הפריית מבחנה והזרעה מלאכותית - הוראות כ"ק הרבי מליובאוויטש

הרב יוסף שמחה גינזבורג

הרב אברהם ברוך פבזנר (פעווזנער)

הוראות כ"ק הרבי מליובאוויטש בענין
הפריית מבחנה והזרעה מלאכותית

 

         בנדון הפריית מבחנה, יש בין חסידי חב"ד הנחה, ואולי גם דיעה נפוצה, שדעתו של הרבי היא שהדבר מושלל ואסור לחלוטין עפ"י ההלכה, ולפי הנחה זו, מכריע הרבי להלכה כפוסקי דורנו המחמירים ואוסרים את הדבר (וזאת גם במקרים קשים וחמורים).

         ננסה בעזה"י לברר מהי באמת גישתו של הרבי בכל הנושא, ומה הן הוראותיו למעשה.

     

 

         ההנחה הנ"ל נסמכת, לכאורה, על כמה ממענותיו של הרבי, בכתב ובעל פה, שחלק מהן התפרסמו בבמות חב"דיות שונות.

להלן המענות הללו:

א.     אשה ממצפה רמון עברה טיפול להפריית מבחנה. לפני כן ביקשו היא ובעלה מהרבי ברכה להצלחה בזה, ולא נענו. משום מה, סברו שאכן קיבלו ברכה כזאת. העובר לא הצליח להתפתח. שוב החלו בטיפול מחדש, וביקשו ברכה שהפעם יהיה העובר לתינוק בריא ושלם. המענה שקיבלו באמצעות בית חב"ד המקומי, ביום כ"ג אלול תש"נ:

"צילום מכתב הפוסק שהתיר זה.

דיוק בטהרת המשפחה.

פשיטא שאני לא כתבתי ברכה לעשות זה.

אזכיר על הציון."

ב.      תשובה באמצעות הרה"ג בן-ציון ליפסקר שליט"א, רבה של ערד, מיום כ"ז אדר תנש"א:

                   "המותר על-פי התורה?"

ג.      לבני זוג שביקשו ברכה להפריית מבחנה, בתשובה למכתבו של הבעל:

"כמדומה אסור על-פי שולחן-ערוך וכו'.

ובטח לא יעשו זה כלל, ופשוט.

אזכיר על הציון."

ד.      ובתשובה לאשה באותו ענין:

"הרי ככתבה גם זה זהו היפך התורה!!

ולבזבז ממון כדי לעבור על השולחן-ערוך.

אזכיר על הציון."[1]

ה.     כמו-כן התפרסם שאשה שביקשה את ברכת הרבי, בעת חלוקת דולרים, להצלחת הטיפול הנ"ל, נשאלה ע"י הרבי, האם יש רב שהתיר לה את זה, וכשענתה שפלוני התיר לה את זה, אמר לה הרבי:
הרי הפלוני הזה אינו רב, אלא דוקטור!  

ו.       תשובת הרבי לשואל מהרב הלר, מיום י"ד כסלו תש"נ, שנעתקה לקמן.

אולם עיון נוסף במענות הללו, מוכיח שאין כאן שלילה מוחלטת של הטיפול אלא רק הסתייגות בלבד:[2]

במענה א' יש דרישה לשלוח לרבי "צילום מכתב הפוסק שהתיר זה" - יש כאן משמעות שכאשר ישלחו את המכתב - הרבי יסכים לטיפול. וזה ש"פשיטא שאני לא כתבתי ברכה לעשות זה" - הרי זה מפני שהזוג לא צירפו שום פסק דין להיתר;

במענה ב' הרבי מנסח את דבריו בצורת שאלה: "האם מותר עפ"י התורה?", ולא בצורת הכרעה ופסק, וברור שזהו בדיוק, כמובן;

במענה ג': "כמדומה[3] אסור עפ"י שו"ע וכו'";

ובמענה ד': "הרי ככתבה...[4] זהו היפך התורה!! וכו'" - "ככתבה", כנראה שהאשה כתבה בפירוש שהיא מתכוונת לעשות את זה למרות שהדבר אסור.[5]

אלא שאי אפשר להתעלם מהעובדה שאם כי בכל המענות הללו אין שלילה מוחלטת של הטיפול, בכל זאת יש בהן נטיה ברורה לאיסור. ויש לציין שבמענות הקצרות הללו אין הרבי כותב מה הם נימוקיו.

ונראה שהענין מתבהר עפ"י מכתבו של הרבי להרה"ג רא"י הלר (העללער) שליט"א[6] מיום עש"ק י"ז כסלו תש"נ בנדון הזרעה מלאכותית (שיש בה דברים משותפים עם הפריית המבחנה). ולהשלמת התמונה נעתיק כאן את כל ההתכתבות כפי שהופיעה בקובץ "כולל מנחם" ניו יורק תשנ"ה עמ' כז ואילך: מכתב השואל אל הרב הנ"ל, ובו כלול גם מענהו של הרבי לשואל, מענה הדומה (בחלקו) למענה א'; פסק דין הרב; מכתב הרבי אל הרב הנ"ל; ומענהו של הרב.

מכתב אל הרה"ג ר' יוסף אברהם הלוי העלער שליט"א

י"ד לחדש כסלו התש"נ

לכ' הרה"ג הרה"ח מוהר"ר יוסף הלוי העלער שליט"א

חבר בד"צ דק"ק קראון הייטס יצ"ו

כידוע לכבוד תורתו הנני כבר נשוי לאורך ימים ושנים טובות ... שנים לערך, ולעת עתה לא זכיתי לזרעא חייא וקיימא, אשתי שתחי' עברה כמה ניתוחים לא עלינו ביחס לעיבור ... אי אפשר לה להתעבר באופן טבעי נורמלי, העצה היחידה היא ... שלוקחים הזרע של הבעל וכו' ושמים את זה ישר בהרחם של האשה בלי שהזרע יהא צריך לעבור דרך הטיובס [צינורות] וכו' וכו'.

לפני כמה חדשים פנינו לכבוד תורתו בנידון זה וכבוד תורתו אמר שהיות שיש שמועות שכמה מהקליניקס [מרפאות] שמטפלים בהנ"ל אינם נזהרים כ"כ ואפשר שמערבים זרע אחר בזרע הבעל ח"ו וכו' הנה הדרך היחידה שיהי' מותר עפ"י תורה לעבור הפראצעדורע [את התהליך] הנ"ל הוא באם הקליניק [המרפאה] יסכים שיהודי ירא-שמים ישמור ויעמוד על גבי הרופאים במשך הימים או השעות שמכינים את זה באופן שנדע ברור שלא קלקלוהו.

והנה לאחרונה מצאנו קליניק [מרפאה] שהסכים על תנאי הנ"ל ואמרו שיתירו מכיריהם ד"ר ... שי' שיהי' השומר וגם ד"ר ... אמר שימסור את עצמו על זה ויעשה כל אשר ביכולתו לעזור בהענין (ד"ר ... מפורסם פה ליהודי חסיד וירא שמים).

לפני איזה ימים כתבה אשתי מכתב לכ"ק אדמו"ר שליט"א וביקשה ברכתו הק' על הענין הנ"ל. היום צילצל אותי הרי"ל שי' גרונר ומסר שכ"ק אדמו"ר שליט"א ענה שרוצה לראות "צילום מ(ה)פסק דין ברור".

ובזה הנני פונה לכבוד תורתו שליט"א שיואיל לאשר הפסק דין הנ"ל בכתב בכדי שנוכל למסור את זה לכ"ק אדמו"ר שליט"א בהקדם...

