מאגר ספרי המכון:

מציאות רפואת נשים
חוברות אסיא 24 חלקים
ספרי אסיא 14 חלקים
ברכה לאברהם
החולה בשבת, ביום טוב וביום כיפור
אינצקלופדיה רפואית הלכתית
JME 1
JME 2
JME 3
קביעת רגע המוות
medicine, ethics & jewish law
New Horizons in Medical Ethic
נשמת אברהם א'
נשמת אברהם ב'
נשמת אברהם ג'
נשמת אברהם ד'
סדרת נשמת אברהם
רפואה מציאות והלכה
הרופא בשבת ויום טוב
רוח יעקב
HALACHOTH FOR THE PATIENT

סוגיות רנדומליות:

לא תעמוד על דם רעך - הדין והחוק - פרולוג לא תעמוד על דם רעך - הדין והחוק - החוק לא תעמוד על דם רעך - הדין והחוק - דברי ההסבר להצעת החוק כפיית ניתוח קיסרי להצלת היילוד איסור הסתכנות ומגבלותיו - לדעת ריה"ל בספר הכוזרי הנדסה גנטית בצמחים - רקע מדעי והיבטים הלכתיים הכלאה גנטית של מינים שונים - שו"ת התנגדות למזון שעבר טיפול בהנדסה גנטית חשש הפלה בעקבות הת"ר ושימוש בגלולות בנשים מבוגרות דימום מחמת התקן תוך רחמי - תגובה למכתבם של הרב וד"ר קטן האם הגלולות באמת מסוכנות לבריאות - הערת סיכום תרומת איברים מן החי והמסחר בהם הת"ר פרוגסטוגני בדמם ווסתי כבד כטיפול מונע כריתת רחם תרומת מח עצם - היבטים הלכתיים ד"ר חיים הלברשטט ז"ל - דברי פרידה אמצעי מניעה -מבט הלכתי רפואי קביעת מוות מוחי ע"פ ההלכה מוות מוחי ע"פ ההלכה - שו"ת עוד על דעת הגר"מ פיינשטיין זצ"ל בסוגיית המוות המוחי קביעת שעת המוות קביעת רגע המוות - סקירת עמדות שיקולים הלכתיים בבחירת טיפול רפואי אין לרפאות עצמו ללא שאילת רופא החובה להציל נפשות - במשפט העברי ובפסיקת ביהמ"ש העליון בישראל קביעת רגע המוות על פי ההלכה מוות מוחי ע"פ ההלכה - שו"ת הבסיס המדעי לקביעת מוות מוחי - חידושים ועדכונים רצח מתחת לחגורה החדרת וירוס האיידס לגופו של הזולת אמצעים חדשים למניעת הריון - היבטים רפואיים והלכתיים שכפול גנטי וטכנולוגיות הפריה מלאכותית - הסדרים בעולם ובישראל מחלת איידס במשפחה תגובות יהודיות למחלת האיידס - במבט של חקר תולדות הרעיונות איידס - שכר ועונש, וכפיית בדיקות הנדסה גנטית, בחירה חופשית וניסויים מסוכנים בבני אדם שכפול גנטי ובחירה אישית סחר באיברים חיי נישואין עם חולה איידס - שו"ת טיפול בנפגעים תחת אש - שיקולי פיקוח נפש הלכה למעשה דימום מחמת התקן תוך רחמי (IUD) - רקע רפואי הלכתי סיבת הדימומים הבין-וסתיים אצל אישה שיש ברחמה התקן תוך רחמי דימום מחמת החדרת IUD העדר גורם הורמונאלי לדימומים לא וסתיים הקשורים ל-IUD עם נחושת ניסויים רפואיים בבני אדם עוד על משמעות המילה "רחם" במאמרי חז"ל שימוש בהתקן תוך-רחמי לאחר חיתוך דופן כפיה על תרומת דם, הסכמת קטן לתרומת איברים, והיתר שתיה למניקות ביום הכיפורים טלטול גוסס למניעת ניוול המת שיבוט בני אדם: היבטים מדעיים, מוסריים ויהודיים הרס רירית