זה ודאי דלהלכה אין לסמוך כלל על האגדה מבן סירא שהיא מפוקפקת[35], וכמו שהביאו מהתשב"ץ ח"ג סי' רסג, אלא כל ההוכחה הוא רק מדברי קדמון הוא רבנו פרץ ז"ל שסובר הכי להלכה."

ובהמשך דבריו שם האריך להראות את צדדי הספק, ולהוכיח שמדי מחלוקת ראשונים לא יצאנו, עיי"ש.

יב] אמנם בנ"ד, שההזרעה נעשית לאחר מיתה, גם לשיטת הגרשז"א יש צד לומר שאין כאן חשש ממזרות. שהרי הגרשז"א הסביר שם[36]את סיבת הממזרות כי התורה הרחיקה בין האיש והאישה ובזה עשתה אותם כשני מינים. "וכיון שיצירת הולד הוא מאיש ואשה שהתורה עשאן כשני מינים נקרא ממזר". ומכאן, מאחר ואין כאן שני מינים בעצם כמו בכלאים, אלא שרק דיני ההרחקה והאיסור הופכים אותם לב' מינים, הרי שהיותם ב' מינים מותנה בקיום האיסור וההרחקה שהרחיקה תורה. ולכן אם נשתנה הדין כמו באחות אשתו שהותרה לו לאחר מות אשתו, בטל דין החשבתם כב' מינים, והוולד כשר. ומכאן גם לאחר מות האיש, במתים חופשי ובטלו ממנו דיני איסורים והרחקות, יש מקום לומר שכבר אין כאן יותר שני מינים וממילא הוולד כשר גם לשיטת התוס'.

יתר על כן, אפילו אם חששו של הגרשז"א בהזרעה מלאכותית קיים בכל זאת גם בהזרעה שלאחר המוות עצם ספקו של הגרשז"א פשוט הוא לגרי"י ויינברג[37] שאין חשש ממזרות בעצם ההזרעה המלאכותית מתורם זר, אפילו הוא חי. וכבר הורה זקן[38]הגר"מ פיינשטיין[39] שדין ממזרות הוא תולדה של מעשה העבירה ולא של העירוב הזר, ולכן הוולד כשר, ואין לחוש כלל לדעת החולקים.

יג] והנה, איסור עירבוביא ביצירת וולד שלא ידוע מי אביו, כמו שנלמד מגזירת אבחנה, קיים בוודאי במקום בו אין רישום מסודר ושמור שלא ישכח ברבות הימים, וכמו שהעיר על זה הגרע"י יוסף ביביע אומר[40], וכמו שהורה הגר"מ פיינשטיין לאסור תרומת זרע אנונימית מתורם יהודי, מדין גזירה שמא ישא אחותו מאביו.

אמנם בשנים האחרונות בכמה מדינות בעולם הבינו שיש לילד "זכות לדעת מי אביו" וחייבו לשמור רישום מדוייק ומסודר של תורמי זרע וצאצאיהם[41]. אולם במדינת ישראל טרם זכינו להבנה זו, ולכן אין היתר לתרומת זרע יהודי כשאין רישום או שהוא עלול להשתכח.

אע"פ כן בנ"ד, אם מנות הזרע הקפואות לא ישמשו להזרעה של כמה נשים אלא אך ורק להזרעת אשה נשואה אחת מסויימת, לכאורה זה בודאי עדיף משימוש בזרע אחר של תורם חי בלתי ידוע, שהרי כאן אין לוולד אחים מן האב שנולדו לאישה אחרת, ולכן לא קיים כאן חשש של אח נושא אחותו.

אמנם בהזרעת אשה נשואה בזרע כזה, יש מקום לחייב הבעל לפרוש מאשתו כדין מעוברת ומינקת חבירו, וכמו שפסק להלכה ביביע אומר שם[42].

יד] המקור לחשש איסור תורה בהזרעה משום "ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע", הוא בשו"ת מערכי לב[43], שו"ת ישכיל עבדי[44], הרב ש"א יודלביץ[45], הגר"י טייטלבום מסאטמר[46] [הובאו באנציקלופדיה הלכתית רפואית[47]] אך כבר נדחו דבריהם[48]. מכל מקום, גם לדעתם יש מקום לחלק בין זרע מתורם חי לבין זרע מן המת ואכמ"ל.

טו] לסיכום: קשה לאסור שימוש בזרע המת לשם הפריית אישה נשואה אשר ללא שימוש בזרע המת אמורה לעבור איסור גמור ולקבל זרע תורם חי יהודי אנונימי.

בכל מקרה, כל עוד אין רישום מסודר של תורמי זרע וצאצאיהם, חייבים להקפיד שכל מנות הזרע הקפואות של הנפטר ישמשו להזרעה של אישה אחת דווקא. כמו כן יש מקום לחייב את הבעל לפרוש מאשתו כדין מעוברת ומינקת חברו, אך הכרעה בדבר מסורה לפוסק מובהק המכיר היטב את בני הזוג, ואכמ"ל. 