ויהי רצון שנזכה לקבל ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א ונזכה לבשורות טובות ישועות ונחמות במהרה בימינו, אמן.

                                                     בכבוד ובברכה

אישור הפסק דין

ב"ה יום ד', ט"ו כסלו התש"נ

כבוד הר'... וכו'...

שלום וברכה,

במענה למכתבו מאתמול המצו"ב:

על פי דעתי, ועל פי מה שהסביר לי בטלפון הד"ר ... שי' (שהוא יהודי ירא שמים...) שיעמוד אצל כל התהליך מרישא ועד גמירא. וישגיח על כל פרט ופרט, וגם החומר יהי' סגור וחתום ע"י חותם בתוך חותם, באופן שלפי דעת הנ"ל אין שום חשש תערובות חומר זר ח"ו (וגם אין לרופא הנ"ל שום נגיעה בזה היות שרופא אחר מטפל בזה והוא רק משגיח, וליתר שאת גם רופא השני המטפל בזה הוא יהודי).

עפ"ז יכול לסמוך על גדולי הוראה שהתירו באופן זה (עי' שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' נ' ועוד).

                                         ועל זה באתי על החתום יום הנ"ל

                                                     יוסף אברהם הלוי העלער

 

תשובת הרבי אל הרב הלר[7]

"קודם הכניסה לשקלא-וטריא בהלכה,

יברר אצל מומחים שכבר עושים בזה מזמן, על דרך הרגיל עד עתה בפועל מכמה וכמה חודשים:

1.     כמה זמן מראשית התהליך עד סופו?    

2.     כמה טיפולים עושים במשך זה?

       לפעמים יותר מטיפול אחד נעשה על ידי איש אחד, אבל לאו דווקא; בינתיים [ישנם] הפסקי זמן שאז כל החומר על אחריות דשומרי המחסן.

3.     כמה חומרים מוסיפים להזרעה?

4.     איכותם?

5.     היש בחומרים הנזכרים כאלה שנעשו מזרע אדם?

6.     וכן בנוגע לביוץ האשה?

7.     ישנם טיפולים שגורמים בהאשה דין נידה.

8.     נוכחות הבעל בכל הנזכר לעיל - מעוררת השאלה: [האם יש לרופא דין] מסיח לפי תומו בזה?

בזמן המנחת יצחק[8] - היה כל התהליך באופן שונה לגמרי. וגם עתה משנים מזמן לזמן.

תשואות חן שיודיעני תוצאות חקירות ודרישות הנזכרות לעיל, ועוד דוגמתם.

 

מענה הרב לכ"ק אדמו"ר על תוצאות החקירה ודרישה:

כ"ד כסלו, עש"ק חנוכה, התש"נ

כ"ק אדמו"ר שליט"א,

כבקשת כ"ק אדמו"ר שליט"א, הנני בזה לכתוב תוצאות הדרישה וחקירה אודות הזרעה מלאכותית עד כמה שעלה בידי לברר לעת עתה (הענין נתעכב היות שאחד הרופאים אשר עמי בקשר היה מחוץ לעיר).

א.    כמה זמן מראשית התהליך עד סופו: יש שגומרים את כל הענין בב' וג' שעות (ד"ר ... מאנהעטן), אצל אחרים משאירים הזרע באינקובאטור מ"ח שעות, ולפעמים ע"ב שעות (ב' או ג' ימים).

ב.     כמה טפולים עושים במשך זמן זה: משתדלים לעשות הרבה יחד ככל האפשר כדי למעט בהוצאות, בבתי רפואה עוזרים בזה כמה וכמה. רופא הנ"ל עושה הכל לבד והכל רק על אחריותו.

ג.     כמה חומרים מוסיפים להזרע: תלוי לפי המקרים, ודעת הרופאים: יש מוסיפים עד עשרה חומרים. ויש [המוסיפים] רק חומר אחד, וכדלקמן:

ד.   איכותם: רופא הנ"ל מוסיף רק מי מלח בלבד, לפעמים צריך גם פרוטאין ואז לוקח דם מהאשה. אחרים מוסיפים מינרלים, לפעמים אנטיביוטיקה, במקרים מסויימים [מוסיפים] מרכיבים מדם של עובר.

       לפי דבריהם בשום אופן אין דבר הנעשה מזרע אדם (אחר) או ביוץ האשה. (במקרה של ... היו צריכים להוסיף רק חומר אחד המוכר לד"ר ... וליתר שאת יבדקנו עוד הפעם ע"י מיקרוסקופ לפני שמוסיפים אותו).

ה.    ישנם טיפולים שגורמים באשה דין נדה: ישנם כמה שיטות איך להכניס: יש מכניסים דרך דופן צוואר הרחם ואז בטח יוצא דם (ואין כאן מקומו לשקלא-וטריא האם זה דם נדה וכו'). יש מכניסים דרך פתח הרחם ע"י שפופרת דקה ביותר, וראיתי אותה ולכולי עלמא לא נעשית נדה באם אינו יוצא דם. (בדין "אין פתיחת הקבר בלא דם" המבואר בשו"ע ס' קצ"ד ס"ד דכשמכניסין שפופרת תוך הרחם נטמאת, ישנה שיטת האחרונים דס"ל דכשפותחין הרחם מבחוץ לא אמרינן אין פתיחת הקבר בלא דם, דדין זה הוא רק במפלת וכיו"ב שנתעוררה הפתיחה מפנים {תפארת למשה סי' קפ"ח, הגהות הברוך טעם על שו"ת נובי"ת סי' ק"כ, שו"ת שו"מ תליתאה סי' מ' ח"ב ועוד.} ודלא כנובי"ת סי' ק"כ דאוסר בכל אופן, ע"ש. ובנידון דידן השפופרת היא דקה מן הדקה ובכה"ג לכ"ע לא חשיב פתיחת הקבר. וכמש"כ בספר פרי דעה סי' קפ"ח דבפחות משיעור אצבע קטנה של אדם שהוא לערך ט"ו מילימטר טהורה לכ"ע. וכ"מ בבהגר"א סו"ס קפ"ח דבפחות משיעור "פיקה של שתי" שהוא כדור שבראש הפלך שטוות בו הנשים חוט השתי לא הוי פתיחת הקבר ע"ש). אבל כמובן שאי אפשר להבטיח מקודם שלא יצא, ולפעמים יוצא מהצדדים ע"י שגורר שם בלי כוונה, ואז מתעוררת שאלת נאמנות הרופאים. ד"ר ... הנ"ל אינו מכניס אפילו בפתח (הצוואר?) הרחם, ועל דרך הרגיל אין דם.

ו.     להערה בעלמא: היות שישנם המתירים לעשות הטיפול אפילו בימי נידתה (שו"ת אגרות משה אה"ע ח"ב סי' י"ח, ודלא כמהרש"ם ח"ב ס' רס"ח שאוסר. ישנה שיטה ממוצעת המתירה לאחר שתצא מדין נדה דאורייתא, שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' נ') אולי אפשר לצרף שיטתם עכ"פ במקום ספק דם.

ז.     רופא הנ"ל אישר שישנם כמה שיטות ושמשנים מזמן לזמן, וזה עכשיו חזר מטקסס שלמד שם שיטה חדשה.

ממכתב הרבי ברור שהוא אינו נכנס לשקלא וטריא בהלכה בדין זה (של הזרעה מלאכותית). ומשמעות הדברים הן עפ"י מה שכתב במכתב להרב הלר והן עפ"י מה שכתב בהמענה לשואל - שהרבי סומך על פסק דין (ברור של) רב בזה ככל שהרב יפסוק, להיתר או לאיסור.