הרחם - האם יש בה איסור סירוס? כונה להשחתת רירית הרחם הינה כוונת סירוס גילוי דעת תורה בענין מיתת המוח הכרת המציאות בהכלאת צמחים הזזת גוסס בחדר מיון - שו"ת ברית מילה באמצעות לייזר עד מתי קיימת גזירת דם בתולים? עד מתי גזרו על דם בתולים? שימוש בלייזר לקיום מצוות ברית מילה עד היכן גזרו על דם בתולים טענת בתולים בזמן הזה טענת דמים ופ"פ בבוגרת - הלכה ומציאות תקשורת מסייעת עם ילדים אוטיסטים או מפגרים ברית מילה באמצעות לייזר פתח פתוח בבוגרת - הלכה ומציאות טיפול בחולה הסופני שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים - שו"ת מתן מורפיום לחולה הסופני הסובל מחנק - שו"ת טיפול בחולה ALS בניגוד לרצונו מניעת טיפול בחולה ALS והמתת חסד - המשותף והשונה בין פסק הלכה להכרעת שופט על משמעות המושג "רחם" בלשון חז"ל ו"אוטם רחם" בלשון הפוסקים ניצול מיני בחולי נפש מאושפזים - חו"ד משפטית עוד על מתן מורפיום לחולה סופני סובל שיכוך כאבים שמקצר חיים; טיפולי פוריות לפסולי דין; קדימויות בחולים מסוכנים - השלמה לשו"ת כלה מסולקת דמים ע"י תרופה לעניין גזירת דם בתולים התפתחות סימני מין משניים במהלך ההתבגרות משל משלו חכמים באשה כללים הלכתיים להתנהגות רופא ביחידה לטיפול נמרץ - עפ"י דעת הגרש"ז אויערבך והגר"ש הלוי ואזנר הטיפול בחולה הנוטה למות סביב המוות - שו"ת המתות חסד מטילות אימה סוגיית מכירת כליה מן החי להשתלה על פי המשפט העברי והמשפט הישראלי חולה ALS המבקש לא להתחבר למכשיר הנשמה בקשת חולה ALS להימנע מהנשמה מלאכותית: בנימין אייל נ. מדינת ישראל ואח' - פסק דין צינעת הפרט בבדיקות מציצה ורחיצה בחמין לאחר ברית מילה - משמעות רפואית, משפטית והלכתית של פתרון התעלומה הטיפול בחולה הנוטה למות חוק החולה הנוטה למות, התשס"ו-2005 הרדמה במילה מסורת המציצה – מסורת המציצה – שדה קרב רפואי במלחמת תרבות פרוטוקול למניעת זיהום הרפטי בילוד לאחר ברית מילה (אנגלית) פרוטוקול למניעת זיהום הרפטי בילוד לאחר ברית מילה (תרגום לעברית) מערכת הבקרה ("טיימר") להפיכת הנשמה לטיפול רפואי מחזורי קיצוב זמן במכשירי הנשמה לפני חיבורם לחולה הנוטה למות – שו"ת הפריה חוץ גופית - תשנ"ה אבלות על נפל שחי יותר משלושים יום תביעות ייצוגיות נגד יצרני סיגריות עצם הלוז הגרש"ז אויערבך זצ"ל - מילי דפרידה הפגות בהלכה - השלכות הלכתיות מהגדרת הולדות רפואת נשים ותמותת תינוקות ב"ספר חסידים"

עמוד הבית

עד היכן גזרו על דם בתולים

עד היכן גזרו דם בתולים

לכבוד העורך,

קראתי בעיון את דבריו של ידידי הרב יואל קטן יצ"ו באסיא1 ומכיון שמדובר על השלכות מעשיות מרחיקות לכת, אמרתי אשיחה וירוח לי.

בעל המאמר שם מציע, שאישה שראתה דם בתולים, לאחר שנבעלה בעבר ולא ראתה דם, ייחשב לה הדבר כדם מכה ותהיה טהורה לבעלה.