[ראה עוד להלן במדור הביבליוגרפי, עמ' 185-186, את הציון לתשובת הרב אפרים רחמים כהן, על הזרעה מלאכותית לאחר המות, שפורסם בארץ אפרים, ח"א, סי' כז, עמ' קפו-קצו.]

 

סוף דבר

באביב תשס"ד, כשלש וחצי שנים לאחר מותו, נולדו לנפטר בן ובת, שני תאומים בריאים.

 



[1].    היתר זה איננו פשוט. יש התולים את ההיתר בשאלה האם גם רווק מצווה במצוות פרו ורבו, או שרק נשוי מצווה בה. על המחלוקת בשאלת חיוב הרווק במצוות פו"ר, ובשאלת האיסור או ההיתר להקפיא זרע רווק לפני טיפולים כימותרפיים  -- ראה ספר אסיא ז (הוצאת המכון ע"ש ד"ר פ' שלזינגר, ירושלים תשנ"ד), עמ' 279-303; ובמאמרי "קוים אחדים לדרכו של הגרש"ז אויערבאך זצ"ל בהלכות רפואה ופיקוח נפש", אסיא נז-נח (הוצאת מכון שלזינגר, ירושלים תשנ"ז), 17-61, בעמ' 50.

[2].    דיון ראשוני בנושא, ראה דברי יוסף, מתוך אוצר שיעורי הרב יוסף כהן, אבן העזר, חלק א, (הוצאת מכון הרי פישל, ירושלים תשנ"ח) הל' אישות סי' א, פרק ד, עמ' יב-טו.

3.    מ' הלפרין, "גמילות חסדים עם המת וקיום מצוות פרו ורבו בהזרעה מלאכותית לאחר מיתה", בית הלל ט [ג, א], טבת תשס"ב, עמ' נה-ס. לתועלת הקוראים, הדיון הועתק, הועלה  על הרשת וניתן לצפיה באתר מכון שלזינגר:

http://www.medethics.org.il/articles/misc/BH.9.asp

[4].    על התופעה בעולם ובישראל, ראה: ר' פדרבוש, זרעים של תקוה, אתר מעריב, (16.11.00); א' קזין, הסוד נשאר בצנצנת, הארץ, (21.12.00), עמ' ד1-ד2. על קיום התופעה גם אצל נשים שומרות מצוות השומרות על אורח חיים דתי, ראה: ש' גרינפילד, ללא בעלים, מקור ראשון, 210, ה' באלול תשס"א (24.8.01) עמ' 8-13; ד' מזורי, מהפכה: רווקות דתיות נכנסות להריון מתרומת זרע באישור רבנים, מעריב, (23.8.01) עמ' 11.

[5].    שרידי אש, חלק ג, סוף סי' ה.

[6].    ראה מה שהביא הרב פרופ' אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית רפואית, כרך א, "ערך הזרעה מלאכותית", ערך משנה ה(3) "הזרעה מתורם זר שהוא גוי", עמ' 158, ציונים 88-89, וכן מש"כ הגרש"ז אויערבאך בנועם חלק א עמ' קנט.

[7].    נשמת אברהם, כרך ד, חלק אבן העזר, סי' א ס"ק ג (עמ' קפא).

[8].    גיטין פרק ח משנה ד.

[9].    גיטין עט, ב.

[10]בית הבחירה, כתובות, כז, ב, ד"ה שכיב מרע.

[11]אסיא סה-סו עמ' 47.

[12]אבן העזר, סימן כג.

[13].  שו"ת תורת חסד, ח"ב, מג. ראה עוד אנציקלופדיה תלמודית ערך "השחתת זרע".

[14].  לדוגמא: ראה ספר החינוך, מצוה רט, משרשי המצוה.

[15]בית יוסף בבדק הבית, אבן העזר, ריש סי' כה, בשם הזוהר. וראה תורה שלמה (לגר"ר מנחם מנדל כשר), בראשית, לח, י, אות מה בהערות; שערי זהר (לג"ר ראובן מרגליות) על מסכת נדה, דף יג. וע"ע י' תא שמע, הנגלה שבנסתר עמ' 35, "שעניין זה חוזר בזוהר פעמים רבות ומודגש בעיקר בשמות ג ע"ב".

[16]סנהדרין נט, ב, ד"ה והא.

[17].  וכן דעת ר"ת, יבמות יב, ד"ה שלש.

[18].  רמב"ן, ר"ן ורשב"א, נדה יג, א; תוס', יבמות יב, ד"ה שלש.

[19]נדה, יג, ב.

[20]אחיעזר, חלק ג, סי' כד, אות ד,  ע"פ דעת הערוך לנר ביבמות דע"ו, ומשמע שמסכים עמו מעיקר הדין.

[21].  פירוט הדברים ציינתי בשולי שו"ת אחיעזר, חלק ג, סי' כד, סוף אות ה, ובשולי שו"ת אגרות משה אהע"ז ח"א, סי' סג,  ענף ז. (כת"י).

[22].  שו"ת אגרות משה אהע"ז, ח"א סי' ע; ח"ג, סי' יד.

[23].  הרב שאול ישראלי, אבהות בהזרעה שלא כדרכה, קובץ תורה שבעל פה לב (תשנ"ב) עמ' מא-מו.