ויתכן שגישתו של הרבי בזה היא, שמאחר שאין הלכה פסוקה בנידון זה (שהרי לא היתה עמידה למנין, וכיו"ב), הרי ש"דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד"[9]. אלא שצריך שרב יפסוק בכל מקרה ומקרה לגופו, ואין לסמוך על פסק כללי ועקרוני, מכיון שבשינוי קטן במציאות משתנה הדין. ואכמ"ל בזה.

אלא שהרבי דורש מהרב הפוסק שלפני שהוא (הרב הפוסק) נכנס לשקו"ט של הלכה - שיברר ויחקור וידרוש אצל מומחים העוסקים בזה בפועל מזמן רב - כמה וכמה פרטים בדרך הרגילה שלהם עד עתה בפועל (ולא מה רק שאפשר לעשות מכאן ולהבא).

ומשמעות הדברים היא - שכאשר לפי השקו"ט והמסקנא בהלכה יש להתיר הזרעה מלאכותית באופן מסויים, הרי יש לעמוד על המשמר שאכן הכל ייעשה כהלכה (היינו באופן המסויים המותר) ושהנאמנות בזה (שאכן הכל מבוצע כהלכה) ג"כ תהיה תקפה עפ"י הלכה.

     

         והנה החששות שהרבי כתב בענין הזרעה מלאכותית, ישנם גם (ואולי ביתר שאת וביתר עוז) בהפריית מבחנה.[10]

         וזו, כנראה, הסיבה לעמדתו של הרבי שלא לאשר ולתת ברכה להפריית מבחנה.

         זאת ועוד: מאחר שיש חששות רבים בטיפול הנ"ל, הרי שיש להימנע ממנו ככל האפשר, ולא להפכו לטיפול פשוט שיגרתי ונפוץ. כלומר: הסתייגותו הפומבית והנחרצת של הרבי מהטיפול, מהווה מסר לרבנים מורי הוראה שלא ימהרו להתיר את הדבר, ולא יינתן היתר אלא אם כן אין שום ברירה אחרת (וזאת, גם כאשר עצם ההיתר ברור להם מבחינה הלכתית-עקרונית); וגם מסר לציבור הרחב ולזקוקים לטיפול שהדבר אינו פשוט כלל, וגם כאשר מבצעים את הטיפול (במידה והדבר הותר) יש צורך בזהירות ודקדוק מירביים בפרטים ופרטי פרטים, ושלא יעשו שום דבר קטן כגדול, בלי שאלה לכך. (ומסתבר שההסתייגות קשורה לעוד דברים שאינם ממסגרת הצרה של רשימתנו).

     

תשובה מותנית

         וכנראה זהו פשר המענה הבא:

ז.       לאשה שביקשה ברכה אודות הפריית מבחנה, אמר הרבי:

         צריך בירור באם זה מותר על-פי ההלכה.

       השואלת: אני ביררתי.

       הרבי: אצל מי?

       השואלת אמרה את שם הרב.

       הרבי: בכל אופן, איך שתחליט, יהי רצון שיהיה על-פי ההלכה.[11]

        

ולפי זה מתבארת העובדה שכאשר רבנים בני סמכא לקחו על עצמם את האחריות לפקח על כל תהליך ההפריה מתחילתו ועד סופו - הסכים הרבי לטיפול ונתן את ברכתו. כפי שאפשר לראות מהמענות דלהלן:

תשובות חיוביות

ח.     ביחס לפיקוח ע"י ארגון פוע"ה, פנו לבקש הסכמת הרבי בביקור הראשל"צ הגר"מ אליהו שליט"א אצל הרבי, ביום ו' מרחשון תשנ"ב: "לפי מיטב זכרוני, התשובה (של הרבי) היתה שבאם הראשון לציון הגר"מ אליהו שליט"א לוקח על עצמו את האחריות - יש לסמוך עליו."

ט.     "כמה זמן לפני כ"ז אדר תשנ"ב[12] פנה זוג אחד ושאל דעת קדשו: בבית הרפואה "ביקור חולים" בירושלים נעשית הפריית מבחנה תחת פיקוחם של רבנים חרדים מהתחלה עד גמירא, ועיקר ההשגחה שלהם היא לדאוג לכך שלא יערכו בזרע הבעל שום דבר זר שיש בו חשש כלשהו, וקיבלו על כך הסכמתו וברכתו הק'".

י.       "אחרי כ"ז אדר נתקבלה שאלה כזאת מעוד זוג וגם הם קיבלו הסכמה וברכה".[13]

יא.    הרה"ג ר' יוסף-יצחק פייגלשטוק שליט"א, רב דקהילת חב"ד בואנוס איירס, הציע לרבי בניסן תשנ"ב אודות הפריית מבחנה, בשמירה מעולה כנדרש, לזוג שללא זאת היו עומדים לפני גירושין, וקיבל על כך הסכמה וברכה.[14]

     

סיכום:

הרבי מסכים להפריית מבחנה (וכן להזרעה מלאכותית) אך ורק בתנאים הבאים:

א.     שרב (מורה הוראה בפועל) יפסוק להלכה שהדבר מותר בכלל, ולזוג הנדון בפרט.

ב.      על הרב הפוסק לבדוק היטב כל מקרה, ולא להתיר את הטיפול אלא כשאין שום ברירה אחרת כלל.

ג.      כאשר ניתן פסק-דין ברור להתיר את הטיפול, שהדבר ייעשה בפיקוח צמוד של אנשים יראי שמים, הנאמנים עפ"י תורה, שהטיפול אכן נעשה אך ורק לפי פסק דין הרב, ללא שום סטיה שהיא.[15]

     

כל הנ"ל הוא בענין הפריית מבחנה מזרע הבעל; ואין זה נוגע כלל לדיון בענין תרומת זרע, ביציות ו"פונדקאות".



[1].   שתי התשובות ג' ו- ד' מגליון "בית חיינו" מס' 124 עמ' 18, ט-טו בשבט תשנ"ב.

[2].   וזאת, כנראה, כאשר חסרים תנאים מסויימים, כדלקמן. ראה כיו"ב גם ב"בית חיינו" גיליון 77, מיום ג' אדר תנש"א.

[3].   ההדגשה של המעתיקים.

[4].   ההדגשה כנ"ל.

[5].   ובכלל המילים "גם זה" מוכיחות שהבעל כתב על טיפול אחד, והאשה - על טיפול שונה. אולי הזרעה מלאכותית והפריית מבחנה (ואולי דובר שם על תרומת זרע מגבר אחר). ובכל אופן, מכתביהם של בני הזוג לא הגיעו לידינו, וקשה לנו לקבוע בוודאות מהו תוכנם המדוייק.

[6].   חבר בבד"צ של שכונת קראון הייטס, ברוקלין, ניו-יורק.

[7].   סידור השורות, פתיחת ראשי-תיבות, כל המוקף בסוגריים מרובעים, ומקצת סימני הפיסוק - נתווספו ע"י הח"מ.

 

[8].   כנראה הכוונה לח"א סי' נ הנזכר במכתבו של הרב הלר. התאריך שם: עש"ק שובה תשי"ג.

[9].   עירובין ו, ב, ואילך, ועוד. 

[10]. חוץ מחשש מס' 7, שיל"ע אם הוא שייך, בצורה אחרת, בנדו"ד.

[11]. "בית חיינו", גיליון 81, מיום ב' ניסן תנש"א.