בנושא דם בתולים בגמ' שני שלבים, שלב ראשון דברי ב"ש וב"ה במשנה בדף סד : ובסוגיא הדנה בדבריהם. שלב שני בדף סה : "דתניא רבותינו חזרו ונמנו בועל בעילת מצוה ופורש". מוסכם על כולם שדם בתולים כשלעצמו הוא דם מכה וטהור כדם הזב מן החוטם. השלב הראשון בסוגיא עוסק באומדנא עד מתי ניתן לתלות שהדם הוא מהבתולים, וממתי יש לחשוש שמדובר בדם נידה. בין אם נניח שמחלוקת ב"ש וב"ה היא מדאורייתא ובין אם נאמר שמחוסר ידיעה החמירו מדרבנן, עד גבול מסויים, ברור שההנחה הבסיסית בסוגיא היא שאין לנו אפשרות לברר את מקור הדם ולכן מספק מרגע מסויים יש לחשוש לדם נידה.

לעומת זאת לאחר שחזרו ונמנו אע"פ שלפי האומדנא אכן מדובר בדם בתולים גזרו ואסרו דם זה.

ידוע בשערים המצויינים בהלכה דברי הגאונים והראשונים בהסבר גזירת דם בתולים ואכמ"ל. המשותף לכולם היא ההנחה דלעיל שמדובר במצב שיש אומדנא שהיה לה דם בתולים ואעפ"כ גזרו. נדמה לי שכו"ע יודו שבבעילה ראשונה או שניה האשה נאסרת גם אם יוכח בבדיקה או במעבדה שמדובר בדם בתולים. מסיבות שונות חששו חכמים שאם נתיחס לדם בתולים כדם המכה עלולים להקל גם בדם נידה, ועל כן גזרו על דם זה.

בס' קפ"ז לגבי רדמ"ת נפסק להלכה שאם היתה ביאה ללא דם אין לתלות בדם בתולים. המקור לכך במסכת נידה בדף יא : אינו עוסק ברדמ"ת אלא בשאלה הבסיסית עד מתי ניתן לתלות בדם בתולים ולטהר את האשה. הגמ' שם מביאה את המשנה, מחלוקת ב"ש וב"ה, ועל כך אומר רב גידל בשם שמואל "לא שנו אלא שלא פסקה מחמת תשמיש" ברור שדינו של שמואל עוסק בשלב שלפני שחזרו ונמנו, כאשר אם נתלה בדם בתולים האשה טהורה ואם לאו היא טמאה. הלכה זו שהיתה לכאורה צריכה להופיע בדיני דם בתולים בס' קצ"ג הועברה לדיני רדמ"ת, והסיבה לכך פשוטה. הלכה זו עוסקת באומדנא לגבי מקור הדם, אין לאומדנא הזאת שום משמעות בדיני דם בתולים, לאחר שגזרו שגם דם הידוע כדם בתולים טמא.

לגבי רדמ"ת כאשר מדובר לאסור אישה לבעלה, אין התחשבות כלל בגזירה של חזרו ונמנו, שם השאלה היא מה מקור הדם ולכן שם ניתן להשתמש בכך שלא ראתה דם בביאה הקודמת, כדי לקבוע שיש לחשוש לדם נידה. הניסיון להשתמש בהגדרה שנאמרה לפני גזירת דם בתולים, על מנת להגדיר את גזירת חזרו ונמנו הוא מחודש מאד, וזקוק לכאורה למקור מפורש. בגמ' שם משמע לכאורה להיפך, "אמר עולא כי הוו בה ר' יוחנן ור"ל בתינוקת לא הוו מסקי מינה אלא כדמסיק תעלא מבי כרבא" מסביר רש"י "לא ילפינן מפרקא דמתניתין מידי אלא מברייתא וכרבותינו..." נראה שהדברים מדברים בעד עצמם - אין להשליך כלל מהדינים שלפני הגזירה למה שאחריה.