[24]טורי אבן חגיגה דף טו.

[25]תורה שלמה, כרך יז, במילואים סי' ד, אות טז.

[26]בני אהובה, הלכות אישות פרק טו הל' ו.

[27].  וצידד לומר שאישה שהוזרעה מפסול לה בלא בעילה, אינה נפסלת לכהונה כשם שאיננה נאסרת לבעלה, עיי"ש.

[28]שרידי אש חלק ג סי' ה.

[29]אגרות משה, אבן העזר (א) סי'  י, וסי' עא.

[30]נועם כרך א, עמ' קנג-קנז; נשמת אברהם, כרך ד, חלק אבן העזר, סי' א ס"ק ב (עמ' קפ).

[31]מנחת יצחק ח"א סי' נ.

[32]ציץ אליעזר ח"ג ס' כז פרק ג.

[33].  לשון הגרשז"א, נועם כרך א, עמ' קמה.

[34]נועם שם, עמ' קמט-קנ.

[35].  לאחרונה עיינתי בגוף אגדת בן סירא כפי שהודפסה מכתבי יד, ונזדעזעתי איך ניתן להאמין לדברים הנראים בעליל מזוייפים מתוכם. וראה מש"כ הרב ראובן מרגליות (בקונטרסו "עוללות" סי' יב, נדפס בסוף ספרו מחקרים בדרכי התלמוד, הוצאת מוסד הרב קוק, הדפסה שניה תשמ"ט) וז"ל: "תמה אני איך השתרבבה [אגדת בן סירא] לתוך ספרותנו; אגדה שהיא מוזרה לרוח היהדות, בלי כל תוכן לימודי או מוסרי, ומקורה באלפא-ביתא דבן סירא, חוברת שכל תעודתה להתל ולהלעיג על דברי חכמים, כאשר הוכיח הר' אברהם אפשטיין בספרו מקדמוניות היהודים ע' 119-124. ממעין נרפש זה נבעה הבדותא על לידת בן סירא, אחרי שאמו קלטה באמבטיה ש"ז שהוציא אביה  -- הנביא האלוהי ירמיהו." ובהמשך דבריו באר כיצד השתרבבה האגדה לספרות ההלכה.

36.נועם כרך א, עמ' קנא.

37.  שרידי אש חלק ג סי' ה.

38.בשעתו אמר לי הגרש"ז אויערבאך מספר פעמים שאין הוא יכול לחלוק על הגר"מ פיינשטיין, וכן לא לפרסם מאמר הלכתי כנגד דעתו של הגרמ"פ בלא לקבל ממנו רשות לפרסום כזה. ראה גם במנחת שלמה חלק א סי' ח, בהערה בראש הסימן.

39אגרות משה, אבן העזר (א) סי' י, וסי' עא; ואבן העזר (ב) סי' יח.

[40]יביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות יג.

[41].  ראה: נ' מי-עמי, תרומות זרע בישראל, לעיל עמ'  96-112.

[42].  אמנם באבני מילואים, יג, ס"ק א, כתב "דלא אסרו חז"ל מעוברת חבירו ומינקת חבירו אלא היכא שנשאה באיסור כשהיתה  מעוברת או מינקת. אבל אם בשעה שנשאה היה בהיתר, דנמצאת מעוברת לית לן בה. כיון דבהיתר נשאה לא בעי הפרשה". ובאוצר הפוסקים, יג, סח, הובאו פוסקים דגולים הסוברים שבאשת איש שנאנסה והרתה אין דיני הפרשה של מעוברת ומינקת חברו, כי האיסור הוא אך ורק לשאת מעוברת ומינקת חברו. הובאו הדברים במאמרו של הגרש"ז אויערבאך, הזרעה מלאכותית, נועם א  (תשי"ח) קמה-קסו, בעמ' קנח-קנט, והוסיף עליהם, שבהזרעה מלאכותית גם לא קיים החשש המהווה את הטעם לגזרת חז"ל האוסרת לשאת מעוברת או מינקת חבירו, עיי"ש, ויש לדון בדברים, ואכמ"ל. אמנם החיד"א בברכי יוסף, אבן העזר, יג, י, מסתפק אם גזירת חז"ל קיימת בנתעברה באמבטי. והגרא"י ולדינברג בציץ אליעזר, ח"ט, נא, ד, חוכך להחמיר בנשואה שהרתה מהזרעה מלאכותית. וכן פסק להחמיר ביביע אומר, ח"ב, אבן העזר סי' א, אות (יג).

[43].  שו"ת מערכי לב סי' עג.

[44]ישכיל עבדי חאבהע"ז סי' י.

[45].  הרב שמואל אהרן יודלביץ, בירור הלכה באיסור השתמשות בפריה מלאכותית, נועם כרך י' עמ' נז-קג.

[46].  בהמאור אב-אלול תשכ"ד.

[47].  הרב פרופ' אברהם שטינברג, אנציקלופדיה הלכתית-רפואית, כרך א', ערך הזרעה מלאכותית, עמ' 156.

[48]יביע אומר, חלק ב, אבן העזר סי' א, אות (ט), וש"פ.