[12]. האירוע המוחי הראשון שעבר על הרבי. לאחר מכן היו תשובותיו רק בניע ראש, אך גם הן היו ברורות וחד משמעיות ביותר, לאחר שהוצגו לפניו כל האלטרנטיבות, וסמכו עליהן למעשה גם בעניני פיקוח-נפש וכו'.

[13]. התשובות ח-י הן ממכתב המזכיר הרה"ג רי"ל גרונר שליט"א אלי (י. ש. ג.), מיום י"א אדר ב' תשנ"ה.

[14]. ממכתבו להרה"ג רמ"מ גלוכובסקי שליט"א, רב קהילת חב"ד ברחובות, מיום י"א תמוז תשנ"ב.

[15]. בפסק דינו של הרה"ג ר' יוסף יצחק פייגלשטוק מיום י"ב ניסן תשנ"ב, בענין הזרעה מלאכותית (פס"ד שקיבל את הסכמתו של הרבי), פורטו התנאים דלהלן:

א.   שיהיה בימי טהרה לאחר טבילה במקוה.

ב.   הוצאת זרע בתשמיש כדרך כל הארץ בנרתיק פלסטיק מיוחד לכך לבוש על הבעל.

ג.    שמירה קפדנית על הזרע ע"י שומר תורה ומצוות המבין גם בעניני רפואה, שלא יוכלו לרמותו.

ד.    לבדוק כל הכלים ששם עובר הזרע שיהיו נקיים לפני הטיפול (וגם אחריו, שלא יוכלו להשתמש בהזרע לאחרים).

ה.   שהשמירה תיעשה ע"י אשה, ולא ע"י גבר (כי רק באומן התירו מטעם שטרוד באומנתו).

ו.    שהשמירה לא תיעשה ע"י הבעל, שאינו יכול לדקדק מחמת טירדתו.

ז.    השמירה תהיה גם שלא יוסיפו שום דבר לזרע.

ח.   הפיקוח הזה צריך להיות מתחילה ועד סוף ממש (היינו עד להכנסה לרחם) בשבע עיניים. וכל חסרון בפיקוח, עלול לאסור את כל הטיפול.

 

חילול שבת כדי למנוע הפסקת הריון - שו"ת

הרב יוסף שלום אלישיב

ד"ר אלי י' שוסהיים

"חילול שבת כדי למנוע הפסקת הריון" - שו"ת

 

לכבוד

מורינו ורבינו

מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א

ירושלים

 

שלום רב וברכה,

         ראשית הנני לאחל לכת"ת בריות גופא ונהורא מעליה וכל טוב סלה.

         כידוע לכבודו, כיו"ר אגודת "אפרת", הנני עושה לילות כימים בהצלת עוברים לבל יקטלו את חייהם ר"ל, ולאחרונה התעוררה אצלי שאלה בענין הצלת עובר בשבת, והנה הצעת הדברים:

         לא מכבר קיבלתי הודעה סמוך מאד לשבת, בדבר אשה הרה בחודש החמישי שעמדה להפסיק את ההריון באמצעות הזרקת תמיסה כימית לתוך נוזל מי השפיר העוטף את העובר, תמיסה הגורמת להרעלת העובר והמתתו וללידה מוקדמת. עלי לציין, שמאחר ופעולה זו נעשית בחדרי לידה, מקובל בבתי חולים להזמין נשים אלו דווקא לשבת, זאת מתוך הנחה שאז העומס על חדרי היולדות פוחת יותר.

         מתוך שיחה טלפונית עם מתנדבת של "אפרת" שנודע לה על המקרה והכירה אישית את האישה ההרה, הבנתי שלא מדובר בהפסקת הריון הכרחית ומוצדקת מסיבה רפואית.

         עם קבלת הפרטים מהמתנדבת, וזאת דקות ספורות בלבד לפני השבת, ללא שהות, התקשרתי לאשה האמורה וניהלתי עמה שיחה טלפונית ארוכה לתוך השבת, וכן בע"ה הצלחתי לשכנעה לא לגשת למחרת לבי"ח אלא לבא ביום א' אלי למרפאה. שמחתי לראותה נכנסת לחדרי ביום א' ובשיחה שניהלתי איתה שוכנעה סופית שאין סיבה מוצדקת להמית את העובר. כעת היא ממשיכה את ההריון, המתפתח בצורה תקינה וממתינה ללידה מתוך ציפיה של שמחה.

         אני חייב לציין שפעלתי במקרה זה לפי הכלל שקבעו חז"ל לגבי פיקוח נפש: "...הזריז הרי זה משובח והשואל הרי זה שופך דמים...".

         אולם עתה, הנני מוצא לנכון לבוא בזאת בשאלה לכבוד תורתו, למקרה והדבר ישנה על עצמו. האם מותר לחלל את השבת על מנת להציל עובר ועל מנת לשכנע אשה שלא תבצע הפלה. האם גדרי פיקוח נפש הדוחים שבת חלים גם על עובר? האם מותר לשוחח בטלפון, לנסוע למטרה זו, וכל כיוצ"ב? והאם בנידון יש הבדל לגבי שלב ההתפתחות של העובר או חודש ההריון?

         נודה לכבודו שליט"א אם יתן פסק הלכתי ברור לשאלה זו

 

                                                                                מוקירו ומכבדו

 

                                                                                ד"ר אלי י' שוסהיים

                                                                                יו"ר אגודת "אפרת"

תשובה

 

לכבוד

הרופא המפורסם

ד"ר א. שוסהיים הי"ו

 

שלו' רב,

         בנדון שאלתו "אם מותר לחלל שבת ע"י שיחה בטלפון בנסיון לשכנע אשה הרה בחודש החמישי שעמדה באותה שבת להפסיק את ההריון באמצעות הזרקת תמיסה כימית לתוך נוזל מי השפיר העוטף את העובר הגורמת להרעלת העובר והמתתו וללידה מוקדמת. בנידון זה עלי לציין, שמאחר שפעולה זו נעשית בחדרי לידה, מקובל בבתי חולים להזמין נשים אלו דווקא לשבת, זאת מתוך הנחה שאז העומס על חדרי היולדות פוחת יותר". ע"כ לשון השאלה.

         מלשון השאלה ברור שאין לדון במקרה דנן להתיר לחלל שבת בגלל ספק סכנת האם, משום שכנראה אין סרך סכנה להאם בביצוע ההפלה (אם היה סכנה לאם ודאי שמותר היה לחלל שבת על אף שהיא הביאה הסכנה על עצמה מ"מ מחללין בכה"ג ע' אגרו"מ או"ח סי' קכז). וכל מה שיש לדון הוא רק אם מותר לחלל שבת בגלל סכנת העובר.

         ואכן מחלוקת הראשונים בזה אם מחללין משום פקו"נ דעובר, ולהלכה כ' במהרי"ט סי' צז "בפ' בתרא דיומא הביאו בשם הרמב"ן דאיכא מרבוותא דאמרי דמשום סכנת ולד לחודי' מחללין ואיכא מ"ד שאין מחללין משום נפלים ועוברה שהריחה משום חשש מיתה דידה הוא, וספק נפשות להקל להחיותן". וכן משמע מלשון הטור או"ח סי' תרי"ז "עוברה שהריחה מאכל ואם לא יתנו לה ממנו תסתכן היא או הולד נותנין לה מן האיסור עצמו" ועיין ביאה"ל סי' ש"ל ד"ה או דהא דבאו"ח סי' של סעיף ז נולד ספק בן ז' ספק בן ח' אין מחללין עליו את השבת ואין אומרים בזה ספק פ"נ לקולא, אפשר לומר מכיון דלא גמרו שערו וצפרניו מסתברא שהוא בן ח'.