יתירה מזאת מצד הסברא ודאי שניתן לומר שככל שהחשש לדם נידה גדול יש יותר מקום לגזור, ואם גזרו בשלב שבדרך כלל הדם הוא מהבתולים מדוע שלא יגזרו בשלב שבדרך כלל הדם הוא דם נידה.

בס' קפ"ז פסק הרמ"א לגבי רדמ"ת, שאפ' כשלא היתה ביאה ללא דם, אם לא חשה בכאבים אינה יכולה לתלות בדם בתולים. האם גם כאן יאמר הרב קטן שניתן להסיק, שאין גזרת דם בתולים כשלא חשה כאבים. ואם לאו מה ההבדל? וגם אם ימצא הבדל בסברא מה המקור בגמ' ובראשונים שניתן לסמוך עליו, האם נוכל מסברא לחדש חילוקי לקולא, בדין שמצוי מאד ולא ימלט מהראשונים או האחרונים להזכירו?

בס' קפ"ז לגבי רדמ"ת מובא הדין הנ"ל לגבי אישה שראתה בתשמיש לאחר שהיתה ביאה ללא דם. הפת"ש מביא שם אחרונים המדגישים שדין זה נאמר לחומרא רק כאשר היתה ביאה גמורה - ולא ראתה דם, אם הביאה האחרונה שבה מצאה דם היתה יותר חזקה מהביאה שלפניה עדין ניתן לתלות בדם בתולים. גם אם נאמץ את החילוק הנ"ל לקולא, ברור לכאורה שנצטרך לסייג זאת בכך שהיתה ביאה גמורה שלא ראתה דם. כידוע החתנים מתקשים לא פעם להגיע לביאה גמורה בפעמים הראשונות, ולפעמים מתקשים להגדיר זאת. יתרה מזאת ההנחה הבסיסית בס' קפ"ז היא, שאם היתה ביאה ללא דם, הדם שאח"כ הוא דם נידה ברמת ודאות כזו שניתן להוציא אישה מבעלה אע"פ שהנטייה היא להקל בספיקות לגבי רדמ"ת. אם בכל אופן התברר בבדיקת רופאה שמדובר בדם בתולים, הרי שקיים סיכוי גדול שהעובדה שלא ראתה בביאה הקודמת היא בגלל שלא היתה ביאה גמורה וממילא נפל פיתא בבירא. קבלת דברי הרב יואל מביאים למצב בו שלוש נשים ראו דם בביאה, נבדקו על ידי רופאה ונמצא שנשאר קרום בתולים. זו שתמיד ראתה דם טמאה, זו שלא ראתה דם בביאה הקודמת אבל לא היתה ביאה גמורה טמאה, ואילו זו שלא ראתה דם גם בגמר ביאה טהורה. לענ"ד מצב זה אינו עולה בקנה אחד עם הגזירה של נמנו וגמרו שבאה להשוות בין כל הנשים - ואסרה תלייה בדם בתולים.

לולא דמיסתפינא נלענ"ד שגבול הגזירה אינו תלוי בעובדה ששימשה ללא ראיית דם אלא במצב הרפואי של הבתולים. ייתכן שהגזירה נאמרה רק בדם בתולים טבעי ורגיל הכלה לאחר כמה ביאות. אם הרופאה קבעה שהיתה הסתבכות ויש שם מכה הגורמת לדם החורג ממצב סביר של בתולים, ובדרך כלל במקרה כזה גם נדרש טיפול רפואי כלשהו לריפוי המקום, ייתכן שנוכל לראות זאת כמכה רגילה ולתלות בה את הדם. לא אאריך כעת בביסוס הצעה זו מכיון שהנני עוסק בתגובה בלבד, וראוי שגדולי ההוראה יחוו דעתם בנידון.

הרב שלמה לוי

 

1 הרב יואל קטן, עד מתי קיימת גזירת דם בתולים, אסיא נו (יד, ד), עמ' 45-43 (תשנ"ו).

פרויקט השו"ת

פרויקט השו"ת הבינלאומי ברפואה והלכה

יש לך שאלה רפואית הלכתית? לא יודע מה לעשות? אתה מוזמן לשאול אותנו

לחץ כאן