         אמנם החו"י בסי' לא, כתב דמשום סכנת העובר לא מחללין היינו דווקא לפי שיטת התוס' נדה מ"ד אבל להתוס' סנהדרין דף נ"ט ותוס' חולין דף ל"ג י"ל דמחללין.

         ולפי האמור במקרה דנן שקיים סיכוי סביר שע"י שיחתו בטלפון תמנע מבוא בדמים מותר לנהל השיחה בטלפון בשבת, ורק ע"י שינוי כגון להרים את השפורפרת במרפקו, או שירימו שניים.

         יברך ה' פעלו ויצליח בכל אשר יפנה.

 

                                                                                בברכת התורה,

                                                                                הרב יוסף שלו' אלישיב

נישואין של פגועי תסמונת דאון

הרב אברהם אבא פקטר

נישואין לבעלי תסמונת דאון-

הערות להצעת הנישואין

 

         הרב שלמה אבינר במאמרו"ילדים עם תסמונת דאון"* דן בשאלת נישואין לבעלי תסמונת דאון (תס"ד[1]). רציתי להעיר כמה הערות על אופן הצגת השאלה והתשובה.

         השאלה (כפי שנכתבה במאמר):

האם למרות סיכויי הפוריות הנמוכים של בעלי תס"ד יש לאפשר להם להינשא ולנסות לקיים מצוות פו"ר כשאר בנ"י?

       להלכה לא קיים התר מעשי ללדת (ולקיים מצוות פריה ורביה) ללא נישואין[2]. אבל לגבי בעלי תס"ד הבעיה העיקרית איננה אם ראוי לאפשר להם להינשא, אלא, האם בעל תס"ד יכול להינשא לפי הדין? כמו גם האם מותר לו להינשא? והאם מומלץ שבעלי תס"ד ינשאו? 

         כמו כן נכתב בחלק השני של השאלה :

       האם יש מקום להביאם בברית הנישואין כדת משה וישראל, ולו רק כדי להקל עליהם לקיים "זוגיות", וכדי למנוע פריצות בישראל של ילדי תס"ד?

       מהשאלה אפשר להבין, שכפתרון לבעיות של צניעות הקיימות אצל בעלי תס"ד[3] יש להעדיף נישואין דחוקים על פני פתרונות אחרים.

         לענ"ד קשה לקבל עמדה זו כפי שיבואר להלן.

         מכיון שהנושא הנדון כאן הוא תס"ד בכלל ואין הדיון עוסק במקרה מסוים, עלי לסייג את הדברים בסייג ברור שקבע כבר החת"ס בתשובותיו[4] "הנה לדון בדיני השוטים א"א [אי אפשר] כ"א [כי אם] בראיית עיני הדיין המבין מה טיבו ומהותו, וא"א לברר בכתב מה עניינו וטבעו ומהותו וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' עדות, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות... אך מה שנוגע לפלפל בהלכה ולברר שרש הדין ומקורו מש"ס ופוסקים אשמור לדבר..." כלומר ניתן לדון באופן תיאורטי בבעיות הנוגעות בדעת (למשל, מיהו שוטה ומהי שטות), אבל אין להסיק מהן מסקנה הלכתית, עד שלא נערך בירור ע"י הדיין או הפוסק תוך התייחסות של כל מקרה לגופו, ובפרט בבעיות הנוגעות בתס"ד, תסמונת שקיימות בה דרגות שונות ומצבים שונים, ואין בשום אופן ללמוד מבעל תס"ד אחד על אחר.

         בכל זאת כדי לדון בבעלי תס"ד נגדיר כללית כמה מהמאפיינים שלהם. כפי שכתבנו, תס"ד קיימת בדרגות שונות. יש ביניהם אנשים שלומדים ועובדים יודעים ומשתתפים בענינים חברתיים כמעט כשאר בני האדם, ויש שסובלים מפיגור שכלי קשה עד כדי חוסר יכולת לתפקד אפילו בדברים הפשוטים ביותר[5], כך גם יש ביניהם שסובלים מבעיות חברתיות ורגשיות קשות[6].

בבעיות נישואין של בעלי תס"ד יש להתמודד עם שלוש שאלות עיקריות :

1. האם יש להם דעה מספיקה כדי להבין מהם קידושין ונישואין?

2. האם יש להם דין של שוטה שאין לו קידושין?

3. האם הם יכולים לקיים חיי נישואין בערכים מינימליים תוך שמירה על מחוייבויות ההדדיות ודיני ההלכה (למשל דיני צניעות)[7]?

דעת לקידושין

       ברור ומוסכם על הכל שהמקדש והמתקדשת צריכים לדעת ולהבין את מעשה הקידושין ולהסכים להם.

         הקידושין כפי שמבואר בגמ'[8] דומים לתהליך של קנין "האשה נקנית בשלוש דרכים... בכסף בשטר ובביאה...", ובהמשך הסוגיא הגמ' משווה בכמה נקודות בין דיני קידושין לדיני קנינים, כשם שבקנינים יש צורך בהבנה ובהסכמה הדדית של הקונה והמוכר כך גם בקידושין[9], וכפי שמסכם זאת המאירי בפרושו לגמ' ביבמות דף קיב: "וכן ידעת שבקידושין אנו צריכים לדעת המקדש ולדעת המתקדשת וכשם שאין האיש מקדש אלא לדעתו ולרצונו כך גם האשה אינה מתקדשת אלא לדעתה ולרצונה".

         לבני אדם נורמליים יש הבנה ודעה מספיקה לקידושין, ולכן אם הם מסכימים למעשה הקידושין, הקידושין חלים. אבל אצל אנשים שאינם חסרי דעה או מפגרים לחלוטין, אלא בעלי הבנה מוגבלת[10] ופחותה מרוב בני האדם, קשה להגדיר מהו שיעור הדעת המינימלית הנדרשת כדי שאנשים מוגבלים אלו ייחשבו לבני דעת לענין החלת הקידושין[11].              

         יש לדמות במידת מה את הדיון בענין נישואי תס"ד לשאלה של נישואי מפגרים[12], הרה"ג משה מרדכי פרבשטיין שליט"א בספרו "משפטי הדעת" דן בדין נישואי מפגרים[13], ומביא את דעת רבנו ירוחם בשם הרמ"ה:[14] "מי שדעתו צלולה ומבין ומשיג דברים על בורין, אע"פ שדלה וחלושה, קידושיו קידושין גמורים וכן גירושיו. ואם דעתו משובשת שאינו משיג שום דבר על בוריו ה"ז בחזקת שוטה ואין קידושיו קידושין גמורים".

       ומבואר שם, שאע"פ שנראה מלשונו של הרמ"ה שגם מי שדעתו חלושה יכול לקדש, אין הכוונה למפגר שאינו מבין כלל מהם קידושין, ודאי שכדי להחיל קידושין[15] דרוש שהמקדש יידע ויבין את מעשה הקידושין (הדברים אמורים גם במתקדשת).

         נראה שכמו במפגר כך בתס"ד לא יחולו קידושין אלא אם הוא יודע ומבין מהן קידושין. אבל כאמור קשה לקבוע מהי מידת הדעת וההבנה המדויקת שדרושה לבעל תס"ד כדי לקדש, ועד כמה צריך בעל תס"ד להבין במהות הקידושין[16].

         ישנה גם סברא לומר שבעל תס"ד מצבו מורכב יותר מהמפגר (לענין יכולתו לקדש אשה), משום שהמפגר שדעתו קלושה ואינה כדעת שאר בני האדם, הוא לוקה באינטליגנציה וביכולת החשיבה שלו ואינו שונה בהכרח בעולמו הריגשי והאמוציונאלי[17], ולכן במקרה של מפגר או אדם שדעתו קלושה יש לומר כדעת רמ"ה שדעתו אפילו אם היא קלושה יש בה די כדי לקדש אשה (או כדי להתקדש).

         אבל בעל תס"ד שונה מאדם נורמלי לא רק בתפיסתו ובהבנתו, אלא גם בתחומים פיזיולוגיים ברורים, ובעולמו הרגשי שהוא שונה מהנורמלי, ולכן יתכן שדינו כשוטה לכל דבר[18] ואינו יכול לקדש אשה גם לדעת הרמ"ה [19]

         קיים הבדל נוסף בין מי שדעתו קלה וחלושה שדיבר בו הרמ"ה לבין בעל תס"ד. הרמ"ה עוסק באדם שלא נמצאו בו סימני שטות[20] ואין בו חשש כזה, אלא שיש ספק לגבי דעתו האם הוא מבין ויודע מספיק כדי להחיל קידושין. לאדם זה (כמו לכל בני האדם) יש חזקת פיקחות[21], כלומר חזקה שהוא נורמלי עד שיוכח שדעתו אינה כדעת אדם רגיל והוא שוטה. ולכן, אם דעתו קלושה אבל לא הוכחה שטותו, יש לומר שדעתו מספיקה לקידושין.

         לעומתו בעל תס"ד שונה פיסיולוגית משאר בני אדם נורמליים ולכן אין לו חזקת פיקחות. שהרי רובם אינם פיקחים כשאר בני האדם אלא יש ביניהם כאלו שאולי הגיעו לרמה של דעה קלושה. לכן יש לבחון בזהירות רבה האם דעה והבנה זו מספיקות לקידושין[22].   

שוטה בקידושין

         לפי מה שפשוט בגמ'[23] ונפסק להלכה בשו"ע[24] שוטֶה אינו יכול לקדש (ושוטָה אינה יכולה להתקדש) לא מהתורה ולא מדרבנן. לכן אם נאמר שבעל תס"ד דינו כשוטה, ברור שאינו יכול לקדש.

         אם ננקוט כדעת הראשונים[25] שהגדירו את השוטה רק במי שיש בו אחד מהסימנים שנזכרו בגמ' במסכת חגיגה, כלומר רק אם ראו בו אחד ממעשי השטות דלהלן: לן בבית הקברות, יוצא יחידי בלילה, מקרע כסותו, מאבד מה שנותנין לו[26], אבל אם אין בו אחד מאלו איננו מוגדר כשוטה על פי ההלכה[27], בעל תס"ד שבמקרים רבים אין בו אחד מסימנין אלו לכאורה לא ייחשב לשוטה. אבל כפי שביארו ה"שאגת אריה"[28] וה"נודע ביהודה"[29], אדם שאינו מסוגל בגלל חוסר דעה או הבנה להחיל חלויות בין אם זה בתחום הקנינים בין בתחום אישות, לענין זה שבו הוא חסר דעה, דינו כשוטה אפילו לסוברים שלענינים האחרים כמו לשאר מצות ואיסורים שבתורה ייחשב בן דעת[30]. ולכן גם לשיטתם אע"פ שבעל תס"ד במקרים רבים אין בו אחד מהסימנים שהובאו בסוגיה דחגיגה[31], יש עדיין לבחון האם הוא מבין מהם קידושין ונישואין.

         ברור שלדעת הרמב"ם[32], ששוטה הוא כל מי שיש בו סימן משמעותי של שטות[33] וכלשונו : "אלא כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מן הדברים"[34], ולכן אפילו אם אין בו מהסימנים שהובאו בגמ' חגיגה דינו כשוטה לכל דבר, ודאי שיש מקום לומר שהתס"ד דינו כשוטה ולכן אינו יכול להחיל קידושין או כל חלות משפטית אחרת.

אין אדם דר עם נחש

       גם אם נניח שיש לבעל תס"ד דעה והבנה מספיקה להבין את ענין הקידושין והכרוך בהם, עדיין עומדת בפנינו השאלה, האם זוג כזה (אפילו כאשר רק לאחד מבני הזוג תס"ד) יכול להתקיים ולחיות יחדיו, ולא יהיו נישואין אלו בבחינת "אין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת", כלומר מצב שבו בני הזוג נשואין להלכה, אבל אינם יכולים לחיות כבני זוג חיי אישות וזוגיות נורמליים[35]. הגמ' ביבמות[36] שואלת, מדוע תקנו חכמים קידושין לחרש ולא לשוטה? הרי שניהם אינם בני דעת, ולכאורה דינם צריך להיות שווה. מתרצת הגמ': "שוטה ושוטָה דלא קיימא תקנתא דרבנן, דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת - לא תקינו רבנן נישואין"[37], וברש"י שם : "אבל שוטה אפילו בפקחת לשוטֶה ושוטָה לפקח אין שלום ביניהם וכ"ש שוטֶה לשוטָה".

       ברור א"כ שחכמים לא תיקנו מסגרת של אישות לשוטה בגלל הסיבה הפשוטה שאין נישואין כאלו יכולים להתקיים.

         בנוסף לכך נראה מדברים אלו, שחז"ל לא רצו בנישואין אלו[38] בשום אופן, אע"פ שבלי ספק עמדו לנגד עיניהם של חכמינו ז"ל יתרונות מסוימים העשויים לכאורה לנבוע מקיומם של נישואין אלו, אבל בגלל שעצם קיומם של הנישואין מוטל בספק בגלל מצבם המיוחד של בני הזוג לא תיקנו חכמים נישואין במקרה זה ואף ראו בזאת דבר שלילי שהרי "אין אדם דר עם נחש"[39].

         ועוד נראה לומר מסברא, שלגבי בני זוג שחיי הנישואין שלהם יהיו בבחינת "אין אדם דר עם נחש" לא יחולו קידושין מהתורה גם אם יש להם דעת מספיקה כדי להבין מהן קידושין. משום שלא מסתבר שמצב של "אין אדם דר עם נחש" שחכמים ראו בו חסרון מהותי בחיי נישואין, לא יהיה בו חסרון מהותי לחלות נישואין מהתורה. שהרי התורה דרכיה דרכי נועם[40] ולא מסתבר שהתורה תאפשר חלות קידושין באדם שלדור עמו כלדור עם נחש[41].

         גם בעלי תס"ד שהוקנו להם הרגלי קיום והסתגלות לחיים נורמליים (במידת האפשר), אע"פ שניתן למצוא ביניהם כאלו עם יכולת למידה מפותחת יחסית, וגם כאלו שיודעים לשמור על עצמם ועל רכושם והם מתנהגים באחריות במידה סבירה[42], בכל אופן בכל הקשור ליכולתם הרגשית והמחויבות הבין-אישית עדיין רב המרחק בינם לבין שאר בני האדם הנורמלים[43], ולכן סביר וקרוב לודאי שנישואין אלו[44] יהיו בבחינת "אין אדם דר עם נחש", ויתכן שלא יחולו קידושין לא מהתורה ולא מדרבנן.

מניעת פריצוּת

         בענין מניעת פריצות וגרימת אושר וסיפוק לבעל תס"ד. הניסיון מלמד[45] שאין בנישואין כדי לפתור בעיות, בין אם אלו בעיות בצניעות או בעיות נפשיות אחרות. ההפך הוא הנכון, כשישנה בעיה של צניעות אצל בעל תס"ד היא לא תיפתר בנישואין אלא עלולה אף להחמיר (בפרט אם מדובר באשה). האם בן זוגו הבריא של בעל תס"ד אמור לשמור את בן זוגו החולה מפריצות כל ימיו?

         ואין להוכיח מדברי רבי יצחק בגמ' ביבמות[46] שאסור לגרש שוטָה שמא ינהגו בה מנהג הפקר, האיסור שאסרו חכמים לגרש אשה שוטה הוא באשה שנישאה ונשטתה לאחר נישואיה, דוקא במקרה זה כשעל הבעל מוטל כבר חיוב, אמרו חכמים שאם בעלה יגרשה יש חשש שייטפלו אליה אנשים שאינם מהוגנים, אבל אין בכך המלצה להשתמש בנישואין "ככלי" למניעת פריצות[47], בפרט שעינינו רואות שאין הדבר כך, ולכן שב ועל תעשה נראה עדיף.

         יש דרכים רבות לגרום לאושר ולסיפוק[48] לבעלי תס"ד מבלי להשיאם ואין במסגרת מאמר זה המקום להאריך בזה.[49]

 

         הערות אלו נכתבו לעיון בלבד ואינן חלילה להלכה, ויש להתיעץ בכל מקרה לגופו עם רב ופוסק הלכה.                                                   

 

 

 



*    אסיא נז-נח, 16-14, תשנ"ז.   

1.    תס"ד = תסמונת דאון.

2.    שו"ע אבה"ע סי' א' סע' א'.

3.    אין ספק שקיימות בעיות של צניעות אצל חולי נפש בכלל. גם אצל בעלי תס"ד ידועים לצערנו מקרים לא מעטים של ניצול מיני ותקיפה על רקע זה. ראה גם ספר אסיא ח, עמ' 195 דו"ח ועדת שרשבסקי והערות העורך ד"ר מרדכי הלפרין שם.

4.    אבן העזר חלק שני תשובה ב'.

5.    ראה גם מאמרם של פרופ' ראובן פוירשטיין, פרופ' יעקב רנד, יעל מינצקר ופרופ' רונלד פ' שטראוס "התערבות סביבתית פעילה-משנה לקידומו של האדם בעל תסמונת דאון ולטיפוחו" מתוך הספר "כירוגיה פלסטית משקמת בבעלי תסמונת דאון, כחלק מהתערבות סביבתית פעילה" בהוצאת ש' זק. ראה גםמאמרים שונים בספרו של זיגפריד מ' פושל "לגדול עם תסמונת דאון, הדרך לעצמאות".

6.    לדעת כמה מהמומחים כמו פוירשטיין ועוד (ראה גם הערה 5), החברה הכוללת בתוכה מחנכים הורים וגם אנשי מקצוע, "אחראית" במידת מה למצבם של בעלי תס"ד וכלשונם : "התפיסה המקובלת בציבור אחראית במידה ניכרת למצב של האדם בתס"ד, מצב נחות הרבה מעבר למה שמתחייב מהסטיה הגנטית, שממנה הוא סובל. האדם בתס"ד יוצר בסביבתו הקרובה והרחוקה מערכת ציפיות שלילית, לגבי כשריו השכליים ולגבי סיכויו להסתגל לתנאי החיים הנורמטיבים של החברה." אמנם מאמרי עוסק בשאלה הלכתית גרידא, ואין הכוונה למעט חס וחלילה בחשיבות הנסיון לשלב בעלי תס"ד בחברה ולהקנות להם יכולת הסתגלות שתוביל אותם במידת האפשר לעצמאות. אע"פ כן ראוי לציין כי למעשה, הדבר נתקל בלא מעט קשיים ועדיין רחוקה דרכם של רוב בעלי התס"ד לעצמאות או לשילובם בחברה כשאר בני האדם. לכן מבחינה מעשית אפשר לומר שהסיבות מדוע מצבו של התס"ד הוא כפי שהוא, חשובות פחות ממצבו בפועל, ההלכה המעשית רואה חשיבות רבה לתוצאה ולא לסיבות, אם כי אי אפשר להתעלם מהסיבות לחלוטין כפי שיתברר אי"ה להלן.                      

7.    עיין שו"ע יו"ד סי' קצו' סע' ח' בענין בדיקות טהרה לשוֹטָה.

8.    קידושין ב, א. ועוד.

9.    במקרה של הסכמה מתוך כפיה "תליוה וקדיש", ההלכה היא שקידושין שנעשו בהסכמה שנכפתה על האשה, אין הקידושין חלים (משום שאפקיענהו רבנן לקידושין כמבואר בגמ' בב"ב מח,ב). יש צד בפוסקים שאם כפו את האיש לקדש קידושיו חלים בדיעבד, וחכמים לא הפקיעו אותם אע"פ שאין זה הוגן לנהוג כך, משום שיכול לגרש את  האשה בגט בעל כורחה. אבל מוסכם על הכול שצריכה להיות הבנה והסכמה וללא שני תנאים אלו אין הקידושין חלים בשום מקרה.                  

10. ביחס לנורמה המקובלת אצל רוב בני האדם.                                                                    

11. כמו"כ יש להגדיר עד כמה עליהם להבין את מעשה הקידושין והנישואין, משום שכדי                       להגדיר את שיעור הדעת הנדרשת לקידושין עלינו להגדיר תחילה מה עליהם להבין, שאלה זו דרוש לה דיון בפני עצמו.  

12. אע"פ שיש כמה הבדלים בין המפגר לבעל ת"ד הדומה למפגר בזה שתפיסתו והבנתו מוגבלות והתנהגותו שונה משאר בני האדם.   

13. עמודים פא-פג.

14. חלק חווה נתיב כ"ב ח"ה.

15. או כל חלות משפטית אחרת.

16. בספר "משפטי דעת" בפרק ו' "המפגר מעמדו והלכותיו", דן המחבר בהרחבה במידת הדעה הדרושה למפגר ולשוטה לחלויות מצוות ואיסורים.

17. המפגר שונה מהנורמלי בכך שההבנה והחשיבה שלו חלשה מאד, אבל אין הוכחה שהוא שונה בעולמו הרגשי. אמנם קיימים מפגרים שסובלים מבעיות רגשיות קשות, אולם אלו אינם אלא תופעות נלוות מסיבות סביבתיות וכדומה שהפיגור עשוי להיות הגורם שלהם אבל ודאי אינו סיבה ישירה לקשיים בתחום הרגשי חברתי.

      לעומתו בעל תס"ד שהוא "תופעה כרומוסומלית" יתכן שהשוני בתחום הרגשי חברתי הוא מהותי ונובע ממהות התופעה.

      יש לציין שבמקרים רבים לא ניכר הבדל ממשי בין התנהגות המפגר לזו של בעל תס"ד.

       ראה הערה 5, לדעת פיירשטיין ועוד, השוני הוא בגלל סיבות סביבתיות ולא מהותיות.

18.  סברה זו מניחה שקושי רגשי חמור, או מערכת רגשות מעוותת שמשפיעה על האישיות עד כדי סיכון עצמי, או שהיא חורגת באופן משמעותי מהנורמות החברתיות, גורמת שבתנאים מסויימים יחשב אדם לשוטה. סברה זו מתבססת על כך שהסימנים לשטות שנמנו בגמ' בחגיגה ג, ב מתארים הפרעות נפשיות או בעיות רגשיות קשות ולא רק קשיים או מגבלות באינטליגנציה והבנה.  

19. עיין לעיל, וכן להלן "שוטה בקידושין".

20. כפי שיבוארו להלן.

21. כך משמע בדברי הר"ש משפירא שהובאו בב"י אבה"ע סי' קיט', וכן בתשובת ה"זכרון יוסף" ב"אור הישר" סימנים י"א י"ב.

22. נראה שעליהם להבין לפחות את קנין הקידושין, את ההסכם הכרוך בקידושין ובנישואין וכן את החובות והזכויות והמגבלות ההלכתיות החלות על האיש והאשה.

 

23. יבמות קיב: במשנה ובגמ' שם.

24. אבה"ע סי' מד' סע' ג'.

25. רבנו אביגדור הכהן, מובא במרדכי גיטין פרק מי שאחזו, וכן בב"י טור אבה"ע סי' קכ"א, ור"ש משפירא מובא בב"י טור אבה"ע סי' קיט.

26. אדם זה הוא חסר מנגנון השרדות בעליל וזה אינו קשור בהכרח להבנה ודעת (אינטיליגנציה), אומנם פיגור קשה עשוי לפגוע באינסטינקט בסיסי של שמירת הגוף ורכוש, אבל הסתכנות יתירה ומיותרת ואיבוד ממון לדעת יכולים להיות גם בגלל מחלת נפש. 

27. אע"פ שלכאורה יש סיבות לחשוד בו בחוסר שפיות. 

28. בסי' כז' מתשובת "אור הישר": " ואיכא למימר דדעת רש"י דהני דוקא הוי סימני שוטה ולא ד"א, מ"מ אם הוא שוטה לד"א (דבר אחר) חוץ מהני דפר"ק דחגיגה אע"ג דלא חשיב כשוטה לכל הדברים מ"מ לאותו דבר יחשב שוטה."     

29.  בסי' ל' מתשובות "אור הישר": היינו שאינו שוטה לכל הדברים אבל עכ"פ לאותו דבר שנטרפה דעתו בו ומשובשת תמיד בדבר זה, הא ודאי שלכל מה שנוגע באותו דבר הוא שוטה, וא"כ כל המצות השייכים לאותו דבר לא שייך בהו, ואף ששאר מצות שייך בהו דלכולהו שאר דברים חכם הוא".

30. משום שלא ראינו בו את אחד מהסימנים שבגמ' חגיגה.

31. ולכן לא יחשב שוטה לכל דיני התורה.

32. בהלכות עדות פרק ט' הלכה ט'.

33. הפוסקים דנים בהרחבה בשאלה, אלו דברים בדיוק מהווים סימן לשטות דעת הרמב"ם.

34. כלומר, יש בו סימן משמעותי של שטות (מחלת נפש וכדומה).

35. חיי אישות במובנם הרחב והכולל, הם "מסכת" חיים משותפת בין בני זוג מגוונת ומורכבת, "השותפות" בחיי האישות שונה משותפות או מהדדיות הקיימת בין חברים או בין שותפים לעסק, בכך שהיא נוגעת בכל תחומי החיים, בשכל, ברגש, בצרכים, בהשקפה, ועוד. ולכן יכולת חשיבה ואינטליגנציה טובה אינם בהכרח ערובה לחיי נישואין מוצלחים, אלאנדרשת גם אישיות יציבה ונורמלית. מה שאינו כן בשותפות אחרת שבה הסכמים מוגדרים וחלוקת סמכויות ברורה עשויים להיות מספיקים לקיומה של שותפות מסוג זה.

36. יבמות דף קיב ב.

37.  אין בדברי הגמ' הללו כדי לפגוע בשוטים חלילה, אלא תיאור של סבל רב וסכנות הנובעות מחוסר אחריות וכו' שעלול להיגרם בנישואין כשאחד מבני הזוג שוטה.

38. אפילו כשרק אחד מבני הזוג שוטה.

39. בדברים אלו שהפכו להיות למטבע לשון של חיים עם בן זוג בלתי נסבל לחלוטין (ולפעמים סיבה זו מהווה עילה לגירושין עיין כתובות ע, א.), ביטאו חז"ל את דעתם הברורה על נישואין מעין אלו.  

40. ובגלל סיבה זו שללו חז"ל בגמ' סוכה דף לא ע"א, את האפשרות שאחד מארבעת המינים יהיה סוג של צמח קוצני שנטילתו תיגרום צער לנוטל ולמקיים המצוה, ק"ו שהתורה לא תאפשר קידושין ואישות שהם בבחינת "דר עם נחש".

41. לא מצאתי חיזוק לסברה זו בראשונים או באחרונים ואני מעלה אפשרות זו רק מסברה. 

42.  כך שנשללת האפשרות שיש בהם מג' הסימנים שבחגיגה שעיקרם גרימת נזק ואובדן לגופו של השוטה או לרכושו כדלעיל.

43. וזאת אע"פ שבעלי תס"ד נחשבים בדרך כלל לחברותיים וידידותיים, אין זו החברותה הנורמלית וידידותם עשויה להיות לטורח ולהפרעה של ממש. דעת הרב חיים ליפשיץ שליט"א (נמסר בע"פ בשיחה שקיימתי עמו): "בעל תס"ד בגלל היותו חברותי יוצר רושם מטעה של נורמליות, ואף שאנו עדים לתופעות הנראות ככשרון מדהים בתחום מסוים אצל בעלי תס"ד ושאר מפגרים, אלו הם כשרונות בעלי אופן מכניסטי השייך לתפקוד האוטומטי שאין מאחוריו שיקול-דעת, בחירה חופשית וחשיבה יוצרת, ומכאן גם שהם חסרים את היכולת להתפתחות, התקדמות ושיפור. אוליבר סאקס מתאר בספרו "אנתרופולוג על מאדים" (בפרק ילדי הפלא) מפגר (אוטיסט) בעל כשרון ציור נדיר לכאורה, ובכ"ז מודה שכשרון זה שנמשך שנים רבות נשאר סטטי ללא שגיאות אומנם, אבל ללא כל התפתחות או שינוי כלשהו".

[44]. ראה ספרו של זיגפריד מ. פושל "לגדול עם תסמונת דאון - הדרך לעצמאות", ומאמרו של ג'יין אדוארדס "מיניות, נישואין והורות אצל בעלי תסמונת דאון". דעתו של המחבר היא לאפשר לבעלי תס"ד חיים עצמאיים גם בתחום הנישואין, וזאת בעיקר בגלל תפיסת עולם ליברלית ופתוחה הרואה בנישואין, מיניות והורות כמרכיבים בסיסיים בזכויות האדם, דעה ותפיסת עולם אילו אינן תואמות את ההלכה, מה גם שלדבריו אין ניסיון מוכח מספיק בתחום זה, ומהמקרים הבודדים שהוצגו במאמרו ניתן להסיק מסקנות שונות.  

45. בעיקר מתוך נסיונו של הרב חיים ליפשיץ שליט"א העומד בראש מכון "סדנת אנוש", במכון זה נבדקו ותודרכו אלפי זוגות בתחומי אישות שונים.

46. יבמות קיג:

47.  גם המקרים האחרים בהם הגמ' ממליצה על נישואין כמניעה לפריצות אינם דומים למקרה בו אחד מבני הזוג הינו בעל תס"ד.

[48].  לא בתחום המיני.

[49].  מאמר זה העוסק בתחום הלכתי, אסור שיגרום חלילה לריפיון ידיהם של העוסקים במלאכת שיקום, תמיכה והפעלה של בעלי תס"ד, להפך, יש לחזק את ידיהם ולברכם בהצלחת ניסיון שילוב בעלי תס"ד בחברה.